Skip to content

1VSDAT

שלישי, 09 יולי 2013 12:11

יהדות ארצות הברית - התפארת והבושה

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
מאמר באחד האתרים החרדיים הזכיר לי את תולדות היהודים בארצות הברית – אפוס מרגש ומעורר השראה שהצליח, בסיוע החרדים, להפוך לפרק נוסף בטרגדיה המתמשכת של עם ישראל.
 
היהודים הראשונים הגיעו לניו-אמסטרדם, מושבה הולנדית שלימים הפכה לניו יורק, כבר בשנת 1654, בסך הכל שלושים וארבע שנים לאחר שראשוני המתיישבים הבריטיים ירדו מהמייפלאוור והקימו את מושבת פלימוט'. היהודים לא תכננו ולא רצו להגיע למושבה ההולנדית אבל הספינה שלקחה אותם מברזיל להולנד טבעה בלב ים והם נאספו על ידי ספינה שהייתה בדרכה לניו אמסטרדם וכך עשרים ושלוש משפחות יהודיות מצאו את עצמן במושבה שלא ממש רצתה אותם, הרחק מיעדם בארץ שמעולם לא הייתה מולדתם.
 
תחילתו של הסיפור בשנת 1630 כשההולנדים כבשו את המושבה הפורטוגזית רסיפה שבמזרח ברזיל. תחת שלטונם הנאור של ההולנדים, אנוסי רסיפה הסירו את מסכותיהם וחזרו ליהדותם אבל השלטון ההולנדי במזרח ברזיל לא האריך ימים ובשנת 1654 הפורטוגזים כבשו מחדש את האיזור וגירשו ממנו את ההולנדים ואת הקהילה היהודית שקמה בחסותם. המגורשים היהודים שמו את פעמיהם לאמסטרדם אבל לאחר שספינתם טבעה הם מצאו את עצמם באמסטרדם החדשה ושם הם הקימו את קהילת 'שארית ישראל', הקהילה היהודית הראשונה ביבשת אמריקה. באמסטרדם החדשה המשפחות היהודיות החלו לנצל את קשרי הסחר שלהם, ובמיוחד את הקשרים עם הסוחרים היהודים שהשתייכו לקהילות ספרדיות-פורטוגזיות בהולנד, ועד מהרה הם הפכו לשחקנים חשובים ועשירים ב'משולש הסחר' שזרם בין מערב אפריקה, האיים הקריביים והמושבות הבריטיות בצפון מזרח אמריקה.
 
בתקופה זו הסוחרים הבינלאומיים עדיין לא נהנו משירותי בנקאות וביטוח בינלאומיים ולכן הם נאלצו לשאת עימם את הכספים ששימשו לקנית סחורות ולהסתכן בנזקי הסופות ובמתקפות של שודדי ים. הסוחרים היהודיים, לעומת זאת, יכלו לסמוך על קרובים ומכרים שהיו מפוזרים ברחבי העולם ובמקום לשאת עימם את כספם הם הפקידו אותו אצל מכר בנקודת המוצא ונשאו עימם רק מכתב שמורה לקרובו של אותו מכר לספק להם את כספם בנקודת היעד. מכתבי האשראי הללו העניקו לסוחרים היהודים יתרון תחרותי אותו הם ניצלו לקניית תמיסת סוכר באיים הקריביים, ובמיוחד בג'מיקה, מכירת תמיסת הסוכר למבשלות רום בצפון מזרח אמריקה, שינוע הרום למזרח אפריקה והחלפתו בעבדים כושיים שבתורם נמכרו לבעלי מטעי הסוכר באיים הקריביים וחוזר חלילה. מאוחר יותר רבים מהסוחרים הללו הגיעו למסקנה שכדאי להם להושיב בן אחד בג'מיקה, בן אחר בגאנה ובן שלישי ברוד אילנד ולאפשר לבנים לסחור בעיקר בינם לבין עצמם. הסחר המשולש, בתמיסת סוכר, רום ועבדים העשיר את המשפחות הפורטוגזיות והפך את קהילתם, שבינתיים קלטה לתוכה עוד יהודים רבים ממוצא פורטוגזי וספרדי, לאחת הקהילות המבוססות ביותר באמריקה.
 
אחריהם הגיעו לארה"ב פליטי 'אביב העמים' של 1948-9. היהודים, שכבר זכו לאמנציפציה במרבית מדינות מערב ומרכז אירופה, הציבו את עצמם בחוד החנית של המאבק לקדמה ולחירות וכשהמרידות של שנת 1848-9 כשלו הם היגרו בהמוניהם לארץ היחידה שיכלה להבטיח להם לא רק קדמה וחירות אלא גם הזדמנויות כלכליות כמעט בלתי מוגבלות. היהודים שעלו בעלייה ה'יקית' הזאת היו ברובם אנשים משכילים, עם רקע, הבנה וקשרים בתחום הכספים והבנקאות, והם המשיכו להעניק שירותים פיננסיים גם במולדתם החדשה. כיוון שאף בנק אמריקאי מכובד לא הסכים להעסיק אותם הם פנו לשוק האפור והחלו לספק הלוואות קטנות כנגד פתקי התחייבות אותם הם דחפו לכיסיהם ולבטנות של כובעיהם. כשהכיסים גדשו ובטנות הכובעים תפחו הם פתחו בתי השקעות קטנים שנקראו על שמם: גולדמן זאקס (Goldman Sachs), האחים ליהמן (Lehman Brothers), קון, לב ושות' (Kuhn, Loeb & Co.), האחים סלומון (Salomon Brothers), באך ושות' (Bache & Co.),  האחים לזרד (Lazard Frères & Co.) ורבים אחרים.
 
בשוק שלטו באותה תקופה הבנקים הגדולים של אמריקה הלבנה, ובראשם הבנק של גי. פי. מורגן, שמימנו את הזינוק התעשיתי והכלכלי של העידן המוזהב (The gilded age). הבנקים הללו הלוו את כספם לסקטורים הוותיקים והמכובדים: רכבות, מפעלי פלדה, מכרות ומקרקעין ולא עלה על דעתם לממן את היזמים הקטנים שניסו להקים עסקים בתחומים חדשים, שוליים ומסוכנים דוגמת מסחר קמעונאי, אלקטרוניקה, רכב, תעופה וקולנוע. בצר להם, היזמים החדשים פנו לבתי ההשקעות היהודיים והללו עזרו להקים ולפתח שורה ארוכה של עסקים שלימים הפכו לשמו הגדולים בתחומם: ג'נרל מוטורס, וולוורת', סירס, מיסייס, גימבלס, סטודבקר, גודריץ, פוקס המאה העשרים, פרמאונט, RKO, RCA ורבים אחרים שחלקם אף נשלטו ונוהלו על ידי יהודים וסיפקו תעסוקה למספר רב של יהודים אחרים.
 
בניגוד ליהודים הפורטוגזיים והמרכז אירופאיים שהביאו עימם לאמריקה את קשריהם העסקיים הענפים, בגל ההגירה השלישי הגיעו לארצות הברית יהודים מהאיזורים הנחשלים ביותר של מזרח אירופה: גליציה, בסרביה, פולין הרוסית, רוסיה, בלארוס, ואוקראינה. יהודי השטייטל הללו החלו לברוח מהעוני והרדיפות של מזרח אירופה סביב שנת 1880 אל הארץ שפתחו בפניהם אפשרויות כלכליות עליהן הם יכלו רק לחלום בארצות מוצאם. זרם המהגרים הפך לשיטפון אחרי פרעות קישנייב בשנים 1903 ו-1905 והוא המשיך עד שארה"ב שינתה את מדיניות ההגירה שלה בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים והחלה להטיל מכסות הגירה שבלמו את נחשולי הבורחים ממזרח אירופה.

בין השנים 1881 ל-1924 היגרו לארה"ב ממזרח אירופה כשני מיליון יהודים, רובם הגדול כפריים, דוברי אידיש וחסרי השכלה. אין כל פלא שבתנאים אלו הם נאלצו לעסוק ברוכלות ומסחר זעיר בעוד שנשותיהם ובנותיהם נשלחו למתפרות ובתי מלאכה קטנים שהעבידו אותן למעלה משישים שעות בשבוע תמורה שכר זעום שבקושי אפשר להן להביא מעט אוכל הביתה. לעיתים היה נדמה שמזרח אירופה השנואה הייתה עדיפה על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בה המהגרים נאלצו לחיות בדירות הקטנות, הדחוסות והלא מאווררות של ה'
לואר איסט סייד', לעבוד מעלות החמה ועד שקיעתה ולהתמודד עם אפלייה אנטישמית והתנכלויות של מהגרים אחרים, ובמיוחד האירים. התנאים היו קשים מסבול אבל המהגרים היהודים באו לאמריקה בכדי להצליח ולהעניק לילדיהם את ההזדמנויות שנמנעו מהם והם חסכו סנט וסנט ושלחו את בניהם ובנותיהם לתיכונים ולאוניברסיטאות. פתאום, בום - בום - בום, הצעירים היחפים והמלוכלכים ששאונם והמולתם מילאו את רחובות העיר התחתית הפכו לרופאים, עורכי דין, מדענים, מהנדסים, מרצים באוניברסיטאות, כלכלנים, מדינאים, יזמים, סופרים, מחזאים, פזמונאים ומלחינים שהשתלבו, ומהר מאד אף הנהיגו, את השדרה המרכזית של החברה האמריקאית והפכו את בני הדור השני ושלישי של המהגרים היהודים שבאו ממזרח אירופה לקבוצה המשכילה ביותר והמבוססת ביותר בתולדות ארצות הברית.
 
אין כל טעם למנות כאן את כל המהגרים היהודים ובני הדור הראשון והשני שהותירו את רישומם על אמריקה. ולכן אסתפק בשתי דוגמאות שהצליחו לרגש אותי באופן אישי:
 
כשניסיתי לברר את מוצאם של המלחינים והפזמונאים שהעניקו לאנושות את מחזות הזמר הגדולים שעלו על בימות ברודווי גיליתי להפתעתי שקול פורטר לא היה יהודי ושאוסקר המרשטיין, מהצמד רוג'רס והמרשטיין, היה רק חצי יהודי. לעומתם כל שאר היוצרים הגדולים בתור הזהב של ברודווי דווקא כן היו יהודים כשרים מבטן ומלידה: קורט וייל, אלן ג'יי לרנר, פרדריק לאו, ג'ורג גרשווין, אירה גרשווין, ג'רום קרן, לורנץ הרט, אירווינג ברלין, ליאונרד ברנשטיין ורבים רבים אחרים[א]. עלינו רק לדמיין לעצמנו כיצד אמריקה הייתה נראית אם גאון הרוח היהודית של הענקים הללו, ואלפי הכשרונות האחרים שהטביעו את חותמם על המסכים והבימות של ארצות הברית, לא היו מעדנים את הקהל האמריקאי בהומור הטרגי קומי שהם הביאו עימם מהעיירות והכפרים של מזרח אירופה ולא היו מנחילים לגויים את התרבות שהפכה את אמריקה למדינה אותה ניתן בצדק לכנות בתואר יודיאו-נוצרית.
 
אם הייתי צריך לתמצת את סיפורם של מהגרי מזרח אירופה הייתי מפנה את הקוראים לסדרה בת שלושה פרקים בשם 'The Jewish Americans' שהופקה על ידי PBS האמריקאית, ובמיוחד לקטע בו רואים אשה מבוגרת וצנומה, שערה אסוף מאחור ומשקפיים גדולים ועגולים מכסות את עיניה, יושבת על כסא ושואלת: 'אתם יודעים מה ההבדל בין מנהל חשבונות בענף הטקסטיל לבין שופט בבית המשפט העליון בארצות הברית?' המחשבה מעלה חיוך מבוייש על שפתותיה והיא משיבה לשאלה של עצמה - 'דור אחד'. בתחתית המסך מופיע הכיתוב 'רות ביידר גינסבורג'. כל מילה נוספת היא מיותרת.
 
אחרי מלחמת העולם השנייה החל גל הגירה נוסף לארצות הברית אך הפעם היו אלה יהודים ששרדו את השואה, חלקם הגדול יהודים חרדיים שדבקו באמונתם למרות החורבן שפקד את קהילותיהם. החרדים הללו לא באו לאמריקה כדי להשתתף בחזון האמריקאי אלא בכדי לשחזר באמריקה את הקהילות הסגורות והמשטר הרבני שהם הכירו בארצות מוצאם. גם היהודים הללו הצליחו מעל ומעבר למשוער אך בניגוד לקודמיהם הצלחתם אינה נמדדת במונחים של השכלה, מעמד חברתי והשגים כלכליים אלא בגודל המשפחות שהם הצליחו להקים ובהקף ההשכלה התורנית שהם הצליחו להעניק לילדיהם. המשפחות החרדיות הולידו שמונה, תשעה, עשרה ויותר ילדים ואף שהם הצליחו להשיב את קהילותיהם לגודלם מלפני המלחמה הם הכניסו את עצמם לרחוב ללא מוצא שהוביל אותם לחיים של בורות ודלות.
 
ילדיהם של המהגרים החרדים, מפחד ההתבוללות בחברה האמריקאית, נשלחו ללמוד בישיבות ולא באוניברסיטאות ואף שרובם, בסופו של דבר, נאלצו לעבוד למחייתם רק מקצתם מצאו את עצמם במשרות בכירות או בעסקים עצמאיים שהיו מאפשרים להם לכלכל את משפחותיהם בכבוד. כך, מתוך בחירה, קמה בארה"ב חברה שדומה במאפייניה לחברה החרדית בישראל – חברה של משפחות מרובות ילדים שתלויות במפרנסים בעלי כושר השתכרות נמוך וברשויות הרווחה של הערים והמדינות בהם הם התקבצו. התוצאה, כנאמר במאמר,  היא חצי מיליון יהודים עניים, שליש מהם ילדים שיורישו את העוני והבורות גם לילדיהם.
 
סיפורם של שלושת גלי ההגירה הראשונים מתואר בשלושה ספרים נפלאים שכל מי שמסוגל חייב לקרוא:
 
הספר 'The Grandees' שמתאר את קורות הקהילה הפורטוגזית-ספרדית.
הספר 'Our Crowd' שמתאר את הצלחתם של המהגרים היהודים ממרכז אירופה.
הספר 'The Rest of Us' שדן בהשתלבות יהודי מזרח אירופה בחברה האמריקאית.


[א]             
כמו בהרבה תחומים אחרים הלהט היהודי החל בשלב מסויים לדעוך ולקראת סוף שנות השישים אנו כבר מוצאים דור חדש של מלחינים, דוגמת אנדרו לויד ובר, שכנראה לא זכו להימנות עם בני העם הנבחר.
נקרא 102252 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

2 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 20 אוגוסט 2013 18:04 הוסף ע״י עדי אביר

    שוהם,

    אני מסכים לכל מילה בתגובתך. עם זאת, דו"ח הפדרציה היהודית בניו-יורק, המצוטט במאמר שפורסם באתר 'חדרי חרדים', אליו אני מפנה בסוף המאמר הזה, מלמד 'כי בעשור האחרון חל גידול משמעותי במספר היהודים בעיר. אך למעלה מחצי מיליון יהודים המתגוררים בעיר מוגדרים 'עניים'. על פי נתוני הדו"ח, 35% מהילדים היהודים ברחבי העיר ניו יורק רבתי נתונים להשפעת העוני.' זאת תופעה חדשה שלא הייתה מוכרת כשאני חייתי בניו יורק, לפני 45 שנה לערך ואת השינוי ברמתם הסוציואקונומית של היהודים בארה"ב ניסיתי להבליט בכתבה הזאת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 20 אוגוסט 2013 17:55 הוסף ע״י Shoham Stir

    הציבור החרדי בארה״ב שונה מן הציבור החרדי בישראל, בכמה היבטים, וביניהם:
    1). חלק גדול מהם עובדים למחייתם, וגם מספר לא מבוטל מהם מנהלים עסקים עצמאיים מוצלחים (כמו B&H, ועוד…).
    2). הציבור הלומד אינם תלויים רק ברשויות הרווחה (לפחות לא יותר מציבורים אחרים), אלא בעשירי הקהילה וכו׳.
    3). המשטר הרבני לא חזק כל-כל שמה, (לפחות, לא כמו בארץ).  

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים