Skip to content

1VSDAT

ראשון, 01 אוגוסט 2010 18:17

הנס הגדול ביותר בתנ"ך

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
הכתוב אמנם אינו חושף במפורש את הנס הגדול ביותר בתנ"ך אבל כל מי שאינו מסתפק בקריאה שטחית יגלה עד מהרה שהאל הגדול, הגיבור והנורא הצליח להרוג את מקנה מצריים לא רק פעם אחת ולא רק פעמיים אלא שלוש ואולי אפילו ארבע פעמים שונות. פרשני ימי הביניים, שמעולם לא היססו לגייס לטובת המיתוסים שלהם גם את הפרשנויות האבסורדיות ביותר, החליטו במקרה זה לא לייחס את הניסוחים המבולבלים לכוחותיו האינסופיים של האל ולנו לא נותר אלא להצטער ולקוות שבבא היום יימצאו האמיצים שיסמכו את ידיהם על הפירוש הפשוט ויעניקו לאל את מלא התהילה שמגיעה לו.
 
 
מהו הנס הגדול ביותר בתנ"ך? בריאת העולם, שאיבתו של חנוך לשמיים, המבול, בלבול הלשונות בימי מגדל בבל, התעברותה של שרה בת התשעים מאברהם בן המאה, החרבת סדום ועמורה, הפיכת אשת לוט לנציב מלח, באר הגר, הסנה הבוער שלא נשרף, המופתים של משה, עשרת המכות, חציית ים סוף בחורבה, השלו, ירידת המן מהשמיים, מטה אהרון, הנחושתן שריפא הכשות נחשים, אתונו המדברת של בלעם, חציית הירדן, נפילת חומות יריחו, עצירת השמש מעל גבעון והירח מעל עמק אילון, המופתים בימי גדעון, גבורות שמשון, הפלת פסל דגון, העלאת שמואל באוב, השבת רוח החיים לבן הצידונית, האש משמיים ששרפה את קרבן אליהו, שריפת שרי החמישים ואנשיהם, עלית אליהו לשמיים, התעברותה של השונמית והחיאת בנה המת, שיסוי הדובים בילדים הקטנים, טיהור נעמן מצרעתו והדבקת גחזי במחלה, השמדת חיל סנחריב, השבת הצל עשר מעלות לאחור בימי חזקיהו?
 
מרשימת המועמדים לנס הגדול ביותר נוכל להוציא את כל הניסים ששוחזרו על ידי חרטומי מצריים. מטה שהופך לנחש אינו יכול להחשב לנס אלוהי גדול במיוחד אם התעלול היה מוכר גם לחרטומים. באותה מידה ניתן לוותר גם על כל האירועים שזכו להסבר מדעי כלשהו. לשם דוגמה, ארוע בריאת הארץ, השמיים, התהומות, המאורות, הצמחים, החיות, האדם והתנינים הגדולים יכול בהחלט להחשב כנס אדיר אלמלא סברו המדענים שחוקי הטבע לבדם מסוגלים לברוא עולם מקביל גם ללא התערבות אלוהית. לאל אמנם נדרשו רק שבעה ימים ולחוקי הטבע מיליארדי שנים אבל כבר נמצאו דורשי טוב שהסבירו שיומו של האל שקול לאלפי, רבבות או אולי אפילו מיליוני שנות אדם ותירוציהם שוללים גם ממימד הזמן את משמעותו הניסית.
 
מתרצים מודרניים שהתאמצו להעניק לניסי התנ"ך הסברים מדעיים מאפשרים לנו לייחס גם אירועים נוספים לפעילותו של הטבע: המבול אולי לא מילא את כל החלל שבין הארץ לרקיע הקשיח אבל הוא בהחלט כיסה אזורים רחבים במרכז אסיה, ים סוף נחצה עקב רוחות שנשבו בכיוונים שונים, המן גדל במקומות ממקומות שונים באופן טבעי, חומות יריחו נפלו מתהודת החצוצרות והלמות פעמיהם של רבבות אנשים שצעדו בקצב אחיד, אליהו רק העיר את בן הצידונית שהתעלף והדובים היו טורפים את הילדים גם ללא התערבותו של אלישע.
 
גם מכות מצריים, כל אחת כשלעצמה, חייבות לרדת מרשימת המועמדים לתואר הנס הגדול ביותר. את מכת הצפרדעים, לשם משל, המקרא מייחס לאצבע האלוהים אבל כולנו הרי יודעים שמזיקים נוהגים להתרבות יתר על המידה גם ללא מעורבותו הישירה של אב כל החי ומי מאיתנו לא זכה לראות מפעם לפעם נחילי עכברים מתפשטים בפאתי הערים. אין גם כל צורך לערב את האל במכת הכינים, הטפילים הללו אוהבים הרי לפשוע בשערותינו גם ללא הכוונה ממרומים. אדרבה, גבורת האל היתה מומחשת טוב יותר אם במקום להרבות את הכינים הוא היה מצליח להדביר אותם ברגע אחד מכל גני הילדים בארץ מצריים. נסיבות חריגות, אך עדיין טבעיות, מסבירות גם את שאר המכות ואם נרצה נוכל להניח שהחיות הרעות באו מעצמן במכת הערוב, שמגיפת הדבר והשחין התפרצו באופן ספונטני, שנחילי הארבה נחתו על ארץ מצריים כשם שהם נהגו לנחות בשנות החמישים על שטחים נרחבים בארץ ישראל ושהחושך השתרר בארץ מצריים עקב סופות חול ואבק שעדיין משחירות לעיתים את עין השמיים.
 
לשוא נחפש את הנס הגדול ביותר בתנ"ך ברשימת הניסים המוכרים. למעשה, המקרא אפילו לא תיאר נס זה במפורש ואנו לומדים עליו רק באקראי, כאילו האל עצמו ביקש להצניע את גבורותיו האמיתיות ולחשוף בפני בריותיו רק ניסים משניים שניתן להסבירם גם ללא סיוע מכוחות על-טבעיים. את הנס הגדול ביותר נוכל לחשוף רק אם נצרף יחדיו מספר אירועים שונים ונזהה בין השורות את פעולותיו הכבירות של האל.
 
נתחיל בתיאור מכת הדבר שניחתה על ארץ מצריים:
 
וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד.[א]
 
נמשיך בתיאור מכת השחין:
 
וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.[ב]
 
מכאן נעבור למכת הברד:
 
וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.[ג]
 
ונקנח במכת בכורות:
 
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהֹוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.[ד]
 
אם קראנו בעיון את ארבעת הקטעים הללו נוכל לזהות בנקל את הנס הגדול ביותר של כל הזמנים: יהוה אלוהי ישראל, ללא כל סיוע מאל נכר, המית במכת הדבר את כל מקנה מצריים ובכל זאת הוא הצליח מאוחר יותר לזרוק באותו מקנה שחין אבעבועות פורח, להכותו בברד ואש מתלקחת ולהרוג את כל בכוריו. מי אם לא אלוהינו מסוגל להשמיד את אותן הבהמות שלוש או ארבע פעמים שונות? האם יש עוד אל שמסוגל לחולל נס כה גדול ונפלא? פה ושם כבר נתקלנו ביחידי סגולה שמתו וקמו לתחיה אבל אפילו אותו האיש שהילך בין הבריות לאחר ששהה שלושה ימים במעמקי השאול אינו יכול להתגאות בנס גדול יותר מהנס שהתרחש בעת שרבבות בהמות מתות קמו על רגליהן בכדי למות פעם שניה, שלישית ואולי אפילו רביעית!
 
הפרשנים משביתי השמחות לא מצאו בקרבם את העוז הדרוש להכרה בנס העצום ובמקום להתגאות בגבורותיו של הכל-יכול הם העדיפו לשפר את ניסוחיו המעורפלים ולהסביר שבמכת הדבר מתו רק אותן בהמות שהיו בשדות בעוד שהבהמות שהוברחו לבתים נמלטו מהדבר וניצלו[1] או לחליפין, שהביטוי 'וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם' מלמד רק שהבהמות שמתו השתייכו למקנה מצריים ולא למקנה ישראל ואין להבין ממנו שכל הבהמות של המצרים אמנם שבקו חיים.[2]
 
כאן אסור לנו להבליג ועלינו להתקומם ולשאול - מדוע דווקא הרבנים הם אלו שבחרו לגמד נס שאין גדול ממנו? האם הם חושבים שהאל אינו מסוגל להמית ולהחיות, להמית ולהחיות? האם בורא העולם צריך לבקש מהם רשות לפני שהוא מחליט להתערב בטבע ולחולל את אחד מנסיו? האם עלינו לגביל את אמונתנו למסגרות הצרות שפרשנים חסרי הדמיון קבעו עבורנו או שהגיע הזמן שנפרוץ את תקרת הזכוכית ונתעלה לאמונה כנה בדבריו המפורשים של האל. אין כל סיבה להסחף לפלפולים מיותרים. אם התורה קובעת במפורש 'וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם' עלינו לקבל את הדברים כפשטם ואל לנו להסתבך עם תירוצים חסרי שחר. דברי האל הם קדושים ואסור לנו לכפות עליהם את הגיוננו הדל.
 
חכמינו ז"ל דווקא כן מיהרו להבין את הכתוב במשמעותו המילולית כל אימת שהם הצליחו לסחוט מהפסוקים מוסרי השכל שישרתו את מטרותיהם. יונתן בן עוזיאל, לשם דוגמה, תרגם את הפסוק: 'וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר'[ה] באופן שבתרגום חוזר נראה כך:
 
הוציא משה את העם לקראת האלוהים מן המחנה ומיד תלש אדון העולם את ההר והעמידו באויר, והיה צלול כזכוכית לבנה ומאירה ועמדו תחת ההר.[3]
 
תרגומו הפרשני של יונתן בן עוזיאל מזמין הבנה מילולית של הביטוי 'וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר' ורב אבדימי לא היסס לנצל את ההזדמנות:
 
'וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר' - אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו - שם תהא קבורתכם.[4]
 
רב אבדמי הבין את התרגום כפשוטו ולמד ממנו שהאל הניף את הר סיני מעל בני ישראל ואיים שאם לא יקבלו את התורה הוא ישמוט את ההר על ראשיהם. מבחינתו, כל קריאה אחרת היא חסרת ביסוס וחסרת שחר. את כוונותיו האמיתיות של האל, לפחות על פי תרגום יונתן, ניתן להבין אך ורק בדרך שבה הבינם רב אבדימי וכמוהו גם אנו חייבים ללכת עד הסוף, להתעלם מצווי ההגיון ומנסיונות הטשטוש של פרשני ימי הביניים, ולדבוק בתורת האמת שהאל הנצחי חשף בכתביו המקודשים.
 


[א]       
שמות ט:ו
[ב]       
שמות ט:י
[ג]        
שמות ט:כה
[ד]        
שמות יא:כט
[ה]       
שמות יט:יז


[1]       
רש"י ואור החיים הקדוש על שמות ט:י
[2]       
רבי יוסף בכור שור, בעלי התוספות והחזקוני על שמות ט:ו
[3]       
ואנפיק משה ית עמא לקדמות שכינתא דיי מן משריתא ומן יד תליש מארי עלמא ית טוורא וזקפיה באוירא והוה זייג הי כאספקלריא ואתעתדו תחותי.
(תרגום יונתן לשמות יט:יז)
[4]       
שבת פח:א
נקרא 6670 פעמים
למאמר הבא ולקודם: השיבוש שהפך לגיבור »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

8 תגובות

  • קישור לתגובה שישי, 15 יולי 2016 10:48 הוסף ע״י עדי אביר

    יצחק,

    האם בני ישראל היו כה עשירים עד שהם יכלו למכור בהמות למצרים ועדיין לצאת ממצריים עם מקנה רב? מי לדעתך ארגן מסעי קניות מרוכזים לשבטי הבדויים או למצרים העילית כדי לקנות בהמות ולהוליכן מאות קילומטרים ברגל במהלך הימים הספורים שהפרידו בין מכה אחת לשנייה?

    אתה באמת חושב שכל מקנה מצריים מסוגל למות שוב ושוב, תוך תקופה קצרה, גם מחוץ למיתוסים וסיפורי ילדים?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 15 יולי 2016 05:15 הוסף ע״י יצחק א

    כוש דוקא סמוכה למצרים, וכן מדין,ומסתבר שהיו גם עוד כמה מקומות מיושבים בסביבה שלא היו במרחק מאות קילומטרים, ומה עם האפשרות הפשוטה ביותר לקנות מבני ישראל?
    אתה באמת חושב שהמצרים אמורים להשלים עם המציאות ולחיות בלי בהמות?

  • קישור לתגובה חמישי, 14 יולי 2016 08:47 הוסף ע״י עדי אביר

    יצחק,

    למה ספקולציה מטורפת? זאת ספקולציה הגיונית ביותר: לאחר שכל מקנה מצריים מת במכת הדבר המצרים קונים בהמות חדשות בכנען, לוב או ארץ כוש, מעבירים אותם מאות קילומטרים למצריים שם הם מייד חוטפים מחלת שחין ומתים מהברד. המצרים לא מתיאשים ושוב מביאים בהמות מכנען, לוב או ארץ כוש והללו, בשארית כוחם מספיקים להגיע לארץ מצריים כדי להשתתף במכת בכורות.

    הגיוני ביותר. מדוע אני לא חשבתי על זה?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 14 יולי 2016 05:38 הוסף ע״י יצחק א

    עדי, מה דעתך על הספקולציה המטורפת הבאה: לאחר שמתו הבהמות במכת דבר המצרים פשוט קנו בהמות חדשות.

  • קישור לתגובה שלישי, 17 ינואר 2012 11:24 הוסף ע״י עדי אביר

    איל,

    דבריך היו מאד משכנעים ולכן מיהרתי להסכים איתך. עיון נוסף לימדני שכמה מפרשים החליטו בכל זאת לגבות את עמדתי הראשונה:

    הרמב"ן:

    'במקנך אשר בשדה' התרה אותם בהווה, כי רוב המקנה בשדה, אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית, כמו שאמר 'וימת כל מקנה מצרים'. ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן היו מפרישים אותם מן הערים, בלתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גושן, ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר 'והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל' או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך, רק שעשה השם עמהם להפליא.

    (הרמב"ן על שמות ט:ג. בבראשית מו:לד כתוב 'כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רעֵה צאן' והרמב"ן מסיק שהוציאו את המקנה אל מחוץ לערים. בכל מקרה, הוא נותן לביטוי 'וימת כל מקנה מצרים' משקל רב יותר מאשר לביטוי 'במקנך אשר בשדה' ומניח שכל מקנה מצרים אמנם נספה במכת הברד.)


    רבנו בחיי:

    'במקנך אשר בשדה'. התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה, כלשון 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' שאף טרפה שבבית אסורה - אלא דיבר הכתוב בהווה, וכן בכאן כי הדבר היה אף במקנה שבבית, כענין שכתוב 'וימת כל מקנה מצרים'. אבל כתב הרמב"ן ז"ל כי הזכיר אשר בשדה מפני שכל המקנה שלהם היה בשדה לא היו מאספין אותו אל הבתים כלל לפי שתועבת מצרים כל רועה צאן ומפני כן היו מרחיקים אותו מן הערים. והנה המקנה היה רחוק מארץ מצרים בשדה גבול ארץ גושן והיה הכל מעורב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר 'והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים', או מפני שמכת הדבר הוא משינוי האויר והאויר כולו היה שוה במקום אחד ובזמן אחד והיה ראוי שיתפשט קלקול האויר גם במקנה ישראל רק שעשה הקב"ה עמהם נס.

    (רבנו בחיי על שמות ט:ג. הביטוי המצמצם 'במקנך אשר בשדה' חל גם על המקנה אשר בבית כשם שהאיסור 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' חל גם על אכילת טריפה בבית.)

    נראה שלאור כל זאת עלי להסיק ששתי הפרשנויות הן לגיטימיות מה ששב ומלמדנו שבעל ספר שמות התנסח בצורה מרושלת שהצליחה לבלבל אפילו את הגדולים שבפרשנינו.

  • קישור לתגובה שני, 16 ינואר 2012 09:27 הוסף ע״י עדי אביר

    איל,

    איני יכול שלא לקבל את דבריך. אכן הביטוי "במקנך אשר בשדה" תומך בפרשנות שלך וכנראה גם בזו של שאר גדולי ישראל. עם זאת, האם לא תסכים שמדובר כאן בניסוחים רשלניים שגרמו גם לך לומר 'נכון שיש פה מקום להבין אחרת'?

    בכל מקרה, אני חייב להודות שהצלחת להשבית את השמחה ולהרוס את הפיקנטריה.

  • קישור לתגובה שני, 16 ינואר 2012 09:06 הוסף ע״י איל

    עדי היקר !

    במסגרת לימוד יומי של פרשת השבוע הקרובה אני רוצה להצטרף לפרשנים משביתי השמחות ולנסות להרוס את הפיקנטריה שבמאמר אך ורק באמצעות קריאת פשוטו של מקרא,

    במכת הדבר כתוב בפסוק שה' יכה "במקנך אשר בשדה" -תפרוץ מגפה בקרב הבהמות שרועות מחוץ לעיר ולא מדובר על הבהמות שנשארו בעיר - וההדגשה המאוחרת "וימת כל מקנה מצרים" באה להדגיש שבמקרה המדובר (כלומר הבהמות שבשדות) מתו כל הבהמות השייכות למצרים ואף לא אחת מבהמות ישראל,
    נכון שיש פה מקום להבין אחרת אבל אם תהיה אמיתי תצטרך להסכים שזו דרך ניסוח שהתורה נוקטת בה פעמים רבות,
    בשאר המכות אתה לא צריך אותי והתשובה נמצאת בפשט הפסוקים,
    במכת ברד - "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את מקנהו אל הבתים" - כלומר מי שרצה להינצל הקב"ה לא מנע זאת ממנו,
    במכת שחין - מדובר באבעבועות באדם ובבהמה שנרפאו לאחר זמן מסוים ולא מוזכר כלל שמישהו מת במכה זו,
    במכת בכורות - מתו כל ה- "בכורות" של הבהמות ולא כל הבהמות .

  • קישור לתגובה שבת, 27 נובמבר 2010 17:03 הוסף ע״י בן

    אין בעניין להכניס כאן ניסים שמוסברים באופן טבעי
    כי אתה מדבר על הנס בתנ"ך זאת אומרת שהדיון כאן הוא בהנחה שאנו מסמכימים עם המקראות והתנ"ך עצמו הרי אומר שזה היה ע"י אלוהים ולא באופן טבעי
    אתה יכול כמובן לא להסכים עם התנ"ך אבל אי"ז שייך לכאן דא"כ תוכל להכחיש את עצם הדברים ולומר שלא היו דברים מעולם

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים