Print this page
שני, 02 אוגוסט 2010 17:33

מקום לידתו של בנימין

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
אין שום כלל שכופה על הרבניים להיעצר בגבולות הסביר ולא אחת הם נאלצים להגן על כבודה של התורה על חשבון כל זיקה אפשרית למציאות המוכרת לנו. בדוגמה שלפנינו פסוק אחד טוען שבנימין נולד בדרך לאפרת ופסוק אחר מתעקש שהוא נולד דווקא בפדן ארם. האם ניתן לפשר בין השניים? כמובן שכן. כשלא בוחלים באבסורד הכל הוא בעצם אפשרי לחלוטין.
 
 
אנו יודעים שבנימין נולד בארץ כנען בדרך לאפרת אבל באותו אופן ידוע לנו גם שבנימין נולד בפדן ארם, הרחק מגבולותיה של ארץ כנען:
 
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם.[א]
בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלוּן. בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.[ב]
 
 
למרות שבנימין נכלל ברשימת בני יעקב שנולדו בפדן ארם כל המפרשים מסכימים שבנימין אכן נולד בדרך לאפרת ושני הסברים להם להחלקת הסתירה:
 
1.
המקור השני מייחס את לידתו של בנימין לפדן ארם משום ששם התפללה רחל ללידתו ואמרה 'יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר'[ג].[1]
 
2.
המקור השני מונה את כל בני יעקב. רוב בני יעקב נולדו בפדן ארם והכתוב כולל את בנימין יחד עם הרוב, כפי שהוא נוהג לעשות מעת לעת.[2]
 
מה הרבנים חושבים לעצמם? שטיפת מח של דורות לימדה אותנו שהידע הרבני נשאב מעומקים שלנצח ישארו חסומים בפני הדיוטות שכמונו אבל רגע אחד לפני שניפול לאותם העומקים שכבר הצליחו לשאוב את מיטב בניו של העם היהודי עלינו להתעשת ולשאול: האם תפילה לילד כמוה כלידת ילד? האם יהוה אינו מבין את ההבדל בין מלמול שפתיים ללידה בפועל? כיצד נוכל מעתה לקבל כפשוטם את כל שאר סיפורי התנ"ך? מי כף לידנו יתקע שכל האירועים המתוארים בתנ"ך אכן קרו בפועל ולא רק בתפילתו של אדם זה או אחר? לא לנו לייעץ לרבנים אך טוב יעשו אם יזנחו את התירוץ המביש הזה, וטובה שעה אחת קודם.
 
התירוץ השני מביך לא פחות וגם אותו יש לגנוז מהר ככל שאפשר. האם האל הוא בסך הכל עוד מחבר מרושל שאינו טורח לפרט את היוצאים מהכלל? בעצם, האם נוכל להיות בטוחים שראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף ובנימין אכן יצאו מחלציו של יעקב ואף אחד מהם לא נכלל ברשימה רק משום שלרוב אחיו יש קרבת דם אמיתית עם מי שנחשב כאביהם? כיצד נוכל לנום בשלווה כשבלבנו מנקרות הספקות? כיצד הצליח יעקב להרדם בלילה?
 
האבן עזרא החליט לעגן את הספקולציה במציאות ולטענתו ניתן להראות עוד מקרים רבים בהם הכתוב מכליל ברוב גם את היוצאים מהכלל.[3] החזקוני אפילו מפנה אותנו לדוגמה ספציפית[4] אותה כדאי לבדוק לפרטיה:
 
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן. וּבְנֵי רְאוּבֵן ... וּבְנֵי שִׁמְעוֹן ... וּבְנֵי לֵוִי ... וּבְנֵי יְהוּדָה ... וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר ... וּבְנֵי זְבֻלוּן ... אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ. ... כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים.[ד]
 
המקרא קובע ששלושים ושלושה מיורדי מצריים השתייכו ללאה אבל אם נמנה את בני השבטים נגלה שהכתוב מצליח לגייס למטרה החשובה רק שלושים ושתים נפשות:
 
 צאצאי לאה
מספר הנפשות
ראובן ובניו
        5 
שמעון ובניו
        7
לוי ובניו
        4
יהודה וצאצאיו
        6
יששכר ובניו
        5
זבולון ובניו
        4
דינה בת לאה
        1
 
        --
סך כל בני לאה
        32
רש"י שש להתעמת עם הבעיה אך קודם לכך הוא לומד כלל גדול מכך שהזכרים נקראו 'בְּנֵי לֵאָה' בעוד שהבת נקראה 'דִּינָה בִתּוֹ':
 
הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה.[5]
 
החזקוני מסביר את דבריו המתומצתים של רש"י ביתר אריכות:
 
הטעם הוא: כשזרע האשה בא תחילה הוא מתפזר על ידי התשמיש שעדיין נמצא בעיצומו ולכן הוא מתבטל אבל זרעו של גבר שיוצא בגמר התשמיש נקלט וממנו הולד נוצר. בדיוק מהטעם ההפוך נכון לומר שכאשר הגבר מזריע תחילה נולדת נקבה. לכן באמת מזרע הזכר נולד זכר ומזרע הנקבה נולדת הנקבה.[6]
 
כלומר, הזכרים נוצרים מזרע הגבר והנקבות מזרע האשה. זרעה של אשה שמגיעה לאביונה לפני הגבר מתפזר לכל עבר ולכן בתום המשגל נותר רק זרעו של הגבר ממנו ייווצר כאמור בן זכר. כשהגבר מגיע לסיפוקו לפני האשה הזרע הגברי מתפזר ונותר רק זרעה של האשה ממנו תיוולד בבא היום נקבה חדשה. הסבר זה אינו כל כך מדויק מבחינה מדעית אבל זאת דעתה של תורה ודעה זאת היא היחידה שקובעת בכל הפסיקות הרבניות שמתייחסות לנושא.
 
נחזור למניין בני לאה ונגלה שרש"י אינו מתקשה להסביר מדוע הכתוב מציין 'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ' כשבפועל הצלחנו בקושי רב למנות רק 32 נפשות:
 
שלשים ושלש - ובפרטן אין אתה מוצא אלא ל"ב (32) אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנאמר 'וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם'. לידתה במצרים ואין הורתה במצרים[ה].[7]
 
יוכבד בת לוי נולדה בין החומות במצריים אך כיוון שאמה התעברה מחוץ למצריים הכתוב מרשה לעצמו לכללה במניין בני לאה ולכן מספר בני לאה, אליבא דרש"י, הוא באמת 33 ולא 32 כפי שהסכלים עלולים להסיק מהשמות שהכתוב בחר למנות בפועל.
פרשנות זאת מעוררת תילים של בעיות חדשות. מצד אחד המקרא מספר:
 
וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת.[ו]
 
אך מצד שני אנו יודעים שמשה מת בגיל 120 לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר. עתה צא וחשב: משה נולד שמונים שנה לפני יציאת מצריים ולכן יוכבד אימו, אם היא אכן נולדה בין החומות מייד לאחר שיעקב ובניו ירדו מצרימה, הייתה חייבת להיות כבת 350 בעת לידתו! רש"י מנסה להמתיק את הגלולה המרה וקובע, ללא שום סימוכין ובסתירה מוחלטת לניסוח המקראי:
 
'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם', שאת מניין ארבע מאות ושלושים השנים יש להתחיל מיום לידתו של יצחק.[8]
 
מכאן שבני ישראל שהו במצריים רק 210 שנים וגילה של יוכבד בעת לידתו של משה היה בסך הכל 130 שנה.[ז] כך או כך בידנו אירוע פלאי והאבן עזרא השתומם על שהמקרא תאר בפרוטרוט את נס לידת יצחק בשנת התשעים לחיי שרה והתעלם כליל מנס גדול הרבה יותר: לידת משה ליוכבד בת המאה ושלושים או אולי אפילו בת השלוש מאות וחמישים. כיוון שהמקרא מילא פיו מים, האבן עזרא היה חייב להסיק שלא יוכבד היא זאת שהשלימה את המניין לשלושים ושלושה והנפש החסרה להצדקת הפסוק 'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ' חייבת להיות זאת של יעקב עצמו. יעקב אמנם לא היה בנה של לאה וקשה להגיד עליו שהוא יצא מהירך של עצמו, כמתחייב מהפסוק 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ' אבל:
 
דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים, למשל, כאשר אמר 'אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם'[ח] ולא נולד לו בנימין שם. גם בפרשה זאת יש בידנו שתי עדויות. אחת אומרת 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו'[ט] ויעקב הוזכר כאחד מבני ישראל כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. העדות השניה היא 'כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים'[י] ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים כי שם היו ושם נולדו וכתוב אומר בהמשך 'בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה'[יא] ואלה שניהם לא ירדו. פסוק זה מספק לנו עדות נוספת לכך שיעקב נכנס בחשבון שבעים הנפשות כי נפש יש לו וזה העיקר.[9]
 
האין זה נפלא? במקום להתנצל פעמיים על שתי סתירות שונות האבן עזרא סומך בלבול אחד על משנהו ומחליק את שניהם! את בנימין שנולד בדרך לאפרת הוא מרשה לכלול במניין בני יעקב שנולדו בפדן ארם כיוון שכך נהג המקרא כשכלל את יעקב במנין 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ'. מצד שני, את יוצא ירכו של יצחק הוא מרשה לצרף ל'יֹצְאֵי יְרֵכוֹ' של יעקב משום שהמקרא הרשה לעצמו לכלול את בנימין בין שאר האחים שנולדו בפדן ארם.
 
ההגיון הסיבובי ניצח. הרבנים צלחו אתגר נוסף ולנו לא נותר אלא להפנות את ערפנו לחורבות הלוגיקה ולקוות שיום יבוא ולבני ישראל יקום מושיע שיצליח לשכנע אפילו את הפראים שבמאמינים שאף אלוה לא היה מכתים את שמו הטוב בניסוחים כה מרושלים, במיוחד כאשר הוא ידע משבעת ימי בראשית שטובי מפרשיו עתידים לעשות מעצמם צחוק בנסיונות מגוחכים להנחיל לכתביו קצת הגיון וסדר.
 
למרבה האירוניה אין כל צורך בהתפתלויות הפרשניות וניתן לישב את כל אי ההבנות בדרך רצינית ומכובדת שרק תאדיר את שם השם: בדיון על שמה של בית-אל רש"י, בעקבות מסכת חולין בתלמוד הבבלי, מצליח להחליק את הסתירות בין פסוקים שמיקמו את חלום יעקב בבית-אל לבין פרשנויות רבניות שדרשו מיעקב להיות באותה העת על הר המוריה בירושלים:
 
אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לבית-אל וזוהי קפיצת הארץ שהוזכרה במסכת חולין.[10] אז בא בית המקדש לקראת יעקב עד בית אל ועל זה נאמר 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם'[יב]. [11]
 
עתה אמור, אם הר המוריה קפץ לבית-אל לכבודו של יעקב האם אין הדעת נותנת שפדן ארם קפצה לדרך אפרתה לכבודה של אשתו הצדקת? זאת הפרשנות היחידה שמתיישבת עם פשט הפסוקים והיחידה שאינה שמה את האל לחוחה ואטלולא. כל מי שרוצה להשאר נאמן לדרכם של התלמוד ורש"י חייב להסיר ספקות מליבו ולהבין שבנימין יכל להיוולד גם בפדן ארם וגם בדרך אפרתה רק אם אתר אחד קפץ לבקר את השני בדיוק ברגע שרחל כרעה ללדת. כל פירוש אחר הוא לא יותר מסתם ספקולציה פרועה, חסרת שחר ובלתי מבוססת.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו.
 


[א]        
בראשית לה:טז-יט
[ב]        
בראשית לה:כג-כו
[ג]        
בראשית ל:כד
[ד]        
בראשית מו:ח-כז
[ה]        
במדבר כו:נט
[ו]        
שמות יב:מ
[ז]              
ראה המאמר 'פרשנות תנ"כית בשיטת עשה זאת בעצמך'
[ח]        
בראשית לה:כו
[ט]        
בראשית מו:ח
[י]        
בראשית מו:כז
[יא]       
דברים י:כב
[יב]       
בראשית כח:יא


[1]             
למשל, הריב"א והחזקוני על בראשית לה"כו
[2]             
למשל, האבן עזרא על בראשית לה:כו
[3]             
אבן עזרא על בראשית לה:כו
[4]             
חזקוני על בראשית לה:כו
[5]             
רש"י על בראשית מו:טו
[6]             
'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה'. פרש רש"י: אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. היינו טעמא: כשזרע האשה בא תחילה הוא מתפזר על ידי התשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל אבל זרע האיש הבא בגמר ביאה עומד ונקלט ממנו הולד נוצר. איש מזריע תחלה יולדת נקבה מהאי טעמא איפכא, כי באמת מזרע הזכר נולד זכר ומזרע הנקבה נולדת הנקבה.
(חזקוני על בראשית פרק מו פסוק טו)
[7]             
רש"י על בראשית מו:טו
[8]             
רש"י על שמות יב:מ
[9]             
דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים. כאשר אמר 'אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם' ולא נולד לו בנימין שם. כי גם בזו הפרשה שנים עדים האחד שאמר 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו'. והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל. כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. והעד השני 'כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים' ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים כי שם היו ושם נולדו. וכתוב אחריו 'בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה' ואלה שניהם לא ירדו. גם כן זה הכתוב לעד כי יעקב נכנס בחשבון כי נפש יש לו והוא העיקר.
(אבן עזרא על בראשית מו:כג)
[10]            
חולין צא:ב
[11]            
אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל וזהו 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם'.
(רש"י על בראשית כח:יז)
נקרא 4458 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

9 תגובות