Skip to content

1VSDAT

סיפורים משעשעים
סיפורים משעשעים
לא תמיד יוצא לתנ"ך לספר סיפור ברור ומסודר ובמקרים לא מעטים אנחנו נאלצים להתמודד עם סיפורים מבולבלים וכמעט חסרי כל פשר. למזלנו קמו לנו פרשנים מסורים שהכניסו קצת סדר בניסוחים התמוהים ובעזרתם גם אנחנו נוכל להבין את סיפורי המקרא בשנים, שלושה ולעיתים אפילו עשרים מובנים שונים. בפרק זה נסקור מספר דוגמאות בולטות ונשאל מדוע האל לא ביטא את עצמו מלכתחילה בניסוחים הברורים והמובנים של פרשניו.
דרג מאמר זה
(7 מדרגים)
קשה להתעלם מהעובדה שרק החזירים והעמלקים הצליחו לעורר בליבו של עם ישראל שנאה כה עמוקה ומוחלטת. השנאה לחזיר היא הגיונית ומובנת וקשה להאמין שקיים אדם נורמטיבי שמסוגל לא לנטור טינה לחיה שאינה מעלה גירה. פחות מובנת השנאה הנצחית שעם ישראל רוחש לשבט הנוודים שאי פעם בהיסטוריה אולי יצא למלחמת מגן נגד הנחיל הישראלי שעמד לפלוש לתחומו. הפרשנות המסורתית אינה משאירה מקום לספק: העמלקים איכשהו הצליחו לעצבן את יהוה שגמר בליבו למחות את 'זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'. פרשנות קצת יותר נועזת יכולה להעלות גם אפשרויות נוספות, למשל, שהשנאה לעמלקים נשתלה בתורה באופן רטרואקטיבי בכדי להצדיק את הטבח שבוצע בהם בימיו של המלך חזקיהו.
 
 
 
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
מדוע האל שהיה אמור לכתוב את התורה אינו מסוגל לספר סיפור עם מוסר השכל יחסית פשוט, למשל, שהוא זה שמגן על בני עמו מפני כל אלה שבאים להזיק להם, מבלי להעמיס על הסיפור משמעויות מוזרות ובלתי רצויות. הקורא התמים אינו יכול שלא לשים לב לעובדה שמישהו נתן לבלעם כוחות על-אנושיים שרק האל בתחבולותיו מסוגל לסכל וגם זאת, רק לאחר מסכת לא קצרה של התרגזויות ושינויי החלטות.     
 
 
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
רש"י, בעקבות המכילתא, גורס שכל עשרת הדברות נאמרו בתחילה בבת אחת ורק אחר כך הקדוש ברוך הוא חזר והקריאן דיבור אחר דיבור בעוד שהרמב"ן קובע שמסורת האבות שבידיו מלמדת שבני ישראל שמעו והבינו את שתי הדברות הראשונות אבל מהדיבור השלישי והילך הם רק שמעו קולות שאת משמעותם הם לא הצליחו לפענח, תופעה שאילצה את משה לעמוד בתווך ולחזור על דברי האל בקול אנושי חד וברור. איך זה שקיימת מחלוקת לגבי העובדות המרכזיות בסיפור המכונן של הדת היהודית וכיצד הצליחה שרשרת המסירה האמינה עליה מסתמכת כל התורה שבעל פה להניב שתי מסורות מנוגדות וסותרות?
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
סיפור חטא העגל היה אמור להצטרף למקבץ 'הסיפורים המחנכים' שהומצאו במטרה להמחיש לעם ישראל את הסכנות הטמונות בסטיה מדרך הישר של הכוהנים. ספציפית, הסיפור מדגים את העונשים שיפלו על כל אלה שבוחרים לסגוד לאל באופן עצמאי ובמרומז הוא מכוון את המאמינים לציות מוחלט למצוותיהם של הכוהנים המוסמכים, המיוצגים כאן על ידי משה רבנו. עם זאת, שלא בכוונה ומבלי משים, הכתוב גם חושף את אופיו הדיקטטורי של משה, ובהשאלה של כל המשטר שהכוהנים, באמצעות סיפורים מעין אלה, רצו להמיט על עם ישראל.
 
 
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
גם סיפור מעמד הר סיני, האירוע המכונן של הדת היהודית, אינו חף מסתירות ובלבולים. אם נשלב את התיאור בספר שמות עם זה של ספר דברים נגלה שללא עזרת הפרשנים יקשה עלינו מאד להבין מה בעצם התרחש למרגלות ההר ועל פסגתו. למזלנו, הפרשנים הקנו לעצמם את הזכות לנייד פסוקים ממקום למקום, לארגן אותם מחדש, לפצל פסוקים סוררים שמשום מה אוחדו יחדיו ואף, כאשר עולה הצורך, להתעלם כליל מניסוחים תמוהים ובלתי הגיוניים. הרמב"ן, כפרשן מייצג, מוכיח לנו שאין תסבוכת שמסוגלת לעמוד בפני התרצנים אך תוך כדי כך הוא גורם לנו להרהר בשאלה מדוע האל לא טרח להעסיק איזה רב מייעץ שהיה מגיהָ את הכתוב ומונע מראש את כל המבוכות שעתידות לייסר את כל מי שבאמת שם לב לניסוחים המקראיים.
 
 
דרג מאמר זה
(9 מדרגים)
כל מי שאינו מקבל את ההנחה שרבים מסיפורי התנ"ך עוצבו על ידי עורך אנושי שמיזג מספר מסורות שונות לנרטיב מתמשך אחד יהיה חייב להודות שהאל שכביכול הכתיב את כל התורה למשה עבדו הוא האחראי לכל הסתירות, הבלבולים וההשמטות המוזרות שהשתרבבו לסיפוריו. הבלבול הרב שהמכתיב האלוהי הצליח להטמיע בסיפור מכירתו של יוסף כפה על הרבנים התפתלויות לא מעטות ויש לשבחם אם בסופו של דבר הם הותירו אותנו רק עם עשרים פירושים שונים. האם המספר הכל-יודע, שלעולם אינו אמור לטעות, להתבלבל או לגלוש לסתירות, לא זיהה את הסתירות והבלבולים? האם הוא אינו מסוגל לספר סיפור פשוט שאינו צורך כל כך הרבה פרשנויות שונות?
 
 
דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
הרבנים רוצים שנחשוב שהתנ"ך כולו נכתב על ידי האל או בהשראתו ושכתבי היד המקודשים שרדו את מעתיקי כל הדורות והגיעו אלינו בנוסחם המקורי. לכן, כל אימת שהם נתקלים בטקסט ששובש קשות בידי איזה שהוא מעתיק רשלן הם ממהרים למצוא את המשמעויות העמוקות שמצדיקות את הניסוחים התמוהים. את 'ישֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִו', לשם משל, הרבנים נאלצו לרומם לדרגת ראש הסנהדרין, ראש בחכמה וראש בגבורה, אחרת הם עוד היו נאלצים להודות שבידם אין יותר מאשר שיבוש של המילים 'יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִושִׁים הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ'.
 
 
דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
הכתוב אמנם אינו חושף במפורש את הנס הגדול ביותר בתנ"ך אבל כל מי שאינו מסתפק בקריאה שטחית יגלה עד מהרה שהאל הגדול, הגיבור והנורא הצליח להרוג את מקנה מצריים לא רק פעם אחת ולא רק פעמיים אלא שלוש ואולי אפילו ארבע פעמים שונות. פרשני ימי הביניים, שמעולם לא היססו לגייס לטובת המיתוסים שלהם גם את הפרשנויות האבסורדיות ביותר, החליטו במקרה זה לא לייחס את הניסוחים המבולבלים לכוחותיו האינסופיים של האל ולנו לא נותר אלא להצטער ולקוות שבבא היום יימצאו האמיצים שיסמכו את ידיהם על הפירוש הפשוט ויעניקו לאל את מלא התהילה שמגיעה לו.
 
 

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים