בבסיסו של המדע היהודי בכלל, ושל הקוסמולוגיה היהודית בפרט, עומדים פסוקיו של ספר הספרים, שכל קשר בינם לבין ממצאי המדע המודרני הוא לכל היותר מקרי בלבד. לבלבול שהספר הקדוש השרה עליהם, הרבנים הוסיפו את תעתועי עיניהם ואת כשלי הגיונם והולידו את ה'מדע היהודי' – גוף של דעות שבשֺוּם שכל הועלם והוחלף על ידי המדע האריסטוטלי שהרבנים, ובמיוחד הרמב"ם, הצליחו להטמיע בתוך היהדות.

האל מסר למשה רבינו את כל הידע האנושי, ובכלל זה ידע קוסמולוגי מפורט על מבנה העולם ותהליכי בריאתו. הקוסמולוגיה המסורתית שהאל מסר למשה שוקעה בתורה והפרק הראשון של ספר בראשית מתאר לנו בפרוטרוט את שלבי הבריאה ומספר לנו איך העולם הזה אמור להיראות. התנאים הראשונים נצמדו לתיאורים התנכיים והרחיבו על הקוסמולוגיה המסורתית אבל הם לא הצליחו לבלום את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של אריסטו והתוכן תלמי וזו הלכה והשתלטה לא רק על מלומדי התקופה אלא גם על כל מעוזי היהדות עד שהיא הפכה בימיו של הרמב"ם לבשר מבשרה של היהדות. מאז, למרות היותם הבעלים של האמת האלוהית האחת והיחידה, הרבנים נגררים אחרי המדע המודרני ומשנים בעקבותיו את השקפתם הקוסמולוגית.  

המדע שהתפתח מחוץ לבועה הרבנית העמיד באור מגוחך את התבטאויותיהם המדעיות של גדולי ישראל, ששאבו את הבנתם, וסמכו את דעותיהם, אך ורק על פסוקים שנכתבו על ידי בעלי מקראות חפים מכל ידע. ההבלים הגמורים שיצאו מפיותיהם אילצו רבנים מאוחרים יותר לעוות את דברי המאורות הגדולים ולהפכם למשלים, אלגוריות, מליצות שיר וסודות עמוקים. פרק זה בודק שלושה ניסיונות לתירוץ המבוכות: הניסיון לכפות משמעות אלגורית על הקוסמולוגיה הפשטנית של רבי יוסי, הפיכת הדיון במספר עמודי הארץ לאלגוריה עמוקה וניסיונו של הרבי מליובאוויטש להגן על הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הרמב"ם.

מאחזי העיניים נוהגים להסתמך על בורותם המדעית של שומעיהם ולטעון שאין הבדלים מהותיים בין המדע לדת ואת כל אי ההתאמות יש לייחס לחסרונות של המדע שעדיין לא גילה את האמיתות המוחלטות שהאל הכל-יודע שיקע בתורתו. בפרק זה אני טוען שאין כל דמיון בין המדע המודרני, שמסתמך על מספר קטן של הנחות יסוד בלתי מופרכות, ל'מדע' התורני שדורש מספר רב של הנחות יסוד שמשתנות חדשות לבקרים.