Skip to content

1VSDAT

שישי, 25 יולי 2014 13:08

'על התרמית של רציפות שושלת בית דוד ועל יהוה ופסלו (יגאל בן נון)'

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

במאמר חשוב זה ד"ר לאה מזור מאפשרת לד"ר יגאל בן-נון להציג את התיאוריות שלו לגבי תולדותיו של עם ישראל, מקורם של ספרי התנ"ך והתפתחותה של האמונה היהודית. אני מאמין שחשוב מאד לחשוף אנשים נאורים לממצאי המחקר המודרני ולעודד אותם להפסיק לחשוב על עם ישראל, אלוהיו ודתו אך ורק במונחים שעוצבו על ידי רבנים שרתמו את האל, הדת וההיסטוריה לצרכיהם האינטרסנטיים. לדעתי הגיע הזמן שכולנו נתנקה מהתעמולה התורנית שנשטפה למוחנו יחד עם חלב אמנו ונתחיל להתייחס לאמירותיהם של הרבנים במידה גדושה יותר של ספקנות וחוסר אמון.  

 

 

במאמר 'על התרמית של רציפות שושלת בית דוד ועל יהוה ופיסלו' ד"ר יגאל בן-נון עונה לשאלותיה של ד"ר לאה מזור מהאוניברסיטה העברית והוא מתפרסם כאן באדיבותה של ד"ר מזור. במקור המאמר התפרסם בכתב העת האינטרנטי, 'על מקרא, הוראה וחינוך', שמנוהל על ידי ד"ר מזור. כל הזכויות במאמר שמורות לד"ר מזור ויש לנהוג בו על פי תנאי השימוש שמפורטים בכתב העת האינטרנטי שהיא מנהלת.

 

ד"ר יגאל בן-נון, הוא חוקר מקרא מן הסורבון בפריס, המתמחה בהיסטוריוגרפיה של האסופה המקראית ובתולדות הפולחן בתקופת המלוכה. הוא מגלה עניין מיוחד בזיקות ובמתח שבין הטקסט המקראי והממצאים האיקונוגרפיים מהאזור.

 

ד"ר בן-נון הוא בעל שני תארי דוקטור. עבודת הדוקטור הראשונה שלו הייתה בתחום ההיסטוריה המודרנית: על היחסים החשאיים בין ישראל למרוקו והשנייה בתחום ההיסטוריה העתיקה: תולדות הממלכה הצפונית, ממלכת ישראל, שהיתה החזקה מבין שתי ממלכות הקדם המקראיות. ד“ר בן-נון הוא חוקר פורה ביותר ורשימת פירסומיו ארוכה ועשירה בתכניה.

 

לצפייה בסרטונים של ד"ר בן נון הקישו כאן.

 

 

 

ד“ר יגאל בן-נון, שלום לך. אני שמחה לראיין אותך על מחקריך המקראיים בכלל ועל הרצאתך המתוקשרת ’התרמית של רציפות שושלת בית דוד‘ בפרט.

 

1.

אתה מטיל ספק ברציפותה של שושלת בית דוד. מדוע?

 

 

 

ממלכת ישראל מאופיינת על ידי ריבוי שושלות שמלכו כ-206 שנה מימי ירובעם בן נבט בשנת 928 עד כיבוש שומרון בשנת 722. לעומתה אנו עדים ליציבות שושלתית מפתיעה בממלכת יהודה, שנמשכה כ-342 שנה, מהמאה ה-10 עד כיבוש ירושלים בידי הבבלים בשנת 586, דבר נדיר ביותר בעולם הקדום. אם רציפות שושלתית זו הייתה מובנת לכל, מה טעם מצאו ההיסטוריוגרפים הרפורמטורים (הדאוטרונומיסטים) לחזור בהתמדה על ההבטחה ששושלת זו תשלוט "עד עולם". אמנם אחרי החורבן הוסיפו התנייה אבל לא שללו את הרציפות השושלתית. כלל וכלל לא.

 

אפילו בדברי הימים ובמזמורים מאוחרים בתהילים המשיכו להדגיש שהתקיימה רציפות שושלתית, עם או בלי התנייה לגבי ההבטחה לקיומה.

 

חזרה זו מעוררת תמיהות. מבט על רשימת מלכי ישראל מגלה שנרצחו בה 9 מלכים: נדב, אלה, זמרי, יורם, זכריה, שלום בן יבש, מנחם בן גדי, פקח בן רמליהו והושע בן אלה. אחרי מעשי רצח מסוג זה טבעי הדבר שהשושלת מתחלפת כבשאר ממלכות התקופה ואכן כך היה: בעשה בן אחיה, עמרי, יהוא בן יהושפט ופקחיה הקימו שושלות חדשות, חוץ מהמלכים שנרצחו אף הם לפני שהספיקו להקים שושלת (זמרי, שלום בן יבש, מנחם בן גדי, פקח בן רמליהו והושע).

 

גם ביהודה היו מלכים שמתו מוות לא טבעי, פחות מאשר בממלכת ישראל למרות שיהודה התקיימה זמן רב יותר (586-931): אחזיה, עתליה, יהואש, אמציה, אמון, יאשיהו וייתכן שגם צדקיהו. ביר‘ נב 11 נאמר שמלך בבל נתן את צדקיהו ’בית הפקודות‘ עד יום מותו, ואני משוכנע שהבבלים לא יכלו להשאירו בחיים בגלל שהוא היה מלך שמרד בהם. הרי כך פעלו האשורים, הבבלים והפרסים.

 

ביהודה, בניגוד למצב בישראל, אחרי רציחות אלה מעולם לא התחלפה השושלת. עתליה הישראלית מלכה ביהודה אחרי מות בנה אחזיהו במלחמה; יהואש, אמציה ועזריה מלכו למרות שאביהם נרצח, קרוב לוודאי אחרי התקוממות עממית ולא בעקבות התנגשות יחידים בחייהם. מצב דברים זה מחזק את התמיהות באשר לרציפות שושלתית. איך ייתכן שהעם שמאס במלך ורצח אותו דואג למנות את בנו תחתיו?

 

2.

מדוע בחרת להשתמש במילה הקשה ’תרמית‘? מי רצה כאן להוליך שולל את מי?

 

 

 

מכיוון שלא מדובר במיתוס, במובן של אגדה שעוברת מפה לאוזן, אלא במשהו שתוכנן בקפידה מתוך כוונה תחילה, אני רואה במעשיו של העורך הרפורמטור (הדברימי) מעשה רמייה שמטרתו להעניק ייחוס מלכותי ליאשיהו. הוא גם עשה מאמצים ניכרים כדי להסתיר את התרמית. בין השאר על ידי חזרה אובססיבית על כך ששושלת בית דוד תשאר נצחית "עד עולם". במטרה ליצור זיקה בין יאשיהו לבין המלך דוד הוא הסווה את כל חילופי השושלות שקדמו לתקופתו.

 

3.

האם התקיימה ממלכה מאוחדת בימי דוד ושלמה?

 

 

 

צופן קיומה של "הממלכה המאוחדת" מצוי להערכתי בתוך הטקסט המקראי. מבט סינכרוני בפרקים הרלוונטיים מאפשר להגדיר את סוגתם הספרותית. סגנון כתיבתם אינו של אגדות או מיתולוגיות עם אֵלים וניסים, דוגמת סיפורי הבריאה בבראשית ויציאת מצרים בשמות. אין הם סיפורי עם נוסח סיפורי האבות. תיאור המלכתם של דוד ושלמה, תככי החצר שלהם ואהבותיהם מצטיינים בשפע רב של פרטים ראליסטיים ומדויקים. הקפידו לכלול בהם כמות מרשימה של דמויות כדי לשוות לסיפורים מראה ראליסטי ביותר. השמות הרבים של כל הדמויות (שם פרטי ושם האב) אינם מותרים ספק שהמחבר מעודכן ביותר באירועים הרבים. כך גם לגבי ציון קפדני של המקומות הגאוגרפיים הרלוונטיים ביהודה, בפלשת ובישראל.

 

קביעת סוגתם הספרותית של הסיפורים על ימי מלכותם של דוד ושלמה מובילה אותנו למסקנה שהם לא הגיעו לידיעת המחבר כמסורת בעל-פה שעברה מדור לדור. בסוגה ספרותית זו נשכחים בדרך כלל הפרטים והעובדות משתבשות. אירועים המגיעים למחבר כמסורת עממית ללא תיעוד כתוב ידועים לנו היטב, והם בחזקת סוגה ספרותית בפני עצמה. זו סוגה המכונה "סיפורי נביאים", שקדמה לספרי נביאי הכתב כעמוס, הושע, מיכה המורשתי וישעיהו בן-אמוץ. לדוגמה, מחזור סיפורי אליהו ואלישע מסוף המאה ה-9 מצטיין במיעוט שמות מקומות ואנשים ובחוסר דיוק בפרטים. מכיון שזמן רב עבר בין מועד העלאתם בכתב לבין האירועים המתוארים בהם, אין המחבר יודע אפילו את שמם של מלכי ישראל וארם גיבורי סיפוריו. לא כך נראים סיפורי "הממלכה המאוחדת" השופעים פרטים למכביר. הקורא אותם מקבל תחושה שהם נכתבו על-ידי עד-ראייה שחי את האירועים, נטל בהם חלק, וכתוצאה מכך מסוגל לדווח עליהם ממקור ראשון.

 

אם נניח שסופרים שחיו בחצרותיהם של מלכים אלה רשמו במדוייק את קורותיהם, מתעוררת השאלה: האם במאה ה-10 היה השימוש בכתב ביהודה נפוץ במידה שיכול היה להצמיח יצירות היסטוריוגרפיות כה מורכבות שאין להן אח ורע, לא במקרא וגם לא באימפריות הגדולות ששלטו באזור? מבט דיאכרוני על התגליות האפיגרפיות יוכיח שהמציאות רחוקה מכך. עד למאה ה-9 לא נמצאו בכנען כתובות ספרותיות ואף לא כתובות מנהליות מפורטות. המעט שנמצא כלל רק ציון שמות או סימנים על ראשי חצים וכידונים ומספר כתובות קצרצרות, ביניהן כתובת צראביט אלח'אדם בסיני, כתובת עיזבת צרטה, תל קייפא (גוב), ורשימות אלף-בית שהתגלו בגזר הפלשתית ובתל-זית. לוח גזר, הכתוב במבנה של שיר קצר, אף הוא מאותה תקופה.

 

אף אם נקבל כהנחה שהידע של סופרי החצר בימי דוד ושלמה היה מפותח דיו עד כדי כתיבת חיבור היסטוריוגרפי רחב-היקף, נשאלת השאלה כיצד נעלם במפתיע ידע זה בימי כל המלכים שבאו אחריהם? איך אפשר שבימי יורשיהם לא היו הסופרים מסוגלים למסור לנו פרטים היסטוריים מפורטים על המלכים ירבעם (931–910 לפנה"ס) ורחבעם (933–915 לפנה"ס), אלא רק סיפורי אגדה על נביאים בהסתמך על מסורות שבעל-פה? איך ייתכן שסופרי התקופה לא יכלו למסור לנו מידע משמעותי על מסע שישק מלך מצרים, כדוגמת המידע שנמסר לנו על מלחמות דוד בפלשתים? איך ייתכן שסופרי המאה ה-9 לא היו מסוגלים לכתוב אלא שורות בודדות על מפעליהם ומלחמותיהם של מלכים גדולים כעומרי ואחאב? קרב קרקר (853) שהשתתפה בו קואליציה של 11 מדינות בראשותו של בן הדד מלך ארם דמשק נגד אשור ובו נטל חלק חשוב אחאב הישראלי בראש 2000 מרכבות (אף אם קיימות הפרזות בכתובות נצחון) ועשרת אלפים רגלי אינו מוזכר כלל בספר מלכים. גם לא ידוע לנו על שום אירוע דרמטי באזור שיצדיק איבוד ידע הכתיבה במאה ה-9 לעומת המאה שקדמה לה. גם בסופה של ממלכת ישראל, בימי ירבעם בן יואש (753-793), לא הגיעו עדיין הסופרים לרמת דיווח שתתקרב לכתיבה היסטוריוגרפית.

 

4.

חזקיהו ויאשיהו מלכי יהודה הם מלכים נערצים על עורכי ספר מלכים. האם אתה שותף להערצה הזאת?

 

 

 

בעיני עורכי ספר מלכים מלך אחד זכה להערכה התאולוגית החיובית ביותר בהשוואה לכל מלכי יהודה, הכוונה ליאשיהו. גם חזקיהו לפניו זכה לציון חיובי ואף מתחרה עם ההערכה ליאשיהו. שתי ההערכות המפליגות נכתבו כמובן בידי מחברים שונים. מיותר לציין שכל מלכי ישראל נחשבו לרעים כי בעיני העורך הם עשו את הרע בעיני יהוה. לאור קורות חייהם של חזקיהו ויאשיהו אפשר להשתומם ולשאול למה שני מלכים כושלים אלה זכו להערכות כה מפליגות. שניהם סיכנו באופן הרפתקני את ממלכתם. חזקיהו במלחמתו חסרת סיכוי נגד האימפריה האשורית ויאשיהו בנסותו לכבוש שטחים ממלכת ישראל לשעבר תוך התעלמות מכוחה של מצרים. חזקיהו שלח שליחים לסנחריב מלך אשור שחנה בלכיש הכבושה, הודה שהוא הפר הסכם עם האימפריה ("חטאתי"), התחנן על נפשו שהמצור יוסר מירושלים והתחייב לקבל כל מה שהמלך יגזור עליו. הוא נאלץ לוותר על חלק גדול מממלכתו ולשלם מס כבד לאימפריה. זו אחת מההשפלות הגדולות ביותר של מלך יהודאי או ישראלי במקרא, שהעורך לא ניסה להסתירה. אם למרות הכשלונות הצורבים של מלכים אלה הם זוכים להערכות חיוביות אין זה אלא בגלל שהטקסטים אודותיהם נכתבו בידי סופרים שחיו בחצרותיהם והיו שותפים לתכניותיהם. בזכות ידיעת הקריאה והכתיבה היה לסופר מעמד רם בממלכה והוא שימש במקרים רבים גם כאחראי על המנהל הציבורי וגם כממונה על יחסי החוץ של הממלכה. רק כך אפשר להבין את ההערכות החיוביות שנתנו לשני מלכים כושלים אלה.

 

5.

מי כתב את ספר דברים ומתי?

 

 

 

בסיפור גילויו של הספר (מלכים ב כב, ח-י) מוזכרות שלוש דמויות המייצגות את שלושת התפקידים השלטוניים החשובים: יאשיהו = המלוכה, חלקיהו = הכהונה, ושפן הסופר = האצולה. הנביאה חולדה מופיעה בטקסט אחרי סצנת הגילוי והיא מוזכרת רק בסיפור זה למרות שירמיהו כבר היה פעיל כנביא אך לא נוטל בו חלק. נשאלת השאלה מי תכנן את תרמית גילויו של הספר ומי חיבר אותו. על השאלה השנייה קל לענות. מבין השלושה כתב את הספר מי שיודע לכתוב: הסופר שפן. כלל לא בטוח שהמלך ידע לכתוב. אולי ידע רק לקרא. גם לא ברור אם הכהן חלקיהו היה מסוגל לכתוב טקסטים ארוכים ואם בכלל כתב. על השאלה מי יזם את גילויו של הספר, יש לחפש במניעיו של האיש שמשך בחוטים. להערכתי אדם אחד כתב את הספר וגם יזם את סצנת גילויו, כוונתי לסופר שפן בן אצליהו בן משולם. קרוב לוודאי שהדבר נעשה ללא ידיעתם של חלקיהו ויאשיהו. שני שותפיו של שפן לא היו מעורבים בקנוניה ולהערכתי המלך והכהן לא יכלו לכתוב את ספר דברים.

 

לדעתי שפן תכנן את מהלכי גילויו של הספר לבדו, ללא ידיעת המלך וללא שיתוף פעולה עם חלקיהו. לאור גילו הצעיר של יורש העצר יאשיהו סביר להניח שאת חינוכו הפוליטי והתאולוגי קיבל ממשפחת שפן שעיצבה את אישיותו על פי תפיסת עולמה והאינטרסים שלה. הראייה לכך ששפן שלט במלכו והדריך את צעדיו לפי האינטרסים שלו מצוייה בחוקי המלך שבספר דברים. הרפורמה של שפן הייתה אנטי כהנית ופרו אזרחית, עתה יש להוסיף שהיא הייתה אנטי מלוכנית, לא למען ביטול המלוכה, אלא על ידי צמצום סמכויותיה. מבט חטוף על סדרת הספרים בעלי האספקט ההיסטורי מגלה שספר מלכים מוקדש ברובו לממלכת ישראל למרות הביקורת הקשה של העורכים נגד שליטי ממלכה זו. ספר שופטים עוסק רובו ככולו במושיעים ממלכת ישראל וספר יהושוע סב סביב דמותו של יהושוע האפרימי. גורלו של יאשיהו, אם לא היה נרצח בידי מלך מצרים, היה אמור להיבנות על פי דמותו של יהושוע הכובש בסערה את שטחי ממלכת ישראל לשעבר.

 

כך נוצרת זיקה א-פריורי בין הסופר שפן לבין ממלכת ישראל. הדבר אינו צריך להפתיע אותנו עקב איכלוסה של ירושלים, החל מימי חזקיהו, בפליטים ישראלים אחרי כיבוש הבירה שומרון. את התשובה לשאלה למה מצא לנכון סופר ממוצא ישראלי שחי בירושלים לתקוף בצורה כה קשה את ממלכת ישראל ואת מלכיה יש לחפש במסורות שמקורן בצאצאי העיר הישראלית שילה, מקדשה ושושלת כהניה ונביאיה. כך נבין מי היו יוצריו הראשונים של המפעל הספרותי-תאולוגי-היסטורי שהפך לתנ"ך, או ליתר דיוק לספריה המקראית.

 

6.

איך קיבל ממלכת יהודה את השם ’ישראל‘ שיוחד מלכתחילה לממלכת הצפון?

 

 

 

הצירופים "הממלכה הצפונית" או "הממלכה הדרומית" לציון ממלכות ישראל ויהודה שגויים לדעתי. לאחר שהתברר שלא הייתה קיימת כלל ממלכה מאוחדת נראה לי שגוי להשתמש במטבעות לשון שאף סופרי המקרא לא חשבו להשתמש בהם. מונחים אלה מניחים ששתי הממלכות היו יישות מדינית אחת שהתפצלה לשתיים דוגמת וייטנאם הצפונית ווייטנם הדרומית, דבר שאין לו קשר לידע ההיסטורי שבידינו. לעתים מתעצלים חוקרים לדבר על ישראלים ויהודאים ומשתמשים במונח האנכרוניסטי "עברים" שאינו אלא שם גנאי בפי מצרים ופלישתים בתקופה הקדם מלכותית לשמם של בני ישראל.

 

הזיקה בין מחברי ספר דברים, עורכי ההיסטוריוגרפיה הרפורמטורית (הדאוטרונומיסטים), וספר ירמיהו, למסורת כהני שילה ולמחוז אפרים היא הוכחה להמשך השפעתה של האינטליגנציה הישראלית על החיים בממלכת יהודה זמן רב אחרי שישראל איבדה את עצמאותה. איבוד העצמאות אין פירושו שאוכלוסיית ישראל הוגלתה כולה לאשור ושנעלמה מעל פני האדמה. יתרונותיה התרבותיים, הכלכליים והמדיניים לא פסקו והם המשיכו להשפיע על המתרחש ביהודה במשך זמן רב, עד שחבלי ממלכה זו הפכו לחלק מהמדינה החשמונאית. לאמיתו של דבר, ממלכת יהודה עברה תהליך של ישראליזציה עד כדי כך שהשם ישראל הפך בטקסטים מקראיים רבים למילה נרדפת ליהודה החל מימי מנשה.

 

7.

מי היה יהוה? מה היה מוצאו הגאוגרפי? מהו ההבדל בינו לבין אל?

 

 

 

יהוה הוא אֵל חדש בקדמת אסיה. קדם לו בכנען ובמערב השמי אֵל אחר, ותיק יותר בשם "אֵל", אֵל עליון או אֵל שדי, שהוא אבי האֵלים בפנתאון האוטוכטוני של הכנענים ושל הישראלים. יהוה, כמו בעל, הוא בנו של אֵל. מוצאו מחוץ לממלכות ישראל ויהודה. בתודעה הישראלית הוא בא משעיר שבאדום בצפון חצי האי ערב. הוא הגיע לאזור יחד עם הלוויים מהדלתה של הנילוס ומצפון סיני עד למדיין ולכנען. יהוה ואֵל התגלו תכופות לאבות האומה האגדתיים. "אֵל" התגלה ליעקב בבית-אל, יהוה התגלה לאליהו בחורב ולמשה במדיין ובסיני. הוא כרת בריתות עם עמו דוגמת החוזים ששליטי האימפריות כופים על הווסלים שלהם. הוא נתן חוקים ומשפטים לעמו בשכם בירתה הראשונה של ישראל ואת התורה למשה במדבר סיני. נאמניו נחלקו בין כוהנים יהודאים צאצאי שושלת אהרון לבין ישראלים כהני שילה, נאמני משה. לקראת סוף המאה ה-9 הוא הוציא את העברים הנוודים ממצרים והפגיש אותם עם צאצאי יעקב ובניו הישראלים בכנען.

 

לתושבי שתי הממלכות לא הפריע כלל קיומם של אֵלים נוספים לצדו של יהוה. בשלב מוקדם הם איחדו את תכונותיהם של אֵלים אחדים ויצרו התלכדות סינקרטית בין אֵל, יהוה ובעל יחדיו כמעט ללא הבחנה ביניהם. ההתלכדות בין אֵל ליהוה עברה ללא התנגדות, לא כך לגבי שילובם של יהוה ובעל בדמות אחת, שנתקל בהתנגדותם של נביאים אחדים. לעורכי המקרא השונים לא הפריעה העובדה שבכתבים שעמדו לרשותם מדובר בעולם רב אלילי ולא ניסו למחוק זכר אלים אלה.

 

8.

מה היה מראהו של יהוה? האם היה פסל שלו במקדש בירושלים?

 

 

 

בכל תקופת המלוכה בישראל ויהודה התקיים פולחן פוליתאיסטי מובהק שכלל אֵלים ואלות המיוצגים בפסלים ובתבליטים להם הגישו מנחות מהצומח וקורבנות מהחי, כשאר עמי האזור. למרות גישתו האניקונית של שפן הוא לא העז למחוק לחלוטין איזכורים בלתי פוסקים בהם גם נביאים, גיבורים אגדתיים ופשוטי עם מעידים שהם ראו את יהוה, במו עיניהם, פנים אל פנים. כמו כן מוזכרים אירועים חגיגיים בהם כל העם בא במיוחד לירושלים כדי לחזות בפני יהוה בהדרו לצד כרובים, שרפים וכלי פולחן נוספים. אין אפשרות להבין ניסוחים אלה אלא בעובדה שכל אלה ראו בתוך המקדש פסלים, תבליטים ואיורים המייצגים את יהוה. פסלי יהוה שכנו בתוך המקדש ולצדם נצבו גם פסליה של אשרה, ובתקופות שונות גם פסליהם של בעל, של מלכת השמים של האֵל שמש/שפש, של חמן, של תמוז ועוד. בפני פסלים אלה בא העם להשתחוות ולהגיש מנחות כבתרבויות האזור. בטקסים החגיגיים שרו מזמורים כדי להלל את יהוה. במהלך תהלוכות שקיימו לכבודו הוציאו את פיסלו ממקדשו והחזירו אותו למשכנו הקבוע בליווי מקהלות ונגנים.

 

הטקסטים העתיקים מקדמת אסיה וממצרים מלאים איזכורי אֵלים ותיאור תכונותיהם ומעשיהם. החל מראשית המאה ה-19 חשפה הארכאולוגיה פסלים, תבליטים וציורים המתארים אֵלים מסוגים שונים. האם ממלכות ישראל ויהודה שונות היו בתחום זה? ספרי המקרא ותגליות ארכאולוגיות מחזקות את המסקנה שתרבויותיהן של שתי הממלכות היו חלק אינטגרלי מסביבתן בתחום הפולחני-ריטואלי וגם ביחסן לדמויות האֵלים. למרות שעד עתה לא נמצאו פסלים מונומנטליים שמייצגים את יהוה ביהודה, איזכורים רבים במקרא ובכתובות עבריות עתיקות אינן מותירות ספק שתוכנו של מקדש יהוה בירושלים לא היה שונה בהרבה משאר המקדשים בממלכות האזור.

 

9.

האם פולחן יהוה היה מונותאיסטי או פוליתאיסטי?

 

 

 

לפולחן הישראלי והיהודאי אספקטים מגוונים בספריה המקראית. הם נעים בין פוליתאיזם לפולחן של אֵל אחד, לסינקרטיזם ולאמונה באל אוניברסלי. במילים אחרות מפולחן של אֵלים רבים, דרך שוויון בין האֵלים, כאשר לכל עם ישנו אֵל משלו, עד לתפיסה שאינה שוללת קיומם של אֵלים אחרים, אך האֵל של ישראל טוב יותר מכולם. למרות שבמציאות לא השתנה המצב בתקופה הפרסית, מחברי ספר דברים ועורכי הספרייה הדאוטרונומיסטית המציאו תאולוגיה חדשה: פולחן "יהוה אחד" בירושלים בלבד, ששוללת קיומם של פולחני יהוה מחוץ לירושלים. העמדה הרווחת במקרא בתקופה המלוכה גורסת שלכל עם ישנו אֵל משלו ואינה מתכחשת לקיומם וליעילותם של אֵלים אחרים. מחבריה מזהירים את עם יהוה לא ללכת אחר אֵלים אחרים, כלומר לא לקיים את פולחנם. אזהרה זו שמופיעה בגרסות רבות מוכיחה שהישראלים לא תמיד האמינו בעליונותו או ביעילותו של יהוה והעדיפו לעתים לפנות לאלים אחרים, בעיקר לאלי סביבתם המיידית. שתי הממלכות לא היו מנותקות מסביבתן הטבעית והן היו חלק אינטגרלי מתרבות העולם הסובב אותן. אך, קשה להתעלם מהעובדה שתיאורי האלוהות המתקרבים לתפיסה מונותאיסטית הם נדירים וגם נתונים למחלוקת. לעומת זה, התיאורים המזכירים נוכחותם של אֵלים רבים בשתי הממלכות נפוצים ביותר. מטעמים מובנים, ספרי המקרא כפי שהגיעו אלינו, ממעטים לתאר את מראהו של פסל יהוה בבית המקדש, אך הרבו בתיאור סביבתו, בעיקר מראה הכרובים והשרפים.

 

הכרובים מוזכרים בספרי המקרא כ-100 פעמים. המונח "כרוב" בא מהשם האכדי "כוריבו" kuribu כלומר אֵלים משניים המגינים על האֵל הראשי. הפועל האכדי karabu משמעותו לברך. ייתכן שהמילה "ברכ" אינה אלא המילה "כרב" בשיכול אותיות. הכרובים מופיעים במקרא תמיד בהקשר ליהוה וכחלק מסביבתו הפיסולית. הם חיות כנף שסוככים על אובייקט פיסולי וגופם היברידי חלקו אדם וחלקו חיה: שור, אריה או נשר. באשור ל"כוריבו" היה מראה של שור מכונף או גריפון, לעומתו "שדו" shedu שהוא כרוב בדמות אריה מכונף, דוגמת "כְּרוּבִים אֲרָיוֹת" (מלכים א ז, לו), שניהם שומרים בצדי הכניסה למקדשים באשור, בבבל ובפרס. הביטויים לראות את יהוה "פנים אל פנים" באים לציין את גשמיותו של האֵל בעיני הישראלי. באותם ימים, כמו היום, העם מתקשה לדמיין את האלוהות כייצור מופשט והיו זקוקים לאובייקט חזותי כדי לקיים את פולחנו. כיוון שלא לכל אדם ברחבי הממלכה הייתה אפשרות להגיע למקדש מרכזי כדי לחזות בפיסלו של האל, המחברים ייחסו רק לדמויות מרכזיות את התכונה של לראות את יהוה פנים אל פנים, דבר שלא התאפשר לכל אחד בכל מקום ובכל זמן. מצד שני היראה המאגית בכוחו של האֵל גרמה לפיתוח מחשבה שמי שיראה את פניו של האֵל ימות, אך מנהיגים אחדים הצליחו בכל זאת להישאר בחיים למרות שראו את פני יהוה.

 

10.

האם הייתה ליהוה בת זוג? 

 

 

 

אשרה היא מהאֵלות החשובות בפנתאון של קדמת אסיה והיא מופיעה תמיד כבת זוגו של אל ראשי. באשור היא נקראת אישתר. באוגרית היא מופיעה כ"את'רת", אם האֵלים, וכבת זוגו של אֵל. אצל הצידונים היא נקראת עשתרת והיא בת זוגו של בעל. החיתים קוראים לה אשירתו.

 

היא מוזכרת בברכות ובקללות הכתובות שהתגלו בכונתילת עג'רוד ובח'רבת אל כום וגם על גבי כדים לאחסון מזון, מהמאה ה-7, בעקרון (תל מקנה) בגבול יהודה: "קודש לאשרת" לצד אֵלים כבעל ופתגיה. על גבי אחד הפיטוסים בכונתילת עג'רוד מופיעה הכתובת "יהוה ואשרתו" ומתחתיה איור של עץ מסוגנן בעל ארבעה ענפים עם תפרחת עלים וניצנים שיוצאים מהגזע, ומשני צידיו חיות בעלות קרניים הנשענות או מטפסות על העץ. האיור דומה לעץ המפוסל שבכן תענך. אפשר לראות בצורתו המסוגננת של העץ, בעל שישה ענפים סימטריים מכול צד וענף מרכזי, את ההשראה לבנייתה של מנורת שבעת הקנים כפי שהיא מתוארת בספר שמות וכפי שהיא מפוסלת בשער טיטוס. מוטיב העץ המסוגנן המסמל את אשרה כאלת הפיריון נמצא במקומות רבים בארץ, בין היתר על כד חרס מלכיש שם העץ צוייר באופן סכמטי כמנורה בעלת שבעה קנים עם שני יעלים משני צידיה. האם זו משמעותה התאולוגית של המנורה שבמקדש? האם הפכה צורתה המסוגננת של האשרה תחליף לפסל יהוה במקדש בתקופה הפרסית?

 

11.

האם לדעתך היה מונותאיזם בתקופת המלוכה?

 

 

 

בתאולוגיה של ספר דברים ניתן מעמד בכיר בלעדי ל"יהוה אחד", תוך שלילת פולחנו של יהוה במקומות אחרים (יהוה שומרון או יהוה תימן לדוגמא). כמו כן, אין כלל התייחסות לאֵל עליון או לאֵל שדי בתאולוגיה זו, המחבר הרפורמטור העדיף להתעלם מהם. ברור שהיה קשה לפגוע במעמדו של אֵל כה יוקרתי המוכר כראש הפנתאון של עמים רבים. לכן התלכדה דמותו של יהוה בתכונותיו של אֵל. במידת מה אפשר לומר שהרפורמה של "יהוה אחד" הדירה את אֵל עליון מהפולחן, או התעלמה ממנו, אך נטלה את תכונותיו והעניקה אותם ל"יהוה אחד". הרפורמה שללה את הפנתאון של אֵל עליון שכלל את אשרה, בעל, ענת, שמש, צבא השמיים, עשתורת (מלכת השמים) וכוהני במותיהם והותיר בפולחן החדש רק "יהוה אחד" דבר שהתפרש בעיני אחדים, כבמקרים דומים, כמונותאיזם. כך נוצרה תחושה מוטעית של אמונה באל אחד, כפי שנטו חוקרים לחשוב לגבי פולחנם של אחנאתן ונבונאיד. הרעיון המונותאיסטי בראשו מצוי אֵל מופשט, אוניברסאלי, שאינו האֵל הלאומי של ישראל אלא של היקום כולו, החל להתפתח רק אחרי הפסקת פולחן קורבנות הדם באימפריה הרומית והתעצמותה של הפזורה היהודאית במצרים, בקירנאיקה ובבבל.

 

12.

אתה טוען שעד חורבן הבית השני לא היינו יהודים? למה כוונתך?

 

 

 

רבים רואים בימי עזרא ונחמיה את הולדתה של היהדות. אין ספק שחורבן המקדש בידי בבל והמשבר התאולוגי המתבטא בספרות הרפורמטורית הבתר-מלכותית מהווים נקודת מפנה חשובה. אך בניגוד לכתביהם של משפחות גולי בבל שטענו שכל היהודאים הוגלו מארצם ושלא נותר איש ביהודה "וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ" (מלכים ב כה, כא), רוב היהודאים נותרו בארצם תחת שלטון בבל ופרס והמיתוס של הארץ הריקה אינו אלא בדייה. לא זו בלבד גם מה שקרוי "שיבת ציון" שתואר בידי עזרא ונחמיה אין לו על מה להסתמך במציאות. למרות התיאורים בספרים אלה על שובם של הגולים, אוכלוסייתה של פחוות יהוד המשיכה להידלדל בימי מה שקרוי "שיבת ציון" עקב נדידת תושבים לאזורים שבממלכת ישראל לשעבר. גם הדרישות לגרש את הנשים הנוכריות וילדיהן ואיסור נישואי תערובת שיזמו שני צאצאי גולים אלה, ספק רב אם אי-פעם יצאו לפועל. מספר טקסטים שחוברו בימי השלטון האחימני מעידים על זרמים אידאולוגיים מנוגדים לתורת "זרע קודש": מגילת רות, הנובלה על עלייתו לגדולה של יוסף במצרים וגם מגמותיו האנטי בדלניות של ספר דברי הימים.

 

מתי אם כך צמחה היהדות כפי שהיא מוכרת לנו היום? אפשר להבחין בשלבים אחדים בהתפתחות, משלב הפולחן הישראלי של ימי המלוכה עד לצמיחת היהדות המודרנית. נקודת מפנה ראשונה היא חיבורו של ספר דברים והעריכה הרפורמטורית של ספרי המקרא החל משנת 622 לפני הספירה. נקודת מפנה שנייה היא חורבן המקדש הירושלמי בידי הבבלים. המפגש של חלק מהאינטליגנציה שהוגלתה לבבל עם תרבות האימפריה ופולחנה עיצבו מחדש את התרבות הישראלית, ספרותה ופולחנה ויצר את סיפורי הבריאה. אך נקודת המפנה המכרעת שהציבה חיץ בין העולם הרב אלילי הקדום לחברה של דתות התרחש אחרי חורבן המקדש בידי הרומאים והעדר האפשרות להקריב קורבנות. תהליך זה החל זמן מה קודם לכן, עם היווסדה של התפוצה היהודאית באלכסנדריה ובקירנאיקה מהמאה ה-3 לפני הספירה. אוכלוסייה זו יכלה להגיע רק לעתים רחוקות להקריב קורבן בירושלים. יש לציין שהמפגש בין יהודאים ליוונים באלכסנדריה ובקירני יצר לראשונה מצב שאיפשר לפגאנים הלנים להפוך ליהודים על אף שהם אינם יהודאים מבחינת מוצאם האתני, בתנאי שהם מאמצים את המנהגים והמסורות של היהודאים.

 

לאמיתו של דבר סיום עידן פולחן הקורבנות נכפה על היהודאים שלא מרצונם על ידי הרומאים שהחריבו את ארמונו של יהוה. למרבה האירוניה טיטוס "הרשע" יצר בעקיפין את המעבר מהפולחן היהודאי הבתר מלכותי שמקורו ברפורמה של שפן לדת היהודית החדשה, ללא קורבן דם, מבוססת על לימוד ותפילה שיכולה להתבצע בכל מקום, גם מחוץ לירושלים ואף מחוץ לארץ ישראל. יחד עם זאת, התפילה הליתורגית המתבצעת בציבור עדיין טומנת בחובה את זכר הקורבן וכוללת פסוקים מהמקרא והמשנה שדנים בחוקי הקורבנות. אף שהקורבן הפך לנחלת העבר, האקט הריטואלי שלו סירב למות גם ביהדות וגם בנצרות. התפילה השנייה שבין השחר לערב נקראת "מנחה" כזכר למנהגי המקדש. גם אחרי הפסקת פולחן הקורבנות עקב חורבן המקדש, המשנה והתלמוד (סדר קודשים, מסכת מנחות) המשיכו לעסוק בחוקי הגשת קורבנות ומנחות כאילו המקדש היה עדיין קיים ושלא השתנה דבר. מסכת ברכות משווה את החלב והדם שנותרים בגופו של אדם בזמן תענית לחלבה ולדמה של בהמה הנשרפת מעל גבי המזבח (תלמוד בבלי, ברכות יז, עא). כמו כן הזיכרון הקולקטיבי היהודי במשך הדורות המשיך לראות במקדש הירושלמי ובכל מה שהתקיים בו מין תור זהב אידאלי שישוב להתקיים עם בואו של המשיח שיבנה מחדש את בית המקדש בהר הבית.

 

כתוצאה מביטול הגשת קורבנות הדם במקדשים צמחו בו-זמנית שתי דתות חדשות: הנצרות שנפרדה בינתיים מדת האם והיהדות הפרושית-רבנית. אפשר אף לומר שבאמצעות חסידי ישו כבשה היהדות את העולם היווני-לטיני, כיוון שכתביהם, ספרי הברית החדשה וספרים "חיצוניים" לה, אינם אלא מדרשים של הטקסט המקראי, דוגמת "פשרים" וספרות מדרשית עניפה שהתגלתה במגילות מדבר יהודה. הדת היהודית החדשה לא הייתה חלק בלתי נפרד ממקום מוגדר: המקדש וירושלים. התפילה והלימוד יכולים להתקיים בכל מקום ללא תיווך של כוהנים. קבוצה של 10 גברים מספיקה כדי להתפלל לאֵל באופן ציבורי. כך איבד יהוה את היכלו, את משכנו, את המקום שבו הוא שם את שמו. הוא איבד גם את עירו ירושלים החרבה ואולי אף את עמו ישראל אליו הסתפחו גרים רבים. אם האל, פיסלו ומקדשו לא קיימים יותר, הדת היהודית הפכה בהכרח למופשטת ורוחנית. העדר פסלי אֵלים הפכה את היהודים בעיני אחרוני הפגאנים כמעט לאתאיסטים. כאמור, פסל יהוה הומר בידי עורכי המקרא בארון ברית יהוה ובתקופה הפרסית במנורה. במידת מה הדת היהודית הפכה את ספר התורה העטוף בארון הקודש כתחליף לפסל יהוה.

 

13.

מתי הפכה האלוהות למופשטת, מונותאיסטית ואוניברסלית?

 

 

 

בראשית המאה ה-6 לספירה התרחש המהפך המכריע בעולם שהפסיקו בו לשחוט חיות כדי להגישן כקרבן לאֵל או לנציגו עלי אדמות הקיסר. נצחונה של הנצרות באימפריה הרומאית-ביזנטית גרמה להחרבתם האלימה של המקדשים עליהם התבסס כוחם של הקיסרים. החיה והדם שעל המזבח נעלמו ופינו את מקומם לבתי תפילה, לטקסט הכתוב במגילות ולאחר מכן לספר כרוך. אם הפולחן הממלכתי היה ענין אזרחי בעיקרו, "דתות הספר" עסקו בפרט והציעו תחליף להגשת הקרבן על ידי התפילה בציבור המבוססת על הטקסט המקראי. כך צמחה היהדות הפרושית שהתייחסה לכוהני המקדש, שהיו מופקדים על הספרים וכתיבתם, כאל אוייב. הכת הפרושית הפכה עם הזמן ליהדות הרבנית כאשר העולם היהודי מחוץ לבבל קיבל בהדרגה את התלמוד, לא לפני המאה ה-9 לספירה.

 

בסיכומו של דבר אפשר לטעון שהפוליתאיזם של החברות הנקראות פגאניות לא היה כל כך פוליתאיסטי, כפי שהמונותאיזם במקרא לא שלל קיומם של אֵלים אחרים. אפשר אף לשאול במה קיומו של יהוה לבדו עדיף באופן מהפכני מיהוה ואשרתו? או האם אֵל יחיד שכל דת מנכסת לעצמה עדיף על מצב שלכל עם ישנו אֵל משלו?

 

היהדות המודרנית זכתה לקנוניזציה אחרונה רק במאה ה-16 בזכות חיבור "השולחן ערוך" בידי יוסף קארו בצפת והפצתו בדפוס בעולם היהודי. בניגוד ל"משנה תורה" של הרמב"ם שתרי"ג המצוות שבו כללו גם מצוות שאינן רלוונטיות לזמנו, ב"שולחן ערוך" הוצאו לראשונה כל ההלכות הקשורות לקורבנות כולל דיני טומאה וטהרה. גם חלק מהמצוות הקשורות לארץ ישראל אינן מופיעות בספר. החל מהמאה ה-16, זהו החיבור עליו מסתמכים כל רבני ישראל שבאים לפסוק הלכות. לאור תפוצתו של הספר בקרב הקהילות היהודיות, כולל אשכנז, היה חשש שלימוד המשנה, התלמוד והפוסקים יוזנחו, אך למרות זאת השפעתו הלכה והתעצמה. מעמדו ההלכתי של השולחן ערוך הופך את היהדות לפולחן הממשיך את פולחן אסכולת הכוהנים אך ללא מקדש. היהודי והמתייהד אינם נדרשים להאמין אלא לעשות ולקיים ציווים. מבחינה זו היהדות אינה דת במובנה הנוצרי של ההגדרה אלא קבוצה אתנית הנבדלת משאר האוכלוסייה בזכות מנהיגיה וכתביה.

 

14.

אני מבינה שהרצאתך על רציפות שושלת בית דוד היא פרק מספר שנמצא עכשיו בשלבי הפקה בהוצאת רסלינג, 'קיצור תולדות יהוה‘. הלא כן? מתי אמור הספר לראות אור?

 

 

 

הרצאתי על תרמית נצחיותה של שושלת בית דוד מתבססת על פרק קצר בספר שפיענוחו מלמד אותנו רבות על  עמדותיהם הפוליטיות של מחברי המקרא ועל הפולמוסים ביניהם. הספר עבר מספר שלבי בדיקה לפני ההחלטה לפרסמו. פרופסור אד גרינשטיין המליץ על הפרסום. שלושה פרופסורים, לא כולם בתחום המקרא, שימשו כלקטורים. עורך ההוצאה ד"ר יצחק בנימיני קרא את הגרסה הראשונה והמליץ על תוספות ותיקונים. בשלב זה שני מומחים נוספים בתחום המקרא קוראים את הטיוטה ומעירים הערות. בתום שלב זה הספר יעבור עריכה לשונית והגהות ותוך מספר חודשים ימצא את מקומו בחנויות הספרים.

 

15.

שם הספר הוא ברוח המסורת לכנות ספרים, חלקם רבי מכר מפורסמים, בשם ’קיצור תולדות...‘: קיצור תולדות הזמן של סטיבן הוקינג (1992), קיצור תולדות האנושות של יובל נח הררי (2011), שקדם לו קיצור תולדות האנושות של פטריק גורדון ווקר (1941), קיצור תולדות המלחמות של דיוויד זוק ורובין הייאם (1981), קיצור תולדות הכול של קן וילבר (2006) ועוד הרבה. אתה בחרת ב‘קיצור תולדות יהוה‘. במה שונה ספרך מספרו של ג'ק מיילס, אלוהים: ביוגרפיה (1994)? 

 

 

 

ג'ק מיילס ללא ספק עשה עבודה מצויינת, אך הוא קורא את הטקסט המקראי קריאה סינכרונית, כלומר רק על פי נוסחו האחרון, מבלי לקחת בחשבון את שכבות הכתיבה והעריכה שלו במשך דורות רבים. מחקרי בוחן כל חלק בטקסט גם על פי השיטה הדיאכרונית שלוקחת בחשבון את ההתערבויות בטקסט, את כוונות מחבריו, את הסתירות שבו ובעיקר חושף את הפולמוסים התמידיים בין מחברי המסורות השונות הנוגדות אחת את השנייה. שיטה זו מגלה לנו בין השאר את עולמם הפורה של חוגים אינטלקטואלים לוחמניים שהנחילו לנו אוצר ספרותי ששינה את פני העולם.

 

16.

דרך אגב, כיצד יש להגות את שם ספרך? הרי דרך ההגיה של השם המפורש אינה ידועה. 

 

 

 

במחקר מקובל להגות את השם "יהוה" yahwe. להערכתי כנראה שהגו את הה' הסופית בתנועת o, כמו במילה שלמה, ולכן yahwo שמתכווץ ל-yaho       

 

 

אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.

 

דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.

 

נקרא 12755 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

34 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 13 יוני 2018 10:08 הוסף ע״י יונתן

    היה לי לעונג להוכיח את בורותך בנושאי יהדות

    תעשה שיעורי בית בפעם הבאה

  • קישור לתגובה שני, 11 יוני 2018 11:13 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    שוב התנשאות. שוב נפנוף במעט הידע שברשותך ונסיון להציגו כאילו הוא מייצג את היהדות כולה. שוב חוסר הבנה.

    אתן לך את זכות התגובה האחרונה. אחריה לא אשוב לענות לך עד שתפגין הבנה כלשהי בנושא ה'אמונה' התיאולוגית ותוכיח שאתה יודע על מה אתה מנסה להגן בכזאת להיטות. כהתחלה תוכל לנסות ולהגדיר את עיקרי 'האמונה' שלך כך שנוכל להבין על מה אתה מדבר.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 11 יוני 2018 11:06 הוסף ע״י יונתן

    אביר

    גם אם תמשיך לשקר ולהציף את האתר בדברי הבל לא תוכל להתחמק מכך שטענתו של בן נון ביחס לשולחן ערוך, "היהודי והמתייהד אינם נדרשים להאמין אלא לעשות ולקיים ציווים" נשללה.

    כשאתה מנסה להרצות לנו על השולחן ערוך כדאי שתפתח אותו ותלמד אותו על 4 חלקיו: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. הייתי מציע לך ללמוד בנוסף חיבור הלכתי שנקרא בית יוסף.

    אם תועיל בטובך לפתוח את השולחן ערוך ואת הבית יוסף אתה תגלה שתצטרך להשקיע לא מעט שנים על מנת ללמוד את נושא.

    רק לאחר מכן תהיה לך הזכות להביע את דעותיך בנושא אבל עד אז עדיף לך לשתוק ולהפסיק להביך את עצמך ואת חברך.

    זו דרישה בסיסית ללמוד היטב את הנושא לפני שמתחילים לזרוק לאוויר סיסמאות נבובות ואני מבטיח לך שלדוקטור שלך וגם לך אין מושג בשולחן ערוך ושאני מתכוון ללמוד את השולחן ערוך אני מתכוון לפתוח את כל הכרכים ולא להסתפק בויקיפדיה או בקישקושים אחרים שאפשר לעשות אתם טייארה.

  • קישור לתגובה שני, 11 יוני 2018 09:44 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    ה'שולחן ערוך' יצא לאור באמצע המאה השש עשרה. הוא מתבסס על פסיקתם של שלושה רבנים ימי בינימיים. מה ל'שולחן ערוך' ולדיון על האמונה? האם אתה באמת לא מבין את ההבדל בין הההשקפות האמוניות של בעלי המקראות להשקפותיהם של חכמי התלמוד להשקפות של רבני ימי הביניים?

    ד"ר בן נןם כתב:

    'היהדות המודרנית זכתה לקנוניזציה אחרונה רק במאה ה-16 בזכות חיבור "השולחן ערוך" בידי יוסף קארו בצפת והפצתו בדפוס בעולם היהודי. בניגוד ל"משנה תורה" של הרמב"ם שתרי"ג המצוות שבו כללו גם מצוות שאינן רלוונטיות לזמנו, ב"שולחן ערוך" הוצאו לראשונה כל ההלכות הקשורות לקורבנות כולל דיני טומאה וטהרה. גם חלק מהמצוות הקשורות לארץ ישראל אינן מופיעות בספר. החל מהמאה ה-16, זהו החיבור עליו מסתמכים כל רבני ישראל שבאים לפסוק הלכות. לאור תפוצתו של הספר בקרב הקהילות היהודיות, כולל אשכנז, היה חשש שלימוד המשנה, התלמוד והפוסקים יוזנחו, אך למרות זאת השפעתו הלכה והתעצמה. מעמדו ההלכתי של השולחן ערוך הופך את היהדות לפולחן הממשיך את פולחן אסכולת הכוהנים אך ללא מקדש. היהודי והמתייהד אינם נדרשים להאמין אלא לעשות ולקיים ציווים. מבחינה זו היהדות אינה דת במובנה הנוצרי של ההגדרה אלא קבוצה אתנית הנבדלת משאר האוכלוסייה בזכות מנהיגיה וכתביה.'

    אתה לא הבנת את משמעות המושג 'להאמין' במשפט 'היהודי והמתייהד אינם נדרשים להאמין אלא לעשות ולקיים ציווים' ובחסות אי-הבנתך הרשת לעצמך להתנשא גם על ד"ר בן נון וגם עלי. ד"ר בן נון טען בכתבה 'היהדות אינה דת במובנה הנוצרי של ההגדרה'. האם אתה מבין את משמעות הביטוי 'במובנה הנוצרי של ההגדרה'? אם כן, מדוע אתה מנסה לסתור את דבריו באמצעות עשרות מובאות לא-רלוונטיות? ה'אמונה' עומדת בבסיסה של הדת הנוצרית אבל תפקידה ביהדות הוא שולי שבשולי, כפי שאתה בעצמך הוכחת בכל הפסוקים והקטעים התלמודיים שהבאת. אני מנסה להסביר לך שיש סוגים שונים של אמונה וה'אמונה' אליה התכוון ד"ר בן נון וה'אמונה' שלטעמך קיימת ביהדות הם שני דברים שונים בתכלית. במקום לנסות לרדת לסוף דעתו של בן נון אתה ממשיך להתעקש על אי-הבנתך ותוך כדי כך אתה שב וחושף את נחיתותה של ה'אמונה' הרבנית שממשיכה להסתמך על 'אמונות' נושנות דוגמת 'שולט בשבעה רקיעים ובארץ ומושל בארבע רוחות העולם'. האם אינך מודע לכך שהמושגים 'שבעה רקיעים' ו'ארבע רוחות עולם' אין שום משמעות כיון שאנחנו כבר יודעים שאין 'מעלינו' אף רקיע ושלארץ הכדורית אין 'רוחות', 'פאות' או 'כנפות'?

    הסברתי לך שוב ושוב שה'מאמין' חייב להבין במה הוא מאמין, היינו, עליו להיצמד להכרזה תיאולוגית (Credo) שמגדירה את מושא אמונתו. אתה הדגמת במה אתה וחבריך מאמינים באל ששולט בשבעה רקיעים ומושל בארבע רוחות העולם. האם תתפלא כשיסתבר לך שלא כולם מאמצים את ה-Credo שלך ויש כאלו ש'מאמינים' באל שאינו מוגבל לשבעת הרקיעים וארבעת כנפות הארץ? אני שב ומבקש ממך לנסות ולנסח את ה-'Credo' שלך כדי שכולנו נבין במה את בעצם 'מאמין' וכדי שנראה אם הפרשנות שלך תואמת את הפרשנות של אורתודוקסים אחרים, או אפילו של חרדים אחרים ששייכים לזרם החסידי. עד אז, אשמח אם תוותר על העלאת עוד ועוד דוגמאות לא-רלוונטיות.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 11 יוני 2018 07:06 הוסף ע״י יונתן

    אביר,

    מכיוון שאתה בעל השכלה תורנית והנך בוגר ישיבה אתה בוודאי מכיר את כללי הפסיקה של בעל השולחן ערוך רבי יוסף קארו. מכיוון שחלפו להן המון שנים מאז עזבת את ספסלי הישיבה לטובת הבורסה כנראה ששכחת ולכן אני אזכיר לך.
    רבי יוסף קארו פסק בדרך כלל על פי דעת הרוב מבין שלושת הפוסקים: הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש. כאשר הרמב"ם הינו הפוסק העיקרי שעליו נשען השולחן ערוך ויש לא מעט סימנים בשולחן ערוך שעל אף היות הרמב"ם בדעת המיעוט הוא פוסק כמותו [לדוגמה סימן רט]. ולכן לומר שהשולחן ערוך לא דורש מהיהודי להאמין אלא רק לקיים מצוות זו בדיחה.

    נפסק בשולחן ערוך שיש לכוון בשעת אמירת קריאת שמע את הכוונות הנ"ל:

    שמע ישראל - קבל והבן ישראל
    השם - אדון הכל היה הווה ויהיה
    אלוקינו - הוא האלוק שלנו,שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם
    השם-אדון הכל היה הווה ויהיה
    אחד- יחיד ומיוחד שולט בשבעה רקיעים ובארץ ומושל בארבע רוחות העולם
    השם יחיד במציאותו ובשליטתו

    פוסק השולחן ערוך ולא רק הוא שאם לא כיוון את הכוונות הנ"ל לא יצא ידי חובתו.

    הייתי מציע לך ול"מומחה" שלך ללמוד ברצינות תחילה את שולחן הערוך לפני שאתה מחליטים להציף את המסכים שלנו בשטויות והבלים.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 17:55 הוסף ע״י עדי אביר

    דרך אגב, יונתן,


    לחבר ה'קשקשן' שלי יש דוקטורט בתנ"ך והוא מומחה לממלכה הצפונית. במה אתה עשית דוקטורט? האם אתה יודע משהו שלא השטף למוחך על ידי רבניך? איזה ספר אתה פרסמת?

    מדוע כולכם חייבים לגמד את האחרים כדי להתנפח מחשיבות עצמית? מי אתה שתקבע מי מבין ביהדות ומי לא וכמה שווים דבריו של כל אחד? אתה הרי אפילו לא מסוגל להגדיר מהי היהדות בצורה שתהייה מקובלת על כל אלו שמחשיבים את עצמם ליהודים אורתודוקסים. נסה את ידך בהגדרות במקום בהשמצות ואראה לך מי בדיוק לא מבין ביהדות.

    דרך אגב, הייתי שמח לדעת בן כמה המומחה הגדול שעומד מאחורי כל ההתנשאות, ההשמצות ואי ההבנות. האם אתה בטוח שגם רבניך יעשו מעצמם צחוק ויגבו את דבריך? מדוע שלא תשאל אותם?


    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 15:14 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    לא הוכחת דבר זולת זה שאינך מבין דבר בראייה התיאולוגית של הדתות השונות ובהגדרות בהם התיאולוגים עושים שימוש.

    הפסוקים שהבאת אינם מתייחסים לאמונה תיאולוגית באל, היינו לאמונה באל בעל תכונות ויכולות מוגדרים:

    "ויאמר השם אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" - משה ואהרון לא האמינו ביכולתו של האל להוציא מים מסלע. אין לזה שום קשר לאמונה באל כישות רוחנית כל יכולה שבראה סקסטיליוני שמשות. אין לזה גם שום קשר לעיקרי האמונה של הרמחב"ם. אמרתי לך, יש הרבה סוגים של אמונה ולא ניתן להשליך מהאחד על השני.

    "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו" - הנצחון של אל היהודי גרם לעם להאמין בקיומו של האל שלהם, בדיוק כשם שהנצחון על שאול ויונתן גרם לפלישתים להאמין בדגון. האמונה באליל זה או אחר אינה אומרת שבני ישראל אימצו את עקרונות האמונה של הרמב"ם. יתר על כן, העם 'האמין' גם באל וגם במשה עבדו. האם נראה לך שהאמונה באל שקולה לאמונה במשה?

    "ויאמר השם אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו" - באיזה אל העם לא האמין? באל שעושה אותות מוחשיים, באל הסולופיסט של הרס"ג והרמב"ם, באל עשרת הספירות של הקבליסטים או באל בו החרדים מאמינים ברגע זה? הכתוב מדבר על האמונה בקיומו של האל שכאמור שקולה לאמונה של עמים אחרים בקיומם של האלילים שלהם. אין לכך שום קשר לאמונה התיאולוגית עליה דיבר ד"ר בן נון.

    "והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה" - תגיד אתה מנסה גם להבין מה שאתה מצטט? במה אברם היה אמור להאמין? באל מדבר שרצה לכרות עימו ברית בין הפגרים המבותרים של עגלה, עז, איל, תור וגוזל? באל שהבטיח לו שמספר צאצאיו ישווה למספר הכוכבים, היינו טריליוני טריליונים (הניסוח מלמד שהאל לא התכוון רק לכוכבים הנגלים לעיין אלא לכל הכוכבים בשמים, אלו שאברם היה מסוגל לספור וגם אלו שלא היה ביכולתו לספור). זה האל בו מאמינים החרדים של ימינו? כמובן שלא! כיום החרדים מאמינים באל רוחני שלדעתכם מומחש על ידי האליגוריות המקראיות, כלומר, אתם מאמינים באל של הפרשנים ולא באל של התורה.

    כדי להאמין יש לדעת במה מאמינים. ליהודים, בניגוד לנוצרים, אין עיקרי אמונה אוניברסליים ולכן כל זרם אורתודוקסי מאמין באל שהוא עיצב לצרכיו. חבל שתטריד את עצמך בחיפוש פסוקים שעשויים להוכיח שאני באמת מפזר מסכי עשן ושעלי ללמוד טוב את הנושא כדי שאבין את הדברים כמוך ולא כמו חוקרי היהדות ושאר אלו שקוראים את מה שכתוב בתורה ולא את מה שהם רוצים שיהיה כתוב שם. למרות כל נסיונותיך לגמד את הידע וההבנה שלי לא תצליח למצוא בתנ"ך ובספרות של תקופת התלמוד אף קטע שיוכיח שהיהודים ידעו במה הם צריכים להאמין. לכל היותר תצליח להוכיח שהחרדים של ימינו מאמינים באל משודרג שעוצב בימי הביניים ובעת החדשה ולא באל התנכי שאת מעשיו ודבריו הפכתם כבר מזמן לאלגוריות ומליצות שיר.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 13:53 הוסף ע״י יונתן

    כבר הוכחתי לך שחברך הקשקשן אינו מבין ביהדות ובפרט הוא אינו מבין בשולחן ערוך ולכן דבריו של בן נון שווים לקליפת השום.

    רק בשביל הכיף בוא ונדוג קשקוש אחד מתוך דבריך: "האל אינו דורש את אמונתך אלא רק את 'אהבתך', 'עבודתך', 'שמירת החוקים, החוקות והמצוות', 'שמיעה בקולו' וכדומה" - הפסוקים שהבאתי סותרים אותך

    בפעם הבאה לפני שאתה מתחיל לפזר מסכי עשן תלמד היטב את הנושא.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 13:39 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    אתה ממשיך להביא פסוקים שמתייחסים לאמונה שאינה רלוונטית לעניינינו. לא לאמונה הזאת התייחס ד"ר בן-נון. אתה יכול להמשיך להתעלם ולא להבין כמה שאתה רוצה.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 13:26 הוסף ע״י יונתן

    אביר,

    קיבלת פסוקים מפורשים לגבי אמונה באלוקים.

    אתה יכול להמשיך לקשקש ולבלבל לנו את השכל כמה שאתה רוצה

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 12:13 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    אתה שב ומתעלם ממה שכתבתי לך בתגובתי הקודמת ולכן אתה שב ומתייחס להגדרה שלך של המושג 'אמונה' ולא להגדרה שמשמשת את התיאולוגים. הרשה לי להעלות שוב נוסח מתומצת ומשופר של אחת מתגובותיי הקודמות ואבקשך להתעלם מההגדרה שלך למונח 'אמונה' ולהבין למה ד"ר בן נון התכוון כשהוא השתמש במושג הזה.

    --------------------------------------------------------------------------------------

    1. יש סוגים רבים של 'אמונה' והמשפטים הבאים מדגימים את האמונות השונות: 'אני מאמין לך', 'אני מאמין שתגיע ביום שלישי', 'אני מאמין שתזכה במקום ראשון בתחרות', 'אני מאמין שאלביס פרסלי עדיין חי', 'אני מאמין שתיהרג אם תקפוץ ממגדל שלום' וכך הלאה. בכל מקרה מדובר באמונה מסוג שונה ואין להקיש מהאחת על השנייה. אתה הבאת הרבה פסוקים ומובאות שלדעתך מדברים על הצורך באמונה אבל לא טרחת להגדיר באיזו 'אמונה' מדובר.

    2. הדוגמאות בסעיף הקודם מתייחסות לאמונה במושא מוגדר היטב והמאמין יודע בדיוק במה הוא מאמין. כשאנו דנים בדת השאלה 'במה אני מאמין?' הולכת ומסתבכת וכדי לדעת במה אתה מאמין אתה צריך להתבסס על תיאולוגיה שמגדירה היטב במה צריך להאמין. הנוצרים הגדירו לעצמם את עיקרי אמונתם בוועידות הכלליות של הכנסייה. בשתי הוועדות הכלליות הראשונות, בניקאה (325) וקונסטנטינופול (381), הצהרת האמונה הנוצרית נראית 'Credo' וכל קתולי מדקלם אותה בתדירות גבוהה.

    3. ליהודים, לעומת זאת, אין הצהרת אמונה שמאפשרת להם להשיב בצורה אחידה על השאלה 'במה אני מאמין'. הראשון שניסח את עיקרי האמונה היה הרמב"ם ולפניו למושג 'מונה' לא הייתה ביהדות משמעות חד-ערכית.

    4. כיוון שהיהודים מעולם לא ניסחו Credo מחייב, כל מי שמקיים את מצוות השולחן ערוך נחשב ליהודי אורתודוקסי, ללא קשר לאמונתו התיאולוגית. מסיבה זאת כל רב מרגיש שהוא רשאי להפיץ אמונות שמתאימות לו ולהנחיל לחסידיו כל פרשנות שעולה על רוחו, ובתנאי שהוא אינו דורש מהם להשמיט ולו הלכה אחת של השולחן ערוך.


    5. לא רק שהיהודים אינם מסוגלים להגדיר במה הם מאמינים, הם גם אינם יודעים איזו משמעות יש ל'אמונה' שלהם. ברור שה'אמונה' מעודדת את קיום המצוות אבל איזו משמעות יש לה כשלעצמה? מה יקרה אם תקיים מצוות ללא כל מחשבה על 'אמונה', או אולי אפילו מתוך ספקנות? בנצרות, הגאולה תלויה ב'אמונה' כנה ואף מידה של 'מצוות' או פעולות טובות אינה יכולה להביא לשערי גן העדן אדם שאינו מאמין ב-Credo הנוצרי.

    ביהדות אין לאמונה שום תפקיד. אתה אמנם לא תגיע לגן עדן אם אתה אפיקורס (כלומר, מבזה תלמידי חכמים) וכנראה גם אם תצהיר במפורש שאתה כופר בתחיית המתים ובתורה מהשמיים אבל אתה רשאי להעלות ספקות בליבך ככל שתרצה. האל אינו דורש את אמונתך אלא רק את 'אהבתך', 'עבודתך', 'שמירת החוקים, החוקות והמצוות', 'שמיעה בקולו' וכדומה. אמנם קשה לאהוב את האל, לעבדו ולשמוע בקולו אם אינך מאמין בו אבל אלפי החרדים שמסיבות אלו או אחרות ממשיכים לשחק את המשחק גם לאחר שהפסיקו להאמין ב'אמתות' היהודיות מוכיחים שזה אפשרי.

    --------------------------------------------------------------------------------------

    לסיכום, היהדות מעולם לא הגדירה במה צריך להאמין ומה ה'אמונה' יכולה לשנות במסלול לגאולה. אם לא תעורר גלים ותבצע כהלכתן את המצוות המעשיות חזקה עליך שיחד עם כל בני ישראל גם לך יהיה חלק בעולם הבא. כלומר, היהדות אינה דת של 'אמונה' אלא דת של מצוות מעשיות וזה מה שד"ר בן נון, בו פגעת שלא לצורך ומחוסר הבנה, התכוון לומר במאמרו. לא נראה לי שכבודך ייפגע אם בתגובתך הבאה תתנצל בפני ד"ר בן נון על הדברים הפוגעניים שחוסר הבנתך כפתה עליך לכתוב.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 10 יוני 2018 10:07 הוסף ע״י יונתן

    "ויאמר השם אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" במדבר כ יב

    "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו בהשם ובמשה עבדו" שמות יד לא

    "ויאמר השם אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו" במדבר יד יא

    "והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה" בראשית טו ו

  • קישור לתגובה חמישי, 31 מאי 2018 07:37 הוסף ע״י יונתן

    אביר,

    לשמחתי הרבה לאחר שקראתי את תגובתך האחרונה הבנתי שלא טעיתי לגביך אין לך מושג קלוש בנושאי דת כמו גם לחברך בן נון, אני ממש לא חוזר בי לגבי מה שטענתי כלפיו.

    לידיעתך אינני חבדני"ק כך שאת התגובה המביכה האחרונה שלך כדאי שתמחק. אני משתייך לזרם החרדי המרכזי שמסתייג מהזרם המשיחי נכון אינני גדול בתורה אבל אין לי ספק שאני מבין יותר ממך וחבריך. לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי קמו להן כל מיני קבוצות שונות ומשונות שסטו מדרך התורה הקדושה כגון הצדוקים, קראים, משכילים, משיחיסטיים, דתיים לאומיים וכו'. הקבוצה האחרונה שציינתי דתיים לאומיים למרבה הצער גורמת לעם ישראל נזקים גדולים ומייצרת בצורה שיטתית כופרים שונים ומשונים אך גם גם היא תיעלם לה. אתה תלך אחר "הרב" הלברטל ואני אלך אחר רבותיי.

    כפי שכבר כתבתי לך בעבר אני גדלתי בתור חילוני בביתי לא שמרו כלום לא כיפור ולא פסח, ולמדתי על היהדות החרדית, הדתית לאומית, רפורמים חקרתי את כל הזרמים בדקתי את הישיבות התיכוניות והחרדיות ותאמין לי שאני לא זקוק לאישור ממך לגבי ידיעותיי הוכחתי לך כבר בקלות שההשכלה התורנית שאתה טוען שרכשת לא באמת רצינית.

    אני מקווה בשבילך שתתעורר ביום מן הימים ולא תבזבז את חייך לשווא על שנאה, שנאה ועוד שנאה. האמת שאני לא מבקש ממך תחזור בתשובה או שתתחיל להניח תפילין פשוט תפסיק לשנוא ולהסית תחיה בצורה נורמלית ושקטה כפי שרוב רובם של החילונים חיים למשל כמו אבא שלי שיכול להיות אבא שלך מבחינת גילו. בתור ניצול שואה יכולות להיות לו הרבה יותר סיבות ותירוצים לשנוא את הדת אבל כאמור הוא חי את חייו.

    כל טוב נראה לי שמצינו

  • קישור לתגובה רביעי, 30 מאי 2018 11:00 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    אני מצטער אבל אתה לא מבין את הנושא ובחסות אי-הבנתך אתה מרשה לעצמך להתגולל על אנשים שמבינים הרבה הרבה יותר ממך, למשל ד"ר בן נון שאת כוונתו ניסיתי להסביר לך ללא כל הצלחה.

    עליך להבין, ידידי הצעיר, שחוזרים בתשובה חבדיים לא באמת מבינים את הדת היהודית. הם אמנם לומדים קצת חסידות ומנות גדושות של 'חבדיות' אבל ידיעותיהם במקורות הרבניים הם, איך לומר, מאד מאד דלילים ואת המעט אליו הם נחשפים הם לא באמת מבינים.

    אתם יודעים אך ורק מה שלמדתם מרבניכם שגם הם אינם ידועים כעוקרי הרים. הם לא מלמדים אתכם את ההגות היהודית ואת תולדות האמונה ובמקום זאת הם מלמדים אתכם סיסמאות, פתרונות בית ספר ויהדות 1.01.

    לא הייתי בטוח שאתה חבדניק עד שכתבת 'לצערי אתה לא באמת מחפש תשובות לשאלות שלך, כי אם כן היית בוחן אותן ברצינות. אתה בסך הכל מחפש תירוצים, לאורח החיים החילוני שלך.' זאת סיסמה של הכת שמלמדת את שפוטיה להדוף את טיעוניהם של אלו שדווקא כן יודעים על מה הם מדברים. שמעתי אותה מאות פעמים משטופי מוח צעירים שלמדו שרק הם מכירים את האמת האחת והיחידה וכל מי שתוקף אותם פועל מתוך מקנאה או מתוך רצון להצדיק את חיי ההוללות והזימה שלו. מעולם לא שמעתי רב של ממש מתייחס אלי ככה אבל חוזרים בתשובה צעירים חושבים שלהם מותר להתנשא על אחרים בעוד שרבנים של ממש מבינים שגם לדעות אפיקורסיות (מבחינתם) יש לפעמים על מה להסתמך. כשתתבגר תבין שגם הרבני שלך לא תמיד מאמינים במה שהם מלמדים אותך וחלקם כבר השתכנע בתוככי ליבו שאמונה אינה אמורה לפגוע בהיגיון בצורה כה אנושה.

    אני ממליץ לך שבמקום לדעת את הכל תנסה גם ללמוד משהו שלא יצא מפי רבניך או אדמו"רך ז"ל/שליטא. היהדות מורכבת מבליל עצום של דעות שונות, מתעדכנות ולעיתים קרובות גם סותרות ואם אתה לא רוצה שוב לעשות מעצמך צחוק ולהוציא לחב"ד שם רע אני מציע לך שתלמד קצת יותר את הנושאים בהם אתה בוחר להתבטא. אם תרצה, אשמח להפנות אותך לספרות רצינית. דרך אגב, אם היהדות מעניינת אותך טוב תעשה אם תלמד אותה בחוג למדעי היהדות באחת האוניברסיטאות (מצידי אפילו בר אילן). תוכל לקבל טעימה אם תצפה בקורס 'מחשבת ישראל' של פרופסור משה הלברטל, יהודי שומר תורה ומצוות וחובש כיפה שמכיר את היהדות לא פחות טוב מרבני הכת שלך.

    http://1vsdat.org/index.php/2015-08-06-10-20-21/2014-11-16-10-53-52/2016-08-24-09-49-09


    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 30 מאי 2018 10:16 הוסף ע״י יונתן

    אביר,

    ביקשת ממני מקורות מהתנ"ך ומחז"ל ומגדולי ישראל שקדמו לרמב"ם קיבלת.

    הוכחתי לך שאתה וחברך בן נון מעולם לא פתחתם שולחן ערוך. אתה יכול עד מחר לעוות לפרש ולאנוס את הכתובים על מנת שזה יתאים לך.

    לצערי אתה לא באמת מחפש תשובות לשאלות שלך, כי אם כן היית בוחן אותן ברצינות. אתה בסך הכל מחפש תירוצים, לאורח החיים החילוני שלך.

    רק חבל שאתה לא שם לב לרמה הרדודה שלך, אבל איך תשים לב אם אתה רק מחפש תירוצים ??

  • קישור לתגובה רביעי, 30 מאי 2018 10:03 הוסף ע״י עדי אביר

    יהונתן,

    כפי ששיערתי אתה לא מסוגל להבין את מה שכתבתי לך. אני שמח, עם זאת, שאינך נותן לחוסר הבנתך לפגום בהתנשאות ובחוצפה שלך. לבקשתך, אשמח לרדת לרמתך:

    1. אתה מתבקש לדעת. לא להאמין. בכל מקרה, עליך לדעת שהאל נמצא בשלושת שכבותיו של היקום הקדום: שמים, ארץ ותהומות. האם אתה חושב שהאל שלך אינו נמצא בגלקסית אנדרומדה או שלשיטתך גלקסית אנדרומדה נמצאת בשמים למעלה?

    2. יראה, הליכה בדרכי האל ועבודת האל אינם אמונה.

    3. האל הוא אלוהינו האחד. כמוש הוא האל האחד של המואבים, מלכם הוא האל האחד של העמונים, עשתורת של הצידונים וכדומה. בידול מאלים אחרים אינו אמונה.

    4. המצווה היא לאהוב. לא להאמין. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת – בשום מקום לא מוגדר את מי עליך לאהוב. האם אתה עדיין אוהב את האל המקראי שהיה גשמי, מוחשי, דמוי אדם ובעל תכונות אנושיות שמתח רקיע קשיח בתוך המים ושם בתוכו את השמש, הירח, חמשת כוכבי הלכת וסקסטיליוני כוכבי השבת? האם אתה חושב שתתוגמל במרומים בגין אמונתך התמה הזאת?

    5. הציווי כאן נסוב על המילה 'דע'. עליך ל'דעת', היינו ללמוד את התורה הרבנית, ואין כאן שום הוראה לגבי האמונה.

    6. גם כאן הציוויים הם 'הוי זהיר', 'הוי מחשב', 'הסתכל' עליך לעשות כמצווה כדי שתדע לבחור בדרך הישרה. מצה לזה ולאמונה? אם הרבנים היו רוצים להפוך את האמונה למצווה הם היו מציינים זאת במפורש ולא מניחים לצעירים שלא שירתו תלמידי חכמים די צרכם להסיק זאת מדבריהם.

    7. כוונה אינה שקולה לאמונה.

    8. היכן הזכיר הרס"ג את 'עיקר האמונה'?

    9. תפילה היא מצווה מעשית. האמונה היחידה המוזכרת בתפילות מוזכרת בהקשר לשלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם. מדוע לפני הרמב"ם החכמים לא תיקנו תפילה הכוללת את המשפט: 'אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים.' אם הרבנים היו חפצים באמונה הם היו צריכים להצהיר על כך ולא להשאיר לחבדניקים צעירים להסיק דבר מתוך דבר.

    10. הקטע שהבאת מסתיים במילים ' כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.'

    שים לב לציוויים: 'לשום עיניו וליבו', ''לשקול מעשיו' ולעשות 'דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך'. לא מצאתי בקטע שום ציווי לאמונה.

    11. 'בטח', 'דעהו' ולא 'האמן בו'. דרך אגב, חב"ד מסתמכת של חכמה, בינה ודעה – בניגוד להוראת הפסוק – 'וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן'.

    12. את עשרת הדברות דקלם האל שהתגלה לבני ישראל. מראה עיניים אינו דורש אמונה ולכן הפסוק 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם' לבטח אינו מלמד על הצורך להאמין באל.

    עתה עליך להתמודד עם הביטוי 'עַל פָּנָי' בפסוק 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי'. האם כוונו של האל הייתה שאסור לך לעבוד אלים אחרים שיושבים על פניו של האל או שמדובר בתיאור מליצי שבא לציין שאסור לך להעדיף אלים אחרים על פני האל שלך? נסה פעם לקרוא מה באמת כתוב בתורה ולא מה שרבניך רוצים שתחשוב שכתוב שם.

    אני שב ומסביר: הכוהנים היו מעוניינים ב'עבודה' – היינו קורבנות, מעשרות, מתנות כהונה וכדומה והאמונה עניינה אותם כקליפת השום. הרבנים קידמו את פעילויות שקידמו את מטרותיהם: הקפדה על מצוות, לימוד תורה, שינון סיסמאות שוטפות מוח (בתפילה למשל) ומתן צדקה (שעל חלוקתה הם שלטו). האמונה כשלעצמה לא קידמה את האינטרסים שלהם ולכן הם דרשו לקיים מצוות מעשיות ללא קשר לאמונה.

    הנוצרים הקדומים העניקו לאמונה ערך משל עצמה והרמב"ם, בעקבותיהם, הפך את האמונה ליסוד מחייב ביהדות. אם יש לך מובאה שמתייחסת במפורש לאמונה אנא הבא אותה. אחרת אבקשך להפסיק להציף אותי במובאות בעזרתם אתה מכניס לפיותיהם של גדולי ישראל דברים שהם מעולם לא אמרו בעצמם.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 30 מאי 2018 08:30 הוסף ע״י יונתן

    כפי שחשבתי אתה לא מסוגל לענות לי בצורה עניינית על טענותיי כמו תמיד אתה מנסה להסית את הדיון

    כל טוב

  • קישור לתגובה שישי, 25 מאי 2018 13:30 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    ראשית הרשה לי להתנצל על האיחור בתשובתי. כתבתי לך תשובה מפורטת שמתייחסת לכל אחת מהדוגמאות שהבאת אבל משום מה איני מוצא אותה למרות שאני די בטוח שראיתי אותה באתר. כיוון שקשה לי להקצות את הזמן לתשובה מפורטת נוספת הרשה לי לנסח את העקרונות הכלליים בלבד:

    1. יש סוגים רבים של 'אמונה' והמשפטים הבאים מדגימים את האמונות השונות: 'אני מאמין לך', 'אני מאמין שתגיע ביום שלישי', 'אני מאמין שתזכה במקום ראשון בתחרות', 'אני מאמין שאלביס פרסלי עדיין חי', 'אני מאמין שתיהרג אם תקפוץ ממגדל שלום' וכך הלאה. בכל מקרה מדובר באמונה מסוג שונה ואין להקיש מהאחת על השנייה. אתה הבאת הרבה פסוקים ומובאות שלדעתך מדברים על הצורך באמונה אבל לא טרחת להגדיר באיזו 'אמונה' מדובר.

    2. הדוגמאות בסעיף הקודם מתייחסות לאמונה במושא מוגדר היטב והמאמין יודע בדיוק במה הוא מאמין. כשאנו דנים בדת השאלה 'במה אני מאמין?' הולכת ומסתבכת וכדי לדעת במה אתה מאמין אתה צריך להתבסס על תיאולוגיה שמגדירה היטב במה צריך להאמין.

    הנוצרים הגדירו לעצמם את עיקרי אמונתם בוועידות הכלליות של הכנסייה. בשתי הוועדות הכלליות הראשונות, בניקאה (325) וקונסטנטינופול (381), הם הגיעו, לאחר תקופה ארוכה של מחלוקות, לנוסח מוסכם של הצהרת אמונה (Credco) שאומר:

    'אני מאמין באלוהים אחד, האב הכול יכול, בורא שמיים וארץ, כל הגלוי וכל הסמוי. ובאדון אחד, ישוע המשיח, בן יחיד לאלוהים, אשר נולד מן האב לפני כל הדורות. אל מאל, אור מאור, אל אמת מאל אמת. לא נברא כי אם מולד; עצמו עצם האב ועל ידו נעשה הכל, בעבורנו, בני האדם, ולמען ישענו ירד מן השמיים; ובמעשה רוח הקודש, נולד ממרים הבתולה והיה לאדם. נצלב למעננו, סבל בימי פונטיוס פילאטוס, ונקבר. ביום השלישי קם לתחיה ככתוב, ועלה השמיימה, והוא יושב לימין האב. וישוב בהוד לשפוט את החיים ואת המתים ולא יהיה קץ למלכותו.

    אני מאמין ברוח הקודש, האדון, המחייה, הנובע מהאב ומן הבן סוגדים ולו נותנים יקר - כלאב וכלבן, כפי שנאמר על ידי הנביאים. אני מאמין בכנסייה האחת הקדושה, הקתולית והשליחית, ואני מכיר בכך שישנה טבילה אחת למחילת החטאים, ומצפה לתחיית המתים ולחיי העולם הבא. אמן.'

    הצהרת אמונה זאת לא ענתה על כל השאלות והמועצות הכנסייתיות המשיכו לדון בנושא ולנסח עוד עיקרי אמונה שכיום מחייבות את כל הקתולים. לפיכך, כל קתולי שתשאל יענה לך באותו אופן על השאלה 'במה אתה מאמין?'. לכולם יש תשתית תיאולוגית מוגדרת היטב שעונה על השאלה 'במה אתה מאמין'.

    3. כעת תפוס יהודי מקרי ושאל אותו את אותה השאלה. האם לדעתך כל היהודים ישיבו לשאלה באותו אופן? האמן לי שלא. אחדים יגידו לך שהאל הוא פשוט ואחיד (ראה רס"ג והרמב"ם) ואחרים שהוא מורכז מעשר ספירות ו'אינסוף'. יש שטענו שהוא גשמי, יש שחשבו שהוא 'צורה טהורה', יש שגרסו שהספירות הולכות ומתעבות ומתמזגות עם העולם החומרי ורבים בימינו מאמינים שהאל הוא 'רוחני' בלבד (מושג שעד היום לא הצלחתי להבין). כך בכל תחום ותחום – אין דעה 'נכונה' אחת וכל דעה מוצאת את מקומה תחת מטריית היהדות. הרבנים מעולם לא ניסחו Credo מחייב ולכן כל זרם מרשה לעצמו לנסח לעצמו Credo פרטי.

    לשם דוגמה, החסידים לרוב מקדימים את לתפילתם את הברכה 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו' כי הם מאמינים שהשפע האלוהי יורד לעולם רק בעקבות הזיווג בין ספירת היסוד, הנקראת 'הקדוש ברוך הוא', לספרת המלכות (הנקראת 'שכינה'). הליטאים לעולם לא יוציאו מפיהם את הברכה הזאת כי הם חושבים שיש לבצע את המצווה לשמה, כדי לרצות את האל, ולא כדי לעורר זיווג בין שתי ספירות. מי צודק? מהי ה'יהדות הנכונה'? באותו אופן, יש זרמון שחושב שהרבי מליובאוויטש הוא המשיח שעדיין חי בגופו. רוב העולם החרדי פוסל זאת מכל וכל. עלינו לשוב ולשאול – האם המשיחיסטים החבדיים צודקים, האם האחרים?

    4. כיוון שהיהודים מעולם לא ניסחו Credo מחייב, כל מי שמקיים את מצוות השולחן ערוך נחשב ליהודי, ללא קשר לאמונתו התיאולוגית. מסיבה זאת כל רב מרגיש שהוא רשאי להפיץ אמונות שמתאימות לו ולהנחיל לחסידיו כל פרשנות שעולה על רוחו, ובתנאי שהוא אינו דורש מהם להשמיט ולו הלכה אחת של השולחן ערוך. טוב שכך שכן אם היהודים היו מנסים לנסח לעצמם עקרונות אמונה מחייבים ההיסטוריה היהודית הייתה מוצפת במלחמות אחים והעם היהודי היה מתפורר.

    5. לא רק שהיהודים אינם מסוגלים להגדיר במה הם מאמינים, הם גם אינם יודעים איזו משמעות יש ל'אמונה' שלהם. ברור שה'אמונה' מעודדת את קיום המצוות אבל איזו משמעות יש לה כשלעצמה? מה יקרה אם תקיים מצוות ללא כל מחשבה על 'אמונה', או אולי אפילו מתוך ספקנות? בנצרות, הגאולה תלויה ב'אמונה' כנה ואף מידה של 'מצוות' או פעולות טובות אינה יכולה להביא לשערי גן העדן אדם שאינו מאמין ב-Credo הנוצרי.

    ביהדות אין לאמונה שום תפקיד. אתה אמנם לא תגיע לגן עדן אם אתה אפיקורס (מבזה תלמידי חכמים) ואם תצהיר במפורש שאתה כופר בתחיית המתים ובתורה מהשמיים אבל אתה רשאי להעלות ספקות בליבך ככל שתרצה. האל אינו דורש את אמונתך אלא רק את 'אהבתך', 'עבודתך', 'שמירת החוקים, החוקות והמצוות', 'שמיעה בקולו' וכדומה. אמנם קשה לאהוב את האל, לעבדו ולשמוע בקולו אם אינך מאמין בו אבל אלפי החרדים שמסיבות אלו או אחרות ממשיכים לשחק את המשחק גם לאחר שהפסיקו להאמין ב'אמתות' היהודיות מוכיחים שזה אפשרי.

    --------------------------------------------------------------------------------------

    לסיכום, היהדות מעולם לא הגדירה במה צריך להאמין ומה האמונה יכולה לשנות במסלול לגאולה. אם לא תעורר גלים ותבצע כהלכתן את המצוות המעשיות חזקה עליך שיחד עם כל בני ישראל גם לך יהיה חלק בעולם הבא. כלומר, היהדות אינה דת של אמונה אלא דת של מצוות מעשיות וזה מה שד"ר בן נון, בו פגעת שלא לצורך ומחוסר הבנה, התכוון לומר במאמרו. לא נראה לי שכבודך ייפגע אם בתגובתך הבאה תתנצל בפני ד"ר בן נון על הדברים הפוגעניים שחוסר הבנתך כפתה עליך לכתוב.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 23 מאי 2018 07:15 הוסף ע״י יונתן

    אביר,

    להלן הוכחות על כך שהיהודי נצרך להאמין בבורא עולם:

    1. פסוק מספר דברים: וידעת היום והשבת אל לבבך כי השם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. הרבה לפני הרמב"ם

    2. פסוק נוסף: ועתה ישראל מה השם אלוקיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך כנ"ל

    3. שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד

    4. ואהבת את יהוה אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך - האם ניתן לאהוב את השם מבלי להאמין בו??

    5. פרקי אבות: עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.

    דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

    מאין באת, מטפה סרוחה.

    ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.

    ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

    מר אביר, האם המשנה הזו באבות סותרת את האמונה. האם היהודי לא נדרש כאן לאמונה....?

    6. משנה נוספת באבות: רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

    והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות.

    והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.

    והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.

    האם גם כאן האדם יכול לקיים את דברי המשנה ללא אמונה??

    7. סתירה על דבריו של בן נון לגבי השולחן ערוך: סימן ס סעיף ד. "יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה" כדאי שתלמדו את הנושא בעיון מהגמרא מסכת ראש השנה

    8.רב סעדיה גאון שקדם לרמב"ם בלמעלה מ - 250 שנה הזכיר את עיקר האמונה.

    9. יהודי מתפלל להשם לפחות 3 תפילות ביום. בברכות האמצעיות אנו מבקשים את כל צרכינו מהשם. האם אדם יתפלל להשם מבלי להאמין בו?? כמדומני תפילת שמונה עשרה חוברה "קצת" לפני הרמב"ם.

    10. אני אעתיק עבורך את סימן רלא
    אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהריים – יישן.
    הגה: וכשניעור משנתו, אין צריך לברך "אלהי נשמה" (בית יוסף). ויש אומרים שיקרא קודם שיישן "ויהי נועם" (כל בו).
    ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס, שהוא שיתין נשמי. ואף בזה המעט – לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך.
    וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג ו), ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו – אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.
    וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו – להשלים חפצו ותאותו – אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמיים.
    וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו – אם עשה להנאת גופו אינו משובח; אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה.
    וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאוותו או להנאת גופו – הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו – אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.
    וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו.
    כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.
    האם ניתן לקיים את הכוונות הנ"ל מבלי להאמין בהשם

    11. משלי פסוקים ה + ו :
    בְּטַח אֶל-יְהוָה, בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן.
    בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא, יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

    12. עשרת הדיברות - שתי הדיברות הראשונות:

    אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אמונה באלוקים.
    לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה – איסור עבודה זרה ואיסור עשיית צלמים.

  • קישור לתגובה שלישי, 22 מאי 2018 17:46 הוסף ע״י הודעת מערכת

    תגובה של יונתן שנוסחה באופן פוגעני נמחקה. יונתן מוזמן להעלות את דבריו בשנית בתגובה שתנוסח לפי כללי האתר.

  • קישור לתגובה שני, 21 מאי 2018 14:42 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    השתכנעתי שאתה לא מבין את הסוגיה ולכן אתה שב ומפנה למקורות לא רלוונטיים. נסה ללמוד את ההבדל בין אמונה לתשבוחות.

    את מצוות האמונה ניתן למצוא ביסוד התורה הראשון של הרמב"ם בפירושו לפרק העשירי של מסכת סנהדרין במשנה. נסה להבין מה הוא אומר ואז תראה שהוא הראשון שהצהיר על מרכזיותה של האמונה.

    אני למדתי בישיבת רבי יצחק אלחנן שליד ישיבה יונברסיטי בניו יורק. זאת ישיבה אורתודוקסית לא חרדית שלימדה גם לימודי חול ולכן הוכשרתי להבין את היהדות ולא להסתפק בניסוחים שיטחיים שלה. חבל שאותך לימדו לחשוב שאתה נעלה מאחרים במקום ללמד אותך את משמעותם של מושגים בסיסיים דוגמת 'אמונה'.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 21 מאי 2018 11:41 הוסף ע״י יונתן

    ידידי,

    אני שמח שהצלחתי להכעיס אותך. לקרוא לסמינר שלמדת בו ישיבה? הצחקת אותי, חשוב לי להדגיש שאין לך שום השכלה תורנית רצינית.

    לעניין שלנו:

    נאמר בתורה: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אמונה באלוקים ונאמר לאחר מכן לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה. אם הנך רוצה לפרש הנאמר בתורה בצורה המעוותת שלך זו בעיה שלך.

    אתה מוזמן לפתוח תהילים ולקרוא את פרק קלט.

    ספר ירמיהו פרק כג פסוק כד: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם השם הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם השם.

    כתבת בצורה המתנשאת והאופיינית לך: "לא בדקתי לעומק אבל לא נראה לי שניתן למצוא הצהרות אמונה מעין אלו אצל גדולי ישראל שקדמו לרמב"ם" תבדוק אצל רב סעדיה גאון.

    ואני אזכיר לך שאני בהתחלת דברי התייחסתי לדברי הקשקשן בן נון שכתב לגבי השולחן הערוך כי היהודי והמתייהד אינם נדרשים להאמין אלא לעשות ולקיים ציווים הוכחתי לך כי הוא מעולם לא פתח שולחן ערוך תאמר לו שאין צורך לדפדף פשוט לפתוח את העמוד הראשון.

    כל טוב,

  • קישור לתגובה שני, 21 מאי 2018 10:51 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    מספיק עם ההתנשאויות. אני סיימתי ישיבה עשרות שנים לפני שנולדת ובאמת איני מעויניין לעבור בחינות על ידי בחור צעיר שחושב שהוא יודע את הכל וכל האחרים הם כופרים ןבורים.

    את 'משנה ברורה' אכן כתב החפץ חיים ולא החזון איש. זכרוני כבר אינו מה שהיה אבל אין לכך שום משמעות כי גם החפץ חיים וגם החזון איש חיו לאחר ימיו של הרמב"ם ושניהם הכירו את היסוד הראשון שלו שמציב את האמונה בתשתית הדת היהודית. אני שבתי וביקשתי ממך להפנות אותי למקור תנ"כי או חז"לי שרואה באמונה ערך בפני עצמו אבל התעלמת מבקשה זאת כי כנראה לא הבנת את דבריי או שלא מצאת שום מקור עליו תוכל להסתמך. בכל מקרה, לדברים שהבאת מתוך משנה ברורה אין קשר לעניינינו.

    אתכם לימדו להעריץ את כל הרבנים אבל יש הבדל בין חכמי התלמוד שטענו שהם קיבלו אמיתות אלוהיות בשרשרת המסירה של התושב"ע לבין רבנים בני העת החדשה שהרבו להג מסברתם ופלפולם.

    זאת הפעם האחרונה שאני מגיב להתנשאויות שלך. להבא אתעלם מדבריך ואם תחצה את גבול הטעם הטוב פשוט אמחוק אותם.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 21 מאי 2018 08:24 הוסף ע״י יונתן

    מר אביר,

    כתבת שבדקת "בספר משנה ברורה של החזון איש"

    קודם תלמד קצת על ארון הספרים היהודי:

    מי היה בעל המשנה ברורה? מי היה בעל החזון איש? ואח"כ אולי תהיה לך זכות לכתוב את השטויות שלך. אני רואה לפי הקורות חיים שהנך בעל תואר מהפקולטה למתמטיקה, אולי כדאי שתתעסק במתמטיקה במקום לקשקש לנו בנושא שאין לך שמץ של מושג. אתה רק מוכיח לנו שהלימודים התיכוניים שלך בסמינר הם רק בדיחה עלובה. אתה לא שונה שכל הכופרים שמציגים את עצמם כבעלי ידיעות בדת כמו העילוי האחרון שפרסמת כאן באתר.

    אני אעתיק בשבילך את סימן א בשולחן ערוך:

    יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר.

    הגה: ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה שהציבור מתפללין (טור).

    הגה: "שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב).
    ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו – ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו, יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).

  • קישור לתגובה שישי, 18 מאי 2018 14:47 הוסף ע״י עדי אביר

    ודרך אגב, יונתן,

    בדקתי את הסימנים האחרים באו"ח ואת מקבילותיהם בספר משנה ברורה של החזון איש (בן סוף המאה התשע עשרה) ולךא מצאתי שם שום התייחסות לאמונה. המקורות הללו מתייחסים לכוונה ולא לאמונה. הם מסבירים כיצד יש לבצע מצוות מעשיות אלו או אחרות אבל הן אינן מדברות על אמונה כנה. אפילו בעשרת הדברות האל אינו דורש להאמין בקיומו. אדרבה, הוא מציג את עצמו כ'עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי' וברור שחסדיו ינתנו לאוהביו ולשומרי מצוותיו בין אם מאמינים במיתוסים שנרקמו סביבו ובין אם לאו.

    חשוב על זה, אם היהודים היו מאמינים באמונה שלמה בקיומו של האל מה צורך היה לנו במיתוס העדות שמספר על רבבות אבות שסיפרו לבניהם על ההתגלות האלוהית על ההר ורבבות בנים שסיפרו לבניהם וכך הלאה? הרי ניתן היה לקבוע שמי שאינו מאמין לא יגאל ואז כולם היו מאמינים גם בלי עדות מסייעת. ישו ופאולוס הבינו זאת. אלוהים ומשה - לא.

    הרמב"ם אמנם קיבע את האמונה כאחד משלוש עשרה העיקרים כשכתב בפירוש המשניות למסכת סנהדרין פרק חלק, משנה א: 'היסוד הראשון - להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלהיך.' זאת אכן הצהרת אמונה ורק חבל שהרמב"ם שילב בה דעות אריסטוטליות שהוא שאב שמכניו המוסלמים.

    לא בדקתי לעומק אבל לא נראה לי שניתן למצוא הצהרות אמונה מעין אלו אצל גדולי ישראל שקדמו לרמב"ם. הללו האמינו לכתוב בתנ"ך והתייחסו לאל כאל עובדה מוחלטת ולכן הם לא נדרשו ל'האמין' בו ובסיפורים שסופרו עליו.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 18 מאי 2018 11:26 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    לצערי, נראה לי שאתה לא הבנת את המושג 'אמונה' בו השתמש ד"ר בן נון. הנצרות היא דת שמבוססת על תיאולוגיה שה'אמונה' היא המרכיב העיקרי בה. ליהדות החז"לית אין תיאולוגיה ומבחינתה יש ערך רק למצוות. ל'אמונה' אין שום תפקיד ביהדות של חז"ל ואני לא מכיר שום התייחסות קדומה לצורך ב'אמונה'

    השולחן ערןך נכתב במאה השש עשרה ואין ללמוד ממנו על היהדות הקדומה. בימי הביניים החלו לנסח את עיקרי האמונה אבל אני לא מכיר שום התייחסות תנכית או תלמודית שמציבה את הדת היהודית על 'אמונה' ולא רק על מצוות מעשיות. אם אתה חושב אחרת אתה מוזמן לבצע העתק-הדבק ולהציג את המקורות עליהם אתה מסתמך. אבקש רק להזכירך שמקורות רבניים שנכתבן אחרי חתימת התלמוד אינם יכולים להוכיח שדעות מסויימות רווחו גם קודם זמנם. הרבנים אוהבים ל'חדש' בהתאם לדעות שהם סופגים מסביבתם אבל כדי להבין את היהדות ה'מקורית' יש להתעלם מחידושי הרבנים ולחזור למקורותיה הקדומים של הדת.

    אשמח להשיב גם בעתיד על תגובותיך אבל אבקשך להתנסח בצורה פחות מזלזלת ומתנשאת.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 18 מאי 2018 10:19 הוסף ע״י יונתן

    אני מסכים אתך בדבר אחד שלא הבנת.

    הייתי מציע לך בנוסף ללמוד את סימנים ה + קא + רלא.

    יש ספר שנקרא משנה ברורה, הוא מסודר לפי סדר הסימנים של השולחן ערוך.

    הייתי מציע לך ללמוד את הנושא ברצינות במקום ה Copy & Paste שאתה עושה כאן מידי יום.

  • קישור לתגובה חמישי, 17 מאי 2018 14:17 הוסף ע״י עדי אביר

    יונתן,

    במה בדיוק נדרשים היהודי והמתיהד להאמין בסימן א' של אורח חיים? חיפשתי ולא מצאתי (או לא הבנתי). הנצרות מבוססת על אמונה במשיחיותו של ישו ושערי הגאולה נפתחים רק בפני מאמיני אמת. ביהדות אין דרישות אמונה ושערי גן עדן יפתחו רק בפני מי שמקיים את ההלכות הרבניות. יתר על כך, היהודי והמתיהד נדרשים לקיים מצוות בין אם הם מאמינים בתכליותם ובין אם לאו.

    התנ"ך אמנם מעניק משקל מה לאמונה באל אבל הוא אינו מחייב את האמונה הזאת ואין לה שום תפקיד בגאולתו של האדם. למיטב ידיעתי, גם התלמודים אינם דורשים אמונה אלא רק קיום מצוות.

    נושא האמונה עלה לכותרות רק בימי הביניים, למשל בארבעת הפרקים הראשונים של הלכות יסודי תורה ביד החזקה של הרמב"ם, אבל שם אנו נדרשים לדעת/להאמין כי הבורא קיים וכי הוא ברא עולם שתואם לחלוטין את תמונת העולם האריסטוטלית. אני מניח שאפילו אתנ לא 'מאמין' בנכונות דבריו של הרמב"ם בהקשר זה.

    עיקר הבעייה אינה ה'אמונה' כשלעצמה אלא היעדרה של תיאולוגיה רבנית. רבני ימי הביניים אמנם ניסו לנסח את 'עיקרי הדת' אבל אילו הן המצאות אנושיות שקשה מאד לעגן במקורות תנכיים או אפילו בתושב"ע שהגיעה לידינו. לנצרות יש תיאולוגיה, וממילא גם אמונות תיאולוגיות. ליהדות יש רק מצוות וטקסים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 17 מאי 2018 05:49 הוסף ע״י יונתן

    כותב המאמר טוען שע"פ השולחן ערוך היהודי והמתייהד אינם נדרשים להאמין אלא לעשות ולקיים ציווים.

    הייתי מציע לד"ר הנכבד לפתוח וללמוד את שולחן ערוך לפני שהוא מתחיל להסביר עליו לאחרים. הייתי מציע לו לדוגמה ללמוד את הסימן הראשון בשולחן ערוך. [סימן א אורח חיים]

  • קישור לתגובה שני, 14 מאי 2018 13:10 הוסף ע״י אבינעם מן

    מצפים מאדם המוצג כחוקר מקרא, ואף כתב ספר עב כרס בנושא, שיהיה בקי בטקסט המקראי. נתבונן ברשימת מלכי ישראל הנרצחים והאחרים, לפי הכותב. מנחם בן גדי לא נרצח, הוא מלך עשר שנים, מת, ובנו פקחיה מלך תחתיו, ופקחיה הוא אשר נרצח בידי פקח בן רמליהו. אף הושע בן אלה, אחרון מלכי ישראל, לא נרצח, אלא נאסר בידי מלך אשור, וכנראה שמת בבית האסורים. לדעת יגאל בן נון, מלכי אשור נהגו להרוג מלכים מורדים, הוא מציין זאת בהקשר לצדקיהו. ובכן, זה אפשרי שהושע נהרג בידי מלך אשור, אך זו רק סברה, המקרא אינו אומר זאת.

  • קישור לתגובה שני, 08 דצמבר 2014 14:05 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי Onwen,

    האם יכול להיות שלא הבנת את הכתוב? נסה את כוחך במאמר 'לידתו של ספר' בכתובת:

    http://1vsdat.org/index.php/-q/2013-03-24-15-04-30/item/271-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A1%D7%A4%D7%A8

    ואם עדיין לא השתכנעת שאין הרבה קשר בין ספר דברים לשאר ספרי המקרא אנא נסה גם את המאמר 'אוצר המילים של ספר דברים':

    http://1vsdat.org/index.php/-q/2013-03-24-15-04-30/item/273-%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 08 דצמבר 2014 13:53 הוסף ע״י Onwen

    תודה על המאמר המצחיק. תפסתי את בטני מרוב צחוק, ואמרו חכמים, שהצחוק יפה לבריאות.

    כמה פרשנויות ספרותיות על סמך מה? על סמך פרשנות אישית. חלקיהו כנראה לא ידע לכתוב... המלך לא ידע מימינו ומשמאלו... שפן הסופר היה סופר, אז הוא בטח המציא את ספר דברים... :)

    איני מבין כיצד אדם שפוי יכול לקרוא את דבריה של "מורה לספרות", פרשנויות בדברי המשורר, ולהחשיב אותם לטענות היסטוריות/ארכיאולוגיות? זה ממש מצחיק.

    הנה הקטע שהצחיק אותי ביותר:

    "בסיפור גילויו של הספר (מלכים ב כב, ח-י) מוזכרות שלוש דמויות המייצגות את שלושת התפקידים השלטוניים החשובים: יאשיהו = המלוכה, חלקיהו = הכהונה, ושפן הסופר = האצולה. הנביאה חולדה מופיעה בטקסט אחרי סצנת הגילוי והיא מוזכרת רק בסיפור זה למרות שירמיהו כבר היה פעיל כנביא אך לא נוטל בו חלק. נשאלת השאלה מי תכנן את תרמית גילויו של הספר ומי חיבר אותו. על השאלה השנייה קל לענות. מבין השלושה כתב את הספר מי שיודע לכתוב: הסופר שפן. כלל לא בטוח שהמלך ידע לכתוב. אולי ידע רק לקרא. גם לא ברור אם הכהן חלקיהו היה מסוגל לכתוב טקסטים ארוכים ואם בכלל כתב. על השאלה מי יזם את גילויו של הספר, יש לחפש במניעיו של האיש שמשך בחוטים. להערכתי אדם אחד כתב את הספר וגם יזם את סצנת גילויו, כוונתי לסופר שפן בן אצליהו בן משולם. קרוב לוודאי שהדבר נעשה ללא ידיעתם של חלקיהו ויאשיהו. שני שותפיו של שפן לא היו מעורבים בקנוניה ולהערכתי המלך והכהן לא יכלו לכתוב את ספר דברים."


    ועל סמך פרשנויות אלה, הנמצאות רק בין שתי אוזניהם של אותם "חוקרי היסטוריה" ו"חוקרי ארכיאולוגיה" - המציאו את ביקורת המקרא. פשוט בדיחה...

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 11:53 הוסף ע״י עדי אביר

    אשר,

    תמיד משעשע אותי כיצד אנשים שמעולם לא טבלו אצבע בספרות המחקרית העצומה שקיימת בנושא ומעולם לא שמעו ולו קורס מבוא אחד בתחום או בתחומים משיקים, מרשים לעצמם לפסול תורות שלמות שמבטאות שנות מחקר רבות בשתי סיסמאות רבניות חסרות כל משמעות ותוכן.

    זכותך לפסול כל תורה שאינך מתיישרת עם אמונותיך אבל האם לא היה ראוי יותר שקודם לכן תבין את הדעות אותן אתה ממהר לתקוף?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 07:40 הוסף ע״י אשר

    אוסף של דברי הבל. שמסתמך על מיעוט ידיעתם של הקוראים. וכך מנסה למכור להם הבלים.
    הדוגמא הבולטת ביותר שגם הד"ר עצמו מציין אותה היא שלמרות שנמצאו פסלונים ופסלים רבים מהתקופה. לא נמצא אפילו אחד של ה'. וגם המחבר מודה שה' היה האל היחיד שעבדו באותה תקופה. וזה רק מראה שכל הסיפור כאילו היה ה' פגאני עם פסלים וכדו' הם שטות מוחלטת.
    נקודה נוספת. הספקנות היא מידה חשובה אבל ההמצאות הלא מבוססות הם אם כל חטאת. בעוד המקרא מעיד על יחוסו של יאשיהו, כל מה שיש לד"ר לומר זה שזה לא נראה לו ולכן מדובר ב"תרמית". אם יש לו איזו שהיא הוכחה לתאוריה הזאת, הוא לא מספר עליה דבר. וכך הוא נמצא באופן ברור במצב נחות יותר משל המסורת.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים