|
בין אם אנו מאמינים באלוהים ובין אם לא, כאשר אנו מדברים על "מוסר" אנחנו בעצם מדברים על "פונקצית המטרה" של מערכת החוק.
החוקים הם מצוות שונות של עשה ולא תעשה, שבצידן מנגנוני אכיפה וענישה.
החיים מורכבים מכדי שנוכל לחוקק את כל מצוות עשה ולא תעשה בחוקים מדוייקים המאפשרים לנו לקבוע באופן מוחלט כיצד עלינו לפעול בכל תנאי והמוסר אמור להוות מערכת שיקולים שמשלימה את החוק ואינה נאכפת על האדם אלא בידי עצמו.
זו פונקצית המטרה של החוק כי מפעם לפעם נידונים עוד ועוד מקרים של דילמות מוסריות ומחוקקים חוקים נוספים שנועדו לקרב את החוק אל המוסר. יש לשים לב לכך שלא כל החוקים מייצגים בחירה מוסרית. חלקם מייצגים בחירה בין אלטרנטיבות שהן שקולות מוסרית, בחירה שתפקידה לתאם בין הפרטים בקהילה. החוק "לא תיסע בצד שמאל של הכביש" הוא חוק מסוג זה. המוסר מכתיב את הצורך בביצוע בחירה כלשהי לצורך תיאום, אבל הוא אדיש לתוצאות הבחירה.
כל מי שחשב על הנושא, מבין שלמושג "מוסר יחסי" (בדיוק כמו למושג שאין משתמשים בו - "חוק יחסי") אין כל ערך כי פירושו – במילים אחרות – כל דאלים גבר. "מוסר יחסי" לא יכול לשמש אותנו כאשר אנחנו רוצים "להטיף מוסר" לנאצים על מעשיהם כיוון שתגובתם תהיה " מה אתם רוצים? פעלנו לפי המוסר שלנו! מה הבסיס לטענתכם שהמוסר שלכם עדיף?" לכן צריך שהמילה" מוסר" תייצג דבר אוניברסאלי.[א]
אבל מי קובע מהו המוסר האוניברסאלי כאשר "האדם הוא מידת הכל?" כמובן! האדם!
אבל איזה אדם? האם אין לכל אחד מבני האדם תחושה שונה של מוסר? האם איננו חוזרים למוסר יחסי?
למרבה השמחה – כולנו עברנו אותו תהליך אבולוציוני ולכולנו אותה תחושה פנימית של מוסר/מצפון.
זה לא מקרה שכאשר דתי מנסה לשכנע אותי בכך שהדת היא מקור המוסר הוא מביא את החוק "לא תרצח" כדוגמה ונמנע מהבאת הדוגמה של "רצח את מחלל השבת". יש לדברים סיבה.
הוא מביא את החוק "לא תרצח" כי הוא יודע שגם אני – למרות שאינני דתי – אקבל חוק זה כחוק מוסרי. איך הוא יודע שאקבל את זה? כי גם בנפשו פנימה הוא יודע – גם אם אינו מודע לכך – שתחושתו ביחס למוסריותו של חוק זה אינה מבוססת על התנ"ך אלא על דברים שמשותפים ביני ובינו.
הדבר דומה עם הציווי "רצח את מחלל השבת" – הוא יודע שלא אראה בזה דוגמה לחוק מוסרי כי גם הוא – ברובד כלשהו של ההכרה אותו הוא טורח להסתיר היטב מפני התודעה – יודע שזה ציווי בלתי מוסרי.
לכולנו כבני אדם יש מצפון מאד דומה ולמעשה - רבים מן הדחפים המצפוניים שלנו משותפים גם לבעלי חיים אחרים.
ראו למשל בקישורים הבאים: ברדלס מאמץ גור בבון אחרי שטרף את אמו מה קורה כאשר שני קופים מתוגמלים באופן בלתי שוויוני
הקישור הבא מצביע למאמר שמסביר כיצד האמפתיה והאלטרואיזם, שהם בבסיס המוסר, עשויים היו להתפתח במהלך האבולוציה.
המוסר האנושי הוא תולדה של תחושות אלו (שהן תוצרי האבולוציה) ושיקולים נוספים המתאפשרים לנו בזכות מוחנו המשוכלל.
כיצד שייך המוח לעניין?
בזכות יכולתו (המשתפרת ככל שאנו צוברים ידע על העולם) לחזות את תוצאות מעשינו וכתוצאה מכך גם לחשב את תחושתנו המוסרית לגבי המצב שייווצר בעקבותיהן.
למשל - אין כל דבר פסול מוסרית בדרדור סלע במורד ההר אבל אם אנחנו חושבים שיש סיכוי שיעבור מישהו למטה והוא עלול להיפגע מן הסלע - נימנע מדרדורו.
זו מסקנה מוסרית שנובעת מיכולתו של מוחנו לדמות את המציאות ולחזות תוצאות אפשריות של מעשינו. זה אולי "מותר האדם מן הבהמה" בתחום המוסרי.
אחד הדברים שכל מי שחושב על שאלות מוסריות מבין עד מהרה הוא שמערכת מוסר אוניברסאלית, מעבר להיותה מושתתת על תחושות המוסר הפנימיות שלנו - ובדיוק כתוצאה של היותה מבוססת על התכונות המשותפות לנו - חייבת להיות סימטרית, מן הטעם הפשוט שהיא נבנית על הסימטריות של הפרטים החולקים אותה.
זה מקור ניסוחו התמציתי של המוסר בידי הילל הזקן "את השנוא עליך - אל תעשה לחברך", שהוא מקרה פרטי של "כלל הזהב" שגרסה זו או אחרת שלו מהווה חלק ממערכות מוסר של הרבה תרבויות נוספות.
המופעים הרבים של כלל הזהב בתרבויות שונות לחלוטין נראים כדוגמה מצויינת של אבולוציה מתכנסת בעולם הרעיונות, כאשר הסביבה שכנגדה מתבצעת "הברירה הטבעית" של הרעיונות היא זו של תחושת המוסר הטבועה בנו.
עצם קיומה של אבולוציה מתכנסת מסוג זה מהווה אישש נוסף לטענת קיומה של אותה תחושת מוסר שטבועה בנו ומשותפת לכולנו.
אתם מוזמנים לצפות בדיונים על הנושא בשני הקישורים הבאים: כמה מדענים בכירים דנים בנושא המוסר הפילוסוף שלי קגן מדבר על מוסר ללא דת
כדאי לקרוא גם את הדברים שבקישור הזה: מאמר ודיון באתר הידען אודות הספר "מדע הטוב והרע" של שרמר
ואת התגובות שכתבתי במסגרת הדיון שהתפתח בעקבותיו.
אחד הטיעונים שמועלים מדי פעם על ידי תומכי המונח "מוסר יחסי/תלוי תרבות" הוא הטיעון הבא: "יש החלטות מוסריות שמקובלות כלגיטימיות בתרבות אחת בשעה שתרבות אחרת דוחה אותן מכל וכל, האם אין זה סותר את הטענה שהמוסר אוניברסאלי?"
תגובתי לטענה זו היא שבמקרה כנ"ל, לפחות אחת התרבויות טועה. המוסריות היא אוניברסאלית ויש תרבויות שהן יותר או פחות מוסרית מאחרות.
ניסוח קצת רדוד, אבל קליט יותר של הנ"ל הוא "דוגמאות מסוג זה אינן מצביעות על כך שהמוסר הוא תרבותי אלא על כך שחלק מהתרבויות אינן מוסריות"
לשאלה הנשאלת מדי פעם בווריאציה זו או אחרת על "אבל מה מחייב את האתיאיסט לפעול באופן מוסרי?", אשיב כלהלן: בסופו של דבר – מה שמחייב חילוני לנהוג על פי צו המוסר דומה מאד למה שמחייב דתי לנהוג כך.
מדובר בצירוף של נטייתו האישית (הרחבה מושכלת של המורשת האבולוציונית) בתוספת הרצון "להיראות טוב" בעיני אחרים ובתוספת מורא החוק.
למעשה – כל פעולותיו של האדם הן תוצאה של שקלול של דחפים ושיקולים רבים וכך גם פעולותיו המוסריות ופעולותיו הבלתי מוסריות. במובן זה – ההבדל בין דתי לבין חילוני הוא רק בשני נושאים: האחד הוא ש"מורא החוק" של החילוני מוטל עליו על ידי רשויות החוק והאכיפה של המדינה בשעה שעל הדתי הוא מוטל על ידי גורם ערטילאי שהוא מכנה אלוהים, והשני הוא שבשעה שהמוסר של החילוני תואם את תחושת המוסר הטבעית שלו והולך ומשתכלל ככל שהוא מרבה ידע והבנה, ה"מוסר" הדתי סותר לא פעם את תחושת המוסר הטבעית של הדתי עצמו ובעצם מחייב אותו לפעול באופן שלו חפר בנשמתו (דבר שהדת מדכאת לא פעם) היה רואה כבלתי מוסרי.
ולסיכום, אולי רצוי לשאול את השאלה האם מה שמתואר כאן מוסרי?
מיכאל רוטשילד |
התגובות האחרונות