Print this page
שלישי, 13 מאי 2014 12:27

היכן הוקם אוהל המועד ולמה הוא שימש?

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
בחלומם הרטוב הכוהנים ראו את עצמם במרכזו של עם ישראל, מוקפים בטבעת של שומרי ראש משבט לוי ורחוק יותר, בשנים עשר שבטי ישראל שהיו אמורים לסור למרותם ולדאוג לרווחתם. בעולם הפנטזיות שהכוהנים טוו לעצמם, המשכן, אוהל המועד שהכיל אותו וכלי הקודש שבתוכו ניצבו בתוך המחנה הכוהני ושימשו רק את המשרתים בקודש. מאידך, מסורות אחרת מדברות על אוהל מועד שהיה נטוע מחוץ למחנה, גם בימים בהם עם ישראל כבר היה אמור לנהוג על פי התרשים הכוהני ונשאלת השאלה אם האל שהכתיב למשה את כל התורה לא באמת ידע היכן הוא נועד עם בכיר נביאיו.
 
מהו אוהל המועד ומהו המשכן
 
שני המונחים, 'מִשְׁכַּן' ו'אֹהֶל מוֹעֵד' עלולים לבלבל כל מי שלא שם לב שהמקרא מרבה לקשר בין השניים באמצעות הביטוי 'מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד' ממנו אנו לומדים שהמשכן ואוהל המועד חד המה. [א]  יש להניח, אם כן, ששני המונחים מתייחסים למשכן מכוסה יריעות האוהל שאת מפרטו הטכני האל מסר למשה בפרקים כה עד כז של ספר שמות. במפרט זה ניתן למצוא שני ציוויים ברורים:   
 
1.
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד.[ב]
 
 
2.
וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
...
וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן.
וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ.[ג]
 
ומהם אנו לומדים שהמשכן נבנה מעצי שיטים שכוסו באוהל של יריעות עיזים.
 
השאלה היא היכן הוקם המשכן עטוף האוהל, במרכז המחנה או מחוצה לו? המקרא, כהרגלו, לא מצליח לגבש תשובה אחידה:  
 
גישה אחת: אוהל המועד הוקם בלב המחנה
 
ספר במדבר מתאר את העולם שהכוהנים היו רוצים לראות כשהם קמים בבוקר - עולם אידיאלי ופנטסטי שאמור להיות מורכב מארבעה מעגלים שמקיפים זה את זה:
 
1.
בלב ליבה של האומה האידיאלית היו אמורים לשכון הנכסים הקדושים של הכוהנים. הללו כללו במהלך הדורות את אוהל המועד, המשכן והמקדש, אליהם האל נוהג כביכול לרדת בשעה שהוא רוצה לבא במגע עם הצמרת הכוהנית; לוחות הברית וארון הקודש שמסמלים את החוקים שהאל, בתיווכם ובאחריותם של הכוהנים, כפה על עמו הנבחר; המזבח באמצעותו הכוהנים יכולים להזין את האל שברשותם וכדומה.

הנכסים הקדושים הללו יוחדו לשימושם הבלעדי של הכוהנים והם אמורים היו לסמל לעם לא רק את נוכחותו האימננטית של האל, ששולט על גורלו של עם ישראל, אלא גם את חשיבותם של אלו שנבחרו לשרתו, לדאוג לכל צרכיו
[ד], לדברר אותו ולשכך את כעסיו.
 
2.
הנכסים הקדושים היו אמורים להיות מוקפים על ידי הכוהנים, היחידים שרשאים להיכנס לתחומו של האל ולבצע את הפולחנים שהוא דורש.
 
3.
בדמיונם הכוהנים ראו סביבם טבעת של בני שבט לוי שאמורה הייתה לבודד אותם ואת נכסיהם הקדושים מבני שאר השבטים. מבחינה זאת הלוויים שימשו כיחידה לאבטחת אישים של הכוהנים שמנעה מעיניים פולשניות לגלות מה באמת מתרחש בתחומם של האל וכוהניו, או בניסוחו של ספר במדבר:
 
 
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר.
הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ.
וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן.
וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן.
וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.[ה]
 
4.
במעגל החיצוני ביותר, שהקיף את טבעת הלווים שסבבה את מתחם הכוהנים שעטף את הנכסים הקדושים, הוקמו כביכול המחנות של שאר שבטי ישראל: שבטי יהודה יששכר וזבולון ממזרח, ראובן, שמעון וגד בדרום, אפרים, מנשה ובנימין במערב ולבסוף, דן, אשר ונפתלי בצפון.[ו] שוכני המחנות הללו לא יכלו לתקשר עם אלוהיהם ללא תיווך כוהני ואם הם רצו לזכות בחסדיו, או לשכך את זעמו, הם נדרשו להעביר לרשות הכוהנים קערות כסף, מזרקי כסף, כפות מלאות קטורת, פרים, אילים, כבשים בני שנה, שעירי עיזים, עתודים, סולת בלולה בשמן למנחה, יין לנסך[ז], מעשרים, תרומות ומתנות כיד הדמיון הטובה עליהם.[ח]
 
הכתוב מתאר בפרוטרוט את אותו עולם נפלא שהכוהנים היו רוצים לראות מול עיניהם:
 
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.
וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם ... וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשׂכָר ... מַטֵּה זְבוּלֻן ... רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.
דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם... וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן ... וּמַטֵּה גָּד ... וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.
וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם.
דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה ... וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה ... וּמַטֵּה בִּנְיָמִן ... וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.
דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם ... וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר ... וּמַטֵּה נַפְתָּלִי ... לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו.[ט]
 
תיאור זה, שללא ספק נכתב על ידי כוהנים שחפצו לעגן בתקדימים פיקטיביים את התפקיד המרכזי שהם שאפו למלא בחברה הישראלית, מציב את אוהל המועד במרכז המחנה ואישוש לכך ניתן לקבל מהעובדה שקורבנות שונים נשחטו בפתח אוהל מועד[י] וגופם נלקח לשריפה מחוץ למחנה[יא] מה שמחייב אותנו להניח שאוהל המועד והמזבח ניצבו בתוך המחנה ולא מחוצה לו.
 
גישה אלטרנטיבית: אוהל המועד הוקם מחוץ למחנה
 
מצד שני, למרות ההתייחסויות הברורות למיקומו המרכזי של אוהל המועד, רבים הם הקטעים מהם ניתן להבין שאוהל המועד היה מחוץ למחנה ולא בתוכו. ספר שמות עצמו מציין במפורש:
 
וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהֹוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.[יב]
 
אבל לא קשה לבטל את הסתירה הזאת ולטעון שהאוהל הורחק מהמחנה לפני השלמת בנייתו של המשכן ולאחר מכן האוהל, והמשכן שבתוכו, הובאו למתחם הכוהני שבמרכז המחנה.[יג]  
 
באותו אופן, לפרשנים גם לא היה קשה להסביר את הקטע הבא:
 
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם.
וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.
..
וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.
...
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף.
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.[יד]
 
אנו עלולים אמנם לקבל את הרושם שה'יציאה' אל אוהל המועד מחייבת אוהל מועד אליו צריך לצאת, כלומר, אוהל שנמצא מחוץ למחנה, אבל האבן עזרא ממהר להרגיענו: 'צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם ... וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם - כל אחד מאהלו'[טו], היינו, האל לא ביקש מהשלושה לצאת אל מחוץ למחנה אלא רק  אל מחוץ לאוהליהם ולכן אין לנו כאן שום אינדיקציה באשר למיקומו של האוהל עצמו.
 
את התמונה מצליחים לבסוף להעכיר אלדד ומידד שלא יצאו לאוהל והתנבאו בתוך המחנה:
 
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ.
...
וַיֵּצֵא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל.
וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.
וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה.[טז]
 
כאן הכתוב כבר מציין במפורש שאלדד ומידד לא יצאו אל האוהל ובניגוד ליתר הזקנים הם נשארו להתנבא במחנה. דברים מפורשים אלו מחייבים אותנו להניח שאוהל המועד היה באותה העת מחוץ למחנה ולא במרכזו. ניתן אולי להיתפס בקש ולטעון שהמונח 'מחנה' מתייחס כאן למחנה של השבט אליו השתייכו אלדד ומידד והמונח 'יָצְאוּ הָאֹהֱלָה' למעבר מהמחנה השבטי מחנה הכוהני אבל לנו לא צריך להיות כל ספק באשר למובנו של הביטוי 'וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה': אלדד ומידד נשארו במחנה השבטי ולא יצאו אל המשכן/אוהל המועד שניצב מחוץ למחנה.
 
התנבאות הזקנים התרחשה לאחר שבני ישראל השלימו את המסע מהר סיני למדבר פארן במהלכו השבטים כבר נעו בארבעה מחנות שהקיפו את הלוויים, הכוהנים והמשכן. הדעת נותנת שלאחר השלמת המסע למדבר פראן המשכן, והאוהל שמכסה אותו, אמורים היו להימצא במרכז המחנה ולא מחוצה לו וממילא יש בידינו סתירה בין שתי מסורות שונות.
 
לאור שתי הגישות הסותרות עלינו לשאול אם אוהל המועד הוקם במרכז המחנה או מחוצה לו? המקרא, למרבה המבוכה, מאמץ פעם את הגישה האחת ופעם את האחרת ומשאיר לנו התמודד עם האפשרות שלא רק גורם אחד עסק בכתיבת ועריכת התורה ושבין כותבי התורה לא נכלל אף בורא שמיים וארץ שאמור היה לדעת היכן בדיוק הוא נהג להיוועד עם בכיר נביאיו.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
למשל:
'וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ' (שמות לט:לב)
'וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו ... אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדֶיהָ וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר אֶת מֵיתָרָיו וִיתֵדֹתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל מוֹעֵד' (שמות לט:לג-מ)
'בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד' (שמות מ:ב)
'וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד' (שמות מ:ו)
וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה' (שמות מ:כט)
'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן' (שמות מ:לד-לה)
'אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.' (ויקרא יז:ג-ד)
'וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ.  וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן.' (במדבר ג:ה-ח)
'וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.' (במדבר ג:כה(
[ב]             
שמות כו:טז
[ג]              
שמות כג:ז-יג
[ד]              
האל היהודי, שעדיין לא גילה שהוא חסר גוף, צורה וצרכים, דרש לספק לו אספקה סדירה של בשר, תבואות, יין, שמן כדומה. עיקר תפקידם של הכוהנים הסתכם בהעלאת הקורבנות, המנחות והנסכים על המזבח, צינור האספקה דרכו התקרובת עוברת מתחומם של הבריות לתחומו של האל.   
[ה]             
במדבר ג:ה-י
[ו]              
במדבר ב:א-לד
[ז]              
בני ישראל מסתובבים ארבעים שנה במדבר הצחיח ובכל זאת הם נדרשים להקריב לאלוהיהם סולת בלולה בשמן למנחה ויין לנסך וזאת חרף העובדה שבמדבר לא ניתן לגבל את החיטה ממנה מפיקים סולת ולא צומחים גפנים ועצי זית שיכולים לספק יין ושמן. מכך ניתן להסיק שבנוסף למן ולשלו האל המטיר משמיים גם אלומות חיטה, ענבים, זיתים, שמרים להתססת ענבים, גתי שמן, מיכלי תסיסה וחביות ליישון היין.   
[ח]             
ההטבות החומריות שהכוהנים רצו לסחוט מאחיהם מתוארות בפרוטרוט במאמר 'היתרונות הכלכליים של הכהונה'.
[ט]             
במדבר ב:א-לד
[י]              
ויקרא ד:ד, ד:יד-טו, ח:ג-טו, טז:טז-יח
[יא]            
ויקרא ד:יב, ד:כא, ח:יז, טז:כז
[יב]            
שמות לג:ז
[יג]             
ברצף הסיפורי של ספר שמות האוהל הוקם מחוץ למחנה לאחר חטא העגל ולפני מתן זוג לוחות ברית השניים ורש"י, ואחריו הרמב"ן, הבינו את הדברים כפשוטם וקבעו שמשה נטה את אוהלו מחוץ למחנה לאחר שירד מהר סיני וראה את בני ישראל סוגדים לעגל הזהב. האבן עזרא, לעומתם, גרס שאוהל המועד הוצא אל מחוץ למחנה לאחר קבלת זוג הלוחות השניים ואת הסדר המשובש של הסיפורים, היינו תיאור הוצאת האוהל לפני סיפור העלייה השנייה על ההר, הוא תולה בכלל היפה 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' שמאפשר למספר התנכי לשתול אירוע מאוחר לפני אירוע שקדם לו. (ראה דברי הפרשנים על שמות לג:ז)
[יד]             
במדבר יב:ד-טו
[טו]            
אבן עזרא על במדבר יב:ד
[טז]            
במדבר יא:טז-כו
נקרא 2604 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

6 תגובות