Skip to content

1VSDAT

דוד המלך

קשה להתעלם מהעובדה שרק החזירים והעמלקים הצליחו לעורר בליבו של עם ישראל שנאה כה עמוקה ומוחלטת. השנאה לחזיר היא הגיונית ומובנת וקשה להאמין שקיים אדם נורמטיבי שמסוגל לא לנטור טינה לחיה שאינה מעלה גירה. פחות מובנת השנאה הנצחית שעם ישראל רוחש לשבט הנוודים שאולי יצא אי פעם בהיסטוריה למלחמת מגן נגד הנחיל הישראלי שעמד לפלוש לתחומו. הפרשנות המסורתית אינה משאירה מקום לספק: העמלקים איכשהו הצליחו לעצבן את יהוה שגמר בליבו למחות את 'זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'. פרשנות קצת יותר נועזת יכולה להעלות גם אפשרויות נוספות, למשל, שהשנאה לעמלקים נשתלה בתורה באופן רטרואקטיבי כדי להצדיק את הטבח ששבני שמעון ביצעו בעמלקים בימיו של המלך חזקיהו.

שישי, 17 פברואר 2012 13:02

האמונה בימי דוד ושלמה

דוד המלך היה הנותאיסט מושבע שהאמין בכל מאודו שאת יהוה צריך לעבוד בכל התחום שניתן לו כנחלה בלעדית ואת האלים האחרים צריך לעבוד רק מחוץ לאזורי יהודה והשומרון. בנו שלמה, לעומתו, חזר לזרועות הסינקרטיזם ולצד יהוה הוא הקריב קורבנות בירושלים גם למספר רב של אלים מקבילים שבאו להשתכן בעיר הקדושה.
 
 
שלישי, 03 אוגוסט 2010 18:07

שיני הבנים תקהינה

האל שאמר 'לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ' הוא גם האל שהמית את תינוקו של דוד כעונש על חטא אביו, העלים עיין מהריגתם הזדונית של שבעה טוענים פוטנציאליים לכתר והעניש את עבדו בהריגתם של שבעים אלף נפשות חפות מפשע. 
 
 
שלישי, 03 אוגוסט 2010 11:12

דוד הנערץ

התנ"ך רומם את דוד המלך והפך את הבריון האלים וחסר המעצורים למודל של אמונה ודבקות באל. קשה להבין מדוע בורא העולם הנצחי בחר לדבוק דווקא בפושע מלחמה, רוצח, סחטן, נואף, מורד במלכות ועובד עבודה זרה אבל כנראה שלא הייתה לו ברירה. החצרנים והכוהנים היו תלויים בחסדיהם של מלכי יהודה והללו ציפו שמייסד השושלת יוצג בכתביהם לא רק כמנהיג אידיאלי אלא גם כמלך צדיק שנהנה מתמיכתו וחסדיו של האל. בעלי המקראות לא יכלו, כנראה, להתעלם מסיפורי עם מוכרים שהציגו את המלך באור פחות חיובי אבל הם שיפרו את האגדות הנושנות על ידי הוספת נופך אמוני שהפך את המלך לבן בריתו הקרוב ביותר והאהוב ביותר של האל. מאוחר יותר הרבנים השלימו את המלאכה, ניקו את הכתמים שהמקרא הדביק לדוד והכשירו את המלך לשמש כאחת הדמויות המופתיות ביותר והנערצות על כל עם ישראל.
שני, 02 אוגוסט 2010 17:44

עונשו של דוד

גם בדוגמה הבאה הניסוחים המפורשים החליט להתייצב בנחישות נגד הפרשנים ולהפריך את כל תירוציהם. מעניין עם זאת לראות שהפרשנים חושבים שעזרא הסופר היה רשאי להכניס את פרשנותו לפיו של האל ולכתוב 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה' כשיהוה עצמו שם בפיו של גד הנביא מילים אחרות לחלוטין.
שני, 02 אוגוסט 2010 17:43

מפקד דוד

 ספר שמואל מייחס ליהוה את ההסתה שהניעה את דוד לפקוד את בני עמו. דבר דברי הימים, לעומת זאת, טוען שהמסית הגדול היה דווקא השטן. הפרשנים היו אולי מצליחים לרכך את הסתירה אלמלא עמדו להם לרועץ הניסוח הברור והנקי של הפסוקים המפורשים.
שני, 02 אוגוסט 2010 17:43

שאול ודוד

שאול מצביע על דוד ושואל את אבנר בן נר, 'בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר' בדיוק פרק אחד לאחר שהכתוב מספר 'וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים'. האם שאול לא זיהה את נושא כליו האהוב? האם הוא לא ידע עם מי יש לו עסק? הפירושים מיהרו להעלות תירוצים מתירוצים שונים אבל כולם יחד אינם מסוגלים להרחיק את התחושה שבידנו שתי מסורות שונות שבני תמותה כמוני כמוכם מיזגו יחד לטכסט מבולבל אחד.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 13:32

משפחות במצוקה

קשה מאד לתאם את כל הקטעים השונים כשמספרים סיפור בהמשכים, במיוחד אם הסיפור מתייחס למשפחה אחת שפעלה במשך מספר דורות וקורותיה תוארו בשנים, שלושה, ואולי אפילו יותר, ספרים תנכיים שונים. הקטעים הבלתי מתואמים הציפו לא מעט סתירות וכפו על הפרשנים להיכנס להתפתלויות מהן הם לא תמיד יצאו כשידם על העליונה.

פורסם ב מאבקי גרסאות
שני, 02 אוגוסט 2010 13:28

גיבורי דוד ובני ערפה

בין הסתירות שאינן תורמות את עצמן לנפנוף קל ניצבות גם הסתירות בין הפסוקים השונים שמתארים את הריגתם של בניה המפלצתיים של הרפה. למרות כל המאמצים, אף אחד מהפרשנים ששלחו את ידם בנושא לא הצליח להצביע בודאות על הגיבור הישראלי שבאמת הרג את גלית הפלשתי.
 
 
פורסם ב שמות מתחלפים
ראשון, 01 אוגוסט 2010 18:19

השיבוש שהפך לגיבור

הרבנים רוצים שנחשוב שהתנ"ך כולו נכתב על ידי האל או בהשראתו ושכתבי היד המקודשים שרדו את מעתיקי כל הדורות והגיעו אלינו בנוסחם המקורי. כיוון שכך, כל אימת שהם נתקלים בטקסט ששובש קשות בידי איזה שהוא מעתיק רשלן הם ממהרים למצוא את המשמעויות העמוקות שמצדיקות את הניסוחים התמוהים. את 'ישֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִו', לשם משל, הרבנים נאלצו לרומם לדרגת ראש הסנהדרין, ראש בחכמה וראש בגבורה, אחרת הם היו נאלצים להודות שבידם הוא משובש ובמקור היה כתוב בו רק 'יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִושִׁים הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ'.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים