Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:40

משה וארץ ישראל

דרג מאמר זה
(10 מדרגים)
מדוע נאסר על משה להכנס לארץ ישראל: בשל החטא שחטא בהכותו את הסלע במי המריבה שבמדבר צין או בשל העונש הקולקטיבי שהאל גזר על כל קטני האמונה שסרבו להכנס לארץ המובטחת? לפרשנים היה ברור שמשה לא נענש פעמיים ועונשו נגזר עליו רק משום שהכה את הסלע במי המריבה. כיוון שכך, משה לא יכול היה להענש בשנית יחד עם כל אלו שפחדו להכנס לארץ ישראל ובפסוק 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם' הוא רק הזכיר לבני ישראל את הגזירה הקודמת שנגזרה עליו. כאן מתעוררת בעיה חדשה שהרי לעם לא היה שום חלק בהחלטה של משה להכות את הסלע ואין שום סיבה לטפול עליו את העונש שהושת על משה. לפרשנים לא קשה להדחיק גם את הבעיה הזאת ולנו לא קשה להיווכח במבוכתם ההולכת וגדלה.
 
 
אם נרצה לדעת מדוע לא זכה משה להכנס לארץ ישראל נקבל מייד שתי תשובות אלטרנטיביות:
 
1.
משה לא זכה להכנס לארץ ישראל בגלל החטא שחטא במי המריבה. בקדש שבמדבר צין העם התחיל להתמרמר ולטעון שאין להם מים לשתות. משה ואהרון הביאו את הקובלנה בפני האל וזה בתגובה צייד את משה במטה וצווה עליו להקהיל את העדה ולנגד עיני כל בני ישראל לדבר אל הסלע ולהורות לו להוציא מים. משה הקהיל את העדה אבל במקום לדבר אל הסלע הוא הרים את ידו והכה בו שתי מכות. המטה פעל את פעולתו והמים החלו לבקוע ולזרום. בני ישראל שתו את המים והשקו את בהמותיהם אבל האל מצא בהליך טעם לפגם ואמר למשה ואהרון: 'יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם'[א], כלומר, משה לא יכנס לארץ ישראל כיוון שבהכותו את הסלע במקום לדבר אליו הוא לא מילא בדקדקנות את המצווה האלוהית ובכך הוא מנע מהאל להראות לכולם שהוא מסוגל להוציא מים מצור גם ללא כל מגע פיזי. אותה סיבה שבה ועולה בשתי הפעמים בהן האל הראה למשה את הארץ המובטחת: במקרה הראשון הוא אומר לו 'וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן.'[ב] ובמקרה השני כשהוא ציווה: 'מֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'[ג].
 
2.
 
משה שלח מרגלים לתור את הארץ ואלו הביאו עימם מפרי הארץ ודיווחו 'טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנו'[ד]. בני ישראל, למרות הפיתוי, לא רצו להכנס לארץ ונתלו בהמשך דבריהם של המרגלים 'עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם'[ה]. משה ניסה להסביר לספקנים שיהוה אלוהיהם ישמור עליהם, כפי שעשה בעת יציאת מצריים והנדודים במדבר, אבל הסבריו נפלו על אזנים ערלות והעם סרב לסמוך על הסיוע המובטח. האל, כששמע את דברי העם, קצף ואמר 'אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה.'[ו] אין צורך לציין שמשה תמך בעמדה האלוהית אבל בניגוד לכלב בן יפונה צייתנותו לא הבטיחה לו את הכניסה לארץ ישראל והאל החליט שמשה ימות במדבר, או במילותיו של משה, 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם'[ז].
 
מדוע, אם כך, נאסר על משה להכנס לארץ ישראל – בשל החטא שחטא בהכותו את הסלע או בשל העונש הקולקטיבי שהאל גזר על כל קטני האמונה שסרבו להכנס לארץ המובטחת? הרבנים ממש יגחכו מהשאלה האוילית שהרי ברור שבשני המקרים מדובר בגזירה אחת בלבד. משה נענש פעם אחת בלבד, כשנמנע מלהכות את הסלע ובנאומו לאחר שוב המרגלים הוא רק רמז לעונש שנגזר עליו במי המריבה ואין מדובר פה בגזירה חדשה כלשהי.
 
במקרה זה נוכל להסתפק בדבריו של הרמב"ן שישרת אותנו כפרשן ייצוגי. לשיטתו, הסתירה תיפתר בקלות אם רק נבין שהביטוי 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם' אינו מתייחס כלל להתמרמרות שקמה בעם בעקבות דיווחם של המרגלים וכל כוונתו היא להזכיר לעם את אותו אירוע שהתרחש ליד הסלע במי המריבה. בסדר גמור. מי אנו שנקבע למשה איפה לשבץ את האנקדוטות שלו? זכותו המלאה לרמוז על אירוע הכאת הסלע באמצע נאום בנושא שונה לחלוטין אפילו אם על ידי כך מישהו עלול להתבלבל ולחשוב שיהוה אסר עליו להכנס לארץ ישראל בגלל תגובתם של בני ישראל לדברי המרגלים.
 
למרות האוירה הטובה שאחזה בנו נותרה עדיין בעיה קטנה: בסיפור הכאת הסלע בני ישראל שיחקו תפקיד פסיבי לחלוטין וקצת קשה לטפול עליהם את ההתאנפות האלוהית. העם הרי היה אדיש לחלוטין והם היו שמחים באותה מידה אם משה היה מדבר אל הסלע במקום להכותו ולכן אין שום סיבה להאשימו ולומר 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם'. למה בגללם?מה הם אשמים? כמצופה, לפרשנים לא היה קשה להצדיק את האשמת השוא והרמב"ן אפילו מצא שני הסברים שונים:
 
1.
האשמה מוטלת על העם משום שהקהל רב עם משה ולא הסכים למות בצמא באופן קצת יותר מכובד, כפי שנאמר: 'וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהֹוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת'.[ח]
 
2.
העם אשם בעונשו של משה כיוון שבני ישראל הם אלו שגרמו למשה לא להשמע למצוות אלוהיו. כאן בא לעזרתו של הרמב"ן מדרש ההלכה ספרי שמסביר את הפסוק 'עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'[ט]: 'עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי' – אתם גרמתם למשה למעול בי, 'עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי' - אתם גרמתם למשה להמרות את פי ולא לקדש אותי. כל הניסוחים הללו מתייחסים לבני ישראל.[1]
 
כלומר, אם משה היה ממרה את מצוות האל ללא עדים הוא לא היה נענש ולכן בני ישראל אשמים בהענשת משה כיוון שהם היו נוכחים בעת הארוע.   
 


[א]       
במדבר כ:יב
[ב]       
במדבר כז:יג-יד
[ג]        
דברים לב:נ-נא
[ד]        
דברים א:כה
[ה]       
דברים דברים א:כח
[ו]        
דברים א:לה-לו
[ז]        
דברים א:לז
[ח]       
במדבר כ:ב-ה
[ט]       
דברים לב:נא


[1]       
רמב"ן על דברים א:לז
נקרא 6294 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים