Skip to content

1VSDAT

שלישי, 06 דצמבר 2016 19:51

פילוסוף עברי בקזבלנקה (ד"ר יגאל בן-נון)

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
מכלוף אביטן ועסקני המזרחיות
 
מכלוף אביטן אינו שמו של חבר כנסת מש״ס שהואשם בפלילים וישב בכלא. הוא גם לא שמו של ראש עיר יליד מרוקו שהטיף נגד מכירת דירות לערבים. מכלוף אביטן הוא פילוסוף מקזבלנקה. את יצירתו הוא כתב בעברית כאילו הייתה זו שפת דיבורו ביום־יום. הגותו האוניברסליסטית רחוקה מרחק שנות אור מן המדמנה העדתית הישראלית.
 
הוא נולד בקזבלנקה בשנת 1908, קיבל חינוך עברי מסורתי, היה בקיא בספרות הרבנית וביצירה העברית החדשה וידע גם צרפתית. לפרנסתו פתח חנות סידקית שממנה נעדר תכופות, כאשר יצא לשוטט בפארקים רחבי ידיים, להתבונן בטבע ולנסח את משנתו. שיטוטיו הצמיחו שלושה חיבורים: ״אשר האדם״, ״בניין העולם״ ו״בריאת האדם החדש״ (״אוטופיה מקזבלנקה: כתבי מכלוף אביטאן״, עריכה: יעל דקל, הוצאת רעב 2016). שמות ספריו מצהירים מראש על תחומי השקפתו: הומניזם, קידמה ואוניברסליזם. מלחמת העולם השנייה זיעזעה את שלוותו של אביטן והוא החליט לחפש פתרונות למצוקות של האנושות. אמנם שואה לא התרחשה במרוקו, אך הפחד ממנה הותיר צלקות בקהילתה היהודית.
 
ערב עצמאות מרוקו ב־1956 נבעו זרמים אידיאלוגיים שונים בקרב האינטליגנציה
היהודית, שכללה שלוש קבוצות. בראשונה חברי המפלגה הקומוניסטית, שראו בה מפלט רב־אתני, מנוטרל ממגבלות הדת. בשנייה צעירים שעקב סלידתם מן הקולוניאליסטים הצרפתים - שבלטו בגזענותם - דגלו בהתערות בלאומיות המרוקאית וראו עצמם קודם כל מרוקאים לפני היותם יהודים. חברי הקבוצה השלישית דגלו בזהות יהודית נבדלת ותמכו בציונות מתונה.
 
שלוש הקבוצות התפתחו בסביבה לשונית ותרבותית צרפתית הודות לבתי הספר של אליאנס (כי״ח) שפעלו במרוקו מ־1862. לצדן פעלה חבורה של משכילים עבריים שהיו בקיאים בספרות התורנית וכתבו בשפה העברית החדשה. אגודות שונות הפיצו את השפה העברית, בהן ״מגן דוד״ שייסדה את ״בית המדרש למורים עברים״ בעיר. אביטן השתייך לחבורת משכילים זו, שכללה בין השאר את דוד בוזגלו, יחיאל בוסקילה, חיים נחמני, אלי מויאל, חנניה דהן, גד כהן, אברהם דנינו, אשר חסין ואלפונסו סבח.
 
בקזבלנקה חיבר אביטן יצירה הגותית נטולת מאפיינים קהילתיים או דתיים. הוא הושפע מהתורה הרציונלית של הרמב״ם, שנוסחה ברמזים ב״מורה הנבוכים״, והשקיף על היקום מנקודת מבט מדעית שהאדם עומד במרכזה. ב־1954 היגרה משפחת אביטן לישראל ונשלחה למושב תדהר בנגב המערבי. המעבר מן העיר לכפר חקלאי, ללא הכשרה מוקדמת, לא היה קל, אך אביטן קיבל את קשיי קליטתו בהכנעה, עבד כפועל חקלאי, שתל בצל, דילל סלק, זרע תפוחי אדמה וריסס גזר. העיתונאי י׳ קיפר, שפגש אותו ב־1960, כתב עליו: ״מ׳ יודע מה מספר הפילוסופים ואנשי הרוח המתגלגלים בקרב המארוקנים הללו?״ (עיתון ״הדור״, 6 באפריל 1955).
 
משנתו של אביטן זוכה לתחייה בשנה האחרונה בזכות ההיסטוריון דוד גדג׳, שערך את כתביו. גדג׳ הגדיר את התורה של אביטן כאוטופיה, אך לשיטתי הגותו היא בעיקרה הומניסטית, אבולוציונית ואוניברסליסטית, ומתאימה יותר לעידן הגלובליזציה. בפתק בכתב ידו כתב אביטן: ״אם בחירי חכמי בני אדם יסכימו לעשות מה שאומר להם לעשות [...] תפקחנה עיני כל האומות להסכים ביניהן שיכתתו חרבותיהם לאתים ויתחילו להפשיט מעליהם כבלי הלאומיות, הדתיות והקניין הפרטי ירושת העבר, המכריחים אותם להזיק לעצמם ולזולתם״(״אוטופיה מקזבלנקה״, עמ׳ 168). הוא סבר שהרעיון האוניברסלי יקדם את אושרו של המין האנושי: ״איחוד האדם לעם אחד תחת ממשלה אחת הוא הדבר ההכרחי מן הטבע שהוא השכל. ולמה נהיה לאומות אומות ונילחם תמיד ונחיה ברע? נהיה לעם אחד תחת ממשלה אחת ולא נילחם ונחיה בטוב״ (״אשר האדם״, עמ׳ 16).
 
ההוגה לא הסתפק באמירות כלליות, והרחיב את פרטי הצעתו בדבר קיום ממשלה עולמית: מקום מושבה, הגדרת אופיו של ראש ממשלתה, ביצוע רישום אוכלוסין כלל האנושי, הסבת מקצועם של מדענים שייצרו בעבר נשק להשמדה, והסבת מחקריהם לבניית חברת רווחה, יצירת שפה בינלאומית שלא תבטל את שאר השפות, קביעת מטבע עולמי אחיד, קיום תקציב עולמי, קביעת ״דגל האנושות״ בגוון אחד, שעליו תוטבע סיסמה רבת משמעות: ״שמע האדם: יהוה בורא הכל ומשגיח על הכל. דעהו ואהוב כל אדם כמוך״.
 
אביטן מבטל באלגנטיות את ההבדל בין יהודי למוסלמי, מכיוון ״שאין הפרש בין אותה הברייה ששובתת ביום השביעי ובין אותה הברייה שצמה שלושים יום״ (שם, עמ׳ 26). יום יבוא, הוא חוזה, והמדע האנושי יחליף את האל: ״אם לא ירד המטר נעשה מכונות להוריד, בדמותו כצלמו, חפירות אגמים לאסוף בעת הגשם ולהשקות. שגם אנו אלוהים קטנים, ונאצור בימי השובע לימי הרעב״ (שם עמ׳ 40); ״וזאת היא עבודת השכל. שאם נשתמש בשכל נגיע לחיי עונג ונעימות, שאין קמצנות בעבודת השכל״ (״בניין העולם״, עמ׳ 89). כך מתנער אביטן מהשקפות דתיות ומציב במקומן את האדם ושכלו כפתרון לסבל של האנושות וכמקור לאושרה.

קריאה מחודשת ביצירת אביטן מעלה שאלה היפותטית: איך ההוגה העברי ממרוקו היה מגיב היום על הזהות האתנוצנטרית החדשה בשיח הציבורי. משנתו האוניברסליסטית, ההומנית והרציונלית של אביטן רחוקה מאתנו היום כמרחק מרוקו מן המזרח. ללא ספק היה יוצא חוצץ נגד החינוך החרדי: ״הלימודים בבית הספר יכללו ידיעת המציאות על כוכבי השמים וכל מלאכה וחוכמה ומדע שנתוודע לאדם עד ימינו, זה במטרה שהאדם החדש ירכוש ידיעות ויבטל את כל האמונות הלא רציונליות״ (״בניין העולם״, עמ׳ 97). יש להניח שאביטן היה מפרסם מאמרי דעה ב״הארץ״ המגנים את מנהיגי ש״ס, והיה מסתייג מאלה שהזדרזו לתמוך בה רק בגלל שראשיה מזרחים, אף שהיא פוגעת בקידמה ובשכבות החלשות. לבטח היה מבחין במחככי הידיים בהנאה על ההזדמנות שניתנה להם לנצל את השנאה הבין־עדתית להפקת רווח אלקטורלי.
 
למול הגזענות האתנית של עסקני המזרחים היה אביטן מטיף ״לאהוב כל אדם כמוך בלא להבדיל בין איש לקטן, בין זכר לנקבה, בין שחור ללבן״ (״אשר האדם״, עמ׳ 37). הוא התנגד לסמלים המפרידים בין בני אדם, וציין שהדגלים ״מבדילים אותנו בפרהסיה. זה צבעי וזה שלך. מתבדל אני ממך כהבדל דגלי מדגלך״ (שם). על פי עמדה זו אביטן היה מגנה את סכלותם של רבנים גזענים ואת האינטליגנציה שנמנעת מגינויים. בכתביו עשה שימוש במטאפורת הסנה הבוער, כאשר האש היא השכל והסנה הוא הטיפשות: ״אש האמת בוערת אחר השקר ואינה אוכלת. קוצים אלה, סכלות זו, עד מתי ולמתי לא תשרוף אותם אש השכל?״ (״לראש האומה הישראלית״, עמ׳ 120).
 
התפישה הרציונלית והאוניברסלית של אביסן עומדת בסתירה לעליבות העמדה המזרחית, שמציבה חומות הפרדה בין ישראלים, ודורשת להחזיר אותנו למחוזות הגלות ולסגרגציה מרצון. טוב יעשו עסקני המזרחיות אם ירימו את מבטם מעל למי הרפש שבהם הם מתפלשים, יסתכלו על מרחבי היקום, וילמדו את קורות האנושות ותהפוכותיה, ואת תולדות האזור הגיאו־תרבותי שבו אנו חיים. אביטן ישמש להם מורה דרך.
 
(ד״ר בן־נון הוא היסטוריון, חוקר מקרא וחוקר יהדות מרוקו)
נקרא 1625 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים