הפרשנים מאד אוהבים את המילה 'כביכול' והיא משמשת אותם בעת שהם רוצים לגמד את המשמעות הברורה, אף אם המביכה, של הפסוק ובשעה שהם מנסים לרמוז שמדובר בסך הכל במליצת שיר יפה, אף אם מאנישה, או בתובנה חשובה שהוצפנה עמוק בתוך הפסוק התמים. לשם דוגמה, כשרש"י נתקל בפסוק 'וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה'[א] הוא מסביר:
|
'וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ' - היה צריך לכתוב 'והשיב את שבותך' וכיוון שהכתוב התנסח כפי שהתנסח רבותינו למדו שהשכינה שרויה ביכול יחד עם ישראל בצרת גלותם והאל הכתיב שבעת שהם יגאלו הוא ישוב יחד עמם.[1]
|
השכינה אינה אמורה לצאת לגלות אך הפסוק מלמד שהיא 'כביכול' נמצאת בגלות, דבר שמזמין מייד את המסר הרבני המרגיע – בשוב ישראל לכור מחצבתם השכינה תתלוה אליהם וכולם ישובו לשמוח כבימים הקדמוניים.
לעומת הניצול המופרז של המילה 'כביכול' בכתבים הפרשניים, התלמוד הבבלי משתמש במילה זו רק ארבע עשרה פעמים ובכללם בשני מקרים שאינם קשורים כלל לאלוהות, בשני מופעים שמתלווים לביטוי 'אלמלא מקרא מפורש לא ניתן לאומרו' ובשלוש חזרות על אזכורים קודמים. הלוגיקה החדה של הדיון הבא מלמדת אותנו רבות על שבעת המופעים הנותרים:
|
קיימת סתירה בין הפסוקים כיוון שפסוק אחד אומר 'שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף'[ב] ופסוק שני אומר 'וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם'[ג].
פותרים את הסתירה: אין זה קשה - על שש כנפים מדובר בזמן שבית המקדש היה קיים ובארבע כנפים מדובר בזמן שבית המקדש כבר לא היה קיים 'שכביכול' נתמעטו כנפי החיות.
שואלים: אילו כנפים נתמעטו?
משיב רב חננאל בשם רב: אותן שאומרות שירה לגביהן נאמר '... וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר ...'[ד], פסוק שמוכיח שהמלאכים אומרים שירה בכנפיהן, ונאמר 'הֲתָעִוף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ'[ה] ומכאן ההוכחה שבטלו הכנפיים האומרות שירה.
החכמים אומרים: הכנפים שנעלמו הן הכנפים בהן החיות מכסות את רגליהן שנאמר 'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה'[ו] וברור שאם לא היו אלה הכנפים התחתונות שהתמעטו הנביא לא היה יודע כיצד נראות רגלי החיות.
דוחים טיעון זה: מכן אין ראיה שאולי הרגלים נתגלו בחטף והנביא הספיק לראות אותן, שאם לא תאמר שהרגלים נתגלו רק בחתף תאלץ לומר בעקבות הפסוק 'וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם'[ז] שהנביא הצליח לראות את פני החיות ולכן נתמעטו גם הכנפיים שמכסות את פני החיות, אלא אתה חייב לומר שנגלו הפנים והנביא ראה אותם ומכאן שגם הרגליים נגלו והנביא ראה אותם בחטף.
דוחים גם טענה זו: כיצד אתה משווה? נניח שפניו נגלו - דרך ארץ היא לגלות את הפנים בפני הרב לכן ייתכן שהחיות מגלות לפעמים את פניהן, אבל אין זאת דרך ארץ לגלות את הרגלים בפני הרב ולכן ודאי שלא היו להן כנפיים לכסות בהן את רגליהן.[2]
|
את שאר המופעים התלמודיים של המילה 'כביכול' נמצא בהקשרים דומים: סתירה בין שני פסוקים מלמדת שכביכול נתמעטה פמליא של מעלה[3], רב פפא למד שהמרגלים כביכול חשבו שהכנענים חזקים אפילו מן האל[4], הפסוק 'בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ'[ח] מורה שכביכול השודד בא גם על האל וגם שמו של האל מתבזה יחד עם שמם של בני ישראל[5], רבי יוחנן בן זכאי גורס שהגנב, שבניגוד לגזלן המבצע את פשעיו בגלוי ולעיין כל, מדמה שכביכול אין עינו של האל רואה ואין אזנו של האל שומעת[6], רבי אלעזר לומד שפנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן כביכול עשה פלילות, היינו משפט, עם קונו[7] ולבסוף, כולנו למדים שהמשיח לא יבוא עד שבני ישראל יתיאשו מהגאולה שנאמר 'וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב'[ט] שכביכול אין סומך ועוזר לישראל[8].
במדרש רבה כבר ניתן לאתר למעלה ממאה מופעים של מילת הקסמים 'כביכול' אך גם כאן אין מטרתם להטיל ספק בתיאורים מגשימים והביטוי המסתייג, 'כביכול', מתייחס לפרשנויות שסותרות את ההנחות המקובלות ולהתבטאויות הפוגעות, כביכול, בכבודו של האל.
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
|
דברים ל:ג
ישעיה ו:ב
יחזקאל א:ו. לכאורה יש כאן סתירה אף שלמעשה אין שום קשר בין שני הפסוקים - ישעיהו מדבר על השרפים שמרחפים מעל ליושב על כסא רם ונישא בעוד שיחזקאל מדבר על החיות שמעל ראשיהן רקיע הנראה כעין הקרח הנורא.
ישעיה ו:ב-ג
משלי כג:ה, 'הֲתָעִוף' קרי 'הֲתָעִיף'
יחזקאל א:ז
יחזקאל א:י
ירמיה ו:כו
דברים לב:לו
ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם.
(רש"י על דברים ל:ג)
כתוב אחד אומר 'שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף' וכתוב אחד אומר 'וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם'. לא קשיא - כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול. הי מינייהו אימעוט? אמר רב חננאל אמר רב: אותן שאומרות שירה בהן כתיב הכא 'וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר' וכתיב 'הֲתָעִוף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ'. ורבנן אמרי: אותן שמכסות בהן רגליהם שנאמר 'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה' ואי לאו דאימעוט מנא הוה ידע? דלמא דאיגלאי וחזיא ליה. דאי לא תימא הכי 'וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם' הכי נמי דאימעוט. אלא דאיגלאי וחזיא ליה הכא נמי דאיגלאי וחזיא ליה. הכי השתא? בשלמא אפיה - אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה.
(חגיגה יג:ב)
חגיגה יג:ב
סוטה לה:א
גיטין נח:א
בבא קמא עט:ב
סנהדרין פב:ב
סנהדרין צז:א
התגובות האחרונות