Skip to content

1VSDAT

רביעי, 06 ספטמבר 2017 11:27

מיכה גודמן וסכנת קול ההמון (יגאל בן נון)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

מיכה גודמן וסכנת קול ההמון

יגאל בן-נון

 

 

בספרו ״מילכוד 67 - הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל״ (כנרת זמורה-דביר 2017) ערך החוקר מיכה גודמן ניתוח של ההשקפות הפוליטיות המובילות בחברה הישראלית. המחבר סוקר את הרעיונות החדשים שצמחו כתוצאה ממלחמת ששת הימים ומכיבושם של שטחים מאוכלסים, ומתעכב על סידרת אירועים שטילטלו את דעת הקהל ועיצבו את תודעתה. לדבריו, בעקבות הלם האינתיפדה הראשונה (1987) הציעה ישראל לפלסטינים הצעות מפתות בוועידת קמפ דייויד וקיבלה כתמורה את האינתיפדה השנייה (2000). אירועים דרמטיים אלה גרמו להלם בחברה הישראלית, לאכזבה מן ההנהגה הפלסטינית, ולחוסר אמון בכל מהלך שנועד לפתור את הסכסוך ולסיים את הכיבוש.

 

גודמן מחלק את הישראלים לשני גושים גדולים שהשיח הציבורי רגיל לכנותם כשמאל וימין. לשיטתו חלוקה זאת תואמת את האנטגוניזם הקיים בחברה בין הדואגים לבטחון לבין החוששים מן ״הסכנה הדמוגרפית״. גודמן יצר הקבלה משתקת: ויתור על השטחים מסכן את בטחונה של המדינה והשארות בשטחים תגרום לכך שהיהודים יאבדו את הרוב במדינה לטובת הערבים. מסקנתו: הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובעיית הכיבוש לא ניתנים לפיתרון. כל הצעת פיתרון עלולה לחשוף את ישראל לסכנה ביטחונית או לגרום לה לאבד את זהותה כמדינה ״יהודית-דמוקרטית״. הסכם שלום מצד אחד או סיפוח שטחים מצד שני מסכנים את קיום המדינה. לדבריו לימין ולשמאל אין פיתרון שיתקבל על דעת רוב האזרחים. כך נכנסת אוכלוסיית ישראל כולה למצב של מלכוד שמונע כל פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני רב השנים.

 

גודמן משוכנע שהדיאגנוזה שלו נכונה מן הטעם הפשוט שהיא משקפת את דעת רוב הישראלים ללא הבדל מחנה פוליטי. הישראלי, לדבריו, אינו מוכן לקבל פתרון רדיקלי. כל פיתרון כזה יתקל בהתנגדות נחרצת מצד מחצית העם. במילים אחרות, העם תמיד צודק, והעם אמר את דברו: אין פיתרון לסכסוך, אין עם מי לדבר, הערבים אינם פרטנר לשלום, אסור לוותר על אופייה היהודי של המדינה. מה שהיה הוא מה שיהיה, שב ואל תעשה. זו תורת המלכוד של גודמן. יחד עם זאת, מחבר הספר מבין שהוא לא יכול להשאיר את המצב ללא הצעת פיתרון, ולו מינימלי, לבעייה שהוא יצר. בהעדר פיתרון הוא מציע הסדרים זעירים לצמצום נזקי הכיבוש ולשיפור החיים בשטחים, מן תרופות הרגעה למועקה המוסרית.

 

הדיאגנוזה הפוליטית שעורך גודמן בחברה הישראלית אינה לגמרי מופרכת. על פניו יש בה היגיון ובזכותה זכה ספרו להצלחה ולהתייחסות מצד גורמי שלטון חשובים (אהוד ברק, ההבדל בין שמאל לימין - כמו בין מאמצי האבולוציה למכחישיה, הארץ, 11 במאי 2017). עם זאת, שביעות רצונו של גודמן מכך שהוא מותקף מימין ומשמאל אינה הוכחה לנכונות שיטתו. אם כולם מסכימים שאין פיתרון, טוען גודמן, סימן שאני צודק. שיטתו, להערכתי מסוכנת לא בדיאגנוזה שלה אלא במסקנותיה.

 

תורתו של גודמן מבוססת בעיקרה על מה שמוגדר כ״חוכמת ההמון״. לשיטתו, רוב העם מרגיש שאין פיתרון לסכסוך ושאין אפשרת להשתחרר מן המלכוד. היא נסמכת על ההנחה שדעתה של קבוצת אנשים גדולה תהייה תמיד עדיפה על דעתו של מומחה יחיד, גאון ככל שיהיה. הרעיון פותח בהרחבה בין השאר בידי העיתונאי האמריקאי ג׳ימס סורובצקי (חוכמת ההמונים, עברית הוצאה לאור בשיתוף כתר, 2006) ומדענים נסחו את הרעיון כתורה סטטיסטית. אפילו משרד המדע הישראלי ערך בשנת 2014 תרגיל המוני להוכחת תורה זו לפיה ההמון עדיף על הגאון.

 

קול המון אינו קול שדי. ההמון לא תמיד צודק. ההמון נוהר גם אחר מנהיגים אכזריים. הוא מקבל את מרותם בעיניים עצומות ומבצע את הוראותיהם. בודדים מוצאים עוז בנפשם להתנגד לסמכות. אין טעם להרבות בדוגמאות קשות מן העבר בהן מדינות נאורות הדרדרו לטוטליטריזם ולגזענות שסחפו את ההמון כעדר. המלכוד שגולדמן גוזר עלינו הוא כניעה להמון. ישראל יכולה לפרוץ את הסימטרייה הממלכדת. מדינאי לא אמור להיכנע להמון אלא להנהיג אותו ולהתוות לו דרך שתקדם את האינטרסים שלו בתבונה. מנהיג נאור מחוייב לדאוג לחיי שלום, לשאוף לשוויון ולחתור לשגשוג. מנהיג נאור עדיף על פופוליסט ציני שמחפש את אהדת ההמון.

 

חולשת תורתו של גודמן בסכמטיות הפשטנית שלה. הכל מתחלק בה לשני מחנות מקבילים שמעולם לא יפגשו. אין בה גוונים ולא ניואנסים. היא מתעלמת מן המעצמות, מדעת הקהל העולמית ומחוקי הגלובליזציה. האם חייבים להשקיף על בעיית הסכסוך רק בפריזמה של ביטחון מול דמוגרפיה? האם קיימת רק איסטרטגיה אחת ויחידה להבטחת ביטחונה של המדינה? האם רק חיזוק ההתנחלויות, הסגר, ונישול אוכלוסייה מאדמתה מבטיחים את קיומה? האם רק צוללות, טנקים וישיבה על גב ההר מבטיחים את גבולותינו? האם לא סביר יותר להשקיף על החברה הישראלית על פי ההבדל בין מי שמאמין בפיתרונות ובהסדרים לבין מי שחושש מהם? בין מי שאופטימי לבין מי שהתייאש מעתיד שליו יותר? בין החוששים ממצב של שלום לבין מי שמאמינים ביתרונותיו? בין מי שהמוסר נר לרגליו לבין מי שמשוכנע שחייו של האחר אינם שווים לחייו של יהודי? גודמן טמן לעצמו את פח סימטריית המלכוד ונפל לתוך הנצחת הכיבוש וההרג. מדינות רבות שחוו שנאה לאחר מלחמות רווית דם מצאו דרך לפשרה ולשיתוף פעולה. האם נהפך למצורעי העולם?

 

יש מי שמנופף במפלצת הדמוגרפיה כדי להפחיד אותנו בנבואות שחורות על סכנות השלום. סיסמת  המדינה ״היהודית דמוקרטית״ אינה אלא מונח מכובס ונקי למדינה אתנוקרטית יהודוצנטרית המבוססת על מוצא גנטי וירטואלי, על פי מוצא האם. מדינה כזו תתקל בבעיות בעולם הדינמי של מחר. חברה סתגרנית נידונה לפיגור ולהתנוונות. המדינות הנאורות הופכות יותר ויותר לחברות רב-אתניות בהן הזהות הקובעת היא הזהות האזרחית. האם ״ערביי ישראל״ ישארו לעולם חשודים בעינינו כלא נאמנים למדינתם? האם הם פחות פטריוטים מישראלים בעלי השקפות דתיות חרדיות אנטי לאומיות? האם לא צריך לאפשר לכל המעוניינים בכך ללמוד בתי ספר עבריים שיאפשרו לבניהם להנות מיתרונות תעסוקתיים? האם לא נכון לאפשר לכל ישראלי, ללא הבדל מוצא, לשרת בצבא כגורם מאחד? האם אמריקאי ממוצא אפריקאי מוסלמי יכול להיות נשיא ארה״ב וישראלי שנולד בכפר גלילי או בואדי ערה לא יכול להיות נשיא מדינת ישראל?

 

הכותב הוא היסטוריון, חוקר מקרא

 

נקרא 829 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

7 תגובות

  • קישור לתגובה שישי, 08 דצמבר 2017 18:02 הוסף ע״י חורש משה ....השם שחור

    שלום
    החלוקה הדיכוטומית שמבצע גודמן לימין ושמאל היא מאוחרת מאוד ויכולה להיות, בראייה מסוימת, מנותחת כפופוליסטית. אפשר לבצע חלוקות דיכוטומיות שאינן מזן 'הפוליטיקלי קורקט'. כבר שנים אני טוען שהפוליטיקלי קורקט הרג את האמת. חלוקות שמתחילות הרבה יותר רחוק בזמן ובתעוזה שעל פניו תהיינה מאתגרות יותר בעוצמתן. חלוקה אחת מדברת על האיש ההוא שהס מלהזכיר (אך לעוות מותר) את שמו : ישוע מבית לחם ולחלק את היהדות לשתי כתות שאחת הלכה לפי פרשנותו לתורה (טרום נצרות) ולאחרת שהלכה בעקבות הרבנים והתלמוד. פרופ' אביגדור שנאן אמר את דברו על הקשר (שאיננו?) בין התורה לתלמוד שהיא סןג של פרשנות דיכוטומית בעצמה לראייתו של הפילוסוף הנוצרי הידוע אוגוסטינוס מן המאה הרביעית על שקיעתם של התלמודאים בפרשנות של 'הבשר' לכוונת התורה מול הפרשנות של הנוצרים הראשונים לפרשנותו של ישוע את התורה על דרך 'הרוח'.
    אותי דווקא מעניינות חלוקות אחרות מאוחרות יותר ומתריסות לא פחות. בחלוקה בין היהדות של האירופאים לבין יהודי מדינות ערב וחלוקה נוספת בין הציונים לחרדים באירופה. שמתי לב שאת ההיסטוריה שלמדתי בבתי הספר כתבו כולם היסטוריונים ממיקום גיאוגרפי די מתוחם שסקרו את ההיסטוריה של 'המנצחים' הציונים. לשיטתם, על קליפת אגוז: העם העברי הקדום עבר שתי גלויות, נתפזר בעולם, עבר את גרוש ספרד וכולנו צאצאים של אב קדמון אחד. הציונים גאלו אותנו ברוב תיחכומם והעזתם (גם לעלות בחומה) והביאו את הפיתרון והגאולה לעם היהודי. האמנם? פרופ' בנג'מין פרידמן בנאומו במלון ווילארד בניו יורק ב 1961 מול שועי ארה"ב מתנגד לנרטיב הזה. כתוצאה ממחקרו הוא טוען שליהדות מזרח אירופה אין קשר גנטי לעברים מזמן המקרא. לדעתו יהדות מזרח אירופה היא 'מחוללת מהומות' (טרבל ממיקרס) ושמקורה בממלכה הכוזרית שסגדה לפאלוס ושחטה סוסים כפולחן עד שבאו אבותיי הבבלים מישיבותיהם וגיירו אותם.
    אני כותב עכשיו ספר היסטוריוגרפי פנטסטי על הכוזרים והתגובה הזו היא סוג של אטיוד לסיומות אפשריות לספר שלי. עוד לא החלטתי איך אסיים את הספר אבל אחת מהן לוקחת בחשבון שמדינת ישראל היא הגטו האחרון לפני החורבן האולטימטיבי בגלל אותו גיור כושל של הכוזרים. הנרטיב המפוברק בו הם חיים גם מהפן הדתי כיוון שגיורם לא הושלם, גם הגנטי שכן הם מייחסים לעצמם גניאולוגיה מזוייפת וגם הלאומי שמדבר על פיתרון בזמן שיש יותר פקטורים המאששים חורבן נוסף ו/או מתמשך מאירופה עד ימינו אלו.
    ב 1922 כתב אצ"ג שיר ביידיש 'אין מלכוס פון ציילם', 'במלכות הצלב' שבו הוא חזה את שריפת ומחנק יהדות אירופה בגז מרעיל. ביאליק ורבינצקי שהיו אחראים על הפירסומים בכתב העט 'אלבטראס', בתקופה בה לא הייתה אפשרות לפרסם כמו היום, טענו שהשיר 'משוגע' ושהמשורר 'משוגע' אבל פירסמו את השיר.
    אז מה השתנה ? הגיאוגרפיה ? נו......ו.....?

  • קישור לתגובה רביעי, 11 אוקטובר 2017 18:11 הוסף ע״י מיכאל קנוסוב

    תגובתי לכתבה של יגאל בן נון אודות ספרו של מיכה גודמן.
    לא קראתי את הספר " מלכוד 67 " אבל אני מסכים לחלוטין עם דעתו של יגאל בן נון. יש לחפש פיתרון לבעיות שכביכול אין להן פיתרון והחיפוש צריך להיות בכיוונים שלא נוסו ולפעמים בכיוונים שנראים אבסורדיים. פינוי רצועת עזה שנעשה ע"י מנהיג יחיד שראה קדימה מוכיח את היחס הלא תמיד שווה בין מנהיג בעל יכולת לבין העם שמתנגד לו. פינוי אלג'יר ע"י דה גול שנעשה בניגוד למשאלת ההמון מוכיח זאת פעם נוספת וההיסטוריה מליאה בדוגמאות של מנהיג יחיד בעל חזון שהקדים את העם.
    מבלי שקראתי את הספר אני חושב ( לפי הכתבה של יגאל בן נון ) שחסרה בו עוד קביעה אחת: במצב הנוכחי של כעין תיקו בין
    שתי הדרכים המנוגדות הזמן פועל לרעתנו ( אני יכול להגיד זאת לאור התקופה שבה אני חי , הייתי כבר איש צעיר בשנת 67 ואני חי ונושם את ההיסטוריה העכשווית )וזה אומר שהבעיות הקיימות לא יישארו רדומות אלא ילכו ויתפחו עד שהמצב יגיע לפיצוץ. אז המחיר שנשלם יהיה גבוה מכול הסדר.

  • קישור לתגובה רביעי, 13 ספטמבר 2017 13:23 הוסף ע״י הודעת מערכת

    אם הקישור אינו מביא אותך לדף הרצוי (כפי שקורה לפעמים) ניתן להעתיק את הקישור ולפתוח אותו בלשונית חדשה.

  • קישור לתגובה שלישי, 12 ספטמבר 2017 17:01 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    סתם יהודי:

    במאמר "התוכנית המדינית שלי" אני מציג תוכנית פעולה שאינה לוקה באף אחת מן ההתעלמויות שאתה מייחס לשמאל (שפשוט אין לו תוכנית) ואינה התאבדותית כתוכניות הימין.
    המאמר על התוכנית המדינית שלי נמצא כאן ואתה מוזמן לקרוא אותו וגם את המאמרים המוצבעים מתוכו.
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=977:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%99&Itemid=189

    להבנה מעמיקה יותר של הפתרון המוצע אתה מוזמן לקרוא את הוויכוחים שהיו לי אודותיו עם אדם המגדיר עצמו כימני ועם אדם שאתה היית אולי מייחס לשמאל, למרות שגם הוא אינו מתעלם מן הבעיות שהצגת כמאפיינות את דרכו של השמאל.

    הוויכוח עם איש הימין נמצא כאן:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%93%D7%A9/item/1144-%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A5-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%99


    הוויכוח עם איש השמאל נמצא כאן:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%93%D7%A9/item/1381-%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%AA%D7%9F-%D7%9C%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%90%D7%AA%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A2-%D7%9C%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%90%D7%AA%D7%94-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA

    כעיקרון אני חושב שהסיווג של אנשים לימין ולשמאל (דרך שבה רבים מסווגים גם את עצמם) הוא שגוי – גם מפני שהחלוקה לא ממש ברורה וגם מפני שאנשים משעבדים את עצמם לסיווג שנתנו לעצמם ואינם מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסת הסיווג.

    לדרכו של הימין אין שום הצדקה שאינה דתית, גם אם אנשים רבים עושים לדרך זו רציונליזציה (שגויה) בדיעבד. השיקול ה"ביטחוני" שהם מנופפים בו לא אחת פשוט עובד הפוך ולא מקרה הוא שרוב מפקדיהם הבכירים של כל גורמי הביטחון (הצבא, השב"כ והמוסד) מוצאים את עצמם בצד השמאלי של המפה.
    זה לא שהם בהכרח התחילו שם. החשיפה ההכרחית למציאות במסגרת תפקידם הביאה אותם לשם.

    רוב השמאל אובד עצות ואינו יודע כיצד לפתור את הבעיה.
    גם לימין אין פתרון אבל הוא פועל להגשמת אידיאולוגיה שכל הצדקתה דתית ושנזקה מוכח על כל צעד ושעל.

    אני דווקא חושב שלאורך זמן דווקא ייתכן פתרון אבל פעולת הימין נוגסת ללא הפסק בישימותו של פתרון זה בשעה שדרכו של השמאל (אם אפשר בכלל לטעון שיש לו דרך) אינה פוגעת בו.

    על אובדן העצות הזה כתבתי במאמר "ימין ושמאל – רק חול וחול"
    http://www.1vsdat.org/index.php/component/k2/item/1263-%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%A8%D7%A7-%D7%97%D7%95%D7%9C-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%9C

  • קישור לתגובה שלישי, 12 ספטמבר 2017 12:34 הוסף ע״י עדי אביר

    סתם יהודי,

    אני לא חושב שניתן לבלול יחד קשת של דעות וליחסן ל'שמאל', בדיוק כשם שאין הגדרה יחידה לאוסף הדעות והאמונות שמיוחסות ל'ימין'. מבחינתי יש לסכסוך שני מימדים שונים וכל מי שכורך את שניהם יחד חוטא לאמת. אני חושב שהתמונה תתבהר אם נפריד בין הבטים הפרגמטיים של הסכסוך להיבטים המוסרים-אידיאולוגיים ונתייחס לכל מישור בנפרד.

    המישור הפרגמטי:
    -----------------------

    האם אתה באמת חושב שה'שמאל' הישראלי אינו מודע לבעיות שהמציאות מציבה לפתחו? ההשכלה הממוצעת של אלו שאתה מכנה בתור 'שמאל' גבוהה משמעותית מההשכלה הממוצעת של אנשי ה'ימין' ומשקלם של אנשי ה'שמאל' בקרב קברניטי המשק, הקצונה הבכירה, האומנים, העיתונאים ובעלי ההבנה הפוליטית הוא מכריע. האם לשיטתך כולם מטומטמים ואיש מהם אינו מבין את מה שכל תלמיד ישיבה מסוגל לדקלם בעיניים עצומות?

    ברור שגם 'השמאל' מודע לכך שבעולם הערבי קיימת עויינות גדולה לישראל ויש בעולם הזה קבוצות ויחידים שמייחלים ופועלים להשמדת ישראל. זאת עובדה שאיש אינו מתכחש לה. מאידך, אנשי ה'שמאל' מבינים שעם זרימת ההיסטוריה מתחוללים שינויים ולאורך הזמן חברות יכולות להקצין אך גם להתמתן. ה'שמאלנים' הללו חושבים שעל מדינית ישראל להילחם בתהליכי ההקצנה ולהעניק רוח גבית לתהליכי ההתמתנות. האויב של מחר יכול להיות השכן הטוב, ואולי אפילו בן הברית של העתיד, ואסור לנו להתייחס אליו כשטן שלעולם לא ישתנה ולשרוף את כל הגשרים שאולי יאפשרו לנו יום אחד להגיע עימו להבנות, שיתופי פעולה ואולי אפילו הסכמי שלום.

    הראייה הפרגמטית הזאת אינה נחלתו הבלעדית של ה'שמאל' והיא שירתה ומשרתת גם את הגורמים הפרגמטיים של הימין המתון – בגין, שרון, אולמרט, ציפי ליבני, כחלון, ליברמן ודומיהם. בלית ברירה, גם גורמים יותר קיצוניים חייבים לעיתים לנקוט בגישות פרגמטיות ואפילו ביבי מצא את עצמו מתייחס לערבים כבני אדם שווי ערך שמחזיקים בעמדות לגיטימיות ולא רק כשונאי ישראל בזויים שרק רוצים להשמיד אותנו.

    לעומת זאת הטיעונים הפרגמטיים הם רק כסות להצדקת הפרוגרמה של הימין הקיצוני שאנשים כמו בנט הביאו לפתחינו. בנט אינו משרטט קוים אדומים שיבטיחו את האינטרסים הישראלים בכל משא ומתן עתידי. בנט פשוט שולל כל משא ומתן עם הערבים ומאיים לפרוש מהקואליציה אם ממשלת הליכוד תענה להזמנות אמריקאיות להיפגש עם ההנהגה הפלסטינאית. זאת אינה עמדה פרגמטית. זאת אפילו אינה עמדה אידיאולוגית. זאת פשוט עמדה פוליטית כוחנית שאמורה למצוא חן בעיני דתיים לאומנים קיצונים שזה מכבר זנחו את הגיונם לטובת אמונות משיחיות חסרות כל שחר.

    המישור האידיאולוגי-מוסרי
    -----------------------------------

    בעוד שמבחינה פרגמטית אין הבדלים גדולים בין הדעות של ה'ימין' החילוני לדעות של מחנה ה'שמאל' הרי שבמישור האידיאולוגי-מוסרי אין, ולא תיתכן, כל חפיפה בין שני המחנות. הימין אימץ אידיאולוגיה אתנוצנטרית שמכתיבה את עליונות העם היהודי אותו האל בחר מכל העמים; את עליונותה של הדת היהודית שנגזרת מהדרישות שהאל האמיתי דרש רק בבני עמו הנבחר; את זכותנו הבלעדית לארץ המובטחת ואת עליונותה של הנשמה יהודית (שאינה דומה כלל לנשמה הבהמתית של הגויים). מאידיאולוגיה זאת נגזרים צווי מוסר שמעמידים את השאיפות, הצרכים והיעדים של העם, המדינה והדת מעל לזכויותיו של האדם פרטי, ובמיוחד אם הוא אינו משתייך לעם, המדינה או הדת הנכונים.

    ה'שמאל' האידיאולוגי, לעומת זאת, אימץ את האידיאולוגיה ההומניסטית ליברלית ששולטת היום בכל העולם הנאור. אידיאולוגיה זאת מציבה במרכז את האדם וזכויותיו ושוללת מהעם, המדינה והדת את הזכות לפגוע בדרך כלשהי בזכויותיו של הפרט. ב-1948, כתגובה לאידיאולוגיה הפאשיסטית שלמען טובת הלאום רמסה את זכויות האנוש של מיליוני אנשים ורצחה שישה מיליון מבני עמנו, האומות הנאורות אימצו את 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' ומאוחר יותר הם אימצו ואישררו סדרה של אמנות בינלאומיות שנגזרו ממנה. ההכרזה והאמנות באו להבטיח שהעולם לא יעמוד שוב בסכנה מאידיאולוגיות אתנוצנטריות ששנים מעטות קודם לכן המיטו אסון כה כבד על האנושות.

    את 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' תוכל למצוא כאן:
    http://1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-51-46/2011-04-23-12-55-44/2012-02-09-14-05-11/item/935-%D7%94%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%9C-%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%91%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D

    האידיאולוגיה ההומניסטית-ליברלית גוררת את הדמוקרטיה, שהרי אין אף סמכות עליונה שרשאית להכתיב חוקים ורק בני האדם, במועצותיהם, רשאים לנתב את גורלם. הדמוקרטיה מחייבת את שלטון החוק ואת עליונות החוק האנושי על החוק האלוהי. ההומניזם מחייב גם את הפלורליזם, שמעניק זכויות שוות לכל אדם, ללא קשר למינו, צבעו, מוצאו או דתו, וכמובן את החילוניות ששוללת מהאל את הסמכויות שהמשרתים בקודש העניקו לו. לבסוף, ההומניזם הליברלי עומד ברקעה של הציונות החילונית ששאפה להקים לעם היהודי בית לאומי בו כל תושבי המדינה יהיו שווי זכויות.

    האידיאולוגיה ההומניסטית-ליברלית של ה'שמאל' היא האחראית למגילה העצמאות של מדינת ישראל שם, בין היתר, נכתב:

    'מדינת-ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

    ...

    אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת-ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

    אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת-ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.'

    (ראה את הנוסח המלא של הכרזת העצמאות בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-51-46/2011-04-23-12-55-44/2012-02-09-14-05-11/item/408-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C)

    לאור המחוייבות ל'הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' לאמנות הבינלאומיות שנגזרו ממנה ולהכרזת העצמאות של מדינת ישראל שעל בסיסה זכינו להכרת קהילת העמים, כנסות ישראל לדורותיהם חוקקו חוקים שמבטיחים את הדמוקרטיה, שלטון החוק ושוויון הזכויות של כל תושבי המדינה. בשנים האחרונות, עם התחזקות המחנה האתנוצנטרי-לאומני, חוקי המדינה היו לצנינים בעיני ה'ימין' והקולות הקוראים לשינוי אופייה של המדינה ולערעור הדמוקרטיה, שלטון החוק והשוויון בפני החוק הלכו וגברו. ה'שמאל' נלחם עתה מלחמת מאסף על נשמתה ההומניסטית-ליברלית של האומה וה'ימין', בהשראת האידיאולוגים שלו, מנסה להרחיק אותנו מאמות המוסר העולמיות (שבאים לידי ביטוי באמנות הבינלאומיות) ולהשליט במדינת ישראל אמות מוסר אתנוצנטריות, לאומניות ודתיות.

    כיצד ה'ימין' מצליח להשליט את הערכים שלו
    ----------------------------------------------------------

    את הדוגמה הטובה ביותר להבדל בין שתי הגישות האידיאולוגיות-מוסריות נמצא בוויכוח על אשמתו, או חפותו, של אלאור עזריה בו ה'ימין' רואה גיבור שחיסל נבל שבא לרצוח יהודים ו'השמאל' - רוצח שירה בדם קר באדם ששכב פצוע, מנוטרל וחסר ישע תוך התעלמות מוחלטת מחוקי הצבא והמדינה מחד והחוק הבינלאומי מאידך. בסיבוב הזה, הגורמים ההומניסטים ליברליים גברו על הכוחות הלאומנים והאתנוצנטריים אבל בעתיד זה בהחלט יכול להיות אחרת, בייחוד אם ה'ימין' יצליח להחליש את בית המשפט העליון ולהסיר מדרכו את כל אלו שאמונים על שמירת שלטון החוק.

    ניצחון הימין יהיה ניצחון פיראוס, בדיוק כמו הניצחון של צפון קוריאה ששיגרה טילים בליסטיים על אפם ועל חמתם של אומות העולם ונצחונם של הסרבים בבוסניה שהסתיים, בסופו של דבר, במשפטים של המנהיגים הסרביים בבית הדין הבינלאומי בהאג. היום לחוק הבינלאומי מעמד גבוה יותר מאשר לחוק הלאומי וכל מדינה שמפרה אותו עוד תמצא את עצמה נותנת דין וחשבון לאומות הנאורות שאינן מוכנות להסכים עם כיבוש, דיכוי, גזל אדמות ושלילת זכויות האדם של האוכלוסייה שנמצאת בשליטתנו. זאת הסיבה שהסיסמה הנבובה 'תנו לצה"ל לנצח' לא הניבה שום תוצאה - קברניטי המדינה הבינו שניתן לנצח רק במחיר התעלמות מהחוק הבינלאומי והתעלמות זאת הייתה גוררת אותם לבתי משפט בינלאומיים בעוון פשעי מלחמה ורצח עם.

    כהערת אגב: כיום אנחנו נהנים מגיבוי מוחלט של הימין הפונדמנטליסטי בארצות הברית. מי יודע מה יהיה אופיו של המשטר הבא ואם גם הוא יסכים להתעלם מהחוק הבינלאומי ומהלחצים של גורמים שמחוייבים גם לדעת הקהל הרווחת בעולם.

    אם האינטליגנציה, הקצונה הבכירה וצמרת עולם העסקים שוללים את האידיאולוגיה והמוסר של ה'ימין' וגם הממשלות הימניות נוהגות להפריח סיסמאות שנעימות לאוזן תומכיהם בעודם מגבילים את עצמם לתכתיבי החוק הבינלאומי, כיצד בכל זאת הפכנו למדינה ימנית קיצונית שפוסלת את זכויותיהם של כל מי שאינו משתייך לעם ישראל ובמקרים רבים גם את זכויותיהם של אזרחים שאינם מאמצים את הדעות של הימין? אדרבה, ההתדרדרות במדרון בשנאה והלאומנות גורם לרבים לשנוא ולאיים על שלומם של השמאלנים ולעיתים קרובות גם על אלו שמזוהים איתם – אשכנזים, תל אביבים וסתם משכילים.

    (בשלושת הדפים המשורשרים בהם הבאתי תגובות נבחרות מהפוסט של 'הצל' תמצא ביטוי לשנאה העמוקה שהימין רוחש לכל מי שאינו הולך ב'דרך הישר' שהדמגוגים שלו שרטטו עבורו. כתובת הדך הראשון היא:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-51-46/2011-02-15-12-55-22/item/1110-%D7%94%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%9C
    בסופו של דך זה תמצא הפניות לדפי השטנה הבאים.)

    אני תולה את האשם ברבנים הקיצונים של הדתיים הלאומיים שנכנסו לוואקום שנוצר בעת שההנהגה של הימין החילוני הפרגמטי (מנחם בגין, אריאל שרון, אהוד אולמרט, בני בגין, דן מרידור, ציפי ליבני, כחלון, ליברמן וכו') פינתה את מקומה לקלי עולם דוגמת בנימין נתניהו, מירי רגב, דוד ביטן, אורן חזן ודומיהם. הרבנים הדתיים לאומניים, מתוגברים ברבנים חרדים שראו בהתעוררות הלאומניות מקפצה לקידום מעמדה של הדת בכלל, ומעמדם האישי בפרט, נקטו במספר טקטיקות מנצחות שאפשרו להם להחליש את ה'שמאל' ולהעלות את כוחו של ה'ימין' הקיצוני:

    1. הם החלו להדגיש את הפן הלאומני של היהדות ולהטיף לשלמות הארץ. זאת, כמובן, אינה הפרשנות היחידה של היהדות אבל הרבנים התוקפניים של היהדות הלאומנית השתיקו את כל הדעות האחרות והפכו את הלאומנות המשיחית לאבן הפינה של אמונתם.

    2. הם ניצלו את כוחם הפוליטי להשגת תקציבים למימון פעילויות של החזרה בתשובה במהלכן יותר ויותר ישראלים למדו שהם בני העם הנבחר לו האל עצמו הבטיח את כל ארץ ישראל. במקביל הם לימדו את הנוהים אחריהם לשנוא את כל מי שחושב ומתנהג אחרת – הערבים, הסודנים והאריתראים, הנוצרים, השמאלנים, התל-אביבים, ה'חכמולוגים' המשכילים ובמקרים מסויימים, גם האשכנזים.

    3. הם הביאו את הבשורה למחנות צה"ל, לבתי ספר ולגני ילדים ולימדו את הנוער והילדים על עליונותו של עם ישראל, על הצורך באחדות (היינו, יישור קו עם העמדות התורניות) ועל חסדיו של אלוהי ישראל. במקרים רבים הם שכנעו אותם שהמשיח כבר נמצא מעבר לפינה והוא עתיד לשוב אלינו 'תכף ומיד עכשיו ממש'.

    4. הם ניצלו את תחושות הקיפוח של חלק מבני עדות המזרח ונטעו בהם את תחושת העליונות שאפשרה לספרדים לנתב את כעסיהם כלפי האליטות הישנות שמזוהות עם האשכנזים המקפחים. לשם דוגמה, ההתעסקות המחודשת בילדי תימן, למרות חשיבות הנושא, מדגימה את רצונם של הדמגוגים הימניים להאשים בעוול את האשכנזים החילונים, ללבות מחדש את השנאה שמקצת התימנים חשים כלפיהם, לחזק את מחנה תומכיהם ולהחליש את המחנה שמתוכו יצאו אלו שלפני שישים שנה אולי, ואולי לא, הרעו בדרך כלשהי לילדיהם של התימנים).

    5. הם פגעו בצורה שיטתית ומתמדת ברמת ההשכלה הממלכתית-חילונית וזאת בהנחה שדלות הידע וההבנה מקלה על הפנמת הסיסמאות הפשטניות והקליטות שמשרתות את הימין ומקשה את הגישה לאידיאולוגיות היותר מרוכבות של ה'שמאל'.

    6. הם הפיצו מבול של סיסמאות פשטניות שמדברות לאלו שמכירים רק צד אחד של התמונה ומבליטות את העליונות של עם ישראל ואז הזכויות הבלעדיות שכביכול הוענקו לו, למשל: 'תנו לצה"ל לנצח', 'יהודי אינו מגרש יהודי', 'ערבי טוב זה ערבי מת', 'ביבי טוב ליהודים', 'הערבים נוהרים לקלפיות', 'פרס יחלק את ירושלים', 'זאת הארץ שלנו', 'כל אימת שאנו מוותרים על שטח שלנו, בתוך זמן קצר יוזמים הטרוריסטים התקפות קשות עלינו מהשטח הזה והורגים אלפי ישראלים' וכדומה.

    אין ספק שהדמגוגים הדתיים לאומיים בתמיכת הדמגוגים החילוניים, דוגמת 'הצל', נחלו הצלחות מרשימות בשנים האחרונות אבל הנצחונות הללו באו על חשבון חוסנו המוסרי של העם ויכולתם של רבים מבניו לנתח את המציאות ולהבינה במנותק מהסיסמאות שנשטפו למוחם. להערכתי אנחנו גולשים במדרון חלקלק שעתיד להביאנו אל שפתה של תהום.

    בשעתו כתבתי מאמר בשם 'חרדי דמוקרטי – הייתכן' ולהערכתי מאמר זה מסביר גם את הכתוב בתגובה זאת.

    http://www.1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%92%D7%99%D7%9D/item/1404-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92-%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 11 ספטמבר 2017 21:58 הוסף ע״י גלית

    תגובה 1שנוספה על ידי*סתם יהודי" הולמת ושנונה. לצערי בשמאל לא ירד האסימון שפשרה טריטוריאלית לצערי לא תביא פתרון. לו יהי. חיי אדם ערכם רב יותר מפיסות אדמה ומקמות מקודשים.

  • קישור לתגובה שני, 11 ספטמבר 2017 13:04 הוסף ע״י סתם יהודי

    לאחרונה מובאים באתר זה מאמרים רבים בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני, שברובם מבטאים אג'נדה שנמצאת מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.

    על פניו לא ברור ההקשר לאתר. הרי לא מדובר בפורטל אינטרנט כדוגמת ynet, walla שמהווים סופרמרקט של חדשות, כתבות ומאמרי דעה, אלא באתר שממוקד נגד הדת. הרי אין פה פוסטים בנושא ההתחממות הגלובלית, ביקורת טלוויזיה או התייחסות לכישלון נבחרת הכדורסל בטורניר "יורוקאסט 2017".

    ניתן אומנם לטעון ובצדק כי יש מתאם חיובי מסוים בין רמת דת לתפיסת עולם ימנית, אך באותה מידה יש מתאם בין רמת חרדיות גבוהה להימנעות מעשיית ספורט, ובכל זאת האתר לא נוגע בתחום הספורט.

    להערכתי, ותקן אותי עדי אם אני טועה, גישת בעל האתר וכותבים נוספים שהשקפת עולם שמאלנית היא ההשקפה המוסרית וההגיונית ביותר ואולי אף היחידה, כאשר הסיבה לנטיית הציבור בישראל ימינה היא הדת, שמאמיניה הפנאטים מתעקשים ש"כולה שלי" בגלל איזו שהיא הבטחה אלוהית, כאשר זו אף מעודדת קסנופוביה וחרדה מכל הסדר שלום, הפיכת ה"אחר" לסוג ב', והתעלמות מסבל של מי שאינו יהודי.
    ולכן כפי שהאתר מציע קישורים להרצאות בענייני מדע, כי תיאוריות המפץ הגדול והאבולוציה הן התחליף הרציונלי למיתוסי הבריאה של ספר בראשית, בדומה לכך השקפת עולם שמאלנית היא התחליף המוסרי והרציונלי להשקפה דתית-לאומנית מעוותת, כפי שמגדיר מחבר מאמר זה "בין החוששים ממצב של שלום לבין מי שמאמינים ביתרונותיו וכו' בין מי שהמוסר נר לרגליו לבין מי שמשוכנע שחייו של האחר אינם שווים לחייו של יהודי"

    אז זהו שלא ממש. בשיח העכשווי של המחנה הימני בישראל, על פי רוב הדת היא שולית. לא רק אצל מנהיגיה החילוניים, אלא אפילו נפתלי בנט הדתי שעוקף את הליכוד מימין מצהיר שהוא מתנגד למדינה פלשתינית "מה שלמדנו ב-20 השנים שחלפו הוא, שכל אימת שאנו מוותרים על שטח שלנו, בתוך זמן קצר יוזמים הטרוריסטים התקפות קשות עלינו מהשטח הזה והורגים אלפי ישראלים.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000854533

    הגישה שמתעלמת מהעבר שבו הפלשתינים סרבו שוב ושוב לכל הסדר מדיני קבוע, ומכל מקום שישראל נסוגה, הן בהסדר ביניים, והן בנסיגה חד-צדדית הפך למוקד לטרור ולהגברתו, ואף הפך מיליציות כדוגמת חיזבאללה וחמאס, לצבאות של ממש עם פוטנציאל נזק עצום לישראל, אינה בלעדית לאתר זה, אלא הוא אופייני לשמאל הישראלי, בעיקר לחלקים הרדיקליים שבו. קריאת מאמריו של גדעון לוי, מעלה את התמיהה האם הוא בכלל היה בארץ ב25 שנה האחרונות, או שהוא רק ניזון ממה שהוא קרא בעיתון הארץ…

    גם כשיש התייחסות כלשהיא, היא לרוב מהווה עלבון לאינטליגנציה של הקורא. כך לדוגמה, כהתייחסות להמשך הטרור מעזה למרות הנסיגה, נוהגים לתרץ זאת בסגר שנמשך עליה או במגבלות על הדייג בים... מעבר לערבוב בין הזמנים, כי הרי בין הנסיגה לעליית החמאס והמצור על עזה עברו כמעט שנתיים, הרי גם ברור כי זו לא הסיבה לירי הטילים משם, והפלשתינים לא טוענים כי הם יורים טילים ורקטות בגלל מגבלות הדייג. העמדה הרשמית של החמאס והגי'האד האיסלאמי (שנתמכים על ידי רוב העזתים) היא שכל הארץ מ"הים עד לנהר" היא שלנו. גם אש"ף שבאופן רשמי מקבל את שתי המדינות, סירב בפועל לכל הצעת הסדר.

    מאמרים מהסוג הזה שמתעלמים מהווה והעבר, לא רק שאינם משכנעים איש חוץ מהמשוכנעים, אלא מחזקים את התדמית של ה"שמאלנים" כאנשים הזויים שמנותקים מהמציאות.


    בהמשך שואל המחבר "האם ״ערביי ישראל״ יישארו לעולם חשודים בעינינו כלא נאמנים למדינתם? האם הם פחות פטריוטים מישראלים בעלי השקפות דתיות חרדיות אנטי לאומיות?"

    אגיב לכך במספר שאלות רטוריות משלי.

    האם המפלגות החרדיות מתנגדות לגינוי החיזבאללה על ידי מפלגות המפרץ, כי זה משרת את ישראל?
    http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-530416

    האם המפלגות החרדיות תומכות בלחימה לבנון נגד ישראל לשחרור חוות שבעא, למרות שמוסכם גם באו"ם כי זהו אינו שטח לבנוני?
    http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=16710

    האם ח"כ חרדי אחד הורשע בריגול למען אובינו, והאחר ניסה להבריח טלפונים לאסירים בטחוניים?

    האם בכל עימות בינינו לבין הפלשתינים, החרדים מצטרפים יחד לאויבינו, כפי שהיה במהומות אוקטובר 2000? והאם החכי"ם החרדים שופכים דלק ככל שניתן למדורות העימותים בהר הבית, כך שאפילו אבו-מאזן! מבקש מהם להירגע?
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4715557,00.html

    בספר יהושע מסופר, שהוא שאל את המלאך העומד לצידו עם חרב שלופה שאלה פשוטה "הלנו אתה אם לצרינו".
    התשובה לשאלה זו היא המבדילה בין ערביי ישראל לחרדים.

    מכאן לשאלה מוזרה עוד יותר.
    "האם לא נכון לאפשר לכל ישראלי, ללא הבדל מוצא, לשרת בצבא כגורם מאחד?"

    מיותר לציין כי צה"ל מאפשר לכל ישראלי, כולל מוסלמי להתגייס.
    החברה הערבית מתנגדת לגיוס, וברובה הגדול אף לשירות לאומי.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים