חורבן בית המקדש השני והתמוטטותו של הממסד הרבני אפשרו לפרושים להמציא דת חדשה שהתאימה בדיוק לצרכיהם. הרבנים, ממשיכיהם של הפרושים, החלו לטעון שברשותם נמצאת תורה בלתי כתובה שהאל מסר למשה יחד עם התורה הכתובה ששירתה את צרכיהם של הכוהנים. תורה זאת, לטענתם, עברה בעל פה מדור אחד למשנהו באמצעות שרשרת ארוכה של מוסרים מהמנים עד שרבי יהודה הנשיא העלה אותה על הכתב כאלף וחמש מאות שנים לאחר ההתגלות על הר סיני. הרבנים רצו להבטיח את אמינותה של תורתם החדשה ולכן הם המציאו שרשרת מסירה דמיונית בה גדול דור אחד לימד את התורה שבעל פה לגדול הדור שאחריו, החל ממשה שלמד את התורה שבעל פה מאל עצמו ועד לאנשי הכנסת הגדולה שמסרוה לרבנים. למרבה הצער, לא נמצאו בתנ"ך מספיק גדולי ישראל שיכלו להבטיח מסירה רציפה של התורה שבעל פה (תושב"ע) ולכן הרבנים נאלצו להתעלם מכל תכתיבי ההיסטוריה וההיגיון ולחפוף בין שני ענקי רוח שמעולם לא היו מסוגלים להכיר האחד את השני. כך אנו מוצאים את ברוך בן נריה מוסר את התורה שבעל פה לעזרא הסופר, אף שברוך נולד כמאה שנה לפני לידתו של עזרא. לאחר שנוודא שברוך בן נריה לא יכול היה להיות מורו של עזרא הסופר נשאל איזה תוקף יש לתורה שבבירור לא עברה ברציפות מדור אחד למשנהו. |
המאמינים אוהבים לקשור כתרים ולשיר שירי הלל למי שהם מחשיבים כגדולי עולם שמיקדו את כל מעיניהם בגיבוש התורה, ביצורה והוראתה. לי, לעומת זאת, קשה לחשוב רק בסופרלטיבים ותמיד מעניינת אותי השאלה אם הסיפור הרבני יכול היה להתרחש במציאות הריאלית או שהוא לא יותר שאשר פרי הדמיון שבא להטמיע במוחות לא מעוצבים מסרים שמקדמים את האינטרסים של אלו שכתבו אותו. סיפור אגדה על שמעיה ואבטליון עוזר לי להבין מה הרבנים רצו שנחשוב ומה אולי כנראה באמת התרחש בעולמם של חכמי התלמוד. |
מנותקים מהמודרנה, מבוצרים מאחורי חומות האמונה ומחוסנים מכל סכנות ההגיון, התנאים המשיכו לפצח את הרמזים שהאל שתל בתורתו הקדושה ובעזרתם הם שבו וגילו את כל עקרונותיה של הקוסמולוגיה המיתולוגית של התנ"ך – הארץ השטוחה, הרקיע הקשיח, השמש הקטנה שמהלכת ברקיע השמיים, השאול שנמצא בתוך מי התהומות, גן העדן שנמצא על ידו וחלונות השמים שמאפשרים לשמש לצאת עם ערב אל מחוץ לכיפת הרקיע ולשוב לעת בוקר לצידה הפנימי. חכמי ארץ ישראל שפעלו בדור האחרון של התנאים ובתקופת האמוראים כבר נחשפו לקדמה ההלניסטית והחלו לאמץ את שיטתם הקוסמולוגית של הפילוסופים היווניים אבל עד לנפילת החומות שמנעו את חדירת ההלניזם, רבני ישראל היו בטוחים שהתהומות רבצו מתחת לארץ השטוחה והרקיעים כיסו אותה מעל. תמונת העולם הזאת המשיכה להלך בבבל עד לתקופת הגאונים. |
בחודש האחרון יצא לי להיפגש מספר פעמים עם רב ליטאי קנאי במיוחד. מפאת כבודו לא אציין את שמו ולא אפרט את התאוריות שהוא פיתח לעצמו, באמצעותן הוא ניסה להסביר לי מדוע כל העולם טועה והיחידים שיודעים את האמת הם אלו שקיבלו אותה בשרשרת המסירה הרבנית היישר מפי הגבורה - כלומר החרדים. במהלך הפגישות טענתי שהחרדים משתמשים בטיעונים לא לוגיים ובעקבות כך זכיתי ללמוד לוגיקה חרדית מהי. |
הרבנים האמינו שבורא העולם הכיר את עולמו טוב יותר מכל בן תמותה, ולו גם המשכיל ביותר, ולכן הם הניחו שכל התיאורים המקראיים הם אמתיים ומדוייקים. עם זאת, לקראת סוף המאה השנייה לספירת העמים אפילו חכמי ישראל התחילו להבין שהמדע האריסטוטלי מתאר את המציאות הריאלית בצורה הרבה יותר אמינה ומתקבלת על הדעת ובעקבות כך הם החלו להתעלם מהדעות הפשטניות של קודמיהם ולדרוש מפסוקי התנ"ך את התובנות החדשות של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. |
קצת קשה לרדת לעומקו של הסיפור על עלי הכהן שרצה להמית את שמואל התינוק על ש'הורה הלכה בפני רבו'. ברור שהרבנים רצו להזכיר לנו שכל מי שאינו מכבד את חברי הגילדה הרבנית מסתכן בנפשו אבל קשה לקבוע אם הם החליטו לנצל את ההזדמנות גם כדי להבליט את רדידותו ההלכתית של עלי הכהן, מייצגה של גילדת הכהנים, ולהדגיש את עליונותם התורנית של הרבנים.
|
בסיפור נפלא זה משה רבנו הצדיק מצליח להרוג את עוג מלך הבשן הענק והרשע ולהוכיח שנביאים וצדיקים, שמייצגים את הרבנים, מסוגלים להתגבר על כל הרשעים שמאיימים להשמידנו וראוי לנו להסתתר בצלם ולעשות כדבריהם.
|
אחד הפשעים עליו חז"ל עוד עתידים לתת את הדין הוא הנוהג המגוחך לעגן באסמכתאות מקראיות את המדע ה'מודרני' של זמנם וכך להפכו למחייב מבחינה הלכתית. במקרה זה, הרבנים הצליחו לאתר שברירי פסוקים שהעניקו תוקף והגינות לאמונות הטפלות שבשעתו הסבירו את תהליך ההתעברות ואת שלבי התפתחותו של העובר. אף שהתורה אמורה לקפל בחובה את כל הידע האנושי, המוכר וזה שעוד יתגלה, אנחנו לא באמת מצפים מחכמינו הקדמונים להתמצא בתורת האמבריולוגיה המודרנית. לעומת זאת, אנחנו כן תובעים מהם להפסיק להציג את כל הדעות הפרימיטיביות שהם גררו מהרחוב כ'אמת אלוהית' שנגזרותיה ההלכתיות מחייבות אותנו עד עצם ימינו אנו. |