עיניים שעדיין לא סֻמאו על ידי מסכי העשן שהרבנים אוהבים לפזר סביב כל סיפור מביך אינן יכולות שלא להבחין בחולשותיהם ומגרעותיהם של רבים מגיבורי התנ"ך. לחכמי ישראל, לעומת זאת, היה חשוב לרומם את הדמויות הללו לדרגה של רבנים מופתיים ולכן הם התאמצו להכשירם ולתרץ את כל עוולותיהם. ילדי ישראל מתחנכים לאורם של משה, דוד ושלמה ולכן חשוב שנכיר גם את מגרעותיהם של האישים הללו ונראה כיצד חכמי ישראל ניסו למרקם, לייפותם ולהפכם לאידיאלים רבניים.

האל רוצה שנקיים את מצוותיו והלכותיו ולכן יהודי מאמין שרוצה לגרום לאלוהיו אושר חייב להקפיד על קלות כחמורות ולמלא אחר כל הדקדוקים שנלמדו מכל הקוצים והתגים שבתורה. חבל רק שהאל שהשית עלינו את כל המצוות הללו לא ממש הקפיד על ניסוחיו והותיר לעם ישראל להתמודד בעצמו עם ההוראות הסותרות והמנוגדות שהוא הצליח לשתול בתורתו הקדושה.

לתנ"ך סברות שונות באשר לגיל עליתם למלכות של מלכים אלו או אחרים ולפרשנים הסברים טובים לכל אי ההתאמות. לאל אין ברירה אלא לאמץ באהבה את כל הלהג שהוטל על פתחו שאם לא כן עוד ימצאו כאלו שיעלו על דעתם שלפחות חלק מהתנ"ך הקדוש לא נכתב בהשראתו או על דעתו.

האם אנשים שכותבים בהשראתו של האל יכולים לשתול בשני סיפורים זהים ערכים מספריים שונים לחלוטין? מסתבר שכן. האם פרשני המקרא יכולים לתרץ את הפערים הניכרים שבין המספרים הסותרים? כמובן שכן! אין מחסום שיכול למנוע מהפרשן למצא את ההסבר שיניח את דעתם של שומרי האמונים, במיוחד אם בינו לבין התירוץ הגואל ניצבים רק תכתיבי ההיגיון.