Skip to content

1VSDAT

ראשון, 09 ספטמבר 2018 10:07

בהעדר אומץ לשנותה ההלכה איבדה את היהודים (יגאל בן נון)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

 

בהעדר אומץ לשנותה

ההלכה איבדה את היהודים

 

הארץ מדור דעות. יום שישי 24 בספטמבר 2018

יגאל בן־נון

 

ישראלי ממוצא אתיופי שנוגע ביין מבטל את כשרותו. ערבי שנוגע ביין של יהודי מטמא אותו. המשטרה עוצרת רב בהוראת הרבנות, בעצרת בכיכר רבין נשים לא יכולות לשבת במחיצת גבר ובצה"ל נענש מי שמפר מצווה דתית. אלה כמה דוגמאות אקטואליות לכפיית חוקי ההלכה על ישראלים. למרבה האירוניה, חוקי הגזע וחוקי המגדר של ההלכה נכפים על כלל האוכלוסייה בידי שלטון חילוני. כך מוותר החילוני על ישראליותו. האם כך היה בעבר?

 

בימי המקרא, בישראל וביהודה לא היתה יהדות. לא היו דתות במובן המקובל בימינו. לכל היותר נזקקו אנשים למקדשים להגשת מנחות לאֵלים או לשחיטת בהמות על מזבח כדי שהאֵלים יתבשמו מריח בשרן השרוף. פולחנן של שתי הממלכות לא היה שונה מן הנהוג בעולם באותה תקופה. בהדרגה נוצר פוליתיאיזם בגרסה מינימליסטית: התכונות של אֵלים רבים התלכדו בדמותו של אֵל אחד. שמו הפרטי של האֵל הוחלף בשם גנרי המכנה את כלל האֵלים: "אֵל עליון". כך נוצרה אלוהות שנקראת בפינו מונותיאיזם. אך במה עדיף המונותיאיזם על ריבוי אֵלים? מלחמות דת עקובות מדם התרחשו בעולם רק בעידן המונותיאיזם, כאשר דת אחת כפתה את עצמה על דת אחרת. בעולם העתיק לא היו מלחמות דת. בימי המקרא האלוהות היתה טריטוריאלית, כלומר לכל עם היה אֵל משלו ולא היתה עדיפות של אֵל אחד על אֵל אחר. לכל היותר התפארו עמים ביעילותו של האֵל הלאומי. עשרת הדיברות לא מכחישים את עצם קיומם של אֵלים אחרים בעולם, אבל דורשים מתושבי ממלכת יהודה לעבוד רק את יהוה, האֵל הטריטוריאלי) "אנוכי יהוה אלוהיך... לא יהיו לך אלוהים אחרים, על פני", דברים ה, ו).

 

עם חורבנו החלקי של "בית יהוה" הירושלמי בידי הרומאים נמנעו תושבי יהודה מלבנותו מחדש והסתייגו ממנהג קורבן הדם, אף שלרומאים היה אינטרס כלכלי לבנותו, כדי להמשיך לגבות באמצעותו מסים עבור האימפריה. בתקופה ההלנית מרדו הפרושים באצולת המקדש וניהלו מאבק נגד כוהני שושלת חשמונאי המושחתים, שצברו הון בתפקידיהם ושיתפו פעולה בהמשך עם הכובש הרומאי. הפרושים פנו לפשוטי העם והבטיחו להם חיים חדשים בעולם הבא ואפילו את תחיית המתים.

 

חוקי המקרא לא התאימו יותר לתקופה של העדר קורבנות. הפרושים התעלמו מהם ויצרו את "התורה שבעל פה". כדי להעניק יוקרה לחוקים החדשים, טענו שהתורה שבעל פה ניתנה יחד עם התורה שבכתב למשה בסיני, לכן שתי התורות שוות ערך. הם חוללו מהפכה מרחיקת לכת, התנתקו ממסורות עתיקות והתאימו את עצמם למציאות. הדת החדשה הדירה את פולחן המקדשים המקראי. חז"ל, ממשיכי הפרושים, ויתרו מרצון על קורבן הדם, אבל התקשו לשים קץ למנהג חיתוך העורלה, מכיוון שהיה טבוע באמונות עממיות להרחקת שדים. למרות הפרגמטיות שלהם, ביצעו הפרושים פשע חמור נגד התרבות האנושית. הם נישלו אותנו מאוצר ספרותי רחב היקף )יותר מ-400 יצירות( שעליו היו מופקדים יריביהם כוהני בני צדוק, ואסרו את קריאת ספריהם. נזקי הפרושים תוקנו במקצת רק עם גילוי מגילות מדבר יהודה. גם כוהני המקדש, הצדוקים, לא קפאו על שמריהם. כאשר קובצי החוקים שבספר דברים ובספר ויקרא לא התאימו יותר למציאות, הם ניסחו חוקים חדשים, את "מגילת המקדש", שהתגלתה במדבר יהודה.

 

יהדות חז"ל שונה מעולם המקרא. היום קשה לנו לעכל את העובדה שבימי המלוכה לא מלו תינוקות, לא הפרידו בין בשר לחלב, לא סובבו רצועות תפילין על הזרוע, לא רקדו עם ספרי תורה כאילו היו פסלי אֵלים, לא הפרידו בין נשים לגברים במקומות ציבוריים, לא הלכו עם כיסוי ראש ועם ציציות בהפגנתיות, ואם לא אכלו חזיר, הסיבה לכך היתה שבהר, שבו ישבו בני ישראל, לא גידלו חזירים. הצידונים והפלשתים שבמישור החוף צרכו את בשרם.

 

פזורה יהודית מרשימה נוצרה עם היווסדה של אלכסנדריה. החל מן המאה השנייה לפנה"ס הצטרפו אליה באופן אינדיווידואלי המוני משכילים בעולם ההלני ובאימפריה הרומית, ויצרו קטגוריה גדולה של יהודים שמוצאם האתני אינו מבני ישראל. כך צמח "עם יהודי" רב־אתני, מעוגן במנהגים וביצירה ספרותית מרתקת, שמקורה בשטחי שתי ממלכות ישראל ויהודה. יהדות זו נפוצה למרחקים בעיקר אחרי כישלון מרד התפוצות בימי הקיסר טריאנוס במאה השנייה לספירה. המרחק הפיסי מישראל יצר את הצורך לשמור על צביון ייחודי, שיבדיל בין הגולים מרצון לשכניהם באומות העולם, אך המהפכה המשמעותית ביותר ביהדות התרחשה בין המאה העשירית למאה ה-12 לספירה, כאשר חוברו ספרי המשנה והתלמוד והחלה תפוצתם בקהילות מחוץ לבבל. במאה ה-16 הושלם הניתוק מחוקים הקשורים לארץ ישראל, כאשר חובר "השולחן ערוך", יצירה מונומנטלית שקובעת את נוהל חייו של היהודי עד היום.

 

ההלכה משתנה כל הזמן. מבלי להתאים את עצמה לתהפוכות הזמנים היא עלולה להיעלם. למרבה האירוניה, הקמת מדינת היהודים הציבה בפני ההלכה את הבעיה החריפה ביותר בתולדותיה. הדבר התרחש במקביל להתפתחות הנאורות בעולם ולנטישת הדת. לאחר מעשה, אפשר לומר שההלכה נכשלה בעצם יישומה במדינת היהודים. היא כשלה בהעדר תעוזה להתאים את עצמה ליהודים במדינתם. רבניה לא השכילו לשנות מצוות אנכרוניסטיות, מנוגדות לערכי המוסר והקידמה. הם העדיפו לפרוש מן הציבור, להסתגר בתוך חומות, וליצור סייגים שמטרתם להגביל את נזקי רעידת האדמה האידיאולוגית הפוקדת אותם. במקום ענקי הרוח שאיפיינו את היהדות בעבר צמחה רבנות עבריינית שהידרדרה למיסטיקה, למשיחיות שקר ולניצול ציני של אוכלוסיות חלשות.

 

העיסוק הפוליטי בכפיית הדת על חילונים הוא רק סימפטום למשבר האמוני הפוקד את הדתיים בישראל. במקום צורך בשינוי נוצר חשש משינוי. התוצאה לא איחרה לבוא. ההלכה סובלת מהידרדרות אינטלקטואלית שלא היתה כדוגמתה בעבר. חולשתה משתקפת ברמת מנהיגיה. חסידיה הם עסקני דת קטני אמונה, מושחתים ומנותקים מן ההגות ומן המוסר. הם זנחו כל רצון להתמודד עם בעיות אמוניות־תיאולוגיות והפנו את מרצם להטרדה דתית של חילונים. בהעדר אומץ לשנות את ההלכה, ההלכה איבדה את היהודים.

 

(פרופ' בן־נון הוא היסטוריון, מחבר הספר "קיצור תולדות יהוה")

נקרא 64 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים