נושא האלטרואיזם – התנהגות שלכאורה משרתת את הזולת ולא את הפרט הנוקט בה – משך את תשומת ליבם של חוקרי האבולוציה ומכחישיה מאז ומתמיד.
מרבית ההסברים האבולוציוניים שהוצעו בנושא נכונים, לדעתי – הן אלה המסבירים התנהגויות אלטרואיסטיות מסוימות באמצעות שיקולים מתחום תורת המשחקים והן אלה הרואים בהתנהגויות אלטרואיסטיות אחרות תוצר לוואי של ברירת שארים.
לא אחזור כאן על ההסברים הנ"ל כיוון שכל מי שמתעניין בנושא כבר קרא אותם או חשב עליהם בעצמו (מי שרוצה לרענן את זכרונו בעניין מוזמן לעשות זאת באמצעות הקישורים שבראשית המאמר).
מאמרון זה נועד להצביע על נקודת מבט נוספת על הנושא – נקודה שהיא לדעתי חשובה מאד, במיוחד מכיוון שהיא מתייחסת ישירות לתחושותינו ולא רק להתנהגויות שניתן להסביר בדרכים שונות מבלי לייחס להן כוונה.
אז בואו נתחיל.
אנחנו – כבני אדם – כמו כל היונקים – רק יותר – צוידנו במוח מפותח שאחד מתפקידיו העיקריים הוא גיבוש מודל של העולם – מודל שעל פיו אנחנו יכולים לחזות את תוצאות מעשינו באופן "חישובי" ולחסוך מעצמנו ביצוע בפועל של מעשים שהיו עלולים להזיק לנו.
חלק גדול מן המידע שעליו מושתת המודל מגיע אלינו באמצעות החושים אבל חושים אלה מספקים לנו רק מידע פיזיקאלי ומידע זה אין בו די כדי לחזות את התנהגותם של יצורים חיים מורכבים.
כדי לחזות את התנהגותם של אלה עלינו "להבין מה עובר עליהם" – כלומר – לזהות באופן כלשהו את תחושותיהם הפנימיות.
הבעיה עם תחושות פנימיות (קואליה) היא שאנו חשים אותן באופן בלתי אמצעי. על חוסר האפשרות להעביר תחושות אלו ביעילות באמצעות תקשורת רגילה כבר נשפך דיו רב המאופיין במשפטים כמו "אי אפשר להסביר לעיוור את תחושת הצבע האדום".
מדובר כאן בחוויה בלתי אמצעית של החווה – כזו שקשה מאד להעביר באמצעי כלשהו למישהו אחר – וכזו שבוודאי אינה עוברת למישהו אחר כאשר החווה כלל אינו מנסה להעביר אותה.
אז איך בכל זאת אנחנו מבינים מה עובר על אחרים?
מכיוון שבמוחנו מצוי "מודל" שלהם – מודל שנועד לשרת אותנו בחיזוי התנהגותם.
מודל זה אמור לספק לנו מידע משוער גם על תחושותיהם אבל את זה, כאמור, אפשר לעשות רק על ידי כך שמודל זה יגרום לנו ממש לחוש את מה שהם כנראה חשים!
מודל זה אמור לספק לנו מידע משוער גם על תחושותיהם אבל את זה, כאמור, אפשר לעשות רק על ידי כך שמודל זה יגרום לנו ממש לחוש את מה שהם כנראה חשים!
מנגנון זה הוא שגורם לאנשים לבכות בסרטים (ראה פסקה על סרטים בהמשך המאמר) או לחוש כעס אמיתי לנוכח עוול שנעשה לאחר.
עכשיו – מה יותר טבעי, כאשר אנו חווים חוויה בלתי נעימה, מלנסות לסכל את גורמיה של אותה חוויה?
עכשיו – מה יותר טבעי, כאשר אנו חווים חוויה בלתי נעימה, מלנסות לסכל את גורמיה של אותה חוויה?
לכן די ברור שכאשר אנחנו סובלים את סבלו של האחר במסגרת פעולת המודל המדמה אותו במוחנו, ננסה להקל על סבלו כדי לסבול פחות בעצמנו!
הצגה מקוצרת של כל הנ"ל היא זו.
התגובות האחרונות