בהגדרה שלה למושג 'ציונות' חב"ד היא אכן תנועה ציונית. על פי ההגדרות של הציונים עצמם, לעומת זאת, חב"ד היא תנועה אנטי-ציונית מובהקת ששואפת למוטט את ה'ציונות' של אבות האומה ולהחליפה ב'ציונות' החרדית שרוצה לנכס לעצמה את 'ארץ ציון וירושלים' ולהקים בה משטר תיאוקרטי שנשלט על ידי רבנים, רצוי כאלו שחברים בכת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש.

בעבר, חב"ד הייתה חסידות בתנופה שזכתה באהדתם של ציבורים גדולים והצליחה לגייס לשורותיה מספר רב של חסידים חדשים. כיום העמותות המרכזיות של חב"ד בארץ ישראל נמצאות בהליכי פירוק ומתקבלת התחושה שהחסידות כולה מתדרדרת לפשיטת רגל. מי אחראי למהפך? כיצד נפלה החסידות המפוארת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא? מה צריכים להבין הצעירים התמימים שתורמים לחסידות את זמנם, משאביהם ועתידם? מה אמורות החסידויות האחרות ללמוד מהצרות שפוקדות את חב"ד? אילו מסקנות צריכים להסיק האנשים שתורמים לחב"ד ולמוסדות חרדיים באופן כללי?  

נניח שמזוקנים לבושי שחורים היו עוצרים אותך ברחוב ומבקשים ממך להניח תפילין, לקרא קריאת שמע ולברך 'ברוך אתה אדוננו המשיח ישוע בן מרים'. לא היית עושה צעקות ומזעיק את המשטרה? מדוע, אם כן, אתה מתמסר בקלות למזוקנים לובשי שחורים שעוצרים אותך ברחוב ומבקשים ממך להניח תפילין ולברך 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד'? האם אינך מבין שהחב"דניקים אינם מעוניינים במצווה אלא בשלוש מטרות סמויות: לגיטימציה של תנועת חב"ד והמשיחיות המוקצנת שהיא מנסה להחדיר לתורת ישראל, הרחבת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש ז"ל/שליט"א וגיוס חסידים חדשים לכת המיסיונרית שהופכת בני נוער מבולבלים למדקלמי סיסמאות ששונאים את הקדמה, ההשכלה, הדמוקרטיה ושלטון החוק?     

כולם רוצים בטובתי: פוליטיקאים, בחורות צעירות, עורכי דין שמנסים להעביר לי מיליוני דולרים וכמובן, מצילי הנפשות שרוצים לעזור לי לקיים מצוות בפרהסיה. אני מתרגש ומודה לכולם אף שקצת פחות רצון להטיב היה מתקבל די בברכה.

חב"ד, בעזרת יחסי ציבור מעולים, הצליחה לבנות לעצמה תדמית של חסידות שכל מטרתה היא להטיב עם היהודים ולעזור להם בכל זמן ובכל מקום. האמת היא כמובן הרבה יותר מורכבת אבל חב"ד לימדה את חסידיה ותומכיה לייחס כל התנגדות או ביקורת למישורים פסיכולוגים-אמוציונלים ולטעון שההתנגדות לחב"ד מונעת משנאה, חוויות ילדות קשות ו/או פגם אישיותי אחר כלשהו. מסתבר, עם זאת, שהסלידה מחב"ד אינה נחלתם הבלעדית של משכילים חילוניים והמבקרים הקשים ביותר של החסידות, וכת פולחן האישיות שצמחה מתוכה, הם החרדים והדתיים עצמם.

לקט הכתבות והמאמרים הבא חושף את העויינות של רוב הזרמים החרדיים לפלג המשיחיסטי שהפך לכת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש ומאמין שהאדמו"ר שמת ב-1994 עודנו נמצא בין החיים ושהוא עתיד לשוב אלינו כמלך ומשיח 'תכף ומייד ממש'.

את המאמר המרתק הבא כתב הרב הליטאי, יעקב משה סגל, כמענה לשאלתו של המחזיר בתשובה דניאל בלס. להערכתי מאמר חשוב זה מתאר ומסביר את יחסם העויין של הליטאים לחב"ד ולאדמו"ר האחרון שלה. חב"ד האולטרא-ימנית אהודה מאד על צעירים ימניים שמחשיבים את עצמם ל'יהודים' אף שהבנתם ביהדות המסורתית היא לכל היותר אפסית. הליטאים, לעומתם, הם המומחים האולטימטיביים בהלכותיה ורזיה של הדת היהודית ומבחינתם חב"ד היא כת של כופרים שמעדיפה את פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש על פני היהדות של גדולי ישראל.

למאמרו של הרב סגל יש, להערכתי, חשיבות עצומה משום שהוא מראה שחב"ד מרחיקה את עצמה משאר הזרמים החרדים בעודה משתמשת ביהדות ככסות לדת חדשה בה הרבי מליובאוויטש, בדיוק כמו ישוע הנוצרי, ישתף את ההנהגה יחד עם הקב"ה. אני ממליץ לכל מי שאינו רוצה להשתתף בכפירה החבדית, שבהכרח תביא ליצירתה של יהדות חדשה, לקרוא את המאמר וללמוד אילו שאלות כדאי לשאול את המיסיונרים המחייכים שרק רוצים 'לזכות אותו במצוות תפילין'. 

המאמר פורסם במספר אתרים, רובם חרדיים. הגרסה הנוכחית התפרסמה בתאריך 23.5.09.

אף אל לא מגלה לנביאים את צפונות העתיד. הם מנחשים את הבאות ומנסחים את 'נבואותיהם' בעמימות שתאפשר לחסידיהם לפרשן בהתאם לאירועים שיתרחשו בפועל. ניחושים מושכלים פוגעים פה ושם במטרה אבל ברוב המקרים ה'נביאים' טועים ומטעים. אני מצליח לנחש את העתיד רק לעיתים מאד רחוקות. גם אחוזי הקליעה של ה'נביא' ירמיהו אינם מהמשובחים. עולה על שנינו הרבי מליובאוויטש ז"ל/שליט"א שכישלונותיו הנבואיים מעולם לא הפריעו למעריציו לראות בו את גדול הדור, נביא, מלך ומשיח. מאמר זה מציג את אחד מכישלונותיו המביכים ביותר ושואל אם חברי כת פולחן האישיות שקמה סביבו באמת  צריכים להקריב את עתידם עבור הזיות שכנראה לעולם לא תתגשמנה. 

החב"דניקים מאמינים שהרבי היה נביא האלוהים שחזה את בואו של המשיח שבמקרה גם הוא הינו לא אחר מאשר הרבי מליובאוויטש עצמו. כהוכחה לטענותיהם, הם ממהרים לצטט את נבואותיו הנבחרות של הרבי וביניהן הנבואה שהרב ישראל מאיר לאו, באותה עת רבה הראשי של תל אביב, יתמנה תוך פחות משנתיים לרב הראשי לישראל. הרב ישראל מאיר לאו, שיזכה לימים טובים וארוכים, עודנו מהלך בקרבנו ולכן כתבתי אליו וביקשתי שיאמת את הסיפור המסופר עליו. הרב אכן אישר את הסיפור אך תשובתו מאפשרת לנו להעלות גם את אפשרות שבמקרה זה הרבי הסתמך על השפעתו וכישוריו הפוליטיים ולא רק על רוח הקודש. מכתבו של הרב לאו גם מעורר אותנו לשאול מדוע החסידות מסתפקת בדוגמיות ואינה מפרסמת את כל נבואותיו של הרבי כדי שגם אנו נוכל לוודא שהוא מעולם לא טעה וכל דבריו אכן התגשמו עד לפרט האחרון.

בהזיותיו של דון קישוט, דולצינאה הצטיירה כגבירה כלילת יופי ושלמות. בהזיותיהם של חסידי חב"ד, הרבי מליובאוויטש מצטייר כגדול הדור, נביא, מלך ומשיח. מה נוכל להסיק מהדמיון בין הרבי מליובאוויטש לדולצינאה? מה יכול דון קישוט ללמדנו על מעריציו של הרבי?  

חב"ד טוענים שהמיסיונרים הצעירים שהם משלחים בשעונות חיוניות תמימות רוצים רק לזכות יהודים במצוות הנחת תפילין. המציאות היא הרבה יותר מורכבת הצעירים שייפלו בפח יעברו שטיפת מוח ויהפכו לחיילים בכת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש שם הם ילמדו לסגוד לאדמו"ר האחרון של חב"ד, לשנוא את מדינת ישראל ואת הציונות, שלטון החוק, הדמוקרטיה, הקדמה, המדע, חוק כבוד האדם וחירותו, ערבים, נוצרים, חילונים ושמאלנים.  

הסרטונים הבאים מתעדים את המאמצים שהמיסיון החבדי משקיע בניסיון לחרד שכונה פלורליסטית ומראים מה קורה לבחורים הצעירים שעוברים את שטיפת המוח של הכת.

הרב מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של חב"ד, החל את חייו כאדם די שגרתי שהגיע להישגים אקדמיים לא מרשימים ומילא, כנראה, תפקיד זוטר במספנות הצי האמריקאי. בצל חותנו, האדמו"ר השישי של חב"ד, הוא אמנם הצליח להתברג לתפקידים קצת יותר מכובדים במוסדות החינוך, ארגון הצדקה והוצאת הספרים של החסידות אך שום דבר בעברו לא רמז על העתיד המצפה לו: ענק בתורה, נביא, מלך, משיח, עושה ניסים, מציל המונים ומלומד בעל שבעה דוקטורטים. התדמית המנופחת של הרבי מלמדת על תמימותם של החסידים שמוכנים לבלוע ולעכל כל דבר הבל, על חוסר היושרה של הרבנים שאינם מאפשרים לעובדות לדכא את פולחן האישיות שמשרת את צרכיהם ועל מצבה העגום של החברה הישראלית שמאפשרת לאברכי המיסיון ללכוד נערים מבולבלים ולהפכם לחברים בכת הזויה שמכרסמת בעקביות תחת אושיותיה של מדינת ישראל.

המשיחיסטים של חב"ד יודעים בוודאות שהרבי מליובאוויטש עודנו בין החיים כי הרבי היה משיח אמת ומשיחי אמת אינם מתים לפני שהם ממלאים את שליחותם. המשיחיסטים בטוחים שהרבי היה משיח אמת כיוון שנביא אמת בשם רבי מנחם מנדל שניאורסון קבע שהרבי מליובאוויטש הוא הגואל לו אנו מייחלים כבר כמעט 2,000 שנה. המשיחיסטים, וכנראה גם כל שאר חסידי חב"ד, יודעים שמנחם מנדל שניאורסון הוא נביא אמת כיוון שהרמב"ם הגדיר את הדרישות בהן נביא אמת חייב לעמוד ומסתבר שרבי מנחם מנדל עומד בכולן. המסקנה היחידה שניתן לגזור מכך היא שרבי מנחם מנדל הופעם על ידי הגבורה וכל דבריו הם בהכרח אמת לאמיתה. הבעייה בכל התיאור היפה הזה היא שנביא בשם מנחם מנדל שניאורסון מעולם לא צלח את מבחני הרמב"ם וממילא לא הייתה לו שום סמכות להצביע על הרבי מליובאוויטש כעל המשיח. כיוון שאף נביא אמת לא הצביע על הרבי כמשיח הוא מן הסתם לא היה משיח ואין לו שום סיבה טובה להישאר בחיים גם לאחר מותו. המסקנה המתבקשת היא שהרבי החזיר את נשמתו לבוראו כבר לפני עשרים ושתים שנה ואין שום סיכוי שהוא ישוב להטריד את מנוחתנו בהזיות שוא נוספות. 

חסידי חב"ד טוענים שהרבי שלהם היה נביא משום שהוא עומד בכל הקריטריונים שהרמב"ם הציב לקביעת מהימנותו של נביא אמת. עם זאת, הרמב"ם קבע שדי הבטחת טובה אחת שלא התגשמה כדי לקבוע שהמתיימר להיות נביא הוא נביא שקר ולא נביא אמת ולפחות במקרה אחד מתברר שכל מי שסמך על נבואה מובהקת של הרבי לא רק עשה מעצמו צחוק אלא גם הפסיד את החלק הארי של השקעתו: 

ערוץ מטרד חב"ד ביו-טיוב מתעד את פעילותם של המיסיונרים החבדיים בשכונת רמת אביב. הסרטונים שבערוץ מראים כיצד המיסיונרים של חב"ד מנסים להפגין נוכחות, לקבוע עובדות, לטפח את פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש ולצוד נפשות תועות אותם הם ינסו לגרור לתוככי ישיבתו של הרב גינזבורג. לקפיצה ישירה לערוץ מטרד חב"ד הקש כאן.

עד לימיו של האדמו"ר השביעי, הרב מנחם מנדל שניאורסון, הידוע גם כרבי מליובאוויטש, או בפשטות 'הרבי', חב"ד נוהלה ככת חסידית טיפוסית בה האדמו"ר מתעשר על חשבונם של חסידיו. הרבי מליובאוויטש זיהה את הנוסטלגיה שהתפתחה בקרב יהדות הפרוורים העשירה שרצתה להיזכר במסורות, ריחות וטעמים של מזרח אירופה ועבורם הוא פיתח מוצר בשם 'יידישקייט'. את המוצר הזה הוא וממשיכי דרכו שיווקו ומכרו באמצעות 'שליחים' שנשלחו להביא את היידישקייט ליהודים שזיקתם לדת אבותיהם הלכה ודעכה. השליחים הללו למדו כיצד ניתן לעורר רגשות נוסטלגיים בקרב הדור השני והשלישי של יהודי אירופה וכיצד ניתן לנצל את הגעגועים למסורת לגיוס תרומות שמשמשות לרכישת נכסי דלא ניידי. שטיפת מוח של בכירי החסידות משכנעת את השליחים הצעירים שהם מקרבים את בואו של המשיח וגאולתו של עם ישראל ובשל כך הצעירים מסכימים לוותר על השכלה וקריירה, להתרחק ממשפחותיהם ולהקדיש את חייהם למכירת נוסטלגיה מזויפת. בינתיים עברו עשרים ואחת שנים מהעלמותו/הסתלקותו של הרבי והמנגנון המשומן של חב"ד מתחיל לחרוק. האם זאת תחילת קריסתה של האשליה והתרמית? האם עסקי חב"ד עומדים בפני סגירה?

מאמר זה מתמצת מאמר שפרופסור רחל אליאור כתבה באנגלית לכנס פרינסטון בשנת 1996 בו היא מתארת את התפתחות האידיאולוגיה המשיחית של חסידות חב"ד מאז תחילת מלחמת העולם השנייה ועד למועד כתיבת המאמר.

חסידות חב"ד היא לכאורה מערכת מבוזרת של עמותות שמופעלות על ידי 'שלוחים' אידיאליסטים שחבים את נאמנותם אך ורק לרבי מליובאוויטש ולתורתו. חב"ד רוצה שנאמין שהשליחים פועלים באופן עצמאי ומממנים את רכישתם והפעלתם של 'בתי חב"ד' באמצעות תרומות שהם מגייסים בכוחות עצמם. ממצגת זאת התמימים עלולים להסיק שהנכסים נרשמים על שמן של העמותות שהוקמו על ידי השלוחים ולא על שמן של העמותות שמנוהלות על ידי ראשי החסידות. בפועל התמונה היא כנראה הרבה פחות אידיאית ושתי תביעות שהגיעו לפתחם של בתי המשפט חושפים את פרצופם האמיתי של האנשים הציניים והכוחניים שמצליחים להשתלט על כל נכסי החסידות ולצבור לעצמם הון שהיה גורם אפילו לקורח להוריק מקנאה.  

הציבור התמים חושב שחב"ד היא תנועה ציונית. היא לא. חב"ד סולדת מהציונות ומאמינה שרק המשיח מסוגל להביא את הגאולה. מאידך, חב"ד היא תנועה פרגמטית שרוצה להתחבר לתקציבים של הציונים ולכן היא מאחזת את עיני התמימים ומסתירה את דעותיה האנטי-ציוניות.

צעירים רבים חושבים שהמסיונרים החבדיים הם יהודים אוטנטיים. יהודים שמזכירים להם את הסבא רבא שלהם. הם לא. המשיחיסטים של חב"ד אימצו אמונות לא יהודיות. רוב הזרמים האורתודוקסים האחרים חושבים שהם כופרים, לא אוכלים את הכשרות שלהם ולא מצרפים אותם למניין.  היחידים שתומכים בהם הם צעירים חסרי השכלה תורנית שמאמינים למסרים השיווקיים שלהם. על הצעירים הללו להיזהר שהמסיונרים החבדיים לא יגררו גם אותם לכפירה בעיקרי היהדות.

חב"ד היא אחד העסקים הפורחים ביותר בעולם החרדי והיא מפעילה צבא גדול של 'עושי מעשים טובים' שמביאים לה זרם איתן של תרומות, תמיכות וירושות. חלק מהכספים הללו מממנים את מאמצי השיווק והמכירות של החסידות, חלק משמשים למימון הפעילות וחלק מגיעים לכיסיהם של מנהיגי החסידות.