Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:39

תיבת נח

דרג מאמר זה
(7 מדרגים)
ארבעה פסוקים לא ממש מתואמים מפרטים את הציוויים שאלוהים/יהוה הנחית על נח לאחר שהוא מינה אותו כמצילם של הבהמות הטהורות, החיות, העופות והרמשים. רבים מאיתנו תולים את הבלבול במיזוג קצת מרושל של שני מקורות שונים, אחד שנוהג להשתמש בשם 'אֱלֹהִים' והשני בשם 'יְהֹוָה'. הפרשנים היותר מסורתיים לא יכלו לתלות את הבלבול בסיבה הגיונית כלשהי וכן הם חיפשו את ההתפתלות שתפשר בין הציווי להעלות לתיבה שבעה זוגות מכל זוג של בהמה טהורה לציווי להעלות לתיבה זוג אחד בלבד. על מידת הצלחתם ישפוט הקורא.
 
 
תיאור קורותיה של תיבת נח נמסר לנו בשני סיפורים סותרים:
 
בסיפור הראשון האל רוצה להכחיד את בני האדם החוטאים אך להציל את כל צורות החיים שנוצרו בששת ימי הבריאה. לשם כך הוא החליט לכנס בתיבה גדולה זוג אחד או יותר מכל מין של בעלי חיים, ובכלל זה גם בני אדם, ואחר כך להציף את כל הארץ ולהטביע את האנושות החוטאת. בכדי להוציא לפועל את תכניתו הוא בחר באיש צדיק בשם נח והטיל עליו לבנות תיבה ולהכניס אליה זוג אחד מכל חיה, עוף ורמש. נח מיהר לעשות את מצוות האל והכתוב מציין 'וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה'. בהמשך הכתוב מתאר פעמיים את השתלשלות האירועים ביום תחילת המבול ובשתי הפעמים הוא מאשר שלתיבה עלה רק זוג אחד מכל מין ומין.
 
במקביל, ללא כל התיחסות לסיפור הקודם, האל שעמד להטביע את כל צורות החיים ציווה על נח להעלות לתיבה שבעה זוגות מכל סוג של חיה טהורה ומכל זן של עוף וגם במקרה זה הכתוב אינו מניח מקום לספק ומצהיר 'וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה'.
 
שני הסיפורים הללו מצאו את ביטויים בפסוקים הבאים:
 
          (1)
         (2)
         (3)
        (4)
 
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.[א]
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה.[ב]
מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.[ג]
וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהֹוָה בַּעֲדוֹ.[ד]
 
לנוכח שפע המקורות חובה עלינו לשאול כמה זוגות מכל מין היו אמורים לעלות לתיבה – זוג אחד או שבעה זוגות? הכתוב מצדד בשתי האופציות ולנו אין כל אפשרות לקבוע אם נח עשה 'כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים' והכניס לתיבה זוג אחד מכל מין או שהוא ביצע 'כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה' והעלה לתיבה שבעה זוגות מכל מין.
 
הפרשנים, לעומתנו, לא כל כך הבינו על מה כל המהומה ולהערכתם הפסוקים שנראים לנו כסותרים מספרים למעשה סיפור אחד ויחיד. רש"י, לשם דוגמה, האמין שבעת שהאל ציווה על נח לקחת זוג אחד מכל מין ומין הוא למעשה רצה לומר שעל נח להביא לפחות זוג אחד מכל מין ואין לראות בדברים איסור להכניס לתיבה יותר מזוג אחד.[1]
 
לאבן עזרא היתה פרשנות שונה לגמרי ולשיטתו הציווי לקחת זוג אחד מכל מין (עמודה 1) נאמר לנח ימים רבים לפני הכניסה לתיבה. בהתקרב המועד, האל ציווה על נח ומשפחתו להכנס לתיבה ולקחת עימם שבעה זוגות של חיות טהורות (עמודה 2) ולא רק שניים כפי שנאמר קודם לכן, וזאת על מנת שניתן יהיה להקריב בעתיד קורבנות מבלי לסכן את המשכיותם של מיני החיות והעופות הטהורים.[2]
 
לעומת שני אלה, הרמב"ן לא שיחק על מוטיב הזמן אלא על שיטת האיסוף ולטעמו האל בישר לנח שהזוגות יבואו אליו בכוחות עצמם והוא לא יצטרך לצוד אותם בהרים, במדבריות ובאיים. בהמשך הוא הורה לנח להעלות לתיבה שבעה זוגות של המינים הטהורים וזאת כיוון שהאל, ברחמיו, לא רצה לגזור על הבהמות הטהורות, שנח לימים יקריב לקרבן, שיבואו בכוחות עצמן לשחיטתן הבלתי נמנעת.[3]
 
פירוש העמק דבר וספר גור אריה מסיקים שהציווי ההתחלתי (עמודה 1) ניתן רק בכדי להודיע לנח שהחיות יבואו בזוגות של זכר ונקבה ואין לפרשו כאילו הוא דן במספר הזוגות שיש להעלות לתיבה. מספר זה נקבע מאוחר יותר כשהאל ציווה 'שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ' (עמודה 2).[4]
 
פירוש שפתי כהן מסכם, מרחיב ומשפר אפילו את ההסבר המספק הזה ולשיטתו האל, באמרו 'שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת' (עמודה 1), כיוון את דבריו לזוגות יבואו לנח בכוחות עצמן ובצוותו 'מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ' הוא התייחס לאותן בהמות ועופות שנח היה צריך לאסוף באופן פעיל. למעשה, בתחילה האל בכלל לא התכוון לדון במספר הזוגות אלא רק בהרכבם ולכן הוא ציווה על נח להעלות לתיבה רק זוגות מלאים המורכבים מזכר ונקבה ולא חס וחלילה קומבינציות מוזרות כמו שלושה זכרים ושתי נקבות, שני זכרים ושלוש נקבות וכדומה. לבסוף, כשהמקרא בא לתאר את ההתרחשויות שקרו בפועל (עמודה 3) הוא אכן אומר 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ', כלומר, אל התיבה באו מאליהן רק זוגות ולא היה כל צורך בהתערבותו של נח. האל בחר לפצל את שני הציוויים - הציווי להעלות זוג אחד מכל החי והציווי להעלות שבעה זוגות מכל מין טהור - בכדי לא לגרום לחיות, לעופות ולרמשים לקנא זה בזה. אם הוא היה מצהיר מראש על כוונו להפלות בין המינים הטהורים למינים הטמאים הוא היה גורם להתמרמרות ולכעס ולכן הוא פרסם בפרהסיה את הציווי להעלות זוג אחד מכל מין ומין ובסתר, הרחק מטווח שמיעתם של החיות והרמשים, הוא לחש על אזנו של נח את הציווי להעלות לתיבה ששה זוגות נוספים מכל מיני החיות והעופות הטהורים.[5]
 
את מסכת ההסברים ניתן לקנח בהסברו של פירוש אהבת יהונתן. פרשן זה העלה את הסברה שהאל חשש מהאפשרות שבני האדם יעברו בחיות עבירות ויטמאו על ידי כך את הבהמות והעופות הטהורים ולכן הוא ציווה להביא לתיבה רק זוגות בודדים שנועדו לשמר את המינים. בבא היום האל גילה שבני האדם הצליחו לעמוד בפיתוי ובחיות לא נעברה שום עבירה ולכן הוא הרגיש חופשי להורות לנח להעלות לתיבה שבעה זוגות מכל מין טהור.[6]
 
ההסברים הרבניים אינם משרים לצערנו את תחושת הרוגע הרצויה שכן גם כאן הם אינם מצליחים למתוח את שמיכת הפרשנות על פני כל הפסוקים. לשם דוגמה, בעמודה הראשונה אנו אמנם מוצאים 'שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת' ואם נרצה מאד נוכל להניח שמדובר פה בזוגות שיבואו מאליהן אבל אז איך נסביר את הביטוי 'שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה'? אם הזוגות יבואו מאליהן מדוע על נח להתאמץ ולהביאן לתיבה?
 
בנוסף, בעמודה השניה אנו מוצאים את הפסוק 'גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ' ובתמימותנו נוכל לחשוב שכל שבעת הזוגות נועדו לחיות זרע על פני הארץ בעוד שהפרשנים לימדונו שרק זוג אחד אמור לשמש למטרה זאת ושאר הזוגות הועלו לתיבה רק בכדי לשמש כקורבנות עתידיים.
 
לבסוף, כיצד עלינו לפרש את הפסוק 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ' שבעמודה השלישית ואת הפסוק 'וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהֹוָה בַּעֲדוֹ' שבעמודה הרביעית? מהו אותו ציווי אלוהי שניתן לנח אם מסתבר שהזוגות הגיעו לתיבה מאליהן? הכתוב היה צריך לומר 'כאשר ציווה אלוהים את החיות' או לחליפין 'כאשר סיפר/הודיע/בישר/דיווח אלוהים לנח'. אם נח היה צד פאסיבי בכל תהליך איסוף הזוגות אזי הוא לא קיבל שום ציווי ואם הוא כן הצטווה לעשות משהו הרי שהוא לא היה מתבונן מן הצד והיה לו חלק פעיל בקיבוץ הזוגות, טהורים וטמאים כאחד.
 


[א]       
בראשית ו:יט-כב
[ב]       
בראשית ז:ב-ה
[ג]        
בראשית ז:ח-ט
[ד]        
בראשית ז:טו-טז


[1]       
רש"י על בראשית ו:יט
[2]       
אבן עזרא על בראשית ו:יט
[3]       
רמב"ן על בראשית ו:כ והמזרחי על בראשית ז:ט בעקבות בראשית רבה לב:ח
[4]       
העמק דבר על בראשית ו:יט
[5]       
שפתי כהן על בראשית ו:יט
[6]       
ספר אהבת יהונתן על בראשית ו:יט. כל מי שאינו מבין את דברי הפרשנות הללו מוזמן לפנות למחבר שישמח להסביר לו בעל פה כיצד ניתן לטמא עופות וחיות טהורים.
נקרא 8953 פעמים
למאמר הבא ולקודם: האבות והשם המפורש »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

6 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 04 אוגוסט 2015 12:05 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסי,

    כללי האתר אוסרים העלאת קטעים שנגזרו והודבקו ממאמרים אחרים. בעתיד אבקשך להגיב במילים שלך ולא במילים של דניאל בלס שרשאי, כמובן, להגיב בעצמו על כל מאמר באתר.

    לעצם העניין:

    אם תקרא את המאמר עצמו תגלה שאני מביא את דברי הפרשנים בניסוחם המקורי ולא היית צריך לטרוח בהבאת דבריו של מר בלס שניסח את הפרשנים המסורתיים במילותיו הוא.

    במאמר שלי תגלה גם שרש"י דווקא כן התייחס לנושא בהסבירו:

    ומכל החי - אפילו שדים (חגיגה טז).
    שנים מכל - מן הפחות שבהם לא פחתו משנים אחד זכר ואחד נקבה.
    (רש"י על בראשית ו:יט)

    הדברים אכן היו כה טריויאליים משום שרש"י, ומן הסתם גם חז"ל הבינו שהאל ציווה על נח להכניס לתיבה את כל מיני החיות בעולם ובכללם גם את השדים.

    אני רוצה להזכיר לך שוב שהרבנים תמיד מיהרו להאחז בכל תירוץ נואש שרק עלה על דעתם ואיש מהם לא נתן את דעתו לחוסר ההיגיון בדבריו ולנזק שדבריו עוד יגרמו למחזירים בתשובה דוגמת מר בלס ולבחורים תמימים כמוך.

    הבה נראה מה מתלווה לפרשנות שכה התחבבה על מר בלס ועליך, לפיה הזוגות באו אל התיבה בכוחות עצמם ונח גרר פנימה רק את החיות הטהורות:

    אם אלוהים היה רוצה להביא לתיבה זוג קנגורו הוא היה צריך לשכנע את מר קנגורו ורעייתו לנתר לאורך למעלה מאחד עשרה וחצי אלף קילומטרים בעוד שמר אלפקה ורעייתו היו צריכים לעבור יותר משלוש עשרה אלף קילומטרים אם גם הם היו רוצים להשתתף בהפלגה. אני כבר לא מדבר על אורנגאוטנים, דובי פנדה ופינגוינים. אף אחד מהמינים הללו לא היה מסוגל לרחף מעל לאוקיאנוסים שהפרידו בינם לבין נח ואפילו אם הם היו מגיעים למסופוטמיה כיצד, ללא GPS, הם היו מסוגלים למצוא את דרכם למספנה של נח? אין ספק שללא התערבות אלוהית בטבע כל החיות הללו היו נאלצות להישאר במקומן ולהיכחד במבול שנועד 'לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע'.

    עתה שאל את עצמך: אם כבר נדרש נס אלוהי כדי להביא את החיות לתיבתו של נח מדוע האל לא שם אותן מראש במקום בטוח? מדוע לשנות סדרי עולם כדי להביא זוג אלפקות מפרו לעיראק, לדחוס את החיות המסכנות בתיבה קטנה עם עוד אלפי חיות מבועתות ולהחזירן, שנה ומשהו מאוחר יותר, למקומן המקורי בהרי האנדים? האם לא היה פשוט יותר להגביה את אחת הפסגות המקומיות ולאחסנם שם עד עבור הזעם? בקיצור, סיפור הילדים שמר בלס ואתה מנסים להסביר מתולע באינספור בעיות מדעיות ולוגיות ואני במקומכם הייתי נותן לו לנוח בשלום על משכבו ולא הייתי מנסה להפיח בו רוח חיים מחודשת.

    ראה גם מאמרי 'כיצד התנ"ך מוכיח את תורת האבולוציה' בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-51-46/2013-04-18-14-33-36/item/405-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%97-%D7%90%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 01 אוגוסט 2015 23:02 הוסף ע״י יוסי

    מאמר שנכתב ע''י דניאל בלס:

    בסיפורו של נח בפרק ז' (פסוק ב) הצטווה נח לקחת לתיבה שבעה זוגות מכל הבהמות הטהורות, ואילו בפסוקים הבאים (ח-ט) נאמר שהגיעו לתיבה רק זוג מכל בהמה.

    תשובה:
    בדוגמה זו, קל מאוד לראות שה"סתירה" נובעת מאי הבנה פשוטה של הנאמר בפרק ז'. בפסוקים ב'-ג' נאמר כך:
    "מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שיבעה, איש ואישתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה הוא שנים, היא ואישתו. גם מעוף השמים שבעה, שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ". פסוק זה מלמד שנח הצטווה לקחת אל התיבה שבעה חיות מכל בעלי החיים הטהורים. המילה "תיקח" אינה בהכרח מחייבת את נח ללכת לחפש את בעלי החיים במקומותיהם ולצוד אותם, אלא משמעה גם יכול להיות במובן של "לקבל", כמו קבלת אורחים. כלומר, נח הצטווה להכין את כל התנאים ההכרחיים לבעלי החיים בתיבה, כדי שיוכל "לקחת" אותם אל תוך תיבתו, ושיוכלו לשרוד בה.

    נח מן הסתם לא היה מסוגל לאסוף בעצמו כל כך הרבה סוגים של חיות בטבע, ולכן נאמר בפסוק ח' שכל סוגי החיות הגיעו לתיבה מעצמן (פסוק ח-ט): "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה, שנים שנים באו אל נח אל התיבה, זכר ונקבה, כאשר ציווה א-לוהים את נח".
    גם פסוק טו' חוזר ומלמד אותנו שהחיות הגיעו מעצמן לתיבה: "ויבואו אל נח אל התיבה, שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים, והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו, כאשר ציווה אותו א-לוהים, ויסגרו ה' בעדו".
    המילים "כאשר ציווה א-לוהים את נח" מעידות שבכך קיים נח את הציווי הקודם - "לקחת" את בעלי החיים, כלומר, נח הכין להם את התנאים המתאימים בתיבה, והכניסם אל תוך התיבה בצורה מסודרת. ייתכן שנח אסף חלק מהחיות, אולם רובן הגיעו מעצמן לתיבה.

    אנו רואים איפוא שכל סוגי החיות, גם הטהורות וגם הטמאות, הגיעו מעצמן אל התיבה, זכר ונקבה מכל מין. הדבר היחיד שנותר לנח לעשות, הוא רק לקיים את הציווי שהצטווה: לקחת לתיבה שבע בהמות ועופות טהורים (מלבד הזכר והנקבה שהגיעו מעצמם לתיבה), וזאת כדי שיוכל להקריב אותם לאחר המבול.
    מובן מאליו שאם נח לא היה מביא שבעה חיות טהורות, אז הוא לא היה יכול להקריב אף אחת מהן, כי הזכר והנקבה היו הכרחיים למטרת התרבות בעולם לאחר המבול. ולכן המקרא אכן מתאר לאחר המבול (פרק ח, פסוק כ): "ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח".

    נוכל לשים לב בפסוק הנ"ל, כיצד פרק ח' ממשיך באופן כרונולוגי את מה שנאמר לנח בפרק ז'. אילו היתה באמת סתירה בין הפסוקים, או בין הציווים השונים שהצטווה נח בפרק ז', אז נח לא היה מסוגל להקריב את הבהמות הטהורות בפרק ח' - שהרי הן היו נכחדות מיד. פרק ח' למעשה מגלה לנו שנח כבר קיים את הציווי שהוטל עליו, ואסף לתיבה שבע זוגות של בהמות טהורות - שאותן היה מסוגל להקריב לקורבן לאחר המבול. הכרונולוגיה בין הפרקים מראה לא רק שימת-לב לכל הפרטים שנאמרו בהם, אלא גם מראה לנו כיצד הם המשכם הישיר.

    הסיפור מלמד אותנו כיצד אלוקים סייע לנח בהבאת כל הבהמות החיות והעופות לתיבה, זוג אחד מכל סוג, ואילו נח מילא את תפקידו בכך שהביא לתיבה בהמות טהורות שיוכל להקריב לקורבן. כנראה שהיתה חשיבות לכך שנח יביא בעצמו את הבהמות לקורבן, ולכן שבעה זוגות לא הגיעו מעצמן לתיבה. הבהמות הטהורות שאסף נח לתיבה - הוקרבו לאחר המבול, בעוד הבהמות והחיות שהוביל אלוקים לתיבה - שוחררו לחופשי לאחר המבול.

    אנו רואים שהפרקים כתובים בצורה מסודרת מאוד, ללא שום טעות או סתירה ביניהם:
    1. נח הצטווה להכניס לתיבה זכר ונקבה מכל המינים החיים בעולם, כדי שירבו לאחר המבול על פני האדמה.
    2. עם זאת נוח גם הצטווה בפירוש להביא שבעה-שבעה מן החיות והעופות הטהורים, בכדי שיוכל להקריב אותם לאחר המבול מבלי שיכחדו.
    3. זכר ונקבה מכל החיות בעולם מגיעות בעצמן אל התיבה של נח. נח שהכין את התנאים להכנסתן לתיבה, מקיים בכך את הציטווי מסעיף מספר אחד, כפי שנאמר עליו: "כאשר ציווה אותו א-לוהים".
    4. מכיוון שלא נאמר שהגיעו לתיבה שבע זוגות מבעלי החיים הטהורים, פירוש הדבר שנותר לנח לקיים את הציווי מסעיף מספר שתיים. והוא עדיין נדרש לאסוף לתיבה שבע זוגות מכל הבהמות הטהורות.
    4. לאחר המבול, נח משחרר את כל בעלי החיים מהתיבה כדי שירבו בעולם (פרק ח, פסוקים יז-יט).
    5. רק אז נח מקריב את הבהמות הטהורות (פרק ח, פסוק כ), שהביא לתיבה. הבהמות הטהורות לא עתידות להיכחד כמובן, כי נח לקח מכל החיות הטהורות שבע זוגות, בדיוק כפי שהוא הצטווה בפרק הקודם. מה שמראה לנו על התאמה מלאה בין הפרקים והפסוקים, ללא כל מקום לסתירה.

    * * *

    כעת מצאתי שהרמב"ן כותב במפורש דברים אלו (פרק ז, פסוק ח):
    "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה שניים שנים באו אל נח... שבאו מכולם שניים זכר ונקבה מעצמם, ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות. כי הבאים להנצל באו מעצמם, ואשר לצורך קרבן - טרח במצווה, כי כן נאמר לו, וטעם 'ויעש נח ככל אשר צוהו ה'' (לעיל פסוק ה), אמרו (חז"ל) בבראשית רבה (לב, ה): 'זה שיכין לכנוס בהמה וחיה ועוף' - כלומר הטהורים שטרח הוא אחריהם, ולקחם אל ביתו, והכתוב שאמר פעם שלישית 'כאשר צוה אלהים את נח' (פסוק ט) לומר שעשה כאשר צווהו בכניסת התיבה..."

    ומצאתי שאורח החיים כותב גם הוא פירוש זה (פרק ז, פסוק ט):
    "שניים שניים באו... הגם שציווה עליהם שבעה, לפי מה שפירשתי למעלה ידוייק הכתוב על נכון, כי מה שהוא לקיום המין אינם אלא שניים, ואותם הביא ה' עד התיבה, והוא (נח) קבלן. אבל תשלום השבעה - הוא נח טרח בעצמו לקחת אותם, כמו שציווה ה' אליו 'תקח לך', שאינו לקיום המין - הוא יטרח בשלו, ולא יטריחו מהשמים עליו. וכן תמצא עוד בפסוק אחר זה: 'ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים' - פירוש מה שבאו מעצמן היו שנים שנים"

    נ.ב.
    רש"י חי לפני 1000 שנה. עצם העובדה שרש"י כלל לא התייחס לשאלה זו, וגם לא חז"ל, מעידה על כך שהדברים הללו היו כה פשוטים להבנתם - עד שלא הרגישו כל צורך לבארם כלל. רק בדורו של הרמב"ן החלו להתקשות בהבנת פסוקים אלה.

  • קישור לתגובה שלישי, 10 מרס 2015 09:38 הוסף ע״י מני

    עדו,

    אמרו חז"ל בפירוש: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"

    הפשט של התורה אינו משתנה. והוא מהווה עדות היסטורית לכל הדורות. כי אם לא היה כתוב בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אז מנין היינו יודעים שקיבלנו מצווה כזו בהר-סיני לפני 3300 שנה? ואולי יאמרו המתכחשים שחז"ל המציאו את מצוות המזוזה לפני 1500 שנה? לשם כך קיבלנו ספר תורה שעובר מדור לדור מזמן המאורעות, וזו עדות היסטורית למצוות, כמו שהיו לוחות הברית.

    עם זאת, עליך לדעת שאכן חז"ל הם מי שמעבירים את המסורת שבעל פה שבאמצעותה נבין את מה שכתוב בתורה, בדיוק כמו שהם העבירו את לימוד האל"ף בי"ת שבזכותו ביכולתו לקרוא את הטקסט של המקרא, כך הם גם העבירו לנו את הניקוד הנכון, והביאור, שבאמצעותו נדע להבין את מה שכתוב.
    כך לדוגמה כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו", אך בלי הניקוד של חז"ל לא נדע שמדובר בנוזל הנקרא חלב (בפתח), ונהיה עשויים לחשוב שהציווי אוסר דווקא את הבישול של הבשר שנקרא "חלב" (בצירי). כפי שאתה רואה, חז"ל העבירו לנו גם את הניקוד הנכון של הקריאה בפסוקים.

    יתירה מזו, גם הרבה שמות של חיות השתנו מזמן המקרא. כך לדוגמה החיה שנקראת "צב" במקרא אינה הצב של ימינו, אלא סוג של לטאה. החיה שנקראת בשם "עטלף" היתה בעצם ציפור הנקראת היום תנשמת. אפילו הנשר שמוזכר במקרא אינו הנשר שמוכר היום. בכל הדורות חז"ל והרבנים השונים העמידו דברים על דיוקם, למען כוונת התורה לא תשתכח. כך שמפיהם אנו חיים.

    התורה בעבר היתה מובנת לכל עם ישראל כפי שהיא. הסיבה שחז"ל נדרשו לכתוב את התורה שבעל פה, הוא בגלל שהעם התחיל לשכוח מושגים מהתורה, והיה חשש שהתורה תישכח. מה שעשו חז"ל הוא ללמד אותנו את מה שהדורות הראשונים ידעו בפשטות.

    לגבי דוד המלך: חז"ל לא אמרו שדוד לא חטא עם בת-שבע, אלא הם התכוונו לומר שהוא לא חטא בחטא שמייחסים לו המון העם, כלומר הוא לא חטא באיסור אשת איש. שהרי היוצאים למלחמה היו כותבים גט לנשותיהם.
    חטאו הגדול של דוד היה, שהוא פעל בדרך שתגרום להמונים לייחס לו חטא חמור כל כך. ועל זה התרעם הנביא, שזה השם הרע שדבק לדוד בגלל מעשיו שבסתר. דוד היה אמור להרוג את אוריה בגלוי על מרידה במלכות, ולא לגלגל את מיתתו בסתר. דוד היה אמור לשאת את בת-שבע בפני עם ועדה, ולא בסתר. כל הפעולות שעשה בסתר גרמו לייחוס החטא החמור כל כך, ועל זה קיבל תוכחה.

  • קישור לתגובה שני, 02 מרס 2015 19:14 הוסף ע״י עדו

    הנקודה היא יותר כללית.
    יש את הכתוב ואז מגיעה התורה שבעל פה, מתרצת ומסבירה ומשנה פה ומתקנת שם.
    אם כך, לשם מה בכלל צריך את הכתוב?
    אם בספר התורה כתוב במפורש שדוד המלך חטא ונתן הנביא נשא באוזניו את משל כבשת הרש ואחר כך באים חכמי התלמוד וטוענים שדוד המלך כלל לא חטא אז מה הטעם בסיפור אוריה ובת שבע?
    בן דוד של התירוץ הזה היא הטענה 'השפה השתנתה מאז ימי קדם' כלומר אם כתוב משהו בתורה זה לא בהכרח מה שהתכוונו כי מאז השפה השתנתה. ושוב, מה הטעם בתורה אם כך? מנין לנו שאסור לאכול חזיר? אולי ה'חזיר' המקראי הוא בעצם זברה אבל התורה השתנתה מאז? מה הערך בתורה אם כל מה שכתוב בה ניתן לפירוש בעשר אופנים שונים?

  • קישור לתגובה ראשון, 01 מרס 2015 09:16 הוסף ע״י עדי אביר

    ישעיהו,

    אני מבין שאתה חולק עלי אבל האם אינך מסוגל לעשות זאת מבלי לתת לי ציונים? אתה העלת את אחד מעשרות התירוצים הרבניים, שאת חלקם ציטטתי במאמר, בהנחה שהתירוץ שהבאת מסביר את כל הסתירות. הוא לא. זהו סתם תירוץ שהרבנים המציאו להרחקת המבוכה ולא נראה לי שיש לו איזה שהוא קשר לכתוב.

    הציווי הראשון היה 'שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה' וכן 'מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת'. אי אפשר שלא להבין מכך שעל נח להעלות לתיבה רק זוג אחד מכל מין, בין אם הוא טהור ובין אם הוא טמא. זוג אחד. לא שניים, לא שלושה ולא שבעה. רק זוג אחד.

    בהמשך נאמר 'מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.' זה אינו פירוט. זאת פשוט סתירה. 'שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה' אינו 'כלליות' ו'מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ' אינו פירוט. אילו הם, להערכתי, פשוט עקבות הרגליים של שני כותבים שונים שסיפרו שני סיפורים שונים, אף אם דומים, שמוזגו להם יחדיו.

    אין לכך שום דמיון למסופר בפרק הראשון של ספר בראשית שם הכתוב אינו סותר את עצמו (הסתירה תבוא, בהקשר אחר, רק בפרק ב').

    אני גם לא מבין את הביטוי 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ'. מה זה 'באו אל נח'? שני פילים באו בכוחות עצמם מאפריקה או מהודו? זוג קנגרו הגיעו לבד מאוסטרליה? זוג לאמות מפרו? אילים צפוניים מלפלנד? זאת האמונה שלך? נראה לך שכל החיות בעולם באו בעצמם לתיבה? אתה חושב שנח קיבץ אותם שכל קצוות תבל?

    אם היית קורא את המאמר בפרוטרוט היית רואה שאני עצמי מביא כמה תירוצים רבניים, כולם, דרך אגב,מתוחכמים יותר מזה שאתה הבאת. מסתבר שכל אחד יכול להמציא תירוץ אבל אין להבין מכך שעליך לקבל את התירוצים הללו. העובדה שרב כלשהו לימד אותך תירוץ כלשהו אינו מחייב אותך לאמץ את ההסבר שלו ולקבוע שכל מי שרואה את הדברים אחרת לוקה בחוסר הבנה. נסה אתה להיות יותר ביקורתי ובדוק בעצמך אם התירוצים באמצעותם רבניך מנסים להרחיק את כל הסתירות הם באמת הגיוניים או שהם לא יותר מאשר סיסמאות אותן עליך לשנן לללא כל בדיקה או ניתוח הגיוני.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 01 מרס 2015 08:33 הוסף ע״י ישעיהו

    שלום :
    לעניות דעתי אין כאן סתירה אלא יש בשאלתך חוסר הבנה בסיסי במבנה כתיבת התנ״ך .
    תשובה : תחילה מובא סיפור נח בכלליות המתאר שזוגות יבואו (זכר ונקבה). לאחר מכן בא הפירוט שבעה שבעה הטהורים וזוג אחד מהלא טהורים ז״א שבעה זוגות טהורים וזוג אחד לא טהורים . לאחר מכן שנאמר ״ שנים שנים באו אל נח ״ לאמר באו זוגות החיות לתיבה גם מהטהורים וגם מהלא טהורים ונח מקיים את ציווי ה׳ שבעה זוגות מהטהורים וזוג אחד מהלא לא טהורים .
    מבנה דומה בתנ״ך ישנו בתחילת ספר בראשית מספרת התורה שבעה ימים ולאחר מכן ישנו תיאור פרטני יותר כיצד נוצר האדם .

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים