Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 20:51

מספרים מבלבלים

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)

האם אנשים שכותבים בהשראתו של האל יכולים לשתול בשני סיפורים זהים ערכים מספריים שונים לחלוטין? מסתבר שכן. האם פרשני המקרא יכולים לתרץ את הפערים הניכרים שבין המספרים הסותרים? כמובן שכן! אין מחסום שיכול למנוע מהפרשן למצא את ההסבר שיניח את דעתם של שומרי האמונים, במיוחד אם בינו לבין התירוץ הגואל ניצבים רק תכתיבי ההיגיון.

 

 

פרקי המאמר

 

ניצחונות דוד

מפקד יואב

אורוות שלמה

גורן ארונה

 

 

 

 

ניצחונות דוד

 

 

התנ"ך אינו מצליח להתאפס על מספר הפרשים והרכבים שדוד לכד מהדדעזר מלך צובה ואם נתעלם לרגע מתכתיבי ההיגיון נוכל גם אנחנו להבין מדוע. דוד, כפי שכולנו לבטח יודעים, היה גיבור מלחמה גדול ובקרב שהוא ניהל נגד הדדעזר בן רחוב מלך צובה הוא לכד 1700 פרשים או אולי 1,000 רכבים ו-7,000 פרשים. הנושא עדיין לא נחתך סופית:

 

 

וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר ְָ. וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב. וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.

 

(שמואל ב' ח:ג-ה)[א]

וַיִּלְּכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִיד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב. וַיָּבֹא אֲרַם דַּרְמֶשֶׂק לַעְזוֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִיד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.

 

 

(דברי הימים א' יח:ד-ה)

 

 

סתירה? לאו דווקא. ספר שמואל, כך הפרשנים, מונה רק את מפקדי צבא האויב שנלכדו על ידי דוד בעוד שספר דברי הימים מונה את כל הפרשים שנלכדו באותו הקרב[ב]. הגיוני? לאו דווקא. אם 1,700 הפרשים של ספר שמואל היו מפקדיהם של 7,000 הפרשים של ספר דברי הימים מדוע אין בספר שמואל כל אזכור למפקדיהם של 1,000 הרכבים המוזכרים בספר דברי הימים? יתרה מזאת, בשני הספרים מוזכרים 20,000 חיילים רגליים. האם כולם היו קצינים? האם רוח הנבואה אינה נוהגת להבדיל בין תפוזים לתפוחים ומבחינתה אין כל פסול ברשימה שכוללת רק את קציני חיל הפרשים מצד אחד ואת כל החיילים הרגליים מאידך? כיצד זה שאותה השראה האלוהית מניבה שוב ושוב תיאורים סותרים שמחייבים את הפרשנים לרקוח תירוצים שרק לועגים להגיוננו?

 

 

 

מפקד יואב

 

 

אם סתירות מסוימות עדיין יכולות להיחשב כקלות יחסית, היינו, סתירות שתירוצן אינו מדכא כליל את השכל הישר, באה הסתירה הבאה ומעבירה אותנו בבטחה אל מחוץ לגבולות ההיגיון. הבעיה נעוצה בכך שהמקרא החליט לפרט פעמיים את תוצאות המפקד שיואב ערך בקרב שבטי ישראל וכמצופה אין שום קשר בין שתי הספירות. בשני מקומות כתוב 'וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ' וכיוון שמדובר במפקד אחד ודיווח אחד היינו מצפים שבספר דברי הימים יואב ימסור למלכו בדיוק את אותו הדיווח שהוא מסר לו בספר שמואל. בפועל ההפרש בין שני הדיווחים מסתכם ב-330,000 שולפי חרב. הכיצד? לפרשנים פתרונות.

 

 

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.


(שמואל ב' כד:ט)

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.

 

(דברי הימים א' כא:ה)

 

 

האם בישראל היו 800,000 או 1,100,000 שולפי חרב והאם מספר הלוחמים בשבט יהודה היה 500,000 או 470,000? קשה לראות כיצד ניתן לגשר בין הפערים המספריים בשני פסוקים שמכילים לא יותר מאשר עובדות יבשות. קשה אבל לא בלתי אפשרי ורש"י אפילו מצליח למצוא חמישה הסברים שונים:

 

 

 

1.

בשני הפסוקים כתוב 'מִסְפַּר מִפְקַד'. אנו היינו מסתפקים רק באחת משתי המילים, 'מִסְפַּר' או 'מִפְקַד' ומכך שהכתוב השתמש בצמד המילים יש להבין שיואב הכין שתי רשימות שונות – אחת שמראה מניין נמוך יותר ואחת שמראה מניין גבוה יותר. יואב תכנן להראות לדוד המלך קודם את הרשימה הראשונה, זו המפורטת בספר שמואל, ואם המלך היה מתרגז וקובל על מספרם הנמוך של שולפי החרב בקרב שבטי ישראל הוא היה מראה לו את הרשימה השנייה.[ג]

 

 

2.

האל קצף על דוד ולכן הוא לא ציין בספר שמואל את מספרם של כל החיילים שיואב מנה במפקדו אבל בספר דברי הימים האל ביקש לכבד את דוד ולכן הוא פירט את כל החיילים שנמנו, כולל אלו שלא נימנו בספר שמואל ומוכיח זאת השימוש בביטוי 'כָל יִשְׂרָאֵל' בספר דברי הימים כאשר בספר שמואל נכתב רק 'יִשְׂרָאֵל'.[ד]

 

 

3.

ההפרש בין מספר לוחמי ישראל הניתן בספר שמואל למספר הניתן בספר דברי הימים מוסבר על ידי הפסוק 'יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד'[ה] שמלמדנו שבספר שמואל ניתנו רק נתונים חלקיים.[ו]

 

 

4.

על מפקדו של יואב נאמר 'וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב'[ז] וניתן להסיק מכך שהמספרים בספר שמואל אינם כוללים את בני לוי ובנימין בעוד שהמספרים בספר דברי הימים כוללים גם את בני שני השבטים הללו[ח].

 

 

5.

על פי רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, המידה החמש עשרה מתוך שלושים ושתים המידות בהן האגדה נדרשת קובעת שכאשר שני כתבים מכחישים זה את זה יש למצא כתוב שלישי שפותר את הסתירה. במקרה שלנו פסוק אחד מצביע על שמונה מאות אלף שולפי חרב ופסוק שני מצביע על מיליון ומאה אלף שולפי חרב ולכן יש לחפש פסוק שלישי שמסביר מדוע שלוש מאות אלף שולפי חרב לא נכללו במניין הראשון. פסוק כזה לא קשה לאתר שכן נאמר 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף'[ט]. מפסוק זה ניתן ללמוד שבכל חודש הוקצה גדוד חדש בן עשרים וארבעה אלף חיילים לשמש כשומרי ראשו של המלך ואת חיילי הגדוד הזה לא היה צורך לפקוד כיוון שמספרם כבר היה ידוע למלך. עתה צא וחשב: עשרים וארבעה אלף חיילים כפול שנים עשר חודש נותנים לנו מאתיים שמונים ושמונה אלף חיילים. להם נוסיף את שנים עשר אלף שרי ישראל ונקבל בדיוק את שלוש מאות שולפי החרב החסרים להשלמת הפער בין שני המניינים.[י]

 

 

נראה שרש"י נאחז בכל קש שנקרא על דרכו ולא בחל באף ספקולציה חסרת שחר. רד"ק[יא]  שם את האצבע על אחת הבעיות וטיעוניו מפריכים לפחות את אחד ההסברים של רש"י: אם נייחס את העובדה שמספר בני ישראל בספר שמואל נמוך ממספרם בספר דברי הימים לכך שיואב לא פקד את השבטים לוי ובנימין אזי הינו מצפים למצא את הפסוק 'וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם ...' בספר שמואל, שם המספר נמוך יותר, ולא בספר דברי הימים שם מוצג דווקא המספר הגבוה יותר. יתר על כן, טוען רד"ק, אפילו אם נאמץ פרשנות זו או אחרת לגבי ההפרש במספר אוחזי החרב בישראל עדיין אין לנו הסבר מספק לגבי הסתירה במספר לוחמי שבט יהודה, חמש מאות אלף בספר שמואל לעומת ארבע מאות ושבעים אלף בספר דברי הימים.

 

רד"ק עצמו אינו מהסס להתמודד עם הבעיה ולשיטתו את שלושים אלף בני שבט יהודה שהלכו לאיבוד ניתן למצא בתוך שבעים אלף המתים שהאל הרג לאחר עריכת המפקד. הכתוב הרי מדווח:

 

 

וַיִּתֵּן יְהֹוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.

 

(שמואל ב' כד:טו)

 

 

ובהחלט ניתן להניח שרוב המתים היו משבט יהודה, שבטו של המלך שחטא[יב].

 

גם הסברו של רד"ק אינו צריך להרשים אותנו יתר על המידה. אם שלושים אלף מתוך שבעים אלף המתים במגיפה היו בני שבט יהודה הרי שהנותרים היו מבני שאר השבטים וכיצד זה שמספרם, במקום לקטון, גדל בשלוש מאות אלף? לאור הבעיות הלוגיות הללו לא נותר לנו אלא להיצמד להסברו של מצודת דוד[יג] ששם לב לעובדה שהפסוק בספר דברי הימים, 'וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב', מציין במפורש שמדובר בשולפי חרב בעוד שהפסוק בספר שמואל, 'וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ', אינו מתייחס לשולפי חרב דווקא אלא לכלל הגברים בישראל.

 

דיון כה ארוך בנקודה כה שולית ממחיש את ההשקעות העצומות בזמן ואנרגיה שפרשנינו נאלצו להשקיע בניסיון לשכנע אותנו להתעלם מהעובדה שספר שמואל וספר דברי הימים מספרים בדיוק את אותו סיפור ושניהם מתייחסים לאותו המפקד, לאותם לוחות הזמנים ולאותו דו"ח מסכם שיואב הגיש לדוד. בשני התיאורים דוד מצווה על יואב לעבור מדן ועד באר שבע ולפקוד את העם, בשניהם יואב מסתייג מהרעיון, בשניהם המלך כופה את דעתו ובשניהם יואב מתהלך ברחבי ישראל, חוזר לירושלים ומוסר לדוד את תוצאות המפקד. כל ניסיון ליישב בין שתי התוצאות השונות אינו יכול אלא להוביל למסקנה שבמקום לסתור את עצמו האל תמיד יעדיף לבלבל אותנו, לעייף אותנו ולדכא את שמחת חיינו. 

 

 

אורוות שלמה

 

 

רק פקטור של עשר מפריד בין מספר אורוות שלמה בספר מלכים למספרן בספר דברי הימים. חכמי התלמוד שלא יכלו לייחס את הסתירה למעתיק רשלן העדיפו למזג את הפסוקים לבלילה אחת ולהעניק לשלמה 160,000,000 אבוסים. פרשנים אחרים העדיפו להחליק את הבעיה על ידי התעלמות ממילה מיותרת או הוספת משמעות נסתרת שבעלי הטקסט בחרו לא להבליט:

 

וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים.

 

 

(מלכים א' ה:ו)

וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.

 

(דברי הימים ב' ט:כה)

 

 

סתירה זאת הייתה מוכרת גם לחכמי התלמוד ואלה הצליחו לתרצה בכך שמספר אחד מתייחס לאורוות שהיו בבעלותו של שלמה והמספר השני לאבוסים הנפרדים בכל ארווה וארווה.

 

 

כתיב (כתוב) 'וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ' וכתיב (וכתוב) 'וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים'.
(שואלים:) הא כיצד?

(משיבים:) אם ארבעים אלף איצטבלאות (אורוות גדולות) היו (לו אזי) כל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים ארוות סוסים (אבוסים) ואם ארבעת אלפים איצטבלאות (אורוות גדולות) היו (אזי) כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים (אבוסים).

 

(סנהדרין כא:ב)

 

 

המשורר שאמר 'השוטים שועטים פנימה למקום בו המלאכים חוששים לרחף'[יד] לא התכוון כמובן לחכמי התלמוד ולנטייתם לדחות בקש סתירות שהיו מפחידות אנשים פחות מתוחכמים אבל באמת קשה להבין מדוע רבותינו הקדומים, ורש"י בעקבותיהם[טו], מעולם לא טרחו להכפיל את מספר האורוות במספר האבוסים ולגלות שבפרשנותם הם העניקו לשלמה המלך מאה ושישים מיליון אבוסים, מספר גבוה במקצת למי ששלט על לא יותר ממיליון נתינים ונהנה משירותיהם של שנים עשר אלף פרשים בלבד.

 

המספרים הפנטסטיים הללו דרבנו את רלב"ג[טז]  לנקוט בקו קצת יותר פרגמטי ולקבוע שספר מלכים מונה את הסוסים וספר דברי הימים את האבוסים, כלומר, לשלמה היו ארבעת אלפים אבוסים וכל אבוס ואבוס שירת עשרה סוסים כך שבסך הכל היו לשלמה ארבעים אלף סוסים[יז]. פירוש זה יכול היה בהחלט להתקבל על הדעת, ביחוד לאור העובדה שבינו לבין המובן הפשוט של הפסוק 'וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים' מפרידה רק מילה אחת - 'אֻרְוֹת'. המילה המיותרת מציינת שלשלמה היו ארבעים אלף אורוות ולא ארבעים אלף סוסים ויש להניח שאפילו אידיוט מושלם לא היה מקצה אורווה שלמה לכל סוס, ועל אחת כמה וכמה החכם באדם.

 

המלבי"ם[יח], כתמיד, סוגר את הפרשה עם פירוש חדשני ונועז: בספר מלכים נמנו אורוות הסוסים והמרכבות ששימשו להאדרת שמו וכבודו של המלך ובספר דברי הימים האורוות שהיו מוכנות ליום קרב ומלחמה.[יט] בהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר, נתעלם מהעובדה שהתנ"ך עצמו לא היה מודע לקיומם של שני סוגים של סוסים ומרכבות ונתמכר גם אנו לתחושת ההקלה שלבטח פוקדת את כל פרחי החכמה שנתקלים בניחושו חסר-הבסיס של המלבי"ם.

 

 

 

גורן ארונה

 

 

במקום אחד כתוב שדוד קנה את גורן ארונה בחמישים שקלי כסף ובמקום אחר כתוב שדוד שילם לארנן (הוא ארונה) שש מאות שקלי זהב. הייתכן? כמובן. הרי אין בעיה שמסוגלת לעמוד בפני פרשנינו הנחושים.

 

 

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהֹוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.

 

(שמואל ב' כד:כד)

וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת.

 

 

 

(דברי הימים א' כא:כה)

 

 

האם הגורן והבקר שדוד קנה מארונה/ארנן עלו חמישים שקלי כסף או שש מאות שקלי זהב? העובדה שבשני המקרים מדובר בסכום הכולל שדוד שילם לבעל הנכס אינה מפריעה לרש"י לטעון שחמישים שקלי הכסף מתייחסים לסכום שדוד גבה מכל שבט ושבט שכן מי שלוקח חמישים שקלים מכל אחד משנים עשר השבטים עתיד לקבל בדיוק את שש מאות השקלים של דברי הימים[כ]. יתר על כן, בדברי הימים אמנם מדובר בשקלי זהב ולא בשקלי כסף אבל לרד"ק ברור שמדובר רק במשקל של שקלי זהב ולא בשקלי זהב של ממש[כא].

 

גם אם לא ניתפס לסברה שמכל שבט ושבט נגבו חמישים שקלים ומשנים עשרה שבטי ישראל שש מאות שקלים לא ניוותר אובדי עצות שכן אז נוכל לטעון שדוד קנה את הגורן ואת הבקר בחמישים שקלי כסף ואת הנכס כולו, היינו, את הגורן, הבית והשדה של ארנן בשש מאות שקלי זהב. סברה זאת מקבלת משנה תוקף מהמילה 'בַּמָּקוֹם' בפסוק 'וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת' שלבטח מלמדת שהתשלום ניתן עבור כל המקום, היינו, גם השדה והבית.[כב]

 

חז"ל ורד"ק שוב מתעלקים על מילה חפה מפשע וכופים עליה לשרת מטרות לא לה מבלי לשים לב שבכך הם סודקים אבן נוספת בחומת האמונה. 75 פעמים עושה התנ"ך שימוש במילה 'במקום', ובכלל זה בפסוק:

 

 

וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.

 

(דברי הימים ב' ג:א)

 

 

בשבעים וארבעה מהם אנו מפרשים את המילה 'במקום' בתור 'באותו המקום' או 'בתוך המקום' אבל במקרה זה החכמים מתעקשים שכוונת הכתוב היא 'עבור המקום' ולכן אין להבין מהפסוק 'וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת' שדוד נתן לארנן שש מאות שקלי זהב בו במקום, בעת שהיה בתוך הגורן, אלא שדוד שילם את הסכום הזה עבור השדה בו מוקם הגורן ועבור כל המבנים שהיו קיימים בתוך אותו שדה. תרצו תאמינו. לא תרצו אל תאמינו.

 

         

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 

 



[א]      

'בִּנְהַר ְָ' -  קרי: 'בִּנְהַר פְּרָת'

[ב]      

רד"ק על שמואל ב' ח:ד וכן רד"ק ומצודת דוד על דברי הימים א' יח:ד

[ג]      

רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות פסיקתא רבתי פרשה יא שמסתמכת על במדבר רבה ב:יא

[ד]      

רש"י על דברי הימים א' כא:ה

[ה]      

דברי הימים א' כז:כד

[ו]      

רש"י דברי הימים א' כא:ה

[ז]      

דברי הימים א' כא:ו

[ח]      

רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות ילקוט שמעוני רמז קסה

[ט]      

דברי הימים א' כז:א

[י]      

רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות מידות רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי

[יא]            

רבי דוד קימחי, 1160-1235

[יב]      

רד"ק על שמואל ב' כד:ט ועל דברי הימים א' בא:ה

[יג]            

לקט פירושים של פרשנים שונים שנערך באמצע המאה השמונה עשרה

[יד]      

Alexander Pope, An Essay on Criticism

[טו]     

רש"י על מלכים א' ה:ו

[טז]            

רבי לוי בן גרשום, 1288-1344

[יז]      

רלב"ג והמצודת דוד על מלכים א' ה:ו

[יח]            

רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר, 1809-1879

[יט]     

מלבי"ם על מלכים א' ה:ו

[כ]      

רש"י על דברי הימים כא:כה

[כא]     

רד"ק על דברי הימים א' כא:כה

[כב]     

רד"ק על דברי הימים א' כא:כה בעקבות זבחים:קטז:ב

 

נקרא 4876 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

13 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 18:52 הוסף ע״י יוסף

    אביר,

    מספיק עם מסך העשן, תתחיל עם השער הרביעי ואז תבין שאתה יכול לגנוז את האתר שעמלת עליו כ"כ הרבה וגם תבין שכל הקשקושים שכתבת לגבי האמונה הם חסרי יסוד. (רבנו בחיי קדם לרמב"ם - אבל מסומם כמוך אף פעם לא מתייחס לעובדות) כל טוב,

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 18:41 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף,

    אם באמת קראת את המאמרים שלי אז לבטח נתקלת בפרק שנקרא 'חוקי אביר' בו אני מפרט שמונה 'חוקי טבע' של הדת היהודית. בדעתי להוסיף 'חוק אביר' תשיעי האומר: 'יש קורלציה הפוכה בין רמת הבנתו של המגיב לבין התנשאותו ותוקפנותו', כלומר, ככל שהמגיב מבין פחות כך גובר ההשימוש בביטויים דוגמת 'אין לו שמץ של מושג בנושא בו הוא מקשקש', 'אתה וחבריך חבורה של שקרנים עלובים וחוצפנים שמרשים לעצמם לדון בנושאים ללא שום ידע בסיסי', הקישקושים שלך לגבי האמונה מוכיחים עד כמה אתה בור!', 'למרות הפצת המלל החסר משמעות רק כדי למלא חלל, אתה בור ועם ארץ בכל נושא שקשור לדת ויהדות', 'ההסתמכות שלך על טיפשי מדעי היהדות שלך: אליאור, שנאן, זקוביץ, בן-נון וכל שאר הכאילו דתיים/חרדים שאתה מרבה לנפנף במחקרים המטופשים שלהם לא תועיל לך' וכדומה.

    אני משוכנע שטענותייך כלפי הן צודקות לחלוטין אבל היכן שאבת את החוצפה לפסול חוקרים ופרופסורים שהקדישו את כל חייהם לחקר היהדות? מניין אתה יודע שלכולנו אין שום ידע בסיסי? הרב שלך אמר לך? אנחנו לא מגבילים את עצמנו לידע שאתה הצלחת לרכוש? איש מאיתנו אינו עושה שימוש בסיסמאות שנשטפו למוחך? קשה לי להעלות על דעתי התנסחויות יותר מגוחכות.

    באשר לספר חובת הלבבות של רבנו בחיי (בן המאה האחת עשרה): לפני 55 שנה, כשהייתי בן חמש עשרה, המורים שלי בישיבה אילצו אותי לקרוא את הספר הזה. באותה התקופה גם אני חשבתי שזה ספר עמוק ומחכים אבל מאז קראתי עוד כמה ספרים, ובכללם גם כאלו מהם הרבנים היו רוצים שאתעלם, וגיליתי שאדם שמכיר כמה ספרים שקיבלו הכשר רבני רואה את העולם אחרת ממי שקרא מאות, אם לא אלפי ספרים נוספים, הן בתחום היהדות והן בתחומים משיקים. עם כל הכבוד, המוסר האנושי התפתח והשתכלל באלף השנים האחרונות והיום לא רק העולם הנאור חושב אחרת אלא גם היהדות עצמה זנחה כבר מזמן את ההבנה הפשטנית של רבנו בחיי ומצאה לעצמה כיוונים אחרים. לשם דוגמה: בפרק ו' של הספר, המחבר כותב 'וסדר זריחת השמש ובואה להעמיד עתי היום והלילה, ועלייתה וירידתה להמציא הקור והחום והקיץ והחורף מענייני הזמנים ותועלותיהם. ושנותם תמיד על סדור אחד מבלי הפסק. כדכתיב ... וסיבוב הגלגלים אשר תנועותם מתחלפות, והכוכבים והמזלות על הנהגה משוערת ומשקל מכוון, לא ייזח ולא ישתנה. והכוונה בכל דבר ממנו כוונת תועלת ותקנה למדברים. ... וכשנעיין בצמחים ובבעלי חיים, נמצאם מחוברים מהיסודות הארבעה, והם האש והרוח והמים והעפר. והמה נחלקים ונפרדים, ואין בנו יכולת לחברם החיבור הטבעי, מפני שמקצתם משתנה אל קצתם, וקצתם כנגד קצתם, ואם נחבר דבר מהם הם ממהרים להשתנות ולהתחלף.' אני לא יודע אם אתה מבין את משמעות הכתוב אבל הרשה לי להבטיח לך, בשמי ובשם כל חוקרים והפרופסורים עליהם אתה אוהב להתנשא, שכל האמונות והדעות ששוקעו בפסוקים הללו נזרקו כבר מזמן לפח האשפה של ההיסטוריה ורק שטופי מוח מסומאים ודלי ידע מסוגלים לחשוב שיש להם משמעות כלשהי. המשורר אלכסנדר פופ כתב פעם 'מעט מידע הוא מסוכן ביותר. שתה עמוק או שאל תטעם כלל ממעיינות החכמה'. הוא אמנם היה אנגלי קתולי אבל לא יאונה לך כל רע אם תלמד גם ממנו.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 18:18 הוסף ע״י יוסף

    אביר,

    קראתי היטב את טענותיו ההזויות של בן נון והבנתי היטב כי אין לו שמץ של מושג בנושא בו הוא מקשקש. מכיוון שאני חוזר בתשובה ולמדתי במוסדות חילוניים כולל השכלה גבוהה ואני גם עובד במוסד חילוני מובהק אני מרשה לעצמי לקבוע כי אתה וחבריך חבורה של שקרנים עלובים וחוצפנים שמרשים לעצמם לדון בנושאים ללא שום ידע בסיסי. הקשקושים שלך לגבי האמונה מוכיחים עד כמה אתה בור! קראתי לא מעט ממאמריך כאן באתר כולל שהמלצת לי לקרוא והזדעזעתי עד לאיזו דיוטא נמוכה יהודי יכול לרדת.

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:42 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף/יונתן,

    אתה מחשיב את עצמך ל'מומחה' להלכה ולכן אתה בז לכל מי שלא השחית את זמנו בלימוד ושינון התפלויות הרבניות. אני מניח שגם סניטרים בבתי חולים מזלזלים במנתחים שאינם יודעים לאיזה פח צריך לזרוק תחבושות מלוכלכות ואינסטלטורים מזלזלים בארכיטקטים שאינם יודעים לכוון את המצוף בניאגרה. בשני המקרים, המזלזלים אינם רואים את התמונה המלאה ואינם מסוגלים לאמוד את היקפם, משמעותם וחשיבותם של הידע וההבנה מהם נהנים אלו שזוכים לזלזולם.

    הידע האנושי אינו נחלתו הבלעדית של ארון הספרים היהודי ולמעשה רוב רובה של האנושות מחפש ידע ותובנות על מדפי ספרים אחרים ורק חרדים שטופי מוח הצליחו לשכנע את עצמם שבמאה העשרים ואחת עדיין יש משמעות ללהג שהרבנים פיזרו סביבם בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים החשוכים. ההלכה היהודית היא המצאה של אנשים שהיום היו נחשבים לבורים פרימיטיביים וחסרי כל ידע ומי שבוחר להטביע את עצמו במעמקים המדומיינים של היהדות פשוט מבזבז את חייו על הבלים ושטויות חסרי ערך.

    דלות ההבנה שלך בוקעת מכל משפט שאתה כותב. התגובה שהעלית בכינוי 'יונתן' לביקורתה של ד"ר לאה מזור על הספר 'קיצור תולדות יהוה' של ד"ר יגאל בן נון, עליה הצבעת בתגובתך כאן, היא מלאכת מחשבת של עיוורון ובורות חרדיים. ד"ר בן נון התייחס לעובדה שהנצרות, בניגוד ליהדות, היא דת של אמונה וכיוון שלא הבנת את טענתו הצפת את הדף במובאות בהן מוזכרת המילה 'אמונה' או נגזרותיה. אם במקום להתנשא ולזלזל היית מנסה ללמוד את הנושא היית מגלה שב'רשימת המשימות' (Todo List) של היהדות יש לא רק תרי"ג מצוות אלא גם אלפי הלכות והידורי הלכות ומי שלא מסמן וי ליד המשימות הרלוונטיות לא זוכה להיגאל והיכנס לגן עדן. כמובן שמצפים מכל יהודי שיאמין באל ואכן המונח 'מאמין' מאפיין את הדתיים והחרדים, אבל האמונה אינה מעלה ואינה מורידה. אף אחד אינו נגאל בזכות אמונתו וכל אדם ואדם מישראל שרוצה לרשת את חלקו בעולם הבא חייב להקפיד על כל הלכות הרבניות, ללמוד את ההלכה ולהיוועץ ברב מוסמך כל אימת שעולה בליבו הספק. כלומר, הדת מתבססת על צריכה מתמשכת ובלתי פוסקת של שירותי ההוראה, הפסיקה והדיינות שרק חברי הגילדה הרבנית מסוגלים לספק.

    לעומת זאת, בדף המשימות של הנצרות הקדומה, ושל החלק מהזרמים הפרוטסטנטיים, רשומה משימה אחת בלבד ודי בה כדי לגאול את האדם ולהבטיח לו את מקומו בגן עדן. 'משימה' זאת היא האמונה הכנה במשיחיותו ובשורתו של ישו. ביהדות ה'אמונה' אינה דרישה הכרחית ומספיקה לגאולה ולכן קשה לחרדים להבין את משמעותה. בזרמים מסוימים בנצרות האמונה היא התנאי הכרחי, מספיק ויחידי לחיי נצח במחיצתם של האל האב, האל הבן והאל רוח הקודש.

    אני די משוכנע שלא הבנת את מה שכתבתי ולבטח לא תיתן לדברים הללו למנוע ממך את חדוות ההתנשאות והבוז. אני גם די משוכנע שלא תנסה ללמוד את הנושא אבל אם תרצה תוכל לקרוא את המאמר 'הריבונות הריקה מתוכן של ריבונו של עולם' בו אני מרחיב על הנושא. גם המאמר 'עקרונות השיטה הרבנית' לא באמת יזיק לך.

    https://www.1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2014-07-31-16-09-13/item/964-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D https://www.1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2010-08-24-10-08-13/2010-11-28-10-25-21/item/335-%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:30 הוסף ע״י יוסף

    מוקדש לאביר, רוטשילד, שחר ושות'....

    *** הודעת מערכת: כללי האתר אוסרים להפיץ חומר מאתרים חרדיים ולכן שארית התגובה של יוסף נמחקה. יוסף מוזמן להעלות דברים שהוא מנסח בעצמו. ***

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:18 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף,


    אני לא נוהג למחוק דברים שפורסמו באתר, מביכים ככל שיהיו. עם זאת, אני עורך את האתר באופן קבוע וייתכן שהמקור שאתה מחפש מוזג לתוך מאמר אחר.

    אני מבין שהסקת מדבריי שמעולם לא פתחתי שולחן ערוך. זה די נכון: עיינתי בשולחן ערוך לא מעט פעמים אבל אני מודה ומתוודה שמעולם לא התעמקתי בחומר ולבטח לא שיננתי אותו ולכן היקף ידיעותיי בתחום ההלכה היהודית הוא מאד מצומצם אם לא לגמרי זניח. למעשה, לא זכור לי שאי פעם התיימרתי להבין בהלכה או אפילו להתעניין בה. אתר זה עוסק בדת היהודית, מקורותיה, השקפת עולמה, המיתוסים שלה, חוסר הידע וההבנה ששוקעו בה והסתירות הרבות שמציפות אותה ולא בסוגיות הלכתיות.

    לטעמי, הדינים והלכות הם המצאות אנושיות שרק מראות כיצד הרבנים עיצבו את הדת לצרכיהם האינטרסנטים ואין להם שום משמשעות להבנת היהדות בכללותה שהרי דבר לא היה משתנה באמונה היהודית אם ההלכות היו שונות לחלוטין. לך, בתור חרדי, נראה שההלכה היא עיקר העיקרים של הדת אבל אני מנתח את המישורים האחרים של היהדות ובניגוד לך אין לי שום כוונה להשקיע ולו שנייה אחת בלימוד ושינון של הלכות טפלות להן אין שום קשר למהות הדת.

    אני מבין שאתה מעוניין לתקוף אותי בכל מישור אפשרי ולשם כך אתה שב ומטריל את האתר. לא נורא. כל עוד אתה לא מטריד יתר על המידה, אינך מנבל את פיך ואינך מציף את האתר בתעמולה חרדית אתה יכול להמשיך ולנסות אבל הייתי מציע לך להתמודד לפעמים גם עם טענותיי ולא להגביל את עצמך למתקפות אישיות. למשל, נסה לחשוף עוד ספרים שמעולם לא פתחתי ועוד תחומים לגביהם אין לי שום ידע. אם אנחנו כבר משוחחים, מה בדבר התחומים בהם אין לך שום ידע והספרים אותם אתה מעולם לא פתחת? רוב מאמריי מסתמכים על תובנות המדע והמחקר ולא די בידע הלכתי כדי להבינם. לא אאתגר אותך בשאלות על הידע המדעי שלך אבל מה אתה יודע על מדע הדתות, חקר המקרא, ארכיאולוגיה מקראית, פילוסופיה יהודית, היסטוריה של עם ישראל וכדומה?

    נראה לי שטוב היית עושה אם את המשאבים שאתה מקצה לתקיפת האתר היית משקיע בהרחבת אופקיך בתחומים שחשיבותם עולה עשרות מונים על חשיבותן של ההלכות שהרבנים המציאו לטובת האינטרסים האישיים והכתתיים שלהם.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:14 הוסף ע״י יוסף

    מר אביר,

    האם אתה רוצה שאני אתן לך לינק מתוך האתר שלך (בהנחה שלא מחקת אותו כפי שעשית לא מעט פעמים) שבו הוכח שמעולם לא פתחת שולחן ערוך ולמרות זאת הרשית לעצמך לדון בנושא שאין לך שום ידע לגביו. (ידע אותו לא רכשת ב "ישיבה" שלך)?

    יוסף

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:12 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף,

    מפעם לפעם אני מרשה לעצמי להעתיק ממאמרים או תגובות שאני עצמי כתבתי בעבר ולו רק משום שאין טעם לנסחם מחדש עבור כל מציקן ומציקן.

    אם אתה רומז שהעתקתי והדבקתי מאתר אחר אשמח אם תפנה אותי למקור כדי שאוכל לדעת מי משתמש ברעיונות שלי.

    אני שמח לראות שאתה מתעקש לשוב ולהוכיח, פעם אחר פעם, את הכלל האומר שלחרדים אין תשובות אמתיות לסתירות שמציפות את התנ"ך ולכן הם מסתפקים בהטרלות מתנשאות. אתה רק ממחיש את דלות הידע וההבנה של תלמידי הישיבות והאברכים שאת לימודיהם חסרי התועלת אני נאלץ לממן מכספי.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:10 הוסף ע״י יוסף

    כל הכבוד על העתק הדבק ממש מרשים! אתה עדיין קשקשן.

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:09 הוסף ע״י יוסף

    יוסף,

    מדוע אתה מרגיש חובה למהול את התגובה שלך במנה כה גדושה של התנשאות וזלזול. האם אין לך טיעונים עניינים שיכולים לבא במקום מתקפות אישיות? אני כבר רגיל לסגנונם של החרדים וברור לי שהם בוחרים להשפיל את בן שיחם במקום להיכנס עימו לדיון שעלול לחשוף את דלות הבנתם ואת נטייתם לוותר על ניתוחים הגיוניים ולדבוק בנוסחאות וסיסמאות חסרות שחר וברור לי שנדמה להם שכל שערי החכמה, הבינה והערמה נפתחו רק בפניהם וכל מי שאינו חושב כמוהם הוא רק בור שמבלבל את השכל אבל האם לא עולה על דעתך שיש גם כאלו שלמדו את המיתוסים הרבניים לעומקם, זיהו את הזיופים והחליטו לדחות את אחיזות העיניים ולאמץ במקומן דעות הרבה יותר הגיוניות ומבוססות? הרבנים שלך רוצים שתאמץ בעיניים עצומות את האמונות הרצויות להם ולא תבחן את הדברים בכוחות עצמך. לי חשוב שאתה וחבריך תבינו שיש יותר מאמת אחת ותלמדו לשקול ולהתייחס בכבוד גם לדעותיהם של אחרים.

    לעצם העניין, לכם נדמה שיחד עם שתי התורות משה קיבל על ההר גם את כלל כללי הדרש ולכן ההיסקים של הרבנים מחייבים בדיוק כמו התושב"ע. הבעיה היא שהדרש הרבני מסתמך רק על הדרש הרבני עצמו ואין אף פסוק מפורש שמותיר לרבנים לחלץ אמיתות שכביכול הוצפנו מתחת לפשט הדברים. אדרבה, קל להוכיח שהדרש הוא המצאה רבנית ולא חלק מהמסורת שעברה מדור לדור עוד מימי ההתגלות על ההר: הלל הזקן קבע שבע מידות בהן התורה נדרשת ורבי ישמעאל, תלמיד תלמידו החליט שאת התורה יש לדרוש בשלוש עשרה מידות ולא רק שבע. הוא הרחיב את שבע המידות של הלל על ידי חלוקת מידת 'כלל ופרט' לשמונה מידות שונות, ביטול מידת 'כיוצא בו ממקום אחר' והוספת מידה חדשה אותה הוא כינה בשם 'שני כתובים המכחישים זה את זה'. עתה שאל את עצמך: איך זה שהלל, שפעל יותר ממאה שנה לפני רבי ישמעאל, לא שמע על מידת 'כיוצא בו ממקום אחר'? האם שרשרת המסירה דילגה מעליו והגיעה הישר לרבי ישמעאל? האם לא סביר יותר להניח שרבי ישמעאל ייבא ליהדות שיטת דרש חדשה שלא הייתה מוכרת להלל? יותר מזה, אם המידות ניתנו למשה על ההר וירדו בשרשרת המסירה עד לימיו של הלל הזקן, אזי שבעת המידות של הלל הן בחזקת תושב"ע ואסור היה לרבי ישמעאל לבטל אחת מהן ולהמציא מידה חדשה 'יש מאין'.

    המסקנה היא שהמידות הן 'סברא' ולא 'גמרא' ולכן הן אינן קדושות וממילא גם לא מחייבות, במיוחד את אלו שכבר השתחררו משטיפת המוח של הרבנים. מקורן האנושי של המידות מודגש על ידי מידת ה'מיעוט וריבוי' ששימשה את רבי עקיבא ונדחתה על ידי רבי ישמעאל. רבי עקיבא, בעקבות נחום איש גמזו, דרש מילים דוגמת 'את', ו'גם' וקבע שהן באות לרבות או להחסיר. רבי ישמעאל פסל את המידה הזאת וקבע שהתורה 'דיברה כלשון בני אדם' ולכן למילים אלו או אחרות אין משמעויות עמוקות יותר. האם, לדעתך, מידת הריבוי ומיעוט הגיעה לידי נחום איש גמזו (וממנו לרבי עקיבא) בשרשרת המסירה או היא פותחה על ידי שני החכמים הללו? אם המידה נמסרה למשה על ההר מדוע היא לא הגיעה לידיו של רבי ישמעאל? נראה לי שהנושא יותר סבוך מכפי שמשתמע מה'ספרא' (שמסתמך ברובו על שיטות הדרש של רבי עקיבא ולא על אלו שמתוארים ב'ברייתא דרבי ישמעאל' שמובאת בתחילתו) ומהשולחן ערוך (שנכתב כאלף וארבע מאות שנה לאחר ימיהם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל) ובהחלט ראוי להקדיש לסוגיה מחשבה נוספת ולא להסתפק באמתות שמלמדים אתכם בישיבות.

    אני אישית מאמין שהמידות הן יישום רבני של כללים לוגיים שהיו מקובלים על היוונים ולכן אני לא חושב שהדרש הרבני מסוגל להוריד מסדר היום את כל הקשיים שהמקראות מערימים בפנינו. מי שרוצה לקבל את התירוצים הרבניים שמסתמכים על לא יותר מדרש אבסורדי מוזמן להמשיך להשלות את עצמו אבל הוא אינו יכול לכפות את הפרשנות שלו על אחרים ולכולם שמורה הזכות להסיק מסקנות מהסתירות הרבות שמציפות את כל ספרי התנ"ך, להתעלם מהתירוצים ומסכי העשן של הרבנים ולפקפק במקורה האלוהי של התורה. זאת אינה בורות ידידי – זהו השימוש שהאל שלך היה רוצה שתעשה במוח שהוא כביכול תכנן עבורך.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 21 יוני 2020 17:04 הוסף ע״י יוסף

    כבוד "הרב הגאון" עדי אביר (עדי אביר הדתל"ש),

    מכיוון שהוכח כאן באתר שלך שמעולם לא פתחת את שולחן ערוך ואפילו את סימן א' לא קראת (ואף על פי כן אתה מנפנף בהשכלתך "התורנית") אני מסיק שגם את ברייתת רבי ישמעאל אינך מכיר. אם היית מכיר את הברייתא הנ"ל וגם יודע איך להסיק ממנה מסקנות לא היית מבלבל לנו את השכל מידי יום בפירושים המביכים שלך.

    יוסף

  • קישור לתגובה ראשון, 20 דצמבר 2015 17:51 הוסף ע״י עדי אביר

    יוסף,

    תודה על התייחסותך המפורטת אבל לצערי היא רק מעלה קושיות חדשות:

    1. אתה טוען ש'מחברי דברי הימים ביקשו לדייק, ולתקן נוסחים שעשויים להטעות את הקוראים בזמנם' ובכך אתה רומז שספר מלכים שנכתב ברוח הנבואה מכיל נוסחים לא ברורים שקוראיהם לא בהכרח יבינו את כוונתם המקורית של כותביהם. האמנם? האם לשיטתך ספרי הנביאים עלולים להטעות את הקוראים? אילו עוד ספרי נביאים ראשונים ואחרונים חשודים עליך כבעלי ניסוחים מטעים? מה בדבר כל הסיפורים והמיתוסים שאין להם מקבילה מתקנת בספר דברי הימים? מה עם כל הניסוחים הבעייתיים בספרי התורה מהם חז"ל לעולם לא היססו לדרוש הלכות ודיקדוקי הלכה.

    2. אתה מנתח לעומק את הביטוי '40 אלף אורוות סוסים למרכבו' ומסיק שהוא אינו מובן כלל ובאפשרותו להטעות את הקורא התמים. לזאת אני מוכן להסכים. בעקבות כך אתה מסיק שהכוונה המקורית בפסוק הייתה 'למספר הסוסים שנועדו לרכיבה באורוות, ולא למספר האורוות' ולהערכתך כוונת הפסוק היא 'לשלמה היו בארוות ארבעים אלף סוסים לרכיבה, ושנים עשר אלף פרשים' או בלשון מקראית יותר: 'ויהי לשלמה ארבעים אלף, באורוות - סוסים למרכבו'. עם הפרשנות הזאת אין לי שום סיבה לשתף פעולה.

    בספר מלכים לא כתוב 'ארבעים אלף באורוות - סוסים' אלא 'אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים'. האות בית אינה זניחה ולא ניתן לשבצה בפסוק התנכי כל אימת שעולה הצורך, במיוחד לאור העובדה שכותבי ועורכי ספר דברים החליטו לוותר עליה ולהסתמך על ניסוח הרבה יותר סתום ובלתי מובן. ייתכן אמנם שבמקור הפסוק אכן אמר 'ארבעים אלף באורוות - סוסים' ונוסח זה השתבש בעקבות טעויות מעתיקים והפך ל-'אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים' ואם זאת כוונתך לא אהסס להסכים עימך אף שאז ארצה לשאול אם גם פסוקים נוספים השתבשו במהלך הדורות ועל איזה בסיס מוצק נוכל, בסופו של דבר, לבסס את הבנת המקראות.

    3. אם אתה צודק אזי רב יהודה בהכרח טעה שכן הוא מצוטט כאומר:

    כתיב 'ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו' וכתיב 'ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים' הא כיצד? אם ארבעים אלף איצטבלאות היו - כל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים ארוות סוסים ואם ארבעת אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים. (סנהדרין כא:ב)

    האם רב יהודה לא ידע שהאות בית מסוגלת להרחיק את כל המבוכה? האם להערכתך אתה מבין את הדברים טוב יותר מרב יהודה? אם רב יהודה טעה כאן באילו מקומות עלינו לחפש את שאר טעויותיו?

    4. רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד, מצודת ציון והמלבי"ם ניסו להתעמת עם הסתירה והביאו מספר פירושים שונים ובלתי מתואמים שאף אחד מהם אינו עולה בקנה אחד עם הפירוש שאתה הבאת. האם אתה חושב שכולם טעו? שאף אחד מהם אינו מבין את התנ"ך טוב כמוך?

    לסיכום, איני יודע אם מדובר כאן בניסוחים רשלניים או בטעויות מעתיק וגם לא כל כך חשוב לי לרדת לעומקו של כל פסוק בעייתי זה או אחר. מטרתי הייתה להראות שהתנ"ך שבידינו מוצף בסתירות ושיבושים שדורשים כמויות אדירות של פרשנות יצירתית שתמיד תייצר סתירות חדשות ולעולם לא תעלים את המבוכות הישנות ואת תירוצי הסרק ששימשו את הפרשנים שלא היססו לעשות צחוק מעצמם.

    בכל מקרה, לא מדובר כאן ביושרם ודקדקנותם של מחברי התנ"ך שמעידים שהאמת הייתה תמיד נר לרגליהם אלא באחיזות עיניים בלתי פוסקות שמנסות להעלים את הסתירות והשיבושים שמצאו את דרכם למה שאנחנו עדיין משום מה מכנים בשם 'כתבי הקודש'.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 20 דצמבר 2015 11:31 הוסף ע״י יוסף

    כפי שקל להבחין, יש כאן שני ביטויים שונים זה מזה: "ארבעים אלף" לעומת "ארבעת אלפים", וכן "למרכבו" לעומת "ומרכבות".
    על כן, אי אפשר לטעון ל"טעות סופר" או "השמטת מילה", שהרי אנו רואים שהמחברים של דברי הימים שינוי את נוסח המילים בכוונת תחילה. אך מה היתה מטרתם בכך?
    ובכן, כפי שראינו בדוגמאות הקודמות, מחברי דברי הימים ביקשו לדייק, ולתקן נוסחים שעשויים להטעות את הקוראים בזמנם (שהרי ספר מלכים נכתב מאות שנים לפניהם).

    נוכל לשים לב לכך שהביטוי בספר מלכים הוא קצת קשה להבנה. נאמר בו "אורוות סוסים למרכבו". ויש כמה קשיים בניסוח הזה:
    1. קודם כל, מדוע הפסוק מבקש לספר לנו כמה אורוות היו לשלמה? הרי הוא אמור לספר לנו כמה סוסים היו לשלמה, ולא לתת לנו לנחש.
    2. אם נניח שבכל אורווה יש לפחות עשרה סוסים, אז הכוונה היא ל-40 אלף אורוות שנועדו לסוסי מלחמה - במקרה כזה הרי שמספר הסוסים עמד על 400 אלף! ואם כך היה, כיצד ייתכן שהמשך הפסוק מספר לנו שהיו רק 12 אלף פרשים ללחימה? והרי היו צריכים להיות לו לפחות 100 אלף פרשים, עבור מספר גדול כל כך של סוסי מלחמה. האם יעלה על הדעת ששלמה המלך החזיק 400 אלף סוסי מלחמה, והכשיר רק 12 אלף פרשים לרכוב עליהם? לא נראה כלל שזה מה שהתכוון הפסוק לומר. כמו כן, 400 אלף סוסים נשמע לכאורה כמו מספר מופרז - וגם אינו תואם כלל מספרים אחרים שמופיעים בספר מלכים.
    3. אם הכוונה היא ל-40 אלף אורוות, אז כיצד נבין את המילה הבאה - "למרכבו"? האם נאמר שהאורוות (של הסוסים) שימשו לרכיבה?! מובן שלא רוכבים על אורוות, אלא על סוסים... מכאן נראה שהפסוק התכוון להדגיש את מספר הסוסים.

    אפילו בעיון קל, נוכל לראות שהביטוי "40 אלף אורוות סוסים למרכבו" אינו מובן כלל, ויכול להטעות. נראה שהכוונה המקורית בו היתה למספר הסוסים שנועדו לרכיבה באורוות, ולא למספר האורוות.
    בלשון מודרנית יותר הפסוק היה אולי נכתב כך: "לשלמה היו בארוות ארבעים אלף סוסים לרכיבה, ושנים עשר אלף פרשים". או בלשון מקראית יותר: "ויהי לשלמה ארבעים אלף, באורוות - סוסים למרכבו"
    המילים "אוורות סוסים למרכבו" כנראה התכוון לציין את האוורות שבהם עמדו 40 אלף סוסים המוכנים לרכיבה לקרב.

    מכיוון שהניסוח הלשוני בספר מלכים עשוי להטעות קוראים מאוחרים, אז מחברי "דברי הימים" ראו צורך לדייק בניסוח.
    ספר דברי הימים מדייק שהיו לשלמה המלך 4000 אורוות לסוסים, ואז מובן - שאם בכל אורווה היו כעשרה סוסים - הרי שהיו לשלמה המלך 40 אלף סוסים בסך הכל, שזהו המספר שמופיע בספר מלכים. בכך תיקנו כביכול את הניסוח בספר מלכים, ודייקו במשמעותו המקורית.
    שימו לב שמחברי דברי הימים שינו את המילה "למרכבו" למילה "ומרכבות". בכך הדגישו את הדיוק שלהם למספר האוורות, ולא לסוסים. לעומת זאת ספר מלכים מציין "למרכבו" ובכך מדגיש את מספר הסוסים!

    לסיכום, יבחינו הקוראים ביושרם של מחברי דברי הימים - למרות שהם ביקשו לכבד את מלכות בית דוד, הם תיקנו טעות שעשויה לייחס לשלמה המלך יותר סוסים ממה שהיו לו! יושרם ודקדקנותם של מחברי התנ"ך מעידה על כך שהאמת היתה תמיד נר לרגלם.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים