Skip to content

1VSDAT

שבת, 19 נובמבר 2016 20:42

ילדי המינארכיסטים (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

המינארכיזם הוא פילוסופיה פוליטית הדוגלת בצמצום מרבי של הממשל והרחבה מרבית של חופש הפרט בכל נושא אפשרי.

 

המינארכיסטים נבדלים אלה מאלה במידת הצמצום שהם דורשים מן הממשל, כאשר הקיצוניים שבהם דורשים את הצטמצמותו עד למצב של "מדינת שומר הלילה" כמו משטרה, בתי כלא וצבא, בשעה שאחרים מוכנים לתת למדינה סמכויות נוספות.

 

המונח מאד גמיש בהגדרתו וייתכנו גם אנשים שמגדירים את עצמם כמינארכיסטים ובכל זאת חושבים שעל המדינה להחזיק סמכויות אפילו בתחומי החינוך והבריאות.

 

אישית, אינני רואה כל ייחוד במינארכיסטים "מרחיבים" אלה (שמעולם לא נתקלתי בשכמותם) והדיון כאן לא יתייחס אליהם.

 

העניין שלי במינארכיזם התעורר לאחר שפעמים רבות נתקלתי (בפייסבוק) בהתנגדות של מינארכיסטים לדרישתי לאכוף חינוך חובה שמנחיל לילדים ערכים של חשיבה רציונאלית, מדע ודמוקרטיה.

 

טענתם הייתה שאין למדינה כל זכות להתערב בהחלטת ההורים על אופן חינוך ילדיהם ולמרות שהם עצמם דוגלים, כמוני, בהנחלת הערכים הנ"ל, זכותם של הדתיים לבחור להנחיל לילדיהם את הערכים שנראים להם.

 

ניהלתי עם רבים מהם וויכוחים מתישים שבהם ניסיתי (ולטעמי הצלחתי) לקעקע חלק גדול מדרישותיהם להקטנת הממשלה.

שאלתי אותם, למשל, איך הם חושבים שימומן הצבא ללא מיסים ואיך יאספו המיסים ללא מנגנון גביית מיסים אבל מכיוון שהנושא העיקרי היה חינוך הילדים, התנקזו רוב הדיונים אליו.

 

התייחסות לא רצינית לקיומם של ילדים הוא אכן הבאג המרכזי בכל התיאוריה המינארכיסטית.

 

תיאוריה זו דוגלת בחופש מרבי של הפרט אבל מתעלמת מן העובדה שילדים אינם מבוגרים קטנים שיכולים לעמוד על זכויותיהם או אפילו לדעת מהן.

 

בניסיונותיי לשכנע את המינארכיסטים עמם התווכחתי בכך שאי מתן חינוך המאפשר השתלבות בחברה ובכלכלה הוא סוג של התעללות בחסרי ישע הם תמיד ענו לי שבעיניהם רק פגיעה פיזית יכולה להיחשב להתעללות ורק מפניה על המדינה להגן על הילדים.

 

כשהסברתי להם שאין בעולם דבר שאינו פיזי והחינוך הוא למעשה מניפולציה פיזית של המוח (המתבצעת בדרכים פיזיקאליות שמנצלות פוטונים וגלי קול כדי להביא לחושים קלט שבסופו של דבר ישפיע על מבנה המוח) הם החליטו בדרך כלל שמכיוון שהמציאות אינה תואמת את התיאוריה שלהם – המציאות היא זו שטועה וחינוך אינו דבר פיזי.

 

התגובה שבסופו של דבר הותירה את אחרון המתווכחים חסר מענה היא זו:

 

"אם מחנכים את האדם שזכותו ואולי אף חובתו לפגוע באחרים – זה לגיטימי בעיניך?
האם כשמקלחים תינוק והוא בוכה בזמן המקלחת – זה נחשב אצלך לפגיעה פיזית?"

 

אינני בוחן כליות ולב אבל להערכתי, הייתה זו השאלה הראשונה שהשתיקה אותו.

גורל הילדים לא הטריד אותו אבל מה שכן הטריד אותו הייתה ההבנה שגם הוא עלול להיפגע מחינוך לקוי של ילדיהם של אחרים.

מסופקני אם הבין שזה בדיוק מה שקורה לו גם כיום, כאשר הוא מחויב לשלם מיסים בגלל שילדי החרדים חונכו לא לעבוד ומשרת יותר בצבא בגלל שהחרדים חונכו לא לשרת בצבא.

 

ילדים אינם מבוגרים קטנים אבל יש מבוגרים שהם ילדים מגודלים.

 

 

מיכאל רוטשילד

 

 

 

 

נקרא 6196 פעמים שונה לאחרונה ב- חמישי, 04 מאי 2017 15:07

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה ראשון, 20 נובמבר 2016 09:43 הוסף ע״י לוסי סופר

    זה סימפטום של תמיכה בקפיטליזם טהור, שהיום קרויה "ליברטריאניזם" ונוצרה בארצות-הברית (אני לא מתייחסת לליברטריאניזם הלא-אמריקאי, שהוא כבר אידיאולוגיה אחרת).
    אחד מחשובה ההוגים הליברטריאנים, מארי רות'בארד, תמך בזכות של הורים להרעיב את ילדיהם, אפילו שלזכותו (הלא רבה) יאמר שהוא אמר שהוא לא חושב שזה מוסרי. אבל הוא באופן עקרוני היה נגד כפייה ממשלתית.
    כמובן, אם הילדים כבר יכולים ללכת אז זכותם לצאת מבית הוריהם ולחפש הורים מאמצים, אבל ביננו, לילד קטן ברחוב יש הרבה סכנות והוא עלול להיחטף. וחוץ מזה רוב ההורים המאמצים מעדיפים לאמץ תינוקות.
    ההשלכות הן אגב שאם לאחד ההורים איכפת מהילדים בזמן שההורה השני לא שם עליהם זין, אז אין שום בעיה שכל העול הכלכלי של הדאגה לילדים יפול על ההורה הראשון. זה בולט במיוחד בזמן גירושין (ואגב, נחשו לאיזה מגדר משתייך בד"כ ההורה ש"לא שם זין").

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים