Skip to content

1VSDAT

שלישי, 03 אוגוסט 2010 11:37

הנסיך החתרן

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
כשם שלא כל כך ברור מה האלוהים מצא בבריון האלים דוד כך קשה להבין את הנפש האלוהית גם כשמגיעים לשלמה, בנו העריץ של נעים הזמירות. מושא אהבתו זה של האל התמחה ברציחות פוליטיות, דוגמת אלו של אחיו אדוניהו[א], שמעי בן גרא[ב] ויואב בן צרויה, גיבור שבט יהודה[ג] וידו לא בחלה גם במסירת שטחים ניכרים מארץ ישראל לידי נוכרים[ד], בדיכוי עם יהוה בשוטים[ה], בבנית במות לכמוש שיקוץ מואב ולמולך שיקוץ בני עמון[ו] ובנהיה אחר עשתורת אלוהי הצידונים ומלכום שיקוץ העמונים[ז]. הדעת גם נותנת שאלמלא תושיתה של אחת הנשים הזונות הוא היה עוד ממשיך וגוזר תינוק חי לשניים[ח].
 
 
צפרדעים רבים נאלץ לבלוע האל שקשר את עצמו לגורלו של בית דוד אבל כל המרורים שנבחריו השביעוהו לא מנעו ממנו לאהוב את הרך הנולד שלמה, בנו העשירי של דוד המלך, כפי שנאמר:
 
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהֹוָה אֲהֵבוֹ.[ט]
 
האהבה לשלמה התעלתה על כל מגרעותיו והוכיחה בשנית שהאל נוהג להתייצב אוטומטית לצידם של השותפים הקואליציוניים מבית דוד, במיוחד אם המלכים הללו גם דאגו לטפח את אינטרסים של כוהני המקדש הירושלמי.
 
הריח הרע מתחיל לנדוף כבר בסיפור הכתרתו של שלמה: אדוניהו בן חגית, הגדול בבני דוד שנותרו בחיים ומי שלבטח נחשב כיורש העצר הטבעי, החל לנקוט בגינוני המלכות הראויים למי שעתיד עוד מעט לרשת את כסאו של אביו הקשיש. דוד אינו מוחה כאשר אדוניהו מתחיל להופיע בציבור מלווה בפמליה גדולה[י] ויש להניח שהעם הסיק מההודעה שבשתיקה שברכתו של המלך נתונה לגדול בבניו.
 
בבא היום לוקח עימו אדוניהו את אביתר הכהן ואת יואב בן צרויה, מפקדם של הגדודים השבטיים, והללו, בלוית כל הנסיכים ושועי האומה ממליכים את היורש הטבעי למלך על כל שבטי ישראל[יא]. לטכס לא הוזמנו ראשי החונטה האופוזיציונית - נתן הנביא, צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע, מפקדם של שכירי החרב הזרים, והללו, בעזרת בת שבע, מיהרו לשכנע את המלך הזקן מאד[יב] שהמלוכה בעצם הובטחה בשעתו לבנו העשירי, שלמה. המלך, שעד אותו רגע לא זכר כלל את ההבטחה שכביכול הבטיח, נכנע ללחצים ושלושת האופוזיציונרים לקחו את הנסיך הצעיר לברכת הגיחון שם, בנוכחות הכרתי והפלתי, הם משחו אותו למלך על כל שבטי ישראל.
 
מעצם העובדה שנתן הנביא יעץ לבת שבע למלט את נפשה ואת נפש בנה[יג] ניתן ללמוד על טיבה של אותה התארגנות חתרנית ששמה לה למטרה להכתיר את שלמה ולהשתלט על עמדות המפתח של הממלכה. אם החונטה לא חתרה מתחת לירושה החוקית מדוע היה על בת שבע לחשוש לחייה ולחייו של בנה בשעה שכל שאר הנסיכים שמחו בשמחתו של אדוניהו (בת שבע עצמה הודתה שבטכס ההכתרה השתתפו כל בני המלך[יד])? יתרה מזאת, כיצד זה שאיש לא ידע על הכוונה להמליך את שלמה ואפילו בני המלך לא העלו על דעתם ששלמה הוא היורש המיועד? אם הכל היה פשוט וברור מדוע היה צריך נתן הנביא לתכנן ולביים את המפגש עם המלך[טו]? זאת ועוד, אם היה חשש שהמלך הקשיש שכח את ההבטחה שכביכול ניתנה לבת שבע כיצד נוכל להניח שהוא היה בדעה צלולה וחופשי מכל לחץ כשהוא נזכר לפתע במחויבות שניתנה שנים רבות קודם לכן? לבסוף, חוץ מהמורדים רק אבישג השונמית היתה נוכחת בעת שהמלך הודיע על הבחירה בשלמה ותשובתו של שלמה לבקשת אימו לאפשר את נישואי אדוניהו לאבישג:
 
וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה:[טז]
 
מעידה כאלף עדים על החשש מעדותה. גם רציחתם של אדוניהו ויואב בן צרויה מוכיחה שהמלך ראה לנכון לא רק להעלים את מתנגדיו הפוטנציאליים אלא גם את כל מי שיכל לסתור את סיפור הכיסוי שהוא הפיץ ברבים והטמיע בספר הספרים.
 
מהסיפור בוקעת זעקת החתרנות והמרד – השלטון נלקח מהיורש החוקי מהאצולה השבטית וניתן, בכח חרבותיהם של שכירי החרב היווניים לחונטה חתרנית שמיהרה לחסל את כל יריביה ולהשתיק את כל מי שהיה מסוגל לפגוע באינטרסים שלה.
לסיפור זה מתלווה קוריוז משעשע שמלמד על מצוקותיהם של חכמינו שלא ששו לחשוף ברבים את העובדה שהפלתי והכרתי, בדומה למשמר הפרטורי של קיסרי רומא, הורכב משכירי חרב זרים ששימשו כשומרי ראשו של המלך היהודי.
 
רב יוסף, לשם דוגמה, התעקש להסביר שבניהו, כראש הסנהדרין, היה מופקד על 'הכרתי והפלתי', הלא הם חכמי הסנהדרין שזכו לשמם כיוון שהם 'כורתים דבריהם', היינו מחליטים על הלכות פסוקות, ו'מופלאים בדבריהם'.[1] רש"י, שכנראה לא הקפיד על הנוסח המדויק של דברי התלמוד, החליט שרב יוסף הגדיר את הכרתי והפלתי כ'אורים ותומים'[2] אבל במקום אחר הוא קובע שאכן מדובר באנשי הסנהדרין[3]. אחרים סברו שייתכן שהכרתי והפלתי 'שתי משפחות היו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד'.[4] עם זאת, אפילו רש"י נאלץ להודות שתרגום יונתן מתייחס למושג 'הכרתי והפלתי' כאל 'קשתיא וקלעיא', היינו 'קשתים וקלעים'[5] ובהגינותו הוא מוסיף:
 
על הכרתי והפלתי – משמעו: הכרתי והפלתי היו אומות, כפי שנאמר 'הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים'[יז] ומאומות אלה היו עם דוד אנשים גבורי חיל שבניהו היה מופקד עליהם.[6]
 
בעל מצודת דוד כבר נאלץ להודות שבניהו לימד את הכרתי והפלתי לירות בקשת ולקלוע באבנים אבל רק המלבי"ם היה אמיץ דיו להסביר:
 
כי סביב המלך הלכו הכרתי והפלתי לשמרו - בין מני צר בין מאנשי חילו בל ימרדו בו, ולרוב היה בוחר לזה אנשי חיל מארץ אחרת שלא ישתתפו עם אנשי חילו במרד.[7]
 
בעקבות הסבר זה אנו לומדים בעקיפין שאת שלמה הכתירו כידוניהם של שכירי החרב הזרים ולא תשואותיהם של שועי וגיבורי שבט יהודה.
 


[א]          
מלכים א' ב:כד-כה
[ב]          
מלכים א' ב:מד-מו
[ג]           
מלכים א' ב:כח-לד
[ד]          
מלכים א' ט:יא
[ה]          
מלכים א' יב:יד
[ו]           
מלכים א' יא:ז
[ז]           
מלכים א' יא:ה
מלכים א' ג:כד-כז
[ט]          
שמואל ב' יב:כד, 'וַיִּקְרָא' - קרי 'וַתִּקְרָא'.
[י]           
מלכים א' א:ו
[יא]         
מלכים א' א:ט
[יב]         
מלכים א' א:טו
[יג]          
מלכים א' א:יב
[יד]         
מלכים א' א:יט
[טו]         
מלכים א' א:יג-יד
[טז]         
מלכים א' ב:כב
[יז]          
צפניה ב:ה


[1]          
ברכות ד:א
[2]          
רש"י על שמואל ב' ח:יח
[3]          
רש"י על תהילים ג:א
[4]          
רד"ק על שמואל ב' ח:יח וראה גם רלב"ג על פסוק זה
[5]          
רש"י על שמואל ב' ח:יח
[6]          
על הכרתי והפלתי – פתרונו: אומות היו כדכתיב 'הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים' ומאומותם היו עם דוד אנשים גבורי חיל ובניהו עליהם.
(רש"י על דברי הימים א' יח:יז)
[7]          
מלבי"ם על שמואל א' כח:א
נקרא 2810 פעמים
למאמר הבא ולקודם: שלמה המלך לא חטא »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

3 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 15:11 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    אתה צודק בהחלט. סביר להניח שאם אדוניהו היה מולך הוא היה מוציא להורג את שלמה. בפועל שלמה תפס את השלטון והוציא להורג את אדוניהו.

    אנחנו לא באמת יודעים מה היה בימי שלמה. אנחנו אפילו לא יודעים אם באמת היה מלך בשם שלמה אף שברור לחלוטין שאפילו אם היה מלך זוטר בשם זה הוא לבטח לא מלך ממבוא חמת עד נחל מצרים. ספר מלכים א' נכתב על ידי לבלרים ששירתו את המלוכה הירושלמית והללו התאמצו לגבות את הנרטיב של מלכי יהודה במיתוסים על דוד ושלמה ולכן יש להתייחס בערבון מוגבל לפסוקים דוגמת: 'יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים.'

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 14:14 הוסף ע״י דיין שם משה

    מלכים א א21: "וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים" ככה אמרה בת שבע למלך דוד ושניהם ידעו כי אם אדוניהו ימלוך הוא יוציא להורג את שלמה ובת שבע כי אדוניהו יוכל להגיד כי בת שבע נאפה עם דוד ובנו שלמה ממזר ולכן יש להמית החטאים
    ---
    אגיד גם כי בימי שלמה היה הטוב ביותר שיכול להיות לעם ישראל כי אכלו ושתו ועשו משפט וצדקה שזו המשמעות של השמחה
    מלכים א ד20: "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים"

  • קישור לתגובה ראשון, 02 דצמבר 2012 01:11 הוסף ע״י קשה

    לא קשה להבין מה יהוה מצא דווקא בגברים, דווקא בבריונים, דווקא בעריצים. הרי הם בראו אותו בצלמם כדמותם. ואם פה ושם מתגלה יהוה כאל רגיש יותר, הרי שחדרו לכתבים דמויות של אלים אחרים וסחפו אליהם מאמינים של אלות/ים אחרות/ים או שהמשכתבים והעורכים עידנו אותו מאות שנים לאחר שכבר היו סיפורי אב-טיפוס מיתולוגיים (וכמובן יתכן שגם להיפך).

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים