Skip to content

1VSDAT

שישי, 06 אוגוסט 2010 11:48

היהדות נתקלת באריסטוטליות

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
הרמב"ם, במאה השתים-עשר לספירת העמים כבר ידע שהארץ ניצבת במרכז היקום, עטופה בתשעה כדורי בדולח שקופים שנושאים עימם את כל גרמי השמיים. למעשה הוא היה כה בטוח בתמונת עולם גיאוצנטרית זאת עד שהוא קבע שקיימת חובה לזהות את האל כמי שמסובב את כדורי הבדולח וגורם לשמש, לירח ולכוכבים להלך בשמיים. את חובת זיהוי האל כמסובב כדורי הבדולח הרמב"ם הגדיר כמצוות עשה, כלומר מטלה שחובה לעשותה. אי לכך, כל מי שאינו מבין שהאל מסובב את כדורי הבדולח בהתמדה ובאופן נצחי עובר על אחת ממצוות התורה ואולי אפילו על החשובה שבהן[1].
 
יתר על כן, ממשיך וטוען הרמב"ם, האדם יאהב את האל ויחשוש ממנו רק לאחר שיבין את פלאי בריאתו ויסיק בעצמו שחכמתו של הבורא חייבת להיות אינסופית ובלתי מוגבלת[2]. בכדי להקל על הקוראים הרמב"ם מחליט לפקוח את עיניהם ולהסביר להם כיצד באמת נראה העולם ומהי החוקיות שפועלת בו. בעזרתו אנו מגלים שהעצמים נוצרים על ידי הטבעת צורות בחומר קדום וחסר תכונות ושלצד העצמים שמשנים את צורתם קיימים גם עצמים נצחיים, דוגמת הכוכבים וכדורי הבדולח, שחכמי ימי-הביניים בחרו לכנות בשם 'גלגלים'. כל הגלגלים הללו הם עגולים ככדור, לכולם מרכז משותף והארץ תלויה באמצעיתם[3].
 
הגלגלים, לשיטת הרמב"ם, אינם קלים ואינם כבדים ואין להם שום צבע, טעם או ריח[4]. בשמונת הגלגלים הראשונים משובצים הירח, השמש, חמשת כוכבי הלכת וכל כוכבי השבת בעוד שהגלגל התשיעי עוטף את כל שאר הגלגלים ומסובב אותם. הגלגלים הם טהורים וזכים כזכוכית ולכן אין אנו מסוגלים לראות את כדורי הבדולח עצמם ונדמה לנו שכל גרמי השמיים נמצאים בגלגל אחד[5]. כוכבים מסוימים הם קטנים מהארץ ואחרים גדולים מהארץ. השמש היא הכוכב הגדול ביותר בעוד שקטן ביותר הוא הכוכב המשובץ בגלגל השני הנקרא, בצורה קצת מבלבלת, בשם 'כוכב'. השמש גדולה פי מאה ושבעים מהארץ והארץ גדולה פי ארבעים מהירח[6].
 
הכוכבים והגלגלים, מוסיף הרמב"ם, הם יצורים חיים, לכולם יש נפש, דעה ושכל וכולם מכירים את בורא העולם[7]. המלאכים מהווים קטגוריה משל עצמם בהיותם צורות טהורות שאינן קשורות לחומר כלשהו.[8] הצורות חסרות הגוף, כל אחת לפי מעלתה, מכירות את הבורא אך אף אחת מהן אינה מסוגלת לתפוס את כל מהותו[9].
 
תמונת העולם של הרמב"ם הקבילה לחלוטין לקוסמולוגיה שאומצה לבסוף על ידי כל מלומדי ימי הביניים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, וכולם הכירו בעובדה שהעולם נראה כמו בצל עטוף בגלדים, או בצורה יותר ציורית, כמו תפוח זהב שליבתו מוקפת בקליפה עבה ושקופה וזו מוקפת בקליפה עבה ושקופה נוספת וכך הלאה עד לקליפה החיצונית ביותר שתוחמת את הפרי כולו. הכדורים השקופים סובבים סביב מרכזם, היינו סביב כדור הארץ, ובעת סיבובם הם נושאים עימם את גרמי השמיים שבתוכם. המתבונן בשמיים אינו יכול לחוש בכדורי האתר השקופים ולכן הוא רואה רק את מהלכם של גופי האור המשובצים בתוך הכדורים הללו את השמש ביום ואת הירח, חמשת כוכבי הלכת וכל כוכבי השבת בלילה.
 
בעקבות הרמב"ם, התורה הגיאוצנטרית הפכה לאבן הפינה של המחשבה היהודית ועד היום קשה לשומרי האמונים לקבל את האפשרות שהארץ אינה ניצבת במרכזו של העולם ושגם היא, כשאר כוכבי הלכת, סובבת סביב שמש מרכזית. המדע אולי מתעקש לטעון שלעולם יש מבנה הליוצנטרי[א], היינו שהארץ סובבת סביב השמש ולא להיפך, אבל רבי מנחם מנדל שניאורסאהן, הרבי מליובאוויטש, לא נרתע לאחוז בקרני השור ולאחר שהוא גומר להשתלח במדע המודרני הוא קובע:
 
אם התנ"ך, התלמוד ו'המשנה תורה' לרמב"ם מתארים את הארץ כקבועה במרכז היקום, והשמש חגה סביבה, עלינו לקבל את הדברים כפשוטם. למרות שתיאור זה שונה מקצה לקצה ממה שמלמדים בבתי הספר התיכוניים (ואפילו בגני ילדים!) אין זה צריך לגרום לנו לחוש שלא בנח.[10]
 
באופן אירוני, הרבי מליובאוויטש ושאר המאורות של העולם התורני אינם מגנים רק על כבודם של התורה, התלמוד והרמב"ם אלא בראש ובראשונה על כבודם של ההוגה היווני אריסטו והתוכן האלכסנדרוני תלמי.
 
העולם התלת-קומתי של הקוסמולוגיה המסורתית שימש את אבותינו בכל תקופת התנ"ך ועמוק לתוך תקופת המשנה אף שבאותה עת החלה להתפתח ביוון קוסמולוגיה הרבה יותר מודרנית וסבירה והיא הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שמציבה את הארץ במרכזם של תשעה כדורי בדולח שקופים. ארץ ישראל, בגלל ריחוקה מתחומי ההשפעה היווניים, לא נחשפה לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית וחכמיה שמרו אמונים לראיה המדעית של המעצמות המזרחיות ששלטו בה: אשור, בבל ופרס אבל  התמונה החלה להשתנות לאחר שאלכסנדר מוקדון כבש את כל המזרח התיכון בשליש האחרון של המאה הרביעית לפני ספירת העמים. גיסותיו של אלכסנדר הביאו עימם את כל פירותיה של התרבות ההלניסטית, ובכלל זה את תורותיהם של הפילוסופים היווניים הגדולים ובראש וראשונה את תורותיהם של אפלטון ואריסטו.
 
לא ארך זמן רב ואלכסנדריה שבמצריים הפכה אור לגויים והחלה להפרות את כל סביבתה ובכלל זאת את הקהילה היהודית שפרחה בה, ממנה צמחו הוגים גדולים דוגמת פילון האלכסנדרוני שלא היססו לדחות את הישן מפני החדש ולאמץ בזרועות פתוחות את זרמי המחשבה המודרניים. אין זאת אומרת שיהודי אלכסנדריה נטשו את היהדות לטובת הדתות היווניות, ההיפך הוא הנכון, הם פשוט החלו לקרא את כתבי הקודש היהודיים דרך משקפיים פילוסופיות וקריאה זאת אפשרה להם להעניק פירוש אלגורי לכל התבטאות שעל פניה נראתה להם מוזרה ופרימיטיבית.
 
היהדות האלכסנדרונית ויתרה על ההבנה הפשוטה של המקרא ובמקום זאת היא החלה לחפש בכתבי הקודש את הרמזים שיוכיחו שהתורה האלוהית תואמת לחלוטין את תורת הפילוסופים. מסתבר שמשימה זו אינה קשה כלל ועיקר ועם קצת רצון טוב ניתן להוציא פסוקים מהקשרם ולהפכם לאסמכתאות שמוכיחות כל תיאוריה פופולרית. התנ"ך, בפרשנותו האלכסנדרונית, איבד את משמעויותיו המביכות ונאמניו יכלו ללכת 'עם' ולהרגיש 'בלי' - להמשיך ולדבוק במנהגים היהודיים ובמקביל להרגיש חלק בלתי נפרד של הקדמה ההלניסטית ושותפים לחיי הרוח התוססים של העיר המתקדמת ביותר בעולם.
 
הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית נכנסה לתחומי ארץ ישראל לאחר שרוב התנ"ך כבר נכתב והופץ ולכן אין ספק שכל קשר בין הקוסמולוגיה התנ"כית לקוסמולוגיה של הרמב"ם ונאמניו הוא לכל היותר קלוש ומקרי. הרבי מליובאוויטש וחבריו רוצים שנאמין שהתנ"ך, התלמוד ו'המשנה תורה' של הרמב"ם מציגים תמונת עולם אחידה ומימי מתן תורה היהודים תמיד שיוו לנגד עיניהם עולם בו השמש, הירח והכוכבים מבלים את זמנם בשיוט מעגלי סביב הארץ המרכזית, אבל כפי שנשתכנע בקרוב אין דבר רחוק יותר מין האמת – התנ"ך דבק בקוסמולוגיה המסורתית שמשתקפת בכל המיתולוגיות הקדומות של אגן הים התיכון, הרמב"ם מייצג בנאמנות את התורה האריסטוטלית/תלמאית והתלמוד מתבלבל בעקביות בין שתי החלופות ולצד נאמנותו לקוסמולוגיה התנ"כית/מיתולוגית הוא גם נותן ביטוי לתיאוריות מודרניות יותר שהחלו לנשב באותה תקופה גם בחללה של ארץ ישראל הרומאית. 
 


[א]        'Heliocentric' – צירוף של המילה היוונית 'Helio', שמש, והמילה האנגלית 'centric', מרכז.         


[1]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק א, סעיפים א, ה-ו
[2]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ב, סעיף ב
[3]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ג, סעיף ד
[4]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ג, סעיף ג
[5]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ג, סעיך א
[6]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ג, סעיף ח
[7]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ג, סעיף ט
[8]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ב, סעיף ג
[9]        
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה, פרק ב, סעיף ח
[10]       
הרב יוסף גינזבורג ופרופסור ירמיה ברנובר, "מה רבו מעשיך ה'" – המדע והטכנולוגיה במשנתו של הרבי מליובאוויטש, ר' מנחם מנדל שניאורסאהן, הוצאת שמי"ר, ירושלים 2000, עמ' 397-398
נקרא 4787 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים