Skip to content

1VSDAT

חמישי, 26 יולי 2018 12:10

כדאי לשוב ולהזכיר לכולם: אין משיח, לא היה ולא יהיה (רחל אליאור)

דרג מאמר זה
(1 מדרג)

הציונות קמה בראש ובראשונה כתנועה המבקשת למצוא מקום מקלט לעם היהודי מפני רודפיו ושונאיו שרבו מספור בעשורים האחרונים של המאה ה19 ולאורך מחציתה הראשונה של המאה ה-20. יהודים נרדפים הגיעו לכאן כעקורים, נרדפים, פליטים ושרידי חרב ממדינות רבות ושונות ברחבי העולם. הם התאגדו ב1948 סביב מגילת העצמאות שהבטיחה כידוע חירות ושוויון לכל תושבי הארץ במדינת העם היהודי בלי קשר לדתם ולאורחות חייהם.

 
היהודים הביאו לכאן את כל מה שעזבו שם - את הפחד מפני האויב, את ההשפלה, את החשד, את השנאה ואת העלבון שבחיי מיעוט נרדף, כמו את הזיכרון הצורב של הייסורים, הרדיפות, החולשה והעליבות. הם הביאו עמהם גם את חוויית האנטישמיות , את החרדה מפני הזר והאויב ואת חוויית הפגיעות בגוף ובנפש, בחיים וברכוש, ואת הזיכרונות הקשים של אלפיים שנות גלות ולעיתים גם את התקוות המשיחיות לגאולה שצמחו מתוך ייסורי הגלות.

 

הציונות החילונית חלמה לברוא עולם חדש, ארץ חדשה, יהודי חדש, שפה חדשה, עבודה עברית, אדמה עברית, שפה עברית. היא נכשלה, כי כל ניסיון לעצב מחדש בני אדם בידי המדינה על פי אידיאולוגיה כוללת נידון תמיד לכישלון. שהרי בני אדם מורכבים תמיד מתבנית נוף מולדתם (אלה באו מהרי קווקז ואלה מהגטו..) , מתבנית בית הוריהם (אלה שומרי מצוות ואלה אפיקורסים) , מקוצר ידם ואהבתם (נסיבות משפחתיות), מחלומותיהם וכישרונותיהם, מייחודם החד פעמי ומאלף נסיבות הקשורות בסביבה בה גדלו, בהזדמנויות שניקרו על דרכם, מאמונותיהם, ערכיהם תקוותיהם ופחדיהם, וממכלול חוויות התשתית שעיצבו את חייהם לטוב ולמוטב. מי שהיה מוכר בגדים מפוחד בלודז' או מוכר ירקות נעלב בקזבלנקה או פליט חרב בתימן, ניצול הפרהוד בעירק, פליט הפוגרומים ברוסיה, ניצול שואה מלוב או סלוניקי או הונגריה או יוצא מחנות ההשמדה בפולין וטרנסניסטריה, לא הפך לחלוץ גאה, אמיץ ובוטח בן לילה. גם מי שהיה בעל עגלה באודסה, מוכר שוורים ירא שמים באלזס, בנקאי בפרנקפורט או תלמיד חכם בישיבה בתטואן, צורף זהב באלג'יר או משורר יידיש בוילנה או מגיד שיעור בבית ספר תורני בשלוניקי לא הפך בן לילה לציוני חילוני מושלם שכל עברו נמחק כלא היה.

העלבון והפחד של הנרדף והחיים כשנוא, מושפל, מופלה ונרדף נשארו טבועים בנפשם של אלה שהגיעו כפליטי חרב מכל קצוות העולם. היהודים רצו בראש ובראשונה מקום לשרוד ולחיות, מקום בטוח לכף רגלם, הם רצו ביטחון קיומי וארץ מקלט ומקום שבו הם יחיו כרוב גאה ולא כמיעוט נרדף, כריבונים ולא כמושפלים.

 

אלה שהגיעו מכל הארצות הכירו תמיד בריבוי של קהילות היהודים השונות כלומר היטב הכירו בעובדה שיש חסידים ויש מתנגדים, יש אנשי היישוב הישן ויש חלוצים, יש קיבוצניקים ומושבניקים, יש בית"ר ויש מפא"י, יש אשכנזים ויש מזרחים, יש דתיים לאומיים ויש אנשי ישיבת פוניבז', יש חירות ומק"י, ופאג"י וציונים כלליים,יש יוצאי סודאן ויש עולי מרוקו, יש יוצאי רומניה, בולגריה, יוון רוסיה, אוקראינה ותימן. מלבד העובדה שכולם יהודים, לכולם זיכרונות מרים ולכולם קשה וכולם מקווים שיהיה טוב, לא היה הרבה משותף להם. היו הרבה כוונות טובות, והרבה הישגים חסרי תקדים, והיו גם הרבה שגגות, אי הבנות ועוולות במפגשים רב תרבותיים אלה, אבל רוב העולים לארץ ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית המבטיחה שוויוןלכל אזרחיה, ככתוב במפורש במגילת העצמאות, בחרו להישאר בה.

 

אחרי 1967 וניצחון מלחמת ששת הימים וכיבוש השטחים בגדה המערבית, ברמת הגולן ובירושלים שהיה כרוך בה, חוגים דתיים לאומיים שהרגישו שוליים בזירה הציבורית בעלת הציביון המפא"יניקי הציוני החילוני, החליטו בהשראת ר' צבי יהודה קוק ותלמידיו בישיבת מרכז הרב, שהגיעה שעת "אתחלתא דגאולה", כלומר הגיע העידן המבשר את ביאת המשיח ואת הגאולה השלמה.

החולשה בת הדורות של היהודים הנרדפים, המוכים והמושפלים שטוו בדמיונם אגדות על המשיח ועל הגאולה כאופק של תקווה, הפכה במחי יד לאמונה ב'כוחי ועוצם ידי' של היהודים החדשים, ילדי הפליטים הנרדפים והמהגרים העקורים, שהאמינו בחסד אלוהים, בעידן המשיחי ובכיסופים להר הבית ולחידוש עבודת הקורבות, ניסחו חזון משיחי מקדשי הזוי שצירף ספרות קבלית משיחית והזיות על בנין המקדש, הכחדת עמלק והמלכת מלך לפי הלכות מלכים לרמב"ם, עם גיוס לצבא, גיוס תקציבים לישיבות ואחר כך גיוס תקציבים להתנחלויות. הם עסקו בהפצת רטוריקה משיחית לאומנית מקדשית כוחנית וגזענית עם פוליטיקה של התנחלות בכל השטחים הכבושים וטיפוח שנאה לאוכלוסייה הפלשתינאית הכבושה, שהפכה בדמיונם לעמלק ולמי שמונעת בעצם הווייתה העמלקית את בניין בית הבחירה על הר הבית, שם עומדים המסגדים מאז המאה השביעית לספירה ומעכבת את ביאת המשיח.

 

אי אפשר להפריז בעוצמת הסכנה ובעוצמת ההבל שבחידוש רטוריקה משיחית ילידת הגלות, המקווה למשיח נוקם ולירידת המקדש מהשמים כביטוי לאתחלתא דגאולה, הכרוכה בהשמדת עמלק ובהמלכת מלך מבית דוד ובחידוש הסנהדרין ובכינון מדינת ההלכה, בתוך מציאות גשמית לחלוטין וחילונית לחלוטין העסוקה באתגרי היום יום של יום קטנות ואומרת חייה ותן לחיות, או תאמין במה שאתה רוצה אבל אל תכפה את אמונתך על זולתך.

בניין הארץ, הקמת ערים ועיירות, קיבוצים ומושבים, פנימיות ומחנות נוער, קליטת עלייה, בניית המוביל הארצי או ייבוש החולה, בניית בתי ספר ומרפאות כמו בניית אוניברסיטאות ומכוני מחקר, בתי חולים ומחלפי תנועה, התנהלו על רקע החזון הציוני החילוני של 'אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה׳ , כי אחרי הפוגרומים והשואה שבה נהרגו שישה מיליונים מבני העם היהודי, לצד עשרות מיליוני בני אדם אחרים מעמים רבים ושונים שנלחמו נגד גרמניה הנאצית ובנות בריתה, לא סמכנו על חסדי שמים, ופעלנו ללא שום רקע משיחי-מיסטי וללא שום תקוות התלויות בחסדי שמים. את כוחם של חסדים אלה ואת גורל המאמינים בהם ראינו היטב בשואה למרבה הזוועה.

 

החוגים המשיחיים השוליים, בנים למשפחות דתיות לאומיות או חרדיות, רבות מהן של יוצאי השואה ופליטי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, שנחשבו סהרוריים גמורים בשנות השישים, אותם היטיב לתאר חיים באר בספרו "עת הזמיר" (1987) מצאו בני ברית בקרב תלמידי הישיבות שם לימדו תלמידי מרכז הרב שהיו שקועים ב"אורות הקודש" וב"ערפילי טוהר" ספריו המיסטיים-משיחיים מטא-היסטוריים של הרב אברהם יצחק הכוהן קוק, אביו של הרב צבי יהודה . המציאות המסוכסכת , הקרועה והכואבת התפרשה בעיניהם כזירה למאבקים קוסמיים הקשורים ב'אתחלתא דגאולה' וב'עקבתא דמשיחא' וב'חבלי משיח'-כולם כינויים לתהליכים פרה-דטרמיניסטיים המחייבים את ביאת המשיח ופריצת הגאולה מידי שמים. מחשבות מיסטיות משיחיות אלה הזינו את הדלק שהצית את מפעל ההתנחלות.

אחרי מלחמת יום הכיפורים החלו במפעל ההתנחלויות בניגוד לחוק הישראלי ובניגוד לחוק הבינלאומי המתיחס לשטחים המוחזקים בתפיסה לוחמתית. צידוקם היה 'אתחלתא דגאולה' וחזרה לארץ המובטחת כדי לקדם את ביאת המשיח והשלמת הגאולה בבנין המקדש המלכת מלך והכחדת עמלק. כל אדם בר דעת מבין שאמונות שווא אלה שייכות לתחום הדמיון, החלום או היצירה המיסטית בת אלפי השנים שביקשה להבטיח אופק של תקווה למיואשים המתייסרים בייסורי הגלות, לאלה הנרדפים כיהודי הנודד, האשם, הרוצח בן קין, שייחל לשוב לארץ חלומותיו ולנקום במעניו ורודפיו בימות המשיח בידי חסדי שמים. אבל לא אלה החזירו את היהודים לארצם אלא דווקא אלה שעזבו את בית המדרש ובעטו ביצירת הגלות ובתקוותיה למשיחיות נוקמת המפורטות בספרות הקבלית לדורותיה, אלה שבחרו באוטונומיה אנושית של שוויון וחירות, במוסר אנושי, בהשכלה, בציונות ובחילון, ובשינויים מפליגים פרי הכרעה אנושית ולא אלוהית ובפעולות מעשי ידי אדם ולא בהמתנה לניסים מעשה ידי שמים.

 

היום למרבה הצער חוגים משיחיים מקדשיים מתנחליים אלה שאימצו את המחשבה המיסטית משיחית הלכתית לאומנית על עם נבחר וזרע קודש הנאבק בזרעו של עמלק כדי לקדם את הגאולה וביאת המשיח ושלטון התורה - מנסים באיוולתם המשיחית הלאומנית הגזענית הכוזבת להשתלט על המרחב הציבורי הפוליטי והתרבותי, להצדיק את הכיבוש המשחית המתנה את ההתנחלות, המתנה לדעתם את ביאת המשיח ובניית בית הבחירה וכפיית חוק התורה באמצעות חקיקה לאומנית.

 

אין הם מבחינים בין ספרות ואגדה ומדרשים משיחים אפוקליפטיים מכאן ובין מציאות היסטורית, נסיבות גאו-פוליטיות ואחריות לאומית ופוליטית מכאן. משיח יש רק באגדות הגאולה וכמוהו בנין מקדש על הר הבית וחידוש עבודת הקרבנות או חזרת השכינה קודש הקודשים. גם השמדת עמלק, יהא מי שיהיה, איננה מציאותית כשם שהמלכת מלך מבית דוד וחידוש הכהונה הגדולה או הכוהן המשוח, או כינון הסנהדרין וחידוש עבודת הקורבנות - שייכים כולם לעבר הכתוב העתיק שיפה לו לשכון בשקט בין דפי ספרים עתיקים ולא להווה המציאותי בן זמננו המכונן את חיינו ומבטיח את עתיד ילדינו ונכדינו.

 

מוכרחים לשים פדות בין אלה לאלה ולהקים מחיצה בין העבר להווה, בין הדמיון למציאות, בין הסביר ובין ההזוי, בין המשיחי-מקדשי לבין הדמוקרטי ליברלי, בין החכם והנבון בעיני בני זמננו שוחרי החיים והשלום, הדעת, האמת, הצדק, החירות והשוויון, המאמינים בכבוד האדם במדינה דמוקרטית הומניסטית ליברלית ובין המטופש, הלאומני , המסית, השונא, המפלה, הנבער והגזעני. יש להבחין היטב בין אלה המאמינים באיוולתם בערפילי טוהר משיחיים ובחזיונות גאולה מידי שמים ומלכות המלך המשיח ומאמינים רק בקדושת האדמה של ארץ הקודש או בקדושתו של עם נבחר, זרע קודש הנאבק בזרע עמלק, כדי לקדם את מפעל ההתנחלויות הבלתי חוקי, המותנה בהנצחת הכיבוש, או כדי לקדם את ביאת המשיח, לבין אלה הרוצים במדינה יהודית דמוקרטית המובטחת במגילת העצמאות לכול תושבי הארץ . מוכרחים להבדיל הבדל היטב בין אלה לאלה ויפה שעה אחת קודם. וכדאי תמיד לשוב ולהזכיר 'אין להם משיח לישראל' כפי שכבר אמרו חז״ל וגם לא יהיה להם מקדש או מלך, סנהדרין או שחיטת קורבנות במקדש על הר הבית.

אם קדושה אז רק קדושת חיי אדם וקדושת התורה כתשתית של קהילת הזיכרון של העם היהודי אבל בשום פנים ואופן לא כהוראות הפעלה של מדינת ישראל הציונית הנאבקת בעמלק לשם הנצחת הכיבוש הכרוך בדיכוי עם אחד בידי עם אחר. אנחנו לא בני ישראל מימי יהושע בן נון והם לא עמלק. קדושת החירות השוויון וכבוד האדם חשובה הרבה יותר מקדושת הארץ וקדושת עצים ואבנים, שכן אלה הסוגדים לאתרים מקודשים ולנחלת האבות הנמצאת בשטחים כבושים ובארץ המחסומים והכתרים והסגרים והדיכוי היומיומי שוכחים לגמרי את כבוד האדם, כל אדם, ואת זכותו המוחלטת לחירות ושוויון כמובטח במגילת העצמאות.

אין שום צידוק להמשיך בכיבוש ובדיכוי העם הפלסטינאי למען הנצחת ההתנחלות הבלתי חוקית שתקרב את ביאת המשיח ואת בנין המקדש. ויש לחלק את הארץ לשני עמים במשא ומתן לשלום אם אנחנו רוצים רוב יהודי במדינת היהודים הריבונית ורוצים חיי שלום ושלווה וביטחון , כי אי אפשר לשלוט על מיליוני פלסטינאים המתנגדים לשלטוננו ואי אפשר רק לעשות דמוניזציה שלהם כאוייב (עמלק) בלי לקחת בחשבון מה עשינו אנחנו כדי שהם יהפכו לאויב. רובם הגדול רוצה בדיוק כמונו לחיות חיים של בני חורין במקום שבו הם אינם מיעוט מופלה או נרדף החי תחת משטר צבאי. אין לכך שום צידוק מוסרי ואף פעם לא יהיה.

.

כדאי לשוב ולהזכיר לכולם: אין משיח ולא היה ולא יהיה בשום מקום, מלבד בספרות המיסטית האגדית, בקבלה, בספרות האפוקליפטית או בתפילה ובפיוט, שנוצרו כולם מעומק סבל החורבן והגלות. משיח נוקם איננו אידיאל הראוי לבני העם היהודי במאה ה21 אחרי שזכו לחיות במדינת ישראל הריבונית כעם שווה זכויות במשפחת העמים.

 

היום איננו בגלות אלא במדינה ריבונית שיש הרבה מה לתקן בה והרבה מה לשפר בה אבל אנחנו הרוב בה ואיננו מיעוט נרדף. חייבים חוקה המבטיחה חירות ושוויון לכל תושבי הארץ ללא שום הבדל, חייבים להפריד את הדת מהמדינה ולהיפטר מכל אפליה המעוגנת בחוק וחייבים לזכור שמפלגות המנסות לנהל פוליטיקה לאומנית, גזענית מפלה, המבוססת על הלכות מלכים לרמב"ם ושנאת הזר, חייבות להיות מוצאות מהשיח הפוליטי השפוי , כי הן מערבות בידיון הזוי פרי ייסורים רדיפות וגלות במציאות של מדינה ריבונית עצמאית וחזקה, ומסכנות את קיומנו.

 

תערובת נפיצה זו המבקשת להשליט את העבר הכתוב המיסטי המשיחי או ההלכתי בארץ המובטחת בחלום , אחראית הן על רצח רבין הן על המחתרת היהודית, הן על ברוך גולדשטיין הן על 'תג מחיר', הן על הרב גינצבורג מיצהר והן על בני קצובר וסמוטריץ וזמביש ואורי אריאל ורבניהם הרוצים להחליף את מדינת ישראל במלכות ישראל ורוצים להחליף את חוק המדינה בהלכה ולעלות על בית המשפט העליון בD9, הן על חברי הכנסת המקדמים תוכניות משיחיות מקדשיות או הלכתיות כחוק המדינה על חשבון טיפול באפליה בלאומנות, בדיכוי בכיבוש וגזענות. אין לכך שום מקום במדינה דמוקרטית ליברלית שפויה המאמינה בחירות ושוויון של כל תושביה ואזרחיה, ואין אף מדינה בעולם שתתמוך באפרטהיד הלאומני המוצע לנו בידי השלטון הלאומני המולך עלינו ומבטל כל יום סעיף נוסף במגילת העצמאות.

 

העבר הכתוב, יליד ייסורי הגלות, התקוות המיסטיות הנואשות בדבר הגאולה הקרבה והמשיחיות הנוקמת, המצדיק אפליה, גזענות, לאומנות או משיחיות, קורבנות, סנהדרין ומקדש, או זה העוסק בהלכות מלכים לרמב"ם או בדיני הריגת ילדי גויים (תורת המלך), דינו להישאר בספרים כעדות על העבר ועל ההיסטוריה, ועל נושאי לימוד ויצירה שהעסיקו את העם היהודי במהלך אלפיים ושש מאות שנות גלות ואין דינו לשלוט בהווה ובעתיד ולסכן את עתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו.

 

נקרא 406 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים