Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:20

תפקידו של האל

סיפור תנורו של עכנאי אמור היה להכשיר את הפוטש הרבני ולהעניק גושפנקא אלוהית להשתררותו של בית הנשיא. כרגיל במקרים אלו, את המסרים הרבניים ניתן להעביר רק באמצעות רמיסת כבודו של השחקן המשני בדרמות התלמודיות – בורא השמיים והארץ שתמיד עומד נכון לשרת את הרבנים ולגבות את כל גחמותיהם.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:19

חרטת המנצחים

רבן גמליאל, בכוח שררתו, כפה על הרבנים שסרו למרותו לרמוס ולנדות את הסמכות התורנית הגדולה בדורה. עם זאת, נצחונו לא שרד את מותו ולאחר פטירתו הרבנים מיהרו לבטל את פסיקותיו ולהביע בכל דרך אפשרית את הערצתם לרב הקשיש שלא הסכים לכוף את גבו בפני העריצות השלטונית של הנשיא.   
 
 
הכניעה לרוב הדורסני אינה הכרח המציאות ובמהלך השנים הגילדה פיתחה הרבה מעקפים שמנעו מהרוב המספרי להשליט את דעתו על מיעוט שאחז בקבלת אבותיו ועל בודדים שנחשבו כגדולים בתורה. רבי אליעזר, לו רק היה ניתן לו פתחון פה, היה לבטח מביא ראיות רבות שסותרות את סירוסו של שבריר הפסוק 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת', עליו רבי יהושע ביסס את כל טיעוניו.
 
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:17

הניצול הציני של הדרש הרבני

לאחר שהחכמים ביטלו את זכות קיומם של הנביאים והשתיקו את בת הקול הם יכלו ליטול לעצמם את הזכות לדרוש את התורה בכל דרך שתתאים לצרכיהם ולסחוט מפסוקיה את הנרטיב הרבני הגדול שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומחייב את נאמניהם להישמע לכל מצוותיהם ולצעוד בדרך הישר שרק הם רשאים להתוות.  
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:16

תפקידה של בת הקול

אל שתמיד עומד הכן לשרת את רבניו צריך מעת לעת לבטא את דעתו על העניינים שעומדים על הפרק ובת הקול שימשה בעידן התלמוד כאמצעי היעיל ביותר להבעת התמיכה האלוהית בעמדה זו או אחרת. אין כל פלא, אם כן, שהרבנים הרבו לשמוע בנות קול כל אימת שהם נזקקו לגיבוי אלוהי ביומרותיהם וגחמותיהם. הבעיה היא שבת הקול האלוהית לא תמיד הקפידה לשמור על קו עקבי ולעיתים קרובות היא הצליחה לסתור את דבריה הקודמים וכך לגמד עוד יותר את מי שאמור היה לשלוח אותה.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:15

המאבק חסר הפשרות

לפני חתימת המשנה, ולבטח בתקופת יבנה, כמאה ועשרים שנה מוקדם יותר, ההלכה היהודית עדיין לא קובעה במסמרות ורבנים מקומיים פסקו הלכות על סמך המסורות שבידם, חלקם אף בניגוד להלכות הנהוגות היום. מכאן נוכל להסיק שבמוקד המחלוקת לא עמדה הסוגיה ההלכתית אלא שאלה חשובה הרבה יותר: שאלת סמכויותיו של הנשיא וזכותו להשליט את מרותו על חברי גילדה שעד אז נהנו מאוטונומיה שיפוטית רחבה למדי.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:12

הסיפור ורקעו

השיטה הרבנית מאופיינת על ידי ניכוסה המונופוליסטי של ה'אמת' והפקעתה מכל שאר האנושות, השתלטות על האל והפיכתו למכשיר להשגת יעדי הגילדה, הסתרת הזלזול באל מאחורי מסך של תשבחות נבובות, הצרת חופש פעולתו של האל, הכפפתו למועצת מנהלים סמכותית והפיכתו למודל חיקוי נשלט וממושמע. במקביל הרבנים עשו שימוש ציני בפסוקים תמימים שמלכתחילה יועדו לצרכי התעמולה הכוהנית ולא לצרכי שטיפת המח הרבנית וניצלו פסוקים אלה לביסוס עליונותם החברתית ורווחתם הכלכלית. המאפיינים הללו נחשפים באמצעות מספר רב של מדרשים וסיפורים שמדגימים וממחישים פן זה או אחר של מסע הפרסום ויחסי הציבור של הרבנים ואולם, לצד כל אלה קיים סיפור אחד שמצליח לשלב את כל המאפיינים השונים לתמונה אחת, שלמה, מלאה ומספקת. סיפור זה ממחיש לא רק את היוהרה הרבנית, את זלזולם בבורא העולם ואת תחושת העליונות שליוותה אותם לכל אשר יפנו אלא גם את יכולתם הוירטואוזית לעוות כל פסוק שוחר טוב ולהתלות בכל עדות מפוקפקת בחתירתם המתמדת לשלטון ושררה - זהו הסיפור על המחלוקת שהתעוררה ביבנה בנוגע לתנורו של עכנאי.
 
 

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים