Skip to content

1VSDAT

האם הדתיים מצליחים להאמין?

האם הדתיים נותנים למילה "אמונה" את אותה משמעות שנותנים לה אתיאיסטים?

מדוע אנחנו חווים "אדום" כפי שאנחנו חווים אותו? מדוע אנו חשים "כאב" כפי שאנו חשים? או, באופן כללי – מדוע תחושות מסוימות נתפסות אצלנו כפי שהן נתפסות?

אדם דתי בשם יצחק א. ניסה להפריך את הטיעונים שהעליתי בפרק זה. את מכתבו ואת תשובתי הכללית אני מביא במאמר זה. את התייחסויותיי המפורטות לטיעוניו אני מביא כתגובה בסוף המאמרים הרלוונטיים.  
פורסם ב שמות מתחלפים
רביעי, 25 יוני 2014 18:20

התכתבות עם 'יהודי שיודע'

ההתכתבות הבאה החלה כשנוצר קשר עם אדם שכינה את עצמו בשם 'יהודי שיודע'. לבקשתו שלחתי לו את המאמר 'ילדיה של מיכל העקרה', אותו בחרתי באפן מקרי מכל המאמרים שדנים בסתירות שמצאו את דרכם לספרי המקרא. משם התפתחה התכתבות שלדעתי חושפת בבירור את ההבדלים בין דפוסי החשיבה של החרדים לאלו של החילוניים. להערכתי, 'יהודי שיודע' מתמצא היטב בכל הנושאים אליהם גלש הדיון ואני שמח שניתנה לי ההזדמנות להחליף דעות עם אדם שמסוגל לייצג בכבוד את הדת היהודית ואמונותיה.
בחלומם הרטוב הכוהנים ראו את עצמם במרכזו של עם ישראל, מוקפים בטבעת של שומרי ראש משבט לוי ורחוק יותר, בשנים עשר שבטי ישראל שהיו אמורים לסור למרותם ולדאוג לרווחתם. בעולם הפנטזיות שהכוהנים טוו לעצמם, המשכן, אוהל המועד שהכיל אותו וכלי הקודש שבתוכו ניצבו בתוך המחנה הכוהני ושימשו רק את המשרתים בקודש. מאידך, מסורות אחרת מדברות על אוהל מועד שהיה נטוע מחוץ למחנה, גם בימים בהם עם ישראל כבר היה אמור לנהוג על פי התרשים הכוהני ונשאלת השאלה אם האל שהכתיב למשה את כל התורה לא באמת ידע היכן הוא נועד עם בכיר נביאיו.
פרדוקס הסחטן, טעותו של חתן פרס נובל ומו"מ עם מדינות ערב
על חשיבותו של מודל נכון לייצוג המציאות
 
האם הגבינה שהפיל העורב מעידה על צבעו?
 
לא בכל מקרה, טענות השקולות זו לזו מבחינה לוגית, שקולות גם מבחינה מעשית.
 
פרדוקס נובע תמיד מטעות בשיקול.
 
פרדוקס הוא מצב שבו שתי דרכי חשיבה לגיטימיות לכאורה מובילות אותנו למסקנות סותרות.
 
פרדוקס בוחן הפתע
 

במאמר על פרדוקסים של התייחסות עצמית הזכרתי את פרדוקס בוחן הפתע כאחת הדוגמאות המורכבות שראויות למאמר נפרד.

הנה המאמר הנפרד.
 
רק על עצמי לספר ידעתי – פרדוקסים של התייחסות עצמית
 

דיונים על דת ואמונה מזמנים לנו לא אחת – ביודעין או שלא ביודעין – גם את הדיון בבעייתיותה של התייחסות טענות אל עצמן. ההיבט המרכזי של בעייתיות זו היא העובדה שהתייחסות עצמית היא טעות לוגית המובילה לפרדוקסים רבים.

 
עמוד 1 מתוך 5

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים