Skip to content

1VSDAT

Displaying items by tag: רבי אליעזר
ראשון, 29 יולי 2018 11:24

תנורו של עכנאי

השיטה הרבנית מאופיינת על ידי ניכוסה המונופוליסטי של ה'אמת' והפקעתה מכל שאר האנושות, השתלטות על האל והפיכתו למכשיר להשגת יעדי הגילדה, הסתרת הזלזול באל מאחורי מסך של תשבוחות נבובות, הצרת חופש פעולתו של האל, הכפפתו למועצת מנהלים סמכותית והפיכתו למריונטה ממושמעת שתמיד ממלאת את מצוות הרבנים ומשמשת כמודל חיקוי למאמינים. במקביל הרבנים עשו שימוש ציני בפסוקים תמימים, שמלכתחילה יועדו לצרכי התעמולה הכוהנית ולא לצרכי שטיפת המח הרבנית, וניצלו אותם לביסוס עליונותם החברתית והבטחת רווחתם הכלכלית. מספר רב של מדרשים וסיפורים מדגימים וממחישים פן זה או אחר של התעמולה הרבנית ואולם רק סיפור אחד מצליח לשלב את כל המסרים השונים לתמונה אחת שלמה, מלאה וממצה. סיפור זה ממחיש לא רק את היוהרה הרבנית, את זלזולם בבורא העולם ואת תחושת העליונות שליוותה אותם בכל אשר פנו אלא גם את יכולתם המופלאה לטוות מיתולוגיות חסרות שחר ולהפיץ ברבים סיפורים בלתי אפשריים שמגבים את יומרותיהם - זהו הסיפור על המחלוקת שהתפתחה ביבנה בקשר לתנורו של עכנאי.

שני, 23 יולי 2018 13:08

ניכוס האמת והתרת השקר

הרבנים האמינו שהאמת האחת, היחידה, הנצחית והמושלמת ניתנה רק להם ולכן הם עשו בה כבתוך שלהם וכפו עליה לשרת את צרכיהם. עם זאת, האמת והיעדים הרבניים לא תמיד הלכו יד ביד והרבנים שהצליחו לסחוט מהפסוקים את המדרשים ששרתו את מטרותיהם לא ממש התאמצו לאתר פסוקים שישרתו גם את האמת. אדרבה, בהרבה מקרים מדרשיהם אפילו הצליחו לתרץ ולהכשיר את השקר שעד מהרה הפך לכלי חשוב בארסנל הרבני.

הרבנים מאמינים שכל האמיתות האלוהיות כבר הוצפנו בתורה ונחשפו על ידי חכמי התלמוד. הם טועים. מסתבר שהאל 'הצפין' בתורתו רק אמיתות מדעיות חסרות כל שחר והרבנים לא הצליחו לדלות מהמקראות דבר זולת הבלים תקופתיים, ידע מיושן ואמונות טפלות. במאמר זה אני מראה כיצד שני גדולי ישראל, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, פיצחו את הרמזים שהאל שתל בתורתו וחשפו לא יותר מאשר דעות שעלולות לגרום לכל ילד בכיתה ה' להתפתל מאי נוחות. רבנים שנכשלו בהבנת הנקרא אינם יכולים לצפות שנקבל את שאר דבריהם כאמת מקודשת ובמאמר זה אני שואל אם הטעויות העובדתיות של חכמי התלמוד אינן כורתות את הענף עליו יושבים כל רבני ימינו ואם הסתירות שהמציאות מטיחה בעולם הרבני אינן שוללות את תקפה של הדת היהודית כולה.           

פורסם ב השיטה הרבנית
שלישי, 31 ינואר 2012 14:05

יינו של רב הונא מחמיץ

המעניין בתשדיר פרסומת זה הוא הקשר הישיר בין מעשיו של הצדיק לתגובה האלוהית. האל מיהר להפוך את יינו לחומץ כשרב הונא חרג מאיזו שהיא מסגרת דמיונית ועבר עבירה זניחה ושולית כלשהי והוא הפך את החומץ חזרה ליין כשרב הונא הכיר בטעותו והבטיח לתקן את דרכיו.
 
 
חמישי, 12 ינואר 2012 17:05

בשעה שעלה משה לשמי מרום

האגדה הרבנית רוויה בסיפורים על מפגשים פרטיים, וממילא גם בלתי ניתנים לאימות, שנערכו בין האל לנבחריו. בסיפור זה, משה תפס את האל לומד פרק משניות וניצל את ההזדמנות להעברת שלושה מסרים סמויים שכולם, איך לא, מעצימים את הנרטיב הרבני. 
 
 
ראשון, 04 דצמבר 2011 10:59

תנורו של עכנאי

אין ספק שהדוגמה הטובה ביותר לנוהג הרבני להכפיף את העובדות למוסרי ההשכל הוא הסיפור על תנורו של עכנאי. גם הסיפור הזה, בדומה לסיפור על האי והארמונות של הקבצן שניאורסון, אינו יכול שלא לרתק את השומע:
 
 
חמישי, 21 אוקטובר 2010 11:47

רבי עקיבא ואימו של עז הפנים

רבי עקיבא בן יוסף נחשב לעמוד התווך של הדת היהודית ולאות ומופת לכל הרבנים שבאו בעקבותיו. ניתן רק להניח שהשקר שיצא מפיו בעת שהבטיח להכניס את אימו של עז הפנים בשערי גן עדן לימד את ממשיכי דרכו שאין שום פסול בשימוש בכזבים ושקרים לקידום מטרותיהם הכיתתיות והאישיות. בהקשר זה ניתן גם לבדוק הבטחות דומות שניתנו על ידי דמויות מופת אחרות ולגלות שרבני ישראל לקו לא רק ביוהרה חסרת גבולות אלא גם בנטייה להבטיח מה שאף בן תמותה אינו יכול לקיים.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:20

תפקידו של האל

סיפור תנורו של עכנאי אמור היה להכשיר את הפוטש הרבני ולהעניק גושפנקא אלוהית להשתררותו של בית הנשיא. כרגיל במקרים אלו, את המסרים הרבניים ניתן להעביר רק באמצעות רמיסת כבודו של השחקן המשני בדרמות התלמודיות – בורא השמיים והארץ שתמיד עומד נכון לשרת את הרבנים ולגבות את כל גחמותיהם.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:19

חרטת המנצחים

רבן גמליאל, בכוח שררתו, כפה על הרבנים שסרו למרותו לרמוס ולנדות את הסמכות התורנית הגדולה בדורה. עם זאת, נצחונו לא שרד את מותו ולאחר פטירתו הרבנים מיהרו לבטל את פסיקותיו ולהביע בכל דרך אפשרית את הערצתם לרב הקשיש שלא הסכים לכוף את גבו בפני העריצות השלטונית של הנשיא.   
 
 
הכניעה לרוב הדורסני אינה הכרח המציאות ובמהלך השנים הגילדה פיתחה הרבה מעקפים שמנעו מהרוב המספרי להשליט את דעתו על מיעוט שאחז בקבלת אבותיו ועל בודדים שנחשבו כגדולים בתורה. רבי אליעזר, לו רק היה ניתן לו פתחון פה, היה לבטח מביא ראיות רבות שסותרות את סירוסו של שבריר הפסוק 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת', עליו רבי יהושע ביסס את כל טיעוניו.
 
 
 
עמוד 1 מתוך 2

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים