Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:16

תפקידה של בת הקול

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
אל שתמיד עומד הכן לשרת את רבניו צריך מעת לעת לבטא את דעתו על העניינים שעומדים על הפרק ובת הקול שימשה בעידן התלמוד כאמצעי היעיל ביותר להבעת התמיכה האלוהית בעמדה זו או אחרת. אין כל פלא, אם כן, שהרבנים הרבו לשמוע בנות קול כל אימת שהם נזקקו לגיבוי אלוהי ביומרותיהם וגחמותיהם. הבעיה היא שבת הקול האלוהית לא תמיד הקפידה לשמור על קו עקבי ולעיתים קרובות היא הצליחה לסתור את דבריה הקודמים וכך לגמד עוד יותר את מי שאמור היה לשלוח אותה.
 
 
בית הלל יכול עתה לחגוג את נצחונו הסופי והמוחלט. בעבר אמנם כבר נקבע שמסורותיו של בית הלל עדיפות על המסורות שבידי בית שמאי ואולם עליונותו של בית הלל לא צוירה בצבעים חדים ובולטים ובניסוחים המעורפלים לא היה די בכדי לפגוע בלגיטימיות של בית שמאי:
 
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים - הלכה כמותנו והללו אומרים - הלכה כמותנו.
 
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם אך ההלכה היא כבית הלל.
 
שואלים: מאחר שגם אלו וגם אלו הם דברי אלוהים חיים מפני מה זכה בית הלל שתיקבע הלכה כמותו?
 
משיבים: ההלכה נקבעה לשיטתו של בית הילל מפני שהחכמים לבית הלל היו נוחים ועלובים והם נהגו ללמוד גם את דבריהם וגם את דברי בית שמאי ולא עוד אלא שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם.[1]
 
מנגד, עומדת לה עדות נוספת שחייבת הייתה לצנן במעט את תחושת הניצחון:
 
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים אבל הלכה כדברי בית הלל.
 
שואלים: היכן יצאה בת קול?
 
משיבים: רבי ביבי מסר בשם רבי יוחנן: ביבנה יצאה בת קול.[2]
 
בת קול שמאשרת את עליונותו של בית הלל ביבנה, מעוזם של הנשיאים לבית הלל, שקולה לצווים האלוהיים שהמלאך גבריאל דקלם באוזניו של הנביא מוחמד. את דברי המלאך, ובמיוחד אלו שאפשרו לנביא להכניס מעט גיוון בחיי הנישואין שלו, שמע רק בעל העניין העיקרי. הספקנים אמנם הורשו לפתח את הנושא אבל יש להניח שרק מעטים ניצלו את האופציה בעת שמוחמד ישב באוהלו מוקף בעשרים חסידים יוקדי אמונה. באותו אופן, קשה לראות את רודף הצדק שיבחר ביבנה כמקום מועדף להעלאת ספקות, ולו רק בשל העובדה שיבנה הייתה המקום היחיד בארץ ישראל בו ניתן היה לגייס כהרף עיין עשרים עבדקנים מבית הלל שהיו מאד רוצים לדעת מי זה שכל כך מתעניין ומה בדיוק מטריד את מנוחתו.
 
אנו יכולים רק לשער שכשם שבת הקול ביבנה קיבעה את עליונותו של בית הלל כך לבטח נשמעה בחצרות בית שמאי בת קול סותרת שהעניקה לגיטימיות מוגבלת לתורתם של בית הלל תוך שהיא מדגישה את עליונותם הברורה של חכמי בית שמאי. למרבה הצער, מסורת עליונותו של בית שמאי, אם אכן עלה על דעתו של מאן-דהו להמציאה, לא שרדה את החורבן ובגוועה עם אחרוני הרבנים של הפלג היא הותירה את הזירה פנויה לרבני בית הלל ולבת הקול שתמכה בעמדותיהם.
   
במאמר מוסגר נציין שאת המסורת על בת הקול שאשררה את עליונותו של בית הלל אנו מקבלים מידיו של שמואל, חכם שלבטח התגאה בעובדה שאביו זכה להימנות עם תלמידי רבי יהודה הנשיא, נכדו של רבן גמליאל שמככב בסיפור על תנורו של עכנאי. שמואל זה הסתמך על פסיקתה של בת הקול שנים רבות לאחר שרבי יהושע דחה מכל וכל את זכותה להתערב בשיח ההלכתי ונראה שבת קול שמצדדת בדבריו של רבי אליעזר השמותי יש לפסול על הסף בעוד שבת קול שמעניקה את הבכורה לבית הלל ראוי לאמץ בשתי ידיים. עם זאת, בת הקול של רבי אבא ושמואל אינה מעניקה לגיטימיות בלעדית לעמדת בית הלל ומבחינתה דעותיהם של בית שמאי הן לגיטימיות בדיוק באותה מידה. אדרבה, בית הלל הועדף לא בגלל נכונות עמדותיו אלא בשל שפלות הרוח של רבניו וניתן לשער שאם בת הקול הייתה מתעלמת מגינוני הצניעות המעושה ומבחינה בהתנשאות ובגאווה שאפיינו את בעלי השררה החדשים היא לבטח הייתה מסתכנת בהשתקה ופוסקת לטובת הכת המתחרה.
מתי הכריזה בת הקול על עליונותו של בית הלל, לפני מחלוקת התנור או אחריה? אם תאמר שסיפור תנורו של עכנאי קדם לפסיקת בת הקול אזי אין כל עילה להתעמרות הרבנית ברבי אליעזר שהרי התלמוד הירושלמי קבע:
 
כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג על פי חומרות בית שמאי וחומרות בית הלל על זה נאמר 'וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ'[א].
 
אם יבחר לנהוג על פי ההקלות של אלו ואלו אזי הוא יחשב כרשע.
 
על האדם, אם כן, לנהוג או כדברי בית שמאי, על החמרותיהם והקלותיהם, או כדברי בית הלל על החמרותיהם והקלותיהם.
 
כל זה נאמר עד שלא יצאה בת קול. אבל לאחר שיצאה בת הקול ההלכה היא תמיד כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה.[3]
 
רבי אליעזר, שנהג על פי חומרות וקולות בית שמאי, לבטח לא היה מוצא עצמו מותקף לפני פסיקתה של בת הקול וממילא עלינו להניח שמאבקו העיקש התרחש לאחר שכבר נקבע שכל העובר על דברי בית הלל חייב במיתה. במקרה זה נשאר לנו רק לתמוהה על חוסר עקביותה של בת הקול ששאלה 'מה לכם אצל רבי אליעזר (השמותי) שהלכה כמותו בכל מקום?' זמן לא רב לאחר שהצהירה שההלכה היא כבית הלל.
 
מכל מקום, הפשרה של בת הקול מן הסתם לא סיפקה את צרכיו השלטוניים של רבן גמליאל והוא כנראה דרש מרבי יהושע לאמץ את מוחו ולמצוא פתרון שיעלים אחת ולתמיד את המסורות המביכות של הכת היריבה. ההכרעה, אם כן, הייתה חייבת להיות מוחלטת ומוחצת ולרבי יהושע לא נותרה כל ברירה – בלחץ הנשיא הוא הפסיק את הדיון ההלכתי והפעיל את הסעיף התקנוני שאפשר לרוב להשתיק את קולו של אחרון הרבנים הגדולים לבית שמאי ולפסוק הלכה גם בניגוד למסורה, להלכות הקדומות ולחוות הדעת האלוהית.
 
השרירים הרבניים שהופגנו כלפי בת הקול אמורים היו לצרום גם לכל מי שהיה בקי במדרש האגדה הבא:
 
חנה, אימו של שמואל, אמרה 'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'[ב] ולחכמים נראה שדבריה באו לגונן על בנה מפני סכנה.
 
רבי אלעזר אמר: שמואל הורה הלכה בפני רבו וחנה ביקשה עליו שלא ייענש בידי שמיים שנאמר 'וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי'[ג].
 
שואלים: מה הקשר בין שחיטת הפר להבאת הנער בפני עלי?
 
משיבים: כך היה המעשה:
 
אמר עלי למקריבי הקורבן: קראו לכהן שיבוא וישחט.
 
ראה אותם שמואל שהיו מחזרים אחר כהן שיבוא לשחוט את הקורבן, אמר להם: למה לכם לחזר אחר כהן? שחיטה בידי מי שאינו כהן אף היא כשרה!
 
הביאו את שמואל בפני עלי. שאל אותו עלי: מנין לך שלהדיוט מותר לשחוט את הקורבנות?
 
ענה לו שמואל: האם כתוב בתורה 'ושחט הכהן'? הלא כתוב רק 'והקריבו הכהנים'[ד] ולכן מצוות הכהונה חלה רק משלב קבלת דם הקורבן במזרקים. מכאן שלשחיטה אין צורך בכהן.
 
אמר עלי לשמואל: יפה אמרת ובכל זאת מורה הלכה בפני רבך אתה וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה מידי שמיים.
 
אז באה חנה וצווחה בפניו: 'אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה'[ה].
 
אמר עלי לחנה: הניחי לי להענישו ואבקש רחמים שייתן לך האל גדול ממנו.
 
אמרה לו חנה: 'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'.[4]
 
סיפור דומה אנו מוצאים גם במסכת עירובין:
 
תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו.
 
אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמה אני אם יחיה זה עד סוף השנה.
 
לא הוציא התלמיד שנתו.
 
שאלה אימא שלום את רבי אליעזר: האם נביא אתה?
 
ענה לה רבי אליעזר: לא נביא אנוכי ולא בן נביא אלא כך קיבלתי מרבותי - כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.[5]
 
הרבנים, בלהיטותם לבצר את מעמדם וכבודם, קבעו שאסור לאדם להורות הלכה בפני רבו אפילו אם היה בינו לבין רבו י"ב מיל[6]. הוראה זאת, למרבה הצער, לא הורחבה במידה שתגן גם על כבודו של האל ורבי יהושע לא חשב פעמיים לפני שלימד הלכה לפני אלוהיו. למען האמת, רבי יהושע לא רק לימד הלכה לפני האל, הוא לימד הלכה את האל! התלמוד, בכל מקרה, לא מזכיר דבר בקשר למוות חטוף כלשהו.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
קהלת ב:יד
[ב]             
שמואל א' א:כז
[ג]             
שמואל א' א:כה
[ד]             
פרפרזה של ויקרא א:ה
[ה]             
שמואל א' א:כו


[1]      
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים - הלכה כמותנו והללו אומרים - הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחים ועלובים היו ושונים דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם.
(עירובין יג:ב)
[2]      
יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים אבל הלכה כדברי בית הלל. היכן יצאה בת קול? רבי ביבי מסר בשם רבי יוחנן: ביבנה יצאה בת קול.
(ירושלמי, ברכות ט:א)
[3]      
כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר 'וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ'. כקולי אילו ואילו נקרא רשע. אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהם או כדברי בית הלל כקוליהם וכחומריהם. הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה.
(ירושלמי, יבמות ט:א)
[4]      
'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'. אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה שנאמר 'וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי'. משום ד'וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר' הביאו הנער אל עלי? אלא אמר להן עלי: קראו כהן ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב 'ושחט הכהן'? 'והקריבו הכהנים' כתיב - מקבלה ואילך מצות כהונה מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אתיא חנה וקא צוחה קמיה: 'אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה'. אמר לה: שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה. אמרה ליה: 'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'.
(ברכות לא:ב)
[5]      
ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני - כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
(עירובין סג:א)
[6]                  
רמב"ם, יד החזקה, הלכות תלמוד תורה ה:ג
נקרא 7307 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה שלישי, 21 אפריל 2015 07:52 הוסף ע״י שי

    מדרש האגדה שצירפת הוא רק עוד דוגמא אחת מיני רבות לכירסום של הכת הפרושית במעמד הכהונה וצמצום סמכותם ע"י המצאת סיפורים שכלל לא קשורים למציאות.ומאידך שוב פעם האדרת מעמדם וסמכותם לדרגות חדשות.

התגובות האחרונות