אלגוריה, מעצם הגדרתה, נבנית מקיומם של קווי דמיון ברורים בין המשל לנמשל, בין התופעה הגלויה לתופעה שברקע. נגזר מכך שיעילותה של האלגוריה פוחתת ככל שמתרבים הפרטים בסיפור הגלוי שאינם מוצאים את מקבליהם בתופעה הנסתרת. ניקח לדוגמה משל קצר וחביב אליו הוצמד הסבר ממצא ומספק:
|
משל לאחד שנכנס לגינה, ליקט תותים ואכל. רץ אחריו בעל הגינה ושאל אותו: מה בידך? ענה לו אותו אחד שנכנס לגינה: אין בידי כלום. אמר לו בעל הגינה: הרי ידיך מלוכלכות! הנמשל הוא: כך אמר קין להקדוש ברוך הוא: 'הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?'[א] כמענה אמר הקדוש ברוך הוא לקין: הא רשע 'קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה[ב]'[1]
|
קל למצוא את ההקבלות בין המשל לנמשל: מלקט התותים מתחמק מלתת לבעל הגינה דין וחשבון על מעשיו אך בעל הגינה אינו זקוק להסבר מפורט שכן ידיו המלוכלכות של הזר כבר מעידות על מעלליו. באותו אופן, קיין מתחמק מליטול אחריות על רצח אחיו אך הדמים ששפך מעידים על פשעו ושמים לאל את כל הכחשותיו. ההקבלה אמנם אינה מושלמת אבל אין לנו כל סיבה להתעכב על אף אחד מהפרטים. מצידנו, הפולש יכול היה ללקט ולאכול גזרים או ארטישוק ירושלמי ותשובתו לבעל הגינה יכולה הייתה להיות 'ידי ריקות ולא אחזתי בהם מאומה' ועדיין לא היינו חשים בכל פגיעה בהקבלה שבין המשל לנמשל ולא היינו תוהים אחר כוונתו של החכם הממשיל. מאידך, כל פרט מיותר שהיה משתרבב למשל קומפקטי זה היה גורם לנו להיעצר ולגרד את פדחתנו. נניח שהממשיל היה בוחר להתנסח באופן הבא:
|
משל לאחד שנכנס דרך השער הראשי לגינה וליקט תותים ואכל. רץ אחריו בעל הגינה ושאל אותו: מה בידך? ענה לו אותו אחד שנכנס לגינה: אין בידי כלום. אמר לו בעל הגינה: הרי ידיך מלוכלכות!
|
למה השער הראשי? למה לא שער צדדי? מה קשור שער כלשהו, ראשי או צדדי, לרציחתו של הבל? המשל, על ידי הוספת פרט שולי אחד, כבר איבד את מיקודו והותיר אותנו מבולבלים ונבוכים. מבוכתנו תגדל שבעתיים אם נגלה שהמשל המכיל לא רק פרט מיותר אחד אלא מספר גדול של פרטים עודפים שאינם מוצאים את מקבליהם בנמשל. לשם דוגמה:
|
משל לאחד ששמו הרשקו, רופא שיניים במקצועו, שנכנס לגינה דרך השער הראשי וליקט תותים שעדיין לא בשלו דיים, רץ אחריו בעל הגינה השמנמן, שלא מזמן יצא לפנסיה, ושאל אותו: מה בידיך? ענה לו הרשקו: אין בה כלום. אמר לו הפנסיונר השמנמן: והרי ידיך מלוכלכות!
|
הכתוב אולי יציין שמדובר כאן במשל אבל מה יכול להיות נמשלו של משל מעין זה? את מי מייצג רופא שיניים ומהי המשמעות החבויה בשם הרשקו? האם למידת בשלותם של התותים השפעה על מוסר ההשכל? האם יש בנמשל איזה שהוא פנסיונר שמנמן? סיפור מרתק אולי יש פה אבל משל ואלגוריה בשום פנים ואופן לא. משלים ואלגוריות פשוט אינם מסוגלים לשרוד מתקפות של להג והחפץ ביקרם חייב להשתלט על נטיותיו ולצמצם עד למינימום את כמות הפרטים שהוא בוחר לשלב בסיפורו.
מצוידים בתובנה זאת נוכל לקבוע שכל תיאור של עולם מרובד בו הקף הפרטים עולה מעל לרף מסוים אינו יכול להסתיר בחובו משל מחכים או אלגוריה עמוקה ועלינו לסווגו כמפרט מדעי שמציג אך ורק את הבנתו הקוסמולוגית של המחבר. מי שמקדיש עמודים על גבי עמודים לפירוט רכיביו של העולם החומרי אינו יכול להמשיך ולטעון שדבריו אינם אלא תיאור אלגורי למציאות המטפיזית בעולם הרוח. אפילו הלהטוטנים הגדולים ביותר אינם מסוגלים להכשיר את סיפוריהם של מרבי הלהג ולכן לא כל תיאור קוסמולוגי שנס לחו יכול לפתח פתאום עומקים נסתרים ולהפוך לאלגוריה נצחית. לפעמים אין ברירה אלא להבין את דברי הקדמונים כפשטם ולהניח שדבריהם משקפים אך ורק את תמונת עולמם.
הבה נסקור מספר מדרשים שמצליחים, כולם ביחד וכל אחד לחוד, לשמוט את גלימת האלגוריה שניסתה להסתיר את מערומיו של רבי יוסי. מדרשים אלה מרחיבים ומפרטים את דבריו של התנא הקשיש ומכולם מצטייר עולם בו הארץ נחה על עמודים, עמודים על המים, מים על הרים, הרים על רוחות ורוחות על סערות שתלויות בזרועו של האל:
נפתח במדרש קונן, המיוחס לאמורא שמואל, בן הדור הראשון לאמוראי בבל ובר פלוגתו של האמורא רב. שמואל זה נחשב לבכיר המדענים של עידן התלמוד וגדול היה פרסומו כרופא וכאסטרונום. גאוותו בידיעותיו פרצה כנראה את מחסום צניעותו שכן אנו מוצאים אותו מצהיר:'נהירים לי שבילי השמים כשבילי נהרדעא עירי לבד מכוכב השביט שאין אני יודע מהו'[2] ואולם, אם לשפוט לפי מדרש כונן, לבד מתכונותיו של כוכב השביט היו כנראה עוד אי אלו נושאים בהם האמורא המלומד לא היה בקי די צרכו.
מדרש כונן מנסה לארגן את תמונת העולם בצורה מובנית ומסודרת. ראשית הוא מסביר שגודלו של העולם הנגיש הינו מהלך ת"ק (500) שנה שהרי נאמר 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ'[ג]. פסוק זה קושר את האבות עם השמיים והארץ וממילא אורך חיי האבות חייב להיות שקול לגודלם של השמיים והארץ. סכומם המצרפי של שנות חיי האבות הוא בדיוק חמש מאות שנה ולכן גם אורכם של השמיים והארץ חייב להסתכם בחמש מאות שנות הליכה (למרבה הצער סכום שנות חיי האבות הוא 502 שנים – 175 שנה לאברהם[ד], 180 ליצחק[ה] ו-147 שנים ליעקב[ו] אבל, כרגיל במקרים מעין אלו, אין טעם להתווכח עם חכם כה מהולל על סטייה כה מזערית).
הקומה השנייה של העולם הזה מתחלקת לשלושה חלקים שווים: מדבר, איזור מיושב וים. גם את העובדה הזאת קל לעגן בכתובים שכן ערכה הגימטרי של המילה 'למקוה' בפסוק 'וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים'[ז]הוא 161 וערך זה הוא בדיוק חצי מערכה הגימטרי של המילה 'היבשה' (322) בביטוי 'וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה'[ח] ולכן גודל היבשה חייב להיות כפליים מגודל הים. היבשה מאגדת בתוכה גם את המדבר וגם את האזור המיושב וברור ששליש מהארץ השטוחה היא מדבר, שליש איזור מיושב ושליש ים.
שני ביטויים נוספים, 'כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ'[ט] ו-'כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב'[י], מרמזים שגובהם של השמיים חייב להיות זהה לאורכה של הארץ השטוחה, כפי שמוכיח במפורש הפסוק 'וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'[יא], שהרי למילה 'וַיִּמְתָּחֵם' ערך גימטרי של 504 ממנו ניתן לחסר את ארבעת רוחות השמיים שאינם כלולים בתחום המושב ולקבל את ת"ק שנות ההליכה התקניות.
מדרש כונן, בין אם הוא באמת נכתב על ידי האמורא שמואל ובין אם הוא נכתב על ידי סמכות תורנית מאוחרת יותר, מציג יקום הרבה יותר רחב מהיקום שהיה מוכר לרבי יוסי. הרחבה זאת מתבצעת על ידי הוספת אזורים בלתי נגישים בכל אחד מארבעת צדדיו של העולם הנגיש. את האזורים הללו עין אנוש מעולם לא שזפה ולכן ניתן להרחיבם לכל גודל רצוי וליעדם לכל מטרה מועילה. בשיטה זו ניתן לשלוף את גן העדן מהמעמקים, למקמו מעבר לים בצידו המזרחי של היקום ולקבוע שאורכו מסתכם ב-800,000 שנות הליכה, כלומר פי 1600 מאורכו של העולם המיושב. בצידו המערבי של העולם ניתן עתה לשתול את המדבר ואחריו למקם אוקיאנוס רחב ובו איים רבים ועמים רבים. מערבה מאותם האיים אין שום סיבה שלא להוסיף 'מדבריות מלאים נחשים, שרפים ועקרבים וציה ותוהו ואין שם אדם או זרעים או אילנות'[3] שרוחבם מגיע לכדי מהלך של 1,000,500 שנים. בצד הצפוני, מעבר לגבולם של הבבלים והכשדים שישבו כנראה קרוב מאד לקצה העולם הנגיש, משתרע, על פי בעל המדרש, איזור הרוע והניכור שאורכו מהלך 1,000,705 שנה. כאן ניתן למצוא 'אוצרות אש גיהנום ואוצרות שלג וברד וקיטור וכפור וחושך ורוח סערה'. תחום צר יחסית באזור זה, אורכו מהלך חמש שנים בלבד, הורחק מהלך חמש שנים מגבול הישוב ויוחד ל'דירת שדים ומזיקים ורוחות מחבלות'.תחום גדול הרבה יותר, מהלך 2,100 שנים, יועד לשבעת מדורי הגהנום שאורך כל אחד מהם 300 שנות הליכה. נותר לנו רק הצד הדרומי של העולם ושם כמצופה נמצאים 'אוצרות אש ומערת קיטור וסופה וסערה' בתוך שטח שאורכו 2,965 שנות הליכה. באזור זה נוכל למצוא, אם רק נחפש, פתח נוסף של הגהנום והרשעים שנכנסים דרכו נשלחים מייד להתבונן בכבודם של הצדיקים השוהים בגן העדן שבמזרח הרחוק ולאחר שהצטערו כדבעי הם נשלחים על ידי מלאכי חבלה לעומקו של הגהנום הנמצא, כזכור, בצפונו של היקום. 104 שנות הליכה נדרשות בכדי להגיע מגבולו הדרומי של האזור הנגיש ועד לפתחו הדרומי של הגהנום אבל 'כאשר הנשמה פורחת מגופה מקבלים אותה מלאכי חבלה ומשגרים אותה כהרף עין למלאכי הזעם ומלאכי הזעם משגרים אותה לגיהנם'[4] כך שהמעבר כולו מתבצע תוך שברירי שנייה וללא כל עיכוב מיותר.
לאחר הכנה זאת נפנה הדרשן לדון בעניינינו:
|
אורכו של העולם מהלך חמש מאות שנה ורחבו מהלך חמש מאות שנה ועוביו מהלך חמש מאות שנה והוא עגול כדיסק וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו. הים הגדול עומד על סנפיריו של לוויתן והלוויתן שרוי בתוך המים התחתונים ונראה בהם כמו דג קטן שבתוך הים. המים התחתונים עומדים על שפת מימי האוקיינוס ולעומתו הם נראים כמעין קטן שעל שפת הים. מי האוקיינוס עומדים על שפת מימי בראשית ולעומתם הם נראים כמעין קטן שעל שפת הים. מימי בראשית עומדים על שפת המים הבוכים ולעומתם הם נראים כמעין קטן שעל שפת הים. המים הבוכים תלויים ועומדים על ארץ התחתונה. הארץ התחתונה רקוע על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ'[יב]. המים עומדים על חשמל. החשמל עומד על הרי ברד. הרי הברד עומדים על אוצרות שלג. אוצרות השלג עומדים על אוצרות של מים ואש. אוצרות מים והאש עומדים על התהום. שואלים: למה דומה שרו של התהום? משיבים: לשלושה ראשי שור. שר התהום עומד בין התהום העליון לתהום התחתון והוא אומר לתהום העליון: החשך מימיך, ולתהום התחתון הוא אומר: הביע מימיך שנאמר 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא'[יג]. התהום עומד על תוהו. התוהו דומה לקו ירוק שמקיף את העולם כולו כחוט והוא נמצא בתווך בין קצות השמים לקצות השמים ומשם יוצא החושך. התוהו עומד על בוהו. הבוהו הן אבנים מפולמות משוקעות בתהום ומהן יוצאים מים שנאמר 'וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ'[יד]. בוהו עומד על ים. ים עומד על מים מתוקים. מים מתוקים עומדים על ההרים. ההרים עומדים על רוח. הרוח נישאת בכנפי הסערה. הסערה תלויה וקשורה בשפת ארץ התחתונה והארץ התחתונה קשורה בסערה. הסערה תלויה וקשורה בכיפת אדמה והאדמה תלויה בסערה. הסערה תלויה וקשורה בכיפת חרבה והחרבה תלויה בסערה. הסערה תלויה וקשורה בכיפת יבשה והיבשה תלויה בסערה. הסערה תלויה וקשורה בכיפת ארקא וארקא תלויה וקשורה בסערה. הסערה תלויה וקשורה בכיפת תבל תבל תלויה בסערה. הסערה תלויה וקשורה בכיפת חלד. גופי היבשה הללו אינם נחים זה על גבי זה אלא שהם נתונים ככיפה בתוך כיפה. כיפת שבעת הרקיעים אחוזה בקרסים ככיפת קערה שהיא כפויה על גבי שולחן. חלד הוא ישוב עולם וחלד תלויה בסערה וקשורה בכיפת וילון. וילון תלויה בסערה וקשורה בכיפת רקיע. הרקיע אחוז בקרסי תבל. הרקיע תלוי בסערה וקשור בכיפת שחקים. השחקים אחוזים בקרסי ארקא. השחקים תלויים בסערה וקשורים בכיפת זבול. זבול אחוז בקרסי יבשה. זבול תלוי וקשור בסערה בכיפת מעון. מעון אחוז בקרסי חרבה. חרבה תלויה בסערה וקשורה בכיפת מכון. מכון אחוז בקרסי אדמה. מכון תלוי בסערה וקשור בערבות. ערבות אחוזה בקרסי ארץ התחתונה. ערבות תלויה בזרוע של הקדוש ברוך הוא שנאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'[טו]. שאל שמואל: למה משמשות שתי הזרועות הללו? התשובה היא: בימינו האל נושא את העליונים ובשמאלו הוא נושא את התחתונים לכך נאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'.[5]
|
מדרש זה שב ומציג, בפירוט מוגזם ובשילוב תוספות מעניינות, את אותו עולם מרובד שהעסיק את רבי יוסי. עם זאת, כיאות לתקופה, בעל המדרש כבר אינו מסתפק בשכבות שטוחות והוא עושה כל מאמץ להעניק לעולמו את כדורי האתר של התורה הגיאוצנטרית. כל אחד משבעת הכדורים שמרכיבים את היקום נבנה עתה משני חציים שחוברו להם יחדיו בקרסים - חצי כדור תחתון שאופיו ארצי וחצי כדור עליון שאופיו רקיעי. את הכדור הפנימי ביותר מרכיבים הגוף הארצי 'חלד' והגוף השמימי 'וילון'. את הכדור הבא מרכיבים 'תבל' ו'רקיע'. אחריו באים הכדורים 'ארקא'-'שחקים', 'יבשה'-'זבול', 'חורבה'-'מעון' ו'אדמה'-'מכון' ולבסוף, כמעטפת חיצונית לכל הכדורים הקונצנטריים, 'ארץ תחתונה' וחצי הכדור השמימי המחובר אליה, 'ערבות'. קונסטרוקציה זאת אינה זהה אמנם למודל הגיאוצנטרי בו הכדורים הקונצנטרים מכילים אך ורק את יסוד האתר ה'רקיעי', ואולם, כפי שראינו כבר פעמים רבות, אין כל סיבה לדקדק בקטנות כשכל מטרתך היא להדגים את הדמיון המפליא בין תמונת העולם היהודית לקוסמולוגיה המהוללת של הגויים.
גם בסדר רבה דבראשית, המיוחס לרבי ישמעאל הכהן הגדול, נוכל למצוא תיאור דומה של העולם המרובד:
|
... המים הבוכים תלויים ועומדים מעל לארץ התחתונה כי האל רקע את הארץ על המים הזדונים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם'[טז]. המים עומדים על עמודים של חשמל[יז]. עמודי החשמל עומדים על אוצרות שלג. אוצרות השלג עומדים על הרי ברד. הרי הברד עומדים על תהום. שואלים: למה דומה התהום? משיבים: לשלשה ראשי שור שנאמר 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא'[יח]. התהום עומד על תוהו ותוהו הוא קו ירוק שממנו יוצא החשך. התוהו עומד על בוהו. הבוהו דומה לאבנים מפולמות שמהם יוצאים מים. הבוהו עומד על הים. הים עומד על המים. המים עומדים על הרים. ההרים עומדים על רוח. הרוח תלויה בסערה והיא קשורה בגופה של הארץ התחתונה וכו' וכו'.[6]
|
מדרש זה, בניגוד למדרש כונן, אינו מתעצל והוא מסביר מהם אותם המים הבוכים שמי בראשית עומדים על שפתם:
|
שואלים: למה נקראים המים הללו בשם המים הבוכים? משיבים: הביטוי מלמד שבשעה שהקדוש ברוך הוא פילג את המים הוא לקח את חלקם למטה ואת חלקם למעלה. המים שלקח למעלה היו שמחים ואומרים: אשרינו שאנו קרובים לבוראינו ונמצאים תחת כסא כבודו ולכן הם היו מעופפים בשמחה רבה ונותנים בכל יום קילוס ושבח ומכתירים הדר ותהילה ליוצר בראשית ולומדים זאת מכך שנאמר 'מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה'[יט]. אותם המים שהאל לקח למטה היו צועקים ובוכים ואומרים אוי לנו שלא זכינו לעלות לרקיע להיות קרובים לבוראינו ולקלס עם חברינו אלא שאנו נתונים למטה בתוך התהום השישי כנגד שערי צלמות ושערי גיהנום ואנו מחויבים להסתכל בכל יום ויום במשפטם של רשעים. לבסוף העזו המים התחתונים פניהם ובקעו תהומות והיו מתגברים ועולים למקום העבים ומבקשים לעלות למרום עד שגער בהם המקום וכבשם תחת רגליו והורידם למקומם שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה'[כ] לפיכך נקראו מים הבוכים.[7]
|
כל התיאור הקוסמולוגי חוזר ונשנה בהרחבה יתרה בספר רזיאל המלאך המכיל, על פי המסורת, חכמה וסודות נוראיים אשר נגלו לאדם הראשון על ידי המלאכים רזיאל, מיכאל ורפאל, ומאדם הראשון נמסרו לשת בנו, ומאוחר יותר לנח, לאברהם יצחק ויעקב, למשה רבינו, לפנחס הכהן, לשלמה המלך ולאנשי כנסת גדולה. בבא היום המדרש נמסר מחדש על ידי אליהו הנביא למורנו ורבנו המקובל האלוהי, הגאון, הצדיק והקדוש רבנו אלעזר מגרמיזא (או וורמיזא, הלא היא העיר Worms שבגרמניה) זכותו יגן עלינו אמן[8]. לספר זה חשיבות רבה במיוחד שכן הוא מספק לנו גם פרטים נסתרים שנמסרו רק ליחידי סגולה כאדם הראשון, יעקב ומשה. כך, נודע לנו שבמבנה הקוסמולוגי התלוי בזרועו של האל יש שבע שכבות מוצקות ושבעה תהומות[9] ונחשפים בפנינו שמות המלאכים הממונים על השכבות השונות של עולמנו: ארצי"ציאו הוא המלאך הממונה על הארץ התחתונה, אדמא"ל ממונה על האדמה, חרבא"ל על חרבה, ארק"אל על ארקא, יובשה"אל על היבשה, תבל"אל על תבל, וכן, ניחשתם - חלדיא"ל על חלד. 'תבל', דרך אגב, זכתה לשמה משום שהבריות מתבלין אותה במעשיהם הטובים 'ועליה הרים וגבעות וכל יושביהם ... ושלוש מאות שישים וחמישה סוגים שונים של בריות: בעלי גוף אריה ופני אדם, בעלי ראש אריה וגוף אדם, בעלי ראש נחש, בעלי ראש שור, בעלי שני ראשים, בעלי שלושה ראשים, בעלי שלושה ראשים, ארבעה ידיים, גוף אחד, כרס אחת ושני רגליים'.[10]
גם במדרש שלושה וארבעה, מקור קדום ורב ערך שכנראה הוזכר כבר בתוספות למסכת עבודה זרה[11], ניתן למצא מידע קוסמולוגי חשוב. לשם משל, המדרש מספק לנו שם אלטרנטיבי לעמוד האחד עליו אולי עומד העולם:
|
על שנים עשר עמודים הארץ עומדת שנאמר 'יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'[כא] ויש אומרים שהארץ עומדת על שבעה עמודים שנאמר 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה'[כב] ויש אומרים שהארץ עומדת רק על עמוד אחד הנקרא בשם 'צדיק' שנאמר 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם'[כג] ויש אומרים שהארץ עומדת על עמוד אחד ושמו 'בלימה' שנאמר 'נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה'[כד].[12]
|
הבלימה עליה נתלתה הארץ בפסוק 'נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה'[כה] בלבה במקצת את מפרשי הסתומות וכל אחד מהם מיהר לנכסה לטובת התיאוריה המדעית החביבה עליו. אבן עזרא, שכבר הכיר את התורות המדעיות המודרניות, ניסה להעניק לביטוי 'תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה' משמעות אריסטוטלית בהסבירו שהביטוי מלמדנו 'שהארץ תלויה בלב כל הכדורים האריסטוטליים'[13]. דעותיו המתקדמות של האבן עזרא לא חייבו, כמובן, את קודמיו ואכן, הגלגלים האריסטוטליים לא עמדו נגד עיניו של רש"י שבהסתמך על סגולותיו האנתרופומורפיות של האל הסביר שדבר אינו תומך בעולם כי כל אותם כדורים שחציים סוג זה או אחר של יבשה וחציים סוג זה או אחר של רקיע עומדים באוויר על חוזק זרועותיו של הקדוש ברוך הוא.'[14] אותן זרועות עולם חסונות סיפקו השראה גם לרב חנינא בן פפא וזה מיהר לגלות הבדל נוסף בין הקדושה הנשגבת לחגבי הבשר ודם:
נראה, עם זאת, שלא כולם הסכימו עם רבי יוסי, רב חנינא ורש"י שהארץ והשמיים נתלו בזרועו של האל. לרבי עקיבא, לשם משל, הייתה סברה שונה לחלוטין והוא האמין שהשמיים נתלו בזרוע אחת והארץ בזרוע השנייה:
המסקנה אינה יכולה שלא לצרום בבהירותה: הפרטים המיותרים שחכמינו בחרו להוסיף לתיאורי היקום מרחיקים אותנו מתחומי המשל והאלגוריה ומקרבים אותנו להכרה בעובדה שקדמונינו התעסקו אך ורק באמיתות גיאוגרפיות ובמפרטים קוסמולוגיים. תיאורו של רבי יוסי המשיך להתגלגל במורד הדורות תוך שהוא צובר יותר ויותר רכיבים ומתעבה ביותר ויותר פרטים עד שלבסוף הוא הותיר בידינו מפרטים מדויקים שמאפשרים לכל בן תורה לשרטט לעצמו את מבנהו של העולם ולענג את עצמו במחשבות על גדולתו של הבורא שהשכיל להצפין בתורתו את כל הרמזים הדרושים לתיאורו של מבנה זה. אלגוריה, כאמור, חייבת לרמוז ולהקביל לאיזו שהיא מציאות ריאלית אך האם נמצא בקרבנו ולו עבדקן להוט אחד שיסכים לנסות ולפרש ברוח אלגורית את מדרש כונן, סדר רבה דבראשית, מדרש שלושה וארבעה, ספר רזיאל המלאך או מדרש אלפא ביתות? כתבים אלה אינם יכולים ואינם רוצים להתפרש בצורה אלגורית וכל מטרתם לתאר את היקום כהוויתו ולהציג את המשמעויות הרוחניות שהעולם הגשמי מקפל בחובו. רבי יוסי סיפק לנו את הבסיס המתומצת למפרטים המפורטים יותר של שמואל, רבי ישמעאל, רבי עקיבא והמלאך רזיאל[17] וכמוהם גם הוא מעולם לא העלה על דעתו שבבא היום יקומו מתרצים שינסו להסתיר את דברי האלוהים החיים שבפיו מאחורי מסך של מליצה ואלגוריה.
[א] בראשית ד:ט
[ב] בראשית ד:י
[ג] דברים יא:כא
[ד] בראשית כה:ז
[ה] בראשית לה:כז
[ו] בראשית מז:כח
[ז] בראשית א:י
[ח] בראשית א:ח
[ט] ישעיה נה:ט
[י] תהילים קג:יב
[יא] ישעיה מ:כב
[יב] תהילים קלו:ו
[יג] תהילים מב:ח
[יד] ישעיה לד:יא
[טו] דברים לג:כז
[טז] תהילים קלו:ו
[יז] מדובר כמובן בחשמל המוזכר ביחזקאל א:ד, א:כז ו-ח:ב
[יח] תהילים מב:ח
[יט] תהילים צג:ד
[כ] ישעיה מג:טז
[כא] דברים לב:ח
[כב] משלי ט:א
[כג] משלי י:כה
[כד] איוב כו:ז
[כה] איוב כו:ז
[כו] דברים לג:כז
[כז] דברים לג:כז
משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותין ואכל. והיה בעל הגינה רץ אחריו. אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והרי ידיך מלוכלכות! כך אמר לו קין להקדוש ברוך הוא: 'הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?' אמר לו הקדוש ברוך הוא: הא רשע 'קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה' (בראשית ד:י).
(בראשית רבה כב:ט)
וכיון שהנשמה פורחת מגופה מקבלין אותה מלאכי חבלה וקולעין אותה כהרף עין למלאכי זעם ומלאכי זעם קולעין אותה לגיהנם.
(מדרש כונן עמ' 257)
אורכו של עולם ת"ק שנה ורחבו ת"ק שנה ועוביו ת"ק שנה והוא עגול וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו. והים הגדול עומד על סניפיריו של לויתן והלויתן שרוי בתוך המים התחתונים ואינו דומה בהן אלא כדג קטן שבתוך הים. ומים תחתונים עומדים על שפת מימי אוקיינוס ואינן דומים בהן אלא כמעין קטן שעל שפת הים, כן מים התחתונים כנגד מי אוקיינוס. ומי אוקיינוס עומדים על שפת מימי בראשית, ודומים מימי אוקיינוס כנגדם כמעין קטן שעל שפת הים, ומימי בראשית עומדים בשפת הבוכים ודומים כנגדם כמעין קטן שעל שפת הים. ומים הבוכים תלוים ועומדים על ארץ התחתונה, וארץ התחתונה רקוע על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ' ומים עומדים על חשמל, וחשמל עומד על הרי ברד, והרי ברד על אוצרות שלג ואוצרות שלג על אוצרות של מים ואש, ואוצרות מים ואש על התהום. ושר של תהום למה דומה? לשלושה ראשי שור ועומד בין תהום העליון לתהום התחתון, ואומר לתהום העליון: החשך מימיך, לתהום התחתון: הביע מימיך. שנאמר 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא'. ותהום עומד על תוהו, ותוהו דומה לקו ירוק ומקיף את העולם כולו כחוט ומתווך בין קצות השמים לקצות השמים ומשם חושך יוצא, ותוהו על בוהו – אלו אבנים מפולמות שהן משוקעות בתהום ומהן מים יוצאין שנאמר 'וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ', ובוהו עומד על ים, וים עומד על מיים מתוקים, ומים מתוקים על ההרים, והרים על רוח, ורוח על כנפי סערה, וסערה תלויה וקשורה בשפת ארץ התחתונה, וארץ התחתונה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת אדמה, ואדמה תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת חרבה, חרבה תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת יבשה, יבשה תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת ארקא, ארקא תלויה וקשורה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת תבל, תבל תלויה בסערה, וסערה תלויה וקשורה בכיפת חלד, ולא זו על גבי זו אלא ככיפה בתוך כיפה. וכיפת ז' רקיעים אחוזים בקורקסיהו ככיפת קערה שהיא כפויה על גבי שולחן. חלד הוא ישוב עולם וחלד תלויה בסערה וקשורה בכיפת וילון, ווילון תלויה בסערה וקשורה בכיפת רקיע, ורקיע וקורקסיהו אחוזים בקורקסי תבל, רקיע תלויה בסערה וקשורה בכיפת שחקים, וקורקסי שחקים אחוזים בקורקסי ארקא, ושחקים תלויה בסערה וקשורה בכיפת זבול, וקורקסי זבול אחוזים בקורקסי יבשה. זבול תלויה וקשורה בסערה בכיפת מעון וקורסקי מעון אחוזים בקורקסי חרבה. חרבה תלויה בסערה וקשורה בכיפת מכון וקורקסי מכון אחוזים בקורקסי אדמה. מכון תלויה בסערה וקשורה בערבות, וקורקסי ערבות אחוזים בקורקסי ארץ התחתונה. ערבות תלויה בזרוע של הקדוש ברוך הוא שנאמר וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם. אמר שמואל: ב' זרועות הללו למה? אחת בימינו סובל העליונים ובשמאלו סובל התחתונים לכך נאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'.
(אוצר המדרשים, עמוד 257)
... והמים הבוכים תלוים ועומדים למעלה מן הארץ התחתונה, והארץ רקע על המים הזדונים כדכתיב 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם', ומים על עמודי חשמל, ועמודי חשמל על אוצרות שלג ואוצרות שלג על הרי ברד, והרי ברד על תהום. למה הם דומים? לשלשה ראשי תור שנאמר 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא', ותהום עומד על תהו, ותהו הוא קו ירוק שממנו יצא חשך, ותהו על בהו, דומה לאבנים מפולמות שמהם יצאו מים, ובהו עומד על הים, וים על המים, ומים על הרים, והרים על רוח ורוח תלוי <
התגובות האחרונות