Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:45

עבדי שלמה

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
בעל ספר מלכים רוצה להתל בנו ולכתוב 'וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו', שיבושם לו, אבל כיצד הוא יכול לטעון בפנים חתומות ששלמה התייחס בכבוד אל בני ישראל כשהוא עצמו כותב 'וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ'. האם גם הוא, כטובי הפרשנים, העדיף לגלגל עיניים ולהסתתר מאחורי משחקי מילים חסרי כל שחר?
 
 
הכתוב מעיד בצורה מפורשת למדי שבני ישראל שירתו בצבאו של המלך שלמה ובתור לוחמים ולכן הם היו פתורים מעבודה כפויה:
 
וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו.[א]
 
עם זאת, כששלמה רצה לבנות בית לאלוהיו הוא כתב לחירם מכתב בו הוא ביקש:
 
וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים.[ב]
 
חירם שמח לשמוע את החדשות הטובות והוא שלח לשלמה 'עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ'[ג]. בתמורה שלמה העביר לחירם מידי שנה עשרים אלף כור חיטה (בערך 5000 מטרים מעוקבים), עשרים אלף כור שמן כתית (בערך חמישה מליון ליטרים) ושלושים אלף פועלים, כפי שנכתב:
 
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ.[ד]
 
העובדה ששלמה נהג להעביד עובדי כפיה קיבלה חיזוק נוסף כשירבעם וכל קהל ישראל פנו לרחבעם, בנו של שלמה, בבקשה:
 
אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ.[ה]
 
וירבעם, בעצת חברי הילדות שלו, ענה:
 
אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.[ו]
 
מה נשמע אמין יותר, הצהרה הקובעת 'וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד' או הבטחתו של שלמה לחירם והתרסתו של רחבעם?
 
מבחינתו של המלבי"ם שתי האמירות הסותרות חייבות להיות אמינות בדיוק באותה מידה ולכן הוא גורס ששלמה לא מסר לחירם עבדים של ממש אלא רק פועלי כפיה. הפסוק 'וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד' מדבר, אם כן, בעבדים של ממש והפסוקים האחרים מתייחסים רק לפועלי כפיה שהועלו למס וכרגיל, כל מה שנראה כסתירה או בלבול יש לייחס רק לשטחיותם וחוסר הבנתם של ההדיוטות.
 
למרבה הצער, חוסר ההבנה פקד גם את בחירי החכמים שכן אנו מוצאים את המאירי מסביר:
 
עיקר עבדות היא העלאת מס.[1]
 
ואכן רק המכורים לפלפולי סרק יכולים למצא הבדל בין העבדים ששלמה לא היה אמור לקחת מקרב בני ישראל לבין עובדי הכפיה שיוסרו בשוטים ועקרבים. הכתוב רוצה לבלבל אותנו בשני מובנים שונים של השורש עבד בפסוק:
 
וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו.
 
שיבושם לו אבל ברור לחלוטין שבני ישראל הגיבורים ששלמה לא דיכא בעבודות שחורות הם בדיוק אותם האנשים שיוסרו בשוטים ועקרבים בעת שנשלחו לעזור בכריתת עצי הלבנון ובנית מקדשיו, ארמונותיו, מבצריו ואורוותיו של המלך העריץ.
 


[א]      
מלכים א' ט:כב
[ב]       
מלכים א' ה:כ
[ג]       
מלכים א' ה:כד
[ד]       
מלכים א' ה:כז
[ה]       
מלכים א' יב:ד
[ו]       
מלכים א' יב:יד


[1]       
מאירי על סנהדרין כ:ב
נקרא 2976 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « עונשו של דוד אניות יהושפט »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים