Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:50

מפקד יואב

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
בשני מקומות כתוב 'וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ' וכיוון שמדובר במפקד אחד ודיווח אחד היינו מצפים שבספר דברי הימים יואב ימסור למלכו בדיוק את אותו הדיווח שהוא מסר לו בספר שמואל. בפועל ההפרש בין שני הדיווחים מסתכם ב-330,000 שולפי חרב. הכיצד? לפרשנים פתרונות.
 
 
אם סתירות מסוימות עדיין יכולות להחשב כקלות יחסית, היינו, סתירות שתירוצן אינו מדכא כליל את השכל הישר, באה הסתירה הבאה ומעבירה אותנו בבטחה אל מחוץ לגבולות ההגיון. הבעיה נעוצה בכך שהמקרא החליט לפרט פעמיים את תוצאות המפקד שיואב ערך בקרב שבטי ישראל וכמצופה אין שום קשר בין שתי הספירות:
 
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.[א]
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.[ב]
 
האם בישראל היו 800,000 או 1,100,000 שולפי חרב והאם מספר הלוחמים בשבט יהודה היה 500,000 או 470,000? קשה לראות כיצד ניתן לגשר בין הפערים המספריים בשני פסוקים שמכילים לא יותר מאשר עובדות יבשות, קשה אבל לא בלתי אפשרי ורש"י אפילו מצליח לאתר חמישה הסברים שונים:
 
1.
בשני הפסוקים כתוב 'מִסְפַּר מִפְקַד'. אנו היינו מסתפקים רק באחת משתי המילים, 'מִסְפַּר' או 'מִפְקַד' ומכך שהכתוב השתמש בצמד המילים יש להבין שיואב הכין שתי רשימות שונות – אחת שמראה מניין נמוך יותר ואחת שמראה מניין גבוה יותר. יואב תכנן להראות לדוד המלך קודם את הרשימה הראשונה, זו המפורטת בספר שמואל, ואם המלך היה מתרגז וקובל על מספרם הנמוך של שולפי החרב בקרב שבטי ישראל הוא היה מראה לו את הרשימה השניה.[1]
 
2.
האל קצף על דוד ולכן הוא לא ציין בספר שמואל את מספרם של כל החיילים שיואב מנה במפקדו אבל בספר דברי הימים האל ביקש לכבד את דוד ולכן הוא פירט את כל החיילים שנמנו, כולל אלו שלא נימנו בספר שמואל ומוכיח זאת השימוש בביטוי 'כָל יִשְׂרָאֵל' בספר דברי הימים כאשר בספר שמואל נכתב רק 'יִשְׂרָאֵל'.[2]
 
3.
ההפרש בין מספר לוחמי ישראל הניתן בספר שמואל למספר הניתן בספר דברי הימים מוסבר על ידי הפסוק 'יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד'[ג] שמלמדנו שבספר שמואל ניתנו רק נתונים חלקיים.[3]
 
4.
על מפקדו של יואב נאמר 'וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב'[ד] וניתן להסיק מכך שהמספרים בספר שמואל אינם כוללים את בני לוי ובנימין בעוד שהמספרים בספר דברי הימים כוללים גם את בני שני השבטים הללו.[4]
 
5.
על פי רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, המידה החמש עשרה, מתוך שלושים ושתים המידות בהן האגדה נדרשת, קובעת שכאשר שני כתבים מכחישים זה את זה יש למצא כתוב שלישי שפותר את הסתירה. במקרה שלנו פסוק אחד מצביע על שמונה מאות אלף שולפי חרב ופסוק שני מצביע על מליון ומאה אלף שולפי חרב ולכן יש לחפש פסוק שלישי שמסביר מדוע שלוש מאות אלף שולפי חרב לא נכללו במנין הראשון. פסוק כזה לא קשה לאתר שכן נאמר 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף'[ה]. מפסוק זה ניתן ללמוד שבכל חודש הוקצה גדוד חדש בן עשרים וארבעה אלף חיילים לשמש כשומרי ראשו של המלך ואת חיילי הגדוד הזה לא היה צורך לפקוד כיוון שמספרם כבר היה ידוע למלך. עתה צא וחשב: עשרים וארבעה אלף חיילים כפול שנים עשר חודש נותנים לנו מאתיים שמונים ושמונה אלף חיילים. להם נוסיף את שנים עשר אלף שרי ישראל ונקבל בדיוק את שלוש מאות שולפי החרב החסרים להשלמת הפער בין שני המניינים.[5]
 
נראה שרש"י נאחז בכל קש שנקרא על דרכו והוא אינו בוחל באף ספקולציה חסרת שחר. הרד"ק שם את האצבע על אחת הבעיות וטיעוניו מפריכים לפחות את אחד ההסברים של רש"י: אם נייחס את העובדה שמספר בני ישראל בספר שמואל נמוך ממספרם בספר דברי הימים לכך שיואב לא פקד את השבטים לוי ובנימין אזי הינו מצפים למצא את הפסוק 'וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם ...' בספר שמואל, שם המספר נמוך יותר, ולא בספר דברי הימים שם מוצג דווקא המספר הגבוה יותר. יתר על כן, טוען הרד"ק, אפילו אם נאמץ פרשנות זו או אחרת לגבי ההפרש במספר אוחזי החרב בישראל עדיין אין לנו הסבר מספק לגבי הסתירה במספר לוחמי שבט יהודה, חמש מאות אלף בספר שמואל לעומת ארבע מאות ושבעים אלף בספר דברי הימים.
 
הרד"ק עצמו אינו מהסס להתמודד עם הבעיה ולשיטתו את שלושים אלף בני שבט יהודה שהלכו לאיבוד ניתן למצא בתוך שבעים אלף המתים שהאל הרג לאחר עריכת המפקד. הכתוב הרי מדווח:
 
וַיִּתֵּן יְהֹוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.[ו]
 
ואך סביר הוא להניח שרוב המתים היו משבט יהודה, שבטו של המלך שחטא.[6]
 
גם הסברו של הרד"ק אינו צריך להרשים אותנו יתר על המידה. אם שלושים אלף מתוך שבע שבעים אלף המתים במגיפה (יבטא מספר זה את אשר יבטא) היו מבני שבט יהודה הרי שהנותרים היו מבני שאר השבטים וכיצד זה שמספרם, במקום לקטון, גדל בשלוש מאות אלף? לאור הבעיות הלוגיות הללו לא נותר לנו אלא להיצמד להסברו של המצודת דוד ששם לב לעובדה שהפסוק בספר דברי הימים, 'וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב', מציין במפורש שמדובר בשולפי חרב בעוד שהפסוק בספר שמואל, 'וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ', אינו מתייחס לשולפי חרב דווקא אלא לכלל הגברים בישראל.
 
דיון כה ארוך בנקודה כה שולית ממחיש את ההשקעות העצומות בזמן ואנרגיה שפרשנינו השקיעו בנסיון להתעלם מהעובדה שספר שמואל וספר דברי הימים מספרים בדיוק את אותו סיפור ושניהם מתייחסים לאותו המפקד, לאותם לוחות הזמנים ולאותו דו"ח מסכם שיואב הגיש לדוד. בשני התיאורים דוד מצווה על יואב לעבור מדן ועד באר שבע ולפקוד את העם, בשניהם יואב מסתייג מהרעיון, בשניהם המלך כופה את דעתו ובשניהם יואב מתהלך ברחבי ישראל, חוזר לירושלים ומוסר לדוד את תוצאות המפקד. כל נסיון ליישב בין שתי התוצאות השונות אינו יכול אלא להוביל למסקנה שבמקום לסתור את עצמו האל תמיד יעדיף לבלבל אותנו, לעייף אותנו ולדכא את שמחת חיינו.  
 


[א]       
שמואל ב' כד:ט
[ב]       
דברי הימים א' כא:ה
[ג]        
דברי הימים א' כז:כד
[ד]        
דברי הימים א' כא:ו
[ה]       
דברי הימים א' כז:א
[ו]        
שמואל ב' כד:טו


[1]       
רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות פסיקתא רבתי פרשה יא שמסתמכת על במדבר רבה ב:יא
[2]       
רש"י על דברי הימים א' כא:ה
[3]       
רש"י דברי הימים א' כא:ה
[4]       
רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות ילקוט שמעוני רמז קסה
[5]       
רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות מידות רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי
[6]       
רד"ק על שמואל ב' כד:ט ועל דברי הימים א' בא:ה
נקרא 3053 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « גורן ארונה נצחונות דוד »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה רביעי, 20 יולי 2016 06:16 הוסף ע״י יצחק א

    למרבה ההפתעה, מי שיקרא את הפסוקים באופן מדוקדק יגלה שאין סתירה, והפסוקים נוסחו באופן זהיר מאוד:
    א. בספר שמואל כתוב "שמונה מאות אלף איש חיל שלף חרב", ואילו בספר דה"י כתוב "אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב"-לא מוזכר איש חיל.
    לגבי בני יהודה כתוב בספר שמואל: "ואיש יהודה חמש מאות אלף איש"- לא כתוב שלף חרב". ואילו בספר דה"י כתוב "ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב".
    מכל זה נראה שיש שלש דרגות:
    א.סתם "איש".
    ב. "איש שלף חרב"
    ג. "איש חיל שלף חרב".
    ההבדל ברור, "איש" סתם הוא אדם שאינו מיומן למלחמה אך אפשר לגייסו בעת הצורך, "איש שולף חרב" זה אדם שמורגל במלחמה, "איש חיל שלף חרב" הוא לא סתם חייל אלא חייל מובחר.
    הדבר נראה בעקביות מהפסוקים, שהרי במנין ישראל, סכום ה"איש חיל שולף חרב" קטן מסכום השולף חרב שבדה"י. וכן ביהודה הסכום של "שולף חרב" בספר שמואל קטן מהסכום של "איש" סתם שבדה"י.
    ב. אלא שצריך להבין מה סיבת ההבדל בין המניינים: את המנין בדה"י קל יותר להבין, כי הוא החשיב רק שולף חרב, בין בבני יהודה ובין בבני ישראל, (ולא החשיב דוקא איש חיל במנין ישראל, ומאידך בבני יהודה החשיב רק שולף חרב ולא את כל איש יהודה).
    אומנם בספר שמואל החשיב בבני ישראל רק איש חיל שולף חרב, ובבני יהודה החשיב אפי' מי שאינו שולף חרב כלל, וזה צריך טעם.
    ונראה שההסבר, שכיון שמישראל יש הרבה מאוד חיילים מובחרים עדיף בד"כ לשלוח לקרב רק אותם, ולא לסרבל את הצבא ע"י צירוף של שלש מאות אלף חיילים שאינם אנשי חיל, (ואנשים שאינם מיומנים כלל לא הוכנסו כלל במנין כי אותם לא יגייסו לקרב בשום מצב).
    משא"כ בגדוד של בני יהודה, כיון שהכח-אדם מוגבל הם זקוקים לכל החיילים שיכולים לגייס, ואפ' אינם מאומנים כלל, (מה גם שהמספר של "איש" שאינו שולף חרב הוא רק שלושים אלף איש דבר שאינו מכביד על הצבא באופן משמעותי)
    כמו"כ כיון שהגדוד מוגבל במספרו אין מקום לעשות חלוקה בין "איש חיל שולף חרב" ובין "איש חיל" סתם.
    ג. באמת מסתבר כי פרטי המניינים הללו היו כתובים בספר אחד (אולי ספר דברי הימים למלכי ישראל?), ומשם לקחו מחבר ספר שמואל ודברי הימים את דבריהם, אלא שלא מצאו לנכון להעתיק את כל החילוקים שבדבר וכל ספר העתיק חלק מהפרטים, וכל ספר משלים דברי חבירו.
    (חשוב להדגיש שדבר זה אינו מפחית כלום ממדרגת ומעלת ספרים אלו)

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים