מנותקים מהמודרנה, מבוצרים מאחורי חומות האמונה ומחוסנים מכל סכנות ההגיון, התנאים המשיכו לפצח את הרמזים שהאל שתל בתורתו הקדושה ובעזרתם הם שבו וגילו את כל עקרונותיה של הקוסמולוגיה המיתולוגית של התנ"ך – הארץ השטוחה, הרקיע הקשיח, השמש הקטנה שמהלכת ברקיע השמיים, השאול שנמצא בתוך מי התהומות, גן העדן שנמצא על ידו וחלונות השמים שמאפשרים לשמש לצאת עם ערב אל מחוץ לכיפת הרקיע ולשוב לעת בוקר לצידה הפנימי. חכמי ארץ ישראל שפעלו בדור האחרון של התנאים ובתקופת האמוראים כבר נחשפו לקדמה ההלניסטית והחלו לאמץ את שיטתם הקוסמולוגית של הפילוסופים היווניים אבל עד לנפילת החומות שמנעו את חדירת ההלניזם, רבני ישראל היו בטוחים שהתהומות רבצו מתחת לארץ השטוחה והרקיעים כיסו אותה מעל. תמונת העולם הזאת המשיכה להלך בבבל עד לתקופת הגאונים.  

הרבנים רוצים שנאמין שהמדע משתנה בקצב בו הם מחליפים גרביים בעוד שהדת היא נצחית ובלתי משתנה. הסיסמה הזאת רחוקה מהאמת כרחוק מזרח ממערב. המדע אמנם פורץ לתחומים חדשים ובונה עבורן פרדיגמות משופרות אבל תורות מדעיות ששרדו מספר רב של נסיונות הפרכה כנראה תישארנה יציבות לאורך זמן. הדת, לעומת זאת, נמצאת במרדף מתמיד אחר המודרנה ולכן היא חייבת לעדכן את אמיתותיה חדשות לבקרים. מסתבר שאת היציבות ניתן למצוא במדע והדת היא זאת שעוברת תהפוכה אחר תהפוכה.

רוקמי המיתולוגיה הרבנית טוענים שהדת היא נצחית ויציבה בעוד שהמדע משנה את אמיתותיו חדשות לבקרים. המציאות מראה אחרת ומי שבאמת יבדוק את הנושא יגלה שהדת היהודית היא זאת שכל הזמן משנה את אמונותיה בתגובה להתפתחויות המדעיות, מחקריות ורעיוניות של ה'מודרנה'. במאמר זה אני מציג, בסדר כרונולוגי, 44 פירושים רבניים לפסוק מקראי אחד ומראה שהפרשנים תמיד התאמצו לפרש את פסוקי התנ"ך לאור תכתיבי ה'מודרנה' המשתנה. לעזרתי באים סמכויות גדולות דוגמת רבי יוחנן בן זכאי, רבי יוחנן, ריש לקיש, הרמב"ם, רבי יצחק אברבנאל, המלבי"ם והרב זמיר כהן שמוכיחים שהקידמה היא זאת שגוררת אחריה את הדת והיהדות היא זאת שתמיד ממהרת ליישר קו עם המודרנה.

הרבנים מאמינים שכל האמיתות האלוהיות כבר הוצפנו בתורה ונחשפו על ידי חכמי התלמוד. הם טועים. מסתבר שהאל 'הצפין' בתורתו רק אמיתות מדעיות חסרות כל שחר והרבנים לא הצליחו לדלות מהמקראות דבר זולת הבלים תקופתיים, ידע מיושן ואמונות טפלות. במאמר זה אני מראה כיצד שני גדולי ישראל, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, פיצחו את הרמזים שהאל שתל בתורתו וחשפו לא יותר מאשר דעות שעלולות לגרום לכל ילד בכיתה ה' להתפתל מאי נוחות. רבנים שנכשלו בהבנת הנקרא אינם יכולים לצפות שנקבל את שאר דבריהם כאמת מקודשת ובמאמר זה אני שואל אם הטעויות העובדתיות של חכמי התלמוד אינן כורתות את הענף עליו יושבים כל רבני ימינו ואם הסתירות שהמציאות מטיחה בעולם הרבני אינן שוללות את תקפה של הדת היהודית כולה.