הרבנים תמיד העדיפו לגלות כל אמת, תהא זאת אמת מוסרית, רוחנית, חברתית ואפילו מדעית על ידי פענוח המשמעויות החבויות בעומקו של הטקסט התנכי ודעתם מעולם לא הייתה נוחה מתגליות שנחשפו באמצעים חוץ-תורניים. מסיבה זו מיהרו רבני עידן התלמוד לפסול את הניתוח הפילוסופי, הניסוי המדעי והחשיבה הלוגית כאמצעים לגיטימיים לפענוח סודותיו של היקום. הגמרא אמנם מתארת מקרה אחד או שניים בהם רבותינו ניסו לעקוף את המסלול הפרשני ולהגיע לאמת באמצעות הניסוי האמפירי ואולם הרפתקנותם של אותם רבנים נועזים מעולם לא הביאה לפריצות דרך של ממש וניסוייהם רק אימתו את ההוראות התורניות והוכיחו את עליונותן. כך, לשם דוגמה, אנו מוצאים את רב אסי[א] מגייס את המדע להוכחת אמת חשובה ששוקעה בספר איוב:

רב אסי הוה עסקן (היה עורך נסיונות).

חמי חד עורב עביד קן (ראה נקבת עורב עושה קן), עביד ביעין (מטילה ביצים) (ו)עביד אפרוחין (ודוגרת על אפרוחים).
נסבינון ויהבינון בקידרתא חדתא (נטל, רב אסי, ונתן אותם בקדירה חדשה) ואשע באפיהון (וטח בפניהם, את פי הקדירה) ג' יומין (במשך שלושה ימים).

בתר תלתא יומין (לאחר שלושה ימים) פתח באפיהון (פתח, את מכסה הקדירה) למידע מה אינון עבדין (לדעת מה קרה איתם).

אשכח יתהון דעבדין (ראה שהם, האפרוחים, עושים) צואה וצואה עבדה יתושין (עושה יתושים) והוו

פרחין לעיל מנהון (והיתושים פורחים מעליהם) ואכלין להון (והאפרוחים אוכלים אותם).

קרא עליהן הדין פסוקא (קרא עליהם אתך הפסוק), 'מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל'[ב].[ג]

אכן, כמתואר בדיוק רב בספר איוב, נפלאות הן דרכי האל. מי זולתו מסוגל להזין את האפרוחים מיתושים שנוצרו באופן ספונטאני מתוך הצואה.

כרב אסי, גם רבי שמעון בן חלפתא רצה לוודא את אמתותו של פסוק תנכי אך בניגוד לרב אסי הוא לא השכיל לחשוב על כל האפשרויות וניסויו לא השיג את מלא מטרתו. למרבה המזל כישלון הניסוי לא חסך מאתנו את מוסר ההשכל החשוב:

(נאמר:) 'לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ'.[ד]

אמר (לעצמו רבי שמעון בן חלפתא) איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא (אלך ואראה אם באמת אין לנמלים מלך).

אזל (יצא) בתקופת תמוז (כשהחמה לוהטת). פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני (פרש גלימתו על קן של נמלים). נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא על (יצאה נמלה ורבי שמעון נתן בה סימן).

אמר להו (אמרה הנמלה, לשאר הנמלים): נפל טולא (נפל צל).

נפקו ואתו (יצאו כל הנמלים מהקן).

דלייה לגלימיה (הסיר רבי שמעון בן חלפתא את הגלימה). נפל שמשא (נפלו קרני השמש על הקן).

נפלו (כל הנמלים) עלי וקטליה (על הנמלה הראשונה והרגו אותה).

אמר (רבי שמעון): שמע מינה  לית להו מלכא (משתמע מכך שאין לנמלים מלך) דאי אית להו הרמנא דמלכא לא ליבעו (שאם היה להם מלך הם היו מבקשים את רשותו ולא ראינו אותם עושים זאת).

אמר לו רב אחא בריה דרבא (בנו שלח רבא) לרב אשי: ודלמא מלכא הוה בהדייהו (אולי המלך היה אחד מהם) אי נמי (או אולי) הרמנא דמלכא הוו נקיטי (רשות המלך הם קיבלו למפרע) אי נמי (או אולי) בין מלכא למלכא הוה (הם יהיו בתקופה שבין מלך למלך) דכתיב (כפי שנאמר לגבי בני ישראל), 'בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה'[ה]?

אלא סמוך אהימנותא דשלמה (ולכן יש להבין שרבי שמעון בן חלפתא לא סמך רק על הניסוי אלא גם על אמינותו של המלך שלמה).[ו]

רבי שמעון האמין שעל הנמלים לבקש רשות ממלכן לפני הוצאתה להורג של נמלה חוטאת ולהוכחת השערתו הוא יוצא מדלת אמותיה של התורה ונפנה לערוך ניסוי מדעי. הניסוי עובר בהצלחה ורבי שמעון אוסף מספיק נתונים אמפיריים בכדי להוכיח את טענתו. כאן נכנס לתמונה רב אחא שמצביע על נסיבות בהן הנמלה יכלה למצוא את מותה גם ללא הרשאה מלכותית מפורשת. פלפוליו של רב אחא מקעקעים את אחת הפריצות הרבניות הבודדות לתחום המחקר המדעי וכופים על החכמים לזנוח את הגישה האמפירית ולהיאחז מחדש בסמכותם הבלתי מעורערת של כתבי הקודש. האגדה מעמידה את כל ההרפתקה במקומה הראוי – עם כל הכבוד לניסוי המדעי, שמלכתחילה חייב להישען על הנחות הניתנות להפרכה, את האמת ניתן לוודא רק באמצעות המקורות. אם שלמה המלך ורוח הקודש פסקו שלנמלים אין קצין, שוטר או מושל הרי שזאת חייבת להיות האמת הברורה והיחידה, בין אם ניתן לאמתה בניסויים מדעיים ובין אם לאו.

כאן רצוי להיזכר בעובדה שרב אחא, בנו של רבא וחברם של רב אשי ורבינא, השתייך לדור השישי של אמוראי בבל ומין הסתם קשה היה לו לבא בדברים עם התנא רבי שמעון בן חלפתא שחי כמאתיים שנה לפניו. עלינו להסיק, אם כן, שרבי שמעון לא היה מודע לספיקות הלגיטימיות שרב אחא יעלה ימים רבים לאחר השלמתו של הניסוי המוצלח ונוכל להניח שלגבי דידו הניסוי המדעי אכן הוכיח את נכונות דבריו של שלמה המלך. אנו, בכל מקרה, היינו רוצים לקוות שרבי שמעון עלה לישיבה הגדולה שבמרומים מחוזק בדעתו שאת תורת האמת ניתן לסמוך לא רק על דבר האל ורוח קודשו אלא גם על ניתוחם ההגיוני של ממצאים מדעיים מוכחים ומאומתים.

הארה נוספת על החשיבה הרבנית אנו מקבלים מתיאור הוויכוח שהתנהל בין רבי יהושע בן חנניה[ז] לקיסר הרומי:

אמר ליה (לו) קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד (כמה זמן לוקח לנחש להתעבר ולהוליד, כלומר, מה אורך ההריון של נקבת הנחש)?

אמר לו (רבי יהושע): לשב שני (שבע שנים).
(תמה הקיסר:) והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת (והלא זקני אתונה הרביעו אותה והולידה לאחר שלוש שנים)?
(ענה לו רבי יהושע:) הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' שנין (היא כבר הייתה מעוברת קודם לכן במשך ארבע שנים).

(המשיך הקיסר לשאול:) והא קמשמשי שמושי (קודם לכן נקבת הנחש עסקה בפעילות מינית וידוע שחיות מעובדות אינן נוהגות להזדווג)?
(ענה לו רבי יהושע:) אינהו נמי משמשי כאדם (הן מזדווגות כנשות האדם שעוסקות בפעילות מינית גם לאחר שהן מתעברות).

(משתומם הקיסר:) והא חכימי אינהו (הלא הם חכמים ואיך ייתכן ששגו כך)?
(רבי יהושע מסיר את הנושא מסדר היום:) אנן חכימינן מינייהו (אנחנו חכמים מהם).[ח]

כמצופה, הרב החכם סותם את כל טענותיו של הגוי האוויל וקובע בצורה חד-משמעית את עדיפותה של התורה היהודית על פני המדע האמפירי של עובדי הכוכבים והמזלות (שממשיכים, על אפם ועל חמתם של הרבנים, לטעון עד עצם היום הזה שתקופת ההיריון של נחש אינה עולה על כמה חודשים). למתמידים הנתקלים בסיפור זה באחת האשמורות המתקדמות של הלילה לא נותר אלא לחכך את כפות ידיהם ולהתענג על גדולתם של חכמינו ועל נשגבותו של האל ששיקע בתורתו את כל הידע שאפשר לרבי יהושע לרדת לרזי תורת הזוחלים להעמיד את סבי אתונה במקומם הראוי.

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.