Skip to content

1VSDAT

שני, 29 נובמבר 2010 12:59

האל המתפלל

'הקדוש ברוך הוא', האל הרבני החדש והמשופר שהחליף את יהוה הנוקם והנוטר של הכוהנים, נועד לשמש כ'סופר רבי', מודל-חיקוי אידיאלי שמדגים לנו כיצד יש לפסוע בדרך הישר של הרבנים. הרבנים תיארו לנו האל שמניח תפילין, מתעטף בטלית ומתפלל בתקווה שאנו נאמץ את הדוגמה ונתנהג בדיוק כמוהו. עם זאת, המסר המחנך שואב את משמעותו מגשמיותו ומוחשיותו של האל שהרי אפילו העבדקן הנלהב ביותר יהיה חייב להודות שאל רוחני מלמדנו שניתן להסתפק בהנחת תפילין מליציות ולצאת ידי חובה בהתעטפות בטלית מטפורית.
 
 
שבת, 21 אוגוסט 2010 17:42

ידו של האל

הפרשנים הגדולים ייחסו את הניסוחים המאנישים ללשונם הציורית של כותבי התנ"ך וראו בהם לא יותר מאשר מטפורות, משלים או מליצות פיוטיות. להוכחת טענותיהם הם הביאו מספר דוגמאות מייצגות והניחו שקוראיהם יבינו מעצמם שניתן למצא הסבר משכנע לכל ההתבטאויות המביכות שמצאו את דרכן לספר הספרים. אנו לא ניתפס להכללות ונבדוק בעצמנו אם בכל מקרה ומקרה באמת ניתן להלביש על הלשון התנ"כית את מליצות השיר שיגאלו את הפסוק מפירושו הפשוט או שגלימת המשל ומטפורה אינה מסוגלת לכסות את כל הניסוחים וגם היא משאירה את האל במלא גשמיותו ומוחשיותו.
 
 
שישי, 20 אוגוסט 2010 10:17

מותו של משה

את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 18:23

ההתגלות על הר סיני

כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 18:22

איספקלריות מאירות

סברה אחת אומרת שכל הנביאים ראו את האל רק במטושטש דרך מראות או חלונות עכורים ורק משה ראה אותו דרך אספקלריה צלולה. אחרים גרסו שכל הנביאים דיברו עם האל מבעד וילון ורק משה דיבר עימו פנים אל פנים ויש אפילו מי שהסיק שהעוברים על גדות ים סוף ראו את בורא העולם דרך חלונות שנפערו בכרסי אמהותיהם. כך או כך, ברי המזל זכו לראות בבירור את האל הגשמי והממשי בעוד שהאחרים נאלצו להסתפק בבואתו בלבד.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:46

התגלויות לאחר ימי משה

האל חזר לבקר את נבחריו גם אחרי ימיו של משה והתנ"ך מתאר לנו מספר מקרים בהם האל דמוי האדם שב להלך עלי אדמות.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:42

ההתגלויות למשה

ההתגלויות לאבות אינן אלא קדימון קצר להתוועדויות התכופות והממושכות שהאל נהג לקיים עם עבדו משה. להתגלויות הללו חשיבות עליונה שכן רק הן מוכיחות שמשה באמת היה נביא יהוה ולא סתם עוד איזה זקן הזוי שקולות אלוהיים מהדהדים בראשו. בכל מקרה, גם בעלי המקראות וגם רבני עידן התלמוד מעולם לא ניסו לרמוז שמשה לא ראה את פניו, כפותיו ואחוריו של בורא השמיים והארץ ולא קיבל הוראות וציוויים ישירות ממנו.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:36

התגלויות לפני משה

העובדה שהאל אמור להיות חסר כל גשמיות לא הפריעה לו לחשוף את דמותו וצורתו בפני לא מעט יחידי סגולה. הדחף להתגלות כפה על חכמי ימי הביניים לרקוח תירוצים מתירוצים שונים בנסיון להסביר איך אל רוחני ומנותק מצליח למצוא את עצמו במחיצת ברואיו. לכותבי התנ"ך וחכמי עידן התלמוד הדבר לא הציק כלל ונראה שעד לימיו של רבי סעדיה גאון איש מהם לא העלה על דעתו שהאל אינו גשמי ומוחשי ושהוא אינו נוהג לשחק תפקיד פעיל בתסריטים התנ"גיים והרבניים.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:05

יהוה אש אכלה

אם לאל אכן אין גוף וצורה אזי הפסוק 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' חייב להיות לא יותר מאשר אלגוריה יפה. למרבה ההפתעה חכמי עידן התלמוד מעולם לא היססו לנצל לצרכיהם את האל יוקד האש ולהוכיח בכך שאלוהיהם הוא לא רק לוהט ומקרין אבל גם מאד גשמי ומוחשי. בכך הם גם מוכיחים שדבריהם מעולם לא גלשו לתחום האלגוריה והם מבטאים אך ורק את המחשבות העמוקות שתמיד העסיקו אותם.
 
 
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:04

אלמלא מקרא כתוב

החכמים לא היססו לעגן את מוסרי ההשכל שלהם בדרש חסר שחר שהתעלל ועיוות פסוקים תמימים ושוחרי טוב. המדרשים ההזויים לימדו את החכמים תובנות שאפילו הם עצמם התקשו לעכל ואם ידי חז"ל לא היו כבולות על ידי הפסוקים עצמם יש להניח שהם היו פוסלים על הסף את כל האמיתות המדהימות שהמקראות כפו עליהם. בין השאר, הפסוקים אילצו את הרבנים להאמין שמשה תפס את הקדוש ברוך הוא בבגדו בדרך שאדם תופס את חברו, שהקדוש ברוך הוא עמד לידו, שהוא הניף מניפה על יעקב לסוכך עליו או שהוא התעטף כשליח ציבור והראה למשה את סדר התפילה.
 
 
עמוד 1 מתוך 2

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים