העולם כולו היה מזדעזע אם איזה שהוא הגמון נוצרי היה מפרסם ספר בשם 'נצרות ויהדות' שמפרט את הבסיס התיאולוגי לשנאת היהודים, פוסל את קודשיהם וטוען שמבתי הכנסת שלהם נודף ריח של בית כסא. אצלנו, לעומת זאת, ספר מקביל זוכה למקום של כבוד בארון הספרים היהודי ומחברו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הוא אחת הדמויות הנערצות ביותר בציונות הדתית. תלמידיו של הרב קוק מכתיבים כיום את הטון בהתיישבות היהודית בתחומי יהודה והשומרון ומלבים את גלי הקנאות שמאפשרים לקיצונים יהודים לבטל את כל זכויות האנוש של האוכלוסייה הפלסטינאית, לפסול על הסף את דעותיהם ורצונותיהם של שאר האזרחים ולהתעלם כליל מחוקי המדינה ותכתיבי המשטר הדמוקרטי.
הספר 'מנחת יהודה, הרוחות מספרות' של הרב יהודה פתיה[א] אינו היחיד שהיה צריך לגנוז בעת שהערימו את תילי הלהג על עגלתם העמוסה לעייפה של שומרי האמונים וטוב היו הרבנים עושים אם היו שוכחים מאחור גם את הספר יהדות ונצרות[1] של הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה)[ב]. היהודים מעולם לא ניסו להצניע את תחושת העליונות שלהם ואת הבוז שהם חשים לאחר, לזר ולשונה אבל איש מהם לא סיכם את ההתנשאות והארס טוב יותר מאשר הרצי"ה, מנהיגו הרוחני של הציבור הדתי לאומי, שהצליח לחשוף בשלושים ושבעה עמודים את השנאה היוקדת שפלחים גדולים בעם ישראל חשים כלפי הדת הנוצרית בכלל וכלפי 'אותו האיש'[ג] בפרט.
כרקע לשיטתו הרצי"ה מבדיל בין עובדי עבודה זרה, אפיקורסים ומינים[ד]. בעוד שהעבודה הזרה היא פעולה מעשית שאינה תלויה במצב רוחני או במחשבות פילוסופיות הרי שהאפיקורסות והמינות הם פגמים תיאולוגיים שנובעים מאמונות פסולות שאינן מתיישבות עם הראיה הדתית הנכונה. חובה עלינו להבחין בין אפיקורסות למינות, טוען הרצי"ה:
האפיקורסות היא העדר אמונה, חסרון באמונה. ... אבל מין הוא מצב הרבה יותר גרוע, זה מצב חיובי אחר, לעומת דבר ריק שאפשרי למלאותו. ... אפיקורסות היא מהלך מחשבה וחיים מנותק מן העולם הבא. יש כל מיני ניתוק מהנצחיות: אתאיסטים, מטריאליסטים. יש השקפות שטחיות וטפשיות כמו אצל הצדוקים שאמרו שאין עולם אלא אחד ... מי שיש לו מהלך מחשבה וחיים של ניתוק מהעולם הבא, בזה גופא הוא מנתק עצמו מן הנצח ונקרא שאין לו חלק לעולם הבא. אבל יש לו חלק בסגולת האומה הישראלית. אפיקורסות היא ניתוק מן הנצח, ולעומתה מינות היא ניתוק מעם ישראל, יציאה מכלל ישראל, והיציאה העיקרית היא הנצרות.[2]
|
אפיקורסים דוגמת הצדוקים, האתיאיסטים והמטריאליסטים מנתקים את עצמם מהנצח ובמשנה נאמר עליהם שאין להם חלק לעולם הבא[3] אבל יש להם חלק בסגולת האומה הישראלית. המינים, לעומת זאת, החליטו להתנתק מעם ישראל והוציאו את עצמן מכלל האומה. מיהם המינים הללו? לרצי"ה אין שום ספק והוא קובע 'המין שמוזכר אצל חז"ל אין זה אפיקורוס אלא הכוונה לנוצרים'.[4]
בימי רבן גמליאל הזקן[ה] רבו היהודים שנטו לנצרות וכיוון 'שהמינות היא הרעה היותר גדולה, צרה גדולה לנו ולעולם כולו', רבן גמליאל הטיל על שמואל הקטן[ו] לתקן את ברכה[ז] הקוראת לאובדנם של כל המינים[ח]. לברכה/קללה זאת קיימות היום מספר גרסאות, אחדות מרוככות ואחרות חריפות. לשם משל, יהודי אשכנז שחבו את ביטחונם לשליטים נוצריים לא יכלו להרשות לעצמם להשתולל יתר על המידה והם הסתפקו בנוסח מעודן יחסית:
וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה. וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד. וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וְהַזֵדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.[5]
|
נוסחי התפילה שפותחו באזורים לא נוצריים, לעומת זאת, אינם נוטים להקפיד על כבודם של המינים והקללה בנוסח הספרדי כבר נשמעת כך:
לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ. וְכָל אוֹיְבֶךָ וְכָל שֹוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.[6]
|
גם הנוסח הזה אינו ממצא את מלוא השטנה ונוסח ארץ ישראלי קדום שנמצא בגניזה הקהירית משלים את החסר ומציין את הנוצרים, בהפרדה מהמינים, בצורה מפורשת וברורה:
למשומדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר, והנוצרים והמינים ברגע יאבדו, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה' מכניע זדים.[7]
|
לאוזן בלתי מיומנת הקללות הללו יכולות להישמע כלא יותר מאשר ביטוי צורמני במיוחד לתסכול מצטבר אבל:
אם שמואל הקטן מתקן ברכה נגד המינים אין זה סתם קללנות, אלא מקורה בקודש, מפני שהם מסכנים את האומה, אחרת איך ניתן לשער שיהודים יחזרו על ברכה זו שלוש פעמים ביום ויתרגלו לקללות?! אולם מכיוון ששמואל הקטן הוא זה שתיקנה אין לדאוג – מקורה בקודש.[8]
|
עם זאת, למרות הרצון העז לראות באבדנם המיידי של כל המינים, הרצי"ה בהגינותו קבע שהדין אינו חל לגבי סתם גויים שמעשי אבותיהם בידם אלא רק על האדוקים בנצרות דוגמת אנשי רוח, תיאולוגים ופילוסופים ורק למותם יש להתפלל ולקוות שלוש פעמים ביום.[9]
לאחר שביסס את העיקרון שהמינים המוזכרים במקורותינו הם נוצרים וראוי לייחל לאובדנם, הרב צבי יהודה קוק מפזר עוד דעה שגויה שמפיצים יהודים יפי נפש שמתוך רצון לשמור על יחסים טובים עם אומות העולם אומרים שלא אנחנו רצחנו את ישו ושבית הדין שלנו בסך הכל מסר את 'אותו האיש' לבית הדין של הרומאים שהוציא את דינו לצליבה. ההתרפסות הזאת אינה לרוחו של הרב והוא קובע:
הרמב"ם לא התבייש והוא כתב 'אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין'[10]. צריכה להיות חרדת קודש מפני כל מילה של הרמב"ם. אם הוא כותב בית דין, זה בית דין! בית דין של ישראל בדיני ממונות או בדיני נפשות ולא ערכאות של הגויים. וכן מפורש בגמרא סנהדרין בהשמטות הצנזורה, שנהרג בבית דין מפני שתי אשמות: א. מכשף, ב. מסית ומדיח. מכשף: בעזרת כשרונותיו המיסטיים הוא עשה כל מיני קונצים ומעשיות, ריפא חולים וכדומה. מסית ומדיח: זה עניין אחר ... הוא הסית והדיח לעבודה זרה, באמרו שהוא אלוהים או בן אלוהים או שאחרים עשו אותו לאלוהים – שם מפורט בפרטי פרטים 'בערב הפסח תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל. כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו, ולא מצאו לו זכות, ותלאוהו בערב פסח.[11]
|
הכנסיה הנוצרית אמנם החליטה להסיר מהיהודים את אשמת רציחתו של האל אבל אווירת הפיוס הבין-דתית לעולם לא תחצוץ בין הרב קוק לאמת המכוערת שהוא טורח לפזר על כל סביבותיו. כמעין מתגבר הוא מסביר:
במסכת גיטין הוא נקרא פושע ישראל[12], כל הנצרות היא פשיעה בישראל, מרידה בנו, בנצח ישראל, בהשראת שכינה בישראל, בתורת ישראל. בגמרא שם מסופר על אונקלוס הגר, שהיה מהמשכילים הרומאים. כשהוא החליט להתגייר, אחרי תהליך ארוך של התפתחות והתלבטות, הוא ניסה לקבל עצה מנשמות באמצעות התקשרות איתן, ספיריטיזם. ... אונקלוס עשה עוד נסיון – הלך והעלה 'בנגידא' את פושע ישראל. בנגידא, פירוש במשיכה, על ידי איזה מין מגנטיזם רוחני. מתוך השיחה התברר ש'אותו האיש', ישו הנוצרי, נידון בצואה רותחת.[13]
|
'מה פירוש צואה רותחת?' שואל הרצי"ה וממהר לענות:
פסולת תוססת תיאור זה מתאים בדיוק לאישיותו. ישו היה אדם מוכשר אבל מושחת ובעל דמיונות. הוא היה איש תוסס ומחוצף בעל כשרון גדול. ישו הינו 'צואה' כיוון שהוא הופרש מכלל ישראל כפסולת, 'תוססת' מפני ריבוי הכישרונות, הדמיונות והמליצות שלו. אאמו"ר זצ"ל[ט] סיפר שבילדותו כשעבר לפני בתי עבודה זרה של הנוצרים, היה מרגיש ריח סירחון של בית כסא.[14]
|
בשלב זה הרצי"ה מסביר את קורותיו של 'אותו האיש' שהיה:
גס רוח ובעל כשרון גדול. בתחילה פנה אל יהודים. המינים הראשונים הופיעו מכח ההשפעה שלו בדורות התנאים הראשונים בסוף תקופת בית שני.[15]
|
'במה זה התבטא בתחילה?' הוא שואל והתשובה לא מאחרת לבא:
בתחילה זה לא התבטא כל כך. המינים הראשונים היו יהודים 'חרדים' שהשתייכו לאמונה ועיניהם לאביהם שבשמיים. הם היו צדיקים בעלי אמונה ושומרי מצוות, רק בשלב השני, הופיעו פאולוס ועקירת המצוות. אבל אצל הראשונים לא היה זלזול במצוות המעשיות של היהדות.[16]
|
'אז מה היה החיסרון שלהם?' הוא רוצה לדעת. גם כאן התשובה חדה וברורה:
ריקבון והתמוטטות הקשר עם כלל ישראל דבר שנפגש קצת עם מצב של כמה יהודים השייכים לתורה ומצוות ויש אצלם רשעות כלפי כלל ישראל. זה מצב עמוק מאד של התמוטטות פסיכולוגית כלפי השראת השכינה בכלל ישראל, מה שיכול להביא תוצאה של שמד. הם הפכו ל'מינים', למין אחר של יהודי שאינו יהודי. מין חדש המנתק עצמו מכלל ישראל במובן הרוחני מתוך ריקבון מחשבתי.[17]
|
לכל דברי הלעג והבוז שהרצי"ה מרעיף על האל הנוצרי יש אישור באוצר הגאונים על מסכת ברכות שם מדובר על 'גובאי טפשאי', ביטוי שרב האי גאון מייחס ל'אותו האיש' שהיה 'גבה עיניים', כלומר, בעל עיניים רמות שהיה הולך ומשוטט ימין ושמאל. 'אותו האיש', כך מסתבר, לא היה מרכין עיניו למטה כדרך הצדיקים וזאת בניגוד לציווי התנ"כי 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם'[י]. בפרשנות הרבנית הביטוי 'אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' מציין את המינות והביטוי 'אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' את הרהורי העבירה ולכן אנו חייבים להסיק שישו הנוצרי היה מין ששקע בהרהורי עבירה. חיזוק לאופיו הפסול של ישו, הרצי"ה מוצא גם במסכת כלה שם מסופר על נער גלוי ראש שעבר לפני הרבנים וגרם לרבי אליעזר לקבוע שהוא ממזר, לרבי יהושע לקבוע שהוא בן נידה ולרבי עקיבא לקבוע שהוא גם ממזר וגם בן נידה[יא]. אמנם, מודה הרב צבי יהודה, 'לא כתוב שם שזה היה אותו האיש אבל זה מתאים לו: חציפות וכישרונות'[18]
הרצי"ה מסכם את הקונטרס הקטן בקטע הבא:
המינות לוחמת מאז ועד הנה נגד נצח ישראל. עכשיו היא מתחילה להתמוטט. כשגולדה מאיר ביקרה בותיקן קיבל אותה ה'גלח' הזקן, והניפו דגל ישראל. איך לא התביישו מזה?! הלא זה חורבנם! בפרק חלק[יב] מסופר שמין אחד שאל את רבי אבהו: מתי יבוא משיח? והוא ענה: כשהחושך יכסה אנשים אלה, כשתתגלה הבושה של האנשים האלה, 'הנאו אינשי'[יג] שהם המשך של 'אותו האיש'.[19]
|
היהודים הם העם הנבחר והעולם לא נברא אלא עבורם ולכן הם רשאים להתנשא מעל לכל שאר העמים, לזלזל בכל שאר האמונות ולקבוע שהנצרות מתחילה להתמוטט והנפת הדגל הישראלי מסמלת את חורבנם. אין ספק שהרצי"ה האמין באמונה שלמה שכל מי שאינו משתייך לעם ישראל צריך להכיר במעמדו הנחות ולקבל באהבה את הקללות שבני העם הנבחר מרעיפים עליו. הזכות היחידה שעומדת להם, כך יש להניח, היא זכות השתיקה שכן שוו בנפשכם כיצד היו כל אוהבי ישראל רועמים אם בסידור תפילה נוצרי כלשהו הייתה מופיעה 'ברכה' האומרת 'ליהודים ולמלשינים אל תהי תקווה וכל הזדים כרגע יאבדו' או אם הגמון זה או אחר היה נזכר, ברגע של בדיחות דעת, שבעת שהוא עבר בילדותו לפני בתי כנסת של יהודים הוא היה מרגיש ריח סירחון של בית כסא. קדוש בכנסיה הוא כבר לא היה זוכה להיות וכל הסיכויים שהנושא לא היה יורד מסדר היום לפני שהאפיפיור, בלחץ הארגונים היהודיים, היה מחליט על הדחתו המיידית. כשהגויים גולשים לתיאורים לא מחמיאים זאת אנטישמיות לשמה. כשאנחנו משמיצים, מקללים ומנבלים את פינו זאת לא יותר מאשר שמירה על מסורת עתיקת יומין שניתנה לנו מפיו או ברוח קדשו של בורא העולם שפורש את סוכת שלומו עלינו ועל כל עם ישראל וירושלים אמן.
מבוע השנאה והארס הפרה גם את תלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק והרבנים שינקו מתורתו הובילו לימים את תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון ואת המרי האזרחי שגרם לקרע עמוק בין נאמני הדמוקרטיה שבחרו להכפיף את עצמם לשלטון החוק לנאמני ארץ ישראל שהחליטו להישמע אך ורק להוראות רבניהם. בין תלמידיו הרבים של הרצי"ה ניתן למנות גם את גדולי הקנאים הקיצוניים שלא התביישו להטיף לחיילים לסרב פקודה, ובכללם הרב שלמהאבינר[יד], הרב יעקב אריאל[טו], הרב משה בלייכר[טז], הרב יואל בן נון[יז], הרב חיים דרוקמן[יח], הרב צפניה דרורי[יט], הרב אליעזר ולדמן[כ], הרב דוד חי הכהן[כא], הרב שאר ישוב כהן[כב], הרב אליקים לבנון[כג], הרב זלמן ברוך מלמד[כד] והרב דב ליאור[כה]. בהשראת מורם הדגול הרבנים הללו, ורבים שכמותם, הטמיעו בלב תלמידיהם את השנאה היוקדת לזר ולאחר, יהיו אלה נוצרים, פלסטינאים, ערבים, שמאלנים, ליברלים, הומניסטים או תל-אביבים, והם אלה שהפיחו את הרוח שנושבת על גבעות יהודה והשומרון ומאיימת לגרש מלפניה לא רק את הדמוקרטיה ושלטון החוק אלא גם את השפיות היחסית שעד היום עוד הצליחה איכשהו לשמור על מדינתו היחידה של העם היהודי.
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'תגובות והבעת דעה' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
ראה המאמר 'ספר מנחת יהודה, הציונות הדתית וש"ס' (שלושה חלקים)
ראה הערך 'צבי יהודה קוק' בויקיפדיה
ראה הערך 'מינים' בויקיפדיה
ראה הערך 'רבן גמליאל הזקן' בויקיפדיה
ראה הערך 'שמואל הקטן' בויקיפדיה
בלשון הנקייה של התלמוד המושג 'ברכה' משמש גם כתחליף למושג 'קללה'
ראה הערך 'ברכת המינים' בויקיפדיה
אאמו"ר – אבי, אדוני מורי ורבי. זצ"ל – זכר צדיק לברכה. הרצי"ה מתכוון לאביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה). ראה הערך אברהם יצחק הכהן קוק בויקיפדיה.
ראה המאמר 'רבי עקיבא ואימו של עז הפנים'
'חלק' - הפרק העשירי של מסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי.
לשאלה מתי יבוא משיח רב אבהו ענה 'לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי', היינו, 'כאשר יכסה החושך את האנשים הללו' (סנהדרין צט:א)
ראה הערך 'שלמה אבינר' בויקיפדיה
ראה הערך 'יעקב אריאל' בויקיפדיה
ראה הערך 'משה בלייכר' בויקיפדיה
ראה הערך 'יואל בן נון' בויקיפדיה
ראה הערך 'חיים דרוקמן' בויקיפדיה
ראה הערך 'צפניה דרורי' בויקיפדיה
ראה הערך 'אליעזר ולדמן' בויקיפדיה
ראה הערך'דוד חי הכהן' בויקיפדיה
ראה הערך 'שאר ישוב כהן' בויקיפדיה
ראה הערך 'אליקים לבנון' בויקיפדיה
ראה הערך 'זלמן ברוך מלמד' בויקיפדיה
ראה הערך 'דב ליאור' בויקיפדיה
יהדות ונצרות, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ערך שלמה חיים הכהן אבינר, ירושלים, תשס"א (2001), ספריית חווה בית אל
סדר תפילת העמידה בנוסח אשכנז
סדר תפילת העמידה בנוסח ספרדי
ויקיפדיה, הערך 'ברכת המינים'
הרמב"ם, היד החזקה (כתב היד התימני) הלכות מלכים ומלחמות, יא:ו. מעניין לגלות שהרב קוק הרחיק עד לכתב היד התימני ולא הסתפק בנוסח המקובל של ספר היד החזקה שם התבונה גברה על האמונה וגרמה לצנזורה של הקביעה המרשיעה.
התגובות האחרונות