האל, כזכור, החליט בכל זאת לברוא אדם בצלמו וכדמותו והדמיון המפליא שבין האל לאדם שברא בלבל את מלאכי השרת וכמעט גרם להם לומר שירה בפני האדם במקום לפני האל:
|
אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפני האדם את שירת הקדושה.
הדבר דומה למלך ולמושל המחוז שרכבו יחדיו במרכבת כבוד והיו בני המדינה מבקשים לקרא למלך בתארים 'אדוננו' ו'מלכנו' אך הם לא ידעו מיהו המלך ומיהו שר המחוז.
מה עשה המלך? דחף את שר המחוז מחוץ למרכבת הכבוד ואז ידעו כולם שהוא רק שר מחוז.
|
אם אנו זקוקים לעוד הוכחות לקווי הדמיון שבין האדם ליוצרו נוכל להתעכב גם על הסיפור הבא:
|
אמרו לו תלמידיו: רבי להיכן אתה הולך?
אמר להם הלל: לעשות מצוה.
שאלו אותו התלמידים: איזו מין מצווה היא זו?
אמר להם הלל: לרחוץ בבית המרחץ.
שאלו התלמידים: האם הרחצה בבית המרחץ היא מצוה?
|
בסיפור זה ניתן אמנם לראות בבירור את המשל והמטפורה אבל לא רק שהלשון האלגורית אינה מסירה מהאל את כתם הגשמיות אלא שהיא מחזקת בקרבנו את התחושה שהלל הזקן ייחס למושג 'צֶלֶם אֱלֹהִים' רק את משמעותו הפשוטה והמוחשית ביותר. הלל משווה את עצמו לפסל של מלך שהוצב במקום ציבורי וטוען שאם נהוג למרק ולצחצח את דיוקנו המפוסל של המלך הרי שעל אחת כמה וכמה יש לנקות ולרחוץ את האדם שהוא בן צלמו של האל. בלשון אלגורית זאת הוא משווה את הפסל הממשי והמוחשי לאדם חי ונושם ואת דיוקן המלך לצלם האלוהים. הדימוי-החד משמעי אינו מותיר שום מקום לפרשנות מקלה - הלל אינו הולך לבית המרחץ בכדי למרק ולשטוף את שכלו היוצר וכל מעיניו נתונים לרחיצת גופו, אותו גוף שנברא בצלם ובדמות.
במקום אחר אנו לומדים שרבן גמליאל צייר בעליית ביתו ציורים שונים במטרה להקל על חקירת העדים שטענו כי ראו את מולד הלבנה. ציורים אלה עוררו דיון הלכתי במהלכו רבי יהושע תלה את איסור עשית פסל בדמות פרצוף אדם בכך שיש דמיון רב בין פני האל לפניו של האדם:
|
אמר אביי: אסור לעשות פסל רק אם יש בו את כל פני כל ארבעת חיות המרכבה.
שואלים: אם כך הרי שמותר לעשות פסל שבו רואים רק פרצוף של אדם, בסתירה לאמור בבריתא: 'כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם'.
|
רבי יהושע, תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי ומורו של רבי עקיבא, מצליח להכפיף את הכתוב לצרכיו ובמחיר סירוסה של מילה אחת בלבד הוא מגלה שאסור לצייר דמות אדם. תוך כדי כך, מבלי משים, הוא שומט את הקרקע מתחת לרגליו של הרמב"ם שמעולם לא היה מעלה על דעתו שהאל מסוגל להגיד 'לא תעשון אותי' ולרמוז בכך שהעוברים על האיסור אכן מסוגלים לצייר תמונה שמזכירה את דמותו ואת צורתו.
ניתן להמשיך ולהביא הוכחות נוספות למשמעותו הפשוטה של הביטוי 'צֶלֶם אֱלֹהִים' אך אין בכך כל צורך שכן בשלב מסוים האל עצמו החליט לאמת בבת קולו את הדמיון הממשי בינו לבין האדם שנוצר בדמותו וכצלמו:
|
רבי בנאה היה מציין מערות קבורה. כשהגיע למערתו של אברהם אבינו מצא את אליעזר עבר אברהם עומד לפני הפתח.
אמר רבי בנאה: מה עושה אברהם כעת?
ענה לו אליעזר: שוכב בחיקה של שרה והיא בודקת לו בראשו.
ביקש רבי בנאה: לך אמור לו שבנאה עומד על הפתח.
אמר אברהם אבינו לאליעזר: שיכנס, הרי ידוע שאין יצר בעולם בו אני נמצא.
נכנס רבי בנאה, בדק ויצא. כשהגיע למערתו של אדם הראשון יצאה בת קול ואמרה: הסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני ממש אסור לך להסתכל.
אמר רבי בנאה: הרי צריך אני לציין את המערה.
אמרו לו החכמים: כמידת המערה החיצונית כך מידת המערה הפנימית.
מעירים: לדעת מי שאומר שיש שתי מערות, זו למעלה מזו, הרי כמידת עליונה כך מידת התחתונה.
אמר רבי בנאה: הסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון ודומים הם לשני גלגלי חמה.
בענין זה מוסיפים: הכל בפני שרה - כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה - כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם הראשון - כקוף בפני אדם, אדם הראשון בפני שכינה - כקוף בפני אדם.
ועוד אמרו: יופיו של רב כהנא היה כיופיו של רב, יופיו של רב היה כיופיו של רבי אבהו, יופיו של רבי אבהו היה כיופיו של יעקב אבינו, יופיו של יעקב אבינו היה כיופיו של אדם הראשון.[4]
|
רבי בנאה אמנם אינו מבקר בגן עדן אבל עובדה זאת אינה מפריעה לו לפגוש ולשוחח עם אברהם, שרה ואליעזר זכרונם לברכה שהרי מגבלות הזמן והמקום אינם חלים על רבנים ברמתו של רבי בנאה. לו, בדומה לצדיקים אחרים, זכות להכנס לעולמות נסתרים ודי לו שיזכיר את שמו בכדי שכל הדלתות תיפתחנה בפניו. עם זאת, למרות כל זכויותיו, במערת קבורתו של אדם הראשון אסור לרבי בנאה לבקר ולו רק משום שכל הזן את עיניו בדמותו של אדם הראשון רואה את בבואתו של האל שברא אדם זה בצלמו וכדמותו.
בשלב זה לא נרחיב את הדיבור באליעזר עבד אברהם שעמד על הפתח ולא נשאל כיצד התפרנס המשרת הנאמן במהלך אלפיים השנים שחלפו מאז שהילך לאחרונה על פני האדמות. באותו אופן נתעלם גם מגילויי החיבה ששרה ז"ל הרעיפה על אברהם המנוח ונגיע ישר לגערתה של בת הקול שאמרה 'הסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמו אל תסתכל'. למה בדיוק התכוונה בת הקול? האם רצתה לומר שעל רבי בנאה להסתפק בכך שכבר ראה את שלמותו השכלית של אברהם אבינו מנוחתו עדן ועליו לותר על הנסיון להתבונן ברוחניותו העצומה של אדם הראשון עליו השלום? מובן שלא! בת הקול דיברה על גופים גשמיים ומוחשיים ולגרסתה האדם הראשון דומה ליוצרו בעוד שאברהם אבינו נראה בדיוק כמו אדם הראשון. עדותו של רבי בנאה מאשרת את חגיגיות הארוע והשוואת עקביו של אדם הראשון לגלגלי חמה ממחישה את נהדרותו בקודש שהרי רק אצל תואם האל נוכל למצא עקבים שמאירים כגלגלי חמה.
נתפתל ככל שנחפוץ, סיפורים מסוימים פשוט אינם תורמים עצמם לכל הסבר או תירוץ ולעבדקנים מקצועיים נותר רק לאמץ תקדימים עתיקי יומין – לגלגל עיניים לשמיים ולהתעלם כליל מכל הסתירות והמבוכות.
מאמר האגדה בו עסקנו זה עתה דן גם ביופיים של גדולי האומה ובעל האגדה, אף שאינו נגרר לכימות מפורש, מספק נוסחה שמאפשרת לנו לאמוד את יופיים של המתמודדים השונים: אם Y מסמל את מידת יופיו של קוף ממוצע, ו-R את היחס בין יופיו של אדם ממוצע ליופיו של קוף ממוצע אזי:
|
*
|
מידת יופיה של שרה היא Y כפול R2
|
|
*
|
מידת יופיה של חוה היא Y כפול R3
|
|
*
|
מידת יופיו של אדם הראשון היא Y כפול R4
|
|
*
|
מידת יופיו של האל היאY כפול R5
|
יופיו של האל שווה, אם כן, ליופיו של קוף ממוצע כפול מספר כלשהו בחזקה החמישית. ברור לגמרי שהמרחק בין יופיו של הקוף הממוצע ליופיו של הבורא הוא גדול ביותר אבל באותה מידה לא אמור להיות לנו גם כל ספק שהקוף והאל משתפים ביניהם את תכונת היופי. לקוף יש יופי נחות ביותר שנמצא הרחק בצידה השמאלי של הסקלה ולאל יופי נשגב ונהדר שנמצא הרחק בימינה של אותה הסקלה. המרחק בין שני היופיים הוא עצום ורב אבל אין בכך בכדי להסתיר את העובדה שקיים דמיון כלשהו, ולו הקלוש ביותר, בין מלך מלכי המלכים לבין אותה בריה מזונבת שבדרך זו או אחרת מזכירה קצת גם את בני האדם.
משואת יופי נוספת מלמדת אותנו כי יופיו של רב כהנא = יופיו של רב = יופיו של רבי אבהו = יופיו של יעקב אבינו = יופיו של אדם הראשון. ממשואה זאת ניתן להסיק שהיפיופים הבולטים שבין הרבנים - רב כהנא, רב ורבי אבהו - יכלו להתפאר ביופי שנבדל רק בפקטור של R מיופיו של האל, כלומר, במישור היופי ההבדל בינם לבין האל השתווה בערך להבדל שבין האדם לקוף.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית בדף תוכלו להעיר על המאמר ולכתוב כל העולה על רוחכם. אינכם צריכים להרשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו למדורים המתאימים בפורומים.
|
אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו 'קדוש'. משל למלך ואפרכוס שהיו בקרונין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו ולא היו יודעין איזהו. מה עשה המלך? דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס. כך, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו 'קדוש'. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם הדא הוא דכתיב 'חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא'.
(בראשית רבה ח:י)
'גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד' - זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן, מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקם ושוטפם והם מעלים לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות - אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' על אחת כמה וכמה!
(ויקרא רבה לד:ג)
אמר אביי: לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדי הדדי. אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי, אלמה תניא: כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם? אמר רב יהודה בריה דרב יהושע: מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם' - 'לא תעשון אותי' אבל שאר שמשין שרי.
(עבודה זרה מג:א)
רבי בנאה הוה קא מציין מערתא. כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. אמר לו: מאי קא עביד אברהם? אמר לו: גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. אמר לו: זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא. אמר לו: ליעול מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. עייל, עיין ונפק. כי מטא למערתא דאדם הראשון יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל. הא בעינא לציוני מערתא. כמידת החיצונה כך מידת הפנימית. ולמאן דאמר שני בתים, זו למעלה מזו - כמידת עליונה כך מידת התחתונה. אמר רבי בנאה: נסתכלתי בשני עקיביו דומים לשני גלגלי חמה. הכל בפני שרה - כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה - כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם - כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה - כקוף בפני אדם. שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרב, שופריהדרב - מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו - מעין שופריה דיעקב אבינו, שופריה דיעקב אבינו - מעין שופריה דאדם הראשון.
(בבא בתרא נח:א)
התגובות האחרונות