Skip to content

1VSDAT

חמישי, 11 אוקטובר 2018 18:42

כתובת בת 2,000 שנה המציינת לראשונה את שמה המלא של ירושלים (רחל אליאור)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

"אזכירך לברכה ציון
בכול מאודי אני אהבתיך, ברוך לעולמים זכרך
גדולה תקותך, ציון, ושלום ותוחלת ישועתך לבוא
דור ודור ידורו בך ודורות חסידים תפארתך
המתאוים ליום ישעך
וישישו ברוב כבודך
זיו כבודך יינקו, וברחובות תפארתך יעכסו
חסדי נביאיך תזכורי, ובמעשי חסידיך תתפארי
טהר חמס מגוך, שקר ועול נכרתו ממך
יגילו בניך בקרבך, וידידיך אליך נלוו
כמה קיוו לישועתך, ויתאבלו עליך תמיך
לוא תאבד תקותך, ציון, ולוא תשכח תוחלתך
מי זה אבד צדק, או מי זה מלט בעולו?
נבחן אדם כדרכו, איש כמעשיו ישתלם
סביב נכרתו צריך, ציון, ויתפזרו כול משנאיך
ערבה באף תשבחתך, ציון, מעלה לכול תבל
פעמים רבות אזכירך לברכה, בכול לבבי אברכך
צדק עולמים תשיגי וברכות נכבדים תקבלי
קחי חזון דובר עליך וחלומות נביאים תתבעך
רומי ורחבי, ציון
שבחי עליון פודך
תשמח נפשי בכבודך".

 

שיר אקרוסטיכוני נפלא על ציון היא ירושלים, בן אלפיים חמש מאות שנה או אלפיים ושלוש מאות שנה, משירי הקודש ומתהילות נעים זמירות ישראל שהתגלו במגילות מדבר יהודה. כל הפרטים במאמר המצורף למטה אחרי ההסבר הקצר על התגלית הארכיאולוגית.

 

נחשפה כתובת בת 2,000 שנה המציינת לראשונה את שמה המלא של ירושלים

אבן ועליה הכתובת "חנניה בר דודלוס מירושלים" התגלתה בחפירות ליד בנייני האומה. ברשות העתיקות אמרו: "זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא".

 

כתובת אבן יחידה במינה מתקופת בית המקדש השני (המאה ה-1 לפני הספירה), המציינת את שמה של ירושלים באותיות עבריות בכתיב מלא, כפי שהוא מוכר בימינו, נחשפה במהלך חפירות ארכיאולוגיות בירושלים. האבן הוצגה לראשונה הבוקר (יום ג') במסיבת עיתונאים של רשות העתיקות ומוזיאון ישראל.

 

הכתובת נחשפה בחורף האחרון ליד בנייני האומה בירושלים, בחפירה שניהלה ארכאולוגית רשות העתיקות דנית לוי לפני סלילת כביש חדש, ביוזמת מוריה -החברה לפיתוח ירושלים, ובמימונה. במהלך החפירה נחשפו יסודות מבנה מהתקופה הרומית שנתמך בחוליות עמודים.

ארכאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, ד"ר יובל ברוך, ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, שקראו וחקרו את הכתובת, מציינים כי "כתובות מימי הבית הראשון והשני המציינות את השם ירושלם / ירושלים נדירות ביותר". לדבריהם, "נדיר אף יותר הוא ציון השם ירושלים בכתיב המלא כפי שמקובל לכתוב בימינו, ולמעשה, זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא. מופע כזה מוכר פעם אחת בלבד בתקופת בית שני, על מטבע מימי המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה). נדירות השם בכתיב המלא עולה גם מן המקרא, ששם העיר מופיע בו 660 פעם, ורק ב-5 מקרים, מאוחרים יחסית, הכתיב מלא (ירמיהו כו:יח; אסתר ב:ו; דה"ב כה:א; דה"ב לב:ט; דה"ב כ"ה:א)"


תודה לרשות העתיקות, למוזיאון ישראל ולווינט.

 

*****

 

לכבוד הממצא הארכיאולוגי החדש על ירושלים העתיקה אני מפרסמת את מאמרי על ירושלים שבכתב, ירושלים של ההיסטוריה בת שלושת אלפי השנים ירושלים של הפולמוס, השירה והחלום, של ההר, המקדש הברית הכהונה והדמיון, של שירת הקודש, הנבואה והחזון.

״כי ירושלים היא מחנה הקדש״: עיר הקודש במסורות עתיקות בין היסטוריה לחזון


רחל אליאור

 

"כי ירושלים היא מחנה הקדש והיא המקום שבחר בו מכל שבטי ישראל כי ירושלים היא ראש מחנות ישראל":

'וכשבאה [הנשמה] לגן עדן יש שם עמוד אחד של ענן ונוגה המעורב זה בזה ועשן סביביו
ועמוד נעוץ מלמטה למעלה לשער ירושלים של מטה [...] וגן עדן זה מאיר באור של מעלה [...]
ומיכאל השר הגדול שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה זו לקרבן'.

 

ירושלים עיר הקודש היא עיר שעוררה המיה בלב יושביה ובלב עוזבי חומותיה, ועוררה ברוחם של אלה מבניה שהוגלו ממנה, חלמו עליה והתגעגעו אליה, כתיבה רבת השראה בשירה ובפרוזה לאורך אלפי שנים, שצרפה מציאות לדמיון, הלכה לאגדה וחלום לכיסופים. ירושלים היא עיר עתיקת ימים שקיומה מתועד ברציפות במשך שלושת אלפים שנה, מימי דוד, על פי המסורת המקראית, ולמעלה מזה על פי המסורת הכוהנית, הקושרת את ירושלים בימי אבות העולם ואבות האומה, מימי חנוך, נח ומלכיצדק, אברהם ויצחק. ירושלם, היא שלם, היא ירושלים, הייתה מאז ומעולם נושא לסיפורים מקודשים ולמסורות כתובות מופלאות, שכורכות בברית נצחית ממד אלוהי ומלאכי, וממד ארצי וכוהני, מכיוונים בלתי צפויים.

 

ירושלים נזכרת 821 פעמים במקרא בשמות ירושלם וציון, בהקשרים רבים ושונים, אך למרבה הפלא איננה נזכרת אף לא פעם אחת בחומש. העיר נזכרת לראשונה בקיצור נמרץ בספרי יהושע ושופטים כמקום מושבו של העם היבוסי, והיא נזכרת כעירו של דוד המלך, אשר מלך בה שלושים ושלוש שנה (שמואל ב ה ה), אחרי שלכד את 'מצודת ציון היא עיר דוד' (שם, ה ז; ט) והביא אליה את 'ארון ברית אדני'. באחרית ימיו, בעקבות מפקד העם של המלך, ומגפת הדבר שנגרמה בעטיו, הקים בגורן ארונה היבוסי מזבח, על פי דבר ה' בפי גד הנביא, במקום בו נגף המלאך המשחית את ישראל "וישלח ידו המלאך על ירושלם" (שם, טז). המזבח הוקם במקום בו נראה לדוד המלאך המשחית, הוא מלאך ה' בגורן ארונה היבוסי (שמואל ב, כד, טז-כה). גורן ארונה, על פי מסורת ספר חנוך השני מן הספרים החיצונים, הוא מקום ממנו חנוך בן ירד נלקח לשמים ובו בנו מתושלח הקים מזבח (שם, טז). חנוך בן ירד (בראשית ה, כא-כד) אשר זכה להיות ראשון צופי חזון המרכבה, הקשורה לתשתית האלוהית של המקום המקודש שבו שכנה מרכבת הכרובים במקדש, ראה בחזונו: "בית גדול והוא בנוי אבני בדולח...שכיפתו הייתה כעין שביל הכוכבים והמאורות וביניהם היו כרובי אש" (ספר חנוך א, יד, יא ).

 

עוד זכה חנוך להיות ראשון הלומדים לקרוא, לכתוב, להעיד ולחשב את מחזורי לוח השבתות השמשי, בכוחו של ידע שמימי שרכש מן המלאכים (ספר היובלים ד, יז-יח). חנוך, עליו נאמר בסדר עבודה עתיק שנמצא בין מגילות מדבר יהודה: 'חנוך בחרתה מבני אדם ות[קחהו לכה להתהלך לפניכה] לעד [לשרת בהיכלכ]ה', [3] נלקח לשמים בראשון בחודש הראשון, ב-א' בניסן, ביום הפותח את השנה על פי הלוח המקראי (שמות יב, ב), מ"מקום ארונה" – "ויתאספו כאלפים איש ויבואו אל מקום ארונה אשר שם היה חנוך ובניו" (חנוך ב טז, ב), "וילקח אל השמים בחדש ניסן באחד לחודש" (שם, יט ב). מקום ארונה היה המקום שבו מתושלח בן חנוך מייסד הכהונה, הקים מזבח: 'וימהר מתושלח ואחיו וכל בני חנוך ויבנו מזבח במקום ארונה אשר שם נלקח חנוך' (שם, כ, א). זה הוא אף המקום שבו כיהן "מלכי-צדק כהן ומלך במקום ארונה לאמור בטבור הארץ אשר שם נברא אדם ושם יהיה אחרי כן קברו' (שם, כג, מה).

המקום מקודש, שבו נחצים גבולות הזמן והמקום, החיים והמוות, כשבני אנוש כגון חנוך ומלכיצדק, נלקחים לשמים, וישויות אלוהיות מתגלות לעין אדם, מקום הקשור בזיכרונות עתיקים של קהילות שונות, המספרות על 'הר ציון טבור הארץ' ועל 'ירושלים מחנה הקודש', על התגלות מלאך בגורן ארונה ובהר ציון, ועל מסורות הקשורות בסלע ציון ובמצודת ציון, קשור קשר הדוק למקום בו מוכרעים החיים והמוות בידי האל ומלאכיו, ולמקום קדוש הנודע בשם 'הר קודשי' ו'העיר אשר בחרתי', אשר בו נמצאים כרובים ומרכבה, כוהנים ומלאכים, מקום המחייב גבולות חמורים של קדושה והרחקה חמורה מכל טומאה, שכן בו שוכן האל ובו נכרתת ברית עולם. מקום זה, המתואר כ'ירושלים היא ראש מחנות ישראל', נזכר במסורות כוהניות שונות לאורך האלף הראשון לפני הספירה, הנקשרות במייסדי הכהונה, חנוך בן ירד, מתושלח, נח בן למך, שם בן נח, ומלכיצדק בן ניר כהן לאל עליון.

 

מסורת המזבחות הבריתות והקרבנות, הקשורה בהר ציון ובירושלים ממשיכה באברהם בן תרח, בלוי בן יעקב, בדוד בן ישי ובצדוק בן אחיטוב הכהן. שמות עתיקים אלה מעידנים קדומים ומתקופת האבות ומראשית תקופת המלוכה, ישובו ויוזכרו במסורות כוהניות שונות על ירושלים לאורך כל האלף הראשון לפני הספירה. אזכור נוסף של העיר, המעיד על זיקה חורגת מגבולות הזמן והמקום, וקשורה בנקודת הכרעה בין ברית לבין חורבן ובין חיי עולם לבין כיליון, נמצא בפרק יא של ספר מלכים א, שם נודעת נבואת חורבן לשלמה בן דוד ובניו, מפי הנביא אחיה השילוני, תוך כדי ציון ייחודה של ירושלים, הנזכרת שלוש פעמים כעיר אשר בה בחר אלוהים לשים את שמו לעדי עד, וכעיר הקשורה לדוד בן ישי ולשבט יהודה: "והשבט האחד יהיה לו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" (מלכים א, יא, יג). "וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה-לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א, יא, לב). "וְלִבְנוֹ, אֶתֵּן שֵׁבֶט-אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת-נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל-הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם" (שם, יא, לו).

 

בספר מלכים ב בפרק כא בפסוקים ד ו-ז, חוזרת ומודגשת הזיקה בין ירושלים לאלוהים ובין בית ה' לבית דוד ולעיר אשר האל בחר בה כדי לשכן את שמו: "בֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי... בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל-דָּוִד וְאֶל-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת-שְׁמִי לְעוֹלָם".


הן בימי דוד הן בימי שלמה, המלכים המשוררים, החולמים והמתפללים, מייסדי ממלכת יהודה ובוני המקדש, עמהם נכרתה ברית נצחית, הסיפורים והפסוקים המאדירים את ציון וירושלים, את בחירת בית דוד ושבט יהודה - כעיר אשר בה נגלה אלוהים לדוד ושלמה, ובה בחר למִשכן שמו ולבניין מקדשו, אלה המדגישים את זיקתה הנצחית לבית דוד, בונה המזבח בגורן ארונה ומשורר תהילת האל (שמואל ב, כד), ולשלמה בנו, בונה המקדש שהעלה קרבנות על המזבח והתפלל לשומע תפילה במקדש לפני המזבח (מלכים א ח) - הם רקע לאסונות שנגזרו משמים על ירושלים ועל יושביה, ולנבואות חורבן על העם ועל ממלכת בית דוד. כל אלה נגזרו כעונש על העיר שמלכיה, צאצאי בית דוד, לא שמרו את הברית המקודשת עם האל, ולא נהגו על פי מצוותיו, ותושביה שלא הלכו בדרכי צדק, וחטאו לאל והפרו את בריתו, הם שהביאו עליהם את חורבנה.

 

לעומת נבואות החורבן הרבות על ירושלים, בנבואת הנחמה הנודעת, בספר ישעיה, פרק נב, ירושלים מכונה ציון, על שם 'מצודת ציון' אותה כבש דוד (שמואל ב, ה, ז) ועל שם הכינוי הנרדף: 'מעיר דוד היא ציון' (מלכים א, ח, א) ובזיקה לפסוק 'מעם ה' צבאות השוכן בהר ציון' (ישעיה ח, יח) ובזיקה לפסוק קרוב בפרק כז בספר ישעיה, שם נאמר "בהר הקדש בירושלים". בנבואה זו, בדברי הנביא ישעהו, ירושלים מכונה לראשונה עיר הקודש, ושם מתוארת שיבת ה' לעירו:


עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ... הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי, יְרוּשָׁלִָם; ... מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב--מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.

קדושתה של ציון כעיר הקודש וכהר הקודש נזכרת פעמים רבות בספר תהלים המיוחס לדוד בן ישי, נעים זמירות ישראל (שמואל ב, פרקים כב-כג). כך למשל משורר בעל תהלים: "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי" (תהלים ב, ו); "קוֹלִי אֶל יְהֹוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה" (שם, ג, ה). הבחירה האלוהית בירושלים עיר הקודש, הקשורה בהר הקודש הוא הר ציון, כמקום בו בחר האל לשכן את שמו עד עולם, ובדוד בן ישי משורר תהלים, כובש מצודת ציון ובונה המזבח בגורן ארונה (שמואל ב, כד), מייסד משמרות הכהונה (דברי הימים א, כד) וחוזה חזון המקדש ותבנית מרכבת הכרובים (דברי הימים א כח, יא-יט), והבחירה בבית ה', הוא היכל הקודש או המקדש, ובעבודת הקדש, בשירי תהילה לירושלים ובמסורות הקשורות לבית דוד ושבט יהודה, עולה בבירור מלשון המקרא בכל חלקיו, מלבד בחומש.

 

מגילות מדבר יהודה, שכולן כתבי קודש שנכתבו במאות האחרונות שלפני חורבן בית שני, כוללות חיבורים לא נודעים, לצד שרידים מרוב ספרי המקרא בנוסחים שונים, מתקנות העדר מפליא זה של ירושלים בחומש בנוסח המסורה. המגילות שנמצאו באחת עשרה מערות בצוקי קומראן לחופי ים המלח, באמצע המאה העשרים, כוללות מבחר גדול של חיבורים מקודשים בשירה ובפרוזה. חלק גדול מחיבורים אלה קשור במפורש לירושלים ולמקדש, למזבח ולכ"ד משמרות הכהונה, לחנוך בן ירד, מייסד הכהונה, ראשון יודעי קרוא וכתוב, שהביא את לוח השבתות השמשי משמים, הלוח על פיו שרתו כ"ד משמרות הכהונה במקדש, הוא חנוך שנלקח לשמים מ'מקום ארונה', מקום המזבח מימי חנוך ומתושלח ומקום המזבח שבנה דוד בעיר דוד היא ציון, על פי ספר שמואל ב כד, יח-כה. מגילות שונות קשורות לדוד בן ישי, מחבר שירת הקודש שהושרה בעת העלאת הקרבנות במקדש, ככתוב ב'מגילת תהלים' מקומראן, טור כ"ז, שרבים משיריו נמצאו ב'שירות עולת השבת' וב'מגילת המזמורים'; וקשורות ל'כוהנים בני צדוק ואנשי בריתם' ששירתו בקודש בירושלים עיר הקודש ולמסורת הכהונה הגדולה מימי דוד ושלמה.

 

להמשך קריאת המאמר המלא לחצו כאן:

http://mikrarevivim.blogspot.com/search…

 

נקרא 4 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים