Skip to content

1VSDAT

רביעי, 18 מאי 2016 20:52

אם אין אני לי מי לי? וכשאני לעצמי מה אני? (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

ה"אני" אינו אשליה

 

כשאורי זוהר שואל "אני יפה?" הוא מתכוון לגופו.

כך גם כשאתם אומרים "אני רואה את עצמי במראה" או "אני הולך".

ברור שבמשמעות זו, המילה "אני" מייצגת דבר ממשי ולא אשליה.

 

מדענים ופילוסופים רבים מיחסים למילה זו משמעות שונה.

כשהם מדברים על ה"אני" או על ה"עצמי" הם מתכוונים למשהו מרכזי – משהו שמרגיש, רוצה ומחליט, ששוכן אי שם בתוך מוחנו ומהווה את עצמיותנו.

 

בהמשך המאמר אתייחס למילה "אני" במשמעות המיוחסת לה על ידי מדענים ופילוסופים אלה ואסביר מדוע, לדעתי, גם במשמעות זו ה"אני" אינו אשליה כפי שגורסים רבים מהם.

 

לדעתי, מוחות שהתפתחו בתהליך אבולוציוני חייבים להכיל בתוכם מנגנונים מובנים לייצוג העצמי.

למה?

כי מוח שנוצר בתהליך אבולוציוני נועד לשפר את יכולת ההישרדות של האורגניזם שהוא חלק ממנו וכדי לעשות זאת הוא חייב לדעת מהו אותו אורגניזם!

 

כנראה שה Temporoparietal junction מהווה חלק מרכזי ממנגנון זה אצל בני האדם.

מחקרים מהשנים האחרונות מראים שמנגנון זה ממלא את אותו תפקיד גם בבעלי חיים נוספים.

 

לכן, לדעתי, ה"אני" הוא מנגנון אמיתי המובנה במוח ולא אשליה.

 

מדוע נדרשתי לנושא?

 

בשל אותם מדענים ופילוסופים לא מעטים הטוענים שקיום ה"אני" הוא אשליה.

 

לדעתי אפשר לראות שטענה זו פרדוקסאלית מבלי להיכנס לפרטי ההצדקות הניתנות לה כיוון שהאשליה צריכה להשלות מישהו ואם אין כזה מישהו אז אין גם אשליה.

 

את סוג הטענות הנטענות על ידי שוללי ה"אני" אציג על ידי הפנייה למאמרים של מדענים/פילוסופים הנוקטים בהן.

 

המאמר הראשון הוא מאמר המסכם ספר של סם האריס:

המאמר דן במספר נושאים אבל תמצית דבריו בעניין ה"אני" היא זו:

 

ה"אני" הוא אשליה.

מה שאנחנו חווים כתחושה של "עצמי", חווה קבוע ובלתי משתנה, הוא למעשה מערכת בתוך מוחנו הנמצאת בשינוי מתמיד.

 

בקיצור – מה שהופך את ה"אני" לאשליה בעיני סם האריס היא העובדה שהוא מערכת הנמצאת בשינוי מתמיד ולא איזו נקודה קבועה במוח.

 

אבל – האם השינוי המתמיד באמת הופך משהו לאשליה? האם נחל שהמולקולות בכל נקודה בו מתחלפות כל הזמן והגלים נעים על פניו ממקום למקום הוא אשליה?

 

בעיני לא.
אני מניח שגם סם האריס לא חושב כך.

 

למעשה, כמעט כל דבר בעולם נמצא בשינוי מתמיד ולכן נכון לטעון שתחושת הקביעות של דבר כלשהו היא אשליה – אבל זו אינה טענה המאפיינת את ה"אני".

 

המאמר השני הוא ראיון שערך תומר פרסיקו עם סוזן בלקמור:

 

דבריה של בלקמור דומים לאלה של האריס אבל לדעתי יש בהם טעות נוספת. סוזן בלקמור טוענת שה"אני" הוא מם (רעיון) שאנחנו בסך הכל משכנעים את עצמנו בנכונותו.

 

אם תקראו את הראיון בעיון תגלו שמחשבה זו נמצאת בסתירה אפילו לנתונים שהיא עצמה מציגה.

בסתירה לטענה שמדובר ברעיון שאנחנו משכנעים בו את עצמנו, היא גם מצביעה על ה temporo-parietal junction כחלק מיוחד במוח שאחראי לתחושת ה"עצמי" (והרי לא ייתכן שחלק מיוחד במוח יוקדש לרעיון שאנחנו משכנעים את עצמנו בנכונותו).

 

לסיום אוסיף שלתובנה זו (בדבר הכרחיותו של מנגנון אמיתי – לא אשליה ולא מם במוחם של יצורים שנוצרו באבולוציה) יש השלכה משמעותית גם על האופן שבו אני רואה את האיום שעלול לנבוע מפיתוחן של מכונות חושבות.

 

מדענים ועתידנים רבים חוששים שהתפתחויות אלו עלולות להוביל למרד של המכונות נגד בני האדם.

 

אני יותר אופטימי בנושא זה ואנסה להרחיב על כך במאמר נוסף.

 

מיכאל רוטשילד

נקרא 1401 פעמים שונה לאחרונה ב- ראשון, 05 אוגוסט 2018 08:10

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

4 תגובות

  • קישור לתגובה שישי, 20 מאי 2016 12:13 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    בהמשך לתגובה הקודמת רצוי אולי לומר שהצגת ה"אני" כאשליה, בהיותה נסמכת על קיום מישהו שמושלה על ידי האשליה (כפי שאמרתי במאמר) היא בעצם ביטוי סמוי של כשל ההומונקולוס בכבודה ובעצמה.

  • קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 10:38 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    מישהו בפייסבוק העלה את הטענה שמה שהאריס ובלקמור מנסים להתמודד אתו הוא כשל הומונקולוס (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1)

    להלן תשובתי לטענה זו:
    אם מה שהם מנסים להתמודד אתו הוא כשל הומונקולוס, הרי שהם עושים זאת בצורה חסרת היגיון לחלוטין.
    מכיוון שהאדם כולו הוא תהליך אז להראות שגם תחושת העצמי היא תהליך אינו אומר שהתהליך הזה הוא לא "איש קטן" (שהרי גם האיש הגדול הוא תהליך, אז למה שהקטן לא יהיה?).
    כאמור, בלקמור טועה עוד יותר כאשר היא מכניסה את הממים לסיפור שהרי לא ייתכן מם שיש חלק במוח שמוקדש למם ספציפי אצל כל בני האדם ואצל בעלי חיים אחרים (שהמונח "מם" כמעט לא תקף אצלם בכלל).

    כשל הומונקולוס הוא כשל לוגי וככזה – הבעיה שבו היא לוגית וטיעונים נוירו אנטומים וממטיים בכלל לא מתמודדים אתו.
    במובן זה, גם ויקיפדיה העברית מחפפת ולא מסבירה את הטעות הלוגית.
    בסך הכל יש בטבע הרבה מופעים שבהם יש במובנים מסוימים הומונקולוס (ובחלקם אפילו מכנים אותו בשם זה כמו הומונקולוס הסנסורי (https://en.wikipedia.org/wiki/Postcentral_gyrus) או המוטורי.
    אפילו בתוך הדי אן אי יש מעין הומונקולוס (כתוב בשפת הגנים ההומאוטיים) שמגדיר את מבנה האדם השלם.

    כשל ההומונקולוס אינו נכון בהתמודדות עם תהליך ספציפי אלא באי הבנת העובדה שהסבר דבר כלשהו במונחים של עצמו, למעשה לא מסביר כלום (ספציפית במקרה של ה"אני" – מי שחושב שה"אני" הוא איש קטן צריך להסביר איך לאיש הקטן הזה יש "אני").
    משהו על כשלים מסוג זה הסברתי במאמר "רק על עצמי לספר ידעתי":
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=714:%D7%A8%D7%A7-%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%99&Itemid=197

  • קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 08:11 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    אברום:
    הטענה שכל דבר הוא אשליה היא טענה חסרת תוכן שכל מה שהיא יכולה להשיג הוא אי אבחנה בין דברים.
    ברור שהרקע חשוב אבל ברור שגם ההבדל בין התמונה לרקע חשוב.
    מי שאומר שהכל אשליה מיתר את המילה "אשליה" כיוון שתיאור שחל על הכל לא מיחד כלום ולכן הוא מיותר.
    קרא בעניין קרוב את מאמרי "הקיום הוא רק תיאוריה":
    http://1vsdat.org/index.php/component/k2/item/1197-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94

    בעניין המכונות – יש בנושא הרבה יותר עומק ממה שאתה כנראה חושב אני מדבר על משהו מהותי ולא על הערכת יכולתם (או זלזול ביכולתם) של חוקרי המוח.
    אבל את זה אשאיר למאמר מיוחד.

  • קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 06:31 הוסף ע״י אברום רותם

    אכן לקחת על עצמך אתגר גדול להתלבט עמו, עוד חוליה בשרשרת דורות מקדמת דנה. כדאי להוסיף ולדייק על השורש של הטענה ש"אני" הנו אשליה, לא קבוע וכ'ו, ופחות לקושש מחוץ ללב הסוגיה עם שאלה כמו האם זה במקום במח או לא.
    בקצרה מאד, בכתבים ממש עתיקים (2000 ומעלה), שגם כותביהם היו בני אדם חושים, כמונו פלוס מינוס, נמצא פרוש מדויק יותר לטיעון זה (שנכון, נלקח יותר מדי פעמים מחוסר העמקה בנאמר):
    1. הכל ארעי, דינמי משתנה ואינו קבוע, כך גם ה"אני".
    2. אם נשתמש בלוגיקה שנחנו בה, נגיע לסתירה, בה ניתן לשלול קיום עצמאי, העומד בפני עצמו, של כל דבר, כולל "האני".
    3. על סמך שיקולים לוגיים כאלה, אין דבר כזה "אני" עצמאי העומד בפני עצמו, במנותק לרקע המציאות/ בני אדם אחרים וכד'.
    4. הטיעונים: "אין אני" והטיעון "יש אני" שניהם שגויים/ שקריים. אין כל אפשרות מובנית במצאי שבידנו/ראשנו לאשש אותם .
    5. הסתירה נובעת מאופן הסתכלות שגוי ורווי הקשרים, אמוציות ונסיבתיות שמכסות ומונעות ראיה בהירה. רק השתחררות מהם תבהיר את העניין. השתחררות זו היא חוויתית, לא מילולית, שכן גם המילוליות היא מהות ריקה בפני עצמה, ללא רקע מתאים של מילים נוסםות, הסברים, הקשרים, זהות דוברם וכד'.
    6. לכן הדיון הוא לא אם קיים אני או לא קיים אני, אלא היכרות של התפיסה המעוורת והמטעה בין התודעה הפרטית שלנו לרקע בו אנו מצויים. במילים אחרות, כל דיון בינארי כזה - האני קיים קאני לא קיים, נדון לכישלון מראש.
    7. לא הייתי מודאג ממרד מכונות. עם כל חוקרי המח הנפלאים שמספרים עצמם לדעת על נפלאות המחקר של המח, אנו לא רואים ומבינים מה זו תודעת האני" בקרבנו, כשהבנת התודעה מתרחקת כמו אופק, כך שכיוצרי המכונות, אין מצע ליצירה של משהו שאין לנו מושג בו...
    הדאגה האמתית היא - כיצד נמנע מאוטונומיה המוענקת בימים אלה למכונות לגרום לפעילויות שפוגעות בנו וברווחתינו, כשבכלל לא התכוונו לכך. זה נעשה מאוטונומיה לא מבוקרת שניתנת למכונה. (למשל, רובוט שוטר שביכלתו לירות בעבריין מסוכן, רובוט צבאי שמטרתו היא השבתת/ חיסול האויב וכד').
    ובקריצה לאני שלנו הקיים ולא קיים, ננוחם.

התגובות האחרונות