Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:33

מקום לידתו של בנימין

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
אין שום כלל שכופה על הרבניים להיעצר בגבולות הסביר ולא אחת הם נאלצים להגן על כבודה של התורה על חשבון כל זיקה אפשרית למציאות המוכרת לנו. בדוגמה שלפנינו פסוק אחד טוען שבנימין נולד בדרך לאפרת ופסוק אחר מתעקש שהוא נולד דווקא בפדן ארם. האם ניתן לפשר בין השניים? כמובן שכן. כשלא בוחלים באבסורד הכל הוא בעצם אפשרי לחלוטין.
 
 
אנו יודעים שבנימין נולד בארץ כנען בדרך לאפרת אבל באותו אופן ידוע לנו גם שבנימין נולד בפדן ארם, הרחק מגבולותיה של ארץ כנען:
 
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם.[א]
בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.[ב]
 
 
למרות שבנימין נכלל ברשימת בני יעקב שנולדו בפדן ארם כל המפרשים מסכימים שבנימין אכן נולד בדרך לאפרת ושני הסברים להם להחלקת הסתירה:
 
1.
המקור השני מייחס את לידתו של בנימין לפדן ארם משום ששם התפללה רחל ללידתו ואמרה 'יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר'[ג].[1]
 
2.
המקור השני מונה את כל בני יעקב. רוב בני יעקב נולדו בפדן ארם והכתוב כולל את בנימין יחד עם הרוב, כפי שהוא נוהג לעשות מעת לעת.[2]
 
מה הרבנים חושבים לעצמם? שטיפת מח של דורות לימדה אותנו שהידע הרבני נשאב מעומקים שלנצח ישארו חסומים בפני הדיוטות שכמונו אבל רגע אחד לפני שניפול לאותם העומקים שכבר הצליחו לשאוב את מיטב בניו של העם היהודי עלינו להתעשת ולשאול: האם תפילה לילד כמוה כלידת ילד? האם יהוה אינו מבין את ההבדל בין מלמול שפתיים ללידה בפועל? כיצד נוכל מעתה לקבל כפשוטם את כל שאר סיפורי התנ"ך? מי כף לידנו יתקע שכל האירועים המתוארים בתנ"ך אכן קרו בפועל ולא רק בתפילתו של אדם זה או אחר? לא לנו לייעץ לרבנים אך טוב יעשו אם יזנחו את התירוץ המביש הזה, וטובה שעה אחת קודם.
 
התירוץ השני מביך לא פחות וגם אותו יש לגנוז מהר ככל שאפשר. האם האל הוא בסך הכל עוד מחבר מרושל שאינו טורח לפרט את היוצאים מהכלל? בעצם, האם נוכל להיות בטוחים שראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף ובנימין אכן יצאו מחלציו של יעקב ואף אחד מהם לא נכלל ברשימה רק משום שלרוב אחיו יש קרבת דם אמיתית עם מי שנחשב כאביהם? כיצד נוכל לנום בשלווה כשבלבנו מנקרות הספקות? כיצד הצליח יעקב להרדם בלילה?
 
האבן עזרא החליט לעגן את הספקולציה במציאות ולטענתו ניתן להראות עוד מקרים רבים בהם הכתוב מכליל ברוב גם את היוצאים מהכלל.[3] החזקוני אפילו מפנה אותנו לדוגמה ספציפית[4] אותה כדאי לבדוק לפרטיה:
 
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן. וּבְנֵי רְאוּבֵן ... וּבְנֵי שִׁמְעוֹן ... וּבְנֵי לֵוִי ... וּבְנֵי יְהוּדָה ... וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר ... וּבְנֵי זְבֻלוּן ... אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ. ... כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים.[ד]
 
המקרא קובע ששלושים ושלושה מיורדי מצריים השתייכו ללאה אבל אם נמנה את בני השבטים נגלה שהכתוב מצליח לגייס למטרה החשובה רק שלושים ושתים נפשות:
 
 צאצאי לאה
מספר הנפשות
ראובן ובניו
        5 
שמעון ובניו
        7
לוי ובניו
        4
יהודה וצאצאיו
        6
יששכר ובניו
        5
זבולון ובניו
        4
דינה בת לאה
        1
 
        --
סך כל בני לאה
        32
רש"י שש להתעמת עם הבעיה אך קודם לכך הוא לומד כלל גדול מכך שהזכרים נקראו 'בְּנֵי לֵאָה' בעוד שהבת נקראה 'דִּינָה בִתּוֹ':
 
הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה.[5]
 
החזקוני מסביר את דבריו המתומצתים של רש"י ביתר אריכות:
 
הטעם הוא: כשזרע האשה בא תחילה הוא מתפזר על ידי התשמיש שעדיין נמצא בעיצומו ולכן הוא מתבטל אבל זרעו של גבר שיוצא בגמר התשמיש נקלט וממנו הולד נוצר. בדיוק מהטעם ההפוך נכון לומר שכאשר הגבר מזריע תחילה נולדת נקבה. לכן באמת מזרע הזכר נולד זכר ומזרע הנקבה נולדת הנקבה.[6]
 
כלומר, הזכרים נוצרים מזרע הגבר והנקבות מזרע האשה. זרעה של אשה שמגיעה לאביונה לפני הגבר מתפזר לכל עבר ולכן בתום המשגל נותר רק זרעו של הגבר ממנו ייווצר כאמור בן זכר. כשהגבר מגיע לסיפוקו לפני האשה הזרע הגברי מתפזר ונותר רק זרעה של האשה ממנו תיוולד בבא היום נקבה חדשה. הסבר זה אינו כל כך מדויק מבחינה מדעית אבל זאת דעתה של תורה ודעה זאת היא היחידה שקובעת בכל הפסיקות הרבניות שמתייחסות לנושא.
 
נחזור למניין בני לאה ונגלה שרש"י אינו מתקשה להסביר מדוע הכתוב מציין 'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ' כשבפועל הצלחנו בקושי רב למנות רק 32 נפשות:
 
שלשים ושלש - ובפרטן אין אתה מוצא אלא ל"ב (32) אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנאמר 'וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם'. לידתה במצרים ואין הורתה במצרים[ה].[7]
 
יוכבד בת לוי נולדה בין החומות במצריים אך כיוון שאמה התעברה מחוץ למצריים הכתוב מרשה לעצמו לכללה במניין בני לאה ולכן מספר בני לאה, אליבא דרש"י, הוא באמת 33 ולא 32 כפי שהסכלים עלולים להסיק מהשמות שהכתוב בחר למנות בפועל.
פרשנות זאת מעוררת תילים של בעיות חדשות. מצד אחד המקרא מספר:
 
וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת.[ו]
 
אך מצד שני אנו יודעים שמשה מת בגיל 120 לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר. עתה צא וחשב: משה נולד שמונים שנה לפני יציאת מצריים ולכן יוכבד אימו, אם היא אכן נולדה בין החומות מייד לאחר שיעקב ובניו ירדו מצרימה, הייתה חייבת להיות כבת 350 בעת לידתו! רש"י מנסה להמתיק את הגלולה המרה וקובע, ללא שום סימוכין ובסתירה מוחלטת לניסוח המקראי:
 
'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם', שאת מניין ארבע מאות ושלושים השנים יש להתחיל מיום לידתו של יצחק.[8]
 
מכאן שבני ישראל שהו במצריים רק 210 שנים וגילה של יוכבד בעת לידתו של משה היה בסך הכל 130 שנה.[ז] כך או כך בידנו אירוע פלאי והאבן עזרא השתומם על שהמקרא תאר בפרוטרוט את נס לידת יצחק בשנת התשעים לחיי שרה והתעלם כליל מנס גדול הרבה יותר: לידת משה ליוכבד בת המאה ושלושים או אולי אפילו בת השלוש מאות וחמישים. כיוון שהמקרא מילא פיו מים, האבן עזרא היה חייב להסיק שלא יוכבד היא זאת שהשלימה את המניין לשלושים ושלושה והנפש החסרה להצדקת הפסוק 'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ' חייבת להיות זאת של יעקב עצמו. יעקב אמנם לא היה בנה של לאה וקשה להגיד עליו שהוא יצא מהירך של עצמו, כמתחייב מהפסוק 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ' אבל:
 
דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים, למשל, כאשר אמר 'אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם'[ח] ולא נולד לו בנימין שם. גם בפרשה זאת יש בידנו שתי עדויות. אחת אומרת 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו'[ט] ויעקב הוזכר כאחד מבני ישראל כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. העדות השניה היא 'כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים'[י] ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים כי שם היו ושם נולדו וכתוב אומר בהמשך 'בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה'[יא] ואלה שניהם לא ירדו. פסוק זה מספק לנו עדות נוספת לכך שיעקב נכנס בחשבון שבעים הנפשות כי נפש יש לו וזה העיקר.[9]
 
האין זה נפלא? במקום להתנצל פעמיים על שתי סתירות שונות האבן עזרא סומך בלבול אחד על משנהו ומחליק את שניהם! את בנימין שנולד בדרך לאפרת הוא מרשה לכלול במניין בני יעקב שנולדו בפדן ארם כיוון שכך נהג המקרא כשכלל את יעקב במנין 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ'. מצד שני, את יוצא ירכו של יצחק הוא מרשה לצרף ל'יֹצְאֵי יְרֵכוֹ' של יעקב משום שהמקרא הרשה לעצמו לכלול את בנימין בין שאר האחים שנולדו בפדן ארם.
 
ההגיון הסיבובי ניצח. הרבנים צלחו אתגר נוסף ולנו לא נותר אלא להפנות את ערפנו לחורבות הלוגיקה ולקוות שיום יבוא ולבני ישראל יקום מושיע שיצליח לשכנע אפילו את הפראים שבמאמינים שאף אלוה לא היה מכתים את שמו הטוב בניסוחים כה מרושלים, במיוחד כאשר הוא ידע משבעת ימי בראשית שטובי מפרשיו עתידים לעשות מעצמם צחוק בנסיונות מגוחכים להנחיל לכתביו קצת הגיון וסדר.
 
למרבה האירוניה אין כל צורך בהתפתלויות הפרשניות וניתן לישב את כל אי ההבנות בדרך רצינית ומכובדת שרק תאדיר את שם השם: בדיון על שמה של בית-אל רש"י, בעקבות מסכת חולין בתלמוד הבבלי, מצליח להחליק את הסתירות בין פסוקים שמיקמו את חלום יעקב בבית-אל לבין פרשנויות רבניות שדרשו מיעקב להיות באותה העת על הר המוריה בירושלים:
 
אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לבית-אל וזוהי קפיצת הארץ שהוזכרה במסכת חולין.[10] אז בא בית המקדש לקראת יעקב עד בית אל ועל זה נאמר 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם'[יב]. [11]
 
עתה אמור, אם הר המוריה קפץ לבית-אל לכבודו של יעקב האם אין הדעת נותנת שפדן ארם קפצה לדרך אפרתה לכבודה של אשתו הצדקת? זאת הפרשנות היחידה שמתיישבת עם פשט הפסוקים והיחידה שאינה שמה את האל לחוחה ואטלולא. כל מי שרוצה להשאר נאמן לדרכם של התלמוד ורש"י חייב להסיר ספקות מליבו ולהבין שבנימין יכל להיוולד גם בפדן ארם וגם בדרך אפרתה רק אם אתר אחד קפץ לבקר את השני בדיוק ברגע שרחל כרעה ללדת. כל פירוש אחר הוא לא יותר מסתם ספקולציה פרועה, חסרת שחר ובלתי מבוססת.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו.
 


[א]        
בראשית לה:טז-יט
[ב]        
בראשית לה:כג-כו
[ג]        
בראשית ל:כד
[ד]        
בראשית מו:ח-כז
[ה]        
במדבר כו:נט
[ו]        
שמות יב:מ
[ז]              
ראה המאמר 'פרשנות תנ"כית בשיטת עשה זאת בעצמך'
[ח]        
בראשית לה:כו
[ט]        
בראשית מו:ח
[י]        
בראשית מו:כז
[יא]       
דברים י:כב
[יב]       
בראשית כח:יא


[1]             
למשל, הריב"א והחזקוני על בראשית לה"כו
[2]             
למשל, האבן עזרא על בראשית לה:כו
[3]             
אבן עזרא על בראשית לה:כו
[4]             
חזקוני על בראשית לה:כו
[5]             
רש"י על בראשית מו:טו
[6]             
'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה'. פרש רש"י: אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. היינו טעמא: כשזרע האשה בא תחילה הוא מתפזר על ידי התשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל אבל זרע האיש הבא בגמר ביאה עומד ונקלט ממנו הולד נוצר. איש מזריע תחלה יולדת נקבה מהאי טעמא איפכא, כי באמת מזרע הזכר נולד זכר ומזרע הנקבה נולדת הנקבה.
(חזקוני על בראשית פרק מו פסוק טו)
[7]             
רש"י על בראשית מו:טו
[8]             
רש"י על שמות יב:מ
[9]             
דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים. כאשר אמר 'אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם' ולא נולד לו בנימין שם. כי גם בזו הפרשה שנים עדים האחד שאמר 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו'. והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל. כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. והעד השני 'כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים' ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים כי שם היו ושם נולדו. וכתוב אחריו 'בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה' ואלה שניהם לא ירדו. גם כן זה הכתוב לעד כי יעקב נכנס בחשבון כי נפש יש לו והוא העיקר.
(אבן עזרא על בראשית מו:כג)
[10]            
חולין צא:ב
[11]            
אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל וזהו 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם'.
(רש"י על בראשית כח:יז)
נקרא 3885 פעמים
למאמר הבא ולקודם: מקום מותו של אהרון »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

9 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 12 יולי 2016 11:53 הוסף ע״י עדי אביר

    יצחק,

    בימינו ניסוח מרושל מעין זה ישאיר את רישומו בציונו של כל תלמיד תיכון. מדוע, לדעתך, דווקא הכותב האלוהי נתפס כשהוא מנסח את תורת הנצח באופן שהיה מבייש כל עיתוני מתחיל או סופר בוסר?

    הפסוק: 'בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.'

    הוא שקרי בדיוק כמו הפסוק:

    'בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּקליפורניה'.

    או שאתה מספר את האמת או שאתה מעוות את האמת. אין דרך ביניים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 12 יולי 2016 02:40 הוסף ע״י יצחק א

    תשובה: עיקר הנושא של אותה פרשה הוא לידתו של בנימין שמתואר בפירוט, לאחר שנולד בנימין ונשלם מנין יב' השבטים רוצה המקרא למנותם ולהזכיר גם את שאר הבנים שנולדו קודם לכן, כך שהמנין של בני יעקב מכוון בעיקרו להוסיף את שאר האחים שהיו קודם לבנימין (שעל לידתו סופר עכשיו), אלא שכיון שהזכיר את כולם חזר והזכיר גם את בנימין, אך ודאי שהביטוי "אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם" מכוון על שאר האחים שהוזכרו כעת ולא על בנימין שעליו דברנו לפני כן והוא נושא הפרשה (ובגלל לידתו הוזכר מנין זה), נ"ל די מצחיק לקרוא לזה "סתירה".

  • קישור לתגובה שלישי, 07 מאי 2013 06:31 הוסף ע״י טל

    עדו, אכן כל מה שכתבתה נכון. אני סטודנט לחקר המקרא והיסטוריה מקראית והסיפור עם שפן הסופר ידוע היטב. רק תיקון קטנטן, שפן הסופר לא הוא זה שמצא את ספר התורה, שפן הסופר נשלח על ידי יאשיהו המלך שהחליט להכניס תיקונים בבית המקדש שהיה עזוב. יאשיהו המלך שלח את שפן אל חלקיהו הכוהן הגדול למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. בעקבות השיפוץ מוצא חלקיהו ספר תורה קדום, ואז הוא מסר את הספר לשפן. ושהספר נשלח למלך יאשיהו זה התחיל לכפות בכוח את חוקי הספר הנ''ל. כך שאתה צודק ואין כאן שום מסורת מאב לבנו.

  • קישור לתגובה ראשון, 05 מאי 2013 14:16 הוסף ע״י עדו

    עדי תודה על התמיכה אבל אני חש שעלי לשוב ולהפריך את אותו טיעון עתיק של מחזירים בתשובה שמשום מה הם לא נלאים מלהציג.
    א. אין שום מסורת שעברה מאב לבן. אבא שלי לא יודע לספר לי היכן עמד סב-סב-סב-סב-סב-סבי, האם בצד הדרומי של ההר או הצפוני, מה הוא לבש ואיך קראו לו. מה שיש הוא סיפור שכתוב בספר.
    ב. באותו ספר עצמו במלכים ב, פרק כ"ב כתוב במפורש ששפן הסופר גילה את ספר התורה זרוק במקדש ושיאשיהו המלך (!) עצמו נרעש כשראה עד כמה העם רחק ממה שהיה כתוב באותו ספר. כלומר העם לא ידע והסיפור לא עבר מדור לדור. יותר מזה, שנים אחר כך שוב עמדו עזרא ונחמיה וקראו בספר והעם זעק ובכה כשגילה על כמה מצוות עבר. כלומר הספר עצמו מכיל בתוכו את ההפרכה לאותה הוכחה ניצחת.
    ג. מה בדיוק כתוב על מעמד הר סיני? משה רבנו הורה לעם להתרחק מההר והזהיר אותם שמי שיקרב ימות. הוא נעלם לו בין הסלעים וחזר אחר כך עם התורה. בקלות אפשר להבין את זה כאילו עלה משה הערמומי להר געש פעיל, התחבא בין הסלעים ואז חזר כשהעם אחוז חרדה מהאש והעשן הנפלטים מההר.
    ד. כמה מליוני צופים? טובי ההיסטוריונים מתעקשים שבמצרים כולה לא היו יותר משלושה מליון איש, וראה איזה פלא, עזיבה של עם בסדר גודל כזה אינה רשומה בשום מקום בתולדות מצרים למרות התיעוד הדקדקני של המצרים שחופף למאורעות אחרים. גם אף עם אחר לא העלה את הדברים על הכתב.
    ה. בתקופה שבה אמורה הייתה יציאת מצרים להתרחש, כנען הייתה תחת שלטון מצרי, מאיפה יברחו העבדים? מפרעה אל חייליו השולטים בכנען?
    ולבסוף. 'אורח לרגע' מעיד על עצמו שהוא חילוני לשעבר ומהנדס בהשכלתו.
    הנה אתגר שאני מניח לפתחו , אני טוען שכל מעמד הר סיני הוא פשוט ביקור של חייזרים אינטילגנטיים בכדור הארץ וחלק מניסוי שהם עורכים בבני אדם (תרגעו, אני לא באמת מאמין בזה). אני מזמין את כל מי שמאמין ב'אמת ההיסטורית' של מעמד הר סיני להפריך את האפשרות הזאת.

  • קישור לתגובה שבת, 04 מאי 2013 21:20 הוסף ע״י עדי אביר

    אורח לרגע,

    עדו אינו מגיב סרק ותגובותיו הן תמיד ענייניות ורציניות. לי נראה שדבריו ראויים לתגובה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 04 מאי 2013 20:06 הוסף ע״י אורח לרגע

    עדו

    כיוון ש'במאמר' "עומק,פנימיות כו'" כתבתי לך תגובה רצינית, אתה מצידך לא התייחסת לתגובתי כלל, מה שהותיר אותי עם המסקנה שאתה 'מגיב סרק' ולכן איני מתכוון להתייחס לתגובות שלך עד שיוכח אחרת.

    שבוע טוב

  • קישור לתגובה שישי, 03 מאי 2013 04:59 הוסף ע״י עדו

    "שמתכחשים לעובדה ההיסטורית של מתן תורה "
    מתן תורה איננו עובדה היסטורית אלא אגדה בלבד כמו סיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.
    כל עוד היית בתחום של מציאות 'רוחנית' יכולת לטעון שעקרונות הביסוס וההפרכה המדעיים אינם חלים עליך. ברגע שקבעת שמשהו הוא עובדה היסטורית נכנסת לתחום שבו כבר צריך הוכחות של ממש.

  • קישור לתגובה חמישי, 02 מאי 2013 18:44 הוסף ע״י עדי אביר

    אורח לרגע,

    אני מודה שאני לא מקבל את היסוד עליו נשענת הפרשנות של גדולי ישראל, שאני בא עם אג'נדה הכבולה במיטת סדום, שחרטתי על דגלי מלחמה בדת, שאני מתכחש לעובדה ההיסטורית של מתן תורה, שאני שולל מכל וכל מציאות של רוחניות, שאיני מקבל עומקים שונים בטקסט, שאיני מקבל את הפולקלור היהודי האותנטי (כעת אתם כבר רוצים להשתלט גם על הפולקלור היהודי - נו שיהיה), שאני רק מרחיב את רדיוס תפוצת ההבלים שלי, שאני מזלזל בכל התורה שבעל פה כולה ושאני מנסה לעוור את הקורא ממושכלות נעלות. למעשה אני אפילו גאה בכך שאני ראוי לכל ההאשמות הללו אבל כל המתקפה הזאת עדיין אינה מסבירה את הסתירה בה אני דן במאמר.

    לאחר שגמרת לגמד אותי, את האתר שלי ואת אתרי הכפירה האחרים האם לא הגיע הזמן גם להתייחס לכתוב ולהסביר מדוע קטע פשוט יחסית דורש אקרובטיקה פרשנית כה מפותלת. איזה 'עומק' ו'פנימיות' כפו על בעל הקטע הזה לטעות במניינם של בני לאה? האם האל שכביכול כתב את ספר בראשית לא בדק את החישובים שלו לפני שהוא עשה צחוק מעצמו? האם ייתכן שאת הקטע הזה כתב איזה בן אנוש שבחל בלימודי ליבה ולא בורא השמיים והארץ? בקיצור ידידי, למה לזרות כל כך הרבה גיצים, רשפים ומסכי עשן אם יש הסבר פשוט לכל הבלבול? אני מבין שאתה לא אוהב את הניסוחים שלי. אני אוהב עוד פחות את הניסוחים שלכם. אבל מה קשור הסגנון שלי לשאלה עצמה? כיוון שזאת בעייה ידועה ומוכרת לבטח יש באמתחתך תשובה ידועה ומוכרת ולכן איני מבין מדוע אינך פשוט מציג אותה ומעמיד אותי במקומי. האם זה בגלל שאת התשובות שלכם כבר הצגתי במאמר עצמו והראתי שהן לא כל כך עמוקות ונפלאות כפי שאתה רוצה שנאמין?

    אתה כנראה מאד מתאמץ ל'קבל את היסוד עליו נשענת הפרשנות של גדולי ישראל' ולכן אתה עוצם את עיניך לעובדה שהתנ"ך מוצף בסתירות ושהספרות הרבנית מוצפת בנסיונות להסביר ולתרץ את הסתירות הללו, לרוב בצורה שיכולה לשכנע רק את אלו שמתאמצים בכל כוחם להשתכנע. אם נראה לך שיש ולו מאמר אחד בו אני טועה, מעוות, משמיט, מסלף וכו' אז אנא, חשוף ברבים את קלוני. אם לאו, אזי אתה מוזמן לתקוף אותי ad hominem בכל מאמר שרק תרצה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 02 מאי 2013 15:56 הוסף ע״י אורח לרגע

    עדי
    לצערי אני מוצא אותך שוב מחטיא את המטרה, בכך שאתה מתעקש לא קבל את היסוד עליו נשענת הפרשנות של גדולי ישראל (כפי שהזכרתי בעבר בהתכתבותנו).
    לכן אני לא מוצא שום טעם להסברים כאן, אתה בא עם אג'נדה הכבולה במיטת סדום, ולכן לא נראה שיש אפשרות להוציא פירות מדיון על 'מאמר' הנ"ל ועוד הרבה כיוצא בו שבמרחבי האתר שלך.
    אני שב ואומר כדי שגם הצופה יראה בכך הדגשה יתרה, לא ניתן להסביר מה משמעות של מחלוקת וכן פרשנויות שונות לדברים שנראים לכאורה סותרים, לאנשים שחרטו על דגלם מלחמה בדת !!
    שמתכחשים לעובדה ההיסטורית של מתן תורה
    ששוללים מכל וכל מציאות של רוחניות
    שלא מקבלים עומקים שונים בטקסט שלא מקבלים את הפולקלור היהודי האותנטי.
    לכן כל דיון שיתחיל ללא הסכמה והבנה בדבר מושגי היסוד הללו הינו טיפשי מן היסוד, וזה דינם גם של שאר ה'מאמרי סתירות' שלך שפועל גורמים רק להרחבת רדיוס תפוצת ההבלים שלך.
    הרי לא היית צריך להסתבך בקושיות דחוקות בטקסט, אתה הרי יכול לשאול ולזלזל בכל התורה שבעל פה כולה, שמפרשת את הכתוב הנסתר בתורה שבכתב (כמו לדוגמא תפילין, שבת, ארבעת המינים וכו').
    ועוד ראיה ניצחת לטיפשות יסודית מעין זו, היא כאשר כל הביקורת המקראית שלך, מלאה בביטויים מכפישים ואף מגדפים שמטרתם להטות לב הקורא ובלבד שנצליח לעוור אותו ממושכלות נעלות, אבל יחד עם זאת אני גם שמח שזה הנשק האחרון באמתחתכם.
    אגב למען הסר ספק, 'התמיהות' הללו לא מקוריות לך הם מצויות כעפר באתרי כפירה אחרים, ועם בערך אותן התמיהות הילדותיות, ואותן המסקנות המכפישות.
    אנא ממך אל תרגיש מגומד מההתבטאויות שלי, פשוט אני משתדל להתאים את שפת התגובה לשפת המאמר כנראה שזו הדרך היחידה להגיע איתך לדיון בגובה העיניים.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים