Skip to content

1VSDAT

שני, 18 פברואר 2013 17:03

אמפתיה ואלטרואיזם (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(25 מדרגים)
 
אמפתיה ואלטרואיזם:
 
 
במאמרי על המוסר הסברתי שאחד הדברים המאפשרים לנו לקוות לקיומו של מוסר אוניברסאלי הוא העובדה שכולנו תוצרים של אותו תהליך אבולוציוני. אחד המרכיבים המרכזיים בתחושות המוסריות שלנו הוא האמפתיה שאנו חשים כלפי אחרים וההתנהגות האלטרואיסטית שאנו מסוגלים להפעיל בעקבותיה. מאמר זה מנסה לתת הסבר אבולוציוני לקיומם של האמפתיה והאלטרואיזם.
 
נושא האלטרואיזם – התנהגות שלכאורה משרתת את הזולת ולא את הפרט הנוקט בה – משך את תשומת ליבם של חוקרי האבולוציה ומכחישיה מאז ומתמיד.
 
מרבית ההסברים האבולוציוניים שהוצעו בנושא נכונים, לדעתי – הן אלה המסבירים התנהגויות אלטרואיסטיות מסוימות באמצעות שיקולים מתחום תורת המשחקים והן אלה הרואים בהתנהגויות אלטרואיסטיות אחרות תוצר לוואי של ברירת שארים.
 
לא אחזור כאן על ההסברים הנ"ל כיוון שכל מי שמתעניין בנושא כבר קרא אותם או חשב עליהם בעצמו (מי שרוצה לרענן את זכרונו בעניין מוזמן לעשות זאת באמצעות הקישורים שבראשית המאמר).
 
מאמרון זה נועד להצביע על נקודת מבט נוספת על הנושא – נקודה שהיא לדעתי חשובה מאד, במיוחד מכיוון שהיא מתייחסת ישירות לתחושותינו ולא רק להתנהגויות שניתן להסביר בדרכים שונות מבלי לייחס להן כוונה.
 
אז בואו נתחיל.
 
אנחנו – כבני אדם – כמו כל היונקים – רק יותר – צוידנו במוח מפותח שאחד מתפקידיו העיקריים הוא גיבוש מודל של העולם – מודל שעל פיו אנחנו יכולים לחזות את תוצאות מעשינו באופן "חישובי" ולחסוך מעצמנו ביצוע בפועל של מעשים שהיו עלולים להזיק לנו.
 
חלק גדול מן המידע שעליו מושתת המודל מגיע אלינו באמצעות החושים אבל חושים אלה מספקים לנו רק מידע פיזיקאלי ומידע זה אין בו די כדי לחזות את התנהגותם של יצורים חיים מורכבים.
 
כדי לחזות את התנהגותם של אלה עלינו "להבין מה עובר עליהם" – כלומר – לזהות באופן כלשהו את תחושותיהם הפנימיות.
 
הבעיה עם תחושות פנימיות (קואליה) היא שאנו חשים אותן באופן בלתי אמצעי. על חוסר האפשרות להעביר תחושות אלו ביעילות באמצעות תקשורת רגילה כבר נשפך דיו רב המאופיין במשפטים כמו "אי אפשר להסביר לעיוור את תחושת הצבע האדום".
 
מדובר כאן בחוויה בלתי אמצעית של החווה – כזו שקשה מאד להעביר באמצעי כלשהו למישהו אחר – וכזו שבוודאי אינה עוברת למישהו אחר כאשר החווה כלל אינו מנסה להעביר אותה.

אז איך בכל זאת אנחנו מבינים מה עובר על אחרים?
 
מכיוון שבמוחנו מצוי "מודל" שלהם – מודל שנועד לשרת אותנו בחיזוי התנהגותם.
מודל זה אמור לספק לנו מידע משוער גם על תחושותיהם אבל את זה, כאמור, אפשר לעשות רק על ידי כך שמודל זה יגרום לנו ממש לחוש את מה שהם כנראה חשים!
 
מנגנון זה הוא שגורם לאנשים לבכות בסרטים (ראה פסקה על סרטים בהמשך המאמר) או לחוש כעס אמיתי לנוכח עוול שנעשה לאחר.
עכשיו – מה יותר טבעי, כאשר אנו חווים חוויה בלתי נעימה, מלנסות לסכל את גורמיה של אותה חוויה?
 
לכן די ברור שכאשר אנחנו סובלים את סבלו של האחר במסגרת פעולת המודל המדמה אותו במוחנו, ננסה להקל על סבלו כדי לסבול פחות בעצמנו!
 
הצגה מקוצרת של כל הנ"ל היא זו.
 
*
יש במוחנו מודל המדמה את האחר.
*
מודל זה נחוץ לנו כדי לחזות את התנהגות האחר ולכן עודדה האבולוציה היווצרות של כזה מודל.
*
מכיוון שהדרך היחידה בה יכול מודל מעין זה להבהיר לנו מה חש האחר היא על ידי כך שיגרום לנו לחוש את תחושותיו, הוא גורם לנו להשתתף בסבלו ובשמחותיו (זו האמפתיה).
*
פעולה אלטרואיסטית היא פעולה שאנו עושים כדי לסכל את הסבל שגורם לנו סבלו או להגביר את ההנאה שגורמת לנו הנאתו.
 
ועוד יותר בקיצור:  האמפתיה היא תוצר לוואי הכרחי של יכולתנו לחזות את פעולותיו של האחר.
 
זה בעצם הרעיון, והוא נראה לי כל כך מתבקש שממש מפליא אותי שלא שמעתי אותו בעבר.
 
שימו לב לעובדה שעד לנקודה זו עסק המאמר במדעי הכורסה – כלומר – בניתוח שמבוסס כולו על היגיון ועל אינטרוספקציה ואינו מסתמך על ממצאי ניסוי.
 
עם זאת, אחרי שחשבתי על הדברים הנ"ל התחלתי לחפש ממצאים רלוונטים. מסתבר שיש רבים.
 
אחד מהם (שאליו אפשר להיחשף גם מבלי לעזוב את הכורסה) הוא האופן בו אנחנו מושפעים מסרטים:
 
הסרטים הם בעצם מעבדה מצוינת לבדיקת ההשערה שהצגתי.
בחיים האמיתיים, בגלל מורכבותם, קשה להבדיל בין המקורות השונים לתחושותינו ולדחפינו וכל פעולותינו נובעות משקלול של תחושות ודחפים רבים.
 
בסרטים אנחנו נתקלים בדמויות שאין לנו דעות קדומות לגביהן, איננו חייבים להן דבר, איננו תלויים בהן ואיננו מאוימים על ידן.

כל תחושותינו כלפיהן נובעות מהזדהותנו אתן או מן העוול שגרמו לדמויות שאנו מזדהים אתן.
 
ואכן בסרטים אנחנו חווים באופן מזוקק שמחה, צער, כאב, אהבה, פחד וכעס….של אחרים.
 
השני הוא קיומם של נוירוני מראה:
 
כ 20% מן הנוירונים המופעלים במוחנו בעקבות פעולה או תחושה כלשהי, מופעלים בו גם כאשר אנו צופים באחר שמבצע את אותה פעולה או חווה את אותה תחושה.

נוירונים אלה נקראים נוירוני מראה והם נתגלו במוחותיהם של בני אדם ושל קופים. אני מניח שהם קיימים גם בסוגים נוספים של בעלי חיים.
 
על פי האינטרפרטציה שלי –  נוירונים אלה הם המנגנון שעודדה האבולוציה "כדי" לאפשר את תחושתו הבלתי אמצעית של בעל הנוירונים לגבי המתרחש בנפשו של האחר. כשלים בהתפתחותם ובפעולתם של נוירונים אלה מקושרים לא פעם לסוגים מסוימים של אוטיזם ואכן סוגים רבים של אוטיזם מתבטאים בחוסר יכולת "להיכנס לראשו" של האחר.
 
בקישור זה תוכלו לצפות בפרופסור רמצ'נדראן מסביר ניסויים שנערכו כדי לזהות את השפעתם של נוירוני המראה על תחושותינו והתנהגותנו (הוא גם מנסה להסיק מסקנות מסוימות על התפתחותן אבל בנושא זה הוא ככל הנראה טועה כיוון שמסקנתו נסתרת על ידי הימצאותם של נוירונים אלה גם אצל הקופים).
 
דה ואל ופרסטון מתארים במאמרם זה תובנות דומות לשלי אבל נראה שהם עוצרים "מסקנה אחת מוקדם מדי" כשאינם עומדים על העובדה שהאמפתיה עוזרת לנו להבין בעלי חיים אחרים גם אם אלה אינם שייכים לקבוצה או אפילו למין הביולוגי שאליו אנחנו משתייכים (וזה הרי חשוב כי אפילו לשם יצירת הקבוצה נחוצה אמפתיה).
 
 
 
 
 
 
 
 
גרסה ראשונה של מאמר זה ראתה אור באתר הידען www.hayadan.org.il
 
מאמרון קצר על היתרון ההסברי של התיאור שהבאתי במאמר הנוכחי תוכלו לקרוא בקישור זה.
 
מיכאל רוטשילד
נקרא 242 פעמים שונה לאחרונה ב- ראשון, 05 אוגוסט 2018 08:30

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

13 תגובות

  • קישור לתגובה שישי, 13 אפריל 2018 11:54 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    על פסיכופתים, סוציופתים ואמפתיה
    https://curiosity.com/topics/this-trait-separates-psychopaths-from-everyone-else-according-to-a-yale-study-curiosity?utm_campaign=daily-digest&utm_source=sendgrid&utm_medium=email

  • קישור לתגובה שבת, 03 דצמבר 2016 18:34 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    כפי שציינתי, האמפתיה היא תוצר לוואי של המנגנונים הנחוצים לנו לשם חיזוי התנהגותו של האחר.
    כמובן שמעבר לאמפתיה יש דחפים נוספים המשפיעים על התנהגותנו.
    דחפים אלה פועלים לא אחת בכיוון ההפוך לזה של האמפתיה ומביאים, בסופו של דבר, להתנהגויות אגואיסטיות מובהקות.
    הצבעתי בעבר על התפתחות של דחפים כאלה בשלבים מאוחרים יותר באבולוציה (למשל בתגובה למאמר "על מוסר וסמנטיקה": http://www.1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/2013-02-21-15-56-25/item/1078-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94#comment14185 )
    לאחרונה נתקלתי בדוגמה נוספת, מאד אקטואלית לזמננו ולאזורנו:
    http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.3140201

  • קישור לתגובה ראשון, 02 אוגוסט 2015 15:44 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ועוד אחת:
    https://www.youtube-nocookie.com/embed/vnVuqfXohxc?rel=0&%3bshowinfo=0

  • קישור לתגובה ראשון, 26 אפריל 2015 19:25 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    דוגמה נחמדה:
    http://mashable.com/2014/12/15/turtle-upside-down/

  • קישור לתגובה שבת, 13 דצמבר 2014 19:21 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    המאמר התפרסם לראשונה באתר הידען, בנובמבר 2010.
    http://www.hayadan.org.il/yet-another-word-on-altruism-1311103
    שנה מאוחר יותר התחלתי לשלוח גרסא אנגלית שלו לכמה מדענים בתחום.
    כמעט אף חד לא ענה.
    עכשיו יצא הספר הזה:
    http://www.amazon.com/Altruistic-Brain-How-Naturally-Good/dp/0199377464/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1418424972&sr=8-1&keywords=The+Altruistic+Brain%2C&pebp=1418424980244

    הזמנתי את הספר.
    מעניין לדעת אם מדובר בגלגול של המאמר שלי.

  • קישור לתגובה ראשון, 15 ספטמבר 2013 11:28 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    אלון:
    אתה מקשקש ומראה שאפילו לא הבנת את המאמר.
    חלומות פז.
    פרופסור מיקולינסר התייחס לדברים במלוא הרצינות ולמעשה הם הובאו לו לראשונה בידי שליח (לא אני העברתי לו אותם).
    הוא הביע התלהבות באזני אותו שליח.
    הקשר אתי נוצר מאוחר יותר.
    כאמור - לא רק הוא בסיפור אבל - הכי חשוב - לא הבנת דבר מן הנטען במאמר.

  • קישור לתגובה שבת, 14 ספטמבר 2013 21:51 הוסף ע״י אלון

    ככל הנראה פרופ' מיקולנסקר לא רצה להשבית את שמחתך ולציין בפנייך שכל סטודנט (שנה א') לפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית יודע את הדבר היטב.
    נוירוני המראה, שהתגלו ב-1995, איששו את המנגנון הממשי שהוצג תיאורטית ע"י פסיכולוגים שנים רבות קודם לכן.

  • קישור לתגובה ראשון, 11 אוגוסט 2013 06:19 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ובטעות לא הבחנתי בכך שהמגיב הראשון דווקא הזדהה (טוב, נו, חלקית)

  • קישור לתגובה ראשון, 11 אוגוסט 2013 06:16 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    הפליאונתוךןג => פליאונתולוג
    מיקולינסקי => מיקולינסר

  • קישור לתגובה ראשון, 11 אוגוסט 2013 06:04 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    השם במאמר נשמט בטעות אבל שמו של המגיב האלמוני נשמט כנראה במתכוון ולא בלי סיבה.
    בין האנשים שקראו את המאמר והתלהבו ממנו ניתן למנות את פרופסור חיים וולפסון שהיה בזמן כתיבתו דיקאן הפקולטה למדעים מדוייקים באוניברסיטת תל אביב, פרופסור יואל רק - הפליאונתוךןג הידוע מאוניברסיטת תל אביב, פרופסור מריו מיקולינסקי - ראש החוג לפסיכולוגיה במרכז הבין תחומי ופראנץ דה ואל - אחד החוקרים הבחירים בעולם בתחומים הנידונים במאמר.
    ברור שהמגיב כלל לא הבין את נושא המאמר שעיקרו אינו הצבעה על הקשר בין אמפתיה לאלטרואיזם אלא הסבר האמפתיה

  • קישור לתגובה שבת, 10 אוגוסט 2013 22:50 הוסף ע״י אלון

    ברור.
    זה מאמר של מיכאל רוטשילד.
    חבל שלא חתם בשמו. בכל אופן הוא טרח בהכנתו..

  • קישור לתגובה שבת, 10 אוגוסט 2013 20:58 הוסף ע״י עדי אביר

    אלון,

    המאמר אינו חתום ולכן על מנת למנוע כל ספק ברצוני לציין שהוא נכתב על ידי 'עגלתו של חילוני' שמנהל בלוג עצמאי באתר.

    לי אישית אכן אין שום ידע בפסיכולוגיה ולכן איני נוהג להתבטא בתחום זה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 10 אוגוסט 2013 20:04 הוסף ע״י אלון

    הסיבות לאלטרואיזם נחקרו לרוב בספרות המקצועית בפסיכולוגיה. כולל כמובן ההסבר של הפחתת הסבל האמפתי.
    ככל הנראה, אין לך גישה למקורות מידע אקדמאים בתחומי הידע הרלוונטי.
    לא נורא.. (:

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים