|
שאלו הרבנים: מיהו עשיר? אמר רבי מאיר: כל שיש לו נחת רוח בעשרו. רבי טרפון אמר: כל מי שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדים בהם. רבי עקיבא אמר: כל מי שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אמר: כל שיש לו בית כסא סמוך לשולחנו.[2]
|
ויכוח עקרוני זה מתייחד בהיעדר אסמכתאות מקראיות ועל כן נוכל להניח שהחכמים אינם מבטאים את דעת התורה אלא רק את הגיגי ליבם. מדבריהם ניכר שרבי מאיר ורבי טרפון השקיעו את מעייניהם בכסף ורכוש, רבי עקיבא בנשים ורבי יוסי בנוחיות צנועה, אנושית, חסרת יומרות ורחוקה מלנקר עיניים.
לא רק בני הדור העריצו את רבי יוסי וגם לרבי יוסי היו דברים טובים להעיד על עצמו. מדברים אלה נוכל ללמוד גם על צניעותו המופתית וגם על מזגו הנח ואופיו העממי:
|
אמר רבי יוסי: מימי לא קראתי לאשתי 'אשתי' ולשורי 'שורי' אלא לאשתי 'ביתי' ולשורי 'שדִי'. אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. שואלים: האם כך הדבר? הרי כששאלו את רבי יהודה הנשיא מדוע קוראים לו רבנו הקדוש הוא ענה כי זכה בשם זה כיוון שמעולם לא הסתכל במילה שלו. מדוע, אם כן, אין קוראים גם לרבי יוסי בשם רבי יוסי הקדוש? משיבים: רבי יהודה הנשיא נהג בצניעות גם בעניין אחר, שהוא לא הכניס ידו תחת אבנטו[א]. אמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי שולי חלוקי. אמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן אבל אם אומרים לי חברי עלה לדוכן וברך ברכת כוהנים אני עולה. אמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי בי.[3]
|
האנושית החמה של רבי יוסי מתגלה גם בדיון הבא:
|
למלך שלמה היו הרבה נשים שנאמר 'וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה'[ב]. נחלקו הרבנים לגבי העבירה ששלמה עבר. רבי יהושע בן לוי אמר: העבירה נעברה משום האזהרה הכתובה בתורה 'וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם'[ג]. רבי שמעון בר יוחאי אמר: מהביטוי 'בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה'[ד] מלמד שמשה אהב את נשותיו אהבה של ממש ולכן חטא בעברת זנות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר: הביטוי 'גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת'[ה]מלמדשנשותיו של שלמה לא היו מיידעות אותו על מצבן והוא היה בועל אותן גם בעת נידתן. רבי יוסי בן חלפתא אמר: שלמה המלך לא חטא והמילה 'לְאַהֲבָה'[ו] מלמדת שכל כוונתו של שלמה הייתה לגרום לאל לאהבן, לקרבן, לגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה.[4]
|
מעלתו של רבי יוסי מודגשת על רקע נוקשותם של שלושת הרבנים האחרים שאינם מוצאים בליבם ולו פתח קטן לזיכויו של המלך שלמה. רבי יהושע בן לוי מקפיד הקפדה יתרה וקובע ששלמה עבר על איסור מאיסורי התורה, רבי שמעון בר יוחאי אינו מוכן להרחיק עד כדי כך ודי לו להחשיד את החכם באדם בנהייה אחר זנות וזימה ורבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, אינו מוצא בפסוקנו אלא הוכחה ניצחת לחיבה המיוחדת שהמלך רחש למשכבי נידה. לעומת שלושת חמורי הסבר הללו רבי יוסי בוקע כקרן שמש ביום סגריר ודי לו במילה אחת בכדי להבין שהמאהב הגדול הִרבה נשים רק על מנת שיוכל לגיירן, להחדיר בהן את אהבת האל, להכניסן תחת כנפי השכינה ולהפכן לצדיקות חסודות שמכוונות את ליבן לעשות רק את הישר בעיני יהוה.
עם זאת, רבי יוסי מעולם לא הרשה לאהבה העזה שרחש לבני ישראל להעיב על הסתייגותו הטבעית מבנות ישראל. כך, למשל, אנו מוצאים אותו נוקט בעמדה היותר מחמירה בדיון הבא:
|
תנו רבנן: אדם שהילך מחוץ לכרך והריח ריח, אם רוב תושבי העיר הם עובדי כוכבים הוא אינו צריך לברך על הריח ואם רוב תושבי הכרך היו בני ישראל עליו לברך על הריח. רבי יוסי אמר: אפילו כשרוב תושבי העיר הם בני ישראל גם אז הוא אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים.[5]
|
גם במדרש הבא רבי יוסי מחליט לחבור לרבנים פחות רחמניים והכפיש עימם את בנות ירושלים:
|
נאמר 'סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר'[ז]. רבי חנינא ביאר את הפסוק: בבנות ציון הכתוב מדבר שנאמר 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה'[ח] כלומר בנות ציון היו מותחות את רום קומתן ומהלכות בגסות הרוח. התלמוד מפרש את הביטויים: הביטוי 'וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן' מלמד שכשהייתה אחת מהן לובשת את תכשיטיה היתה מטה מכאן ולכאן את גרונה בשביל להראות את תכשיטיה. מהביטוי 'מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם' רבי אסי מקיסרין למד: שהיו צובעות את עיניהם בצבע אדום ורבי שמעון בן לקיש למד: בצבע עפעפיים אדום. הביטוי 'הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה' מלמד שכשהייתה אחת מהן ארוכה הייתה מביאה שתי קצרות, אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה טפח מעליהן, וכשהייתה אחת מהן קצרה הייתה לובשת נעלים עם עקבים עבים של עץ כדי שתראה ארוכה. מהביטוי 'וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה' רבי יוסי למד: שהייתה מציירת צורת דרקון על נעליה ורבנן לומדים: שהייתה מביאה ושט של תרנגול ממלאת אותו אפרסמון ונותנת אותו בין עקבה לנעלה וכשהייתה רואה כת של בחורים הייתה דורכת בחזקה על ושט התרנגול והריח שנדף ממנו היה מפעפע בבחורים כארסו של נחש.[6]
|
למרות הנימה העוינת, שמרמזת כביכול על רתיעה מהמין הנשי, אין לעלות חשד כלשהו ברבי יוסי שהוכיח, לפחות חמש פעמים, שנטיותיו לא חרגו מגבולות הנורמה התורנית:
|
אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל. שואלים: מי הם אותם 'ארזים'? משיבים: רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי אלעזר ברבי יוסי, רבי חלפתא ברבי יוסי, רבי אבטילס ברבי יוסי ורבי מנחם ברבי יוסי. ... שואלים: האם מכך שרבי יוסי מציין כי בעל רק חמש בעילות יש להבין שהוא לא קיים את מצות העונה, היינו מצוות קיום יחסי מין תקופתיים עם האשה? משיבים: לא. רבי יוסי התכוון רק לומר שחמש בעילות הוא בעל שלאחריהן הוא מייד הלך ולמד תורה.[7]
|
עם זאת, כבכל אדם, גם ברבי יוסי נתגלו לעיתים נדירות אי אלו פגמים זניחים. לפה ושם אולי נמצא אותו גולש להגזמות קלות, דוגמת אותה הפעם בה אמר 'אני ראיתי את צפורי בשלוותה והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי רטבים לתבשילים'[8] או כשהצהיר: 'חמישים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל'[9]. במקרים אחרים הוא עשוי להעלות בזיכרונו אירועים שעל פניהם אינם יכולים להיחשב לגמרי ריאליים: 'אמר רבי יוסי: מעשה בריבה אחת במקום שנקרא היתלי שהיתה מנקה ומסדרת את הבית ובא קוף ובעל אותה מאחוריה. כשבא המעשה לפני החכמים הם לא פסלו אותה מן הכהונה'[10].
גם הרגלי האכילה של רבי יוסי לא תמיד עמדו בסטנדרטים ההיגניים הגבוהים ביותר:
|
מסופר על רבי יוסי ורבי יהודה שאחד מהם היה אוכל דייסה באצבעותיו ואחד מהם היה אוכל דיסה במקל. אמר האוכל במקל לאוכל באצבעות: עד מתי אתה מאכילני את צואתך? אמר האוכל באצבעות לאוכל במקל: עד מתי אתה מאכילני את רוקך?[11]
|
אפילו תאבונו של רבי יוסי חרג, לפחות פעם אחת, מגבולות הסביר:
|
רבי יהודה ורבי יוסי היו מהלכים בדרך. אחז בולמוס את רבי יהודה. כפה רועה אחד ואכל לו את הלחם. אמר רבי יוסי לרבי יהודה: קיפחת את הרועה. כשבאו לעיר אחז בולמוס את רבי יוסי. הקיפו אותו כל בני העיר בכוסות וצלחות. אמר רבי יהודה לרבי יוסי: אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה.[12]
|
עממיותם של הסיפורים הללו מרחיקה מאיתנו את החשד שרבי יוסי נטה להפריז בתחכום יתר. יתאמצו המהרש"א והמהר"ל למצוא בדברי רבי יוסי עומקים נפלאים ככל שיתאמצו אך מבעד לאגדות משתקפת בבהירות דמותו של התנא החביב: זקן ישר וצנוע שאהב את הבריות והעריך שירותים צמודים, יהודי שאולי לא היינו ממהרים להזמין לארוחת ערב או לשאת הרצאה בפני נשות הדסה אבל בהחלט אדם הראוי ליחס של כבוד, ולו רק בשל נטייתו להסתכל למציאות בעיניים ולתאר דברים כהווייתם – מבלי לגלוש לגינונים לא לו ומבלי להצטעצע במשלים, אלגוריות או מליצות שיר מיותרות.
[א] הדעת האפיקורסית נותנת, כמסקנה הגיונית, שרבי יוסי דווקא כן נהג להכניס את ידו תחת אבנטו.
[ב] מלכים א' יא:א-ב
[ג] דברים ז:ג
[ד] מלכים א' יא:ב
[ה] נחמיה יג:כו
[ו] מלכים א' יא:א
[ז] איכה ד:טו
[ח] ישעיה ג:טז
אנן עליבייה מקשייא על דרבי יוסי? שכשם לבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו של רבי יוסי.
(ירושלמי גיטין לח:ב)
תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו - דברי רבי מאיר. רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.
(שבת כה:ב)
אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי 'אשתי' ולשורי 'שורי' אלא לאשתי 'ביתי' ולשורי 'שדִי'. אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. איני? והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש? אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי? ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת אבנטו. ואמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי, יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. ואמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.
(שבת קיח:ב)
שלמה הרבה לו נשים שנאמר 'וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה'. רבי יהושע בן לוי אמר: על שם 'וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. רבי שמעון בר יוחאי אומר: 'לְאַהֲבָה' - אהבה ממש - לזנות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כתיב 'גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת' מלמד שהיה בועלן כשהן נידות ולא היו מודיעות אותו. רבי יוסי בן חלפתא אומר: 'לְאַהֲבָה' - להאהיבן לאהבן ולקרבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה.
(שיר השירים רבה א:י)
תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח, אם רוב עובדי כוכבים - אינו מברך. אם רוב ישראל - מברך. רבי יוסי אומר: אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים.
(ברכות נג:א)
'סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר'. רבי חנינא פתר קרא: בבנות ציון הדא הוא דכתיב 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה' - הויין שייפן ברומיהון ומהלכן בגסות הרוח. 'וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן' - כשהיתה אחת מהן לובשת את תכשיטיה היתה מטה מכאן ולכאן את גרונה בשביל להראות את תכשיטיה. 'וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם' – רבי אסי דקיסרין אמר: שהיו משקרות את עיניהם בסיקרא ורבי שמעון בן לקיש אמר: בקלורית אדומה. 'הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה' - כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות, אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה טפח על גביהן, וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קרקוסין עבים כדי שתראה ארוכה. 'וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה' - רבי יוסי אומר: שהיתה צרה צורת דרקון על מנעליה, ורבנן אמרין: שהיתה מביאה זפק של תרנגול וממלא אותו אפרסמון ונותנת אותו בין עקיבה למנעלה וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה דופקת עליו והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס הזה של עכנא.
(איכה רבה ד:יח)
אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון? רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי חלפתא ברבי יוסי ורבי אבטילס ברבי יוסי ורבי מנחם ברבי יוסי. ... למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים? אלא אימא: חמש בעילות בעלתי ושניתי.
(שבת קיח:ב)
מעשה בריבה אחת בהיתלי שהיתה מכבדת הבית ובא הקוף ובעלה מאחוריה ובא מעשה לפני חכמים ולא פסלוה מן הכהונה
(מסכת דרך ארץ רבה פרק ראשון)
רבי יוסי ורבי יהודה. חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא. אמר ליה דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה: עד מתי אתה מאכילני צואתך? אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא: עד מתי אתה מאכילני רוקך?
(נדרים מט:ב)
רבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. אחזיה בולמוס לרבי יהודה קפחיה לרועה אכליה לריפתא. אמר ליה רבי יוסי: קפחת את הרועה. כי מטו למתא אחזיה בולמוס לרבי יוסי אהדרוהו בלגי וצעי. אמר ליה רבי יהודה: אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה.
(יומא פג:ב)
התגובות האחרונות