Skip to content

1VSDAT

Open menu
שבת, 14 אוגוסט 2010 16:05

יהוה אש אכלה

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
אם לאל אכן אין גוף וצורה אזי הפסוק 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' חייב להיות לא יותר מאשר אלגוריה יפה. למרבה ההפתעה חכמי עידן התלמוד מעולם לא היססו לנצל לצרכיהם את האל יוקד האש ולהוכיח בכך שאלוהיהם הוא לא רק לוהט ומקרין אבל גם מאד גשמי ומוחשי. בכך הם גם מוכיחים שדבריהם מעולם לא גלשו לתחום האלגוריה והם מבטאים אך ורק את המחשבות העמוקות שתמיד העסיקו אותם.
 
 
במדרשים ובסיפורים בהם דנו עד עתה ניכרת בעליל ידם הכבדה של חכמים משוללי הומור אך איש מהם אינו משתווה לרבי חמא בנו של רבי חנינא שהצליח להגשים את האל גם מתוך ביטוי אלגורי מובהק:
 
אמר רבי חמא בנו של רבי חנינא: מהו שנאמר 'אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ'[א]? האם יכול האדם להלך אחר השכינה? הלא כבר נאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא'[ב]! אלא הכוונה היא שיש להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.[1]
 
רבי חמא מלמד אותנו שאין להבין באופן מילולי את הציווי ללכת אחרי יהוה שכן אל זה לוהט כאֵשׁ אֹכְלָה ואסור לבריות ללכת אחריו מחשש פן ישרפו בלהבה הלוהטת. האל המורחק, שאמור היה להשאיר בעולמנו רק את מידותיו, הפך בידיו המגושמות של רבי חמא לגוף גשמי לוהט ששורף באישו את כל מה שנקרה על דרכו. לאור דבריו של רבי חמא עלינו לשאול אם קדמונינו באמת התייחסו ברצינות כה תהומית לאל הלוהט או שמא, בחלוף העיתים, אבדה יכולתנו להבחין בחיוך הדק שייתכן ועלה בזוית פיהם? הרמב"ם הרי קבע במפורש:
 
אם לאל אין גוף וצורה כיצד זה שהנביאים אומרים שהם ראו מלאך אש בעל כנפים? התשובה היא שהחזיון נגלה להם במראות הנבואה ותואר על דרך המשל. אנו יודעים שהאל אינו גוף ואינו כבד כגופות בעלי משקל וכשנאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא'[ג] עלינו לזכור כי מדובר במשל כמו שנאמר 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'[ד].[2]
 
אנו, אם נרצה לנקוט בנימה חיובית ולגשת לנושא בראש פתוח, נוכל בהחלט להניח ששוב יש בידינו משל נפלא המלמד שהאל הינו קל כאש ואינו כבד כגופים המוחשיים. אדרבה, מאמרו של רבי חמא אכן מלמד, בסופו של דבר, שיש ללכת אחר מידותיו הרוחניות של האל ובהחלט ניתן לצפות מאיתנו שנבין שהאמורא המכובד לא ממש האמין באל מהלך ששורף את כל מי שנקרא על דרכו וכל מטרתו היתה ללמדנו אמת עמוקה ולהנחותנו אל דרך הישר.
 
עם זאת, הספק ממשיך לנקר במוחנו המתמרד: מדוע שלא נלך בעקבות יהוה אלוהינו אם בסופו של דבר יסתבר לנו שהוא בעצם לא מפיץ קרינה מסוכנת? מדוע רבי חמא משתומם מעצם הרעיון שניתן להלך אחרי השכינה/יהוה אלוהיכם/הקדוש ברוך הוא? אל רוחני, או אפילו סתם אל צונן, שאינו לוהט כאש, מאפשר לנו להעניק משמעות מטפורית כבר למשפט 'אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ' ומדוע ראה רבי חמא לנכון לפתח מטפורה נוספת מתוך המטפורה הפשוטה והמובנת לכל? האם רבי חמא באמת ראה בדמיונו אל נטול גוף, צורה ולהט או שמא לעיני רוחו נגלה אל יוקד חום המשחית את כל המהלכים אחריו?
תשובה חלקית לשאלה זו מספק לנו רבי יוחנן. אמורא חשוב זה קבע שדבר אינו יכול לשרוד את החום שנפלט מגופו של האל הלוהט וגם משה ואליהו היו לבטח מתאיידים אם היה במערה בה התחבאו אפילו נקב קטן דרכו יכלה הקרינה האלוהית לחדור פנימה.
 
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי היה במערה שעמדו בה משה ואליהו נקב בקוטר של מחט הם לא היו יכולים לשרוד את הקרינה שהפיץ האל העובר שנאמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'[ה].[3]
 
הקרינה האלוהית, כך רבי חייא בשם רבי יוחנן, איימה להשחית את משה שחסה בנקיק הצור[ו] ואת אליהו שעמד על פתחה של מערה[ז] אך מזלם שיחק להם והחללים הללו היו אטומים לחלוטין והלהט החולף לא יכל לחדור פנימה ולאייד אותם לחלל האויר. מאמר זה אינו מוכתם באף טיפה של אלגוריזציה מיותרת ונראה שרבי יוחנן פשוט משתף אותנו במסקנות שהסיק בעזרת הגיונו החריף: נאמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי' ונאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' ואין לנו אלא לצרף את שני הפסוקים יחד ולהסיק שכל מי שנמצא בקרבתו של האל חייב להישרף באש האֹכלה. משה, כפי שראינו, הסתתר במערה בקרבה מסוכנת לאל החולף וכך גם אליהו הזכור לטוב ועל פי הגיונו של המקרא היינו אמורים ללמוד על מותם המיידי ביסורים קשים. שני האישים, בסופו של דבר, לא סבלו אפילו מכוויות קלות ורבי יוחנן הבין שהסיפורים מגלים טפח ומכסים טפחיים. לאחר מחשבה עמוקה הוא הגיע למסקנה שאין דבר המסביר את התופעה טוב יותר מכך שבמערה לא היה אפילו נקב זעיר דרכו יכלה להכנס הקרינה המסוכנת האל הלוהט הפיץ על סביבתו. אם היה במערה נקב כלשהו, כך יש להבין, לא היה לשניים שום סיכוי שכן הקרינה היא אמיתית ומקורה באל חי, קיים ויוקד.
  
את ההוכחה הניצחת להבנה הפשטנית של הביטוי 'יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' מספק לנו המדרש הבא:
 
שלוש רמות עלה שלמה במעלות תוקף וסמכות מלכותו:
 
על המעלה הראשונה, השליטה בארץ ישראל, אנו לומדים מהפסוק 'כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב'[ח].
על המעלה השניה, השליטה בכל ממלכות האזור, מהפסוק 'וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו'[ט]
ועל המעלה השלישית, הגבוהה ביותר, מהפסוק 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָה לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו'[י].
 
שאל רבי יצחק: האם יכול בן תמותה לשבת על כסא יהוה שהרי נאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא'[יא] ונאמר בכסא 'נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי'[יב] ונאמר בו 'כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק'[יג] וכיצד אתה יכול לומר 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָה' כשהכסא הזה שטוף באש? אלא יש להבין שהאל נתן לשלמה כסא מלכות בעולם התחתון וכסא זה דומה לכסא מלכותו של האל בעולמות העליונים - מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו, מה כסא יהוה דן בלא עדים והתראה אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה.
 
שואלים: מה היה הדין ששלמה דן בלי עדים והתראה?
משיבים: זה דינן של שתי הנשים הזונות שנאמר 'אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו'[יד].
שואלים: מי היו אותן שתי נשים?
רב אמר: רוחות היו וחכמים אומרים: יבמות היו ואילו רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה.[4]
 
אנו, כרגיל, נתעלם מההקבלה הלא זהירה 'מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו' שמחייבת אותנו להניח שאם תחום מלכותו של שלמה הצטמצם לפינה קטנה של המזרח התיכון הרי שגם תחום שליטתו של האל אינו יכול להיות גדול במיוחד ותושבי אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, אפריקה, אוסטרליה ומרבית אסיה פטורים מעונשו, ונתרכז רק במשמעויות המאנישות של המדרש: מבעד להתעמקות במעלות שלמה וטבען של הנשים הזונות אנו מוצאים את רבי יצחק מתקומם נגד הנסיון ליחס לביטוי 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָה לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו' את משמעותו הפשוטה. את הביטוי הזה, קוצף רבי יצחק, אנו חייבים להבין כאלגוריה שכן לא יעלה על הדעת ששלמה המלך אמנם עלה על כסאו של האל עצמו שהרי ידוע לכל שהאל הוא אש אוכלה, כסאו יוקד שביבי אש ותחתיו קולח נהר של אש. המשמעות הפשוטה של 'יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' זועקת מתוך הכתוב. שלמה לא היה אמור לשבת על כסאו הממשי של האל מחשש לכוויות בישבנו המוחשי ולא משום סיבה אחרת ולכן יש להבין את ההתיחסות לישיבתו על כס יהוה כאלגוריה המלמדת שכס מלכותו של שלמה דמה לכס מלכותו של האל - אם לא במובן הפיזי אזי לפחות בכך שגם שלמה, בדומה לאל, נהג לחרוץ דין בלי עדים והתראה.
 
את הפתרון המספק ביותר לסוגיה המביכה מספק לנו לבסוף מדרש במדבר רבה:
 
האם יכול אדם לדבוק בשכינה? הלא כבר נאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא'[טו]? אלא שכל מי שמשיא את בתו לתלמיד שקורא במקרא ושונה במשנה וכל מי שעושה מסחר עבור תלמיד חכם כדי להרויח עבורו את דמי מחייתו ולפנותו לעיסוק בתורה וכל מי שנותן לתלמיד החכם מנכסיו - עליו נאמר 'וּבוֹ תִדְבָּק'[טז].[5]
 
אש האֹכלה מונעת מאיתנו להבין כפשוטו את הציווי לדבקות ומכאן שיש להבין מביטוי 'וּבוֹ תִדְבָּק' שקיימת מצווה לפרנס ולהזין את תלמידי החכמים שממיתים עצמם באוהלה של תורה. דבקות, כך מסתבר, ניתן בסופו של דבר לקנות גם בכסף ואל לנו להצר עינינו גם אם יסתבר שהנהנים העיקריים מפירותיה של פרשנות אלגורית עמוקה ונהדרת זו הם דווקא בעלי המדרש ושאר החברים הנאמנים של הגילדה.
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
 


[א]       
דברים יג:ה
[ב]       
דברים ד:כד
[ג]        
דברים ד:כד
[ד]        
תהילים קד:ד
[ה]       
שמות לג:כ
[ו]        
שמות לג:כב
[ז]        
מלכים א' יט:יב-יג
[ח]       
מלכים א' ה:ד
[ט]       
מלכים א' ה:א
[י]        
דברי הימים א' כט:כג
[יא]       
דברים ד:כד
[יב]       
דניאל ז:י, נהר אש מושך ויוצא מלפניו
[יג]       
דניאל ז:ט – כסאו שביבי אש גלגליו אש בוערת
[יד]       
מלכים א' ג:טז
[טו]       
דברים ד:כד
[טז]       
דברים י:כ


[1]       
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב 'אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ' וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר 'כי כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא'? אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.
(סוטה יד:א)
[2]       
ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים? הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים כמו שנאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' - ואינו אש אלא משל וכמו שנאמר 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'.
(רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי תורה פרק ב סעיף ד)
[3]       
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלוא נקב מחט סדקית לא היו יכולים לעמוד מפני האורה (הקרינה) שנאמר 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'.
(מגילה יט:ב)
[4]       
שלוש מעלות עלה שלמה. במעלה הראשונה כתיב 'כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב'. במעלה שניה שנאמר 'וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו'. במעלה שלישית שנאמר 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָה לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו'. אמר רבי יצחק: וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא יהוה, אותו שכתוב בו 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' וכתיב 'נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי' וכתיב 'כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק' ואתה אמרת 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָה'? אלא מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו  מה כסא יהוה דן בלא עדים והתראה אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה. ואי זה הוא? זה דינן של זונות, הדא הוא דכתיב 'אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו'. מי היו? רב אמר: רוחות היו ורבנן אומרים: יבמות היו רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה.
(שיר השירים רבה פרשה א פסקה א פסוק י)
[5]       
וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כבר נאמר 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא'? אלא לומר לך: כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה ועושה פרקמטיא ומהנהו מנכסיו זהו שנאמר עליו 'וּבוֹ תִדְבָּק'.
(במדבר רבה פרשה כב פיסקה א)
נקרא 4172 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « אלמלא מקרא כתוב

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות