פרקי המאמר |
|
||||
|
|
||||
|
|||||
את הפסוק 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל' אסור לייחס למעתיק עייף שהשמיט מילה באחת האשמורות המאוחרות של הליל ועלינו להסיק שלבטח קיים תירוץ אבסורדי כלשהו שיסביר את הניסוח התמוה.
הכתוב אמנם מציין במפורש:
|
|
||||
בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו.
(שמואל א' יג:א-ב) |
|
||||
אבל אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאין להתייחס לאמור בצורה פשטנית ולו רק משום שלא נהוג לבקש מתינוק בן שנה לחפש אתונות אבודים ולרוב קשה גם להעיד עליו 'וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה'[א]. למעשה שאול היה אדם לא צעיר בעת שעלה על כס המלוכה ואלף הלוחמים שהוא הפקיד ביד בנו מלמדים שבאותה עת כבר היה לו בן בוגר.
באופן טבעי היינו מניחים שמעתיק קדום השמיט בטעות מילה אחת או שתיים מהפסוק המקורי שאמר משהו בנוסח 'בן ארבעים שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל' אבל פתרון סביר זה מעולם לא ימצא את דרכו למחשבתם של גדולי ישראל - אם נאפשר לטעיות מעתיק להשתרבב לתוך הטקסט המקראי נהיה חייבים לחשוד בכל שאר פסוקי התנ"ך ולעולם לא נוכל לדעת איזה פסוק מייצג בנאמנות את דברי האל ומחשבותיו ואיזה פסוק משקף לא יותר מאשר שיבוש מקרי של מעתיק לא מרוכז. התנ"ך, כך עלינו להניח, הוא דבר האלוהים וחזקה על הכל-יכול שהוא דאג להנחות את יד המעתיקים במטרה להבטיח שספרו הקדוש ישקף את דבריו ורצונותיו ללא כל שיבוש, טעות או השמטה.
כיצד, בכל זאת, ניתן להתעמת עם הפסוק התמוה? התלמוד, כהרגלו, מצא הסבר ממצא ומספק:
|
|
||||
(כתוב:) 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ' אמר רב הונא: (שאול היה כמו)
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא (אולי נאמר) 'כבן שנה' (משום שהיה) אחויאו ליה (בא לו) לרב נחמן סיוטא בחלמיה (סיוט בחלומו). אמר: נעניתי לכם (מבקש אני סליחה מכם) עצמות שאול בן קיש. הדר (חזר, רב נחמן) חזא סיוטא בחלמיה (ראה סיוט בחלומו). (הבין שבפעם הראשונה לא התנסח בכבוד הראוי ו)אמר: נעניתי לכם (מבקש אני סליחה מכם) עצמות שאול בן קיש מלך ישראל (ויש לשער שלאחר הניסוח המכבד פסקו הסיוטים).
(יומא כב:ב) |
|
||||
שאול, אם כן, רק נמשל לתינוק בן שנה אך עדיין ייתכנו שני פירושים סותרים: או ששאול דמה לתינוק בכך שכמו כל תינוק גם הוא מעולם לא חטא או ששאול היה מלוכלך כתינוק בטיט וצואה. סיוטי הלילה של רב נחמן בר יצחק הורידו את האפשרות השנייה מסדר היום והותירו אותנו רק עם הסבר סביר אחד - שאול מעולם לא חטא והכתוב המשילו לתינוק כיוון שמעולם לא טעם את טעמו המתוק של החטא.
מרבית הפרשנים, ובראשם רש"י, אימצו את דבריו של רב הונא אבל היו גם כאלה שנתנו את קולם לאחת משתי פרשנויות נוספות:
|
|
||||
|
1. |
שמואל משח את שאול למלך תחילה בטכס פרטי[ב] ובהמשך בטכס ציבורי במצפה[ג]. הפסוק 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ', אם כן, מציין שעברה שנה מאז ההכתרה הפרטית.
(רד"ק, רלב"ג ומצודת דוד על שמואל א' יג:א)
|
|||
|
2. |
את הביטוי 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ' יש להשליך על הדברים שבהמשך ולהבין שבשנה הראשונה מתוך השתים ששאול מלך על ישראל הוא בחר את שלושת אלפי הלוחמים שהרכיבו את צבאו.[ד] מלבי"ם מפתח את הרעיון ומסביר שבקרב בני ישראל נהוג היה לפתור משירות צבאי את אלו שארסו אישה ועדיין לא לקחוה, את אלה שבנו בית חדש ועדיין לא חנכוהו ואת אלה שנטעו כרם ועדיין לא חיללוהו[ה]. הדעת מחייבת שנהוג היה לפתור משירות צבאי גם את אלה שעלו למלוכה ועדיין לא ביססו את שלטונם. שאול, המלך הטרי, רצה להקדיש את שנת מלכותו הראשונה לייצוב שלטונו ולפיקוח על העם ולכן הוא החליט לצאת למלחמה רק בשנת מלכותו השנייה. את הביטוי 'וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל' יש, אם כן, לשים בסוגריים ולראות בו לא יותר מאשר הערה שכן מטרת הפסוק היא לציין ששאול בחר את הלוחמים לצבאו רק בתום השנה הראשונה למלכותו.
(מלבי"ם על שמואל א' יג:א) |
|||
מהו, אם כן, הפירוש המתאים לטעמנו? האם בעל ספר שמואל הצפין בפסוק 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ' רמז לחפותו של שאול מכל חטא, האם הוא התייחס לשנה שחלפה בין שני טקסי ההכתרה או שיש כאן אזכור לנוהג לפתור מלכים טריים משירות צבאי? אפשרויות אחרות הרי אין לנו.
|
|
||||
|
|||||
רק עשרים שנה מפרידות בין גיל המלכתו של אחזיהו בספר מלכים לגיל המלכתו בספר דברי הימים. עשרים השנים הללו הצליחו לכפות על חכמינו לא מעט התפתלויות ולגרום להם להיאחז בלא מעט תירוצים חסרי שחר שאף לא אחד מהם נמנע מפגיעה בשכל הישר.
ספר מלכים אוחז בדעה שאחזיהו היה בן עשרים ושתים במלכו בעוד שספר דברי הימים נוטה לחשוב שאחזיהו הומלך רק לאחר שכבר חגג את יום הולדתו הארבעים ושתים:
|
|
||||
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם.
(מלכים ב' ח:כו) |
בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
(דברי הימים ב' כב:ב) |
|
|||
למי נאמין - לרוח הנבואה שנחה על בעל ספר מלכים או לרוח הקודש שהנחתה את ידו של בעל ספר דברי הימים? לכאורה אין שום קושי לקבוע מי מבין השניים צודק ומי משניהם טועה ומטעה: על יהורם, אביו של אחזיהו, נאמר 'בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם'[ו] ומכאן שיהורם היה בן 40 במותו לא ייתכן שבנו הספיק לחגוג בינתיים את יום הולדתו ה-42. גרסתו של ספר דברי הימים חייבת, אם כן, להיות שגויה מיסודה ונשאלת השאלה מדוע כותבי ועורכי הספר הזה החליטו להתעלם מספר מלכים ולקבוע בפסקנות שאחזיהו עלה לשלטון רק בגיל 42? האם הם לא קראו את ספר מלכים? האם הם נתפסו לעייפות רגעית? האם הם לא שמו לב לפליטת הקולמוס המצערת?
לא, לא ולא! פרשן שמכבד את עצמו לעולם לא יעלה פתרונות כה פשוטים ואלגנטיים על דל מחשבותיו, ביחוד אם ניתן להחליפם בהסברים מפותלים, מסובכים וחסרי כל ביסוס, למשל:
|
|
||||
1. |
יהוא בן נימשי הרג את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה באותו היום שבו הוא הרג את יורם בן אחאב מלך ישראל[ז]. בהמשך הוא דאג לשחיטתם של 70 בני אחאב[ח] ולרציחתם של ארבעים ושנים מקרוביו של אחזיהו[ט]. את המלאכה השלימה עתליה, אימו של אחזיהו, שניצלה את ההזדמנות והשמידה את כל הנותרים מזרע המלוכה[י]. לא במקרה הוכחדו שני בתי המלוכה ביום אחד וסביר להניח שהאירועים נגזרו מראש בעת שאסא מלך יהודה השיא לבנו יהושפט את בתו של עמרי מלך ישראל.
עתה צא וחשב: אסא מלך 9 שנים לאחר נישואי בנו, יהושפט מלך 25 שנים ויהורם מלך 8 שנים. מנישואיו של יהושפט לבת עמרי ועד לעלייתו לשלטון של אחזיהו חלפו, אם כן, בדיוק 42 שנה והמשפט 'בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ' אינו מתייחס לגילו הכרונולוגי של אחזיהו אלא למספר השנים שעברו מאז שבית דוד התחתן בבית אחאב ונגזרה עליו הגזירה להיחרב יחד עם בית אחאב.
(רד"ק על מלכים ב' ח:כו)
|
|
|||
2. |
כשנאמר 'בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ' הכוונה היא שאחזיהו עלה לשלטון בשנת הארבעים ושתים למלכות בית עמרי, אליו הוא השתייך מצד אימו. עמרי מלך 6 שנים, אחאב 22, אחזיה 2 ויורם בן אחזיה 12 ובסך הכל 42 שנה – בדיוק כמניין השנים המיוחס לאחזיהו בספר דברי הימים.
(רלב"ג על מלכים ב' ח:כו)
|
|
|||
3. |
רד"ק, שביסס את פרשנותו על הברייתא דסדר עולם רבה[יא], נזכר לפתע שאין כל אזכור במקורות התנכיים לגזירה שכביכול נגזרה על מלכות בית דוד ולכן הברייתא אינה מסתמכת על פשט הכתובים אלא על דרש מפותל שאינו ניתן להוכחה. לאור זאת, הוא החליט לאמץ הסבר חדש ומשופר שמתבסס על הקטע הבא:
|
|
|||
|
וַיָּעַר יְהֹוָה עַל יְהוֹרָם אֶת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים אֲשֶׁר עַל יַד כּוּשִׁים. וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו. וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת נְגָפוֹ יְהֹוָה בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא. וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים שְׁנַיִם יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו. בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָּה וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים.
(דברי הימים ב' כא:טז-כ) |
|
|||
|
פסוקים אלה אינם שוללים את האפשרות שיהורם, אביו של אחזיהו, שלט הרבה יותר שנים ממה שניתן להבין מפשטו של הפסוק 'בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם'. לאור הקטע המדבר על פלישות הערבים נוכל להניח ששמונה השנים הראשונות לשלטונו של יהורם עברו בשלווה יחסית ומשנת שלטונו התשיעית הוא סבל מנחת ידם של הערבים ומתחלואים שונים. ברור מאליו שבתנאים אלה הוא לא היה מסוגל להמשיך ולשלוט לבדו והחל משנת מלכותו התשיעית הוא נאלץ להיעזר בבנו אחזיהו שהומלך לצידו. אחזיהו, אם כן, הומלך פעמיים: בפעם הראשונה, בגיל 22, במקביל לאביו, ופעם השנייה, בגיל 42, במקום אביו.
(רד"ק על מלכים ב' ח:כו ועל דברי הימים ב' כב:ב)
|
|
|||
4. |
פרשנותו של רד"ק הפליאה מאד את מלבי"ם – ובצדק! יהורם בן אחאב עלה לשלטון בשנת מלכותו השמונה עשרה של יהושפט מלך יהודה ושלטונו ארך בסך הכל 12 שנה[יב]. אחזיהו עלה על כס המלוכה בשנת מלכותו השנים עשר של יהורם בן אחאב[יג] ושניהם מתו שנה מאוחר יותר[יד]. בתחילת 12 שנות שלטונו של יהורם בן אחאב עדיין שלט ביהודה המלך יהושפט ובסוף ימי שלטונו כבר שלט ביהודה המלך אחזיהו ואין כמובן שום אפשרות לדחוס לאותן 12 שנים גם את עשרים שנות המלוכה הנוספות שרד"ק התעקש להעניק ליהורם אביו של אחזיהו. מתבקש מכך, שהפסוק 'בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ' אינו מתייחס להמלכתו השנייה של אחזיהו אלא לארבעים ושנים השנים שחלפו מאז שהוטלה הגזירה שהוזכרה בברייתא דסדר עולם רבה
(מלבי"ם על מלכים ב' ח:כו )
לפיכך, עולה אפשרות נוספת: כמו במקרים אחרים בתנ"ך, גם את הקטע הבא:
|
|
|||
|
וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי.
(דברי הימים ב' כב:א-ב) |
|
|||
|
ניתן לקרא כמקשה אחת ולא כשני פסוקים נפרדים. לכן, אם נתעלם מהחלוקה לפסוקים ונפרק את הקטע למרכיביו נגלה שהכתוב בעצם אומר:
|
|
|||
|
וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. (ויהורם אז) בֶּן אַרְבָּעִים (שנה), וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ (שנתיים מלך אחזיהו בירושלים), (שנה אחת בחיי אביו) וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם (לאחר מות אביו) וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי. |
|
|||
|
כלומר, יהורם, ולא אחזיהו, היה בן ארבעים בעת המלכתו הראשונה של אחזיהו. אחזיהו מלך שנתיים: שנה אחת לצד אביו ושנה אחת לאחר מות אביו.
(מלבי"ם על דברי הימים ב' כב:ב) |
|
|||
את האשמה, כך מסתבר מפרשנותו של מלבי"ם, אין להטיל על האל אלא על אותו בר סמכא קדום שבחר לחתוך את הפסוקים בצורה אווילית ומרושלת. הרבה מבוכות, כך ניתן להסיק, אפשר היה למנוע אם רק היו מאפשרים למלבי"ם לערוך ולפסק מחדש את פסוקי המקרא אבל, אם כבר בחרנו לעסוק בחלוקה מחדש של הפסוקים אין כל סיבה שלא נעמיד את הסוגייה למשאל עם דמוקרטי. מלבי"ם אמנם היה מלומד גדול אבל אף מסורת קדומה אינה מתירה לו לעשות בפסוקים כבתוך שלו. אדרבה, קול ההמון כקול שדי ואם צריך להגדיר מחדש את החלוקה לפסוקים יש לפנות לעם ולשאול את דעתו. התנ"ך אינו נכס פרטי של מלבי"ם ואין לו שום רשות להכפיף את החלוקה לפסוקים לצרכיו הפרטיים והכיתתיים.
|
|
||||
|
|||||
תירוץ וותיק ובדוק מבהיר מדוע ספר מלכים קובע שיהויכין הומלך בגיל שמונה עשרה בה בשעה שספר דברי הימים מוכן להודות שהוא היה בן שמונה בלבד. |
|
||||
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם.
(מלכים ב' כד:ח) |
בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
(דברי הימים ב' לו:ט) |
|
לא ייגרם שום נזק אם נתעלם מעשרת הימים הנוספים שספר דברי הימים העניק לתקופת שלטונו של יהויכין אבל כיצד נסביר את ההבדל המהותי בגיל העלייה לשלטון בשני המקורות? עשר שנים זה כבר לא משחק ילדים וקשה לטאטאם מתחת לשטיח. הניסוחים אולי מעלים קשיים אבל הסתירה כביכול אינה מטרידה כלל את פרשני ימי הביניים שכהרגלם נתלים בתירוץ ישן ומקובל: יהויכין הומלך פעמיים, פעם ראשונה, בגיל 8, במקביל לאביו ופעם שניה, בגיל 18, במקום אביו.
(רד"ק והמלבי"ם על מלכים ב' כד:ח)
|
||
הכתוב מציין במפורש שבני ישראל ישבו במצרים במשך 430 שנה. הוא גם קובע שהאל גזר על אברם שזרעו יהיה גר בארץ לא לו במשך 400 שנה. כל הנתונים הללו חייבים להסתדר עם סכום הגילים של קהת בן לוי, בנו ונכדו ועם העובדה שאברהם יצא מחרן לכנען בגיל 75 והוליד את יצחק בגיל 100. את הסבך הזה ננסה לפתור בשיטת 'עשה זאת בעצמך' ועל הפרשנים המסורתיים נסתמך רק לאימות הפתרונות שרקחנו בכוחות עצמנו.
|
||
הצגת הבעיה |
||
בדיון על מקום הולדתו של בנימין[טו] שמנו לב לעובדה שהפסוק:
|
||
וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת. |
||
אינו מצליח להתאים את עצמו לעובדות אחרות שהגבורה שתלה בתורתה הקדושה. לשם דוגמה, קהת בן לוי שנמנה עם יורדי מצרים[טז] מת בגיל 133[יז], בנו עמרם מת בגיל 137[יח] ובנו של עמרם, משה רבנו, מת בגיל 120[יט] לאחר 40 שנות נדודים במדבר[כ]. לאור הנתונים הללו לא נוכל, עם כל הרצון הטוב, להקצות לישיבה במצרים יותר מאשר 133+137+80+1.5 = 351.5 שנים וגם זאת רק בהנחה שקהת נולד יום לפני הכניסה למצרים, עמרם תשעה חודשים אחרי מותו של קהת ומשה תשעה חודשים אחרי מותו של עמרם.
פסוקי תורה סותרים ובעייתיים אינם יכולים שלא לעורר לחיים את פרשנינו וכמצופה הם לא התקשו למצוא את נוסחת הקסם הגואלת:
|
||
'אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם' - אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם (הכתוב כולל את כל הגלויות במניין שנות הגלות במצרים).
'שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה' - בין הכל (מניין השנים מורכב משתי תקופות: התקופה הראשונה) משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה (מהיום)
ואי אפשר לומר (שהגרות הייתה) בארץ מצרים לבדה שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה. צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה לא תמצאם כל כך ועם כך (ולכן) הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם הרי שלא תמצא ד' (ארבע) מאות לביאת מצרים והוזקקת לומר על כרחך שאף שאר הישיבות נקראו 'גרות' אפילו בחברון כענין שנאמר 'וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק'[כב] ואומר 'וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ'[כג] לפיכך אתה צריך לומר (לפרש) 'כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ' - משהיה לו זרע (ההבטחה חלה רק מהרגע שלאברהם היה זרע). וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק תמצא (ש)מביאתן (של בני ישראל) למצרים עד יציאתן ר"י (210) שנה וזה אחד מן הדברים ששינו (שלימדו) לתלמי המלך.
(רש"י על שמות יב:מ) |
||
מסתבר שאנו צריכים להתעלם מניסוחו הברור, הנקי והמפורש של הפסוק 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת' ולהניח שהכתוב מדבר על כל השנים בהם בני ישראל גלו בין האומות, מהיום בו נכרתה ברית בין הבתרים ונגזר על אברהם שזרעו יהיה גר בארצות זרות ועד ליום יציאת מצרים. במשך התקופה הזאת בני ישראל ישבו במצרים עצמה רק 210 שנים ואת 220 השנים הנותרות הם בילו במקומות אחרים, ובכלל זה גם בארץ כנען אותה הם היו אמורים בסופו של דבר לרשת.
טוב שיהיה. מי אנחנו שנתווכח עם רש"י? נסכים שמנין 430 השנים מתחיל מברית בין הבתרים וניפרד לשלום עד לסתירה הבאה. אבל רגע, הסתירה הבאה בעצם כבר כאן: את הפסוק 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת' רש"י הצליח להתאים לפסוק 'וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה' רק על ידי חלוקת 430 שנות הגלות לשתי תקופות שונות: תקופה אחת בת שלושים שנים שנמשכה מברית בין הבתרים ועד שלאברהם נולד 'זרע' ותקופה שניה בת של 400 השנים שהחלה ביום לידתו של יצחק, זרעו של אברהם, והסתיימה ביציאת בני ישראל ממצריים. הבעיה היא שהחלוקה הזאת אינה מתיישבת עם פסוק מפורש אחר:
|
||
וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.
(בראשית כא:ה) |
||
ולו רק משום שאם יצחק נולד שלושים שנה אחרי שאברהם כרת בארץ ישראל את הברית המפורסמת הרי שבעת כריתת הברית אברהם עדיין לא נכנס לשנתו השבעים ואין שום אפשרות שהוא היה כבר בן 75 כמתחייב מהפסוק:
|
||
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.
(בראשית יב:ד) |
||
האם אברהם יכול להיות גם בן שבעים וגם בן שבעים וחמש בעת ובעונה אחת? האם מישהו התבלבל? האם יש טעות בחישוביו של רש"י? התשובה היא כמובן לא רבתי! אברהם לא יכול להיות גם בן שבעים וגם בן שבעים וחמש, אף אחד לא התבלבל ורש"י, כמובן, לא טעה. כיצד, אם כן, ניתן ליישב את הסתירה? האם יש מוצא מהמבוכה?
|
||
תרגול הפרשנות בשיטת 'עשה זאת בעצמך' |
||
אם ברצוננו להיכנס לנעליהם של פרשני המקרא עלינו לאמץ את הכלל הקובע שאין אף סתירה, מבוכה או בלבול שאי אפשר להחליק ולהעלים. נגזר מכך שגם לסתירה שזה עתה העלנו חייבים להימצא הסברים, סבירים יותר וסבירים פחות, שיתקבלו בברכה על ידי כל מי שמעדיף שלוות נפש על פני האמת. ההסברים הללו דורשים אמנם לא מעט אקרובטיקה פרשנית אבל בסופו של דבר חלק גדול מהם מסתמך על ה'חורים השחורים' שבטקסט המקראי, כלומר על שפע המידע שהכתוב בחר להשמיט מספרי התורה ולהפקיר לדמיונם וגחמותיהם של פרשנים חפצי טוב למיניהם.
אנו ננצל את הסתירה שנקרתה על דרכנו ונתרגל באמצעותה את מקצת הטכניקות הפרשניות ששימשו בעבר גם תרצנים גדולים ומנוסים מאיתנו. בתחילה נסכם את כל המידע שהמקרא בחר לחשוף לפנינו:
|
||
1. |
תרח מוליד את אברם, נחור והרן באור כשדים. (בראשית יא:כו-כח)
|
|
2. |
תרח לוקח את אברם, שרי ולוט ויוצא איתם מאור כשדים לארץ כנען. בדרכם הם מגיעים לחרן ומתישבים שם. (בראשית יא:לא)
|
|
3. |
האל אומר לאברם 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. (בראשית יב:א)
|
|
4. |
אברם בן השבעים וחמש, שרי ולוט יוצאים מחרן ומגיעים לארץ כנען. (בראשית יב:ד-ה)
|
|
5. |
בעת שהותם בארץ כנען אנו שומעים סיפורים על רעב, ירידה למצרים, פרשיה לא נעימה עם פרעה, הפרדות מלוט, מלחמת חמשת המלכים, שביית לוט, ניצחון אברם והשבת הרכוש ללוט. (בראשית פרקים יב-יד)
|
|
6. |
אברם ואלוהיו כורתים את ברית בין הבתרים (בראשית פרק טו) והאל גוזר 'יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה' (בראשית טו:יג).
|
|
7. |
יצחק נולד לאברהם בן המאה (בראשית כא:ה).
|
|
8. |
בני ישראל חיו בארצות לא להם במשך 430 שנה, כפי שנאמר 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת'. (שמות יב:מ) |
|
עתה ננסה למצא חור שחור דרכו נוכל להעלים את חמש השנים שמפרידות בין חישוביו של רש"י שמצא שאברם/אברהם היה בן 70 בעת שכרת עם אלוהיו את ברית בין הבתרים לבין הפסוק המפורש שמלמד שהוא היה לפחות בן 75 בעת שהגיע לארץ כנען. זה לא כל כך פשוט אבל חייבת להיות דרך להסביר את הסתירה, אחרת עוד נמצא את עצמנו כורתים במו ידינו את הענף עליו בחרנו לשבת. נחשוב רגע ... הא כן, מצאנו! איפה בעצם כתוב שאברהם לא יצא מחרן פעמיים, פעם ראשונה בגיל שבעים ופעם שניה בגיל 75. יופי, יש לנו פתרון! והוא יתחוור לכל אם רק נסדר את המאורעות בסדר הבא:
|
||
1. |
תרח מוליד את אברם, נחור והרן באור כשדים.
|
|
2. |
תרח לוקח את אברם, שרי ולוט ויוצא איתם מאור כשדים לארץ כנען. בדרכם הם מגיעים לחרן ומתיישבים שם.
|
|
3. |
אברם בן השבעים, שרי ולוט יוצאים מחרן ומגיעים לארץ כנען.
|
|
4. |
רעב, ירידה למצרים, מלחמת חמשת המלכים וכו'.
|
|
5. |
אברם בן השבעים כורת עם אלוהיו את ברית בין הבתרים ושומע את הגזירה 'יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'.
|
|
6. |
אברם ופמלייתו חוזרים לחרן.
|
|
7. |
האל מצווה על אברם 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'.
|
|
8. |
אברם, עתה כבר בן שבעים וחמש, שרי ולוט יוצאים מחרן ומגיעים שוב לארץ כנען.
|
|
9. |
עשרים וחמש שנים לאחר השיבה לכנען, היינו, שלושים שנה לאחר כריתת ברית בין הבתרים, נולד יצחק לאברהם בן המאה. |
|
מעולה. עתה לא נותר לנו אלא לנסח את התירוץ המבריק במונחים ימי-ביניימיים, ולהנחיל לדורות הבאים משהו בנוסח:
|
||
וצ"ל ששתי יציאות היו בפעם ראשונה כשהיה בן שבעים וילך אתו לוט ובאותה שעה נשבה לוט ואברהם כבש המלכים ומיד היתה ברית בין הבתרים כי כן נמי פירש"י גבי 'אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה'[כד] כל מקום שנא' אחר סמוך והיינו מיד שכבש המלכים ונמצא שלא היה כי אם בן שבעים באותו שנה ואחר ברית בין הבתרים חזר לחרן ושהה שם חמש שנים ויצא ועל אותה יציאה קא מהדר קרא 'וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן'[כה] וכן מצאתי בסדר עולם בפי' וזה לשונו אבינו אברהם היה בהפלגה בן מ"ח שנה וכשדבר הקב"ה עמו בין הבתרים היה בן שבעים שנה שנאמר 'וַיְהִי מִקֵּץ' וגו'[כו] חזר ובא לו לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר 'וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן'[כז] נמצא מהפלגה ועד שיצא אברהם מחרן כ"ז שנה עכ"ל. ואיציאה שניה קאי.
(דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית יב:ד) |
||
או במילים אחרות:
מדובר בשתי יציאות: בפעם ראשונה כשאברהם היה בן שבעים ולוט הלך עימו ונשבה ואברהם ניצח את המלכים ומיד הייתה ברית בין הבתרים. רש"י (בעקבות דברי רב הונא בבראשית רבה מד:ה) פירש את הביטוי 'אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה' כמלמד שהמאורע המאוחר יותר התרחש מייד אחרי המאורע המוקדם יותר, כלומר, ברית בין הבתרים התרחשה מייד לאחר הניצחון על חמשת המלכים, כשאברהם היה עדיין בן 70 שנה, וזמן קצר ביותר לאחר מכן הוא חזר לחרן ושהה שם חמש שנים ויצא שנית לארץ כנען ועל יציאה זאת נאמר 'וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן'. חיזוק לכך מצאתי בספר 'סדר עולם' וזה לשונו: 'אבינו אברהם היה בעת בנית מגדל בבל בן 48 שנה וכשדיבר הקדוש ברוך הוא עימו בין הבתרים היה בן שבעים שנה שנאמר 'וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'. חזר ובא לו לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן נמצא מהפלגה ועד שיצא אברהם מחרן עשרים ושבע שנה עד כאן לשונו. ופעמים יצא מחרן לארץ כנען.
המקרא אמנם אינו מתאר שתי יציאות שונות ואינו קובע שאברהם ופמלייתו הצליחו להשלים את הרפתקאותיהם בכנען תוך פחות משנה אבל באותה מידה הוא גם לא מציין בשום מקום שהחבורה יצאה מחרן רק פעם אחת ושהמאורעות המתוארים בבראשית יב-טו ארכו יותר משנים עשר חודש. בקיצור, תנסה להוכיח שהפירוש הזה אינו מחליק את כל הסתירות – נראה אותך.
נותרה אמנם בעיה אחת קטנטנה: איך ניתן לטעון שכל הסיפורים על הירידה למצריים, ההפרדות מלוט, מלחמת חמשת המלכים וברית בין הבתרים התרחשו במהלך ביקור קודם בארץ כנען כאשר המספר האלוהי עצמו החליט לשבצם אחרי הציווי 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'[כח]? על פניו סדר המאורעות התמוה יכול להביך את חסרי הרקע אבל כל מי שקצת מבין בפרשנות מקראית יודע שזאת אינה בעיה אמיתית שהרי בארסנל הרבני קיים כלל יפה האומר: 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'[כט] ובאמצעותו ניתן להעלים באופן אלגנטי את כל המבוכות שעלולות לנבוע משיבושי הכרונולוגיות שמציפים את כל הספרות התנכית. אם 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' אזי הציווי 'לֶךְ לְךָ' לא בהכרח הונחת על אברהם לפני הביקור הראשון בכנען, כפי שעלול להשתמע לכל מי שעדיין חושב שסדרם של פסוקי התנ"ך אמור לחפוף את סדר התרחשותם של האירועים, ואין שום סיבה להניח שהוא לא נאמר לפני היציאה השנייה והאחרונה. עם כל הכבוד לנו, בורא העולם אינו חייב לסדר את פסוקי תורתו לפי הקפריזות שלנו ומותר לו, אם רק עולה הרצון לפניו, לסדר את האירועים שהוא מתאר בספרו הקדוש ללא שום התחשבות לזמן בו הם התרחשו בפועל.
אם פרשנות זאת נופלת מחוץ לתחום השגתו של מי שעדיין לא למד לצלול לעומקיה הבלתי נדלים של התורה אזי ניתן לנסות כיוון חדש שהוא אולי, במחשבה נוספת, אפילו קצת יותר הגיוני מהפירוש הקודם. מי בעצם אמר שאת הציווי 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךּ'[ל] אברם שמע דווקא בחרן? אולי הוא שמע את הדברים עוד באור כשדים, לפני שהוא, אביו ובני משפחתו שמו את פעמיהם לארץ כנען[לא]? אם נניח שהאל ציווה על אברם לצאת מארצו וממולדתו עוד באור כשדים התמונה תראה פתאום הרבה יותר ברורה והכרונולוגיה הרבה יותר מסודרת:
|
||
1. |
אברם, בן השבעים, שומע את הציווי 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ' (בראשית יב:א)
|
|
2. |
המשפחה המורחבת יוצאת מאור כשדים לכיוון ארץ כנען.
|
|
3. |
בדרך המשפחה עוצרת בחרן ושוהה בה חמש שנים.
|
|
4. |
בתום חמשת השנים הללו תרח, אביו של אברם, נשאר בחרן ואברם בן השבעים וחמש, לוט ושרי ממשיכים בדרכם.
|
|
5. |
רעב, ירידה למצרים, מלחמת חמשת המלכים וכו'.
|
|
6. |
אברם בן השבעים וחמש כורת עם אלוהיו את ברית בין הבתרים.
|
|
7. |
עשרים וחמש שנים מאוחר יותר נולד יצחק. |
|
יופי[לב], הכל מסתדר. מנין 430 השנים מתחיל מיום שאברהם יצא מאור כשדים ולא מכריתת ברית בין הבתרים. אברהם יצא מאור כשדים בגיל 70 ומחרן בגיל 75 ויצחק נולד 25 שנים לאחר ברית בין הבתרים ולא 30 שנה כפי שרש"י ואנחנו חשבנו קודם. אמנם, עתה עלינו בלית ברירה לזנוח את המשמעויות שיצקנו לתוך המילה 'זַרְעֲךָ' בפסוק 'כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'[לג] שהרי אם יצחק, זרעו של אברהם, נולד רק 25, ולא 30, שנים לאחר הגזירה אזי בני ישראל היו אמורים לשהות בגלות 425 שנים ולא 430 שנה כמשתמע מהפסוק 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת'[לד]. אבל לא נורא, לאלוהים הרי מותר להתנסח במליצות שיר ואין לייחס לכל דבריו רק את משמעויותיהם המילוליות. נניח שהביטוי 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם' מכליל בתוכו גם את חמשת השנים שאברהם בילה בחרן ונמשיך הלאה. הלא עוד רבה המלאכה שלפנינו. |
||
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק. |
שמואל א' י:כג
שמואל א' י:א
שמואל א' י:יז-כה
מצודת דוד על שמואל א' יג:א
דברים כ:ה-ז
דברי הימים ב' כא:ה
מלכים ב' ט:כד-כז, דברי הימים ב' כב:ח-ט
מלכים ב' י:ו-ז
מלכים ב' י:יג-יד, דברי הימים ב' כב:ח
מלכים ב' יא:א, דברי הימים ב' כב:י
מלכים ב' ג:א
מלכים ב' ח:כה
מלכים ב' ט:כד-כז
בראשית מו:יא
שמות ו:יח
שמות ו:כ
דברים לד:ז
דברים א:ג, דברים ב:ז, דברים ח:ב, דברים ח:ד, דברים כט:ד
בראשית טו:יג
בראשית לה:כז
שמות ו:ד
בראשית טו:א
בראשית יב:ד
שמות יב:מא
בראשית יב:ד
בראשית יב:א
פסחים ו:ב
בראשית יב:א
בראשית יא:לא
מסתבר שכל המוחות הגדולים באמת חושבים בצורה דומה – זהו בדיוק מה שהאבן עזרא ויוסף בכור שור אומרים בפירושיהם לשמות יב:מ.
בראשית טו:יג
שמות יב:מ
התגובות האחרונות