Skip to content

1VSDAT

הרבנים מאמינים שכל האמיתות האלוהיות כבר הוצפנו בתורה ונחשפו על ידי חכמי התלמוד. הם טועים. מסתבר שהאל 'הצפין' בתורתו רק אמיתות מדעיות מיושנות ופרימיטיביות והרבנים לא הצליחו לדלות מהמקראות דבר זולת הבלים תקופתיים, ידע מיושן ואמונות טפלות. במאמר זה אני מראה כיצד שני גדולי ישראל, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, פיצחו את הרמזים שהאל שתל בתורתו וחשפו לא יותר מאשר הבלים שגורמים לכל ילד בכיתה ה' לגחך בזלזול. רבנים שנכשלו בהבנת הנקרא אינם יכולים לצפות שנקבל את שאר דבריהם כאמת מוחלטת ובמאמר זה אני שואל אם הטעויות העובדתיות של חכמי התלמוד אינן כורתות את הענף עליו יושבים כל רבני ימינו ואם הסתירות שהמציאות מטיחה בעולם הרבני אינן שוללות את תקפה של הדת היהודית כולה.           
פורסם ב השיטה הרבנית
שלישי, 31 ינואר 2012 14:05

יינו של רב הונא מחמיץ

המעניין בתשדיר פרסומת זה הוא הקשר הישיר בין מעשיו של הצדיק לתגובה האלוהית. האל מיהר להפוך את יינו לחומץ כשרב הונא חרג מאיזו שהיא מסגרת דמיונית ועבר עבירה זניחה ושולית כלשהי והוא הפך את החומץ חזרה ליין כשרב הונא הכיר בטעותו והבטיח לתקן את דרכיו.
 
 
חמישי, 12 ינואר 2012 17:05

בשעה שעלה משה לשמי מרום

האגדה הרבנית רוויה בסיפורים על מפגשים פרטיים, וממילא גם בלתי ניתנים לאימות, שנערכו בין האל לנבחריו. בסיפור זה, משה תפס את האל לומד פרק משניות וניצל את ההזדמנות להעברת שלושה מסרים סמויים שכולם, איך לא, מעצימים את הנרטיב הרבני. 
 
 
ראשון, 04 דצמבר 2011 10:59

תנורו של עכנאי

אין ספק שהדוגמה הטובה ביותר לנוהג הרבני להכפיף את העובדות למוסרי ההשכל הוא הסיפור על תנורו של עכנאי. גם הסיפור הזה, בדומה לסיפור על האי והארמונות של הקבצן שניאורסון, אינו יכול שלא לרתק את השומע:
 
 
חמישי, 21 אוקטובר 2010 11:47

רבי עקיבא ואימו של עז הפנים

רבי עקיבא בן יוסף נחשב לעמוד התווך של הדת היהודית ולאות ומופת לכל הרבנים שבאו בעקבותיו. ניתן רק להניח שהשקר שיצא מפיו בעת שהבטיח להכניס את אימו של עז הפנים בשערי גן עדן לימד את ממשיכי דרכו שאין שום פסול בשימוש בכזבים ושקרים לקידום מטרותיהם הכיתתיות והאישיות. בהקשר זה ניתן גם לבדוק הבטחות דומות שניתנו על ידי דמויות מופת אחרות ולגלות שרבני ישראל לקו לא רק ביוהרה חסרת גבולות אלא גם בנטייה להבטיח מה שאף בן תמותה אינו יכול לקיים.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:20

תפקידו של האל

סיפור תנורו של עכנאי אמור היה להכשיר את הפוטש הרבני ולהעניק גושפנקא אלוהית להשתררותו של בית הנשיא. כרגיל במקרים אלו, את המסרים הרבניים ניתן להעביר רק באמצעות רמיסת כבודו של השחקן המשני בדרמות התלמודיות – בורא השמיים והארץ שתמיד עומד נכון לשרת את הרבנים ולגבות את כל גחמותיהם.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:19

חרטת המנצחים

רבן גמליאל, בכוח שררתו, כפה על הרבנים שסרו למרותו לרמוס ולנדות את הסמכות התורנית הגדולה בדורה. עם זאת, נצחונו לא שרד את מותו ולאחר פטירתו הרבנים מיהרו לבטל את פסיקותיו ולהביע בכל דרך אפשרית את הערצתם לרב הקשיש שלא הסכים לכוף את גבו בפני העריצות השלטונית של הנשיא.   
 
 
הכניעה לרוב הדורסני אינה הכרח המציאות ובמהלך השנים הגילדה פיתחה הרבה מעקפים שמנעו מהרוב המספרי להשליט את דעתו על מיעוט שאחז בקבלת אבותיו ועל בודדים שנחשבו כגדולים בתורה. רבי אליעזר, לו רק היה ניתן לו פתחון פה, היה לבטח מביא ראיות רבות שסותרות את סירוסו של שבריר הפסוק 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת', עליו רבי יהושע ביסס את כל טיעוניו.
 
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:15

המאבק חסר הפשרות

לפני חתימת המשנה, ולבטח בתקופת יבנה, כמאה ועשרים שנה מוקדם יותר, ההלכה היהודית עדיין לא קובעה במסמרות ורבנים מקומיים פסקו הלכות על סמך המסורות שבידם, חלקם אף בניגוד להלכות הנהוגות היום. מכאן נוכל להסיק שבמוקד המחלוקת לא עמדה הסוגיה ההלכתית אלא שאלה חשובה הרבה יותר: שאלת סמכויותיו של הנשיא וזכותו להשליט את מרותו על חברי גילדה שעד אז נהנו מאוטונומיה שיפוטית רחבה למדי.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:13

רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הורקנוס היה החכמים הבודדים לבית שמאי שהצליחו לשרוד את המרד הגדול ולהשתלב במערכת החדשה שקמה סביב הנשיאים לבית הלל. עם זאת, הקשיש הקפדן לא הצליח להשתחרר מהמסורות שלמד בצעירותו והוא המשיך לדגול במסורת הקדומות גם לאחר שרבני בית הלל התחילו להגמיש את ההלכה ולהתאימה לצרכי השליטים ועושי דברם.
 
 
עמוד 1 מתוך 2

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים