Skip to content

1VSDAT

Open menu
שני, 18 יולי 2011 14:54

מילון מונחים

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
 
לפני שנוכל לפתח את הדיון בתיאוריה הכללית של הדתות המונותאיסטיות עלינו להקדים ולהגדיר היטב את המונחים בהם אנו עתידים להשתמש. ההגדרות הטבלה הבאה אינן חופפות את ההגדרות המילוניות של רוב המושגים אבל למהותן של הדתות המונותאיסטיות נוכל לרדת רק אם נתעלם מכל ההגדרות המקובלות ונאמץ רק את ההגדרות הללו. המושגים הללו, בהגדרותיהם הניתנות כאן, משמשים גם בשאר המאמרים שבאתר.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
המושג הראשוני והחשוב ביותר של התיאוריה הכללית של הדתות המונותאיסטיות הוא מושג 'בעל הענין' המוגדר באופן הבא:
 
בעל ענין:
אדם שמתפרנס מפעילותו בתחום הדתי ושבסמכותו להפיק אמירות אמוניות חדשות.
 
להלן, בסדר אלפא-בתי, פירושיהם של שאר המושגים:
 
        מונח
 
                                 הגדרה 
אינדוקטרינציה:
שטיפת מוח המתבצעת באמצעות חזרה בלתי פוסקת על אמירות אמוניות.
 
אל/אלוהים:
ישות תיאורטית שמעניקה לבעלי הענין את הסמכות להפיק אמירות אמוניות ומבטיחה את התממשותן של האמירות הללו.
 
אמונה:
אימוץ האמירות האמוניות של דת מסוימת.
 
אמירה אמונית:
אמירה שמקובלת על ההנהגה של המערכת הדתית.
 
בידול:
תהליך הרחקת האמירות האמוניות של דת הבת מאלו של דת האם ויצירת אמירות אמוניות חדשות לדת הבת.
 
בעל ענין פוטנציאלי:
אדם שמאמין שביכולתו להפוך לבעל עניין בפלג או כת חדשים.
 
גאולה:
המוצר שבעלי הענין מוכרים למערכת הדתית.
 
גאולת הגוף:
הדור הקדום של מוצר הגאולה. מוצר זה מבטיח את רווחתו של הגוף בעולם הזה.
 
גאולת הנפש:
הדור המתקדם של מוצר הגאולה. מוצר זה מבטיח את רווחתה של הנפש בעולם הבא.
גמול חומרי:
טובות הנאה חומריות שמתלוות לפעילות במערכת דתית מסוימת.
 
גמול רוחני:
טובות הנאה לא מוחשיות שמתלוות להשתייכות למערכת דתית מסוימת. טובות ההנאה הללו מתבטאות בתחושות של שייכות, קרבה לאל, חשיבות, צדיקות ובראש וראשונה בתחושה שאתה עתיד להמנות עם הנפשות שיגאלו בעת ביאת המשיח, שובו של האל, תחית המתים, העולם הבא וכדומה
 
דרך הישר:
אורח החיים שבעלי הענין מעוניינים לכפות על כל מי שמשתייך למערכת הדתית. אדם ההולך בדרך הישר חייב למלא אחר הציוויים הדתיים של בעלי הענין.
דת אם:
מושג יחסי שמאפיין את הותיקה מבין שתי מערכות דתיות שמשתפות מספר כלשהו של אמירות אמוניות.
 
דת בת:
מושג יחסי שמאפיין הצעירה מבין שתי מערכות דתיות שמשתפות מספר כלשהו של אמירות אמוניות.
 
דת מונותאיסטית:
דת שבעלי הענין שלה שואבים את סמכותם מאל אחד בלבד.
 
דת:
צירוף כל האמירות האמוניות שבכתבי הקודש ובפרשנויות הדתיות.
 
היסטוריה דתית:
תיאור מגמתי של אירועי העבר שממחיש ומעצים את האמירות האמוניות של בעלי הענין.
 
הנהגה דתית:
אוסף של בעלי ענין בעלי אינטרסים משותפים.
 
הנחות יסוד:
אמירות שאינן ניתנות להוכחה, אקסיומות.
 
העולם הבא:
המציאות המטפיזית בה אמורות להתממש רוב האמירות האמוניות של בעלי הענין.
 
העולם הזה:
המקום בו מתרחשת המציאות הריאלית.
 
השקפת עולם:
אוסף של הנחות יסוד ואמירות שמעצבות תמונה שמסבירה הן את המציאות הריאלית והן את המציאות המטפיזית.
 
חדשנות דתית:
העדפת אמירות אמוניות חדשות על פני אמירות אמוניות ותיקות.
 
חומות אמוניות:
חסמים שנועדו למנוע זליגת מאמינים ממערכת דתית אחת לשניה.
 
חסמי כניסה:
אמירות אמוניות שמקשות על ההצטרפות להנהגה הדתית.
 
כת:
פלג דתי שמצניע חלק מהאמירות האמוניות שלו.  
 
כתבי קודש:
מקבץ של אמירות אמוניות, מצוות והיסטוריה דתית שאומץ על ידי ההנהגה הדתית והוגדר על ידה כקדוש.
 
מאמין פוטנציאלי:
אדם שאינו משתייך למערכת דתית מסוימת אך קיים סיכוי שניתן יהיה לשכנעו להצטרף למערכת זו.
 
מאמינים:
קבוצת אנשים שמשתייכים למערכת הדתית אך אינם חלק מהממסד הדתי.
 
מדינה:
שלטון אזרחי ששולט באזור גיאוגרפי ספציפי.
 
מונופול דתי:
מצב בו רק הנהגה דתית אחת רשאית להפיק ולכפות אמירות דתיות בתחומה של המדינה.
 
מטען אמת:
מידת התאמתה של אמירה אמוניות להנחות היסוד ולשאר האמירות האמוניות של המערכת הדתית. 
 
מיתוס:
אוסף של אמירות שאין דרך להוכיחן משום שהן מתייחסות למציאות המטפיזית או לאירועים שהתרחשו בעבר הרחוק ולא השאירו עקבות שאינן נובעות מהמיתוס עצמו.
ממסד דתי:
קבוצה של אנשים שנהנים מגמול חומרי במערכת דתית מסוימת. הממסד הדתי מורכב מההנהגה הדתית ומכל הפעילים של המערכת הדתית.
מסרים דתיים:
סיפורים שבעלי הענין מספרים לחברי המערכת הדתית ולמאמינים פוטנציאליים באמצעותם הם קושרים את האלוהים עם האמירות האמוניות שלהם.
 
מערכת דתית:
אוסף של אנשים שמוכנים לקבל על עצמם את סמכותה של הנהגה דתית ספציפית.
 
מציאות מטפיזית:
אוסף של תופעות תיאורטיות שאינן ברות מדידה או אימות.
 
מציאות ריאלית:
אוסף כל התופעות החומריות הנתפסות בחמשת החושים או באמצעות הסקים רציונליים. את קיומן של התופעות במציאות הריאלית ניתן לאמת על ידי ניסויים מדעיים.
 
סוציאליזציה:
תהליך הסתגלות למערכת הדתית במהלכו מאבדים את כושר השיפוט העצמי ולומדים לקבל את האמירות האמוניות כלשונן.
פלג דתי:
דת בת שעדיין לא השלימה את תהליך הבידול מדת האם.
 
פעילים:
חברים במערכת דתית שמקבלים מהמערכת גמול חומרי אך אינם רשאים להפיק אמירות אמוניות חדשות.
 
פרשנות:
אמירה אמונית שמעדכנת, משנה ולעיתים אף מבטלת אמירות אמוניות קודמות.
 
ציווי דתי:
אמירה אמונית שמחייבת את כל אלה שמשתייכים למערכת דתית מסוימת להגיב למצב נתון על ידי פעולה שמתכונתה מוכתבת מראש או על ידי המנעות מפעולות מוגדרות היטב.
  
קדושה:
 
תכונה של זמן, מקום, חפצים, כתבים ואידיאולוגיות שנמצאים בשליטתם הבלעדית של בעלי הענין.
 
שמרנות דתית:
העדפת אמירות אמוניות ותיקות על פני אמירות אמוניות חדשות.
 
 
 
נקרא 19731 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

4 תגובות

  • קישור לתגובה שבת, 30 יולי 2011 02:30 הוסף ע״י א

    עדי אביר ישר כוח!

  • קישור לתגובה שישי, 29 יולי 2011 23:13 הוסף ע״י עדי אביר

    מר או רב כהן מינץ. בכוונתי לתת הסברים מפורטים ודוגמאות לכל המונחים במילון ובינתיים אנסה לענות על שאלתך:

    הבה נסכים שאנשים מאמינים לרוב משתייכים לאחת או יותר מהמסגרות הבאות: דת, זרם, פלג וכת. היהדות היא דת, החסידות היא זרם וחב"ד היא פלג. הדת מבטאת את האמונות שמשותפות לכל זרמיה והזרם את האמונות המשותפות לכל פלגיו. עם זאת, הסמכות היחידה שמחייבת את המאמינים היא הנהגת הפלג, ובהיעדר פלגים הנהגת הזרם, ובהיעדר זרמים ההנהגה של הדת. הדת הנוצרית התפצלה במהלך הדורות למספר זרמים אבל הזרם הקתולי, בשיתוף עם שליטים רבים, הצליח למנוע פילוגים פנימיים כך שעד היום כל המאמינים הקתוליים נשמעים אך ורק להוראותיהם של האפיפיורים והועידות הכלל-כנסייתיות. הזרם האורתודוקסי של הנצרות, מכל בחינה פראקטית, התפצל למספר פלגים בעלי הנהגות עצמאיות והזרם הפרוטסטנטי, שמלכתחילה מנה ארבעה פלגים שונים, התפצל במהלך הזמן למספר רב של פלגים עצמאיים שבמקרה הטוב החליטו להתאגד במספר עמותות בלתי מחייבות.

    עתה בא נניח שאתה רוצה להקים התארגנות חדשה. מה תעשה? אתה יכול כמובן לפתוח דף חלק ולהתחיל לשווק רעיונות חדשניים לציבור הרחב אבל אם היית חי בתקופות קדומות יותר הדבר היה עולה לך בחייך והיום סביר להניח שההרפתקה תגרור עימה תחושת כשלון ואולי גם הכתמה של שמך הטוב. האסטרטגיה הטובה ביותר היא לבדל את עצמך מההנהגה הקיימת באמצעות מספר אמירות אמוניות חדשות ואז לחפש את המאמינים החדשים בקרב אנשי הפלג שלך, ובמקרים קיצוניים בקרב אנשי הזרם שלך. הפניה למעגלים יותר רחוקים היא כמעט חסרת תוחלת – אם הללו לא התפתו למסרים של ההנהגות הותיקות אין שום סיבה לחשוב שהם ישתכנעו דווקא מהטיעונים שלך.

    אתה, אם כן, תרצה לגייס מאמינים חדשים מהסביבה הדתית הקרובה שלך. הם כבר עיכלו את עיקרי האמונה ואם אתה מספיק כריזמטי גם לא יקשה עליהם לקבל את התוספות והשיפורים שלך ולאמץ אותך בתור מנהיג. מזל טוב, בזה הרגע הקמת כת. אם הכת שלך תשרוד ותשגשג תוכל להעשיר אותה באמירות אמוניות חדשות ובהדרגה להמשיך ולבדל אותה מהפלג, זרם או דת מהם יצאת. לבסוף עוד תמצא את עצמך בפלג, זרם ואולי אפילו דת חדשה. זאת היתה דרכה של הנצרות שהתחילה ככת קטנה בתוך היהדות. בהדרגה היא בידלה את עצמה והפכה לזרם עצמאי, מקביל לזרם הרבני שהתפתח בדיוק באותה תקופה. מאוחר יותר היא כמובן השכילה לכרות ברית עם השלטון המרכזי ולהפוך לדת המדינה של האימפריה הרומית אבל זה כבר סיפור אחר.

    טוב. אז בידלת את עצמך ממסגרת האם שלך בעזרת כמה הצהרות אמוניות חדשות. האם תעמוד באמצע הרחוב ותספר לכולם שאתה כבר לא משתייך לפלג או הזרם הקודם שלך? אם תעשה כך תזכה לתגובת נגד מהירה של אלו בהם אתה מנסה לנגוס והם ינסו להסירך מדרכם בכל אמצעי העומד לרשותם. אם השלטון האזרחי יהיה מוכן לשתף פעולה הם יאסרו אותך, יענו אותך ויעלו אותך על המוקד ואם לאו הם יחרימו אותך, ינדו אותך, ישמיצו אותך וינסו להזיק לך בכל דרך אפשרית. הטקטיקה הנכונה היא להפגין אחידות דעים כלפי חוץ וללמד את תורתך החדשה רק בסתר ורק לתלמידים מהימנים ונאמנים, וזאת עד שתתחזק, תרכוש בני ברית ותוכל לשרוד בכוחות עצמך.

    הדוגמאות רבות מספור: הנצרות, עד לתחילתה של המאה הרביעית, היתה כת סודית שחשפה את עקרונות האמונה שלה רק בפני מאמינים שעברו 'ועדת קבלה' ותקופת הכשרה, כלומר, היא היתה 'פלג דתי שמצניע חלק מהאמירות האמוניות שלו'. כשהיא הפכה לדת מדינה היא כפתה על כל הדתות והכתות האחרות, כשהיהדות היא היוצאת היחידה מהכלל, להעלם מזירת ההיסטוריה או לרדת למחתרת ולהפסיק לפרסם בגלוי את אמונותיהן. ההתארגנויות הדתיות הללו יכלו לשוב ולהרים ראש רק לאחר שהן זכו בתמיכת השלטונות המקומיים, לדוגמה, האריאנים בממלכות החדשות שקמו במערב אירופה לאחר נפילתה של האימפריה, הקטרים ששגשגו בדרום צרפת תחת חסותם של דוכסי טולוז, הלותרנים שהחלו להתעצם בנסיכויות הגרמניות, הרפורמים המגיסטריאלים של שויצריה ודומיהם. כתות שלא נהנו מתמיכת השלטונות היו חייבות להסתיר את דעותיהן או להסתכן ברדיפות והעלאות למוקד.

    הדבר נכון גם באסלאם. הזרם הסוני, לשם משל, הפך לדת המדינה בכל רחבי המזרח התיכון וכל מי שהתנגד לו היה חייב להפיץ את דעותיו בסתר. זאת הסיבה שהפלג השיעי נאלץ לבלות שנים ארוכות ככת מדוכאת שלא יכלה להפיץ ברבים את אמונותיה היחודיות. מאוחר יותר כוחם של השיעים אפשר להם להפוך לזרם עצמאי ואז הם בתורם החלו לדכא את הכתות שהתפתחו בקרבם ולדחוק אותם למחתרת. זאת הסיבה שעד היום קשה להתחקות אחר אמונותיהם של הדרוזים והעלאוויים שעדיין מלמדים את תורתם אך ורק לבני עדתם.

    דוגמה אקטואלית תוכל למצוא בכת המשיחית שמתפתחת בתוך פלג חב"ד של הזרם החסידי/קבלי בדת ישראל. הללו החלו לבדל את עצמם מפלג האם על ידי אמירות אמוניות שקובעות שהרבי מליובאוויטש מעולם לא מת ועד היום הוא נביא, מלך ומשיח. בימינו הם כבר אינם חוששים שיאשימו אותם בכפירה ויעלו אותם על המוקד אבל לאחר שחב"ד שרדה את מתקפות הנגד של זרמים אחרים ביהדות החרדית הם חוששים לעורר עליהם מחדש את עוינותם של מתחריהם ולכן לא תמצא אותם עורכים כנסים המוניים, מופיעים בטלויזיה ומפיצים ביו-טיוב סרטונים שמפרטים את עיקרי אמונתם. את פולחן האישיות של הרבי החי/מת הם מפיצים רק בתוך ישיבותיהם ורק לנערים שעברו שטיפת מח מקדימה.

  • קישור לתגובה שישי, 29 יולי 2011 01:55 הוסף ע״י כהן מינץ

    "פלג דתי שמצניע חלק מהאמירות האמוניות שלו" - זו ההגדרה של כת? תוכל להסביר?

  • קישור לתגובה שישי, 22 יולי 2011 03:20 הוסף ע״י נעליים

    רפואה שלמה בקרוב ממש!

התגובות האחרונות