Skip to content

1VSDAT

שישי, 22 מרס 2013 21:15

איך בדיוק נברא העולם על פי המסופר בספר בראשית

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
חכמי ישראל נאלצו להתמודד במשך יותר מאלפיים שנה עם סיפור בריאה סתום ומשונה שמתעלם מכל מה שהאנושות הצליחה ללמוד מאז שההיגיון החל להחליף את הפנטזיות. כדרכם הם צללו למעמקי הכתוב ושלפו משם את המדרשים, הרזים והסודות שאפשרו להם להתאים סיפור פשטני, שמלכתחילה שיקף אך ורק את ראיית העולם הפרימיטיבית של כותביו, לכל ממצאי המדע שבאותו רגע נחשב ל'מודרני' ועל ידי כך להוכיח שהאל שברשותם הצפין בספר הספרים את כל האמיתות שהמדענים כבר גילו ואת אלו שהם עוד עתידים לגלות. מאמר זה מתעלם מכל מסכי העשן הרבניים ומסביר איך באמת נראה העולם שאת בריאתו מתאר הסיפור הראשון בספר בראשית.
 
 
 
כיצד נברא העולם?
 
לאב הכנסייה טרטוליאן[א] מיוחסת האמרה: 'אני מאמין כי זה אבסורד' ולאורה יש לאמץ את הפירוש שאני מציע לסיפור הבריאה בששת הימים[ב]. על פניו הפירוש שלי נראה אווילי, מגוחך, לא הגיוני ואולי אפילו אבסורדי ולכן הוא לבטח קולע בדיוק לכוונתו של המחבר המקורי. בניגוד אלי, הרבנים תמיד ניסו להתאים את סיפור הבריאה לתובנות המדעיות שבאותו רגע נחשבו כ'מודרניות' אבל למרות כל הניסיונות לטשטש את האמת הכואבת, קשה להתעלם מהעובדה שכל סיפורי הבריאה התנכיים, ובכללם הסיפור הראשון בספר בראשית, נשענים על תמונת העולם הפשטנית והמיתולוגית שרווחה ברחבי המזרח התיכון בעת כתיבתם. בסיפור הבריאה הראשון אמנם לא נמצא את רוב הסממנים המיתולוגיים שמאפיינים את סיפורי הבריאה האחרים אבל הוא עדיין מייצג את הקוסמולוגיה הקדומה שראתה את היקום כולו כמעין סיר גדול בעל תחתית, דפנות ומכסה שהתחלק לשלושת השכבות הבאות[ג]:
 
שכבת הארץ[ד]:
את חלקו האמצעי של היקום תפסה שכבת הארץ. זאת השכבה שהכילה את כל תוואי השטח שהאדם ראה סביבו: מישורים, הרים וגאיות, ימים, אגמים נהרות ונחלים; את הצמחייה שכיסתה את האדמה וזאת שגדלה בתוך מקווי המים השונים ואת כל בעלי החיים, החל מהיצורים הימיים הגדולים והקטנים, דרך החיות, הזוחלים והרמשים שעל האדמה וכלה בבעלי הכנף שריחפו מעל הארץ. שכבת הארץ נחה על עמודים שקובעו בתוך מי התהומות. מעליה היה חלל ריק גדול בו עופפו בעלי הכנף. החלל הזה נחסם מלמעלה על ידי הרקיע הקשיח ששימש, בו זמנית, כגגה של שכבת הארץ וכרצפתה של שכבת הרקיעים.
 
שכבת התהום[ה]:
שכבת התהום תפסה את המרחב שמקרקעית היקום ועד לשכבת הארץ. בשכבת זו נמצאו מי התהומות אבל ייתכן מאד שבתוך המים היו שקועים בשעתו גם סלעים ענקיים שאחדים מהם שימשו כעמודי התמך של שכבת הארץ. על קרקעית היקום נחו כנראה גם שורשיהם של ההרים הגבוהים שהזדקרו בתוך מי התהום ובצבצו ממעל לפני הארץ.
 
מעטים בלבד חזרו מביקור בשכבת התהום ולכן ידיעותינו על השכבה הזאת הן בהכרח מאד מוגבלות. עם זאת, לא נוכל לפסול על הסף את האפשרות שבתוך מי התהום, או בתוך סלעי הענק שנחים על קרקעית היקום, ניתן למצוא גם יצורים חיים, או מתים, ובהחלט יכול להיות שהשאול, המקום אליו מגיעים בסופו של דבר כל הנפטרים, נמצא בתוך אחד הסלעים הללו. אם כך הם פני הדברים הרי שהדעת נותנת שבתוך שכבת הארץ קיימות מחילות שיורדות עד לסלע הענק שבתוכו נמצא השאול. תיאורטיקנים אחדים אף גורסים שלצד המחילות הללו קיימים גם מעיינות שמחלחלים דרך שכבת הארץ עד למי התהום. דרך המעיינות הללו מי התהום יכולים לעלות ולהציף את פני הארץ. 
  
שכבת הרקיעים[ו]:
השכבה העליונה היא שכבת הרקיעים שפרושה מעל שכבת הארץ. הרקיע הקשיח משמש כרצפתה של שכבת הרקיעים והרקיע העליון, הנקרא במקורותינו בשם 'שמי השמים', משמש כגגה, וממילא גם כגגו של היקום כולו. יש הטוענים שבשכבת הרקיעים ניתן למצוא גם את האל שנוהג לעיתים לשבת על 'חוג השמים', היינו על הרקיע הקשיח, ולעיתים על כיסא הכבוד שנמצא בהיכל שהוא בנה לעצמו אי שם בין הרקיע הקשיח לשמי השמים העליונים.
 
שלושת השכבות הללו הרכיבו את היקום כולו ומחוץ למעטפת שכיסתה אותם לא ניתן היה למצוא דבר זולת חושך מוחלט שלתוכו איש מעולם לא הצליח לחדור. את שלושת השכבות הללו נוכל למצוא גם בסיפור הבריאה המפורסם ביותר במקרא, אותו ננסה עתה לשחזר יום אחרי יום:
 
היקום ביום שלפני ה'בריאה'
 
הפרק הראשון של ספר בראשית מתאר את יצירתו של היקום כולו, מהשמיים, הארץ והאור ועד לנזר הבריאה ותכלית היצירה הנקרא אדם. עם זאת, על אף דיוקו, הסיפור אינו מתייחס לבריאתו של הרכיב שאף עולם אינו יכול בלעדיו – המים! האל אמנם ברא רקיע בתוך המים אבל הוא מעולם לא טרח לברוא את המים עצמם ולנו לא נותר אלא להניח שהמים היו קיימים מאז ומעולם, עידנים על גבי עידנים על גבי עידנים לפני שבוע הבריאה. בסיפור התנכי אין גם שום אזכור ליצירתם של שמי השמים אבל כיוון שפסוקים אחרים בתנ"ך מעידים על קיומם[ז] עלינו להניח שגם הם היו קיימים מקדמת דנא, כמו גם תחתיתו ודפנותיו של העולם אותם הכתוב לעולם אינו טורח להזכיר[ח].
 
כיוון שסיפורנו אינו מתייחס לבריאת תחתיתו, גגו או דפנותיו של העולם ואין בו אף מילה על בריאתם של המים עלינו להסיק שמעטפת היקום הייתה קיימת מאז ומתמיד והמבנה הסגור שנתחם על ידי המעטפת הזאת תמיד הכיל אך ורק מים קדמוניים, או במקרה הקיצוני, מים קדמוניים וסלעי ענק שרבצו על קרקעית היקום. נטיב לדמיין זאת אם נחשוב על העולם כאקווריום גדול בעל דפנות זכוכית שמאפשרות לנו להתבונן על תוכו[ט]. בעזרת דימוי זה נוכל להניח שהעולם ביום שלפני הבריאה נראה בערך כך:
 
או אולי אפילו משהו כמו:
 
בעזרת המים, ואולי אף הסלעים, שהאל מצא בתוך מסגרת היקום הוא עיצב את העולם המוכר לנו בששה ימים בתהליך שאנו מתארים בטעות בשם 'הבריאה'.
 
היום הראשון
 
ביום הראשון לבריאה האל החל לנקוט בצעדים שבסופו של דבר יהפכו את היקום המוצף במים, עם או בלי סלעים על הקרקעית, לעולם שהיה מוכר לו ולבני תקופתו:
 
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
 
שלבי הבריאה של היום הראשון הם, אם כן, ברורים למדי:
 
1.
האל הנמיך את מפלס המים וחשף את ה'שָּׁמַיִם'. כיוון שעוד מעט ניתקל ב'שָּׁמַיִם' נוספים נתחיל כבר עתה לכנות את ה'שָּׁמַיִם' שזה עתה נחשפו בשם 'השמיים העליונים' ואת ה'שָּׁמַיִם' שייווצרו מאוחר יותר נכנה בשם 'השמיים התחתונים'.[י]
 
2.
בתוך המים קדמונים האל הציב עמודים ועליהם הוא פרש משטח של אדמה וסלעים (עמודי התמך של הארץ אמנם אינם מוזכרים בפרקנו אבל הם מככבים בפסוקים אחרים בתנ"ך[יא] והחוקיות ההנדסית מחייבת אותנו להסיק שהם הונחו על קרקעית העולם כבר ביום הראשון). גם המשטח הזה היה מכוסה כולו במים הקדמוניים.
   
3.
משטח האדמה והסלעים שהונח על עמודי התמך עדיין לא אורגן וסודר ולכן היה לו מראה כאוטי, או במינוח המקראי 'תֹהוּ וָבֹהוּ'. כאן נוכל להפעיל את דמיוננו ולצייר כל תמונה מפחידה של נוף יבשתי חסר סדר שכולל מגוון רחב של מצוקים, תהומות, מתלולים, מדבריות, בקעים, סלעים ואבנים בצורות שונות ומשונות וכדומה.
 
4.
השמיים העליונים, כמו כל שאר היקום, היו חשוכים לגמרי. דבר לא נע בהם חוץ מאשר 'רוּחַ אֱלֹהִים' שריחפה על פני המים הקדמונים שמתחתם.
 
5.
אלוהים החליט להאיר את השמיים העליונים, ואולי גם את המים הקדמוניים שמתחתם, ולהבדיל את האור מהחושך. לאור הוא קרא 'יוֹם' ולחושך 'לָיְלָה'. ביום הרביעי האל ישים 'מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה' והמאורות הללו יאירו את שכבת הארץ ולכן נוכל כבר עתה להבדיל בין האור שנברא ביום הראשון, לו נקרא ה'אור הרקיעי', לבין האור שיופיע ביום הרביעי, לו נקרא ה'אור הארצי'.
 
בסופו של היום הראשון העולם כנראה נראה בערך כך:
 
ייתכן מאד שה'אוֹר הרקיעי' פינה את מקומו ל'חשֶׁךְ', שלאחר כמה שעות הוחלף שוב על ידי ה'אוֹר הרקיעי' וכך הלאה, שוב ושוב, אולי אפילו עד עצם היום הזה. עם זאת, אין לפסול את האפשרות שההפרדה בין ה'אוֹר' ל'חשֶׁךְ' הייתה טופולוגית, כך שהשמיים העליונים היו טבולים ב'אוֹר' נצחי בעוד שהמים שמתחת לשמיים העליונים, הארץ ששוקעה בהם ומי התהומות שמתחת לארץ היו שרויים ב'חשֶׁךְ' בלתי משתנה שהואר בחלקו רק ביום הרביעי, לאחר יצירת השמש, הירח והכוכבים שהושמו 'בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'.
 
היום השני
 
ביום השני האל הציב רקיע בתוך המים בכדי להבדיל בין המים שמעל לרקיע למים שמתחת לרקיע. גם לרקיע הזה הוא קרא בשם 'שָׁמָיִם' ואנו, כפי שכבר הבטחנו, נכנה את השמיים הללו בשם 'השמיים התחתונים'.
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.
 
עתה, יש להניח, העולם נראה בערך כך:
 
היום השלישי
 
ביום השלישי העולם החל ללבוש את צורתו הכמעט סופית. הכתוב מתאר זאת כך:
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן.
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.
 
ביום הזה נפער ב'יַּבָּשָׁה', המכונה 'אֶרֶץ', מקווה מים גדול, שנקרא 'יַמִּים', אליו התנקזו כל המים שמתחת ל'רָקִיעַ'. ה'רָקִיעַ', שעתה כבר נקרא בשם 'שָׁמָיִם', חסם מעליו את המים העליונים ולכן בינו לבין האדמה נוצר חלל בו יכלו להתקיים צמחים, בעלי חיים ובני אדם. עם היווצרות החלל הזה האל גרם לאדמה להתכסות במינים שונים של צמחים. בסופו של היום השלישי העולם אמור היה להיראות בערך כך:
 
 
היום הרביעי
 
ביום הרביעי האל יצר את גרמי השמיים והעניק להם תפקידים:
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.
 
השמש, הירח והכוכבים נשתלו ברקיע ונעו במסילות שנחרצו בו, בדיוק כשם שקטרי רכבת נעים על הפסים שהונחו עבורם. השמש, המאור הגדול, האיר את החלל שמתחת לרקיע ב'אור הארצי' של היום והמאור הקטן, ועמו הכוכבים, האירו את החלל הזה ב'אור הארצי' של הלילה. יתכן שה'אור הרקיעי' התאים את עצמו ל'אור הארצי' וייתכן שלא. כאמור לעיל, ייתכן אפילו שהשמיים העליונים היו שרויים תמיד באור נצחי ובלתי משתנה.
 
שלושת הימים האחרונים בשבוע
 
ביום החמישי, לאחר שהאל הכניס סדר לעולם ושתל בתוכו את המבנים הפיזיים העיקריים ואת הצמחייה שתשמש תשתית לחיים הוא התפנה לברוא את בעלי החיים עצמם. את הבריאה הזאת הוא פרש על פני יומיים. ביום החמישי הוא ברא את עופות הכנף שמעופפות על פני הרקיע ואת כל חיות המים למיניהן: רמשי המים, דגים ותנינים גדולים:
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי.
 
וביום השישי הוא השלים את המלאכה וברא את כל יצורי האדמה ואחריהם, כדובדבן שבקצפת, את נזר הבריאה ותכלית היצירה – את האדם שנעשה בצלמו וכדמותו.
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.
וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
 
עתה, לאחר שהאל גמר לברוא את השמיים, הארץ וכל צבאם הוא החליט לשבות ביום השביעי ועל ידי כך לקדש אותו כיום שיוחד למנוחה:
 
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
 
 
סוגיות נלוות
 
לבעלי העניין של הדת היהודית היה חשוב להדגיש שהעולם כולו נברא 'יש מאין', מתוקף הציווי האלוהי בלבד וללא שום מעורבות פיזית של האל. זאת אינה התמונה שמצטיירת מתוך הפרק הראשון של ספר בראשית ועל אחת כמה וכמה משאר סיפורי הבריאה שנשתמרו בתנ"ך וראוי שנקדיש מעט זמן להורדת הטענות הללו מעל השולחן:
 
האם האל ברא את העולם 'יש מאין'?
 
המושג 'בריאה', בניגוד למושגים 'עשיה', 'יצירה' ו'ייסוד' מעלה בקרב רובנו אסוציאציות של קימום 'יש מאין', כלומר, הוצאה ניסית של חומר מתוך הרִיק. את המושג הזה החדירו בנו דורות רבים של רבנים ששאפו לתאר את האל שברשותם כמי שברא את העולם החומרי באמירה, בניגוד לאלים מתחרים שרק עצבו את העולם מהחומר שעמד לרשותם. לקביעה הזאת אין הרבה על מה להסתמך וכבר בפרקנו אנו מוצאים שהאל נזקק גם ל'עשיה' ולא רק ל'בריאה':
 
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.
 
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
 
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
 
הפועל 'עשה' והפועל 'ברא', יחד עם הפועל 'יצר', משמשים בערבוביה גם בשאר פרקי התנ"ך ויש להניח שמדובר במילים נרדפות לכל דבר ועניין. למשל:
 
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.[יב]
 
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.[יג]
 
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד יְהֹוָה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ.[יד]
 
וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהֹוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה.[טו]
 
כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.[טז]
 
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד.'
 
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה.[יז]
 
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי.[יח]
 
כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.[יט]
 
יתר על כן, הפועל 'ברא' משמש לתיאור עשיות שלבטח לא דרשו יצירת 'יש מאין', למשל:
 
וּבָרָא יְהֹוָה עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה'[כ]
 
הִןֵ אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל'[כא]
 
אֲנִי יְהֹוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם.[כב]
 
כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ.[כג]
 
מסתבר, אם כן, שהבריאה' היא לא יותר מאשר 'יצירה' או אפילו 'עשייה', מילה שנושאת עמה משמעויות מובהקות של ביצוע פעולות בחומר קיים, ולכן אין לנו כל סיבה לחשוב שהאל הפך את הרִיק לחומר. הרבה יותר סביר להניח שבבואו לייצר את העולם הוא לקח חומר קיים, את המים הקדומים, והפך אותם לחומר ארצי מחד ולחומר רקיעי מאידך. מהחומרים הללו הוא עיצב את הארץ ואת השמיים התחתונים ושני העצמים הללו כלאו ותחמו את יתרת המים הקדומים. אם התיאור הזה אינו מתקבל על הדעת ניתן להשתעשע גם באפשרות שכל החומר בעולם היה שקוע במים הקדומים כבר מקדמת דנן ובעת הבריאה האל רק חילץ מהמים את החומר הארצי, ממנו הוא עיצב את ה'יַּבָּשָׁה', ואת החומר הרקיעי ממנו עוצבו השמים התחתונים. 
 
כך או כך, לא מדובר על יצירה של 'יש מאין' אלא על הכנעת הכאוס הקדמון, הלא-מעוצב, לא-מתויג[כד] וחסר-החיוּת והפיכתו לעולם מבודל, מסודר ושוקק חיים בו יכלו בבא היום להתפתח התרבויות האנושיות בכלל ועם ישראל בפרט. המסקנה שסיפורנו אינו מתאר יצירה 'יש מאין' אלא ניצחון אלוהי על ה'תֹהוּ וָבֹהוּ' הכאוטי ששלט על היקום הקדום מתחזקת כשמסתבר לנו ש'בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם'[כה] האל לש את האדם מהחומר היבשתי: 'וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה'[כו]. במילים אחרות, במקרה זה לפחות לא מדובר ביצירת 'יש מאין' אלא בהשלטת הסדר על חומר גלמי שבידיו האמונות של האל הפך לאדם החי שממנו ומצלעו, שאף היא עוצבה מחדש על ידי האל שהפַכה לאשה[כז], נולדנו כולנו.
 
האם העולם נברא באמירה בלבד?
 
רבים רוצים להסיק מהתיאור המקראי שהעולם נברא באמירה בלבד ואכן הפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.' משחק היישר לידיהם. האל רק הוציא את המילים מפיו והאור מיד נוצר כבדרך קסם. שני פסוקים נוספים: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן' ו-'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן' יכולים אף הם ללמד על קשר ישיר בין האמירה ובין הוצאתה לפועל אך בזאת, פחות או יותר מסתיימת הבריאה הפלאית כביכול ובשאר המקרים לא היה די בדיבור והאל נאלץ להפשיל את שרווליו ולהתערב במלאכה בצורה קצת יותר אקטיבית, למשל:
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.
 
האל אמנם ציווה על היווצרות הרקיע בתוך המים אבל הרקיע משום מה לא נמתח בכוחות עצמו והאל היה צריך להתערב בתהליך ו'לעשות' את הרקיע במו ידיו. כך הדבר גם לגבי המאורות. לאחר שהאל ציווה 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם', והכתוב אישר 'וַיְהִי כֵן', הוא עדיין נאלץ לעשות 'אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים ... וְאֵת הַכּוֹכָבִים'. תמונה דומה אנו מקבלים בהקשר לבריאת כל היצורים החיים, ובכללם התנינים הגדולים והאדם. האל אומר את אשר הוא אומר אבל לאחר האמירה הוא נאלץ לברוא או לעשות את כל היצורים הללו ומשתמע מכך שהדיבור עצמו לא הספיק ונדרשה עוד איזו שהיא פעילות בכדי להוציא את הציווי האלוהי מין הכוח אל הפועל.
יתר על כן, אם האל מסוגל לברוא באמירה מדוע הוא מרח את תהליך הבריאה על פני ששה ימים תמימים במקום לברוא את העולם כולו במאמר אחד ארוך. אני במקומו הייתי מתנער מעידני העידנים בהם ביליתי בחוסר מעש, מדקלם ברצף 'יְהִי אוֹר, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ[כח], יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ' וחוזר לנוח לפחות עד ליום הראשון הבא. כיצד, אם כן, נסביר הן את הצורך לגבות את האמירה ב'בריאה' וב'עשיה' והן את השקעת הזמן הבלתי סבירה במשימה שכל אל ממוצע היה משלים בתוך דקות ספורות?
 
את התשובה עלינו כנראה לחפש בפסוק הבא:
 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
 
בפסוק זה האל רומז לראשונה שהציוויים שלו אינם נזרקים לחלל הריק ויש מי ששומע אותם ואולי אפילו מגיב להם. האל יכול לצוות 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' רק כאשר לפניו ניצבות ישויות בעלות צלם ודמות שמסוגלות להשתתף איתו במלאכת העשייה. עתה נוכל להיזכר בעובדה שאין בידנו שום פסוק שמתאר את בריאת המלאכים, הכרובים, השרפים וכל שאר דרי המרומים ולהסיק מכך שגם משרתיו של האל היו קיימים עוד מלפני היות השמיים והארץ והם אלו שהשתתפו יחד עימו במלאכת הבריאה.[כט]
 
עתה התמונה ברורה לחלוטין: האל אינו משחית את מוצא פיו על החומר הדומם שבדרך פלאית כלשהי ממהר לעצב את עצמו על פי הציווי האלוהי ואת הוראותיו הוא למעשה מנחית על משרתיו הממושמעים שנחפזים למלא את מצוות אדונם ולעצב את החומר הקדמון בהתאם להנחיותיו המפורטות. האל אומר 'יְהִי אוֹר' וכל המלאכים מתפזרים ברחבי השמים ומתחילים להצית את המדורות והאבוקות שגורמות למחבר לציין בסיפוק 'וַיְהִי אוֹר'. האל מצווה 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' ומיד מיכאל ממהר למתוח את הרקיע בצדו הדרומי וגבריאל בצדו הצפוני והקדוש ברוך הוא עומד וממדד את הרקיע באמצעו[ל]. בגמר הפרויקט אכן ניתן היה לומר בסיפוק 'וַיְהִי כֵן', לקרוא ליצירה המוגמרת בשם 'שָׁמָיִם' וללכת ללמוד תורה או לעסוק בכל פעילות אחרת שהאל ומלאכיו נהגו לקיים לאחר רדת ה'עֶרֶב' ולפני עלות ה'בֹקֶר'.
 
כך גם לגבי כל שאר המשימות ובכל מקרה ומקרה עלינו להשלים את התמונה באמצעות מלאכים שביצעו את העבודה הפיזית שנדרשה לעיצוב העולם על פי תרשימיו של המהנדס, מנהל העבודה וקובע השמות האלוהי[לא]. עם זאת, במספר מקומות הכתוב מייחס את העבודה הפיזית לאל עצמו, ובראש וראשונה בפסוק 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ', ולנו לא נותר אלא להניח שבמקרים אלו האל לא הסתפק בתכנון, הכוונה ופיקוח והוא נדרש לתת כתף ולעזור למלאכיו במשימות שכנראה היו מעל ומעבר לכוחותיהם וליכולותיהם. 
 
האם ניתן לברוא עולם שלם ממים קדמוניים בלבד?
 
לנו אמנם ברור שהמים יכולים לכל היותר להפוך לקרח מוצק, חומר בניה מפוקפק בפני עצמו, אבל עלינו לזכור שהאחראי לכתיבת הפרק הראשון בספר בראשית לא זכה להיחשף למדע המודרני ואת ראית העולם שלו הוא ביסס על התובנות של תקופתו, בה כנראה לא מצאו כל פסול בהפיכתם של המים לחומרים אחרים. העיקרון שמאפשר טרנספורמציה של חומר אחד למשנהו מוכר לנו מהפיזיקה של אריסטו[לב], שם אנו לומדים שכל החומר בעולם התת-ירחי נבנה ממינונים שונים של ארבעה יסודות בלבד: אדמה, מים, אויר ואש[לג], ואין לנו סיבה להניח שמאתיים וחמישים שנה קודם לכן, כשראשוני הפילוסופים החלו להתחבט בשאלת מקורו של החומר, לא קם ההוגה שטען שהמים הם היסוד הראשוני ממנו נוצר כל שאר החומר שביקום.

הוגה כזה אכן קם ושמו היה תאלס איש מילטוס
[לד]. תאלס, שנולד סביב שנת 625 לפני ספירת העמים ומת כשמונים שנה מאוחר יותר, נחשב לפילוסוף הראשון של העולם המערבי ולאחד משבעת חכמי יוון[לה]. תאלס אמנם לא השאיר אחריו כתבים שמפרטים את דעותיו אבל אריסטו סבר שהוא קבע שכל החומר ביקום נוצר ממים משום שהרטיבות היא הבסיס לכל החיים ולכן המים, שמעניקים לטבע את לחותו, הם בהכרח היסוד הראשוני שמסביר את קיומו של העולם כולו. ייתכן גם שתורתו של תאלס נסמכה על כך שהמים יכולים מצד אחד להתאדות ולהפוך לאוויר ומצד שני להתקשות ולהפוך לבוץ, ומן הסתם גם לאדמה, תכונה שמאפשרת לנו להסביר את קיומם של הנוזל, האוורירי והמוצק, שלושת מצבי הצבירה של כל החומר שבעולם. 
 
תאלס זכה לתהילת עולם כשהצליח לנבא את ליקוי החמה של שנת 585 לפני ספירת העמים ולאור העובדה שהמדע היווני של אותה התקופה עדיין לא אפשר חיזוי כה מדויק, החוקרים נוטים להאמין שתאלס שהה תקופת מה במצריים שם הוא נחשף לידע המצרי, בכללו גם לידע האסטרונומי שהמצרים למדו מהכשדיים[לו]. ייתכן מאד שהתובנות זרמו גם בכיוון השני ושהגותו של תאלס הגיעה למצרים ומשם לכשדים ולבבלים. בבבל, התובנות של תאלס יכלו ליפול גם לידיהם של המשכילים היהודים ובסופו של דבר להגיע לידיעתו ולרחף בתודעתו של בעל סיפור הבריאה שלנו, שכפי שראינו עלה בשלב זה או אחר מבבל. זה אינו בהכרח ההסבר היחיד להסתמכות המקראית על תובנותיו של תאלס ורעיונותיו יכלו להגיע לבבל גם דרך ערוצי הסחר, בתיווך פיניקי ואולי אפילו ערבי.
 
בכל מקרה, האפשרות להפוך מים לחומר מוצק הייתה מוכרת גם לחכמי התלמוד אף שהם לא הצליחו להתאפס על התהליך שהביא להתקשותם של המים. לשם משל, הברייתא אומרת שמובן המילה 'שמים' הוא 'אש ומים' ולומדים מכך 'שהביאן הקדוש ברוך הוא וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע'[1].
 
דיון מפורט אחר מעלה סברות נוספות:
 
 
 
נאמר 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם'[לז].
רבנן פירשו את הפסוק בשמו של רבי חנינא ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין פירשו את הפסוק בשמו של רבי שמואל בר נחמן:
 
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' קרשה הטיפה האמצעית ונעשו ממנה השמיים התחתונים ושמי השמיים העליונים.
 
רב אמר: לחים היו השמיים ביום הראשון לבריאה וביום השני לבריאה הם קרשו ולכן יש לפרש את הביטוי 'יְהִי רָקִיעַ' במובן של יחזק הרקיע.
...
אמר רבי חנינא: יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע.
רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק 'בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה'[לח] היה אומר יפה למדני רבי חנינא.
אמר רבי יודן ברבי שמעון: יצאה האש מלמעלה וצרבה את פני רקיע.[2]
 
גם רבי יצחק האמין שהרקיע הקשיח נוצר ממים שהפו לחומר מוצק אף שהוא גורס שלשם כך היה דרוש גם קטליזטור כימי נוסף:
 
 
 
רבי יצחק אמר: המילה שמים משמעה 'שא מים', כלומר, טעון מים.
 
משל לחלב נוזלי שניתן בתוך קערה. כשמוסיפים לקערה טיפה אחת של חומר שמפיקים ממיץ קיבה של בהמות שמשמש להקרשת גבינות אזי החלב מקריש והופך למוצק. לכן אנו קוראים בתחילה 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ'[לט] ולבסוף נאמר שהשמיים עמדו. כלומר, לאחר שניתן בהם אותו חומר השמיים עמדו וקפאו.
 
זהו שנאמר בסוף מעשה הרקיע 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי'[מ]. על זה תבוא הדרשה שאמר רב: לחים היו השמיים ביום הראשון לבריאה ובשני קרשו.[3]
 
את הסוגיה מכריעים לבסוף פרקי דרבי אליעזר המתארים במפורש את התהליך באמצעותו המים הפכו לאדמת הארץ:
 
 
 
הארץ מאי זה מקום נבראת?
משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו אפר ארץ שנאמר 'כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ'[מא][4]
     
 
אנו יכולים, אם כן, להניח בבטחה שהמחשבה על יקום מוצף במים קדמוניים לא זעזעה את בעל הסיפור שלנו וניתן להניח שכך בדיוק הוא דמיין את העולם הכאוטי וחסר הצורה אותו האלוהים עיצב וארגן במהלך ששת ימי הבריאה.
 
הבריאה התנכית מול הקוסמולוגיות הגיאוצנטרית
 
להוציא מקרים בודדים, אפילו החרדים הנלהבים ביותר כבר נואשו מהמלחמה בקוסמולוגיה המודרנית והפִקחים שביניהם כבר הבינו שלא תיתכן כל הקבלה בין ארץ נטועה על מי תהומות שכוסתה בכיפת רקיע בה האל נתן את המאור הגדול, המאור הקטן והכוכבים[מב] לבין עולם שאלף סקסטיליוני[מג] שמשותיו נפרשים על פני למעלה משלוש עשרה וחצי מיליארד שנות אור.
 
לחרדים הרבה יותר קל להתאים את תיאור הבריאה בפרק הראשון של ספר בראשית לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית[מד], ובמיוחד לאחר שהרמב"ם הטמיע ביהדות את ראיית העולם הזאת, יחד עם כל הפיזיקה האריסטוטלית, באמצעות 'ספר המדע'[מה] של 'היד החזקה' והחיבור הפילוסופי החשוב, 'מורה נבוכים'[מו]. הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית מתארת ארץ מרכזית ושמונה כדורי בדולח שעוטפים אותה וסובבים סביבה בקצב אחיד ובלתי משתנה. בכל אחד משבעת כדורי הבדולח הראשונים שובץ אחד מגרמי השמיים ה'עצמאיים' (הירח, כוכב, נוגה, חמה, מאדים, צדק ושבתאי) ובכדור השמיני שובצו כל גרמי השמיים שנעים כקבוצה אחת, היינו אותם גופי אור שאנו מכנים בשם 'כוכבי השבת'. כדורי הבדולח שסובבים סביב הארץ המרכזית סוחפים עימם את גרמי השמיים ששובצו בהם ומאלצים את הירח, השמש, כוכבי הלכת וכוכבי השבת לנוע במסלולים מעגליים סביב הארץ הנמצאת במרכזם. מודל זה הסביר בצורה לגמרי לא רעה את התנועה השמימית ולכן אין כל פלא שמלומדי העולם נצמדו אליו במשך כאלף ותשע מאות שנים, מימיו של אריסטו[מז] ועד שמדען פולני שולי יחסית, ניקולאוס קופרניקוס[מח], הציע מודל חליפי בו השמש הוצבה במרכז היקום והארץ הוגלתה למסלול שבין נוגה למאדים[מט].
 
את התורה הגיאוצנטרית לא עד כדי כך קשה להתאים לתיאור הבריאה שבספר בראשית ורבני ימי הביניים אכן עשו כל שביכולתם על מנת לטשטש את ההבדלים בין שתי התורות. הם קראו לכדורי הבדולח האריסטוטליים בשם 'גלגלים', אותם הם השוו עם הרקיעים המקראיים, וכל מי שוויתר על התעמקות מיותרת היה יכול להרגיע את עצמו בידיעה שאריסטו לא חידש דבר שלא היה ידוע לחכמינו. עם זאת, ההקבלה בין הקוסמולוגיה התנכית לקוסמולוגיה האריסטוטלית לא הייתה שלמה ועדיין נדרשה התעמקות מה בכדי לחשפה. לשם דוגמה, הפרק הראשון של ספר בראשית מדבר רק על רקיע אחד בעוד שהפילוסופים דיברו על שמונה או תשעה כדורי בדולח אבל כיוון שבשום מקום לא נכתב במפורש שאלוהים הסתפק ברקיע אחד בלבד לא היה קשה למצוא במקורותינו רמזים שמוכיחים שלצד הרקיע שנוצר ביום השני לבריאה האל פרש במרומים עוד שישה רקיעים נוספים: וילון, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות[נ]. לאחר שגם חכמינו הצטיידו בכמות הולמת של רקיעים כבר לא היה קשה להתאים את היקום התנכי ליקום 'המודרני' של המאה השתיים עשרה לספירת העמים. בשני המקרים הרי מדובר על ארץ מרכזית ועל רקיעים-גלגלים-כדורים בהם יש לחפש את גרמי השמיים. אם מחליקים כמה אי-הבנות קטנות ניתן בהחלט להניח, כפי שעשו חלק מהתנאים, רוב אמוראי ארץ ישראל, הרמב"ם ומרבית רבני ימי-הביניים, שאין כל הבדל מהותי בין הקוסמולוגיה שמצאה את ביטויה בתורה האלוהית לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הפילוסופים היווניים, ההלניסטים, הנוצרים והמוסלמים ושההתגלות האלוהית, כתמיד, חשפה בפנינו אמיתות שלאחרים ייקח מאות שנים לגלות בכוחות עצמם.
 
למרות האופוריה קל לראות שגם במקרה זה אין שום דמיון בין תמונת העולם המקראית לזו האריסטוטלית. במודל הגיאוצנטרי כדורי הבדולח מקיפים את הארץ המרכזית בעוד שבתיאור התנכי הרקיע נח על קצות הארץ ומכסה על הארץ רק מצידה העליון. גם גרמי השמיים מתנהגים אחרת בשני המודלים: במודל הפילוסופי הם משובצים בתוך כדורי הבדולח ונסחפים עימם בסיבובם המחזורי סביב הארץ ובמודל המקראי הרקיע עומד במקומו והשמש, הירח והכוכבים הם אלו שנעים במסילות שנחרצו בו במיוחד עבורם. מסתבר, אם כן, שלמרות המאמץ הרבני להציג את התנ"ך כמקור הראשוני של כל הידע המדעי שהפילוסופים והמדענים הצליחו לחשוף אט-אט וטיפין-טיפין, אין כל דמיון אמיתי בין התיאורים התנכיים למודל האריסטוטלי–רמב"מי ולא משם יבוא האור שילבן עבורנו את מסתורי ספר בראשית.
 
העומקים הנסתרים של סיפור הבריאה
 
במעמקי התורה תמיד ניתן למצוא מכמנים נפלאים של דרש, רמז וסוד ואין בעולמות הנגלים והנסתרים אף תופעה שהרבנים אינם מצליחים לפענח, להבין ולנפח באמצעות אחד או יותר מהכלים הנהדרים שהאל בתבונתו העמיד לרשותם. הבעיה היא שעומקים מקבילים ניתן להפיק באמצעות הדרש, הרמז והסוד גם מהאפוסים ההומריים, ספרי בישול, ספרי בדיחה וחידוד או כל מצבור מילים ואותיות אחר. הדת היהודית היא בועה שבמקרה התנפחה מתוך ספר התנ"ך אבל אין סיבה להניח שהיא לא הייתה מתנפחת לאותם הממדים גם מתוך כל ספר אחר שהיה מצליח לזכות בהילה של קדושה, במיוחד אם אותו הספר הכיל כמות מכובדת של משפטים סתומים ובלתי מובנים מחד ושל ניסוחים מביכים בעלי ניחוח עממי ופולקלוריסטי מאידך. הספר הוא כחומר ביד היוצר ואת משמעויותיו האמתיות מעניק לו הפרשן, במקרה שלנו – הרב שמנסה לסחוט מהתנ"ך תמיכה בסדר היום האינטרסנטי שלו ושל הגילדה אליה הוא משתייך.
 
הניסיונות למצוא עוד ועוד עומקים במקור התנכי גוברים כאשר המחקר המודרני מתחיל לערער על האמיתות המושרשות של הגילדה הרבנית, ובמיוחד כאשר הוא חושף את ערוותן של האמונות הנושנות ששימשו את הגילדה במשך מאות רבות של שנים. סיפור הבריאה בפרק הראשון של ספר בראשית מדגים בצורה כמעט מושלמת את הנטייה הרבנית למצוא בעומקי התורה, שוב ושוב, רמזים וסודות חדשים שמצליחים לתאם את הסיפור הפשטני לתורות ולתיאוריות של המדע שבאותו רגע נחשב ל'מודרני'. בשעתו נמצאו בתנ"ך רמזים וסודות שהוכיחו את ההקבלה המופלאה של תיאור הבריאה התנכי לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הפילוסופים היווניים והיום מתחיל להתברר לנו שתורתנו הכירה מאז ומתמיד גם את תיאורית המפץ הגדול ואת שאר התיאוריות של המדע המודרני[נא]. אני מניח שלא ניפול מהכיסא גם כאשר יסתבר לנו שכל התיאוריות העתידיות, אותן איש עדיין לא הגה, כבר השאירו את רזיהן וסודותיהן במעמקיו של ספר הספרים הנצחי שלנו ושמביני הרזים והסודות שלנו תמיד ידעו את מה שהמדענים עוד יגלו.
 
מאחורי מסכי העשן התרצניים הללו לא מסתתרת כמובן שום אמת שתשרוד בדיקה רצינית ולמרות כל המדרשים, הרזים והסודות אין בסיפור המקראי דבר זולת הפשט ותחתיו שכבה רדודה בה שוקעו הניסיונות לספק הסברים אטיולוגיים[נב] לשמות ולתופעות, ליצור תקדימים פיקטיביים בהם ניתן יהיה לעגן יומרות עכשיות, לעצב מחדש סיפורים מיתולוגיים[נג], לגמד את היריבים ולקדם את האינטרסים הפוליטיים והכיתתיים של בעלי העניין שכתביהם בסופו של דבר מצאו את דרכם לספר הספרים. כל התעמקות נוספת תניב רק חלל גדול אליו הרבנים ימהרו לצקת את כל הסיסמאות והמשמעויות שתומכות בנרטיב שלהם, היינו, האל הכל יכול ברא את השמים ואת הארץ; האל הזה, שהכל נעשה בדברו, הסמיך את הרבנים לייצגו עלי אדמות ולפרש את דבריו ואת כוונותיו, ובכלל זה את התכלית שהוא ראה ליקום שהוא ברא; הרבנים, אם כך, הם נציגיו ודובריו של האל ויש להישמע להם, לכבדם ולדאוג לרווחתם. זה מה שתמיד נמצא בעומקי עומקיה של התורה, בין אם מדובר בסיפור הבריאה ובין אם מדובר בכל סיפור אחר.
 
כפי שהצהרתי מראש, הפירוש שלי לסיפור הבריאה הראשון נשמע לנו אבסורדי, אם לא הזוי לחלוטין, אבל השאלה היא אם גם אבותינו ראו את העולם כמונו. להערכתי, אף עכבה לא מנעה מבני דורו של עזרא הסופר לאמץ את סיפור הבריאה הראשון של ספר בראשית והם אלו שקיבעו לנצח את האמונה היהודית שמאוחר יותר כפתה על רבני כל הדורות לצלול לעומקי התורה ולחשוף את הרמזים שמסוגלים להוכיח שהתיאור המקראי תואם לחלוטין את התורה המדעית שבאותו רגע נחשבה כנכונה ואקטואלית: תחילה את הקוסמולוגיה האריסטוטלית-תלמאית ובהמשך את שלביה השונים של השקפת העולם המודרנית.
 
 
סיכום
 
ניתוח זה מוביל אותי למסקנה הבאה:
 
הסיפור הפרימיטיבי שנשתל בתחילתו של ספר בראשית אינו יכול בשום פנים ואופן לתאר את המציאות הריאלית ואסור ליחסו לאף אל שמכבד את עצמו. למעשה, כל מי שטופל את הסיפור הזה על האל חוטא בחילול השם וראוי להענישו בכל חומרת הדין.
 
לאור המסקנה הזאת אני חייב להמליץ לרבנים להפסיק את הפגיעה המתמשכת באינטליגנציה של הציבור, למחוק את הסיפור המביך הזה מהתורה שלהם ולהתחיל להפנות את צעירי ישראל לתיאוריות המדעיות שמסבירות את ראשית היקום בצורה הרבה יותר אמינה, רצינית ומתקבלת על הדעת. אף שחוששני שכבר לא ניתן לתקן את כל הנזקים, ייתכן שעדיין אפשר להציל את מקצת הצעירים בישראל ולכן אני קורא לרבנים להתעלם מהפגיעה הפוטנציאלית במעמדם, סמכותם ורווחתם הכלכלית, להסיר את המכשולים שהם אוהבים להעמיד בפני האמת ולשחרר את צאן מרעיתם אל תוך המאה העשרים ואחת.      
 
אני מניח ששומרי האמונים לא יאהבו את הפרשנות שלי וזה בסדר גמור, אני גם לא אוהב את הפרשנויות שלהם. אבל בעוד שאני הראתי את הסתירות והטעויות בניתוחים שלהם אני לא בטוח שהם יוכלו להצביע על טעויות או סתירות בניתוח שלי. אדרבה, אני מזמין כל מי שחושב שטעיתי או עיוותי לתקוף את דבריי ולחשוף ברבים את טעויותיי. אני רק מבקש שמגני האמונה יסתמכו על הטקסט המקראי בלבד ולא יגייסו לעזרתם את הספקולציות של החכמים והרבנים שעם ישראל הוציא מקרבו במהלך כל הדורות. המומחים הללו תמיד הצליחו לצלול למעמקי התורה ולדלות משם עוגנים לכל יומרותיהם האינטרסנטיות ולכן הם גם האחרונים שיכולים ללמד אותנו על משמעותו האורגינלית של הטקסט.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 
 


[א]             
ראה הערך 'טרטוליאנוס' והערך 'אבסורד' בויקיפדיה
[ב]             
ראה הערך 'בריאת העולם' בויקיפדיה
[ג]              
ראה המאמר 'ראית העולם המסורתית' והמאמר 'העולם התלת-קומתי'
[ד]              
ראה המאמר 'הארץ השטוחה'
[ה]             
ראה המאמר 'התהומות'
[ו]              
ראה המאמר 'הרקיעים' והמאמר 'מקום מגוריו של האל'
[ז]              
ראה דברים י:יד, מלכים א' ח:כז, תהילים קמח:ד, נחמיה ט:ו, דברי הימים ב' ב:ה, דברי הימים ב' ו:יח
[ח]             
בספר יונה אנו אמנם מוצאים את הפסוקים 'אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהֹוָה אֱלֹהָי' (יונה ב:ו-ז) מהם אפשר להסיק שיונה ירד עד לקרקעית התהום, המקום עליו כנראה נחים קצות ההרים. המלבי"ם אכן מחזק את הדעה הזאת בהסבירו: 'לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי - שהיה בעומק התהום שתחת ההרים, כי ההרים מכסים על התהום מלמעלה' אבל כיוון שרש"י פרש: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי - לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי', כלומר, יונה לא ירד לתחתית התהום אלא רק לשורשי ההרים המכסים על התהום מלמעלה, ורד"ק ומצודת דוד בחרו למקם את אותם 'קִצְבֵי הָרִים' בקרקעית הים, ולא בקרקעית התהום, גם אני החלטתי לוותר ולא לראות בפסוקים הללו התייחסות לקרקעית התהום שמשמשת גם כרצפת היקום כולו.
[ט]             
על מנת שלא לאתגר יתר על המידה את יכולותיי הגרפיות בחרתי לצייר את היקום המקראי בצורת תיבה אף שיש להניח שאבותינו חשבו שלעולם יש צורה של סיר גדול או אולי אפילו של תפוח ענק. גם את הפרופורציות בחרתי באקראי וייתכן מאד שבדמיונם של אנשי התקופה אורכו ורוחבו של היקום היו הרבה יותר גדולים מגובהו.
[י]              
הדעת נותנת שהאל הפריד את השמים העליונים מהמים הקדמונים על ידי מחיצה קשיחה כלשהי אבל לא הצלחתי למצוא בכל התנ"ך פסוק כלשהו שרומז על קיומה של המחיצה הזאת.
[יא]            
למשל, שמואל א' ב:ח, דברים לב:כב, שמואל ב' כב:טז, שמואל ב' כב:ח, תהילים יח:ח, תהילים יח:טז, תהילים קד:ה, תהילים עה:ד, איוב ט:ו איכה ד:יא
 
[יב]            
בראשית ה:א
[יג]             
בראשית ו:ז
[יד]             
ישעיה מא:יט-כ
[טו]            
ישעיה מג:א
[טז]            
ישעיה מג:ז
[יז]             
ישעיה מה:ז
[יח]            
ישעיה מה:יב
[יט]            
עמוס ד:ג
[כ]              
ישעיה ד:ה
[כא]            
ישעיה נד:טז, 'הִןֵ' קרי 'הִנֵּה'. בכל מקרה ברור שחרשים נופחים באש פחם אינם נבראים 'יש מאין'.
[כב]            
ישעיה מג:טו וככל הידוע לנו לא ישראל ולא מלכם נבראו מתוך הרִיק.
[כג]             
ישעיה סה:ח וגם ירושלים, ככל הידוע לנו, לא נבראה 'יש מאין' אחרי ימיו של ישעיה, יהא זה הראשון, השני או אפילו השלישי.
[כד]            
האל לא הסתפק בהפרדת הרכיבים הראשיים של היקום מתוך הכאוס הקדמון והוא גם טרח לתייג כל אחד מהם בשם - 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה', 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם' ו-'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים',
[כה]            
בראשית ב:ד
[כו]             
בראשית ב:ז
[כז]             
בראשית ב:כא-כב
[כח]            
ייתכן מאד שהאדמה עוד הייתה צריכה להתייבש לגמרי לפני שהצמחים היו יכולים להתחיל לצמוח אבל גם את הבעיה הזאת אל פיקח היה יכול לפתור בקלות באמצעות הפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תִיבָש האֶרֶץ וַיְהִי כֵן.'
[כט]            
המדרש אמנם מספר:
 
רב יוחנן אמר ביום השני נבראו המלאכים ...
רב חנינא אמר ביום החמישי נבראו המלאכים ...
רבי לוליאנא בר טברין אמר בשם רבי יצחק: בין על דעתו של רבי חנינא בין על דעתו של רבי יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו - מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעו ...
(בראשית רבה א:ג)
 
אבל לי אין כל סיבה להניח שרבי יוחנן, רבי חנינה או אפילו רבי לוליאנא בר טברין הבינו במעשי בראשית יותר ממני וכשם שהם, מסיבותיהם האינטרסנטיות, העדיפו לדחות את מועד בריאת המלאכים עד ליום השני או החמישי לבריאה, כך לצרכי הניתוח שלי אני מעוניין להקדים את יצירת המלאכים לבריאתו של העולם הפיזי. לא הם יודעים מתי בדיוק נבראו המלאכים ולא אני. אדרבה אני אפילו חושב שהמלאכים הם בסך הכך יצירי הדמיון, כמו הפיות הטובות, הקוסם מארץ עוץ והילד מעץ שאפו גדֶל כל אימת שהוא משקר, אבל כשם הם יכלו לשרת את צרכי הכוהנים והרבנים כך הם יכולים לשרת גם את הצרכים שלי.
[ל]              
אני מניח שקודם לכן עדה של מלאכים הייתה צריכה ל'רקוע' את הרקיע מאיזה שהוא חומר קדמון שהרי המילה 'רקיע' מציינת אובייקט שרודד ונמתח, בעקבות השורש 'רקע' שמשמעותו מתח, פרש, שטח. השורש הזה נגזר כנראה משורש דו-עיצורי קדום ממנו התגלגלו לשפה מילים נוספות שמציינות אובייקטים שטוחים: למשל, רַקות, רקמה, רקיק ומרקע. 
[לא]            
הרבנים גרסו שהעולם עוצב על פי התורה אותה ניתן לקרוא גם כתוכנית הנדסית. ראה בראשית רבה א:א ואת המאמר 'התורה כמקור כל הידע האנושי'
[לב]            
ראה הערך 'הפיזיקה של אריסטו' בויקיפדיה
[לג]             
ראה הפרקון 'חומר, צורה ותנועה' במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית'
[לד]            
ראה הערך 'תאלס' בויקיפדיה
[לה]            
ראה הערך 'שבעת חכמי יוון' בויקיפדיה
[לו]             
ראה הערך 'כלדיים' בויקיפדיה וראה את ספרו של יוספוס פלאוויוס, 'נגד אפיון', ספר 1 פרק 2.
[לז]     
בראשית א:ו
[לח]     
איוב כו:יג
[לט]     
איוב כו:יא
[מ]      
בראשית א:ח
[מא]            
איוב לז:ו
[מב]            
המקרא מדווח: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים' (בראשית א:טז) ומהניסוח ברור שהכוכבים אינם נמנים עם 'שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים' ולכן הם בהכרח קטנים אפילו מהירח.
[מג]            
סדר גודל של 1024 או, 1,000,000,000,000,000,000,000,000. ראה הערך 'שמות מספרים' בויקיפדיה.
[מד]            
ראה הערך 'המודל הגיאוצנטרי' בויקיפדיה
[מה]            
ספר המדע הוא הספר הראשון בחיבור המונומנטלי 'משנה תורה'. התורה הגיאוצנטרית של אריסטו זכתה לכיסוי נרחב בפרק השלישי של 'הלכות יסודי תורה', החלק הראשון של הספר. ראה הערך 'משנה תורה' בויקיפדיה וראה את הכתוב בפרק השלישי במאמר 'ספר המדע שביד החזקה - ארבעת הפרקים הראשונים'.
[מו]            
ראה הערך 'מורה נבוכים' בויקיפדיה.
[מז]            
ראה הערך 'אריסטו' בויקיפדיה
[מח]            
ראה הערך 'ניקולאוס קופרניקוס' בויקיפדיה
[מט]            
ראה הערך 'המודל ההליוצנטרי' בויקיפדיה
[נ]              
ראה חגיגה יב:ב
[נא]            
אני אישית מוקסם מ'המהפך', ספרו של המחזיר בתשובה זמיר כהן, שמוצא הקבלה מופלאה בין רוב ממצאי המדע המודרני לבין הדעות הנושנות שמצאו את עצמן בספרי התנ"ך. בהקשר לבריאה הוא כתב: 'עם זאת, עם ישראל לא היה זקוק מעולם לקרינת רקע או לבריחת גלקסיות כדי לדעת שהעולם נברא. עמנו גם לא התרגש מהטענה ה"מדעית" של אנשי המחקר כנגדנו כי בריאה פתאומית של יש מאין סותרת את כל חוקי הפיזיקה. חכמינו ואבותינו נשארו נינוחים ובטוחים במידע שבידם. שהרי כך נאמר בתורה שנכתבה על ידי בורא היקום! ומי כמוהו יודע כיצד נוצר העולם.'
[נב]            
ראה הערך 'אטיולוגיה' בויקיפדיה
[נג]             
בסיפורים מיתולוגיים ניתן אמנם למצוא עומק פסיכולוגי שיכול לספק תעסוקה כמעט נצחית לחוקרי התחום אבל עורכי התנ"ך עשו כל שביכולתם בכדי להוציא את המיתוס מהיצירה המקראית ועמו גם את כל העומקים הבלתי רצויים.


[1]          
במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקדוש ברוך הוא וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע.
(חגיגה יב:א)
[2]       
'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם'. רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא, ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי שמואל בר נחמן: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים. רב אמר: לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו. 'יְהִי רָקִיעַ' יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון אמר: יעשה מטלית לרקיע היך מה דאת אמר 'וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב'. אמר רבי חנינא: יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה 'בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה' היה אומר יפה למדני רבי חנינא. אמר רבי יודן ברבי שמעון: יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע.
(בראשית רבה ד:ב)
[3]       
רבי יצחק אמר: שמים - שא מים, טעון מים. משל לחלב שהיה נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופא ועומד. כך 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוֹּ'. עמדו שמים ניתן בהם את המסו 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי'. אתיא כדאמר רב: לחים היו בראשון ובשני קרשו.
(בראשית רבה ד:ז)
[4]          
פרקי דרבי אליעזר פרק ג
נקרא 8443 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

38 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 09 אוגוסט 2018 08:33 הוסף ע״י שחר

    שגב,
    הבה נקרא יחד.

    'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'

    אז ככה: למילה "שמים" אין משמעות. הארץ נבראה. יותר נכון השמש נוצרה והרבה אחר כך נוצרה ה"ארץ" שהמקרא מתכוון אליה, והסיבה היחידה שה"ארץ" נבראה היא בגלל הגרביטציה של מערכת השמש. אז אפשר לנער כמה שרוצים את הפסוק, אבל הוא מקביל למדע רק אם אתה מעוות אותו לחלוטין.

    'והָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם'

    אז ככה: מה זה תהו ובהו? מה זה תהום? מאיפה הגיעו מים? נשמע לך שאלה מגוחכת, כי פתאום אתה מגלה שרק פסוק אחר כך היה (לשיטת המאמינים) המפץ הגדול, כך שמים לא אמורים היו להיות בעולם עדיין. אין מוקדם ומאוחר בשלושת הפסוקים הראשונים של התנ"ך כנראה..

    'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר'

    מאיפה הגיע האור ילדים? אל תאמר במפץ הגדול. זו טעות ישנה של מאמינים. המפץ לא היה פיצוץ ולא היה שם אור. היתה התרחבות. מודלים מראים פיצוץ כדי להנגיש ולהמחיש את האסטרופיזיקה להדיוטות, כמו שהסדרה 'החיים' מסבירה בצורה קטוריקטוריסטית מה קורה בגוף הארדם. אז אור, הוא לא היה.

    'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ'

    חושך אינו מושג בפני עצמו. חושך הוא היעדר אור. אין מה להבדיל פה. כשיש אור אז אין חושך.

    'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד'

    והנה הגענו ליום. או כמו שחז"ל קראו לו 'מידת כ"ד שעות' אבל מאמינים אוהבים להגיד שזו 'תקופה' של מיליארדי שנים (אגב, אם מדובר בתקופה איזו משמעות יש ליום השביעי ולמה מתייחסים אליו דווקא כיום כפשוטו, ובעיקר ולמה כל חז"ל הבינו כפשוטו?)

    ודוק: בשביל להתאים את המקרא למדע מאמינים מוכנים לעוות יותר ממילה פה ושם: בכל מקום בתנ"ך למילה יום יש משמעות אחת אבל בגלל שהמדע הוכיח הפוך, פתאום כאן המילה יום הופכת לתקופה והמילה מאור נמתחת גם לירח למרות שאין בו טיפת אור אלא הוא רק מחזיר את אור השמש, ופתאום הירח והשמש שנבראו ביום הרביעי קפצו ליום הראשון אבל 'נתלו' ביום הרביעי (מה זה נתלו???) למרות שהמדע כאמור הראה שהשמש נבראה מליארדי שנים לפני כדור הארץ והירח מיליארדי שנים אחריו, אבל לפי התורה שניהם נבראו יחד הרבה אחריו ולפי פירוש מוזר של חז"ל שמאמינים משתמשים בו, שניהם נבראו יחד "ביום הראשון". איך שלא תסובב את זה, יש פה בעיה.

    כמו שאיך שלא תסובב את זה, צמחים ופרחים ו'דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ' (יום שלישי) לא נבראו הרבה הרבה לפני בעלי החיים הראשונים (יום חמישי). קודם נבראו אורגניזמים של בעלי חיים, הרבה אחר כך נבראה הצמחיה.

    כמו שאיך שלא תסובב את זה, אין מצב בעולם שצמחים (יום שלישי) נבראו לפני השמש (יום רביעי). לא כל הצמחים צריכים מים (יעידו הצמחים שבמדבר) אבל כל צמח בעולם חייב אור שמש. חייב. רק ככה הוא צומח. אלף בית של פוטוסינטזה. איך יצאו עצים עושי פרי לפני שהשמש נבראה (או 'נתלתה' [שוב...מה זה 'נתלו???]?)

    וככה יש עוד עשרות שאלות שאין עליהן מענה. לא הולם וגם לא לא-הולם, מספיק לקרוא אחת מבין עשרות הביקורות שהתפרסמו על 'בראשית ברא' של נתן אביעזר כדי להבין עד כמה האפולוגטיקה התורנית לא יכולה לגשר על הפערים.

    והכי חשוב. קצת לא נעים להגיד, אבל כמעט כל הסיפור הזה, כמו סיפורי מקרא אחרים, מושאל ממיתוסים שכנים. מספוטמים, מצרים ואחרים. תהום מהדהד לאלה 'תיאמת' שממנה נבראו שמים וארץ לפי האנומה אליש הבבלי, חושך-תהו ובהו-מים וכו' מהדהדים לסיפורי הבריאה המצרים, ההודים, ואחרים.

    ממליץ לך בחום ללמוד על סיפורי הבריאה בדתות אחרות, על איך המיתוסים היהודיים קיבלו נפח, ואם יישאר לך זמן גם על ה'תנינים הגדולים' ומה הם באמת היו לפי היהדות ולפי כתבי אוגרית שממנה שאבו הטקסטים היהודים המקוריים ודרך זה תבין יותר טוב את ההבדלים בין פרקים א' וב' בבראשית ואת תאריך כתיבתם ועריכתם ועלייתם אל הכתב

    בברכה

  • קישור לתגובה חמישי, 09 אוגוסט 2018 08:30 הוסף ע״י עדי אביר

    שגב,

    בינתיים איני מצליח להבין שום דבר וקשה לי להאמין שאצליח להגיע בעצמי למסקנות אליהן אתה מנסה להביא אותי. האם לשם ראיית האור הגדול אני צריך גם להניח תפילין, לשמור שבת ולהפסיק לאכול מאכלים שמטמטמים את השכל?

    במפץ הגדול, שהתרחש לפני 13.7 מיליארד ולא 5978 שנים, נוצר כל החומר ביקום. החומר הזה התחיל את דרכו כמרק חלקיקים. לאחר מאות אלפי שנים החלקיקים הפכו לענני גז שהתגבשו במהלך מיליארדי שנים נוספות לגלקסיות וכוכבים. מערכת השמש נוצרה לפני 4.6 מיליארד שנה וכדור הארץ מיליוני שנה מאוחר יותר. אין לכך שום קשר למסופר בפרק הראשון של ספר בראשית. הסברתי זאת במאמר בשם 'מדע ואמונה' אותו תמצא בכתובת:

    http://1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-41-39/2012-01-17-13-51-19/item/374-%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94

    סיפור הבריאה מספר על בריאת ה'שמים' וה'ארץ'. למושגים הללו אין כמעט שום משמעות בקוסמולוגיה המודרנית. ה'ארץ', אם מדובר בכדור הארץ המוכר לנו, היא גוף זניח בקנה מידה קוסמי והיא לבטח לא נבראה 'בראשית'. לאף אחד אין שום מושג מה מציין המושג 'שמים' אבל ברור שמעולם לא הוחדר לתוך השמיים הללו 'רקיע' כלשהו ואף אחד לא שם ברקיע הזה את השמש, הירח והכוכבים. הסיפור התנכי הוא לא רק מבולבל ופרימיטיבי אלא שהוא סותר בעליל את כל מה שמלמד אותנו המדע המודרני.

    העובדה שאין שום דמיון בין הסיפור התנכי לממצאי המדע לא מפריעה, כמובן, לאנשים שמתפרנסים מעסקי הדת, ובמיוחד למחזירים בתשובה שביניהם, שממשיכים לטעון שבתורה האלוהית כביכול ניתן למצוא את כל התובנות אליהן האנושות הגיע מאוחר יותר באמצעות הפילוסופיה והמדע. אלו הם דברי שטות שכל אדם חושב צריך לפסול על הסף, ללא קשר למידת הכריזמטיות של ה'מורה הרוחני' שהצליח לשטוף אותם למוחו.

    כיוון שאיני מסוגל להפנים את העיוותים ומסכי העשן של המחזירים בתשובה, אין לי שום אפשרות להבין את כוונתך ולכן אשמח מאד אם תסביר לי בצורה מפורשת וברורה מדוע, לדעתך, סיפור הבריאה בספר בראשית מתאר את ממצאי המדע המודרני.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 08 אוגוסט 2018 21:25 הוסף ע״י שגב

    מה שלומך?

    נסה את הדבר הבא:

    למד את שני הפסוקים הראשונים. ממש מילה במילה.

    תתחיל עם המילה בראשית.

    תחשוב מה המילה אומרת.(לפי מה שאתה מבין). מראש דע, שאתה מבין רק חלק. העברית הקדומה היא שפה מורכבת להפליא.
    אז למד מעט עוד על מה משמעות המילה בראשית.
    ועכשיו תחפש לראות אם יש איזושהיא סברה מדעית שמתאימה למה שאתה מבין מהמלה.

    אם אתה כבר מסכים שהמילה בראשית כבר ודאית מבחינה מדעית, אז יהיה לך קל הרבה יותר.
    בכל מקרה, עשה כך:

    תלמד כל שלב בתאוריית המפץ הגדול.
    תלמד כל מילה משני הפסוקים הראשונים של התורה.

    בבקשה עשה בדיקה כנה.
    באמת תלמד את משמעות המילים בפסוקים (תשאיר בצד ענייני קבלה רוחניים. תתמקד בהסבר ה"חומרי" שנותנים חז"ל.

    חשוב מאוד, שתקרא פירושים בקפידה. אל תסיק מסקנות מהר. לעתים נדמה שמסר הוא אחר עד שמגיעים לסוף הפירוש.

    לדוגמא אם הייתי אומר, גובה המים שווה לגובה הארץ אין.
    הכוונה שהאמרה אינה נכונה , כלומר אין בין גובה המים וגובה הארץ.

    כדי להבין כוונת מפרש, תנסה להבין את סגנון ההתבטאות. רק אז תסיק מה התכוון.

    אם באמת, תלמד את שני הפסוקים הראשונים, בלי דעה קדומה. תתעלם ממה שנראה לך שעוסק בדבר שאינו קשור לנושא הפיזי (החומרי), ותשווה את מה שלמדת לתאוריית המפץ על שלביה... מאמין ומקווה שתגלה משהו אחר.

  • קישור לתגובה שבת, 26 אוקטובר 2013 19:52 הוסף ע״י אורנה ליברמן

    לעלמה שלום,
    לא זה ולא זה.

  • קישור לתגובה שבת, 26 אוקטובר 2013 16:29 הוסף ע״י עלמה

    אורנה,

    האם היית דתיה פעם או הגעת מבית דתי ? (אני שואלת סתם מתוך סקרנות)

    עלמה.

  • קישור לתגובה שבת, 26 אוקטובר 2013 13:41 הוסף ע״י אורנה ליברמן

    לעדי שלום,
    תודה על תשובתך וסליחה על האיחור בשלי. אין אנו יכולים לדעת מה חשבו אנשים לפני אלפי שנים ולכן איני יכולה להוכיח את תחושותיי. אני חושבת שגם כותבי המקרא וגם קהל היעד של תקופתם היו מודעים לאמביוולנטיות של המילים, לגזרונן ולמטעניהן. אנחנו היום איבדנו את הקשר עם המשמעות המקורית של המילים אבל אנשי התקופה ההיא היו מחוברים אליה תמידית. המילה בתוך למשל שעבורנו היא בנלית להחריד, סתם מילת יחס, עוררה בשומעי הקריאות הפומביות של המקרא או במאזיני נאומי הנביאים אסוציאציה מיידית לטבח התנין שעמד ביסוד הבריאה ושמשני חצאי גופו נברא העולם, בתוך, תווך, טבח. ולמיתוס הזה מתכוון הכתוב בכל פעם שהוא מזכיר את המילה בתוך. בשבילנו זה כמובן מיתוס ציורי בלבד אבל אנשי התקופה ההיא האמינו בו כבאמת מדעית שאין עליה עוררין. אך יכול להיות בהחלט שלא כך הוא ואתה צודק ואז ספרי הוא אכן בבחינת מדרש, מה שגם מתאים לי מאוד.

  • קישור לתגובה רביעי, 18 ספטמבר 2013 18:11 הוסף ע״י עדי אביר

    אורנה,

    כמו כל אלו שרואים את העולם רק מהזוית הפרטית שלהם, גם אני חטאתי בראיה צרה של עבודתך ותגובתי הקודמת כוונה רק לשימוש שאת עושה בניגוד ההפכים ובמילים שמשתפות שורש דו-עיצורי ולא בטיבם של הממצאים עצמם. אין לי את הידע וההבנה בשפה העברית שמאפשרים לי לשפוט את טיעונייך וההכרות המועטה שלי עם התחום רק גורמת לי להכיר בנכונותם. מבחינה אטימולוגית אין לי, ולא יכולה להיות לי, שום הסתייגות מדבריך אבל איני מוכן להניח שכותבי התנ"ך הצפינו בו מסרים נוספים באמצעות ניגוד הפכים, שורשים דו עיצוריים משותפים וכדומה.

    הדוגמה של 'יעקב'-'מעקה' מדגימה את הבעייה. אני מקבל לחלוטין את העובדה ששתי המילים קשורות מבחינה אטימולוגית אבל איני מוכן להניח שכותבי התנ"ך רמזו לאיזו שהיא משמעות נסתרת כשהם השתמשו בשתי המילים הללו. הם בנו את סיפוריהם מאבני הבנין שעמדו לרשותם ורק במקרים נדירים ביותר הם בחרו במיוחד מילים בעלות ניגוד הפכים או שורשים דו עיצוריים זהים. משתמע מכך שכל הדוגמאות שאת הבאת, אף שהן מלמדות על קיומן של קשרים אטימולוגיים בין מילים מסויימות, אינן יכולות ללמד דבר על קשרים תכניים בין שני פסוקים בהם המילים הללו מופיעות.

    מציאת רבדי משמעות חדשים באמצעות קשרים כאלו או אחרים בין מילים שונות נופלת בתחום המדרש ולכן השוותי את עבודתך למדרש הרבני וטענתי שכשם שהם, בעזרת מדרשיהם, מצאו בתנ"ך משמעויות שמעולם לא נשתלו בו בכוונה תחילה כך גם את מגלה בטקסטים התנכיים רובדים שמעולם לא עלו על דעתם של בעלי המקראות עצמם.

    בקיצור, מבחינה מחקרית עבודתך, עד כמה שאני מסוגל לשפוט, הינה ללא רבב אבל איני יכול לקבל את המשמעויות החדשות שאת מוצאת בטקסט המקראי בעזרת ניגוד ההפכים והשורשים הדו-עיצוריים.

    ברצוני לבקש שוב את מחילתך אם נפגעת מתגובתי הקודמת, או, חס וחלילה, מתגובתי זאת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 18 ספטמבר 2013 14:38 הוסף ע״י אורנה ליברמן

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%94%D7%9C%D7%9D_%D7%92%D7%96%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A1



    קישורית לערך וילהלם גזניוס, ויקיפדיה, בעברית

  • קישור לתגובה רביעי, 18 ספטמבר 2013 14:04 הוסף ע״י אורנה ליברמן

    לעדי ולכל הקוראים שלום רב,

    כשכתבתי את ספרי, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, לא חשבתי שיקטלגו אותי כממשיכת דרכם של רבנים. גם לא חשבתי שיכנו את פירושיי מדרשים. קטונתי.

    מתוך עיסוקי בלשון כמורה לעברית ישראלית באולפן וכמחברת ספר דקדוק עברי המיועד לצרפתים לומדי השפה, הינה קישורית לספר באמזון:

    http://www.amazon.fr/H%C3%89BREU-daujourdhui-vocabulaire-Orna-Lieberman/dp/2911398661/ref=sr_1_2?s=books&ie=UTF8&qid=1379512492&sr=1-2

    הגעתי למסקנה ששורשי המילים הבסיסיים היו בעלי שתי אותיות. השורשים המשולשים והמרובעים ואף המחומשים התפתחו משורשים בני שתי אותיות. כמו כן איתרתי קרבה בין מילים דומות שהתפתחו מאותו שורש אם. תופעה זו ידועה בקרב חוקרי האטימולוגיה. העמקתי את המחקר תוך הסתמכות על מילונו של וילהלם גזניוס, חוקר שפות שמיות ידוע, הינה קישורית לערך בויקיפדיה המוקדש לו:


    http://fr.wikipedia.org/wiki/Wilhelm_Gesenius

    הינה קישורית למילון שלו, באנגלית, שהוא נר לרגליי לכל אורך הדרך:
    http://www.tyndalearchive.com/tabs/Gesenius/



    להברה עק המופיעה ב-יעקב, ב-מעקה, ב-עקה וכו' יש משמעות משותפת של לחץ, דיכוי. משהו כבד שלוחץ ומגביל. להברה צר המופיעה במילה צורה יש משמעות דומה של הצרה, הגבלה, לחץ. לתת צורה לחומר פירושו לא לתת לו להתרחב לכל הכיוונים. את ההברה עז שמצביעה על כוח אלים ניתן לאתר במילים לועז, זע ו-זעזוע. המילים התפתחו מהברות פשוטות שבמקורן חלקו רעיון משותף. רעיון זה קשור לעתים קרובות למיתוסים שהיו בבסיס התרבות האנושית. חוקרים גדולים וטובים עמדו על כך שמיתוסים משותפים נמצאים בחלקי עולם מרוחקים וביניהם, בראש ובראשונה, מיתוס הבריאה המספר על ניתוק שמים מארץ, ישויות מיתיות, במכשיר חד, כגון חץ, גרזן או חרב פיפיות.

    את ניגוד ההפכים מצאתי בכמות גדולה מאוד של מילים ולא ייתכן לדעתי שזוהי מקריות גרידא. לדוגמה:

    בָּרָא (יצר)-בֵּרֵא (שסף, ביתק בחרב, קרע לגזרים), אוֹן (כוח)-אוֹן (עֹנִי, מצוקה), חָלַשׁ (נפל, קרס)-חָלַשׁ (רמס, גבר, ניצח), רֵעַ-רַע, אוֹר-מְאֵרָה, עָרֹם (תם, חף)-עָרוּם (נוכל, "לבוש", מחופש), שָׂגָה (שגשג)-שָׁגָה (נכשל), נָאוֶה-נַעֲוֶה, הִלֵּל-הֵילִיל, נוּגֶה-נוֹגֵהַּ, שָׁחֹר-צָחֹר, שָׁחֹר-חִוֵּר, לָבָן-נָבָל, תֹּם-כֶּתֶם, תָּם-טָמֵא, חַיִל-חִיל, שַׂר-רָשׁ, עָמַד-מָעַד, פָּרָה-רָפָה, נָב-נָבַל, צִיּוֹן-צִיָּה, שׁוֹאָה-יְשׁוּעָה, שַׁוְעָה-שַׁעֲשׁוּעַ, קִיא-קַעֲקַע, אוֹן-אַיִן, שַׁדַּי-שֵׁדִים, אֵל-לֹא...

    אעצור פה. פיתוח רחב של הנושא, למעוניינים, נמצא בספרי שיצא, אגב, בימים אלה, חם מן המכבש.

    באנגלית הוטבע בשנות השישים המושג Contronym המציין מילה אשר אומרת דבר והיפוכו. אפשר להקליד אותה וליהנות משפע דוגמות.

    הסברה שבתחילת התפתחות השפה לא היה פיצול בין מילים מנוגדות הועלתה על ידי הבלשן הגרמני קרל אַבֶּל _(1837-1906) שהיה גם מומחה לתרבות מצרים. אבל זיהה תופעה זו במצרית עתיקה שבה אותה מילה ציינה שני מושגים מנוגדים. המילה כֵּן, למשל, פירושה היה חזק וחלש בעת ובעונה אחת. המצרים הקדמונים, לפי התיאוריה של קרל אבל, לא יכלו להבין את מושג הכוח בלי להשוות אותו לניגודו. התפתחות השפה ודובריה גרמה במשך הזמן להתפצלות המילים. המילה כֵּן שפירושה היה חזק וחלש התפצלה ל־כֵּן חזק ול־כָּן חלש. קרל אבל ייחס את התופעה לכל השפות השמיות וההודו-אירופאיות שבכולן ניתן עדיין למצוא שרידים לאופן החשיבה הקדום.

    דרך החשיבה שלי שונה באופן יסודי מהדרכים שאתה מצביע עליהן בתגובתך – גימטריה, תמורה ונוטריקון. עבודתי נובעת מהמילים עצמן ומהאופן שבו אני משערת שהן התפתחו. אני מסכימה שכל אלה הן השערות. אבל אני סבורה גם שכל הצהרותיך בדבר חוסר ההיגיון בדבריי הן השערות בלבד. כמו שאין מדען היודע בדיוק איך נברא העולם, איך נוצר האדם, כך אין בלשן היודע איך נוצרה השפה. הכול בגדר השערות. ואם מה שאני אומרת יצירתי, מקורי ושובה לב, ואני מודה לך מקרב לב על כל המחמאות שנעמו לי מאוד, יצאתי נשכרת מכל עמלי. די לי בכך.

    לסיום, אמליץ מאוד על עיון בקובץ המדרשים הנלבב שלי, העברת זמן מעולה לערבי החורף הארוכים הממשמשים ובאים עלינו לטובה, עם כוסית ויסקי או יין מתוק, זהוב וצלול, עם אש בוערת באח, כשגשם מטפטף על הגג (נסחפתי. האירוניה המשעשעת שלך מן הסתם מדבקת). אגב, בספרי נמצא גם הסבר ארוך ומפורט, זהו אחד מנושאי הספר, המדגים שלב אחרי שלב את ההקבלה בין הים המואנש לבין בני אנוש, הקבלה שהייתה מקובלת בעולם העתיק ושעליה מתבסס הקשר שאני עושה בין לידת הים באיוב לבין לידת יעקב ועשו וכן פרץ וזרח. קשר זה יהווה, אני מקווה, נושא לאחת מרשומותיי הקרובות.

    בברכה,

    ד"ר אורנה ליברמן
    הספר: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים, 2013
    http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=63643#.UjmxhNK8CFY

    הבלוג:
    http://liebermanorna.wordpress.com/

    המאמרים:
    http://www.news1.co.il/ShowTitles.aspx?FirstName=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%94&LastName=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9E%D7%9F

  • קישור לתגובה שבת, 14 ספטמבר 2013 23:51 הוסף ע״י עלמה

    אגב יובל, סתם מתוך סקרנות, אם את תוכן התגובות שלך אתה מסוגל לכתוב בעברית, מדוע כתבת את השם שלך באנגלית ?

  • קישור לתגובה שבת, 14 ספטמבר 2013 23:20 הוסף ע״י עלמה

    יובל, אני לא בטוחה שהבנתי. אתה יכול לפרט בנוגע ל-"יותר קונצנזוס עולמי" עבור המדינה שהחרדים שואפים אליה באופן חד משמעי. נניח, איזה מדינות בעולם ישנו את עמדתן לחיוב ואהדה כלפי ישראל אם היא היתה הופכת למדינה יהודית-חרדית / מדינת הלכה ?

  • קישור לתגובה שבת, 14 ספטמבר 2013 20:12 הוסף ע״י עדו

    א. 'כרעי' תרנגולת
    ב. לא טענתי שההצדקה שלנו היא ש'מותר' לנו לתפוס שטח . מה שכן טענתי הוא שאי אפשר להצדיק את גירוש הערבי שגר כאן לפני בכך שלפני אלפיים שנה גרו כאן יהודים או בגלל התנ"ך. זה שאותו ערבי איים על חיי וניסה להרוג אותי כבר מהווה הצדקה יותר רצינית.

  • קישור לתגובה שישי, 13 ספטמבר 2013 23:14 הוסף ע״י Yuval Golds

    עדו,
    אולי כבר עלית על כוונתי להציג מצב קשה שצריך למצא לו פתרון. שכן, הבנת בין המילים שאני טוען שאנו מדינת מהגרים, ולטענתך, זה בסדר לתפוס שטח אדמה ולקבוע בו את מושבך, כמו שעשו כל אומות העולם. מכאן, יש שתי דרכים להצדיק את מדינת ישראל.
    הגישה הדתית שטוענת שהשטח היה שלנו לפני אלפיים שנה כשטח מובטח מאלהים.
    הגישה הנאורה, הטוענת שיש לאנשים זכות לתפוס אדמות ולהקים שם את מדינתם.
    אני בעד הגישה השניה, בתנאי שהאדמות שנתפסו, לא נלקחו ממדינה ריבונית אחרת.
    נכון שלא הייתה מדינה עם ממשלה אחת של תושביה,המחזיקה בשטח בעל גבולות מוכרים על ידי האו"מ- מלבד המנדט האנגלי שמעצם כינויו, היה שלטון זר בשטח, של מצד אחד, של אף אחד ומצד שני, של כל אחד. עובדה, שאפילו העליות היהודיות קראו לאיזור, פלסטין, אבל לא היה שלטון פלסטיני תחת המנדט הבריטי. נגיד שהאיזור היה שייך להרבה חמולות, כפרים, שבטים, כנופיות, דתות, ויהודים חדשים שהתחילו להגיע ולהתיישב בו עוד מעידן הטורקים.
    לכאורה, היהודים החדשים באיזור לא תפסו שטחים השייכים למישהו או רשומים באיזשהו מסמך ממשלתי מקומי. היהודים גם נהגו לשלם על שטחים שהם קנו ממוכרים פרטיים, ולא מאף ממשלה או רישום בה.אך ההצדקה לעשות זאת נובעת מהגדרות חדשות יחסית של ריבונות, גבולות, הכרת האומות. עובדתית לפני שהחלה ההכרה העולמית במדינות העולם, חבל ארץ היה מיושב באופן שבטי ללא הגדרות "רשמיות" ומשהחלו בהגדרות, התחילו להתהוות מדיות עם שמות, גבולות מוגדרים, ממשלות, דגלים ומלחמות, כאשר היו חילוקי דעות על החלטות וחלוקות. כל המזרח התיכון חולק בקוים שרירותיים, שרבים מהם ישרים כסרגל, ובעלי המנדט ששלטו באיזור מסרו אותם בידי מיעוטים מקורבים ערב עזיבתם.
    היהודים זכו מן ההפקר והיו מלחמות ששינו גבולות. האלווים וההאשמים זכו מכל ההפקר כאשר רק היום, אסד נלחם לשמור על המתנה שקיבל וחוסיין מתפלל שלא יצטרך ליהיות שם.
    במקרה של פלסטין ההתלקחות היתה בין שני עמים זרים כאשר אצל האחרים, כל הצדדים ערבים ומוסלמים, מה שיכל לשמור על שקט, בשם האחדות, עד עידן התקשורת כיום.
    הצדקת קיומה של המדינה היהודית בדרך שלך, כזכות להתיישב בשטח, וזכייה בו מן ההפקר. היא הצדקה שתלויה על קרעי תרנגולת, כי תמיד ניהיה נטע זר באיזור הזה ואנו מאותגרים על ידי קהילה בינלאומית והאשמות שהשתלטנו על מדינה של אחרים. גם אם תצא צודק, לא תיהיה הסכמה והקיום באופן הזה יהיה מלווה במלחמות עד סוף הימים, מה שלא יכול ליהיות בסיס לקיומה של חברה מלומדת ונאורה.
    הצדקה הרבה יותר חזקה היא הצדקה דתית כי מלבד יותר קונצנזוס עולמי, גם אם יהיו מלחמות, הן לא תפרענה לצביון חיים דתי. פנדמנטליזם הולך טוב עם מלחמות.
    הדרך הדתית אינה דרכי ודרך המלחמות אינה דרכי ולכן הסתלקתי מהאיזור, דבר שהוא אתגר בפני עצמו.

  • קישור לתגובה שישי, 13 ספטמבר 2013 11:22 הוסף ע״י עדי אביר

    אורנה,

    סגנונך, כפי שכבר כתבתי לך, הוא שובה לב וגישתך היא יצירתית ואורגינלית. להערכתי את המצאת שיטת דרש חדשה, 'דרש ההפכים', שמשלימה את שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל ואת שלושים ושתים המידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. את הגדרת את מידת הדרש שלך במילים הבאות:

    'נקודת המוצא שלי הייתה התגלית שכל מילה מכילה כפיל הופכי. רע הוא גם רוע אבסולוטי, ניצול ציני של בני אדם, פרברטיות, אכזריות וגם רעות, אחווה, אהבה ונאמנות. שר הוא נסיך או אדם בעל שררה וכוח, רש הוא עני ואביון שדעתו לא נשמעת. און הוא גם כוח וגם חולשה המוליכה למוות.

    כך אוכל להמשיך ולנתח בדרך דומה את כל מילות המקרא. יש מילים שרואים בהן בבירור רב את כפל המשמעות ויש מילים שבהן כפל המשמעות מעורפל יותר אבל אני משוכנעת שכל המילים הן כפולות.'

    להערכתי מדובר ב'מידת הפכים' שדומה במהותה למידת 'גזירה שווה' שמסיקה מסקנות מדמיון בין ביטויים שווים או מילים שוות בשני פסוקים שונים ואף יותר מזאת, לשלוש מידות דרש נוספות:

    1) מידת ה'גימטריה' שמאפשרת ללמוד מתוך זהות גימטרית בין מושגים שונים, למשל ההתייחסות למספר 318 בפסוק 'וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.' מלמדנו שמדובר באליעזר עבד אברהם שכן ערך המילה 'אליעזר' בגימטריה אף הוא מסתכם ב-318.

    2) מידת 'תמורת האותיות' בעזרתה לומדים מהשוואה בין מילה אחת למילה אחרת שכל אותיותיה נגזרות מהתמרה של אותיות המילה האורגינלית. למשל, אם ניקח את הביטוי 'לֵב קָמָי' בפסוק 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל וְאֶל יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית' ונפעיל עליה את כלל 'את-בש' (כלומר 'א' מתחלפת עם 'ת', 'ב' עם 'ש' וכדומה) נקבל את המילה 'כשדים' וניתן ללמוד מכך שהכשדים יהיו הרוח המשחית שיהוה יעיר על בבל.

    3) מידת 'נוטריקון' באמצעותה מגיעים לתובנות חדשות בעזרת ראשי תיבות. למשל, המילה 'נִמְרֶצֶת' בפסוק 'וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהֹוָה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב' היא ראשי תיבות של נואף, ממזר, רוצח, צורר, תועבה ללמדנו שגרא בן הימיני לא היה טלית שכולה תכלת.

    לשלושת המידות הללו, ולצערי גם למידת ההפכים שלך, יש מגרעה אחת גדולה: הן אינן מבטיחות שלמות ולא ניתן להפעיל אותן באופן אחיד וקונסיסטנטי. כיוון שכך ההקשרים הם לרוב מקריים, אם לא לגמרי מאולצים. פרשנים כשרוניים במיוחד יכולים אולי למצוא פה ושם הקבלות גימטריות, נוטריקוניות או 'את-בש'יות והמעולים שבהם יכולים לכופף לפסוקים את הידיים ולכפות עליהם לחשוף התאמות עוד יותר נסתרות אבל לכולם ברור שאם לא ננקוט בזהירות מירבית ולא נקפיד על סלקטיביות קפדנית אנו עוד עלולים להפיק מהפסוקים תובנות מאד בלתי רצויות ולרוב גם מאד מביכות.

    להערכתי, כותבי התנ"ך השתמשו בשפה מליצית וניצלו לא מעט אמצעים רטוריים אבל קשה לי לראות הצדקה לקביעה 'כל מילה מכילה כפיל הופכי' ולא נראה לי שתוכלי לעמוד מאחורי הבטחתך 'כך אוכל להמשיך ולנתח בדרך דומה את כל מילות המקרא.' את זה תוכלי לעשות רק אם תגלשי לאקרובטיקה פרשנית שמתעללת במילים תמימות וחפות מפשע.

    דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בתגובתך האחרונה:

    איוב לח:ח אומר: 'וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא' ובבירור יש כאן מליצת שיר יפה ופשוטה שמשווה את פריצת מי התהומות ללידת תינוק. הוספת יעקב, עשו, פרץ וזרח למרקחת נראה לי כנסיון מאד מאולץ להרחיב את היריעה באמצעים מלאכותיים ולנצל את המקריות בדרכים שאני מחשיב כחסרי כל לגיטימיות. לעובדה שצירוף האותיות 'עק' במילה יעקב דומה לצירוף האותיות 'עכ' במילה עכן/עכנא אין שום משמעות, בדיוק כשם שאין כל משמעות לאותיות הזהות שניתן למצוא במילה 'יעקב' ובמילה 'מעקה' (דברים כב:ח), וזאת אף שלא תהייה לי שום בעייה לשלב בסיפור גיחת הים מהרחם את הציווי 'כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ' שהרי ה'מַעֲקֶה' מבדיל בין הבית המסודר והמאורגן לחוץ הכאוטי בדיוק באותו האופן בהם ה'דְלָתַיִם' תוחמים את הים הכאוטי ומונעים ממנו לפלוש לעולמו המסודר של האל.

    בקיצור, לא קשה לסחוט מהכתוב מילים שאיותן זהה או דומה ולבנות עליהן מדרשים יפים ושובי לב. זהו משחק אינטלקטואלי נהדר שיכול לעזור להעביר את ערבי החורף הארוכים אבל ככלי שפותח בפנינו רבדים נסתרים של המקראות ערכו הוא זניח לחלוטין, בדיוק כמו ערכן של הגימטריה, תמורת האותיות, הנוטריקונים וכל שאר המידות בעזרתן הרבנים ניסו לעגן את יומרותיהם והמיתוסים שלהם בפסוקים המפורשים של התנ"ך.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 12 ספטמבר 2013 14:55 הוסף ע״י עדו

    יובל יובל, אני מביא כל פעם ציטוט אחר כדי לא להביא את התגובה כולה.
    "אגב, למי שאין אלוהים, אין ארץ מובטחת ואין חשיבות למקום גיאוגרפי."
    למה צריך 'ארץ מובטחת'? האם האנגלי מתפלל שלוש פעמים ביום לכיוון לונדון? האם הצרפתי חושב שפריז קדושה?
    תגיד שישראל היא מדינה חדשה והוקמה על ידי מהגרים - גם ארה"ב של אמריקה, גם אוסטרליה. למעשה רוב המדינות החברות באו"ם צעירות מישראל (עובדה שלא הרבה שמים אליה לב).
    אבל רק אנחנו צריכים איזה אלוהים כל יכול שיתן לנו רשות לעשות מה שעמים אחרים עושים בלי להרהר יותר מדי. הצד השני של העניין הוא שאם יש לנו רשות מאלוהים הרי שמותר לנו הכל וגם שום שיקולים מעשיים אינם לעניין כי הרי אלוהים רוצה שנעשה זאת אז ברור שזה חייב להצליח.

  • קישור לתגובה רביעי, 11 ספטמבר 2013 23:35 הוסף ע״י Yuval Golds

    עדו עדו, כשאני טוען שדרכם של שליטים לרדות בנתיניהם בדרכים שונות, זה לא עושה אותי שליט וזו לא הבעת הזדהות עם השליט. אני רק צופה ומנסה להבין תופעות. אם יש בי שחצנות. היא לא באה לידי ביטוי בתגובותי כאן.
    אולי תקרא טוב יותר. אתה גם יכול לקחת חופשה מרגיעה. ובאשר לתמונתי, אל תיגע!

  • קישור לתגובה רביעי, 11 ספטמבר 2013 23:11 הוסף ע״י Yuval Golds

    לצערי, בחרתי ו"ברחתי" (אפשר לאתגר איזשהו שרלטן דת להתפלסף על פשר החלפת האותיות מ-בחירה ל- בריחה)." עם כל אהבתי לארץ מולדתי, הייתה לי בעייה לחיות באוירת סכנה תמידית, ולכן, שלפתי את קלף הג'וקר, שאומר, שבדמוקרטיה, הפרט בא לפני המדינה.
    ברור שיש גרעין של חברה "טובה" אך לא היה בי הכח לנסות ולהשרישו כתקן לכל החברה. אני מקבל את דעתך על איך החברה צריכה ליהיות ואילו ערכים צריכים להתקיים.
    העצוב הוא, שיש פוטנציאל אדיר להקים חברה אידיאלית עם החומר האנושי בישראל, אבל, המדינה הקטנטנה, האיזור רווי הקונפליקטם, השכנים רוויי השינאה, והתמיכה הבינלאומית בהם, לא מאפשרים ולא יאפשרו לממש את הפוטנציאל.
    ישנו פרדוקס בבניית חברה מלומדת ונאורה באווירת דמים וחוסר וודאות. לא נוכל לשנות את המצב. לא לבד, ותומכינו אך מתמעטים. זה רלוונטי עם נשיא ארה"ב, בתמיכת עמו שהצהיר שאר"הב אינה השוטר של העולם. מצמרר לחשוב שאילו היה הנשיא במלחמת העולם השניה, כל העולם היה נאצי, כולל ארה"ב שכן הם לא היו תופשים את תכניות הגרעין הגרמניות אילו לא התערבו כ"שוטרים של העולם." מעמנו לא היה נשאר זכר ואת שאר העמים ה"נחותים" היו מדללים לצרכי עבדות בלבד.
    אני מניח שקראת חלק מתגובותי, שכיום, יכולות להחשב מטורפות, למשל,
    לייבש שטחים בים כדי להקים מדינה במקום שלא היו "הזיתים והכבשים של סב סבי"
    רצוי בים רחוק מהשבר סורי אפריקני (אם כבר, אז כבר)
    אגב, למי שאין אלוהים, אין ארץ מובטחת ואין חשיבות למקום גיאוגרפי.
    באותה רוח של אוטוטרנספר, לפנות לאומות העולם, כשרוב האחריות צריכה ליהיות מוטלת על מתנגדינו, כדי שיוכיחו שהם מעוניינים בפתרון ל"בעיה הציונית"- שיכשירו או יפשירו שטחים להקמת מדינת (ואולי מדינות) יהודים עצמאית, ומוגנת על ידי העולם כולו. הלא, לכאורה, שונאינו אינם אנטי יהדות, אלא אנטי ציונות.
    אני מודה שאני לא שלם עם כתיבת הרעיונות הנ"ל ואפילו לא ברור לי אם אני מתכוון להם. הם מלווים בהרגשת אשמה שנובעת מגורמים באישיות, שכנראה קשה להשתחרר מהם. דברים, או שטיפות מוח שניספגו חזק בדם כמו, "ארץ אבותינו," "הארץ המובטחת," "עמנו הרדוף בגולה," "תקווה בת שנות אלפיים," "חז"ל" "דוד מלך ישראל," "יהודה המכבי", "בר כוכבא" ועוד הרבה דברים, שבשלב מסויים בחיים מתהווים לשקר והונאת השכל הישר. רובם ככולם אלמנטים דתיים הבאים להצדיק את קיומנו במדינת ישראל.
    האידיאל כנראה הוא שלום. אפשר לוותר. אין אדמה קדושה. חובבי הספר יכולים לקרא:
    בראשית פרק יג
    ... ז וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. ח וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

  • קישור לתגובה רביעי, 11 ספטמבר 2013 14:37 הוסף ע״י אורנה ליברמן

    שלום עדי,

    אני עונה לך כאן על שאלתך כיצד אני מפרשת את איוב, לח:ח-יא


    אחרי שהגיתי בפסוקים האלה, ומתוך הצלבתם עם פסוקים אחרים באיוב ובתהילים (מראי המקומות המדויקים נמצאים ברשומה האחרונה בבלוג שלי המוקדשת לנושא), הגעתי למסקנה שכאן יש גרסה המספרת שהאדמה קדמה למים. המים לא היו על היקום ומתחתיו מאז ומעולם. קודם הייתה רק אדמה, וממעמקיה, כמו מבטן של אישה או תנינה או לביאה, נולד הים. כגור תוקפני רב און מגיח הים מרחם האדמה ומציף את כל הקוסמוס כולו. אנלוגיה זו עולה מן הסתם בקנה אחד עם פריצת מי השפיר. בטן אישה הוא מיקרוקוסמוס של ארץ תחתיות, השאול. ניתן לראות הדים לתפיסה זו בתיאור יעקב ועשו המתרוצצים, מתגוששים באלימות בבטן אמם כשני נחשים מתפתלים תוך שיעקב מבקש לפרוץ ראשון כמו פרץ מים (ההברה עק ביעקב קרובה ל - עכ, המצויה ב-עכבר, עכשוב, עכביש, עכן, עכנא בארמית פירושה נחש). וכן בתיאור פרץ וזרח כשפרץ, באופן שמזכיר את יעקב, פורץ כמו הים.

    בברכה,
    אורנה

  • קישור לתגובה רביעי, 11 ספטמבר 2013 13:37 הוסף ע״י עדו

    בהכנסת נופך דתי מיסטי, מוסרי או כוחני ניתן לרסן את ההמונים ליצירת חיים יציבים יותר
    הממ.. אני חושב יובל שעדי היה די עדין איתך. אני הייתי שם את התמונה שלך במילון תחת הערך 'שחצנות' וגומר עניין.
    אני מבין כמובן שאתה לא חלק מאותם 'המונים' ולא צריך שירסנו אותך נכון? אבל הנחותים ההם צריכים את האופיום שלהם בשביל להיות בשקט כי אחרת הם לא ידעו מה לעשות.
    כמוך היו פעם אינטלקטואלים רוסים שמחו על הכוונה ללמד את בני האיכרים קרוא וכתוב וכך לבלבל אותם לגמרי ולהרוס את מעמד עובדי האדמה. רק תאר לעצמך מדינה שבה מעמד מסויים הוא עדיין אנאלפבית ואז תחשוב אם אותה מדינה תעמוד בשורה הראשונה של המדינות שכדאי לחיות בהן (גם לא כאיכר) או לא.

  • קישור לתגובה רביעי, 11 ספטמבר 2013 10:27 הוסף ע״י עדי אביר

    יובל,

    אני לא בטוח שכל המרצים באוניברסיטאות בונים את החיים שלהם סביב מנגלים ופלאפל ולהערכתי התרבות שלהם לא בהכרח מתבססת על כיוון הרוח והמצב האקטואלי. מאידך, אני חושב שאתה צודק בקביעתך שבשלושים השנים האחרונות חלה התדרדרות ברמת ההשכלה ובעושר התרבותי של הישראלי הממוצע שזונח בהדרגה ובהתמדה את הנאורות, את המורשת האוניברסלית ואת העברית התקנית ומאמץ במקומם את ההזיות של הרבנים האינטרסנטים. על קריאת המצב כנראה אין לנו מחלוקת אבל כיצד אתה מציע לפתור את הבעייה? על ידי ויתור על המורשת המערבית והתלכדות סביב 'כוח עליון' שנשמע אך ורק לגחמות של הרבנים החרדים? להתקבץ סביב המכנה הממוצע הנמוך ביותר? להרים ידיים וברוח מהארץ המטורפת הזאת?

    אני אישית איני מוכן לאמץ אף אחת מהאלטרנטיבות הללו ונראה לי שהפתרון טמון בחזון ההולך ואובד של אבות הציונות, היינו, שילוב כל הפלגים, העדות והמעמדות בזרם המרכזי של החברה הישראלית באמצעות חינוך והשכלה, שירות בצבא העם, השלטת השפה העברית, הפרדת הדת מהמדינה וטיפוח מסורות לאומיות שאינן קשורות לדת. הפרוגרמה הזאת ערערה את עולמם של הרבנים שמבססים את כוחם על בורות, התבדלות, כפיית הדת ושליטה מונופוליסטית על מסורות לאומיות ולכן נוצר שבר עמוק בין המחנה הציוני שדוגל במודרנה, בהשכלה ובאחדות לאומית למחנה החרדי שמתבסס על הריאקציה, הבורות והפילוג. כרגע נראה שהנצחון נמצא בטווח ידם של החרדים: כלשון מאזניים בין שני גושים ציוניים שנחלקים בשאלות שוליות יחסית הם הצליחו לנצל את רפיסותם של פוליטיקאים קצרי רואי ולסחוט מאוצר המדינה תקציבי ענק שהם מייד השקיעו בהפצת הבורות, הדלות והבערות. כשמאחוריהם התמיכה הבלתי מעורערת של הבורות, הרבנים פעלו לפיצול האחדות הלאומית, להפרדת הזרם שלהם מכלל החברה הישראלית ולגיוס שפוטים חדשים במגוון רחב של טכניקות מיסיונריות. התוצאה היא מחנה אנטי-ציוני, לא יצרני, לא עובד ולא משרת, שמוריש לילדיו את ערכי הבורות, ההשתמטות וההתבטלות ומכרסם ללא לאות באושיות החברה הישראלית.

    האם לאור הפתגם הידוע 'if you can't beat them – join them' עלי לוותר על כל הידע והתובנות שצברתי, להשתיק את קול הגיוני ולצלול אל תוך הביצה החרדית או שאולי עדיף לי לארוז את מטלטלי ולברוח למדינה בה הבורות, הדלות והנבערות מעמידות את עצמן גם לרשות האסלאם הקיצוני ולא רק לרשותם של הרבנים ההזויים? אני בחרתי להילחם נגד ים התלאות כי להערכתי יש עדיין תקווה שהחזון הציוני יצליח לגבור על השחור המתפשט של החרדים. הפתרון טמון בשימוש שייעשה בעתיד בתקציבים הממשלתיים – אם הרוב השפוי ימשיך לממן את מערך הישיבות המנופח של החרדים, ולפרנס את משפחותיהם הענפות, אזי באמת אין באופק אלא עוד ועוד חושך. מאידך, אם נפנה את אותם הכספים לחינוך ממלכתי ולהשכלה הומניסטית, מדעית וטכנולוגית אזי הנאורות והקדמה תוכלנה לכבוש חזרה את הטריטוריות האבודות, להחזיר את השד החרדי לבקבוקו ולהשיב למדינה הזאת את ההילה שהולכת ונסוגה ממנה.

    בקיצור, הפתרון אינו טמון בסגידה משותפת ל'כח עליון' אלא במלחמת קודש נגד הדת היהודית, ניתוץ מבצריה וגירושה מהמרחב הציבורי אל חצרותיהם הפרטיות של המאמינים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 11 ספטמבר 2013 08:34 הוסף ע״י Yuval Golds

    נו, וכמה נאורות קיימת בחברה הישראלית? ואיזו תרבות, מורשת ושפה יש לנו, שיכולים להוות בסיס להתלכדות? תרבות המבוססת על כוון הרוח (הלך הרוחות), על המצב האקטואלי (שתמיד קשה) ועל המנגל? מורשת של מהגרים מכורח או פלאפל שלקחנו מהערבים לעשותו מאכלנו הלאומי או דברים אחרים במורשת שנבנו, כמו הדת, על בסיס מעשיות, ומתובלים בשירים עצובים ומנגינות מזילות דמעות? שפה שנשמעת אגרסיבית ( בעשרים שנותי מסביב לעולם שאלו אותי תמיד, למה אנחו רבים, כל אימת ששוחחתי עם ישראלי אחר), ושההמונים לא מכבדים את כלליה וכל עשור היא משתנה ושכותבים אותה הפוך מרוב העולם ושמסובך לערבב אותה עם אנגלית או לכתוב אותה במעבד אנגלית?
    כן, אני אוהב את התרבות, המורשת והשפה אבל זה נקודתי בזמן, הורגלתי לזה. זה השתנה מקצה לקצה ב-30 שנה וימשיך להשתנות. אני יכול להתלכד סביב מיעוט שגדל כמוני אבל אין הרבה משותף עם דורות ההמשך, לפחות לא במשהו שיכול להקרות תרבות, לא במורשת שיצרה גיבורים בעלי כורחם ולא בשפה שקילקלו לי.
    בעניין ההשכלה, המצב לא רע בישראל אבל במצב ירידה, לפחות מבחינת האיכות והנאורות. כאן מדובר ב"מועדון" קטן יותר מה"מועדון" הדתי, והלגיטימיות נתונה לשניהם כל עוד אחד מהם לא יבטלה לאחר.
    לנאורות והשכלה אין גבולות. הם לא משהו ישראלי. הם יותר בסיס לעזוב את ישראל מאשר בסיס להתלכדות מקומית.
    אני לא מאמין באלהים שיצרו היהודים ושאימצו הפגאנים שהפכו לנוצרים והישמעלים שהפכו למוסלמים- אבל, מודה בצער, שדת, המבוססת על כח עליון, זה הגורם המלכד ביותר.
    הערכתי לבודהיזם, שם ההתלכדות היא סביב חוכמת חיים.

  • קישור לתגובה שלישי, 10 ספטמבר 2013 22:11 הוסף ע״י עדי אביר

    יובל,

    לצערי איני יכול להסכים עם אף אחת מקביעותיך: ראשית אני לא חסיד של שפינוזה ואיני מקבל את תורתו. באותו אופן אני גם פוסל את הצורך באתוס לאומי שמתבסס על נופך דתי ומיסטי. כך באמת חשבו במערב עד לפני כמה מאות שנים וכך חושבים רבים במזרח התיכון עד עצם ימינו אנו אבל זאת האמונה הזאת משרתת רק את הגורמים האינטרסנטיים שמחזיקים בשררה והיא אינה תורמת דבר לחוסנו ועתידו של העם. עידן הנאורות הביא לנו חברות מתקדמות שמושתתות על אהבת ההשכלה, כיבוד המדע ועקרונות הומניסטים וליברליים וכמוהם עם ישראל ישרוד אם הוא יתלכד סביב האידיאלים הללו וסביב המורשת, השפה והתרבות שבני העם הזה משתפים האחד עם השני. הרבנים מבינים שהדמוקרטיה, המדינה הציונית והמודרנה הם אויביהם הגדולים ביותר בדיוק משום שהם שואבים את סמכויותיהם וכוחם מ'שקרים גדולים' (אילו אינם סתם 'בלופים') ומשטיפת מוחם של כל אילו שנופלים ברשתם.

    העתיד שלנו טמון ב'אמת' ולא בשקר, בערכים אוניברסליים, בשאיפה להשכלה ובחדשנות מדעית וטכנולוגית ולא במיתוסים הרבניים ולכן עלינו להלחם בכוחות שמושכים אותנו כלפי מטה ולפעול למען מדינה דמוקרטית שמפנה את משאביה להשכלה ולפיתוח ולא משתמשת במיתוסים בכדי לרסן את ההמונים ולייצר 'חיים יציבים יותר'.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 10 ספטמבר 2013 21:43 הוסף ע״י YUVAL GOLDS

    הצדק איתך אבל כמו שאומרים, "אל תיהיה צודק, הייה חכם". אני מכבד את הידע שהפגנת ואף בטוח שיש לך עוד הרבה מה להוסיף. גם לי יש המון מה לטעון נגד ההגיון שבספרי התורה. למשל,
    איסור אכילת בשר והתרת אכילת חרקים בבראשית פרק ט'
    קין יצר דור חדש עם נשות הארץ. אילו נשים היו שם מלבד חווה?
    בני האלהים, הנפילים שיצרו "גזע" חדש. בראשית פרק ו'
    "שמש בגבעון דום..." עדיין לא ידעו שהשמש בכל מקרה היא "דום" והארץ בעצם סובבת אותה.
    ועוד הרבה...
    גם אתה וגם אני כנראה חסידי שפינוזה.
    עם כל האמור לעי"ל, השרדות וקיום עלי אדמות לא מבוססים על אמת אלא על אחדות וכח, אותם מייצרים באמצעות אתוס, אותו בונים ממיתוסים ושאר סיפורים, אגדות ומעשיות, המתובלים בניסים ונפלאות ע"מ ליצור אלמנטים גדולים מהחיים, להם צריך לסגוד מיראה ולהאמין מפחד.
    ביצירת ליכוד סביב "הבלוף הגדול", מתקיימת השרדות עם.
    סה"כ, אפשר לפשט את האמת לסיפור של לידה ומוות כאשר באמצע קורים דברים שחשיבותם עומדים בסימן שאלה לאור הסוף הוודאי. אפשר לראות סוף אינדיבידואלי קצר מועד, סוף של עמים אחרי מאות או אלי שנים, או סוף העולם הוודאי, אם בהרס עצמי או בהרס טבעי עוד כך וכך מיליוני שנים. אז לכל הרוחות, "חייה היום כי אין מחר."
    למאמיני האמת הפשטנית הנ"ל אין סיכוי להשרד ומאמיניה יחיו באנרכיה וחוסר וודאות בתקופת חייהם הקצרה.
    בהכנסת נופך דתי מיסטי, מוסרי או כוחני ניתן לרסן את ההמונים ליצירת חיים יציבים יותר, וזה מה שעושים מנהיגי העולם, בין אם מנהיגי מדינות ובין אם מנהיגי כתות ומועדונים ושאר קבוצות שיצרו לעצמם אלהים.
    בדרגה שלנו, אולי אפשר לוותר על אלהים לטובת פילוסופיה ומיסטיקה עמוקות יותר אבל, בדרגת ההדיוט, המייצג את רוב האוכלוסיה יש סכנה גדולה בוויתור שכזה.
    דת היא גורם מרסן באותה מידה שכדורגל נחשב לאלימות ממוסדת.
    אגב כך, אנחנו יודעים שיש כאן סימביוזה בין "שוטפי המוחות" למאמינהם. הרבנים מוכרים מוצר שיש לו דרישה......

  • קישור לתגובה שני, 26 אוגוסט 2013 16:08 הוסף ע״י אורנה

    עדי,

    ניסיתי לשלוח לך מייל פרטי כדי להעביר אליך את ספרי אבל המייל חזר אליי.

    צירוף מקרים - הספר עומד לצאת במהדורה מודפסת השבוע.

    אורנה ליברמן

  • קישור לתגובה שני, 26 אוגוסט 2013 12:52 הוסף ע״י עדי אביר

    אורנה,

    שכחתי לשאול אותך כיצד את מפרשת את הקטע באיוב.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 26 אוגוסט 2013 12:43 הוסף ע״י עדי אביר

    אורנה,

    ראיתי את הבלוג שלך ואת הספר שפרסמת בנושא ובכוונתי להתעמק בהם בימים הקרובים. נראה לי, עם זאת, שאת באה מגישה הרבה יותר אוהדת ליהדות ממני ושלדעתך כותבי התנ"ך אכן שיכנעו בכתביהם עומקים אותם אני מעולם לא הצלחתי למצוא. אקרא את הדברים שכתבת ואראה אם תצליחי לשכנע אותי.

    אשמח לספר לך את מסקנותיי (במייל פרטי, לא באמצעות האתר).

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 26 אוגוסט 2013 12:24 הוסף ע״י אורנה

    תודה על תשובתך. הקטע באיוב נראה לי כמעלה גרסה חדשה. גם אני חשבתי שלפי תפיסת המקרא המים היו קיימים מאז ומעולם עד שהתחלתי להתעמק קצת בפסוקים האלה.

  • קישור לתגובה שני, 26 אוגוסט 2013 11:26 הוסף ע״י עדי אביר

    אורנה,

    את צודקת, גם הפסוק הזה, כמו כל פרק לח בספר איוב, רומז על המיתולגיה הקדומה בה האל נאלץ להלחם עם הים, להכניעו ולרסנו.

    התייחסתי לפסוק זה רק כשסימנתי אותו באדום בסעיף 11 בפרקון 'קוסמולוגיות ותיאורי בריאה נוספים שנשתמרו בתנ"ך' במאמר 'מי כתב את סיפורי הבריאה' בכתובת:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=654:%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA&Itemid=195

    הזכרתי את הפסוק גם במאמר 'העולם התלת-קומתי' בכתובת:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=28:%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%AA%D7%99&Itemid=66#_ftn16

    תודה על העניין שמצאת במאמר,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 26 אוגוסט 2013 09:11 הוסף ע״י אורנה

    שלום רב,
    הסבריך המפורטים לתפיסה הקוסמולוגית המשתקפת במקרא מאוד מעניינים. האם אתה מתייחס גם אל "יציאת הים מרחם" באיוב לח:ח-יא?

  • קישור לתגובה שבת, 30 מרס 2013 22:54 הוסף ע״י איתיאל סופר

    עדי אביר

    ככל הנראה לא הבנתי אותך בהתחלה, אבל נראה שכרגע אנחנו מסכימים, חשבתי שאת התפיסה האריסטוטלית אתה מייחס לחז"ל ואת זה למעשה ניסיתי להראות שלא כולם אחזו כך.

    גישת המהר"ל הייתה שאכן מדובר באויר ואמנם יתכן שגישות חז"ל היו שמדובר בשכבה (לא אטמוספרית) כמו שציינת. אולם, ללא קשר למודל ה"גלגלים" האריסטוטלי

    1. נמשיך עם רש"י לא מצינו עגלה בצפון ועקרב בדרום - ........ "והיינו כמין אופן ונתון ברקיע חציו למטה מן הרקיע וחציו למעלה מן הרקיע וכשעולה צדו זה שוקע צדו האחר" כלומר יש מחיצת רקיע שבתוכה יש גלגל שמסתובב וכן רש"י עירובין נו. "זהו פני צפון-....... והליכת החמה ביום היא אבל בלילה אינו הולך אלא סובב מחוץ לכיפה" כלומר הוא זיהה את הרקיע כשכבה שמפרידה.

    2. בדעת רבינו תם גם התכוונתי להוכיח שלא הבין והקביל בין הרקיע למודל הגלגלים האריסטוטלי (כמו שאכן כתבת) אלא שמדובר בשכבה, (וסלח לי על המילה "אויר" זוהי טעות שנכתבה מאחר וכך הסביר המהר"ל, לא ירדתי לעמקם של מילים כוונתי הייתה שכבה)

    3. בנוגע להקבלה, זה אפשרי אם לא מתיחסים לרקיעים ומדובר בדברים נפרדים. דווקא את ה"גלגל" שמפיע בחז"ל ניתן היה להקביל לגלגלים והרקיע או שמדובר בשכבה כמו שתיארנו או כמו שביאר המהר"ל (אויר) אני לא חושב שהם היו צריכים לעשות הקבלה בכדי להצדיק את קיומם של הגלגלים.

    בברכה

    איתיאל סופר

  • קישור לתגובה שבת, 30 מרס 2013 22:00 הוסף ע״י עדי אביר

    אתיאל,

    צריך לקרוא את דברי החכמים בקונטקסט של הזמן בו הם נכתבו ולנסות לא להתבסס על מובנם העכשווי של המילים. רש"י משתמש במילה 'חלל' במובן של המרחב שמתחת לרקיע הקשיח ואין להבין מכך שהוא התכוון לשכבה אטמוספרית. 'סומכא דרקיע' זהו עוביו של הרקיע הקשיח והשמש עוברת דרכו כשהיא נכנסת לתוך ה'חלל' בבוקר ויוצאת ממנו בערב. אם תשאל איך השמש מצליחה לעבור דרך רקיע קשיח אמהר להזכיר לך את 'חלונות הרקיע' שכבר עלו בדיוננו עליהם מעלה הכתוב 'שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע - מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב.' (שמות רבה טו:כב).

    בחישוביו של רבא דנתי במאמר 'גודלו של העולם ועוביו של הרקיע' בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=155:%D7%92%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2&Itemid=99

    אני מסכים אתך שהפרוש 'כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו' הוא קצת מבלבל אבל כיוון שהדברים נכתבו כמאה שנה לפני שהרמב"ם החדיר את האריסטוטליות לתוך היהדות אני חייב להניח שרש"י עדיין לא עיצב את מחשבתו סביב המודל הגיאוצנטרי. בכל מקרה, לא הייתי בונה יותר מידי על הניסוח הזה. אני לא חושב שהוא ממוטט את מה שאמרתי עד כה.

    2. הצלחת לבלבל אותי. אם רבנו תם מסכים שנפתח לשמש חלון בשמים אזי ברור שלא מדובר בסתם שכבת אויר. גם רבנו תם חי לפני הרמב"ם ולכן גם הוא אינו משתמש במונח 'גלגל' במובנו האריסטוטלי.

    3. קצת מאוחר לי לחקור כעת את דברי המהר"ל. אם אזכור, אתייחס אליהם מחר.

    4. קשה לי להבין איך אפשר לשלב בין מודל ה'גלגלים' הגיאוצנטרי למודל 'הרקיעים' הרבני אם לא מזהים את הרקיעים עם הגלגלים. התחושה שלי היא שהרבנים מאד רצו להראות קבל עם ועדה שתורתם הצפינה את כל הסודות שהפילוסופים גילו מאוחר יותר ולכן הם ניצלו כל רמז בכדי להקביל את שתי התורות. לי אין כל ספק שבעיני חכמי התלמוד שבעת הרקיעים התורניים היו זהים בכל ל'גלגלים' האריסטוטליים אף שהיום רק מעטים מוכנים להודות בכך.


    בכבוד רב,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 30 מרס 2013 21:05 הוסף ע״י איתיאל סופר

    עדי אביר,

    1. יתכן ורש"י זיהה את הכדור כ"גלגל" אבל את ה"רקיע" הוא זיהה כשכבת אויר המבדילה (ורש"י כידוע די פשטן בהבנתו, ואני אישית חושב שהוא סבר שכדור הארץ הוא חצי עיגול ואולי לכן גם הניסוח "כיפה" שזב חצי עיגול בבראשית רבה במקום המושג "רקיע") אני מרשה לעצמי לצטט קצת יותר בהרחבה, את הגמרא פסחים צד.

    "אמר רבא שיתא פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיע אלפא פרסי חדא גמרא וחדא סברא סברה סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ה' מילין נמצא עביו של רקיע אחד מששה ביום" (אני חושב שתיאלץ לבאר את דברי חז"ל בהתאמה לפרשנותך, לגבי מהו המושג "עובי") אבל רש"י מבאר
    שיתא אלפי פרסא הוי עלמא- היקף הילוך החמה בתוך החלל ממזרח למערב וסומכא דרקיע עביו של רקיע! אני מדלג... עביו של רקיע אחד מששה ביום- שהרי אדם מהלך 30 מילין מהנ ועד השקיעה ובתוך מהלך 30 מילין לאדם היא מהלכת את כל העולם שהוא ששת אלפים פרסי, ו..... כאן מגיעה ההקבלה וכדי מהלך 5 מילין הוי אחד מששה ב-30 מילין אלמא סומכא דרקיע אלפא פרסי כלומר: הזמן שלוקח לשמש לצאת מהעובי של הרקיע הוא 1000 פרסא המקביל להליכת האדם באותו זמן המשמעות שכאשר דובר על רקיע דובר על "שכבה" שהשמש הייתה צריכה לעבור.

    בנוסף, קצת אחר כך (בעמוד ב) על אותה גמרא מובאת המחלוקת "גלגל קבוע ומזלות חוזרים" מבאר רש"י גלגל- כמין אופן ב*רקיע* שהמזלות נתונים בו (כלומר יש "אופן" ויש "רקיע")

    2. רבינו תם שהבאתי בשיטה מקובצת, והציטוט הוא "בטענות בלבד ניצחום אבל האמת כדברי חז"ל והוא שאומרים "ובוקע חלוני רקיע" (כלומר ההשוואה היא שביום נפתח חלון לפי ר"ת ואז עוברת השמש וזה לא "גלגל")

    3. יתכן שהמהרש"א הושפע מהגישה הקופרניקית אבל המהר"ל ככל הנראה לא, הורדתי עכשיו את הגרסא האינטרנטית בכדי להביא את הציטוט המלא כאשר הוא מדבר על אחד מחכמי דורו " ,תירץ אותה כי היות הארץ כדורית ומונחת באמצע מכל כמרכז בתוך העגולה ,אינו מקובל אל רבותינו" (הבאר השישי)

    4. כמובן אני מסכים באשר לגישת הרמב"ם ורבינו בחיי

    5. אני גם די מסכים שחכמי ישראל *שעסקו במדע* באותה תקופה, קבלו את הגישה האריסטוטלית, זה חוזר על עצמו די הרבה בספרי המחשבה, אולם לגבי ההקבלה, זו אינה בהכרח גישת חז"ל ודאי לא כולם (ולא בטוח גם שכל הפילוסופים ניסו להקביל, אך גם אם ניסו זה מובן וזוהי רק דרך שלהם לנסות להבין).

    בברכה ושבוע טוב

    איתיאל סופר

  • קישור לתגובה שבת, 30 מרס 2013 19:52 הוסף ע״י עדי אביר

    איתיאל,

    בבדיקה נוספת הגעתי למסקנות הבאות:

    1. חז"ל השתמשו במונח 'גלגל' לציין כדור דוגמת כדור השמש או כדור העין: 'דאמר רבי לוי מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים' (יומא כ:ב), 'ענה רבי יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא' (סנהדרין כא:א) וכדומה.

    2. גם רש"י השתמש במונח 'גלגל' לציין כדור 'כיון שחזר גלגל חמה לחזקיהו, ניעור בתשע שעות ומצא שהוא שחרית, בקש להרוג את עבדיו, אמר אתם: הנחתם אותי לישן יום ולילה, אמרו, גלגל חמה חזר, אמר להם: מי החזירו, אמרו לו: אלהיו של חזקיהו, כדאיתא בפסיקתא.' רש"י על מלכים ב' כ:יב, ישעיה לט:א) אבל נראה לי שהוא גם ניצל את המילה 'גלגל', לפחות פעם אחת, במובן של רקיע: 'ושנים - לסוף שס"ה ימים (ס"א ורביע יום) יגמרו מהלכן בי"ב מזלות המשרתים אותם והוא שנה (ס"א והוא שס"ה יום ורביע יום) וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן הראשון. (רש"י על בראשית א:יד)

    3. הרמב"ם ורבנו בחיי, כפי שאני מבין, משווים בין הגלגלים לרקיעים.

    4. בדיון הארוך על בראשית א:א, המלב"ים מקפיד להתייחס לשמש ולירח במונח 'כדורים' והוא שומר את המילה 'גלגלים' לציון כדורי הבדולח האריסטוטליים. כך הוא מפרש את הפסוק הראשון בספר בראשית: 'וכבר הרבה הרי"א להשיב על שטה זו בכמה פליאות. וביחוד ממ"ש את השמים ואת הארץ בה"א הידיעה שלא יצדק על דבר כחני הנעלם והחסר שלא עמד בכחניותו רגע. וע"כ דעתו שהשמים נאמר על הגלגל הגדול המקיף כל הנמצאים העליונים. שכולם יצאו בפועל ביום הראשון לא חומר היולי לבד. ומ"ש ביום הרביעי יהי מאורות מפני שהמאורות לא נבראו ביום הראשון רק בריאתם היה ביום הרביעי. ודעתי אינה נוחה גם מזה. שזה יצדק לדעת הקדמונים שהיו אומרים שיש גלגלים במציאות שבהם קבועים או חוזרים כל כוכבי השמים, וא"כ י"ל שמ"ש את השמים הם הגלגלים שהם נבראו בראשון, והשמש והירח והכוכבים נבראו ברביעי ונתלו בגלגליהם שנקרא רקיע השמים'.

    כלומר, אם דעתו הייתה כדעת הקדמונים שגרסו שהגלגלים הם גופים מוחשיים הוא היה מקבל את גרסת הרי"א אבל כיוון שבימיו, 'כבר בררו האחרונים שאין שום גלגל במציאות כלל, רק כל צבא השמים סובבים על מעגליהם באויר ספירי הנקרא איתר הממלא כל עולם העשיה' הרי שיש לו הסבר אחר אותו הוא מפרט באריכות בהמשך.

    מכל מקום, ברור שהרי"א (רבי יצחק אברבנל שפעל כמאה וחמישים שנים לפני המהרש"א) עדיין האמין שהגלגלים הם כדורי בדולח מוחשיים שחייבים בהכרח להקביל לרקיעים של ריש לקיש. לי נראה שהתובנות ה'מודרניות' של המהרש"א נרכשו רק בעת המהפכה הקופרניקנית ולפני כן כל חכמי ישראל קיבלו את התורה הגיאוצנטרית של אריסטו ככתבה וכלשונה והקבילו את הרקיעים התנ"כיים עם כדורי הבדולח (הלא הם הגלגלים) האריסטוטליים.


    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 30 מרס 2013 18:23 הוסף ע״י איתיאל סופר

    שלום עדי אביר

    ראשית כל ככל הנראה כמות היידע שלך לגבי תפיסתם הקוסמולוגית של חז"ל גדולה משלי,בנוסף עלי לומר שאני בהחלט נוטה להסכים איתך שגם בזמנם היו מחלוקות השקפתיות בנוגע לייחס תורה ומדע, כך שלדעתי לא נתחדש כלום כיום בנושא הזה ולכן אני נוטה לקבל את החלוקה שלך למספר התקופות (אם כי עלי להמשיך ולבדוק בעצמי את הנושא). אי לכך ובהתאם לזאת אני נוטה לקבל את המושג "השקפה" כפרשנות אישית ולא אבסלוטית, וגם אני עדיין עוקב באופן אישי אחרי "הרמזים" בנוגע לתפיסת האמוראים והתנאים וכן הדורות אחריהם, (אגב, כמו שציינת דבר זה לא עצר והמשיך גם לתקופת הראשונים).

    הפעם ככל הנראה תגובתי תהיה קצרה יותר, גם אני כמובן מעריך את ההשקעה בתגובתך!

    ראשית קראתי את דבריך על הרמב"ם ואני מכה על חטא שנתעלם ממני דברי הרמב"ם בנושא הזה, כך שכבר כאשר התחלת לצטט מייד הכה בי הזיכרון, אבל..

    פרשנותך אני חושב מראה יותר בעיות בנסיונות של הבנת הרמב"ם(וראיתי שהוספת גם את רבינו בחיי) אך היא אינה מחייבת את חז"ל, (וודאי שלא כולם) וגם אתה אולי תסכים לכך שרש"י לא ייחס את ה"רקיע" ל"גלגל" אני הוספתי לכך גם את גישת המהרש"א והמהר"ל ורוב המפרשים באותה גמרא שהושפעו מתורתו של רבינו תם, (אגב: אני נוטה להסכים איתך באשר לגישתו המדעית של רש"י וגם בעלי התוספות לפחות בחלקם, ואף כתבתי זאת בתגובה מקודם). קראתי את מאמרך לגבי הרקיעים וגם המאמר העוסק בחלונות הרקיע, אם כי ברפרוף (אני לא כל כך מרוכז כרגע, קצת עייף :-))

    1. בנוגע לתשובתך בהקשר של "ובוקע חלוני רקיע" אני אמנם ניסחתי את זאת כתובנה שלי, אולם זוהי הוכחת רבינו תם והשיטה מקובצת בכתובות (ג:) שהבאתי לכך שחכמי ישראל ניצחו (כך שגם בעין שככל הנראה לא עסקה במדע זו התובנה, אם כי המהר"ל כאמור חולק גם על כך בפרשנותו). וכאמור, זכותך לחלוק את תובנתך, אני רק מציין שלא כולם הבינו כך.

    כשכתבת "שים לב שחכמי ישראל משתמשים במונח 'גלגל' כשבבירור הם מתכוונים ל'רקיע'".... אני לא בטוח מדובר בשתי ממרות כשאחת מדברת על "גלגל" ואילו השניה על "רקיע" (וזה דווקא אחת הסיבות שהמהר"ל כותב שהוא לא מיחס זאת אחד לשני, שהרי זה כתוב בצורה שונה) אבל, זוהי דעתך.

    2. בהקשר לתגובתך על המהר"ל, אני נוטה לא להסכים, דברי המהר"ל אכן נכתבו אי שם באיזור המאה ה-16, (ואני קצת גרוע עם התאריכים, אבל אני לא כל כך בטוח שתורתו של קופרניקוס הייתה כל כך מבלבלת כל עוד לא הוכחה מאוחר יותר על ידי "טיכו ברהה" ו"חוקי קפלר" בהמשך).תפיסתו הייתה גיאוצנטרית הספר "באר הגולה" מזמן כבר לא אצלי אולם במאמר השישי הוא מביא ואני מקווה שאני מצטט נכון דעה של אדם בזמנו שטען שחז"ל אכן כשלו בהסברם הקוסמולוגי והוא מצטט באחת מפיסקותיו "ואמר כי היות כדור הארץ כעגולה ובמרכז מכל, לא היה ידוע להם" (כאמור הציטוט לא מדוייק) כך שככל הנראה תפיסתו הייתה גיאוצנטרית (סלח לי, לא ראיתי את הדיון)

    בנוגע להתייחסותך ל"אור" אכן הצלחת להסביר אני רק הבאתי שבעיניי מיוחסת יותר מידי חשיבות לאור כך שנראה לי שיש יותר מכך בסך הכל אני מציין את דעתי, ובאותה שורה הרשה לי להחמיא לך על צורת ניסוח מעולה (אתה מביא רק את דעתך ולא טענה אבסלוטית וחוסך באד הומינם, שתי הדברים האהובים עלי בניסוח).

    בברכה

    איתיאל סופר

  • קישור לתגובה שישי, 29 מרס 2013 18:34 הוסף ע״י עדי אביר

    אוריאל,

    מה לפי דעתך משמעות המילה ברא? לשיטתם של הרבנים מדובר ביצירה של 'יש' מ'אין' כלומר של חומר מתוך ה'ריק' אבל מה בדיוק תומך בדעה הזאת? בפרקון 'האם האל ברא את העולם "יש מאין"?' התייחסתי לרוב המופעים של המילה 'ברא' בתנ"ך והראתי שאין שום סיבה להניח שיש איזה שהוא הבדל הבדל בין 'ברא' 'יצר' ו'עשה'.

    גם הטענה שאלוהים ברא את האדמה מכוסה במים אינה יכולה להחזיק מים (סליחה - לא יכולתי להתאפק). המים, ובכלל זה מי התהום, אינם ספיח שולי לארץ אלא תופעה משמעותית בזכות עצמה ולא ייתכן שהכתוב לא היה מציין במפורש את בריאת המים - אם הם אכן נבראו ולא היו שם מאז ומתמיד. אם נלך בקו המחשבה שלך נוכל להניח שאלוהים ברא גם את רשת מסעדות מקדונלד שהרי גם הם, כמו המים, יכלו להסתתר בתוך הפסוק 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ'.

    פרשת הבריאה היא סתומה כי הרבנים רוצים שהיא תהיה סתומה אבל אין סיבה שלא ננסה לפצחה ולהציע פירוש שעולה בקנה אחד עם כל פסוקי המקרא, אפילו אם מדובר בפירוש שאינו נשמע הגיוני לאדם המודרני. האחראי לסיפור הבריאה הסתמך על הידע המדעי שלך ימיו ולא על הידע המדעי של המאה העשרים ואחת וייתכן מאד שמה שנראה לנו היום כאבסורדי נראה בעיניו כהגיוני וסביר. אני ארחיב את הדיבור בנושא במאמר בשם 'מי כתב את סיפור הבריאה' שאפרסם בשבוע הבא.

    בכל מקרה, אם כתבתי 'זה הפירוש הנכון', איני יכול אלא להתנצל ולתלות את דברי בעייפות או בסיניליות. אין דבר כזה 'הפירוש הנכון' ואני בטח לא מוסמך לקבוע איזה פירוש הוא 'נכון' ואיזה לא. טענתי היחידה היא שהפירוש שלי הוא גם סביר וגם תואם את פשטם של הפסוקים הרלוונטיים. על כל קורא וקורא להחליט בעצמו אם לפירוש שאני מציע יש יתרונות על פני הפירושים האחרים אם לאו.

    בכל מקרה, בניגוד לפירושים המסורתיים, הפירוש שלי אינו מסתמך על האמונה שהתורה היא דבר האל ולכן מי שחושב שההסבר שלי הוא סביר יותר מההסברים של הפרשנים הרבניים צריך גם לחשוב על האפשרות שהפרק הראשון בספר בראשית נכתב על ידי בן תמותה ולא על ידי האל שכביכול ברא את העולם, שהרי האל הזה היה אמור לדעת כיצד באמת נראה היקום.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 29 מרס 2013 14:13 הוסף ע״י עדי אביר

    איתיאל,

    בתחילה ברצוני להודות לך על התייחסותך העניינית ועל ההשקעה שהשקעת בכתיבת תגובתך. ברשותך אפתח מעט את הנקודות שהעלת:

    ** ההתייחסות התורנית לרקיעים וגלגלים **

    רשאית הבה נסכם שבשלב מסוים הרבנים זיהו את הרקיעים התלמודיים עם הגלגלים האריסטוטליים. מעיד על כך הרמב"ם שבפרק ג' של ספר המדע שב'יד החזקה' כתב: 'הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות והם תשעה גלגלים גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה וגלגל רביעי שבו חמה ....'. גם רבינו בחיי קישר במפורש את הרקיעים עם הגלגלים באמרו 'אמר יהודה שני רקיעים הם שנאמר ..., ריש לקיש אמר ז' ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, ולדעת חכמי המחקר והם הפילוסופים הם ט' ואלו הן: גלגל המקיף, שני לו גלגל המזלות ואחריו ז' גלגלים של ז' כוכבי לכת שהם שצ"ם חנכ"ל.'

    לפני שאנסה להסביר כיצד חכמי ישראל הגיעו לקביעה הזאת עלינו להבין מה קורה כאשר הרבנים נתקלים בתורות פילוסופיות/מדעיות שמתקבלות על דעתם של רבים ממשכילי התקופה. מצד אחד הם לא יכולים להרשות לעצמם לפסול את הדעות ה'מודרניות' ומצד שני הם גם אינם יכולים לפסול את האמירות של קודמיהם ולכן הם נוקטים בטקטיקה שבידי הרבנים כבר הפכה ליצירת אומנות: הם מטשטשים את ההבדלים בין שתי התורות ודורשים 'פנימה' את התובנות החדשות במטרה להביא להרמוניזציה בין שתי התורות ולהראות שהדעות ה'מודרניות' היו טבועות בעומקה של תורת ישראל עוד מימי ההתגלות על ההר. אנו רואים את אותו התהליך מתרחש בימינו אנו כאשר הרבנים מוצאים את עצמם מול הממצאים המדעיים של מאה וחמישים השנים האחרונות. מסתבר שבתקופה זאת עשרות ספרים תורניים הצליחו לסחוט מעומקי התורה, התלמוד והמדרשים הקבלות מופלאות לממצאי המדע המודרני וכיום כל נער דתי כבר יודע שאין הרבה הבדל בין המדע העכשווי לבין תורתם של אבותינו.

    החרדים של היום, דרך אגב, נוקטים בטקטיקה שונה לחלוטין: הם מרחיקים את עצמם ואת ילדיהם מכל התובנות המודרניות על ידי איסור קריאת ספרות חול, צפייה בטלוויזיה, שיטוט באינטרנט לא מצונזר וכדומה וכן הבעיה אינה מציקה להם כפי שהיא מציקה לאנשים שמעורים בהלכי החשיבה של המאה העשרים ואחת. הם גם ממעיטים בערכן של הסתירות בין הדת למדע על ידי הוצאת המדע מהתחום התורני תוך התעלמות מכך שבתנ"ך יש לא מעט תיאורים קוסמולוגיים וחז"ל השקיעו בנושא, כפי שאתה עצמך הראית, דיונים על גבי דיונים.

    בכל אופן, אני מחלק את מערכת היחסים בין ההשקפות התורניות לתורה הגיאוצנטרית של אריסטו ותלמי לארבעה שלבים:

    א. התעלמות מוחלטת ברוב התקופה התנאית. אף שיש להניח שבאשקלון, קיסריה, בית שאן ולבטח אלכסנדריה ישבו משכילים שהכירו את המדע המודרני, חכמי ישראל, כמו החרדים של ימינו, אסרו על כל מגע עם 'חכמת יוון' והגבילו את עצמם לידע המדעי שהם הצליחו לסחוט מפסוקי התנ"ך.

    ב. תקופת 'הכיבוש האריסטוטלי הראשון' שהחלה בימיו של רבי יהודה הנשיא שכנראה הנמיך את חומות ההפרדה בין היהדות לפילוסופיה היוונית. בימיו מתחילים המאמצים לפשר בין תורת ישראל לתורת יוון. המאמצים הללו גברו בדור השני של אמוראי ישראל אליו יש לייחס את דבריו של ריש לקיש 'ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.'

    ג. תקופת הישיבות הבבליות שפעלו הרחק מאזורי ההשפעה ההלניסטים שם, על אף ההדים הרחוקים שנשמעו מארץ ישראל, לא ניתן משקל ניכר לתורה הגיאוצנטרית ונראה שהרבנים הבבלים שבו לאמץ קוסמולוגיות יותר מסורתיות. עם זאת, אנו מוצאים בתלמוד הבבלי ניסיונות להגדיל במידה ניכרת את ממדיו של היקום ולהתאימו, כנראה, לדעות שרווחו במזרח באותה העת.

    ד. 'תקופת הכיבוש האריסטוטלי השני' שהחלה בימיו של הרמב"ם ,שבמקביל לאבן רושד שהחדיר את האריסטוטליות לאסלאם ולתומס אקוינס שהחדיר את התורה הזאת לנצרות, הצליח להחדיר את הפילוסופיה האריסטוטלית, ועמה את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, ליהדות שם הן נשארו במשך מאות בשנים ובמקרים מסוימים אף עד עצם ימינו אנו.


    ** התייחסות לדברים שכתבת **

    1. אני משער לעצמי שאתה התייחסת למחלוקת בפסחים דף ב':

    תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם: אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין.
    אמר רבי: תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון.
    מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא.

    חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע.

    אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
    תניא רבי נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין.

    דיון זה מדגים היטב את הבלבול שאחז בחכמי ישראל בתקופתו של רבי יהודה הנשיא כשהקוסמולוגיה הגאוצנטרית החלה לחדור לתוך היהדות: חכמי ישראל מציגים את העמדה המסורתית: הרקיע קבוע וגרמי השמיים מטיילים עליו, בעוד שחכמי אומות העולם מיצגים את הגישה הגיאוצנטרית: גרמי השמים משובצים בתוך ה'גלגל' והגלגל עצמו סובב סביב הארץ. שים לב שחכמי ישראל משתמשים במונח 'גלגל' כשבבירור הם מתכוונים ל'רקיע' ולכן הניסיון לזהות את הגלגלים עם הרקיעים החל כבר בימיו של רבי יהודה הנשיא והוא יתפוס תאוצה שני דורות מאוחר יותר, בימיו של ריש לקיש.

    באותו אופן, חכמי ישראל שאמרו 'ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע' שוב ייצגו את העמדה התורנית שטענה שהשמש נעה ממזרח למערב מתחת לרקיע הקשיח וחוזרת מהמערב למזרח מעל לרקיע זה בעוד שחכמי אומות העולם שטענו 'ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע' מבטאים את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית בה השמש מקיפה את הארץ.

    על הנושא הזה כתבתי במאמר 'מספר הרקיעים' בכתובת:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=149:%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D&Itemid=99

    2. המהר"ל חי ופעל במאה השש עשרה ובימיו התורה האריסטוטלית, מעט לאחר ימיו של קופרניקוס, ובתקופתו כבר עלה הצורך להתעמת עם המדע 'המודרני' שהחל לפסול את הדעות האריסטוטליות שהיהדות אימצה בהתלהבות כה רבה. לפיכך אין פלא שהוא ניסה להציג את הרקיע כשכבת אוויר שמבדילה בין השמש לכדור. זאת בפירוש אינה גישתו של הרמב"ם, שקדם למהר"ל ביותר משלוש מאות שנה, והוא הציף את ספר מורה נבוכים מספר רב של התייחסויות שמורות שהוא התייחס לגלגלים במונחים אריסטוטליים, ככדורי בדולח של ממש (הבדולח הוא יסוד האתר אותו נוהגים לכנות בשם 'היסוד החמישי' או 'quintessence'), למשל:

    (א) 'הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות ...' (הלכות יסודי התורה ג:א)

    (ב) 'כל גלגל וגלגל משמונה הגלגלים שבהם הכוכבים נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים מהן גלגלים סובבים ממערב למזרח ומהן סובבים ממזרח למערב כמו הגלגל התשיעי החוזר ממזרח למערב וכולן אין ביניהם מקום פנוי.' (הלכות יסודי התורה ג:ב)

    (ג) 'כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם ... (הלכות יסודי תורה ג:ט, לשכבות אוויר אין הרי נפש, דעה ושכל וקשה להגיד עליהם שהם חיים, עומדים, מכירים, משבחים ומפארים).

    (ד) 'ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים ....' (הלכות יסודי תורה ג:י, 'גולם' בלשון הרמב"ם הוא חומר. מדובר כאן ביסוד החמישי אבל זה עדיין חומר ולא סתם שכבת אוויר).

    הנושא הזה נדון ביתר פירוט בהתכתבות ביני לבין הרב החבדי יעקב סנגאווי בכתובת:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=220:%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8&Itemid=139

    3. כשכתבת:

    'בנוסף אנו אומרים בתפילה "ובוקע חלוני רקיע" (דבר שככל הנראה מבוסס על הגמרא בפסחים) וזה ככל הנראה מאחר ובבוקר נפתח "חלון" שבו חמה נכנסת ויוצאת דבר שמן הסתם לא ניתן לומר על "גלגל" אלא רק על השכבה המפרידה.'

    אתה למעשה הלבשת את התובנות המודרניות שלך על רבנים שחי כאלף ושמונה מאות שנים לפניך. הרבנים הללו חשבו במונחים שונים לחלוטין והם האמינו שברקיע הקשיח יש חלונות של ממש דרכם גרמי השמים נוהגים להיכנס אל מתחת לכיפת הרקיע הקשיח ולצאת חזרה אל מחוץ לכיפה לאחר סיום תפקיד. כבר מצאמו את חכמי ישראל אומרים 'ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע' וברור שאם הרקיע לא היה קשיח החמה לא הייתה יכולה להלך מעליו מבלי להאיר את הארץ. ברור גם שהיא חייבת להיכנס אל מתחת לרקיע הקשיח לעת בוקר ולצאת חזרה לעת ערב.

    גם בנושא זה דנתי ארוכות ותוכל למצוא מאמר בשם 'חלונות הרקיע' בכתובת:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=152:%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2&Itemid=98

    ומאמר נוסף בשם 'גודלו של העולם ועביו של הרקיע' בכתובת:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=155:%D7%92%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2&Itemid=99

    4. בנושא הבריאה 'יש מאין': אם אני צודק והמים קדמו ל'בריאת' העולם הרי שהחומר היה קיים קודם לעיצובו של העולם.

    5. הרס"ג ידוע בנטייתו לברור רק את הפסוקים המתאימים לו מתוך הרבה פסוקים שסותרים את עמדותיו אבל במקרה זה הוא גרם יותר נזק מתועלת. בלק בן ציפור שאמר 'נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ' התייחס לעצמו בלשון יחיד 'אוּכַל' ו'וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ' ולעמו בלשון רבים 'נַכֶּה'. באשר למנוח לא היה מזיק לרבנו סעדיה לקרוא את הקטע המלא שאומר ' וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי ... וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים.' האם לא ברור בעליל שמנוח פגש את המלאך יחד עם אשתו מה שבהחלט הצדיק את השימוש בלשון רבים. באשר לדניאל, בלשון הרבים הוא לבטח השתמש בכדי לציין את עצמו ואת 'גָּלֵא רָזִין' שבשמים. בכל מקרה הביטוי 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' הוא ברור לגמרי ואפשר להוציאו מפשטו רק אם מניחים שאלוהים נהג לדבר אל עצמו בלשון רבים, דבר שאני מכל מקום מסרב לטפול עליו.

    6. 'שמי השמים' הם מושג טופולוגי של ממש שמוזכר במספר ספרי המקרא. אני מאמין ששמי השמים שימשו כגגו של העולם כולו. ספר בראשית אינו מדבר על בריאתם/יצירתם של 'שמי השמים' ולכן אני חייב להניח שהם כיסו מאז ומתמיד על המבנה הסגור שבתוכו נוצר היקום. על שאר השאלות, חוץ מהאחרונה, אני חושב שעניתי. על ה'תנינים הגדולים' אדון בפירוט רב במאמר שאעלה לאתר בשבוע הבא לו אקרא 'מי כתב את סיפור הבריאה?'

    שוב תודה על התייחסותך ואשמח לקרוא את תגובתך לתגובתי.

    ברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 29 מרס 2013 07:06 הוסף ע״י איתיאל סופר

    שלום עדי אביר

    ברשותך הייתי רוצה להתייחס לסיפא של דבריך בהם טענת כי הרקיע הוא הגלגל וכך חז"ל הבינו ומשום כך היה להם להוסיף עוד רקיעים בכדי להשלים את מספר הגלגלים החסר.
    לדעתי דעה זו נסתרת מעיני כל מפרשי התלמוד שאני מכיר, (אפילו הפשטנים שבהם) ואפילו על ידי התלמוד עצמו.
    בגמרא בפסחים צד. מובאת המחלוקת המוכרת בין חז"ל לחכמי יוון לגבי מהלך החמה אם למטה מעביו של רקיע או למעלה.... (שים לב שמוזכרת כאן המילה "עביו") אותה מחלוקת (בשמות אחרים ובשתי דעות נוספות) מובאת בבראשית רבה וגם שם מוזכרת המילה "רקיע" אולם בפועל אף אחד מן המפרשים (שאני מכיר ויש רשימה נכבדה) לא חשב לייחס זאת לכך שהגלגל מתעקם ועולה למעלה, גם הראשונים שככל הנראה טעו (או חז"ל, בהנחה שהפרשנות נכונה.) לא הסבירו שמדובר בגלגל, (אני אביא מספר מקורות לכך) ולמעשה המקור היחיד שבו מוזכרת הפרשנות שמדובר בגלגל מובאת בספר "באר הגולה" של המהר"ל (שער ו') בה הוא מביא שזו הפרשנות של אנשי דורו שצחקו על חז"ל והוא שלל את הפרשנות מכל וכל וטען שאם היה מדובר בגלגל הייתה מוזכרת המילה "גלגל" כמו בדיונים הקודמים באותה גמרא דוגמת: "גלגל קבוע ומזלות חוזרים..." (גישתו בשער ה' הייתה שיתכן כי חז"ל טעו, אולם לא בטעויות שאין השכל סובלם) בכל אופן, שם הוא ביאר כי הרקיע הוא שכבת אוויר שמבדילה בין השמש לכדור, (וככל הנראה גם לפי הסברו קיימת טעות בחז"ל והוא הסתמך על האריסטוטליות, אבל זה לא הנושא) באותו ספר אגב הוא גם מדבר על פערי הגדלים שמובאים בתלמוד לממדי העולם, (האמת, זה לא מסתדר לי עם הפשט שם, אבל מן הסתם קיים הסבר, מאחר ואותו עמוד סותר את עצמו מילה אחר מילה כך שגם טעות מדעית לא תסביר מה שקורה שם).
    אפילו "רבינו תם" המוכר שהביא שחז"ל לא טעו בויכוח ורק בטענות ניצחו הבין שלא מדובר בגלגל (שיטה מקובצת כתובות ג:) כפי שמובן מדבריו! בנוסף, תוכל להסתכל ברש"י שם וגם צד. (ד"ה שיתא פרסא) ובערובין נו. (פני צפון) ראש השנה כד. (כאן בימות החמה) מהרש"א יומא כ: (מפני גלגל חמה) ורשימת מפרשים בכלל על אותה גמרא, הבנתם באופן כללי(למרות שנחלקו בין ההבנות בנוגע לסיבוב עצמו וגם הבנת המהר"ל שונה מהבנתם הם, אולם אני חושב שפרשנותו של רש"י פעמים רבות הייתה מאוד פשטנית ולא צמודה למדע, בשונה מגישת הרמב"ם דוגמה לכך, ראש השנה כה. במשנה) שהרקיע הוא שכבת אויר המפרידה בין הכדור (או החצי כדור, תלוי איזו פרשנות) לשמש.
    בנוסף כמו שציינת גם הארסטוטליות טענה שיש תשעה גלגלים לכן מן הראוי היה שיוסיפו עוד שמונה רקיעים (או שבעה)
    אולם, הסיבה שהוסיפו שישה הוא מאחר וכידוע יש ליהדות (ואין לי מושג למה) התייחסות מיוחדת למספר שבע ולכך ששת הרקיעים שנוספו בצירוף הרקיע שלנו הם שבע,

    בנוסף אנו אומרים בתפילה "ובוקע חלוני רקיע" (דבר שככל הנראה מבוסס על הגמרא בפסחים) וזה ככל הנראה מאחר ובבוקר נפתח "חלון" שבו חמה נכנסת ויוצאת דבר שמן הסתם לא ניתן לומר על "גלגל" אלא רק על השכבה המפרידה.

    הרשה לי להעיר עוד מספר הערות קטנות (שניתן לסדרם בסיפור) בנוגע לבריאה שטענת כי איננה יש מאין, לשון הפסוקים מראה הבדל, שבהתחלה דיבר על בריאה באופן כללי ואחר כך על עשיה ומשם דייק (המלבי"ם או הרמב"ן איני זוכר ואולי שניהם) שבתחילה נברא הכל יש מאין ואחר כך באמת החומר התפתח בשאר הימים, לכן הסתירה מהעשיה אחר כך היא בעצם סיבת ההסבר. (כאן אני יכול אולי להוסיף פרשנות שלי ולהסביר אולי את ההבדל בין אמירה לעשיה שאמירה מתייחסת אולי לאקסיומות ולחוקי הטבע ועשיה לשלב ההתפתחות, {מאחר וההתנהלות היא דרך החוקים} בפועל וזה גם יכול להסביר את הצירוף בריאה ועשיה בשאר הפסוקים שהבאת, שבאמת כל אחת מהמילים "בראתיו", "עשיתיו", מתייחסת לתופעה אחרת במהלך הבריאה עצמה, אולם זה לא מחייב אותך.) בנוגע ל"נעשה אדם" כבר התייחס רס"ג בנושא ריבוי רשויות אולם הדוגמאות והפרשנות שלו מתאימים גם לכאן, במאמר ב' ("וראיתי אחרים נתלים במה שאמר ה' נעשה אדם בצלמנו, ואומרים כי הלשון הזה מורה על רבים. ואלו יותר סכלים מן הראשונים, לפי שאינם יודעים כי שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' - והוא אחד. כמו שאמר בלק:
    "אולי אוכל נכה בו",
    ואמר דניאל
    "דנא חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא",
    ואמר מנוח
    "נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים",
    וכל הדומה לכך).
    בנוסף למרות החילוק (בדוחק לטעמי) בין השמים, לשמי השמים שעשית לא מצאתי סתירות (חזקות בכל אופן) בפרשנות שלך, רק לא ברור לי למה בפסוק "בראשית ברא את השמים ואת הארץ" הבנת ששמי השמים היו כבר והוא רק גילה אותם ואילו את הארץ הוא יצר מחדש, אם ניצמד לפרשנות עלינו להסיק שגם את השמים הוא יצר מחדש. כמו כן אולי התייחסות למושג "בוקר" ו"ערב" בימים הראשונים ובפרט ביום הראשון (שהרי במושגים פרימיטיביים אלו מן הסתם האמינו שהזמן אינו בריאה כמו שהסביר הרמב"ן ואם כן מה הגדיר ערב ביום הראשון?) בנוסף דרושה התייחסות מיוחדת למושג אור שחוזר כל כך הרבה בפסוקים (לכן אני נוטה לחשוב שיש כאן יותר מסתם חשיפה.) ואולי גם למה ו"חושך על פני תהום" ולא חושך באופן כללי? (הרי תהום הוא מקום ספיציפי), ולסיום גם ההתייחסות המיוחדת ל"תנינים הגדולים" בשונה משאר חיות, בהם לא פירט. עד כאן (לפחות מהקצת שאני מכיר).

    בברכה,

    איתיאל סופר

  • קישור לתגובה שישי, 29 מרס 2013 05:52 הוסף ע״י אוריאל נופך

    טוב...
    אני לא בקי בתרבויות אחרות, ייתכן שלאור תרבויות אחרות שהיו באותה תקופה הפירוש שלך נכון, אבל אני לא חושב שזה הפשט של הכתוב.
    לא כתוב "בראשית ברוא אלוהים" אלא בראשית 'ברא' כלומר - אלוהים ברא את השמים ואת הארץ בתחילת היום הראשון (בעצם לפני היות כלום לא היו גם ימים או זמן). את הארץ הוא ברא מכוסה מים, וחשוכה. אחר כך הוא דאג להפוך אותה למה שהיא היום - ברא אור, צבע את השמים בכחול/עשה עננים (הסברים הגיוניים להפרדת המים), חשף יבשה, שתל צמחים, יצר את הכוכבים וכו'.
    בכל מקרה, פרשת הבריאה היא יותר מדי סתומה ולא מפורשת מכדי שיהיה ניתן להגיד פירוש ולהגיד: 'זה הפירוש הנכון', ולכן אני לא רואה טעם רב להתעסק בזה.
    בכל מקרה בהצלחה

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים