איש אינו מטיל ספק בעובדה שאת שלושים ותשע הפרקים הראשונים של ספר ישעיה כתב ישעיהו בן אמוץ 'אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה'[א]והמעיין בפרקים אלה יגלה אל קונבנציונלי למדי שאינו מתבייש בדמותו האנתרופומורפית ובהלכותיו האנושיות. הנביא, כחלק משירתו הנשגבת, מרבה לעשות שימוש בביטויים מגשימים ומאנישים שאמורים להביך גם את אלה שרואים בהם לא יותר מאשר אלגוריות או מליצות שיר דוגמת:
|
*
|
מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ.[ב]
|
|
*
|
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהֹוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם.[ג]
|
|
*
|
הִנֵּה שֵׁם יְהֹוָה בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת.[ד]
|
|
*
|
וְהִשְׁמִיעַ יְהֹוָה אֶת הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד.[ה]
|
|
*
|
חֶרֶב לַיהֹוָה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהֹוָה בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.[ו]
|
בשש עשרה הפרקים הבאים, לעומת זאת, רוב החוקרים מוצאים את רישומו של נביא אחר לגמרי אותו הם מכנים בשם 'ישעיהו השני'. להערכת אותם חוקרים נביא זה פעל בתקופת שיבת ציון, לאחר שהעם כבר חזר, עמוס ברעיונות בבליים ופרסיים, מגלותו בארצות הפרת והחידקל. מששה עשר הפרקים הללו כבר בוקעת מנגינה אחרת לגמרי ואף שעדיין ניתן למצא בהם לשונות האנשה דוגמת:
|
*
|
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי.[ז]
|
|
*
|
אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו.[ח]
|
והמעידה המצערת
|
*
|
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְהֹוָה עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דּוֹרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין.[ט]
|
הרי שהנימה הכללית היא הרבה יותר נשגבת וניכר בה שהנביא שואף להרחיק את האל ממרחבי הפעילות האנושית ולהציגו כ-
|
הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.[י]
|
ישעיהו השני גם שם בפי האל את אחד הפסוקים המשגיבים והמגדילים ביותר שניתן למצא בכל הספרות המקראית:
|
מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם.[יא]
|
פסוק שמתאר אל שמסוגל למדוד את השמיים בזרתו ולשקול את ההרים במאזניו. השגבה זאת סללה את הדרך לנביא המכונה ישעיה השלישי, לו נוטים חוקרים מסוימים לייחס חלק גדול מתוכנם של הפרקים נו עד סו. גם נביא זה חטא בתיאורים מגשימים, דוגמת:
|
מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ. מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת. פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי.[יב]
|
אבל בה בעת הוא גם הצליח להעניק לנו את הדימוי המוחשי ביותר לגודלו העצום של האל:
|
כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.[יג]
|
כה גדול אני, אומר האל באמצעות ישעיהו השלישי, שהארץ כולה משולה רק לשרפרף קטן עליו אני נוהג להניח את רגלי. דימוי זה מחייב אותנו להסיק שרגלי האל חייבות להיות ארוכות יותר מהמרחק שבין הרקיע הקשיח לארץ השטוחה ומכן שאורכו הכולל של האל הוא לפחות כפליים מכך.
את חשיבות המהפכה הרעיונית של ישעיהו השני והשלישי ניתן להבליט על רקע התייחסויות האחרות להדום רגליו של האל. נתחיל בספר תהילים שם אנו מוצאים את הפסוק:
|
רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא.[יד]
|
מובן שאין כאן קריאה להשתחוות לארץ כולה אלא רק לארון הברית שהוצב במשכן ומאוחר יותר עבר למקדש. גם הפסוק:
|
נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה יְהֹוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.[טו]
|
מצמיד את הדום הרגליים האלוהיות לארון עוזו של האל ומציב את שניהם במשכנותיו של האל, היינו, בבית המקדש. גם במקרה זה אנו יכולים להסיק בבטחה שהדום הרגלים אינו הארץ כולה אלא רק ארון הברית שבמקדש. במגילת איכה אנו מוצאים את הפסוק:
|
אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ.[טז]
|
וברור לחלוטין שביום אפו האל שכח את מקדשו ואת הארון שבו ולא את הארץ השטוחה. את הניסוח ההחלטי ביותר מספק לנו לבסוף דוד המלך שאמר:
|
שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת.[יז]
|
המלך רוצה לבנות בית מנוחה היינו, בית מקדש, לארון הברית יהוה הוא הדום רגלי אלוהינו ובכך הוא מנציח את העובדה שהאל שאמר למשה:
|
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.[יח]
|
נהג להניח את רגליו על הארון שלמרגלותיו. ברור, אם כן, שעד לשיבת ציון בימי ישעיהו השני והשלישי, עם ישראל הסתפק באל בעל מימדים אנושיים שנהג לפקוד את המעונות שהוקמו לכבודו וככל בעל בית גם הוא אהב להניח את רגליו על הדום מיוחד, במקרה זה ארון הברית שלמרגלות המקום שיועד לישיבתו.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
|
התגובות האחרונות