Skip to content

1VSDAT

חמישי, 26 אפריל 2012 22:07

מדוע קשה לתקוף את הטיעון התאיסטי

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
הגיג זה בא כמענה לתגובות שקיבלתי על המאמר 'מדוע אני לא אתיאיסט'. הוא אמנם מהווה את חלקו הראשון של מאמר שנמצא עתה בכתיבה, לו אקרא 'מדוע אני כנראה בכל זאת אתיאיסט', אבל לא יגרם כל נזק אם אציג את הדברים כבר עתה.
 
במאמר 'מדוע אני לא אתיאיסט' ראיתי מול עיני רק שתי אלטרנטיבות: האחת שהיקום נוצר באופן מקרי והשנייה שהיקום נוצר בכוונת מתכנן. כיוון שלהערכתי ההסתברות שחוקי וקבועי הטבע הוגרלו באופן מקרי היא אפסית לחלוטין הגעתי למסקנה שהיקום תומך-החיים שלנו תוכנן על ידי גורם על טבעי כלשהו שבחר בקפידה את החוקיות והפרמטרים שמבטיחים את יציבותו ואת יכולתו להפוך חומר דומם ליצורים חיים בכלל וליצורים תבוניים בפרט. כנגד קו המחשבה הזה הועלו שלוש טענות מרכזיות:
 
 1.
הטענה שנפלתי למלכודת 'הטיעון האנתרופי', כלומר, אני מוצא את עצמי בתוך יקום שנראה לי מסודר ומאורגן ואני מניח שיקום שמאכלס יצורים תבוניים כמוני לא היה יכול להיווצר באופן מקרי בעוד שלמעשה כל היקומים הם אפשריים באותה מידה ואני נמצא כאן רק במקרה ולכן אין בכך הוכחה שהיקום לא נוצר בצורה אקראית, אף שההסתברות לכך היא זניחה לחלוטין.
 
 2.
הטענה שאני מעלה השערה שאינה בת-בחינה, אינה בת-חיזוי ואינה ניתנת לאישוש כלשהו ועל כן אין למעשה מה לעשות איתה. המדע המודרני דורש ממני להציע מבחן באמצעותו אוכל להוכיח או להפריך את השערתי וכיוון שאין כל דרך למדוד תופעות על טבעיות הרי שכל דברי לעולם לא יחרגו בתחום הספקולציה ותרומתם לידע האנושי היא בהכרח אפסית.
 3.
הטענה שאני שב ומעלה באוב את 'אלוהי החורים' (The God of the gaps) ומייחס את מה שאיני יודע ומה שאיני מבין להתערבות של ישויות על טבעיות. כשהמדע יתקדם הוא יימצא הסברים טבעיים לתופעות שבבורותי אני מייחס לישויות שנמצאות מחוץ למסגרת הטבע.
 
 
ברצוני לדחות בקצרה את שלושת הטיעונים הללו לפני שאבצע פניית פרסה ואקבע, במאמר שיתפרסם בקרוב, שכנראה יש בכל זאת קורטוב של הגיון בטענה שהעולם הזה יכול היה להיווצר גם ללא התערבותו של מתכנן על-טבעי כלשהו.
 
באשר לטיעון האנטרופי, חסידי טיעון זה ירצו אולי להדגים את הטענה בעזרת אנלוגיה פשוטה: נניח שאתה יושב למשחק ברידג' ומגלה שחלוקה מקרית הביאה לידך שלושה עשר קלפי לב אדום. האם תוכל להניח שנבחרת על ידי ההשגחה העליונה שדאגה לזמן לך יד שהסתברות הגרלתה המקרית היא משהו בסדר גודל של אחד לשש מאות מיליארד? התשובה היא כמובן 'לא'. ההסתברות ליד שמכילה שלוש עשרה קלפי לב אדום שווה להסתברות לקבל כל יד אחרת ולכן גם אם קיבלת יד מיוחדת מעין זו לא תוכל לטעון שיש כאן יותר מאשר מקריות עיוורת וממילא אין להשגחה העליונה שום קשר לפרשה.
 
מצד שני, בא נניח שבהלכנו על החוף אנו מוצאים שעון רולקס שעל גבו חרוטה הכתובת 'ליוסי באהבה מדודה טרודי'. האם גם כאן נרצה להניח שכוחות הטבע יצרו את השעון באופן מקרי ושהרוחות הן אלו שחרטו את הכתובת שעל גבו? נראה לי שההסתברות ליצירה מקרית של שעון רולקס שעל גבו כתובת משמעותית בעברית היא אפסית במידה שכופה עלינו להסכים עם ויליאם פאלי, מנסח העיקרון הטלאולוגי במתכונתו המודרנית, שמאחורי השעון חייב לעמוד יצרן שעונים ומאחורי הכתובת חייב לעמוד חרט מומחה. המקריות הטבעית פשוט אינה מסוגלת לייצר מבנים שדרגת מורכבותם עולה מעל לרף מסוים וכל היתקלות עם חפץ מורכב מחייבת אותנו להניח את קיומו של יצרן מומחה.
 
השאלה היא אם את האנלוגיה לעולם שלנו ולחיים שממלאים אותו נמצא ביד ברידג' או בשעון רולקס. לי נדמה שמידת המרוכבות של העולם והחיים שעליו מזכירים את שעון הרולקס מאשר את יד הברידג'. למעשה, אם הייתי צריך לנחש ניחוש פרוע, אני אפילו אומר שההסתברות שבהלכנו על החוף ניתקל בעולם תומך-חיים ועמוס-חיים שנוצר באופן מקרי הינה דומה לזאת שעל אותו החוף נמצא מטוס בואינג 747 שסופת טורנדו יצרה מפסולת המתכות ובקבוקי הפלסטיק שנקרו על דרכה. אין לי דרך להוכיח את זה אבל אין בינתיים גם דרך להוכיח את ההפך – כבר שנים מנסים ליצור תא חי במעבדה ולמיטב ידיעתי איש עדיין לא הצליח לעשות זאת.
 
באשר לשני הטענות האחרונות: ברצוני לציין שמעולם לא הגדרתי את השערותיי בתור מדע ומלכתחילה הן היו לא יותר מאשר עוד כמה ספקולציות טהורות בהן אני מרשה לעצמי להשתעשע גם אם אין דרך להוכיחן או להפריכן. במקרה זה, באופן די מפתיע, הספקולציות הללו אינן נופלות כה רחוק מהחשיבה המדעית ובהחלט ניתן לבנות ניסוי מחשבתי שיכול להעניק להן מידת מה של אמינות: בעת בנית מאיץ החלקיקים הגדול ב-Cern קמו לא מעט מדענים וטענו שאנחנו משחקים באש משום שמאיץ החלקיקים יכול בתיאוריה לייצר 'מפץ גדול' ובעקבותיו גם יקום חדש שיתנגש ואולי גם ישמיד את היקום שלנו. לחששות הללו אין כמובן שום בסיס ועקב האנרגיות הנמוכות יחסית בהן מדובר, כל 'חור שחור' שיוצר בעת השימוש במאיץ החלקיקים של Cern יהיה במידות מיקרוסקופיות שלא יספיקו ליצירתו של יקום חדש. עם זאת, העיקרון כבר נקבע ובתיאוריה לפחות ניתן ליצור בתנאי מעבדה 'חורים שחורים', 'מפצים גדולים' ואפילו יקומים חדשים.
 
כיום הטכנולוגיה עדיין נמצאת בחיתוליה והיא אינה מאפשרת לנו לגלוש אל מעבר לתחום המיקרוסקופי אבל איש אינו יכול להבטיח לנו שלאחר שנשכלל את הטכנולוגיה שבידינו[א], לא תהיה לנו אפשרות לייצר במעבדות שלנו יקומים חדשים, לפני דרישה וכנראה גם לפי תכנון מוקדם. במקרה זה, יחסית ליקום החדש שיוצר במעבדות שלנו, אנחנו נהיה המתכנן העל-טבעי שלעולם לא ניתן יהיה לתקשר עימו או למדוד את תכונותיו. האם זה אומר שאנחנו נהיה רק 'אילי החורים' או יצירי הדמיון של איזה תיאורטיקן ספקולטיבי ביקום שכבר איבד את כל הקשרים הפיזיים עם היקום שלנו? מסתבר שלא ניתן לפסול את האפשרות שהיקום שלנו נוצר במאיץ חלקיקים גדול שהופעל ב'יקום אם' מפותח יותר. 'יקום האם' שלנו מתקיים במימדים אליהם לעולם לא נוכל להגיע ועם החיים שרוחשים בו לעולם לא נוכל לתקשר. היצורים הללו אינם 'אלוהי החורים' הדמיוניים אלא גופים מוחשיים בהם היינו יכולים לגעת ועימם היינו יכולים לתקשר אם רק היינו יודעים כיצד ניתן לדלג בין מימדי המרחב ולבקר בעולמות שמקבילים לעולמות שלנו. הם אינם חלק מהמערכת החומרית שלנו ולכן לגבינו הם אכן 'על-טבעיים'. מאידך הם חלק ממערכת חומרית אחרת ולגביהם אנו הם אלה שראוי להגדיר כ'על-טבעיים'. טוב נעשה, אם כן, אם נזנח את המושג 'על-טבעי' שטומן בחובו משמעויות של אלוהויות וכוחות מסתוריים ונסתפק במונח 'לא מקומי' שמציין השתייכות למערכת חומרית זרה, דוגמת היקומים המקבילים ליקומים שלנו אליהם, כאמור, לעולם לא נוכל להגיע ועימם לעולם לא נוכל לתקשר.


[א]             
כיום החלקיקים מואצים בצינורות באורך 27 קילומטרים ש-Cern פרשה בסביבת העיר ג'נבה. בעתיד אולי נוכל להאיץ חלקיקים במסלולים שמקיפים את הירח, ובשלב מסוים אולי אפילו את מאדים, וייתכן מאד שבמאיצי חלקיקים ענקיים מעין אלה ניתן יהיה לייצר 'מפצים גדולים' ו/או 'חורים שחורים' עם אנרגיות שיאפשרו לנו לברוא יקומים חדשים.  
נקרא 113213 פעמים שונה לאחרונה ב- רביעי, 15 פברואר 2017 18:40

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

23 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 26 מרס 2015 20:24 הוסף ע״י עדי אביר

    ליאור,

    אבן יש הרבה בעיות עם כל תורה שמנסה להתייחס לזמן שלפני בריאת הזמן ועל אחת כמה וכמה כשמנסים לשלב בסיפור בורא בלתי נברא. המאמר הזה דן בהסתברות לבריאה מקרית של העולם שלנו והוא אינו מתייחס כלל לבורא הראשוני שאולי ברא את הבורא שבחר עבורינו את חוקי וקבועי הטבע.

    למודל הרב-יקום התייחסתי במאמר 'מדוע אני אולי בכל זאת כן אתיאיסט' בכתובת:
    http://1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-44-28/2011-04-14-13-22-12/item/439-%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%9B%D7%9C-%D7%96%D7%90%D7%AA-%D7%9B%D7%9F-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98

    ולהערכתי המודל הזה דווקא מגדיל את הסבירות הסטטיסטית שהיקום נוצר ללא מעורבותו של 'בורא כלשהו'.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 26 מרס 2015 18:03 הוסף ע״י ליאור

    יש תאוריה אשר נקראת מודל הרב-יקום אשר מסבירה את חוסר הסבירות הסטטיסטית של קיומינו. בנוסף יש בעיה בטיעון התאיסטי כי הבורא אינו צריך בורא בזמן שהיקום הפשוט יחסית כן צריך.
    ליאור

  • קישור לתגובה שלישי, 09 דצמבר 2014 22:37 הוסף ע״י עדי אביר

    קורא נלהב,

    אין להסיק מכך שלא הכרנו את המתכת קודם למציאתה שההסתברות להיתקלות בה היא אפס. אדרבה, אנחנו יודעים על קיומם של חלקיקים שעדיין לא נמצאו בפועל ותיאורטית קיימים גם יסודות, ולבטח תרכובות, שעדיין לא נחשפו.

    ההסתברות למציאת גנום אנושי שנוצר באופן ספונטני ממרכיביו היא אכן אפסית לחלוטין אבל ידוע לנו שהגנום התפתח על פני מיליארדי שנים בשלבים זעירים כשההסתברות למעבר משלב אחד לשני היא גבוהה למדי. כיום אנו מבינים את תהליך התפתחותו של הגנום וברור לנו שיד מתכנן תבוני לא הייתה בו.

    לשעון רולקס הנושא חריטה בעברית, לעומת זאת, אין שום אפשרות להתפתח באופן טבעי ולכן אנו חייבים להעריך ששעון כזה חב את קיומו למתכנן תבוני.

    השאלה היחידה שנותרה היא אם היקום דומה במהותו לגנום האנושי או לשעון רולקס, כלומר, האם המרוכבות שלו התפתחה בשלבים קטנים כשבכל שלב קיימת הסתברות לא אפסית לעבור לשלב הבא, או שאין כל דרך טבעית נראית לעיין שהייתה מאפשרת להגיע ליצירה המוגמרת.

    אני, בניגוד לבריאתנים, לא טוען שיש בטבע מרוכבות שלא התפתחה בשלבים. אדרבה, לאחר המפץ הגדול כל הטבע התפתח בהדרגה ובשלבים שהסתברות התרחשותם אינה אפסית. אני כן טוען שהטבע עצמו, על חוקיותו המתמטית והכוונון העדין שמאפשר לחיים להתפתח, דומה יותר לשעון רולקס מאשר לגנום האנושי. למיטב הבנתי, הסיכוי ליצירה ספונטנית של עולם בעל חוקי טבע נוקשים שנשמעים לתכתיבי המתמטיקה, שכל קבועי הטבע שלו מותאמים ליצירת חיים - הוא אפסי לחלוטין, בערך כמו הסיכוי ליצירה ספונטנית של שעון חרוט.

    עם זאת תיתכנה שתי אפשרויות נוספות:

    1. העולם נוצר עם חוקיות מתמטית כי ככה נוצרים כל העולמות, כלומר, קיים תכתיב-על שמחייב את כל העולמות להיווצר עם חוקי טבע שנשמעים לתכתיבי המתמטיקה. במקרה זה ההסתברות ליצירת עולם תומך חיים כבר אינה אפסית כלל וכלל.

    2. העולם נוצר לאחר תהליך אבולוציוני ארוך בו יקומי-אם 'הולידו' יקומים-עובריים ורק היקומים היציבים שרדו את הזמן הדרוש ל'הולדת' יקומים-עובריים חדשים. במקרה זה היקומים אכן מתפתחים בהדרגתיות ובשלבים קטנים ולכן ההסתברות ליצרתם אינה אפסית.

    האפשרות השלישית, שהעולם נוצר ביד מכוון, אינה פסולה על הסף כיוון שאותו 'מתכנן תבוני' שאולי ברא את העולם היה יכול להיות מדען שהפעיל מאיץ חלקיקים בגודל קוסמי בעולם מקביל לשלנו ואין שום סיבה להניח שלאותו מדען יש תכונות אלוהיות כלשהן. האל המשגיח ובעל הדרישות הוא המצאה של בני אדם. ל'מתכנן התבוני', שאולי גרם להיווצרות המפץ הגדול ממנו נוצר היקום שלנו, לבטח אין שום דרך לתקשר עם העולם שהוא 'ברא' משום שהעולם הזה יצר לעצמו מימדים פרטיים של זמן ומרחב אליהם ה'מתכנן התבוני' כבר לא היה מסוגל לחדור ולכן, בכל מקרה, אנו משוחררים מעונשו.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 09 דצמבר 2014 21:38 הוסף ע״י קורא נלהב

    לכותב שלום,
    ולפי דעתי לא דייקת בנושא שעון הרולקס, אני מסכים איתך טבעי לחשוב שיש מי שיצר את אותו שעון כי אנשים מייצרים שעונים. תשאל גם, אם מחר היו מגלים תיבת אוצר ובתוכה מתכת מסוג שלא הכרנו קודם, האם נוצרה עי אדם? כנראה שתחשוב שהיא חלק מכדור הארץ.
    בנוסף, טענה סמויה היא שהשעון מורכב הוא, האם הוא מורכב כמו הגנום האנושי?

  • קישור לתגובה חמישי, 25 אפריל 2013 09:49 הוסף ע״י עדי אביר

    אפי,

    אני נגרר לדון בדברים בהם אינני בקי ושלפי דעתי אפילו המדענים עדיין לא גיבשו לעצמם עמדה שמקובלת על כולם. בכל מקרה, אני מעריך שיקומים עובריים נוצרים, בין השאר, מתוך חורים שחורים והללו יכולים להיווצר באופן טבעי או במאיצי חלקיקים ענקיים שגודלם עולה עשרות מונים על המאיצים המוכרים לנו היום.

    אין לי מספיק מידע בשביל לקבוע אם היקום שלנו כבר הספיק לייצר חורים שחורים טבעיים שבתורם הולידו יקומים עובריים אבל נראה לי שבשלוש עשרה וחצי מיליארד שנים קשה לפתח ציביליזציות שמסוגלות לייצר אנרגיות כה גבוהות בתנאים מלאכותיים.

    אינני פוסל את חוק המספרים הגדולים ואם מדובר באינסוף יקומים, בהחלט ייתכן שאחד מהם 'הגריל' לעצמו את החוקים והערכים המתאימים אבל נראה לי שתהליך אבולוציוני בו רק יקומים יציבים שורדים מספיק זמן בכדי ל'הוליד' יקומים עובריים, שמקבלים מהם את תכוותיהם, מסביר את התופעה טוב יותר. כאמור, אין לי שום הבנה יתרה בנושא ואין לי מושג אם יקומי 'אם' יכולים להעביר לעובריהם את תכונותיהם. אני רק משתעשע בספקולציות ולו רק בכדי להעמיד את הגישה התאיסטית מחד והגישה האתאיסטית מאידך בפרספקטיבה הנכונה.

    אני לא טענתי שכל ציביליזציה הולידה תת-יקום ואני מניח שרוב רובם של היקומים ברב-יקום נוצרו באופן טבעי ולא באמצעות טכנולוגיות של יצורים תבוניים. אני רק מעלה את הסברה שדווקא היקום שלנו נוצר בצורה יזומה על ידי ציביליזציה מתקדמת יותר ביקום מקביל וייתכן מאד שזה היקום היחיד שנוצר כך. אני חושב שמבחינה טכנית זה אפשרי ויקום שנוצר ביד מכוון הוא בהחלט בגדר הסביר.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 25 אפריל 2013 04:09 הוסף ע״י אפי

    ראשית, אכן קראתי את שניהם. כתבת עכשיו "היקום שלנו הוא צעיר יחסית ולא כל כך סביר להניח שהוא הצליח להוציא מתוכו ציביליזציה שיכלה לפתח טכנולוגיה שמאפשרת יצירת יקומים עובריים. אני לא אומר שזה אינו אפשרי - רק שזה לא סביר." לדעתי אין זה לא סביר, כי אין לנו דרך לדעת מה הוא קנה המידה שבו יקום יוליד תת יקומים לכן איני יכל לקבל את הנחה שלך, אולי אנחנו בתור מין נמשיך להתקדם בקצב מסחרר?

    שנית, איני סותר את תאוריית רב יקום אלא רק את תאוריית אבולוציית היקומים והסיבה לכך היא פשוטה, אם אנחנו אכן רק יקום אחד מתוך אין סוף יקומים מקבילים חוק המספרים הגדולים חייב לקבוע שבמקודם או במאוחר ייקום כמו שלנו ייווצר גם ללא אבולוציה. לכן איני חושב שהסיכוי שיקום כמו שלנו ייוצר במקריות הוא קלוש אלא רק בלתי נמנע לאור החוק הזה.

    שלישית, תער אוקאם תומך יותר בהסבר הפשוט ביותר ובמקרה שאכן רב יקום קיים וגם אם אכן איזה שהוא ייקום אב הוליד חוקים קבועים יותר ויותר מדויקים עדיין תצטרך סיבה שכל יקום יוליד את יקום הבן שלו ואז יש לך שרשרת ארוכה עד אין סוף שעלייך להסביר (הכוונה מדוע שכל ציביליזציה תיצור עוד תת יקום? )

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אפריל 2013 20:00 הוסף ע״י עדי אביר

    אפי,

    היקום שלנו הוא צעיר יחסית ולא כל כך סביר להניח שהוא הצליח להוציא מתוכו ציביליזציה שיכלה לפתח טכנולוגיה שמאפשרת יצירת יקומים עובריים. אני לא אומר שזה אינו אפשרי - רק שזה לא סביר. בכל מקרה, אפילו אם היקום שלנו כבר הצליח לייצר יקומים עובריים אין להסיק מכך שכל היקומים המקבילים 'נולדו' מהיקום שלנו. התיאוריה מניחה שיש מספר כמעט אינסופי של יקומים מקבילים וברור שלא היקום שלנו הוא זה שילד את כולם.

    באשר לתערו של אוקאם: להערכתי דווקא הנחת הבריאה המקרית היא המסובכת יותר כיוון שאם אתה דבק ביצירה מקרית עליך להסביר כיצד הצלחנו לזכות בהגרלה אחר הגרלה (הגרלת חוקים וקבועים מתאימים ואחר כך יצירה מקרית של חיים) כשבשתיהן ההסתברות לזכיה היא כמעט אפסית.

    האם קראת את שני המאמרים הבאים? המאמר 'מדוע אני לא אתיאיסט' בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=313:מדוע-אני-מאמין-באל&Itemid=126
    והמאמר 'מדוע אני אולי בכל זאת כן אתיאיסט' בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=439:מדוע-אני-אולי-בכל-זאת-כן-אתיאיסט&Itemid=126

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אפריל 2013 17:57 הוסף ע״י אפי

    רק תוספת קטנה, התאוריה שלך גם סותרת קצת את תער אורקאם והיא דורשת הסבר הרבה יותר מסובך לאותה מקריות בדיוק שאני טוען שקיימת כאן.

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אפריל 2013 17:54 הוסף ע״י אפי

    כתבת "לאחר שהמקריות הביאה ליצירתם של אינסוף יקומים, החלו להיווצר חיים, בצורה מקרית ביותר, באחד או יותר מהעולמות המקבילים הללו. לחייים הללו היתה שהות ארוכה להתפתח ולפיכך תושבי אותו יקום היו הרבה יותר מפותחים מהמין האנושי במצבו הנוכחי. בתרבות המפותחת הזאת למדו איך להפעיל מאיצי חלקיקים ענקיים ולהפיק אנרגיות שמאפשרות יצירה של יקןמים עובריים, היינו, יקומים שנולדים מחור שחור שנוצר במאיץ חלקיקים ענק." ואולי אנחנו דווקא אותו ייקום הראשון שייצור את שאר היקומים? אם כן, אז האפשרות שנקודת הכניסה היא כאן סבירה ביותר.

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אפריל 2013 14:42 הוסף ע״י עדי אביר

    אפי,

    עקרונית אתה צודק לגבי הלופ האינסופי אבל חשוב על האפשרות הבאה: לאחר שהמקריות הביאה ליצירתם של אינסוף יקומים, החלו להיווצר חיים, בצורה מקרית ביותר, באחד או יותר מהעולמות המקבילים הללו. לחייים הללו היתה שהות ארוכה להתפתח ולפיכך תושבי אותו יקום היו הרבה יותר מפותחים מהמין האנושי במצבו הנוכחי. בתרבות המפותחת הזאת למדו איך להפעיל מאיצי חלקיקים ענקיים ולהפיק אנרגיות שמאפשרות יצירה של יקןמים עובריים, היינו, יקומים שנולדים מחור שחור שנוצר במאיץ חלקיקים ענק. האם נוכל לפסול על הסף שיקומים עובריים אלו או אחרים ירשו את חוקי הטבע ואת ערכיהם של קבועי הטבע מיקום האם שלהם?

    כיוון שתיאוריה זאת אינה מחוץ לגבולות ההיגיון, האם לא נוכל לומר שאותו מדען שתכנן והפעיל את הניסוי במאיץ החלקיקים הענק ביקום המקביל הוא הוא המתכנן שהביא ל'בריאתו' של היקום שלנו? במקרה זה אין צורך בלופ אינסופי ולמעשה ה'מתכנן הראשון' יכול היה לזקוף את קיומו למקריות הסתמית ולא למתכנן קודם לו.

    אתה גם צודק כשאתה אומר שאין שום סיבה לא להניח שנקודת הכניסה היא כאן. הבעייה היא שאז אתה מנסה לקלוע להסתברות כמעט אפסית בערבוב אחד של חפיסת הקלפים. זה בהחלט אפשרי אבל מאד מאד לא סביר. הרבה יותר סביר להניח שהפרמטרים שקובעים את תכונותיו הפיזיקליות של העולם לא הוגרלו באופן מקרי מתוך מבחר אינסופי של אפשרויות אלא שהמשחק היה מכור מלכתחילה, ייתכן שעקב אבולוציה יקומית שהעדיפה יקומים יציבים מהם, בסופו של דבר השתלשל היקום שלנו, או לחליפין, בגינו של אותו מדען ביקום המקביל שהצליח לייצר במאיץ החלקיקים שלו את היקום העוברי שהתפתח ליקום שלנו.

    לי, כמובן, אין שום דרך לאמת את ההשערות שלי, וכעל אחת כמה וכמה את ההשערות שעדיין לא עלו בדעתי, ולכן מדובר פה בספקולציות פרועות גרידא, עליהן איני רוצה לוותר רק בגלל שישנם כאלו שחושבים שאת העולם ברא האל שדרש קורבנות יומיים או כאלו שחושבים שהעולם נברא באופן מקרי, ללא כל יד מכוונת.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אפריל 2013 13:49 הוסף ע״י אפי

    הבעיה היחידה עם מתכנן תבוני הוא שהטיעון הופך למעגלי ואז למתכנן חייב להיות מתכנן ואז אתה תגיע ללופ אינסופי שאין לו נקודת כניסה.
    ואם כן נניח נקודת כניסה כלשהיא אין שום סיבה לא להניח שהנקודה הזאת היא כאן.

  • קישור לתגובה שלישי, 29 מאי 2012 11:13 הוסף ע״י עדי אביר

    איתי,

    ברצוני להקדים ולהסביר שאני לא תיאיסט ולא אתיאיסט אלא ספקן, היינו אדם שמעביר כל אמיתה דרך מסננת הגיונו לפני שהוא מתחיל להסתמך עליה. כספקן אין לי אמונות מקודשות ולכן אני מוכן לפסול את האמונות האתיאיסטיות באותה מהירות בה אני פוסל את האמונות התיאיסטיות. לכן גם משעשע אותי לראות שיש אתיאיסטים שמוכנים לאמץ כל אמירה אנטי-דתית באותו להט עיוור בו הדתיים מוכנים לאמץ את כל האמירות התורניות, ובכללן אף את ההזויות ביותר.

    למען מנוע כל ספק, אני שולל לחלוטין את כל הדתות, בהן אני רואה לא יותר מאשר מכשיר שבא לשרת את מטרותיהם וצרכיהם של ראשי הדת, ולכן אני בטוח שאף אל לא התגלה למשה, מוחמד או שנים עשרה השליחים וממילא כל האמירות הדתיות הן אך ורק המצאות של בני אדם אינטרסנטיים. עם זאת, אני לא מוכן לשפוך את התינוק עם המים ולפסול מראש מחשבות שחטאן היחיד הוא שהן יצאו מכור מחצבתה של הדת. להערכתי, פה ושם אפילו אנשי האמונה מסוגלים ליפול בטעות על רעיונות הגיוניים שראוי לבחנם לעומק.

    מנקודת מוצא זאת אני מוכן להתייחס למאמרו של יאיר רזק. מאמר זה פורסם באתר בשם 'ישראל החילונית' ולכן אני מעריך שכותבו פסל מראש כל הנחה שאינה מתיישבת עם האתיאיזם הצרוף, הערכה שמקבלת משנה תוקף כשהוא מערב בדיון ניתוחים פסיכולוגים וקובע 'אני לא אבזבז אלקטרונים על סיפוק הצורך הילדותי שלהם בסיבות' או 'האמונה שישות תבונית יצרה את חוקי הקיום היא פשוט ילדותית. היא יהירה ברמה מדהימה, באשר היא משליכה את הדמות התבונית העלובה שלנו על הקיום כולו, על כל הודו וזרותו מרוממת הרוח.' זאת עמדה שיפוטית שנובעת מהתחושה הכמעט דתית שרק אתה יודע את האמת המוחלטת וכל החולקים עליך סובלים מחוסר ידע או פגמים אישיותיים שמונעים מהם לראות את האור.

    אני למשל לא מחשיב את עצמי כילדותי במיוחד ובכל זאת אני לא מקבל את הקביעה הנחרצת 'האמונה שישות תבונית יצרה את חוקי הקיום היא פשוט ילדותית. היא יהירה ברמה מדהימה.' להערכתי, שום דבר אינו מונע מאיתנו להניח שהיקום שלנו נוצר במאיץ חלקיקים גדול ביקום-אם כלשהו על ידי מדענים שלמדו כיצד ניתן להנחיל ליקום העוברי חוקי טבע רצויים ולקבוע מראש את 'נקודת הקפיאה' של משתני הטבע. היכולת לייצר 'חורים שחורים' מיקרוסקופיים במאיץ החלקיקים הגדול קיימת כבר היום ואל לנו להניח שטכנולוגיות מפותחות יותר לא היו מסוגלות לייצר במכשיריהן חורים שחורים גדולים יותר, מהם היו יכולים להיוולד יקומים חדשים. במקרה זה הישויות התבוניות שיצרו את היקום הם לא אלים אלא רק מדענים אבל ההנחה שהיקום היה יכול להיווצר על ידי ישויות תבוניות היא לא ילדותית ולבטח לא יהירה.

    יאיר רזיק עושה עוד טעות לוגית: במקום להסתפק בתקיפת הטיעונים המדעיים הוא תוקף את טענותיהם של המאמינים. זה ממש לא משנה מה שהמאמינים חושבים או טוענים. קיומו או אי-קיומו של הגורם המתכנן אינו תלוי כלל בתכונות או בכוונות שהדתיים הצמידו לו. הם, כפי שציינתי בתחילה, לבטח טעו אך טעותם אינה פוסלת את אפשרות קיומו של מתכנן לא-מקומי.

    עתה אנסח שוב את טיעוני: אנו חיים בעולם קסום שנשלט על ידי חוקי טבע מתמטיים שמאפשרים למדענים ומהנדסים לערוך חישובים תיאורטיים בביטחון מלא שתוצאות החישובים הללו ישקפו את המציאות הריאלית. החוקים הללו, למיטב ידיעתי, תקפים תמיד – בכל מקום ובכל זמן והם תמיד כופים על המציאות להתנהג על פי תכתיביהם. בנוסף, החוקים הללו פועלים בכפיפות לקבועי הטבע שבמקרה, או לא, מתאימים בדיוק ליצירתם ושגשוגם של החיים. בתנאים שונים, ולו במקצת, החיים כבר לא היו יכולים להיווצר ואנו לא היינו מוצאים את עצמנו בעולם בו אנו נמצאים.

    למיטב שיפוטי, היקום הקסום הזה לא היה יכול להיווצר עקב ה'מקריות העיוורת' ואין כל סיכוי שחוקי הטבע וקבועיו הוגרלו בצורה מקרית לחלוטין מתוך אינספור החוקים והערכים האפשריים. להערכתי, ההסתברות להגרלה מקרית של חוקיות מתמטית וערכי טבע מכווננים לחיים היא כה קרובה לאפס עד שניתן להתעלם ממנה בביטחון מלא שהיא לא תשוב להציק לנו. זה נכון שיש הרבה תופעות שיכולות להתממש רק בהסתברות נמוכה מאד ובכל זאת אנחנו לא ממהרים לייחס התערבות על טבעית ליד ברידג' שמכילה רק קלפי לב אדום. מאידך, אפילו הספקן הגדול ביותר היה מוותר על הנחת האקראיות אם הוא היה מקבל לידו, בזה אחר זה, חמש ידיים שמכילות רק קלפי לב אדום. יש סף מסוים שמתחתיו כבר לא ניתן להסביר תופעת בעלות סדר פנימי רב באמצעות 'המקריות העיוורת' ויש צורך למצוא להן הסברים אחרים.

    הויתור על המקריות מותיר אותנו עם שלוש סיבות נוספות ליצירתו של יקום בעל חוקיות קסומה וסדר רב שנראה כאילו הוא כוונן בדיוק לצרכי החיים:

    א. 'אינהרנטיות': קיימים 'חוקי-על' שמכתיבים לכל היקומים החדשים חוקי טבע מתמטיים, ואולי אפילו חוקי טבע אחידים, ומעניקים להם קבועי טבע מתואמים. במקרה זה המקריות צריכה לבחור משתנים מתוך סט מצומצם וההסתברות להגרלתו של עולם תומך חיים היא כבר אינה כה אפסית כמקודם. פתרון זה אינו מבטל את הצורך בגורם מתכנן אלא רק מרחיק אותו – מישהו אחרי הכול היה צריך לקבוע את חוקיות-העל הזאת.

    ב. 'מתכנן-תבוני': גורם לא-מקומי שנמצא ביקום-אם כלשהו בוחר ליקומים העובריים חוקי טבע ומכוונן עבורם את קבועי הטבע. כפי שראינו, אין שום סיבה להניח שגורמים תבוניים-ביקום האם אינם יכולים לייצר יקום-עוברי בעל תכונות מתוכננות מראש. גם כאן עלינו לשאול כיצד המתכנן-התבוני הגיע ליקום האם אבל אם נתעלם משאלה זאת נוכל להניח שיקומי-אם כאלו או אחרים אכלסו את הסופר-יקום ביקומים-עובריים מתוכננים היטב שבהמשך העניקו את תכונותיהם ליקומים-העובריים שנולדו מהם.

    ג. 'אבולוציה': בהחלט ייתכן שהטבע 'מעדיף' יקומים בעלי תכונות שמבטיחות יציבות, למשל, חוקי טבע מתמטיים ותחומים יותר צרים של קבועי הטבע, שבתורן מעניקות סבירות רבה יותר להיווצרותם של החיים. תיאוריית האבולוציה מאלצת אותנו להניח שיקומי-האם מסוגלים ל'הוריש' את מקצת תכונותיהם, או את כולן, ליקומים-העובריים שהם 'מולידים' באמצעות החורים השחורים, הטבעיים והמלאכותיים, שקיימים בהם.

    בכל מקרה, אם אתה מסוגל להעלות השערות טובות יותר אשמח לשמען.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 28 מאי 2012 19:48 הוסף ע״י איתי זהר

    היי עדי,

    מצאתי פוסט מצויין ב"ישראל חילונית" שמדבר על כך, ותשמח לדעת שכותבו בחר לצטט אותך בו:
    http://secularisrael.blogspot.com/2011/08/blog-post_28.html

  • קישור לתגובה שני, 28 מאי 2012 19:19 הוסף ע״י איתי זהר

    עדי,

    1. אני דיברתי על תהליך שיוצר אבן מסויימת ספציפית ! כאנלוגיה לתהליך שיצר את התא הראשון המסוגל להתשתכפל ! שני התהליכים התרחשו רק פעם אחת, והסיכוי שיתרחשו הוא מאוד מאוד מאוד מאוד קטן.
    אתה טועה לדאבוני כאשר אתה מתייחס ליצירה של אבנים באופן כללי.

    2. זה שיש תכונות ספציפיות של יקומים אחרים שאתה מסוגל להעלות על הדעת, לדמיין ואף להאריך את ההשלכות שלהם על עיצוב אותו יקום - לא אומר שלא קשה לנו לדמיין יקומים בעלי תכונות אחרות.
    כשאני אומר יקום עם תכונות אחרות - אני לא מדבר על סוגי חומרים שונים, קרי "יתקיימו רק סוגים מסויימים של אטומים" אני מדבר על חוסר קיום של חומר ! והחלפתו בדבר אחר, חוסר קיום של מימדים ! והחלפתו בדבר אחר. האם אתה מסוגל לתאר לעצמך יקום ללא מרחב? ללא זמן?

    3. מיותר לציין - אבל נציין בכל זאת: לחיים במשמעותם הביולוגית אין שום משמעות או רלוונטיות ליקומים אחרים. ביקומים אחרים אולי לא תהיה התרבות של תודעות, אולי תהיה נצחיות שלהן? וגם אם לא יהיו תודעות... אני עומד על כך שבטווח כל האפשרויות של "יקומים שאין בהם אטומים" לדוג', יש פוטנציאל לתופעות נדירות בעשרות מונים מכל דבר שאיי פעם תכיר.

    איתי.

  • קישור לתגובה רביעי, 23 מאי 2012 17:23 הוסף ע״י מתן

    קישור לדיון בנושא
    http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2954721&forum_id=1364

  • קישור לתגובה שלישי, 22 מאי 2012 21:07 הוסף ע״י עדי אביר

    איתי,

    קשה לי להסכים עם האנלוגיה שלך. אני הנחתי שכולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו מכירים את המדע ולכן כשאנו נתקלים באבן אנחנו יכולים לאמוד את טווח הטמפרטורות ואת הערכים של קבועי הטבע בהם היא יכולה להיווצר ולשרוד. להערכתי תחומי הערכים הללו הם רחבים למדי ולכן אבנים (אותם כידוע לך, למתן וגם לי, ניתן למצוא גם על הירח) אינם משום תופעה נדירה שמחייבת אותי להסיק שהם נוצרו על ידי יד מכוונת ולא על ידי המקריות העיוורת.

    אני גם לא מקבל את הטענה שקשה לנו לדמיין יקומים בעלי תכונות אחרות. קרא כל ספר מדע דמיוני וראה להיכן מסוגל לקחת אותנו הדמיון האנושי. אנחנו גם מסוגלים לאמוד את השפעת השינויים האפשריים בקבועי הטבע על העולמות אלטרנטיביים. לשם דוגמה, יקום שכולו מורכב מברזל או יקום חסר כבידה לא יאפשר לחיים להתקיים, בכל אופן לא לחיים במשמעותם הביולוגית, היינו מערכות שמסוגלות לשכפל את עצמן.

    אני לא יודע אם ביקומים אלטרנטיביים ניתן למצוא תופעות נדירות. להערכתי תופעות מרוכבות נוצרות רק כאשר היקום מגיע לשלב בו הוא מוכן לקבלן (לכולנו ברור שאפילו אבנים אינם יכולים להיווצר אם העולם עדיין לא התקרר די צרכו) וכדי להגיע לשלב הזה על היקום להיות בעל תכונות, היינו חוקי וקבועי טבע, שאפשרו לו לשרוד עד לאותו הרגע. התכונות הללו (אותם אנו כזכור אמורים להכיר ולהבין) יאפשרו לנו להחליט אם ניתן לראות בתופעות בהן ניתקל תולדה של מקריות טבעית אם לאו.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 22 מאי 2012 20:20 הוסף ע״י איתי זהר

    עדי
    אני חושב שאתה נופל לכשל מחשבתי, הכשל אליו אתה נופל דומה לזה שתקפת בהצלחה במאמרך, אך לא זהה לו. אכן קשה לתקוף את הטיעון התאיסטי, אבל לא צריך להיות.

    אתה נתקל בתופעה מסוימת ושואל על הסיכוי שלה להתקיים ע"י גורמים לא-תבוניים, או מקריים לצורך העניין. במסעך המרתק עם מתן הצעת לחשב את ההסת' ליקום שבו התופעה תתאפשר - כלומר לקחת בחשבון את כל מאפייני היקום שמשפיעים על תוכנו וגורמים לתופעה להתקיים. אתה לקחת את "החיים" או "שעון" או "קריסטל" מורכב. אך יש לי שאלה בשבילך, במה תהליך החשיבה שהפעלת שונה מזה שאפעיל כעת:

    אצטרף גם אני למסע ואפנה אותך לאבן, אבן פשוטה לכאורה. מה ההסתברות שתיווצר ותתקיים אבן בגודל המדויק הזה? ובצורה המדויקת הזו ? ובמשקל, בצבע, בסוג החומרים, ביחסים בין המרכיבים ובדיוק בנקודה הספציפית על המרחב והזמן בו היא נמצאת??? הסתברות דיי.. אפסית לא?

    ובכן מה ההסתברות לקיום של יקום על על משתניו הרבים - התכונות שיש או היו יכולות להיות לו... שתתמוך בהיווצרות של כזאת אבן בדיוק באותו רגע ומקום ? וואו, בשלב כזה של הסתברות אפסית אתה חושב שכדאי להניח קיום מתכנן עליון?

    כמובן שבשלב הזה אתה מרגיש ש..זה לא אותו דבר, הרי מה מיוחד באבן הזו ? ברור שתהליך יצירה של אבנים הוא לא זהה בכל פעם משום בחינה ולכן מטבע הדברים הסיכוי לחזור עליו קטן...

    ובכן - מה מיוחד בחיים האלה ? ומה מיוחד בחיים בכלל ???? מה מיוחד ביקום הזה ובתכונות האלה של היקום ? ברור שתהליך יצירה של יקומים (בין אם התרחש פעם אחת ויחידה או מתרחש ויתרחש אינסוף) לא זהה ומטבע הדברים הסיכוי לחזור עליו קטן.

    אני מפנה אותך לשאלה ששאלתי אותך בתגובתי הראשונה למאמרך המקורי - האם יקום שכולו תודעה עצומה יהיה יותר או פחות סביר מהנוכחי ? או אחד שכולו מורכב מברזל ? האמת היא שיקומים אחרים, עם תכונות אחרות, זה דבר שבלתי אפשרי בשבילנו להעלות על הדעת. איזה אפשרויות אין סופיות טומן בחובו יקום בלי חומר ! בלי כבידה ! אבל עם דברים אחרים שמעולם לא ראינו ונראה ... מן הסתם כל דבר שיווצר בו לא יקרא בפינו חיים בהגדרה המקובלת. אבל יש הרבה אפשרויות למודעת עצמית, וגם כאלו בלי מודעות עצמית - אבל עדיין פנטסטיות, לעיתים הרבה יותר ממה שחיים ארציים יוכלו איי פעם להיות.

    אז אודה עם תסביר לי איך היקום שלנו מתעלה מעל מרחב המדגם ? כי זה שיש פה תופעה שהסיכוי שתתרחש (כי היא דורשת יקום ספציפי) אפסי, זה לא דבר מרשים. בכל יקום אחר, עם כל סדרת-חוקי-פיזיקה אחרים, תמצא תופעות נדירות ביחס ליקום, ונדירות בצורה קיצונית ביחס לכלל היקומים. בכל אחד מהם תהיה אבן.

  • קישור לתגובה שלישי, 01 מאי 2012 10:30 הוסף ע״י עדי אביר

    איתי,

    בא ניקח לדוגמה את תיאורית המיתרים (String theory) שהולכת וכובשת את הפיזיקה המודרנית. האם אתה מכיר אותה? תיאוריה זאת מניחה שבבסיס כל החומר ביקום נמצאים מיתרים זעירים שנעים במרחב רב מימדי ותכונותיהם קובעות את תכונות החלקיקים האלמנטריים. האם מישהו ראה אי פעם מיתר כזה, או אפילו סתם איזה חלקיק אלמנטרי? האם יש דרך לאשש את התיאוריה על ידי ראיות פיזיקליות או נסיבתיות? הביסוס היחיד לתיאוריה היא רק העובדה שתיאוריית המיתרים מסבירה בעיות בתיאוריות בלתי מוכחות אחרות טוב יותר מאשר הסברים אחרים.

    להערכתי תיאוריית המיתרים אינה שונה במהותה מהתיאוריה שלי ואם תתעקש עוד אביא לך איזה שהוא ניסוח מתמטי של 'הנחת החצרן'. איני טוען שצריך להעניק לתיאוריה שלי (ושל גדולים וטבים ממני) תשומת לב מיוחדת ואני אישית נוטה להעדיף את תיאוריית המיתרים על פני התיאוריה שלי אבל זאת תחושה אישית בלבד ואין לה שום בסיס עובדתי.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 01 מאי 2012 09:55 הוסף ע״י איתי זהר

    לא הייתי קורא לסברות המדעיות "ספקולציה". ראיות מתמטיות, פיזיקליות ונסיבתיות הן ראיות. זאת אולי לא תאוריה ודאית במיוחד כמו זו שמתארת היווצרות כוכבים לדוג', אך היא עדיין עולה על רעיונות חסרי ביסוס באופן מוחלט כמו זה שהצגת אתה.

    אך אני בהחלט מעודד להשתעשע במחשבה על יקום מחזורי או מלאכותי... כמו בכל מחשבה אחרת.

  • קישור לתגובה שני, 30 אפריל 2012 18:35 הוסף ע״י עדי אביר

    איתי זוהר,

    אני כן ולא מסכים איתך. אתה לגמרי צודק שאין לי שום ראיה לביסוס דברי אבל קשה לי להזדהות עם הטענה 'אני לא רואה שום סיבה לתמוך בתיאוריית החייזרים הזאת מעל לכל תיאוריה אחרת'. למיטב זכרוני לא ביקשתי מאף אחד תמוך בתיאוריה שלי מעל לכל תיאוריה אחרת, מה עוד שאני לא מכיר כל כך הרבה תיאוריות אחרות. אני רק מעלה ספקולציות. אני לא מנסה לתחוב אותן במורד גרונו של אף אחד ובטח לא לכפות על אף אחד לסגוד לחייזרים אלה או אחרים.

    גם התוספת 'ושוב אנחנו נתקעים' אינה מדברת אלי. ספקולציות אינן 'תוקעות' שום דבר, הן רק גורמות לאנשים להסתכל על המציאות מזויות חדשות ולחשוב על דברים שקודם לכן כלל לא עלו על דעתם. אני גם לא מסכים שאני כושל בשימוש ב'אלוהי הפערים' ואת זה, ברשותך, הייתי רוצה להסביר ביתר אריכות: רבים חושבים שהמדע מתפתח מתוך הממצאים, כלומר, אתה אוסף נתונים ובונה מהם תיאוריות מדעיות או לחליפין, אתה מביא תיאוריה מדעית ומנסה לחזק אותה באמצעות ממצאים תומכים או לערער אותה באמצעות ממצאים סותרים. הבעיה היא שכיום כבר קשה מאד למצוא 'ממצאים' שמסתובבים לתומם בשטח. המדע פחות או יותר כבר סחט את הממצאים האמפיריים עד תום וזה מכבר הוא התחיל לבנות תיאוריות בתחומים לגביהם אין כרגע אף ממצא לרפואה. לשם משל, אילו ממצאים אמפיריים תומכים בתיאוריה של גוט (ההתרחבות האינפלציונית בשברירי השנייה הראשונים לאחר המפץ הגדול)? האם מישהו ראה אי פעם קווארק או את אחד המיתרים שמככבים בתורת המיתרים? מה בדבר פלטות טקטוניות? לכל התיאוריות הללו, ורבות שכמותן, יש בסיס מתמטי איתן והרבה הוכחות נסיבתיות אבל אין עדיין שום דרך לאמתן באופן ישיר. הן אמנם ספקולציות מאד אינטליגנטיות אבל עדיין לא יותר מאשר ספקולציות.

    משתמע מכך שאין הרבה פסול בספקולציות שאינן ניתנות להוכחה ברמת הידע הקיימת היום ואין סיבה לדחקן לקטגוריית 'אלוהי החורים', מה עוד שקיימים לא מעט מדענים מכובדים שמעלים טענות דומות לשלי ולבטח לא כולם כושלים בשימוש ב'אלוהי החורים'. למעשה המדע מעלה היום ספקולציות הרבה יותר מעניינות מאלו שאני העלתי והללו מאפשרות לי לעדכן את דעותיי הקודמות ולכתוב מאמר בשם 'מדוע אני אולי בכל זאת כן אתיאיסט' אותו אפרסם בקרוב.

  • קישור לתגובה שני, 30 אפריל 2012 17:58 הוסף ע״י עדי אביר

    מתן,

    אמנם יש לי תואר בסטטיסטיקה אבל אני מוכרח להודות שהשנים עשו את שלהן והיום כבר איני מסוגל להבין דבר ממה שכתבת ולכן, ברשותך, אוריד את הדיון לרמה עימה אני עדיין מסוגל להתמודד:

    כפי שכבר כתבתי, היום אני מכיר בקיומן של אפשרויות נוספות (אותן אפרט במאמר 'מדוע אני אולי בכל זאת אתיאיסט') אבל כשדנתי בנושא במאמר 'מדוע אני לא איתאיסט' ראיתי מול עיני רק שתי אפשרויות: או שהעולם נוצר באופן מקרי או שהעולם נוצר באופן מאולץ, היינו, כתוצאה מהתערבותו של גורם נוסף זה או אחר. נתעלם רגע מהארה החדשה שפוקדת אותי ונשוב להנחה שיש בידנו רק שתי אפשרויות ואז נוכל לצמצם את הבעיה לשאלה אחת בלבד: 'האם אנחנו בטוחים שהעולם שלנו נוצר באופן מקרי?' בכדי לענות על השאלה הזאת עלינו לחפש קריטריונים שיעזרו לנו להחליט מתי תופעה מזדמנת זו או אחרת יכולה להתרחש כתוצאה מהמקריות העיוורת ומתי נוכל לקבוע שאין כל דרך לייחסה אך ורק למהלכים מקריים.

    אבקשך, אם כן, להתלוות אלי למסע על חוף הים ולעזור לי לקבוע, בעזרת כל הידע המדעי והסטטיסטי שברשותך, אלו תופעות הן מקריות ואלו לא. נתחיל במסע. הנה הגענו לשולחן ברידג' וגילינו שאחד השחקנים קיבל יד שכולה קלפי לב אדום. האם עלינו להניח שיד המקרה זימנה לו את הקלפים הללו? להערכתי התשובה היא חיובית. אין לנו שום סיבה להניח אחרת. ההסתברות ליד שמכילה שלוש עשרה קלפי לב אדום היא אמנם אחד לששה מיליארד בערך אבל מתוך מיליארדי הידיים שחולקו ועוד יחולקו בעולם אין סיבה להניח שיד מלאה בקלפי לב אדום לא תצוף מפעם לפעם ואין סיבה לפסול את האפשרות שאחת הפעמים הללו נפלה משום מה בחיקנו. או קי. חלוקה של שלוש עשרה קלפי לב אדום אינה שוללת את הנחת המקריות ובשלב זה אין לנו שום סיבה להכניס למשוואה כל גורם נוסף. אך מה זה? בחלוקה הבאה אותו שחקן שוב קיבל יד שכולה קלפי לב אדום. האם עלינו להניח שגם הפעם רק המקריות העיוורת אחראית לחלוקה המיוחדת הזאת? עוד לא השתכנענו? האם חלוקה שלישית שמביאה לאותו שחקן את אותם שלוש עשרה קלפי הלב האדום כבר תשכנע אותנו? החלוקה הרביעית? בשלב מסוים אפילו האתיאיסטים המובהקים ביותר כבר יהיו חייבים להודות שלא מדובר כאן בחלוקה מקרית וחייב להיות קיים מושך בחוטים נסתר כלשהו שהצליח לדכא את מקריות ולהשליט את רצונו על התופעה.

    נתקדם הלאה וניתקל בקריסטל מאד מפותח. אני לבטח אשאל את עצמי אם אפשר לייחס את מקורו למקריות הסתמית ובזוכרי שאתה נהנה מכל הידע המדעי והסטטיסטי הדרוש אפנה אליך ואשאל אותך מה ההסתברות שחוקי הטבע ייצרו באופן מקרי מבנה כה מורכב ומשוכלל. אתה תחשוב דקה או שתיים ותפסוק שהטבע המוכר לנו מסוגל לברוא קריסטלים מעין אלו בהסתברות נתונה כלשהי, בא נקרא לה Pc, ולכן אין לפסול את ההשערה שמדובר במבנה שנוצר באופן טבעי. כיוון שאני עקשן מטבעי אני אשאל אותך שאלה מרגיזה בנוסח 'בהנחה שערכיהם של קבועי הטבע הוגרלו באופן מקרי האם תוכל לאמוד את ההסתברות שהגורל העיוור זימן יחדיו את הערכים שיאפשרו את יצירתם של הקריסטלים משוכללים הללו?' את זה כבר ייקח לך קצת יותר זמן לחשב. אתה תצטרך להכין רשימה של כל הקבועים הרלוונטיים (הכוח החזק, הכוח החלש, כוח הכבידה, הכוח האטומי וכדומה) ובהמשך תיאלץ לקבוע איזה טווח ערכים של כל קבוע יאפשר עולם 'תומך-קריסטלים', למשל, מהו טווח הטמפרטורות בו קריסטלים מסוגלים לשמור על המבנה שלהם, באילו טווחים של הכוח החזק קריסטלים יכולים להיווצר וכדומה. היחס בין טווח הערכים 'תומך-הקריסטלים' לטווח הערכים הפוטנציאלי יקבע עבורך את ההסתברות להגרלה מקרית של קבוע טבע מתאים. הבה נקרא להסתברות להגרלה נוחה של קבוע הטבע הראשון P1, של קבוע הטבע השני P2 וכך הלאה עד Pn, ההסתברות להגרלה נוחה של קבוע הטבע ה-nי. עתה, בהנחה הבלתי מוכחת שחוקי הטבע אינם משתנים מעולם אחד למשנהו, תוכל להכפיל את כל ההסתברויות הללו, היינו P1xP2xP3….xPn, ותקבל איזה שהוא ערך שמבטא את ההסתברות להגרלת עולם 'תומך-קריסטלים'. להסתברות זאת נוכל לקרוא Pw. כל שעליך לשעשות עתה זה להכפיל את Pw ב-Pc ואז תוכל לתת לי אומדן אינטליגנטי ליצירה מקרית של קריסטלים משוכללים מעין זה בו נתקלנו בהלכנו על החוף. להערכתי ההסתברות ליצירת קריסטלים מרוכבים (Pc) בעולם המוכר לנו היא לגמרי לא טריוויאלית וההסתברות ליצירת עולם 'תומך-קריסטלים' (Pu) גם היא אינה אפסית, ולכן נהייה חייבים להודות שההסתברות ליצירה מקרית של קריסטלים אינה גולשת אל מתחת לרמת הסבירות ולא תהיה לנו כל בעיה עם שלילת הצורך במעורבותו של גורם נוסף כלשהו.

    רוצה לעבור לדוגמה של שעון שעל גבו חרוט 'ליוסי באהבה מדודה טרודי' שמצאנו בעת שהמשכנו לטייל על החוף? החישובים הם פחות או יותר דומים: מכפלת ההסתברות להגרלה מקרית של עולם 'תומך שעונים חרוטים' כפול ההסתברות שחוקי הטבע המוכרים לך מסוגלים להרכיב בעצמם שעון ולחרוט על גבו משפט עברי בעל משמעות. היית בכלל טורח לחשב את הסיכויים? ברור לחלוטין שבסופו של דבר נגלה שההסתברות ליצירה מקרית של השעון היא בסדרי גודל רבים קטנה יותר מההסתברות להגריל באופן מקרי מיליון ידי ברידג' שמכילות רק קלפי לב אדום.

    לאחר שטיפלנו בשעון החרוט נמשיך בדרכנו וניתקל בתא חי. שוב אבקשך לשבת ולערוך חישובים אך עתה, במקום לחשב את ההסתברות להגרלה מקרית של עולם 'תומך-קריסטלים' או עולם 'תומך שעונים', עליך לחשב את ההסתברות להגרלה מקרית של עולם 'תומך-חיים'. תא חי אינו דומה לקריסטל. הוא לבטח דורש טווח טמפרטורות הרבה יותר צר והוא הרבה יותר רגיש להשפעתם של כל כוחות הטבע ודי בסטייה קטנה של אחד מהם בכדי להכחידו. אם תחשב עתה את מכפלת ההסתברויות להגרלת ערכי טבע 'תומכי חיים', P1xP2xP3….xPn, תגלה שהמספר הזה, הוא קטן לאין ערוך מההסתברות להגרלת הערכים הדרושים לקיומו של עולם 'תומך-קריסטלים'. כאן עוד לא נגמרו תלאותיך - עתה עליך לחשב את הסתברות יצירתו המקרית של תא חי בתוך העולם 'תומך-החיים' שעל אחד מחופיו אנו מטיילים. כאן אני אישית כבר חורג מתחום הנוחות שלי אבל אין לי סיבה שלא להניח שהידע המדעי שלך מקיף גם את תחומי הכימיה והביולוגיה ושלא יקשה עליך לחשב את ההסתברות ליצירה מקרית של תא חי, על כל השלבים העוקבים הכרוכים בכך. כאמור, בורותי מונעת ממני להעריך את ההסתברויות בהן מדובר אבל לאור העובדה שעד היום אף אחד עוד לא הצליח לייצר תא חי בתנאי מעבדה אני מניח שמדובר בהסתברות קטנה למדי. עתה לא נותר לך אלא להכפיל את שתי ההסתברויות שבידך, ההסתברות להגריל עולם 'תומך-חיים' וההסתברות ליצירה מקרית של תא חי, ולהגיד לי באילו סדרי גודל מדובר. האם לדעתך ההסתברות שתחשב תהיה גדולה יותר או קטנה יותר מההסתברות להגרלת שתי ידיים מלאות בקלפי לב אדום בזו אחר זו?

    אני, מתוך אמונה במדע, נוהג להניח שיום יבוא והמדע יגלה את החוקיות שכופה על הטבע לייצר תאים חיים. כלומר, אם כבר הגרלנו עולם 'תומך-חיים' אזי ההסתברות ליצירתו של תא חי היא 100%, מה שבאמת מעביר את הבעיה לתחום השיקולים האנטרופים. עם זאת, אם נהיה כנים עם עצמנו נהיה חייבים להודות שאני למעשה מחליף את 'אל החורים' ב'אל המדע' וכשם ש'אל החורים' אינו יכול לשמש כטיעון לגיטימי במקרים של חוסר ידע כך הייתי פוסל גם את 'אל המדע' וממתין לממצאים אמפיריים לפני שהייתי מאמץ לליבי את הטענה שקיימים חוקי טבע שמכתיבים את יצירת החיים.

    בסופו של דבר מדובר במבחן סטטיסטי וכל אחד צריך לקבוע לעצמו את 'רף המקריות', היינו, את ההסתברות שמתחתיה כבר לא ניתן להניח שהתופעה חבה את קיומה לגורמים מקריים לחלוטין. כשאני הצבתי את הרף במאמרי הקודם הגעתי למסקנה שקשה מאד לקבל את ההנחה שהעולם 'תומך-החיים' והחיים שבתוכו התפתחו באופן מקרי ולכן הסקתי שאנו חייבים להניח את קיומו של גורם חיצוני כלשהו. היום, כאמור, אני כבר רואה אפשרויות נוספות ועליהן ארחיב את הדיבור בקרוב.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 30 אפריל 2012 16:56 הוסף ע״י איתי זהר

    עדי,

    נניח ואכן כל מה שאנחנו מכירים הוא תוצר של ניסוי מדעי של ציוויליזציה קדומה. עדיין, מבחינתנו - אין לכך שום ראיה. אני לא רואה שום סיבה לתמוך בתאוריית החייזרים הזאת מעל לכל תאוריה אחרת - ושוב אנחנו נתקעים.
    כך שהתשובה לשאלתך היא כן ! גם במקרה שהניחוש שהעלית נכון... אתה עדיין כושל בשימוש ב"אלוהי הפערים", גם אם במקרה ניחשת נכון.

    אפשר להמציא אינסוף רעיונות למקור המציאות - אז מה ?

  • קישור לתגובה שבת, 28 אפריל 2012 20:11 הוסף ע״י מתן

    באשר לטיעון השען של פיילי - הכשל בו הוא אחר:
    הסיבה שאנחנו חושבים ששעון נוצר על ידי תכנון תבוני אינה שהוא מתוכנן פר-סה, אלא שאנחנו יודעים שבמקרים רבים מאוד יצורים תבוניים יוצרים שעונים כאלו. ואז מתקבלת ההסקה הבייסיאנית הבאה:

    A - מאורע המערב פעילות של קונסטלציה מסוימת שאנחנו מכנים אותה 'תבונית' (אני במכוון משתמש בניסוח נייטרלי כזה, בהמשך אסביר למה. לשם קיצור, אשתמש לאחר מכן בניסוח המטעה-במקצת 'ישות תבונית') גרם להיווצרות שעון.
    p(A)=0.9
    'לא-A' (או 'A משלים' שיסומן ב Ac מלשון complementary) - אינטראקציות שאינן מערבות ישות תבונית גרמו ליצירת שעון.
    p(Ac)=0.1
    הסיבה שההסתברות ל A גבוהה מההסתברות ללא-A (עם הערכים השרירותיים שבדוגמה לצורך קלות הכתיבה וההצגה, יתכן שהיחס בין ההסתברויות גדול בהרבה, למשל p(A)=0.99999... עם 100 פעמים 9, ו p(Ac)=0.1^-100 היינו 99 פעמים 0 ובסוף 1, אבל זה לא משנה את הפואנטה) היא הנסיון היומיומי, *האפוסטריורי* (=לאחר מעשה, מוסק מן המציאות, ולא סיכוי אפריורי=לפני מעשה, מוסק על ידי לוגיקה, כמו ההנחה שהתפלגות התוצאות של מספר הטלות אינסופי של קוביה הוגנת תהיה 1/6 לכל תוצאה), שלנו, נתקלנו בהרבה מאורעות של אנשים שיצרו שעונים, אולם לא נתקלנו במקרה של שעון שנוצר ללא אנשים - אפילו בהנחה ששעון זה בו אנו מתבוננים נוצר ללא אנשים, הרי שהוא השעון היחיד מבין אינספור שעונים שאנחנו יודעים שנוצרו על ידי אנשים.

    B - יש שעון
    לא-B (או B משלים) - אין שעון

    הסיכוי של B בהנתן A הוא גבוה לאין ערוך מהסיכוי של B בהנתן לא A, ולכן המאורע B מוביל להכרעה הרציונלית (היינו קבלת החלטה מושכלת - שמגדילה ככל האפשר את התועלת ומפחיתה ככל האפשר את הסיכון - בתנאי אי ודאות) שמירב הסיכויים שמאורע A אכן התרחש, ובהיווצרות השעון הייתה מעורבת ישות תבונית.

    צורת הסקה זו נפוצה מאוד במדע, וטעויות לגביה נפוצות מאוד אצל הדיוטות לגבי כללי היסק סטטיסטיים (כולל רופאים ומשפטנים...). כך למשל מודדים יעילות של כלי מדידה רפואי.

    (
    אדגים כשל נפוץ (אני בטוח שאתה, עדי, מכיר את החומר - לטובת שאר הקוראים):

    A - הנבדק חולה במחלה מסוימת. p(A)=0.01
    Ac - הנבדק איננו חולה במחלה המסוימת. p(Ac)=0.99
    כאן ההסתברויות למחלה הן לפי שכיחות המחלה באוכלוסיה, ע"פ מחקרים אפידמיולוגיים (כלומר שכיחות המחלה באוכלוסיה הרלוונטית היא כ 1%)

    B - תוצאה חיובית, Positive, במכשיר המדידה (=לפי מכשיר המדידה הנבדק חולה). ההסתברות של תוצאה חיובית בהנתן נבדק חולה, p(B/A)=0.9, ההסתברות של תוצאה חיובית בהנתן נבדק בריא, p(B/Ac)=0.1.
    Bc - תוצאה שלילית, negative, במכשיר המדידה (=לפי מכשיר המדידה הנבדק אינו חולה). ההסתברות של תוצאה שלילית בהנתן נבדק חולה, p(Bc/A)=0.1, ההסתברות של תוצאה שלילית בהנתן נבדק בריא, p(Bc/Ac)=0.9.
    ההסתברויות האלו נבדקו על מדגם של חולים ובריאים שנעשה לגביהם שימוש בכלי המדידה הזה.
    מה קורה כשמתקבלת תוצאה חיובית במכשיר מדידה כזה? לכאורה, 90% שהוא חולה, 10% שהוא בריא. אולם לא כך הדבר! צריך לשקלל את הסיכוי באוכלוסיה. שכן אמנם יש סיכוי נמוך שתתקבל תוצאה חיובית לאדם בריא, אבל יש הרבה הרבה יותר אנשים בריאים! כך שהסיכוי שלאדם בריא כלשהו תתקבל תוצאה חיובית גבוה יותר מהסיכוי שלאדם חולה כלשהו תתקבל תוצאה חיובית, שכן
    הסיכוי שהנבדק חולה בהינתן תוצאה חיובית = p(A/B)=p(A)*p(B/A)=0.01*0.9=0.009
    הסיכוי שהנבדק בריא בהינתן תוצאה חיובית = p(Ac/B)=p(Ac)*p(B/Ac)=0.99*0.1=0.099
    (מקובל להציג הסקה בייסיאנית עם חלוקה של ההשערות השונות בגורם המשותף ,
    P(B)=P(A)*P(B/A)+P(Ac)*P(B/Ac) i
    כדי ליצור סיכוי משלים ל 1 או ל 100%

    ובדוגמה הרפואית
    p(B)=0.009+0.099=0.108
    ואז מחלקים את 0.009 ו 0.099 ב 0.108, ומתקבל שוב יחס הסיכויים של 1:11 רק באופן משלים ל1: 0.0833... ו 0.9166... כלוצר 8% ו 92% בהתאמה.)
    מתברר שגם לאחר תוצאה חיובית במכשיר המדידה, הסיכוי שהנבדק בריא עדיין גבוה יותר מזה שהוא חולה. האינדיקציה להיותו חולה עלתה (ביחס להחלטה לאשפז אנשים שנבחרו באופן אקראי) מיחס של 1:99 ליחס של 1:11. ההחלטה אם לפעול על פי מכשיר מדידה כזה תהיה תלויה בשיקולים של עלות לעומת תועלת. אולם אם אדם אקראי ידרש להמר האם הנבדק עם התוצאה החיובית הוא חולה או בריא - עדיין שווה לו להמר שהוא בריא, עד יחס של 1:11 בקירוב (וללא המכשיר - עד יחס של 1:99). וההכרעה הרציונלית, במקרה שמדובר בהכרעה חד פעמית הקשורה לחיים ומוות, הינה שהנבדק עם התוצאה החיובית הוא בריא.
    )

    טיעון השען של פיילי מתבסס למעשה על הסקה בייסיאנית כזו. ה'תכנון' הוא קונטיגנטי כאן, בסך הכל מקרה פרטי של מאורע B שנפוץ הרבה יותר יחד עם מאורע A, ופחות עם מאורע Ac. הלוגיקה בבסיס הטיעון רלוונטית באותה מידה גם ל... (סליחה על הדוגמה) גוש חרא (מסוג שנפוץ אצל בני אדם)! גם לגבי גוש חרא אנושי תהיה ההכרעה הרציונלית שבהיווצרותו הייתה מעורבת ישות תבונית, ולא נוצר מאינטראקציות שלא מערבות ישות כזו. ולא בגלל שהוא מתוכנן, או מורכב, או שהוא מכיל אינפורמציה כלשהי. סתם בגלל שהמקרה שהוא נוצר במערכת העיכול של יצור שבאופן קונטיגנטי הוא גם 'תבוני' שכיח הרבה יותר מהמקרה בו הוא נוצר באופן אחר. ובכיוון ההפוך, קריסטלים מורכבים לא ייוחסו לבני אדם (לצורך הטיעון נתעלם מעניין הישויות התבוניות שאינן בני אדם - אחרת מדובר בהנחת המבוקש), בגלל שהמקרה השכיח יותר הוא שהם נוצרים ללא התערבות בני אדם. כך יצא שמציאת גוש חרא, או טביעת רגל, במדבר תעיד על קיומו של בן אדם = (סוג של-) ישות תבונית (ומעשים שבכל יום הם בארכאולוגיה), וקריסטל מורכב - לא!

    ובדוגמה שלנו, אין לנו ידע על מאורעות של בריאת יקומים. אם היה ידוע לנו על ישויות שבוראות יקומים לעומת יקומים שנוצרים ללא ישויות כאלו, וההתפלגות האפוסטריורית הייתה נוטה לטובת הישויות (כלומר המאורע B=יקום, שכיח יותר בהנתן A=ישות תבונית ושכיח פחות בהנתן לא-A=ללא ישות תבונית), היה אפשר להסיק באותה הסקה בייסיאנית שהמאורע של היקום קשור לישות תבונית. ואותה לוגיקה רלוונטית גם אם תחליף את B ב'מפץ גדול' 'יקום יציב' 'טירגולציה' במקום 'ישות תבונית' (היינו, אם חלק מהיקומים היו נוצרים במפצים גדולים וחלק לא, וכו').
    לכן האנלוגיה של פיילי אינה תקפה. הלוגיקה בבסיס ההכרעה הרציונלית שלשעון יש שען אינה רלוונטית לגבי היקום.
    אם ירצו תומכי הטיעון הקוסמולוגי, עליהם לטעון את הטיעון כטיעון לוגי אפריורי: מורכבות מעידה על מתכנן. אבל באופן הצגה זה לטיעון אין כל בסיס... מה גם שנאלץ לשאול ומה המתכנן של מורכבות המתכנן, ומתברר שהטיעון רק מעביר את המורכבות שלב אחד אחורה, וכושל על פי ההנחות שלו עצמו (שאלה שאינה רלוונטית באנלוגית השעון, שם איננו מסיקים על תכנון ממורכבות באופן לוגי אלא בסך הכל מציינים ש, סטטיסטית, בהיווצרותם של דברים מסוימים, שאת חלקם אנחנו מכנים 'מורכבים' (לא רק ה'מורכבים' - דוגמת גוש החרא, ולא כל ה'מורכבים' - דוגמת גביש הקריסטל - המורכבות אינה בסיס הטיעון), מעורבים לרוב קונסטלציות מסוימות שאנו מכנים 'תבוניות'. אין אנו נדרשים להסביר מהי תבונה, ואיך היא קיימת אצל בני אדם - ככל הנראה מדובר ברצף של פעילות דטרמיניסטית שאיננו שונה בקריטריון זה מסכום מצטבר של אינטראקציות מורכבות ב'טבע' החוץ-אנושי, למעט שבמקרה בני האדם מתלווית לפעילות הדטרמיניסטית חוויה בגוף ראשון, ולפעולות מסוימות שאין הם מסוגלים להבין את הגורמים להם הם קוראים 'בחירה חופשית'. הדיון בשאלת הדטרמיניזם מול רצון חופשי חורג מנושא המאמר, רק תשים לב שבמקרה השעון, שהוא טיעון אפוסטריורי מובהק, אפשר לוותר על השימוש במונח המעורפל 'תבונה' ולדבר על סכום אינטראקציות פיזיקיליות-כימיות-ביולוגיות המתרחשות במיקום מסוים במרחב-זמן ולעיתים נלווית אליהם חוויה בגוף ראשון, בעוד שבגירסה 'אנליטית' אפריורית של הטיעון הקוסמולוגי חובה על הטוען להסביר מה פשר המושג 'תבונה' שאינה מורכבות בפני עצמה - פיזית או בכל מימד היפותטי אחר - שהרי אם הוא רואה גם את התבונה כמורכבות, גם לגביה תעלה אותה ההסקה האנליטית שבהכרח עומדת 'תבונה' מאחוריה, ולא פתרנו כלום.
    כלל לא משנה באיזה מימד קיימת אותה תבונה. אם מדובר במימד פיזי, או משהו-טבעי-שאינו-פיזי, מיקום קוונטי אחר, מדען מטורף שאינו פיזי שבורא יקומים שאחד מהם הוא זה שלנו (כפי שהצעת באחד ממאמריך הקודמים בנושא), או ישות 'רוחנית' (מה זה?), או אליפסיסטי, או אשטורגורללי. תבונה, על פי כל הגדרה שאני יכול לחשוב עליה, כוללת יחסים בין רעיונות ותופעות, שמיוצגות באופן כלשהו, ומתקיימים יחסים ביניהם (למשל הרעיונות 'אני רוצה שיהיו בני אדם' > 'לשם כך אני צריך היווצרות אטומים גדולים' 'אם אברא את קבוע הגרביטציה כך' > 'הוא ישפיע כך וכך' 'אם אברא את הכוח הגרעיני החלש כך' 'הוא ישפיע כך וכך' > 'שניהם ביחד ייצרו מצב שלא מאפשר היווצרות אטומים גדולים' > זה לא מסתדר עם רצוני לברוא בני אדם > 'עלי לשנות את האסטרטגיה' 'לכן אני צריך לעשות כך וכך'), או במילים אחרות - מורכבות, דהיינו אינטראקציות שמסתכמות למשהו. על פי הגירסה האנליטית של הטיעון הקוסמולוגי, מורכבות מחייבת תכנון תבוני. אם כן התבונה המתכננת של יקומנו מורכבת גם היא (יותר, מן הסתם) ומצריכה תכנון, והתבונה המתכננת של התבונה המתכננת של יקומנו מורכבת גם היא (יותר, מן הסתם) ומצריכה תכנון, וכן הלאה לאינסוף. למה להמציא עוד שלבים שלגביהם תחול אותה שאלה? מה שאנחנו יודעים עליו מספיק בהחלט.
    ההתחמקות הנפוצה היא "אנחנו לא מבינים איך התבונה הזו פועלת" (איך כתב מיכאל אברהם בספרו 'אלוהים משחק בקוביות'? "בהגות היהודית נטען שאלוהים הוא פשוט". סתם ולא פירש/ט).
    אבל כך בעצם לא נאמר כאן כלום. מדובר על תהליך שאיננו יכולים אפילו לתת מודל היפותטי איך הוא מתרחש. הפילוסוף הלוגי-אנליטי ויטגנשטיין היה מכנה משפטים כאלו "כצפצוף הזרזיר". זה שקול לאמירות כמו 'המורכבות הרכיבה את עצמה בתהליך אליפסיסטי' 'שטורגורלטי ארבכ אינכרגבק' - בקיצור הנחה שיש גורם כלשהו שפועל באופן כלשהו ובזכותו עולמנו קיים כפי שהוא. זו אמירה שהיא נכונה - בהכרח קיים גורם כזה - אך אמירה לא אינפורמטיבית בעליל, ולא מובן מה בין הדבר הזה לבין משהו שניתן לכנותו כ'אל' (במקור, בזמנים שחשיבה פילוסופית רפלקטיבית לא הייתה מפותחת, 'אלים' היו ישויות אנתרופומורפית עוצמתיות, סוג הבדיחות של צ'אק נוריס, שאחראיים לאירועים בטבע - שנתפס בעיניהם כסטטי - כמו ברקים רעמים אש רעידות אדמה וכו'. בתרבויות פוליתאיסטיות רבות היו האלים כפופים ל'גורל' ולחוקים כאלו ואחרים כך שבמונחי התיאולוגיה שרווחת בזמננו בדתות המונותאיסטיות מדובר בעצם באתאיזם - במובן שהעולם נשלט בסופו של דבר על ידי כוחות טבע עיוורים - בתוספת הנחת קיומם של ישויות עוצמתיות באזורים אחרים ביקום שיש להם כוח יותר מבני האדם. היהדות השתמשה במעין תער אוקאם פרימיטיבי והחליטה שרק אל אחד מסוג זה קיים. בהמשך הוא הפך למקור כוחות וחוקי הטבע (אם כי אפילו מבראשית א' עולה שרכיבי יסוד כמו מים ואדמה היו קיימים תמיד, ואלוהים רק ארגן אותם בסדר מסוים ו'הפיק' מהם יצורים חיים). ברגע שמפחיתים את קיומם לאל אחד בלבד, אפשר לזהות בינו לבין איזשהו כוח בסיסי מאחד ביקום, כמו האל האריסטוטלי, כפי שהיטבת לתאר במאמרים שונים. עכשיו השאלה היא כמה מופשטים וזהה/ים לכוח/ות הבסיסי/ים בטבע יהיה/ו ה'אל/ים' ועדיין יקרא/ו כזה/כאלו. האם כיום היה תומך אריסטו בפוליתאיזם של הכוח הגרעיני החזק, החלש, הגרביטציה והאלקטרוסטאטי? או שמא היה מאמין בתיאוריה של הכל ובמונותאיזם?).
    וגם אם נניח שנאמר כאן משהו, אין לו עדיפות על פני אחרת.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים