Skip to content

1VSDAT

שלישי, 03 אוגוסט 2010 10:51

השקר הלבן של משה

דרג מאמר זה
(9 מדרגים)
בסיפור חטא העגל חבוי סיפור נוסף שמציג את משה רבנו, גדול הנביאים, באור מאד לא חיובי. האל הכעסן רואה את מעשה העגל ורוצה להשמיד את עמו הנבחר אבל משה מצליח להניעו והכתוב מספר 'וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ'. ההתנחמות האלוהית אינה מפריעה למשה לקרוא 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי' ולשלוח את כל הנענים לקריאה, כולם משום מה משבט לוי, לטבוח בשאר שבטי ישראל. האם משה פעל מכורח צו אלוהי או רק מתוקף הסמכות שהוא העניק לעצמו? לפחות לפרשן תמים אחד התשובה היתה ברורה לחלוטין.
 
 
אל משה רבנו אין מה לבא בטענות, ביחוד לאור העובדה שהוא כנראה אף פעם לא ממש חי בפועל. עם זאת, כוהני המקדש היו זקוקים לדמות שתספק תוקף אלוהי לדרישותיהם ותקדים למשטר התיאוקרטי שהם רצו לעצב ומשה, הדמות המיתולוגית שהובילה את יציאת מצריים המיתולוגית, התאים מאד לצרכיהם. עד מהרה הוא הפך לא רק לא רק לרועה הקדום אלא גם לבן שיחו של האל והאדם שקרבתו למקור מעניקה גושפנקה רשמית לצווים הכוהניים ומעשיו משמשים כתקדים מחייב לדורות הבאים. עם זאת, אף שמשה תואר כגדול הנביאים, התורה לא תמיד הקפידה לשמור על כבודו ומעת לעת היא תיארה אותו באור שלילי שלעיתים אפילו מעמיד בספק את יושרו האישי ואת מהימנותם של דבריו.
 
הסיפור הבא ממחיש את מקצת הבעיתיות: בני ישראל לא הבינו מדוע משה מתעכב זמן כה רב על ההר ומחשש שמנהיגם ישאר לנצח עם אלוהיו הם ביקשו מאהרון אחיו שיעשה להם אלוהים חילופיים. אהרון נעתר להפצרות ומצווה על העם לפרוק את נזמי הזהב שבאזני נשותיהם וילדיהם ולהביאם אליו. העם אסף את נזמי הזהב והביאם לאהרון והוא ייצר מהם בחרט עגל מסיכה[א]. בני ישראל הצביעו על העגל כמי שהוציאם מארץ מצריים ואהרון, מפחד ההמון, בנה מזבח והכריז על יום המחרת כחג ליהוה.
 
למחרת העם השכים קום, העלה עולות ושלמים וישב לאכול, לשתות ולצחק. בשלב זה, יום לאחר יצירת העגל, האל הורה למשה לרדת מההר ולחזור לעם שסרח. בכעסו הוא ביקש ממשה להניח לו להשמיד את בני ישראל אבל משה הסביר לו שפעולה כה דרסטית תאפשר למצרים לטעון שהאל היהודי הוציא את עמו ממצריים רק בכדי להרגם במדבר. בנוסף, המשיך משה בטיעוניו, קטל המוני של יהודים ימנע מהעם להתרבות ככוכבי השמיים וישים ללעג את ההבטחות שהאל עצמו נתן לאברהם, יצחק ויעקב.
 
הטיעונים ההגיוניים משכנעים את האל ולכן:
 
וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.[ב]
 
לאחר שהרוחות נרגעו משה החל לרדת מההר כשבידיו שני לוחות הברית שנכתבו באצבע האלוהים. יהושע, בן לווייתו של משה, שומע את מצהלות החוגגים וסובר שאלה קולות מלחמה אבל משה מבין שאין זאת ענות גבורה או ענות חולשה אלא קול ענות בלבד. לאחר משה משלים את הירידה למחנה, רואה את המחולות, מתרגז, משליך מידיו את הלוחות, שורף את העגל, טוחן אותו עד דק, זורה את עפרו למים ומשקה במים את בני ישראל.[ג]
 
אהרון, הכהן הגדול ויד ימינו של המנהיג הדגול, נמצא עתה במצב מאד לא נעים ואין להאשימו כשהוא מחליט לעקוף את האמת ולטעון שעגל הזהב פשוט קפץ מתוך האש, ללא כל מגע יד חורטת.[ד] דבריו של אהרון מתקבלים על דעתו של משה שמייד משחרר את אחיו לאהלו. עתה, כשאהרון כבר אינו מפריע לטבח המתוכנן, משה מזעיק את אוהבי יהוה והללו ממהרים להתקבץ סביבו, נכונים ומזומנים לבצע כל מטלה שתוטל עליהם. למרבה הפלא, מסתבר שבמנין אוהבי האל נמצאים אך ורק בני שבט לוי ומשה, ללא שהות מיותרת, שולח אותם להצטייד בחרבותיהם, לעבור במחנה משער לשער ולהרוג איש את אחיו, איש את רעהו ואיש את קרובו[ה]. הלויים מזדרזים למלא את מצוות מנהיגם והם מתחמשים, עוברים משער לשער וטובחים שלושת אלפים איש מבני ישראל.[ו]
 
פירוש 'משך חוכמה' אינו יכול לקבל את הפשט הרצחני ולדעתו משה והלויים נהגו על פי כל כללי הדין הרבני וההוצאות להורג התבצעו רק לאחר שהעבריינים עמדו למשפט צדק ונמצאו אשמים. את ההוכחה לכך מוצא ה'משך חוכמה' בהוראה 'עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר'[ז] אותה הוא מפרש כציווי לעבור מבית דין אחד למשנהו עד שיימצאו דיינים ראויים שאינם משתייכים למשפחתו של הנתבע. רוחות דומות מנשבות גם מהתרגום לארמית המיוחס ליונתן בן עוזיאל בו הביטוי 'עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר' מתורגם כ-'עיברו ותובו מתרע סנהדרין לתרע בי דינא', היינו, משער הסנהדרין לשער בית הדין. מכאן קצרה הדרך להניח שהפסוק 'וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה'[ח] מלמד שמשה עמד בשער בית הדין הגדול בן 71 דיינים, היחיד הרשאי לדון בעבירת 'העיר הנידחת'[1]
 
אנו לא נעסוק בעיוות דינו של אהרון שמשום מה לא זכה לעונש שהוטל על כל שאר העוסקים במלאכת העגל אך לא נוכל להתעלם מקושיות אחרות שמעיבות על הצדק האבסולוטי: הכתוב מצהיר שהאל התנחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו[ט] והדעת נותנת שהוא מצא לנכון לוותר על זכותו הטבעית לטבוח בבני ישראל אבל מהר מאד הסתבר שחרף ההתנחמות הוא החליט שבכל זאת כדאי להשתולל קצת ולכן מייד לאחר שהלויים גמרו לטבוח את שלושת אלפי החוטאים הוא נכנס לפעולה והפגין את כל יכולותיו:
 
וַיִּגֹּף יְהֹוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן.[י]
 
ההתנחמות הפכה לחרון אף ושלושת אלפי הרוגי הטבח שביצעו הלוויים רק גירו אותו ודרבנו אותו לשלח בעמו הנבחר פורענות משל עצמו.
 
משה, כאמור, הרגיע את האל הזועם וגרם לו לוותר על 'הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ'[יא]אבל ההתפייסות האלוהית לא הפריעה לו לפתוח את פקודת המבצע שלו במילים 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל'[יב]. במילים אחרות, משה שלח את הלוויים לטבוח באחיהם בשמו של אל שכבר ויתר על זכותו הטבעית לפרוע בבניו החוטאים. הכיצד? האם גדול הנביאים לא היסס לסטות מהאמת, האם שלושת אלפי הנספים חייבים את מותם לדבר שקר? התנא דבי אליהו ממהר להסביר:
מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעמוד בשער המחנה ולומר 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי'[יג] ולצוות שכל אחד ישים את חרבו על ירכו ושכל איש יהרוג את אחיו ורעהו וקרובו ובכל זאת הוא אמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל'[יד]. אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו ורעהו וקרובו יהיו ישראל מסיקים ממידת קל וחומר ויאמרו לי: האם לא כך למדתנו רבנו - סנהדרין שהוציאה להורג נפש אחת מישראל פעם אחת בשבע שנים נקראת בשם סנהדרין חבלנית וכיצד אתה מעז להוציא להורג שלושת אלפים איש ביום אחד? לפיכך תלה משה את גזר דינו בכבוד של מעלה ואמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ'.[2]
 
עתה התמונה ברורה לחלוטין. משה לא שיקר ללוויים עקב גחמת שוא אלא משום החשש המוצדק מהביקורת שבני ישראל היו עלולים להטיל במעשיו. את השקר יש לתלות בכורח המציאות - אם משה היה מספר את האמת כולם היו מגלים שמעשיו סותרים את תורתו והיתה נגרמת לו בושת פנים גדולה. בתנאים אלה לא רק רצוי אלא גם הכרחי לסטות מהאמת ולטפול על האל את הטבח עליו האל למעשה כבר ויתר מלכתחילה. אל לנו להתפלא אם נמצאו לימים רבנים ששאבו השראה מגדול הנביאים והעדיפו להשיג את יעדיהם גם ללא כל סיוע מהאמת הצרופה. 
 
סיפור זה מעלה מחשבות נוגות גם מכיוון אחר: העיקר השמיני משלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם קובע שהתורה כולה ניתנה למשה רבנו מפי הגבורה וכל מי שטוען שיש בתורה פסוקים שמשה כתבם מדעתו הוא 'כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים'.[3] על סמך עקרון זה עלינו להסיק שהמדרש המצוטט לעייל מבטא דברי כפירה ואפיקורסות ושהתנא דבי אליהו הוא לא יותר שאשר נטע זר שמנסה להכפיש את התורה הנצחית ולטעון שמשה הטמיע בה פסוקים שלא יצאו מפיו של האל עצמו. אם כך הדבר עלינו להתעלם מייד מכל האמירות המיוחסות לתנא דבי אליהו ולנקות מהיהדות את כל התובנות שתנא חוטא זה הצליח להחדיר לתוכה.
 


[א]          
לא ממש, שכן לפי רש"י: באו מכשפי הערב הרב שעלו יחד עם בני ישראל ממצריים ועשו את העגל בכשפיהם.
[ב]          
שמות לב:יד
[ג]           
שמות לב:א-כ   
[ד]          
שמות לב:כד
[ה]          
שמות לב:כו-כז
[ו]           
שמות לב:כח
[ז]           
שמות לב:כז
[ח]          
שמות לב:כו
[ט]          
שמות לב:יד
[י]           
שמות לב:לה
[יא]         
שמות לב:יד
[יב]         
שמות לב:כז
[יג]          
שמות לב:כו
[יד]         
שמות לב:כז


[1]          
ראה סנהדרין ב:א
[2]          
מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי' ולשום איש את חרבו על ירכו ולהרוג איש את אחיו ורעהו וקרובו והוא אמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל'. אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו ורעהו וקרובו יהיו ישראל דנין ויאמרו לי לא כך למדתנו רבינו: סנהדרין שהרגו נפש א' מישראל פעם אחד בשבוע נקראת מחבלנית מפני מה אתה הורג ג' אלפים ביום אחד? לפיכך תלה בכבוד של מעלה ואמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ' וגו'.
(תנא דבי אליהו רבה פרק ד)
[3]          
רמב"ם, פירוש המשניות, על סנהדרין פרק י משנה א
נקרא 3188 פעמים
למאמר הבא ולקודם: משטרת הלוויים »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

18 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 03 יולי 2018 12:52 הוסף ע״י עדי אביר

    מוראד,

    תודה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 03 יולי 2018 08:29 הוסף ע״י מוראד מוניר

    שלום רב
    לאחרונה אני נמצא באתר שלכם, והא מאוד ענייני ועוזר לי במחקרי.
    רק רציתי להסב את תשומת לבכם לשני קברים חשובים:
    1. המבט האובייקטיבי על תכני הדת, ולא משנה איזה דת, הוא הדרך להבהיר שבדתות יש הפרה לכלל יסוד חשוב והוא "על תכני הדת
    חובה לפגוש את ההיגיון האנושי", ואף דת אינה עומדת בכלל זה.
    2. מפתיע לשמוע את הקול היהודי הישר כלפי תכני דתו, עת שהאסלאם, האויב הגדול ביותר ליהדות, מעלה את משה בדרגה והופך
    אותו לגיבור המהדורה שלו בקוראן. משה מופיע בקוראן 74 פעמים, והוא נתפס כדמות הנערצת ביותר. פרדוקס שאני מנסה ליישב.

    כל הכבוד לכם, ושמח שמצאתי אותכם

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 15:55 הוסף ע״י דיין שם משה

    לעדי לא הבנת אותי
    לא אמרתי שבני לוי לא הרגו משבטים אחרים
    בני לוי הם כהני הדת בל שבט ושבט בסגנון רבני השכונות וכל רב שכונה הרג מהשכונה שלו את קרוביו וחבריו שעבדו עבודה זרה
    ולכן מגיע כבוד ללוים נציגי האל שלא עשו הנחות למקורביהם
    ולהבדיל
    אם במפלגה מסויימת מישהו הטריד מינית אז יו"ר המפלגה מגן עליו לאמור יש לו את זכות החפות אבל אם יו"ר היה לוי כבימי משה אז לא היה עושה הנחות לחבר מפלגתו
    או דוגמא אחרת שאם נער דקר בסכין אז אביו באופן אוטמט מגן עליו בכל מיני דרכים לאמור כי זו הייתה הגנה עצמית או מכחיש לחלוטין ומסדר לו אליבי
    אבל אם לנער היה אב לוי צדיק אז היה מסגיר אותו למשטרה כדי שהחוק ימצה עמו את הדין

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 14:54 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    אתה קורא את המקראות בצורה מאד סלקטיבית ודורש אותה בדיוק כמו הרבנים שאת דרכם אתה פוסל. הכתוב אומר:

    (כו) וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהֹוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי.
    (כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ.
    (כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.
    (כט) וַיֹּאמֶר משֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה.

    משה ציווה על הלויים לטבוח, ללא משפט, את אחיהם, רעיהם וקרוביהם. כיצד אתה מסיק מזה שהם הקפידו לא לרצוח את בני השבטים האחרים? אף אחד מפרשני המקרא אינו מפרש את הפסוקים הללו כמוך ומקובל עלי הפירוש 'אחיו - אפילו אם הוא אחיו'.

    לשיטתך בני לוי הם נציגי האלוהים בכל שבט. נציגים לצורך מה? השלטת משטר של טרור ורצח?

    בכל מקרה, הלוויים התפזרו בין השבטים רק לאחר הכניסה לארץ ישראל ולא בימי הנדודים במדבר שם הם שימשו, להערכתי, כגוף שלם ובלתי מפוצל ששמר על הכוהנים ובודד אותם משאר העם.

    ראה המאמר 'הקמתה ומימונה של משטרת הלוויים':

    http://www.1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2010-08-24-10-08-13/2010-11-28-10-24-39/item/275-%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 13:54 הוסף ע״י דיין שם משה

    בראשית מט7: "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"
    בני לוי חולקו בין כל השבטים ולא היו כשבט עם נחלה
    בני לוי אינם כי אם כל נציגי האל השוכנים בקרב העם
    משהו בסגנון רבני שכונות
    לאחר שבני לוי נציגי האלהים שבכל שבט טבחו בקרוביהם אז ידע משה כי בני לוי צדיקים הם ולא כמו שאתה חושב שהם נקמו בשאר השבטים הרחוקים להם לא ולא כי בני לוי טבחו בכל קרוביהם ובמשפחותיהם ובבניהם אשר עבדו עבודה זרה מעשי כשפים רצח וניאוף וחיללו את שם אלהים
    שמות לב29: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם ליהוה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה"

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 12:22 הוסף ע״י עדו

    עכשיו אני באמת מבולבל.
    אם סיפורי התורה ניתנו בערבות מואב אחרי שכבר קרו אז לדם מה צריך אותם? משה כבר יודע שהוא היכה בסלע הוא לא צריך שאלוהים יספר לו שזה מה שקרה.
    אם הסיפורים ניתנו מפי הגבורה לפני שקרו אז חזרנו לבעיה הראשונה: למה שמשה יכה בסלע אם הוא יודע שהוא עתיד לחטוף על זה? למה שקורח יתמרד ובשביל מה צריך בכלל לדלוח את המרגלים אם כבר יודעים מה הם עתידים להגיד?

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 12:13 הוסף ע״י עדי אביר

    מתן,

    'תורה מגילה מגילה ניתנה' לשיטתה של אסכולה אחת בלבד. אסכולה אחרת טוענת 'תורה חתומה ניתנה'. בכל מקרה, רוב חכמי האגדה רצו לעגן את התורה שבעל פה במעמד הר סיני ולכן הם הפיקן מרגליות דוגמת:

    אמר רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש: מהו שכתוב 'וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרתָם'? הוא מסביר: 'לֻחת' - אלו עשרת הדברות, 'וְהַתּוֹרָה' - זה המקרא, 'וְהַמִּצְוָה' - זו המשנה, 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי' - אלו הנביאים והכתובים, 'לְהוֹרתָם' - זו הגמרא. הפסוק מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.

    או:

    המילה 'עליהם' והריבוי 'וַעֲלֵיהֶם', המילה 'כל' והריבוי 'כְּכָל', המילה 'דברים' והריבוי 'הַדְּבָרִים' – הרי אלה באים לרבות מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני.

    הדברים הללו מתייחסים ל'מקרא', היינו לחמשת החומשים וברור שבעליהם דגלו בגירסה 'תורה חתומה ניתנה'. הוכחה נוספת ניתן למצוא בכך שעל פי המקור השני משה קיבל גם דברי אגדה, וממילא גם את הקטעים הסיפוריים שבתורה, ובכללם גם אלו שמספרים את שעתיד לקרות לו עצמו.

    העניין מבואר ביתר פירוט במאמר 'התורה שבעל פה' בכתובת
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=264:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%94&Itemid=116

    בברכה,

    עדי

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 09:56 הוסף ע״י מתן

    עדו,

    איפה ראית דבר כזה?
    לפי התלמוד הן ניתנו אך לא בסיני אלא במהלך הנדודים במדבר או בערבות מואב בתום שנות הנדודים.

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 09:23 הוסף ע״י עדו

    מצויין מתן.
    כלומר כל סיפורי התורה שאינם מצוות לא הגיעו מפי הגבורה והם דברי בשר ודם שיכולים להיות נכונים או שלא בדיוק כמו האגדות על ישו או הסיפורים על מוחמד.
    יופי, התקדמנו קצת.

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 00:27 הוסף ע״י מתן

    עדי,

    אמנם נאמר שהוא קיבל את כל המצוות התנ"כיות והרבניות ("ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש") בהר סיני אבל לא את כתבי התורה ובמשתמע לא את סיפורי התורה שאינם מצוות.

    ראה בבלי, גיטין, ס א
    http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%93%D7%A3_%D7%A1#.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.90
    א"ר יוחנן משום רבי בנאה: תורה מגילה מגילה ניתנה (רש"י: מגילה מגילה ניתנה - כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן), שנאמר: " אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהלים מ ח).
    ר"ש בן לקיש אומר: תורה חתומה ניתנה (רש"י: לא נכתבה עד סוף ארבעים - לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן; והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן), שנאמר "לקוח את ספר התורה הזאת" (דברים לא, כו).

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 22:47 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני,

    מה זה מי שלא הצטרף? נראה לך שניתן לצעוק בקול שיגיע לאזני 600,000 איש? משה קרא 'מי ליהוה אלי' במחנה הלויים ולכן שמעו אותו רק לויים. אם הוא היה צועק בלב מחנה בני נפתלי היה מסתבר שהם היחידים שעשו תשובה בליבם ואת כל השאר ראוי לטבוח.

    תגיד לי, התירוצים שלכם לא גורמים לך לרצות לצחוק פה ושם?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 22:40 הוסף ע״י עדי אביר

    מתן,

    הבעיה היא שאם משה קיבל את כל התורה בהר סיני ובתורה כבר היה כתוב שהוא יענש על חטא הסלע למה הוא היה צריך להתנהג בדיוק לפי התסריט ולא עלה בדעתו לעשות משהו אחר?

    עדי

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 21:26 הוסף ע״י פלוני

    בס"ד

    לעדי אביר

    אחזור בקצרה

    א. לגבי הקושייה שלך אין סתירה בין

    מדרש אליהו טוען שאת העונש בה מידי משה

    לגבי ההכתבה מה יהיה בתורה הקדוש ברוך הוא הכתיב

    ולכך אין סתירה

    ב. לגבי דבריך שה' כבר התנחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו , לא מובן איזה קושי יש בדבר הרי משה צעק מי לה' אליי בכדי לבדוק האם הם חזרו בתשובה , ולכך מי שלא הצטרף הוכיח למפרע שנפילתו במעשה העגל לא ראויה לסליחה

    וכתוספת
    למען האמת כמי שמכיר את אתר דעת אמת לפני ולפנים והגעתי לאתר שלך רק היום - חשבתי שיש כאן קושיות בעלות משקל כשל אתרו של ירון והתבדתי לגמרי וגם דברי ירון ידען אינם פריכה ליהדות כפי שמטיבים להגיב שם - לאחרונה מציע הצעתי אילך תשוב לחיק היהדות

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 20:58 הוסף ע״י מתן

    עדו ועדי
    לא הבנתי איך משה אמור לדעת מה יקרה אם הוא יכה את הסלע.
    לפי התיאולוגיה היהודית, נביא מקבל מהאל נבואות ספציפיות, לא שכל העתיד פרוס לפניו.

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 20:55 הוסף ע״י עדי אביר

    עדו,

    הארת את עיני. אשתמש ברעיון שהעלת באחד ממאמרי הבאים.

    תודה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 20:32 הוסף ע״י עדו

    אה, רק כאן אתה רואה בעיה? אם אני זוכר נכון אלוהים כעס על משה שהיכה בסלע ולכן משה לא נכנס לארץ ישראל.
    נו? אז אם משה כבר ידע שהוא עתיד להיענש על כך שיכה בסלע הוא לא היה עושה את זה נכון?
    למעשה כל התלאות שבאו על בני ישראל מהרגע שירד משה מההר הן בעייתיות כי הרי משה ידע מה עומד לקרות - אז הוא היה יכול לפעול בצורה יותר חכמה. זה אגב המוקש עם כל מגיד עתידות. אם הוא באמת יודע את העתיד, שיגלה לעצמו את ששת המספרים הזוכים בלוטו ולא יקבל קהל בדירה חשוכה בשכונת עוני. אבל משום מה פראיירים לא נגמרים אף פעם.

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 18:23 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני ידידי, איני מבין מה אתה מנסה לומר. כתוב 'וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ' וכתוב שמשה שלח את הלויים להרוג את אחיהם. אם הציווי להרוג יהודים יקרים אחרים בא מפי הגבורה אז הגבורה הזאת שכחה שהיא כבר התנחמה ולכן נהיה חייבים להסיק שהיא קצת מבולבלת. אחרת משה הוא זה שהסתיר מהלויים את התנחמותו של האל ושיקר להם באומרו 'כּה אָמַר יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל'.

    בכל מקרה הדבר מוכיח שלא צריך להאמין לכל הסיסמאות של הרבנים ובמיוחד לא לעיקר השמיני של הרמב"ם. אף אל שפוי לא היה כותב שהוא התנחם ומייד אחר כך מצווה להרוג את כל האופוזיציה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 17:59 הוסף ע״י פלוני

    בס"ד

    יקירי הנה התירוץ פשוט

    קודם ציטוט דבריך

    העיקר השמיני משלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם קובע שהתורה כולה ניתנה למשה רבנו מפי הגבורה וכל מי שטוען שיש בתורה פסוקים שמשה כתבם מדעתו הוא 'כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים'.

    ולכן באמת אין שום סתירה

    משה רבינו על פי מדרש אליהו רבה ציווה הוא בעצמו על העונש

    אך מצד שני מי הכתיב למשה רבינו מה הוא
    התוכן שיהיה בתורה - הקדוש ברוך הוא

    ולא משה מדעתו

    וזה פשוט

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים