Skip to content

1VSDAT

רביעי, 24 אוקטובר 2018 19:58

מה עולה על דעתם להרביץ לנשותיהם (רחל אליאור)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

מה עולה על דעתם להרביץ לנשותיהם? מנין נובע רעיון עוועים זה? למה לא עולה על דעתם להרביץ לשכן או לבוס?

 

המילה פמליה, Family משפחה, נגזרת מהמילה הלטינית Famulus, שהיא משָׁרת ועבד. לראש המשפחה, הלא הוא האדון – הפטריארך - יש היתר בסדר הפטריארכלי המנוול להכות את משרתיו ועבדיו, כל אלה שהם חלק מפמליית העבדים המשרתים הכפופים לו. אשתו נמנית על קבוצה זו. אין פלא שהמילה משפחה והמילה שפחה בשפה העברית קשורות זו בזו.

 

במשנה תורה, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י, הסביר הרמב"ם את ההתר שניתן לבעל להכות את אשתו, הלא היא שפחתו החייבת לעשות את כל המוטל עליה לפי המשנה:

 

"כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן [בעבור בעלה] כופין אותה ועושה אפילו בשוט", וזאת משום ש"מעשה ידיה לבעלה... וצריכה לשמש לפניו" [שם כא א, ד].

 

היא חייבת לו כי הוא קנה אותה מאביה תמורת מוהר הבתולות והיא חייבת לשמש אותו כי הוא מפרנס אותה בתמורה, ואם איננה ממלאת את כל חובותיה לשביעות רצונו בכל יום מימי השנה, הוא כופה אותה לעשות זאת באמצעות הצלפה בשוט, אם רצונו בכך, כי הוא רשאי לעשות זאת על פי דין, כאמור לעיל, גם אם אינו ממש זכות זו, האיום קיים.


באירופה מעל מיטות רבות בעולם הנוצרי היה תלוי פרגול או שוט כביטוי לאדנותו של בעל הבית ולזכותו להכות את אשתו..

הסדר הפטריארכלי הכופה אדנות גברית על הנשים כבנות כנשים נשואות וכאמהות, הוא זה שלימד גברים ש'כל דאלים גבר' ושיש להם זכויות על גופה של האשה שקנו להם לאשה, וכשזו איננה ממלאת את חובותיה והופכת לאישה מורדת, מותר להם להרביץ לה.

 

הטלת אימה זו של הבעל על אשתו התבארה בדברי רבי נסים בן ר' ראובן גירונדי (1315-1376) , שכתב כביאור לדברי הרמב"ם: "אינה נקראת מורדת אלא מתשמיש, אבל ממלאכה לא, אלא באומרת 'איני עושה', היה כופה אותה בשוטים או שאינו זנה, או בית דין מוכרין לו מכתובתה בטובת הנאה, כדי שישכור עליה עבד או שפחה לשמשו, או היו משמתין אותה וכך אמר הגאון ז"ל":

 

דברים קשים אלה, המעידים על תפיסת האישה כעבד או שפחה לשם שימוש אדונה, ומלמדים על מעמדה המושפל, מדברים בעד עצמם.

 

לדעת חכמי הדורות פסוק התשתית של הסדר הפטריארכלי "והוא ימשול בך", שבו האשה היא עבד או שפחה, אינו בגדר תיאור מצב או עונש עתיק, אלא ציווי תקף תמיד: הגבר חייב למשול באשה, להטיל עליה את אימתו ולשלוט בה בכוח הזרוע, שכן זה רצון האל בשל חטאה בגן עדן.


כמובן, לא כל גבר היה אלים ולא כל אישה היתה אישה מוכה, ולא רק בגלל דיני הקניין אלא גם בגלל מכלול המורכבויות שחיי משפחה כרוכים בהם במקום שאין בו שום שוויון (הגבר למד, האישה בד"כ היתה בורה, הגבר פרנס בעוד שהאשה היתה נטולת פרוטה, רק הגבר ירש ואילו האישה לא ירשה, לגבר היה מעמד ריבוני בעוד שהאשה היתה רכושו וקניינו), אבל כדאי לזכור בבית הדין הרבני מאז ומעולם דנים על פי הלכות אישות לרמב"ם ועל פי תפיסת עולם 'נאורה' זו.


יש לבטל את הסדר הפטריארכלי ואת דיני המעמד האישי המושתתים על תפיסת עולם כוחנית ומפלה זו.

 

בספרי החדש "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", ירושלים: כרמל 2018, הסברתי בהרחבה את הרקע החוקי לתפיסת עולם זו ואת השלכותיה.

נקרא 12 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים